פסק דין 1. במרכזן של שמונה תביעות של עובדים זרים, שהוגשו לבית דין זה, עומדת השאלה האם בתי המלון באילת השייכים לרשת "הולידי אין", החלו להעסיק עובדים זרים באמצעות חברת כוח אדם, במטרה לחסוך בעלויותיהם ולהימנע מתשלום זכויות העובדים בהתאם להסכם הקיבוצי החל בענף המלונאות (להלן:" ההסכם הקיבוצי"). 2. הנתבעת 1 הינה חברה המפעילה את בתי המלון של רשת "הולידי אין" באילת ובהם: "קראון פלאזה", "הולידי אין אקספרס", ו"פטיו" (להלן: "אפדור"). 3. מאז תחילת שנות ה- 90 ובסמוך לכך, החלה אפדור יחד עם שאר בתי המלון באילת להעסיק עובדים זרים, בעבודות ניקיון, במטבח ובמשק בית. חלק מהעובדים עבדו עם היתרים שקיבלה אפדור להעסקתם, וחלק הועסקו ללא היתר. שכרם של העובדים הזרים שולם בהתאם להסכם הקיבוצי בענף המלונאות והנספח לו המיוחד לעיר אילת, כמקובל אצל העובדים הישראליים. 4. בחודש דצמבר 99' התקשרה אפדור עם הנתבעת 2 (להלן:" טלדור") בהסכם לפיו, התחייבה האחרונה לספק לאפדור עובדים זרים, אשר יעבדו בבתי המלון של אפדור באילת. 5. אין חולק, כי טלדור שילמה את שכרם של העובדים שסיפקה לאפדור, שלא בהתאם להסכם הקיבוצי בענף המלונאות, אלא בהתאם לחוקי המגן. 6. שבעה מתוך התובעים החלו לעבוד לאחר 12/99 ולכן הועסקו באפדור באמצעות טלדור. עובד אחד, החל לעבוד לפני 12/99 ישירות באפדור ומ- 2/00 הועבר לעבוד באפדור באמצעות טלדור. נפרט להלן את תקופת עבודתם של התובעים, מקום עבודתם ותפקידם: אבאיי טלאייה - החל לעבוד ב- 1.6.99 במלון "קראון פלאזה" במחלקת משק בית וסיים ב- 5.8.01. פנטו עמנואל ידטה - החלה לעבוד ב- 20.5.01 במלון קראון פלאזה בחדר אוכל עובדים וסיימה לעבוד ב- 2/04 (בין 15.2.03 ועד 28.6.03 שהתה בחל"ת). אולגה גוספודריקובה - החלה לעבוד ב- 3/00 במלון פטיו במחלקת משק בית וסיימה לעבוד ב- 1/02 בלייזינג מייבלו - החל לעבוד ב- 20.3.01 במלון קראון פלאזה ב- 4.7.00 כעובד מטבח וסיים לעבוד ב- 20.3.01. ניומן אפוקה - החל לעבוד ב- 5.7.00 במלון קראון פלאזה במטבח וסיים לעבוד ב- 20.11.01. סמואל ג'ואה -החל לעבוד ב- 7.8.01 במלון קראון פאלזה במטבח וסיים לעבוד ב- 8/01. סולומון פולה - החל לעבוד ב- 21.11.02 במלון הולידי אין אקספרס במחלקת משק בית וסיים לעבוד ב- 1.2.04. ג'וזף אטבוג'י - החל לעבוד ב- 12.2.01 במלון קראון פלאזה במחלקת משק בית וסיים לעבוד ב- 31.12.03. 7. הילוכו של פסק דין זה יהיה בשלושה שלבים: בראשון, נדון בשאלה מי היה המעביד של התובעים וזאת בהתאם למבחנים המקובלים בפסיקה וכן על פי המניעים שהביאו להתקשרות בין אפדור לטלדור. בשלב השני נדון, בזכויות המגיעות לתובעים, אלו המשותפות להם, והמיוחדות לכל אחד מהם. לבסוף נכריע בהודעת צד ג' ששלחה אפדור לטלדור, במסגרתה ביקשה, כי באם תימצא אפדור חייבת במסגרת פסק הדין, על טלדור לשפותה בגין כך. 8. כל התובעים הגישו את עדויותיהם בתצהירים, חלקם נשמע במסגרת עדות מוקדמת או במסגרת הדיון בשלב ההוכחות. על חקירת חלקם ויתרו הנתבעות. תובעת אחת לא התייצבה לחקירתה הנגדית בשל חששה ממשטרת ההגירה. 9. מטעם אפדור העיד מר חן סנדלון המכהן כמנהל אזורי משאבי אנוש (תצהירו צורף לבקשה להגשת הודעת צד שלישי). מטעם טלדור העיד מר אליאב עמרם אשר שימש כמנהל ובעלים של החברה. 10. מיהו המעביד התובעים עותרים בסיכומיהם לקבוע, כי אפדור ורק היא היתה מעסיקתם. אפדור מנגד טוענת, כי טלדור העסיקה את התובעים ולחילופין הן היו מעבידות במשותף ואילו טלדור טוענת, כי לא העסיקה את העובדים, ומי שעשתה כן היתה אפדור. באם נקבל את גישת אפדור, לפיה טלדור (חברת כח אדם) היתה מעסיקתם של התובעים, לכאורה ידחו מרבית תביעותיהם של העובדים המבוססות על זכויות בהתאם להסכם הקיבוצי בענף המלונאות. דומה שבמצב דברים שכזה, אין קל יותר מלהגיע לתוצאה לפיה אפדור וטלדור היו מעבידות במשותף. אולם גם אם כך ייקבע כך בפסק הדין, חשוב להדגיש כבר עתה, כי לקביעה זו יש משמעות שהולכת רחוק יותר מפועלה המשפטי. נאמר כבר עתה, כי אנו מוצאים, כי במקרה שלפנינו, דפוס ההעסקה המסויים של עובדים זרים באמצעות חברת כח אדם, מחייב את המעסיקים להביט נכוחה במראה המוצבת מולם ולבחון את מעשיהם מהבחינה הערכית. לכך נשוב בהמשך כאשר נתחקה אחר המניעים שהביאו להעסקת עובדים זרים בבתי המלון באילת באמצעות חברת כוח אדם. 11. בהסדרי העסקה לא שגרתיים, בהם מעורב צד שלישי נוסף לעובד ולמשתמש, מתעוררת תדיר שאלת זיהוי המעביד "המשפטי". סימני ההיכר המלמדים עליו, לא תמיד יהיו מובהקים, חד משמעיים ונחרצים. על כן בהצטברם של המאפיינים - ניתן יהיה לקבוע מיהו המעביד הנושא בחובות המוטלות עליו כלפי העובדים. 12. בפרשת "כפר רות" נקבעו המאפיינים לבחינת זיהוי המעביד תוך שהודגש: "בהסדרי העסקה בהם מעורב צד שלישי, בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו - תכריע תמיד השאלה - בין מי למי מתוך שלושת הגורמים הרלוונטים (העובד, המשתמש בעבודה והצד השלישי) נוצרו במפורש או מכללא (מכוח התנהגות) יחסים משפטיים שעניינם מתן עבודה בתמורה. בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו ולטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון להוכיח את טענתו. הוא יוכיחה אם ישכיל להראות, כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית ( במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה; בין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה. עוד על הטוען להראות, כי ההתקשרות המשפטית בין המשתמש בעבודה לבין הצד השלישי לא נועדה לעקוף או להתחמק מחובות המעביד, על פי חוק, הסכם קיבוצי או צו הרחבה, וכי אינה מנוגדת לתקנת הציבור או נגועה בחוסר תום לב או בפגם אחר הפוסל אותה ומאיין את תוקפה (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973). " ראה: דב"ע נ"ב/142-3 חסן עליאה אלהרינאת נ' כפר רות ואח', פד"ע כ"ד 535, 540. 