פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין המערערת היתה מעסיקתה של המשיבה. המחלוקת היא האם המשיבה פוטרה או התפטרה. המשיבה טוענת כי היא פוטרה ותובעת זכויות סוציאליות שונות מכוח תקופת העבודה וסיומה. בית הדין האזורי מפי השופט הראשי חיים סומך ונציג הציבור מר ראיק גראיסי (עב 1151/03) הגיע, על סמך חומר הראיות והעדויות, למסקנה כי המשיבה פוטרה מעבודתה. לאור קביעתו זו פסק בית הדין למשיבה זכויות סוציאליות שונות. העובדות העולות פסק דינו של בית הדיון האזורי המערערת היא בעלים של עסק בתחום האופנה. בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד מ-3.1996 עד 11.2002. המשיבה היתה עובדת יומית. שכרה ליום עבודה עובר לסיום עבודתה היה 66 ₪. קביעתו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי העדיף את גרסת המשיבה לפיה היא פוטרה מעבודתה ולא התפטרה. זאת לנוכח שינוי הגרסאות בכתב ההגנה ובתצהיר המערערת. בכתב ההגנה טענה המערערת כי המשיבה נטשה את מקום עבודתה ובזמן החג הופיעה באיחור. לעומת זאת בתצהירה אשר הוגש כעדות ראשית נימקה המערערת את הפסקת עבודתה של המשיבה בבקשת המשיבה להוסיף לה שעות לצורך קבלת דמי אבטלה גבוהים יותר. כן הצהירה המערערת כי בחג הרמדאן עזבה המשיבה את העבודה ללא הודעה מוקדמת. בעדותה בבית הדין העלתה המערערת גירסה נוספת לפיה ביקשה המשיבה העלאת שכר שנדחתה ואז ביקשה מכתב פיטורים כדי לקבל דמי אבטלה. שינוי הגרסאות פעל נגד גרסת המערערת וגרם לבית הדין לתת אמון בגרסת המשיבה, היא העובדת. בית הדין האזורי פסק למערערת סכום כולל של -.17,041 ₪ כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום סיום יחסי עובד-מעביד, ה- 1.12.2002. כן השית בית הדין על המערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך -.1,500 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום שנפסק בסיך -.17,041 ₪ מורכב מהסכומים הבאים: דמי הבראה ופדיון חופשה בסכום של 4,392 ₪. בית הדין החליט על סכומים אלו בדרך של הטלת נטל ההוכחה על המעסיקה, המערערת. בית הדין קבע כי הנטל לא הורם. דמי חגים בסכום של 3,959 ₪ בהתחשב בכך שהמשיבה היתה עובדת יומית. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בסכום של 11,649 ₪. טיעוני הצדדים בערעור א. טיעוני המערערת - המעסיקה בית הדין האזורי טעה כאשר הוא העדיף את גרסת המשיבה לפיה היא פוטרה מהעבודה. זאת ל"נוכח שינוי הגרסאות בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבעת". לטענת המערערת אין זה נכון עובדתית כי היא מסרה גרסאות שונות וסותרות באשר לנסיבות סיום יחסי עובד ומעביד בינה לבין המשיבה. המערערת טוענת כי תחילה ביקשה המשיבה תלוש פיקטיבי לצורך קבלת דמי האבטלה גדולים יותר ואילו עזיבתה מבחינת המועד היתה בחג הרמדאן. משכך, לטענת המערערת, אין מדובר בסתירה ולא בשינוי גרסה שכן המניע שעמד מאחורי עזיבתה היה סירוב המערערת למסור לה תלושי שכר פיקטיביים ואילו המועד היה בחג הרמדאן ולכן קביעותיו של בית הדין האזורי שגויות. המערערת מוסיפה וטוענת כי יש לבחון מהו טיב השוני בין הגרסאות. האם מדובר בדברים אמיתיים ומהותיים המאשרים כי העד משקר אם לאו. יש להבחין בין "סתירות לכאורה" לבין סתירות אמיתיות אשר מעלות חשש של אמירת שקר שרק האחרונות מכרסמות ומעמידות בספק את מהימנות . ב. טענות המשיבה המשיבה מצטטת בסיכומיה דוגמאות לגרסאות בכתב ההגנה ובתצהיר המערערת אשר לטענתה הן שונות וסותרות זו את זו. על כן מטילות הן ספק רב באמינות גרסת המערערת. המסקנה המתבקשת היא שהמערערת בלתי מהימנה. עוד טוענת המשיבה כי הערעור אינו מגלה טעם משפטי המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. מדובר בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי לאור התרשמותו מן העדויות ושקילת הראיות. לא קמה עילה המצדיקה את התערבותו של בית הדין של הערעור במסקנותיו של בית הדין האזורי הנובעות מן העובדות והטענות שהיו לפניו והמושתתות עליהן. האם יש מקום להתערב במסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי לאחר שבדקנו את כלל החומר שהוגש בפנינו לרבות תיק המוצגים נחה דעתנו כי דין הערעור להדחות. ככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית אשר רואה את העדים, שומעת אותם ומתרשמת מהם. לאורם היא מנתחת ושוקלת את הנסיבות ומסיקה מסקנות. אין במקרה זה מקום לחרוג מהכלל האמור. הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך3,500 ₪ בצרוף מע"מ כחוק תוך 30 יום. זכויות סוציאליות