13. כאמור, התשובה לשאלה מיהו המעביד, אינה מצויה רק באיתור המאפיינים המקובלים בפסיקה ליחסי עובד מעביד. השאלה מעוררת היבטים נוספים כפי שהשופטת פורת ציינה בפרשת "כפר רות", הכרוכים בתבנית העסקה בלתי שגרתית. אנו נפנה תחילה לישום סימני ההיכר המקובלים כפי שהובאו בפרשת "כפר רות". 14. כיצד ראוי הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם אפדור וטלדור בחרו ממניעיהם, שנעמוד עליהם בהמשך, שלא לחתום על הסכם המסדיר את עקרונות ההתקשרות ביניהם כנהוג בין משתמש מזמין לבין חברת כוח אדם. כך טלדור, גם אפדור, לא הראו בבית דין ולו מסמך אחד שעליו החתימו את העובדים, במסגרת קבלתם לעבודה. נותרו לנו איפוא, עדויותיהם של התובעים, אשר לא נסתרו, לפיהן ראו כולם באפדור את מעסיקתם ואילו עם טלדור היה להם קשר מצומצם. כל התובעים חזרו ושנו, כי עבודתם בבתי המלון לא היתה שונה מעבודתו של כל עובד אחר במלון. הקשר עם המלון, כלל מבחינת התובעים את כל הזיקות המקובלות שהובילו את התובעים לראות בו את מעבידם; המלון קיבל אותם לעבודה, פיקח על עבודתם, הם עבדו במלון, לבשו את מדיו, אכלו את ארוחותיו, נסעו בהסעותיו, וסיימו לעבוד בגלל רצון המלון. התובעים הופנו לטלדור לצורך חתימה על טפסים, עם קבלתם לעבודה, טלדור שילמה את שכרם, את הביטוח הרפואי, והנפיקה להם תלושי שכר. קשר מצומצם זה הביא את התובעים לראות במלון את מעסיקם היחיד. 15. אפדור טוענת, כי ראתה בטלדור את מעבידם של התובעים; טלדור סיפקה את העובדים לאפדור, טלדור קיבלה אותם לעבודה וערכה להם ראיונות עבודה, ומ 2003 פיקח על העובדים במלון נציג של טלדור. טלדור גם שילמה לעובדים את שכרם (סעיפים 6-7 לתצהירו של מר סנדלון). 16. טלדור טוענת, כי מעולם לא הוסכם עם אפדור, כי טלדור תהיה המעבידה של העובדים כאשר לא ניתן היה להסכים על כך מאחר והיתרי העבודה של התובעים שהינם עובדים זרים, יצאו על שם אפדור, והיא זו שהתחייבה כלפי הרשויות כי תעסיק את העובדים. 17. אנו מעדיפים לתת לגרסת התובעים את המשקל המכריע בבחינת מאפיין זה, באשר כולם חזרו על אותה גרסה שלא נמצאה בה סתירה. לעומת זאת, גרסת הנתבעות, נעדרת כל ראיה בכתב, באופן שמעורר חשד, שמא הדברים נעשו במכוון על מנת שאפדור תוכל להמשיך ולקבל היתרים להעסיק עובדים זרים על שמה מתוך ידיעה שהיתרים כאלה ניתנים רק למעסיק בפועל. בעניין זה ראוי לציין את האמור במכתבו של מנכ"ל התאחדות המלונות באילת, מר יוסי אני, מיום 14.12.03 אשר הופנה למנהלי המלונות (ת/14) לפיו בין השאר:"כל התקשרות עם חברת כוח אדם צריכה לקחת בחשבון שההיתרים הם שמית למלון והוא האחראי הישיר על העובד בפני רשויות החוק (משרדי הפנים ומשטרת ההגירה)." 18. בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי עליו להתפטר מבחן זה אומץ על ידי ההלכה הפסוקה כמבחן רב משקל במיוחד. בתצהירו של התובע אבאיי טלאיה (צורף לכתב התביעה) נכתב בסעיף 17, כי ב- 5.8.01 פוטר מעבודתו במלון על ידי דורית מנהלת המשק. אפדור הודיעה ב- 19.2.01 כי היא מוותרת על חקירת העובד. בתצהירו של ג'וזף אטבוג'י נכתב בסעיף 12, כי בתאריך 31.12.03 הודיע לו מנהל מח' משק בבית המלון כי החל מ- 1.1.04 לא יועסק יותר באמצעות טלדור, וכי עליו לעבוד שבועיים נוספים ולאחר מכן יפוטר וכך היה. עדות זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית ביום 14.11.04. סולומון פולה, מסר בסעיף 12 לתצהירו, לפיו בתחילת חודש ינואר 2004 הודע לו על ידי לאה, מנהלת מח' משק בית, כי יפוטר מעבודתו במלון מאחר וממועד זה לא יוכל המלון להעסיק עובדים זרים ללא היתר. עדות זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית של התובע מיום 14.11.04. סמואל ג'ואה - סיפר בסעיף 13 לתצהירו, כי עם חזרתו מחופשה מסר לו מנהל כח אדם במלון כי הוא מפוטר מעבודתו וזאת ללא כל הסבר. בחקירתו הנגדית של התובע במסגרת העדות המוקדמת מיום 19.11.03 (ע.ב 2794/03) סיפר העובד, כי מנהל מח' מטבח ("צ'יף סטיוארט") התקשר אליו יום אחד ואמר לו, כי הוא מפוטר (עמ' 2 שורות 9-11). ניומן אפוקה - סיפר במסגרת עדותו המוקדמת, כי כאשר הפסיק לעבוד במלון עקב מעצרו ב- 20.11.01, התקשר להודיע על כך לאחראי מטבח ולמנהל כח אדם (ע.ב 2982/01, שהפך להיות 4688/03, עמ' 9 שורות 25-26). משה מייבלו - סיפר בתצהירו בסעיף 18, כי נאלץ לסיים לעבוד במלון לאחר שנדרש על ידי הממונים עליו לעבוד בשבת למרות שמנהל המטבח הבטיח לו,כי לא יצטרך לעבוד בשבת. הנתבעות ויתרו על חקירת המצהיר כאמור בהודעה מיום 7.12.03. אולגה גוספודריקובה - סיפרה בתצהירה בסעיף 9, כי הודיעה למנהל המשק במלון במהלך חודש ינואר על כוונתה לעזוב את עבודתה ולחזור לרוסיה ולאחר מכן הודיעה גם לטלדור, כדי שזו תסדיר את המגיע לה. עדות זו לא נסתרה במסגרת חקירתה הנגדית בעדות המקודמת מיום 17.2.02. פנטו עימנואל ידטה- סיפרה בתצהירה בסעיף 12, כי במהלך החודשים 3/03 עד 5/03 התבקשה על ידי מזכירות מנהל כח אדם לצאת לחופשה ללא תשלום ובסעיף 14 ציינה, כי מנהל משאבי אנוש במלון, מר חן, הודיע לה בתחילת חודש ינואר 2004, כי כל העובדים הזרים המועסקים במלון ללא אשרה יפוטרו ביום 31.3.04 . עובדת זו לא התייצבה לעדותה, אך בחקירתו הנגדית של מר חן סנדלון, מצאנו תימוכין לכך, כאשר סיפר, כי רשויות המדינה הגיעו להסדר עם התאחדות בתי המלון לפיו תסתיים העסקתם של העובדים הזרים ללא היתר בחודש מרץ 2004. וההודעה נמסרה לעובדים הן על ידי המלון והן על ידי טלדור (עמ' 35 שורות 9-18). נציג אפדור, מר סנדלון, לא ידע להראות שם של עובד אחד שטלדור פיטרה אותו ואשר הועסק על ידי אפדור ( עמ' 46 שורות 12-23). מנגד, מר אליאב ציין, כי היה זה המלון שהחליט לפטר את העובדים (עמ' 54 שורות 1-2). על כן, אנו קובעים כי הכוח לפטר את התובעים היה בידי אפדור, ונציגיה בבתי המלון ובפניהם גם חלק מהתובעים התפטרו. 19. מי קיבל את העובד לעבודה, מי קבע והסדיר את תנאי התקבלותו אליה, מי משבצו במקום העבודה ומי מעבירו מתפקיד לתפקיד במערך הארגוני של המשתמש כל התובעים למעט תובעת אחת, סיפרו כי פנו לבתי המלון וביקשו להתקבל לעבודה. כל התובעים סיפרו, כי עברו שלב ראשוני של ראיון במלון במחלקת משאבי אנוש ו/או במחלקה בה היו אמורים לעבוד. דרכונם של התובעים צולם על ידי המלון, התובעים חתמו על טפסים. לאחר מכן מרבית התובעים הופנו לטלדור, שם חתמו על מסמכים ומשם חזרו לבתי המלון. בבתי המלון, קיבלו מדים, תג מלון, ושובצו על ידי המלון בסידור עבודה יומי, כאשר למלון היתה הסמכות היחידה והבלעדית להעביר את העובדים מתפקיד לתפקיד. עובד אחד, אבאיה תלאיה התקבל לעבודה במלון בתקופה שקדמה להתקשרות עם טלדור והעובדת אולגה גוספודריקובה סיפרה, כי הגיעה קודם לטלדור ומשם הופנתה למלון. אך במלון היה זה מנהל המשק שבחן אותה, שם הופנתה לכוח אדם, ראו את דרכונה, היא מלאה טפסים, קיבלה כרטיס נוכחות ותג זיהוי (סעיף 14 לתצהירה). דוגמא למסמכים שהעובדים מילאו במלון הובאה לגבי העובדת אולגה גוספודיריקובה. התובעת מילאה כרטיס קליטת עובד - טופס 101 (ת/11) אשר במקום בו רשום תנאי העסקה - נרשם "לא לשכר טלדור". עובדת זו חתמה על טופס במחלקת הביטחון, הצהרת עובד על הדרכת בטיחות, וכן חתמה על נוהלי משמעת (ת/11) ובאותו אופן טופס עזיבה של העובד אבאי תלאיה ( ת/12). מר סנדלון לא ידע לומר, כי מבין התובעים לא חתם על טפסים שכאלו (עמ' 30-31) הוא היה מוכן לאשר, כי כל העובדים עברו נוהלי בטיחות וביטחון (עמ' 31 שורה 5). מר אליאב, מנהל טלדור, הודה כי העובדים היו מגיעים קודם לבתי המלון ולאחר מכן היו נשלחים לטלדור ( עמ' 72 שורות 6-7). עוד אישר מר אליאב, כי המלון החליט על קבלתם של העובדים לעבודה (עמ' 53 שורות 27-28, עמ' 56 , שורות 10-11). גם כאן, מתברר כי אפדור היתה זו שקיבלה את התובעת לעבודה, קבעה את תנאי התקבלותם, שיבצה אותם במשמרות והעבירה אותם במידת הצורך מתפקיד לתפקיד. 20. מי קבע את מכלול תנאי עבודתם של העובד, לרבות גובה שכרו והנלווים לשכרו על פי תצהירו של מר אליאב עמרם, מנהלה של טלדור, שכרם של התובעים נקבע על ידי טלדור בהתאם לסכומים שהעבירה אפדור. מסעיף 8 לתצהירו של מר אליאב ניתן להבין כי התובעים קיבלו שכר בהתאם לחוקי המגן. אלא שמר סנדלון, נציגה של אפדור טוען שהעובדים היו זכאים לשכר בהתאם להסכם הקיבוצי בענף המלונאות (עמ' 6 , 1-4, 6 -10, 19 - 21). לכאורה ניתן להבין מכך, כי עצם התקשרותה של חברת טלדור עם חברת אפדור שמנהלת בתי מלון חייבה את טלדור לשלם שכר לפי הקבוע בהסכם הקיבוצי. כלומר, אפדור הכתיבה לטלדור מה יהיה גובה שכרם של העובדים ומה היו הנלווים. העובדה כי בפועל טלדור לא נהגה כך אינה מחלישה את המסקנה לפיה, אפדור היתה זו שקבעה בפועל את מכלול תנאי עבודתם של העובדים. 21. מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד אין חולק, כי טלדור היתה זו שנשאה בחובה לשלם את שכרם של התובעים, אמנם שלא לפי ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות, אך בהתאם לדוחות נוכחות שהופקו על ידי המלון ואושרו על ידי מנהל כוח אדם של המלון (עמ' 6 שורות 16-17, 25, 15-22). 22. מי נתן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישורי חופשותיו כל התובעים מסרו בתצהיריהם ובעדותם, כי ביקשו לצאת לחופשה מהממונים עליהם במלון. בעניין זה מסר מר סנדלון בסעיף 7 לתצהירו, כי החל מיוני 2003, טלדור העסיקה אצל אפדור, מנהל אשר היה אחראי לכל דבר ועניין על העובדים שסופקו על ידי טלדור, לרבות חופשות ,סידור עבודה ופיקוח מקצועי אלא שמר סנדלון אישר, כי מנהל זה, מטעם טלדור, לא פיקח על אף אחד מהתובעים שעבדו במטבח, שכן הם לא עבדו בתקופה זו ( עמ' 23 שורות 14-18). על כן, יוצא כי גרסת התובעים לפיה היתה זו אפדור שנתנה חופשות לעובדים ומנציגיה היה צריך לבקש אישור לחופשות - לא נסתרה. 23. כיצד דווחו יחסי הצדדים למס הכנסה, כיצד הצהירו ונרשמו בביטוח לאומי וברשויות אחרות גם כאן אין חולק שהתשלומים למס הכנסה ולביטוח לאומי בקשר לתובעים הועברו על ידי טלדור. אולם מעניינים תלושי השכר שהנפיקה טלדור לעובדים. למחצית העובדים, במרבית תקופת עבודתם, הונפקו תלושי שכר אשר בהם נרשם המלון בשם המעביד; כך לעובדים ג'וזף אטבוג'י, ניומן אפוקה, משה בלייזינג, אולגה גוספודריקובה. בחלק קטן מהתקופה לגבי העובדת הנ"ל, ולגבי ארבעת העובדים האחרים נרשם בתלושי השכר שם המעביד - טלדור ושם המלון בו עבדו התובעים. ההסבר לכך נעוץ בשתי המילים שהוספו לתלושי השכר בהם נרשמו בתי המלון כמעבידים. המילים הן: "בעל הרשיון". מר סנדלון הודה כי לטלדור לא היו היתרים להעסיק עובדים זרים (עמ' 10 שורות 6-8). מכאן המסקנה המתבקשת שאם היו אשרות עבודה לחלק מהעובדים, הן היו על שם המלון. כפי שהבאנו ממכתבו של מנכ"ל התאחדות המלונות באילת מיום 14.12.03 (ת/9) המלונות שמחזיקים בהיתרים להעסקת העובדים, היו האחראים הישירים על העובד בפני רשויות החוק ( משרד הפנים ומשטרת ההגירה). ברוח זו יצא מכתבו של מר יוסי אני מיום 14.12.03 (ת/20) בעקבות פגישה עם ראש מנהל האוכלוסין במשרד הפנים, מר הרצל גדג' וראש יחידת הסמך לטיפול בעובדים זרים מר אפרים כהן. מכתב זה עוסק בתוכנית העסקת עובדים זרים בענף המלונאות באילת בשנת 2004 בהתאם להקצאות שניתנו למלונות, והבטחה, כי המלונות ידאגו להחליף את כל העובדים הזרים בעובדים חדשים עם אשרות עבודה. בכך יש כדי ללמד שמבחינת רשויות המס - נחשבה טלדור המעסיקה של העובדים, אך מבחינת כל שאר הרשויות שאינן רשויות מס, בכל הקשור להיתרי העבודה, הבאת העובדים לארץ, תשלום אגרות נחשבו בתי המלון כמעסיקים של העובדים. 24. מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלוונטים להסדר ההעסקה כל התובעים מסרו בעדותם ובתצהיריהם, כי היו כפופים למנהלי המחלקות בהן עבדו בבתי המלון. הם היו כפופים לנוהלי העבודה והמשמעת של המלון כפי שניתן לראות מהמסמך עליו חתמה אחת התובעות (ת/11). אפדור פיקחה על סידור העבודה והחופשות של התובעים והיא זאת שדרשה מהם, לפי הצורך לעבוד בשעות נוספות. התובעים אכלו בחדר האוכל של עובדי המלון, יחד עם עובדי המלון האחרים. התובעים השתמשו גם בהסעות שעמדו לרשות שאר עובדי המלון. בעניין זה אישר מר אליאב, כי לטלדור לא היה יד ורגל בכל הקשור לפיקוח על עבודתם של התובעים (עמ' 62 שורות 5-8). 25. למי הבעלות על הציוד, החומרים או הכלים המשמשים את העובד בעבודתו גם כאן התובעים חזרו, העידו והצהירו ללא שהיה חולק על כך, כי כל הציוד , החומרים, הכלים שהיו דרושים לעבודתם, במטבח, במח' משק בית, ונקיון ניתנו על ידי בתי המלון. 26. האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה ובו משתלב העובד או שמא נשכר לביצוע פרוייקט צדדי הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוקו העיקרי, ומנגד האם לצד שלישי עסק משלו אשר בו משתלב העובד מחד יכולים אנו לקבוע בודאות גמורה כי התובעים כולם נשכרו לעבודה ועבדו בעבודה שהיא בעצם עיסוקם המרכזי של בתי המלון. עבודות הנקיון, המטבח ומשק הבית הן חלק יסודי ומהותי של המלון ובלעדיו אין המלון יכול לתפקד. מבחינה זו ברור כי העובדים השתלבו בעיסוקו המרכזי של המשתמש. מאידך, אין אנו יכולים לומר בוודאות אם העובדים השתלבו כלל בעסקיה של טלדור - כחברת כח אדם. על עסקיה של טלדור ניתן לומר כי רב הנסתר על הגלוי. בהתחשב בכך, כי טלדור סיפקה והעסיקה עובדים זרים, לא ראינו כי היא מחזיקה ברשיון להיות קבלן כח אדם בהתאם לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו-1996, וגם אם היה לה רשיון שכזה, לא ראינו כי היא מחזיקה בהיתר לתיווך בינארצי בענף המלונאות. כאשר נציג אפדור מודה שטלדור לא החזיקה בהיתרים להעסיק עובדים זרים, (עמ' 10, שורות 8-6) לכך יש להוסיף, כי טלדור אינה פעילה יותר (עדותו של מנהלה מר אליאב עמ' 10 שורות 10-14) וכי אפדור עוד לפני כן הפסיקה לעבוד עימה. 27. ידוע לנו, כי טלדור נתנה שרותיה לבתי המלון אחרים באילת, ובהם, הנסיכה, רשת שרתון, רשת פתאל (עדותו של מר אליאב עמ' 56, שורות 19-24).עם חלק מהמלונות נחתמו הסכמים. בכל אלו אין כדי לקבוע, כי העסקת עובדים אחרים היתה שונה מהעסקתם של התובעים אצל אפדור באותו אופן לא ניתן לקבוע, כי מדובר בעסק שבו השתלבו העובדים, על אף כי שכיחות ההסדר לפיו מועסקים עובדים זרים באמצעות חברת כוח אדם, ידועה ומוכחת. כאמור עננים כבדים מעיבים על קיומה של טלדור ועצם הורתה. זאת ועוד. חברת כח אדם הינה חברה, המספקת כוח אדם זמני למשתמשים שונים. במצב דברים כזה עובד של חברת כוח האדם עובר ממשתמש למשתמש בהתאם להוראות החברה. זה איננו המצב כאן. כפי שהראינו בתחילת פסק הדין משך הזמן בו עבדו התובעים בבתי המלון נע בין כ- 9 חודשים (משה בלייבינג מייבלו) ועד כמעט 3 שנים (ג'וזף אטבוג'י). מדובר בפרקי זמן רצופים, שבהם העובדים עבדו רק בבתי המלון, ובאותם בתי מלון. בנסיבות אלו יכולים אנו לאמץ את האמור בסיכומי התובעים בסעיף 19-20 לפיו אם היה לטלדור עסק משלה הרי הוא היה עסק להפקת תלושי שכר כפי שאגב נרשם בתחתית של כל תלוש שכר או לחילופין מעין "חברת קש", אשר כל תפקידה לשמש מעביד פורמלי במקום בתי המלון. 28. לסיכום פרק זה נקבע, כי מירב המאפיינים, הקשרים והזיקות של התובעים עם אפדור מטים את הכף לעבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין אפדור לתובעים. זיקתה של טלדור לתובעים התבטאה בתשלום שכר, הפקת תלושי שכר, תשלומי חובה לרשויות המס ותשלום ביטוח רפואי. זיקה זו הינה שולית ובטלה בשישים מול כל שאר הזיקות שבין אפדור לתובעים. על כך עוד נוסיף כי הוכח בפנינו, כי בין התובעים לחברת כוח אדם - טלדור, אין כל קשר אישי. מכאן ניטל הבסיס מחוזה העבודה ומיחסי העבודה, ואין להכיר בחברת כוח האדם. הדבר נכון גם כאשר העובד אינו יכול להצביע על כל פגיעה ממשית הנגרמת לו. קל וחומר כאשר קיימת פגיעה הממשית מעצם ההכרה בחברת כוח האדם כמעסיקה כפי שבענייננו יכול לקרות. ראה: ע"ב 99/ 911583 (ת"א) חני אבני כהן נ' מדינת ישראל, הנהלת בתי המשפט, עבודה אזורי, י"ב 372 (סעיף 41 לפסק הדין) על כן, משקבענו, כי בין התובעים לטלדור לא קיימת התקשרות משפטית אמיתית למתן עבודה בתמורה, נבחן כעת את מהות ההתקשרות המשפטית בין אפדור לטלדור. 29. מטרת ההתקשרות המשפטית בין אפדור לטלדור - האם לצורך התחמקות מחובות אפדור לפי ההסכם הקיבוצי התובעים טוענים, כי העסקתם באמצעות טלדור נועדה למנוע מהם את תשלום זכויותיהם על פי ההסכם הקיבוצי. בפועל אין חולק, כי כל התובעים למעט אחד, אשר הועסקו מלכתחילה באפדור באמצעות טלדור לא קיבלו בשכרם כל תוספת בהתאם להסכם הקיבוצי . הצדדים הסכימו על כך (עמ' 62 - 63) כי טלדור לא שילמה לתובעים את התוספות הבאות בהתאם להסכם הקיבוצי: תוספת משמרת, תוספת ותק, תוספת עבור ימים פנויים, הפרשות לקרן פנסיה, תוספת ערבה, תוספת טיסות, דמי חגים, חופשה שנתית ודמי הבראה. 30. על מנת להדגים עד כמה מקוממת תבנית העסקה זו של עובדים זרים באמצעות חברת כוח אדם, נביא כדוגמא את המקרה של העובד אבאי טלאייה, אשר הינו היחיד שעבד בבית המלון לפני שהעובדים זרים הועסקו באמצעות טלדור. עובד זה החל לעבוד ב- 1.6.99 בניקיון שטחים ציבוריים במלון קראון פלאזה. כעולה מתצהירו של העובד, בחודש 2/00 נקרא העובד יחד עם עובדים הזרים האחרים לפגישה עם דורית מנהלת המשק של המלון שם הודיעה להם כי החל מ 2/00 המלון לא יעסיק את העובדים הזרים והם יועברו לעבוד במלון באמצעות טלדור. כמו כן עובד שלא מעוניין היה לעבוד במלון באמצעות טלדור, יכול היה לעזוב את עבודתו במלון. במשכורת חודש ינואר 2000, נערך לעובד גמר חשבון מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים. העובד המשיך לעבוד באותה עבודה אך תנאי שכרו השתנו: שכרו הופחת לשכר שעתי של 15.04 ₪. עבור ארוחות החלו לנכות לו 180 ₪ במקום 36.28 שנוכה עד לאותו מועד. הוא הפסיק לקבל את כל התוספות בהתאם להסכם הקיבוצי. דוגמא אחרת היא של עובד בשם פרי אוסטין שלא נמנה על התובעים ותלושי שכרו צורפו גם הוא עבד כמו העובד אבאי טלאייה, לפני המעבר לטלדור. בתלושי השכר שלו מ- 12/99 (ת/6) ניתן לראות כי קיבל עבור 168 שעות רגילות סך של 2837 ₪ דהיינו 16.8 ₪ לשעה. לבד מכך קיבל עבור עבודה בשבת, שעות עודפות , שעות נוספות 25% תוספת שבת, תוספת ערבה וכן נוכו לו בגין ארוחות 34.37 ₪ ובגין רווחה 10 ₪. בתלוש המשכורת של 6/00 (ת/7) שכרו השעתי של העובד ירד ל 15.94 ₪, הוא קיבל תוספת עבור עבודה בשבת וחופשה בתעריף של 150% וכן הורדו לעובד ניכויים בסך 250 ₪ ללא פירוט. באופן מפתיע אותו עובד, הוחזר להיות מועסק ישירות דרך המלון ב 8/00 ובתלוש השכר של 10/00 (ת/8) חוזר שכרו השעתי ל- 16.8 ₪, הוא מקבל תוספת עבור עבודה בשבת, שעות נוספות 125%, שעות עודפות ותוספת שבת. כמו כן, הניכויים חוזרים להיות בסדר גודל של 37 ₪ עבור ארוחות ו- 10 ₪ עבור רווחה. כך גם ניתן לראות, כי לא כל העובדים הזרים הועברו לטלדור. בפנינו הובא תלוש השכר לחודש 11/03 של העובד מנטיואלי סנטיו (ת/5) אשר החל לעבוד אצל הנתבעת ב- 10.4.96 והוא מקבל את כל זכויותיו בהתאם להסכם הקיבוצי, ובכלל זה תוספת ערבה, טיסות וכן שכר בהתאם לשעות שעבד בפועל והתוספות המגיעות בגין כך. 31. לא הובאה בפנינו ראיה, כי עובדים ישראלים הועברו להיות מועסקים באמצעות טלדור, או שמועסקים באמצעות טלדור. מר סנדלון לא ידע לספר לנו על כך (עמ' 11 שורות 3-4). מכאן יוצא, שתבנית העסקה זו היתה מיוחדת רק לעובדים הזרים בבתי המלון של אפדור באילת. מר סנדלון גם לא ידע להסביר איך שני עובדים זרים באותה עבודה, באותו בית מלון, אחד עבר להיות מועסק בטלדור ואילו השני המשיך להיות מועסק ישירות על ידי אפדור לא קיבלו שכר שווה (עמ' 10 שורות 14-24). לפי מר סנדלון הם היו צריכים לקבל אותו שכר (עמ' 17 שורה 4). 32. אפדור טענה בסיכומיה, כי התמורה ששולמה לטלדור היתה גבוהה מעלות התובעים למעסיק וממילא גבוהה מהעלות אותה היתה אפדור משלמת לתובעים, על פי ההסכם הקיבוצי,אילו היו עובדיה. בעניין זה, כבר עתה אנו קובעים, כי אין בידינו לקבל טענה זו מקום בו לא הוכח כי זו היתה ההסכמה בין אפדור ולטלדור, ובמקום בו יכולה היתה אפדור לפקח על אופן התשלום ולא עשתה כן אף פעם. על פי החשבוניות שצורפו לתצהירו של מר אליאב עמרם, טוענת אפדור, כי התמורה ששולמה לטלדור היתה מבוססת על תשלום קבוע לכל שעת עבודה וכן תשלום של עמלה בגין כל חדר שנוקה כאשר על פי החשבוניות ניתן לראות כי מדובר בתוספת של בין 33% ל- 41% מהתמורה. אפדור אף צירפה נספח לסיכומיה ובו ערכה חישוב של התמורה ששולמה לטלדור (על פי מספר השעות שבנספחי סיכומי התובעים, בניכוי שעות השלמה) ומנגד את החישוב הסכום הנתבע על ידי התובעים בניכוי תוספת שעות נוספות בשבתות וחגים כאשר ההפרש עומד על כ 3128 ₪ לא כולל עמלת הנקיון. בכך יש כדי להוכיח את טענת אפדור כי היא שילמה לטלדור סכום גבוה מהסכום אותו היתה מוציאה אילו היתה מעסיקה את התובעים באופן ישיר. בעניין זה יכולים אנו לומר, כי הסבריה של אפדור שהגיע רק בשלב הסיכומים, הונחו מאוחר מידי. לו רצתה אפדור היתה מגלה את כל תשלומיה לטלדור, היתה מפרטת כמה עובדים עבדו אצלה באמצעות טלדור בתקופה זו, ואז במקביל היינו רואים מצד טלדור את כל תלושי השכר שהוצאו לעובדי אפדור. רק בדרך זו ניתן היה לבחון את אמיתות החישוב, שלא ניתן לצדדים הזדמנות להתמודד עימו. בנוסף, אפדור מבססת את חישוביה גם על העמלות שקיבלה טלדור בגין נקיון חדרים. אלא שמר אליאב הסביר בחקירתו הנגדית, כי הם לא קיבלו גם עבור שעות של עובד וגם העמלות בגין נקיון של אותם חדרים. כלומר, מאחר וכל התובעים קיבלו מטלדור שכר לפי שעות, טלדור לא קיבלה בגין עבודה זו גם עמלות. מכאן יוצא, כי ההפרש שנמצא על ידי אפדור שהוא לחובת טלדור, מראה כי הסכומים שקיבלה לא כיסו את הסכומים שהתובעים זכאים להם לפחות לפי תביעותיהם. בל נשכח גם, כי חברות כוח אדם, וככל שטלדור נמנית עליהן, פועלות במטרה להרוויח, ולא רווחים סמליים. כך שלו אפדור באמת ובתמים היתה מעבירה לטלדור תמורה שניתן היה לשלם בה לפי ההסכם הקיבוצי צריך היה להוסיף עליה גם את הרווח של טלדור שלא יפחת מ 20%-30% ולעיתים יותר מכך. 33. טלדור טענה בתצהירו של מר אליאב, כי הסכום ששולם על ידי אפדור היה 19.20 ₪ לשעה בניכוי 80% לשעה בגין ארוחות, סה"כ הועמד התעריף על 18.40 ₪. בתעריף זה שוקלל שכר מינימום לשעה 15.99 ₪ תוספת יחסית של חופשה לפי החוק - 0.68 ש"ח, תוספת יחסית של הבראה בהתאם לצו ההרחבה - 0.77 ש"ח, תוספת שעות שבת יחסית 1.71 ₪ , תוספת יחסית בגין שעות נוספות 0.64 ₪, תוספת בגין פיצויי פיטורים 0.33. סה"כ יוצא כי תשלום הזכויות על פי החוק עמד על 20.07 ₪. טלדור מודה כי קיבלה הטבות מס בגין העובדים בשעור 10% עד 15% ולאחר כל זאת הרווח של טלדור היה זעום אם בכלל (סעיפים 6-7-8 א-ח לתצהירו של מר אליאב). על פניו נציין כי חישוב זה נראה יותר מסתבר אולם גם בו מספר קשיים: מתלושי השכר של התובעים ניתן לראות, כי התובעים קיבלו את שכרם לפי תעריף שעתי מינימלי ולו נוסף תגמול עבור עבודה בשבת ובחופשה, או בונוס, כאשר בין החישוב התאורטי שערכה טלדור בתצהירה ובין תלושי השכר כל קשר הוא מקרי. נוסף על כך דאגה טלדור לנכות מידי חודש סכומים משתנים בגין הוצאות שנעו בין 150 ₪ ל 250 ₪. יודגש, כי הנסיון של התובעים לקבל מטלדור את כל תלושי השכר, למשך כל שנות עבודת התובעים ולא רק של התובעים נתקל בתרוץ שהמחשב התקלקל והחברה האחראית על התוכנה לא הוזמנה כלל לתקן. בעניין זה מסרה הגב' רונית לוי - חשבת השכר של טלדור - את עדותה ודי לעיין בכך כדי להבין שגם טלדור לא עשתה די כדי להוכיח טענתה ( עמ' 49-51). 34. כך או כך, העובדים הזרים שעבדו באפדור באמצעות טלדור, הם הנפגעים היחידים מההתגוששות בין אפדור לטלדור. אם אפדור העבירה את הכסף לטלדור והאחרונה משכה את חלקו לכיסה במקום לרווחת העובדים, או שאפדור מעולם לא העבירה את הכסף הנדרש לטלדור, התוצאה כאמור היא אחת - תבנית העסקה זו, קיפחה את זכויות העובדים גם אליבא דאפדור אשר מודה, כי היה צריך לשלם לתובעים לפי ההסכם הקיבוצי וגם לפי טלדור אשר מודה, כי לו היה מועבר לה הסכום הנדרש, היתה עושה כן. 35. על מנת לבחון את כשרותו של המהלך אותו בחרה אפדור לנקוט - העסקת עובדים זרים באמצעות חברת כוח אדם - נלך לשיקולים עליהם הצהירה. בכתב ההגנה שהגישה אפדור בתיק ע.ב 4688/03 בתביעתו של ניומן אפוקה - בסעיף 7.1 צויין כהאי לישנא: "הנתבעת, בין היתר, בעקבות תופעת העובדים השוהים בארץ באופן בלתי חוקי, קיבלה החלטה להתקשר עם חברת כוח אדם ולקבל ממנה כוח אדם מעת לעת על פי צרכיה, שיהא בעל ההיתרים והאישורים הנדרשים על פי כל דין". טענה זו של אפדור עומדת בסתירה מוחלטת לעובדה, כי רק בתי המלון יכולים לקבל היתרים להעסיק עובדים זרים. כך הודה מר סנדלון בחקירתו הנגדית בה סיפר כי הוא מסכים שלטלדור אין היתרים להעסיק עובדים זרים (עמ' 10 שורות 6-8). כך גם כתב מנכ"ל התאחדות בתי המלון באילת בסוף 2003 למנהלי בתי המלון (ת/19, ת/20). מכאן יוצא, כי קבלת כוח אדם בעל היתרים מחברת כוח אדם, הינו תרתי דסתרי. אם רק לבתי המלון יש את הזכות לבקש ולקבל היתרים, מדוע יש לפנות לחברת כוח אדם, שאינה מוסמכת על פי הדין להעסיק עובדים זרים, שלא לדבר על כך שאינה יכולה להביא את העובדים מחו"ל. התשובה לכך הינה ברורה; על ידי העברת העובדים הזרים לחברת כוח אדם, בתי המלון חוסכים את עלות ההעסקה בהתאם להסכם הקיבוצי, וכמובן אינם נושאים באחריות להעסקה שלא כדין של עובדים זרים. 36. גם אם היינו מקבלים את טענת אפדור, לפיה שילמה לטלדור תמורה מספקת עבור שכר לפי ההסכם הקיבוצי, הרי שמר סנדלון הודה כי לשיטתם למדו שטלדור אינה משלמת לעובדים הזרים לפי ההסכם הקיבוצי, כאשר הגיעו התביעות הראשונות בנובמבר 2001 (עמ' 18, 5-8). במקום לנסח הסכם שיבהיר מהן זכויות וחובות הצדדים ובכלל זה תשלום לפי ההסכם הקיבוצי, או לחילופין הפסקת ההתקשרות עם טלדור, המשיכה אפדור בהתקשרות. טענת אפדור, כי בעקבות התביעות שהוגשו נחתם כתב שיפוי, ראויה להידחות. כתב השיפוי נחתם ב 14.10.02, ואילו התביעה הראשונה הוגשה שנה לפני כן ב- 27.11.01 (ע.ב 2982/01 - תביעתו המקורית של ניומן אפוקה). יתרה מזו, כתב השיפוי לא נועד להבטיח את זכויות העובדים אלא להבטיח את אפדור מפני התביעות ויש בכך כדי ללמד עד כמה אפדור ביקשה להתחמק מתשלום זכויות העובדים. 37. על כן יש גם להוסיף, כי לו באמת ובתמים אפדור לא ידעה על כך שטלדור אינה משלמת לעובדים לפי ההסכם הקיבוצי, יכולה היתה לבדוק לאחר תחילת ההתקשרות עם טלדור, מה טלדור משלמת ומה העובדים אומרים על כך. אך כאמור לא כך היו פני הדברים. מר סנדלון הודה כי אפדור לא בדקה זאת (עמ' 47 שורות 22-23). 38. מר סנדלון הודה בחקירתו הנגדית, כי לא עבד במלון בתקופת ההתקשרות עם טלדור (עמ' 7 שורות 13-15) אך ידע לומר, כי הרקע להעברת העובדים לטלדור היה חיסכון בכסף או כפי שמר סנדלון קרא לכך "חיסכון באופרציות". לא צריך יותר אדם שיתעסק עם עניין העובדים הזרים במשרה מלאה, ובכלל זה עם עניין הדיור (עמ' 9, 1-3). אלא שטענה זו לבד מכך שלא הוכחה, מתבררת כמטעה ולא מדוייקת. לא כל העובדים הזרים נזקקו לדיור, ובמקרה של התובעים, היה זה רק העובד אבאי טלאייה. ויתרה מזאת, גם העובדים הישראליים נזקקו לדיור, כך שאותן אופרציות, קיימות בכל מקרה. אשר לטיפול בשאר ענייניהם של העובדים הזרים, ככל שהיה מדובר בעובדים חוקיים, בית המלון המשיך לדאוג להוצאות הבאת העובדים לארץ תשלום אגרות, השגת אשרות (עדותו של מר סנדלון עמ' 32 שורות 23-20). גם עדותו של אליאב תומכת בכך, לפיה לטלדור לא היה היתר להעסיק עובדים זרים, היא לא טיפלה בקבלת היתרים, ולא שילמה עבורם (עמ' 34 שורות 19-26, עמ' 33 שורות 1-7). אם כן, לא נותר דבר מהאופרציות להן טען מר סנדלון, למעט אולי הוצאות ביטוח רפואי בהן נשאה טלדור, אבל למען האמת, מר סנדלון אפילו הוא לא ציין זאת בעדותו. 39. כאשר הובהר למר סנדלון במסגרת חקירתו הנגדית, כי לשניים מהתובעים, אבאי טלאיה, ואולגה גוספודריקובה, היו אשרות עבודה על שם המלון, הודה מר סנדלון, כי מי שדאג לאשרות היה המלון שגם שילם את האגרות ( עמ' 33 שורות 1-7) ואז יוצאת האמת לאור: "ש. אם הם לא עובדים שלך אז למה דאגת להם לאשרות עבודה? ת. מי שהיה לו אשרת עבודה כמובן שאני המעביד שלו, לא רק אני, גם אני. ש. למי שלא היתה אשרת עבודה ? ת. אני לא המעביד שלו" (עמ' 33 שורות 21-22,עמ' 34 שורות 1-2). מכאן כבר אין יותר ספקות; העסקת העובדים דרך טלדור שימשה מעין "מכבסה" שבה "הולבנו" לכאורה העובדים הזרים ששוהים בארץ ללא היתר, שכן האחריות להעסקתם נפלה כביכול על טלדור. יחד עם זאת גם כשמדובר היה בעובדים חוקיים בחרה אפדור להתנער מהם. זאת נוסף לכך שבאמצעות העסקת העובדים טרם טלדור, חסכה אפדור לעצמה הוצאות שכר בהתאם להסכם הקיבוצי. 40. שוב אנו חוזרים לתחילתה של ההתקשרות בין אפדור וטלדור ומבינים כי לא לחינם בחרו הצדדים שלא להעלות על הכתב את ההסכם ביניהם כפי שמקובל לעשות בין מי שמשתמש בכח אדם לבין חברת כוח אדם. הסכם שכזה, לו היה כתוב, היה חושף את אי החוקיות שבהעסקה שכזו, שכל מטרתה לנצל לרעה את מעמדם של העובדים הזרים, ככוח עבודה קל לתמרון, וחסר הגנה תוך שהמשתמש במקרה זה אפדור, מנער את חוצנו מהחובות המוטלות עליו בהתאם להסכם הקיבוצי. 41. הנשיא אדלר ב"פרשת תשלובת הבניה של הקיבוץ הארצי" עמד על הצורך בהתאמת הפסיקה לנסיבות של כל מקרה ומקרה ובמיוחד כאשר מדובר במשולש של עובד משתמש - חברת כוח אדם: "בהעדר חקיקה המגינה על עובדים - המועסקים ביחסי עבודה מורכבים, אשר כוללים מספר גופים משפטיים - מחובתה של הפסיקה להשתחרר מגישה פורמלית, לשאוף להבטחת הזכויות המובטחות לעובדים בחוקי המגן של משפט העבודה ולקדם את מטרותיהם של חוקים אלה... על בית הדין לסייע הן לאכיפתם של חוקי העבודה המגן והן להשגת מטרותיהם, ואל לו לתת יד להפרתם או לעקיפתם". ראה: דב"ע נ"ד/96-3 מ.ב. תשלובת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ, חליל עבד אלרחמאן עאבד ואח', פד"ע כ"ט 151. 42. סגנית הנשיא, השופטת ברק עמדה על חשיבות בחינת מהותם האמיתית של היחסים בפרשת אסנת דפנה לוין: "אם לא נבחן את מהותם האמיתית של היחסים, הרי שניצור שני מעמדות של עובדים, העובדים ומשתלבים במקום עבודה אחד. בני שני "מעמדות" העובדים הללו עובדים דרך קבע במקום עבודה אחד, במפעל אחד ולשניהם מירב הזיקות הן לאותו מקום עבודה. "המעמד" האחד, עובדים שמתקבלים כעובדים "מן המניין" למפעל, אם בדרך של משא ומתן ואם בדרך של מכרז, מקום שיש חובה לקבל עובדים בדרך של מכרז, או מקום שהמפעל מנחה את עצמו או בוחר לקבל את עובדיו בדרך של מכרז. "המעמד" השני, עובדים המועסקים דרך קבע במפעל אך נחשבים לעובדי חברת כח אדם.על עובדים אלו לא יחולו ההסכמים או ההסדרים הקיבוציים החלים על מקום העבודה ועובדים אלו, כאשר יפוטרו, לא יקבלו דמי אבטלה כמפוטרים. הם עשויים לקבל קביעות וגמלאות. עובדים אלו הופכים למעין "OUTLAWS" במפעל". ראה: דב"ע נ"ה/ 109-02 אסנת דפנה לוין נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ט 326. 43. העובדים הזרים, שעבדו בבתי המלון של רשות "הולידי אין", באילת היו "OUTLAWS" בשני מובנים: האחד, מרביתם עבדו ללא היתר ואשרה, ולצורך כך העדיפה אפדור כי העסקתם תעשה באמצעות טלדור, וכך האחריות לאי החוקיות שבהעסקתם תיפול לפתחה של טלדור. השני, עובדים אלו בשונה מהעובדים האחרים ושמרביתם אם לא כולם היו ישראליים שעבדו בבתי מלון באותה עובדה, לא זכו להנות מזכויותיהם בהתאם להסכם הקיבוצי. אנו ערים לכך, כי צורת העסקה זו לא היתה נחלתה הבלעדית של רשת "הולידי אין", אלא של כל בתי המלון באילת. אך מזלה של הולידי אין , שכך עניינה הגיע להכרעה שיפוטית ולא הסתיים בפשרה כמו מאות תביעות אחרות. 44. במקרה שלפנינו הכרה בקבלן כמעסיק משמעותה הכרה בויתור של עובד על זכויות מוגנות המוגנות ומעוגנות בהסכמים קיבוציים ובצווי הרחבה. הדבר היחיד שנשאר מובטח לעובד כזה הוא זכויות מינימליות המובטחות בחוקי המגן. ויתור כזה שעשה העובד אינו תקף גם מפני שלא נעשה מרצון אלא נכפה על העובד וגם מפני שויתור כזה הוא פסול כשלעצמו. ראה: דב"ע ל"ד/12-3 צ'יבוטרו - אברהם, פד"ע ד' 173, 177. 45. פרופ' רות בן ישראל מביאה ארבעה טעמים המצדיקים התייחסות להתנהגות המשתמש והקבלן במקרה כזה כמו שבא בפנינו, כהתנהגות הנעדרת תום לב או נוגדת את תקנת הציבור: 1. העסקה הפורמלית עם הקבלן כמעביד פוגעת בסל הזכויות שסטטוס העובד מגלם. 2. הפגיעה בזכויות האמורות מקנה למשתמש יתרון הפוגע מעבר למידה הנדרשת בזכויות העובד הגלומות במעמד. 3. הכרה בקבלן כמעביד אינה מתיישבת עם האופי הבינאישי המתחייב כשמדובר בחוזה עבודה כחוזה יחס. 4. מדובר בעיסקה בדויה או מלאכותית אשר המשתמש מנסה באמצעותה לנצל לרעה ולזכות ביתרונות לא הוגנים. ראה: רות בן ישראל, מיקור חוץ (outsourcing ) מתמקרים החוצה; העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם פרשנות אחרת המרת העסקה הפורמלית בעסקה האותנטית, שנתון המשפט העבודה ז', 5. 46. במקרה שלפנינו, כאשר ברור, כי כל מטרתה של ההעסקה באמצעות חברת כח אדם, נעשתה רק עם עובדים זרים אשר הינם קבוצת עובדים מוחלשת, ברור חוסר תום הלב של אפדור, וודאי שאין מקום להכיר בנסיבות כאלו בהעסקה הפורמלית שבין טלדור לעובדים. לא רק זו אף זו. חוש הצדק, היושר והמוסר החברתי מתקוממים כנגד מתן תוקף לתבנית העסקה שכזו. כך אנו מאפשרים למשתמש להתחמק מחובותיו כמעביד ובמיוחד אלה המעוגנות בהסכמים קיבוציים. מכאן, כאשר מצאנו, כי מטרה פסולה מונחת ביסודו של הסדר שכזה, הוא נוגד את תקנת הציבור ועל כן הוא בטל מעיקרו. 47. בטרם נחתום פרק זה, לא נצא ידי חובתנו אם לא נזכיר מושכלות ראשונים. שם למדנו, כי רמתה המוסרית של חברה, נבחנת בעיקר לפי יחסה לאחר ולשונה; "וכי יגור איתך גר בארצכם, לא תונו אותו, כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים, אני ה' אלוהיכם" ויקרא יט, לג-ל"ד. וגם: "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים" שמות כ"ב, כ'. ועל כך היטיב לבטא זאת בפרושו לשמות כ"ב, כ', רבי שמעון רפאל הירש, אשר חי בגרמניה במאה ה- 19: "כבוד האדם והאזרח וזכויות האדם והאזרח אינם תלויים בייחוסו ובמולדתו וברכושו, ולא בשום דבר חיצוני ומקרי, שאינו מפנימיות מהותו העיקרית של האדם, אלא הם תלויים אך ורק בערכה הרוחני-המוסרי של אישיות האדם. והטעם המיוחד - כי גרים הייתם בארץ מצרים - בא לשמור על הכלל הזה מכל פגיעה... כל אסונכם במצרים היה זה, שהייתם "גרים" שם, ובתור שכאלה לא הייתם זכאים, לפי השקפת העמים, לאומה, למולדת, לקיום, ומותר היה לעשות בכם ככל העולה על רוחם. בתור גרים הייתם משוללי זכויות במצרים, וזה היה היה שורש העבדות והעינוי שהוטל עליכם. על כן הישמרו לכם - זה לשון ההזהרה - פן תעמידו את זכויות האדם במדינתכם על יסוד אחר מאשר האנושיות הטהורה, שהיא שוכנת בלב כל אדם באשר הוא אדם. כל קיפוח של זכויות האדם יפתח שער לשרירות ולהתעללות באדם - הוא שורש כל תועבת מצרים". הפרשה שבאה לפתחנו גילתה שאפדור, בדרכה לדרך הרווחים הקלים, שכחה את יסוד האנושיות ובתוך כך קיפחה את זכויות העובדים הזרים. 48. מכל המקובץ עולה איפה, כי אפדור הינה המעבידה היחידה של התובעים. אפדור לא השכילה להפריך את ההנחה, לפיה תבנית העסקה משולשת, העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים ליחסי העבודה. אפדור גם כשלה בטענתה, כי תכלית הסדר זה היה לחסוך בכסף. הוברר, כי תכלית ההעסקה באמצעות טלדור, נועדה להתחמק מחלות ההסכם הקיבוצי, וכן להסיר אחריות להעסקת עובדים זרים בלתי חוקיים. 49. כעת נפנה לברור הסכומים המגיעים לכל אחד מהתובעים. בתחילה נתייחס לזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי ולתביעות אשר משותפות לכל התובעים או למרביתם, ולאחר מכן נדון בתביעות המיוחדות של כל עובד בנפרד. 50. זכויות מכוח ההסכם הקיבוצי אפדור וטלדור מסכימות, כי התובעים היו אמורים לקבל את שכרם בהתאם להסכם הקיבוצי. אם לנתבעים קיימת הסתייגות בקשר לחלותו של הנספח האילתי להסכם הקיבוצי, מקובלת עלינו פסיקתו של השופט טוינה בעניין ג'ינדר קומר, אשר קבע, כי ההסכם הקיבוצי על נספחיו חל על עובדים זרים. ראה: עב 2951/01 (ב"ש) ג'ינדר קומר נ' ג. ויסטה מלונות ותיירות בע"מ, עבודה אזורי, כרך י"ד 456. על כן, כל התובעים זכאים לתוספת ערבה, תוספת טיסות, דמי הבראה מוגדלים בגין שנתיים אחרונות לעבודתם, פדיון חופשה שנתית מוגדלת, ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. טלדור טענה בתצהירו של מר אליאב, כי תוספת הטיסות היא בשעור 118 ₪ לחודש ולא בשעור 144 ₪ כפי שהתובעים חישבו כאמור בנספח ב' לסיכומי התובעים. דעתנו היא, כי הנספח האילתי להסכם הקיבוצי כפי שהיה בתוקף ב- 1.8.1996 בטרם תוקן בשנת 2004 קובע, כי תוספת טיסה תחושב לפי כפל שווי חמישה כרטיסי טיסה בערך של 173. התוצאה המתקבלת וחלוקתה ל- 12 מביאה ל- 144 ₪ בחודש. 51. החזר ניכויים התובעים טוענים, כי החל מ 10/01 נוכה משכרם סך של 96 ₪ בגין רווחה מבלי שהוצג כל מקור לניכוי זה ועל כן יש להשיבו לתובעים. עוד טוענים התובעים, כי משכרם נוכו סכומים העולים על המותר בגין ארוחות ועל כן הם זכאים להשבת הסכומים שנוכו ביתר. כמו כן נוכה משכרם של התובעים סך של 174 ₪ עבור ביטוח רפואי. תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הולמים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי) תשס"ב-2001 קובעות מהו הסכום המכסימלי ולפיכך כל סכום שנוכה משכרם של התובעים מעבר לכך נוכה ביתר והם זכאים להשבתו. אפדרור לא התייחסה לכך בכתבי טענותיהם ואילו טלדור בחרה להתייחס לכך רק בכל הקשור לארבעה מתוך שמונה תובעים. טענות טלדור בקשר לניכויים בגין רווחה היא כי מדובר על תוספות הקשורות למתנות בחגים. טענה זו אין לקבל מאחר ולגבי מתנות בחגים זכאי המעביד לזקוף את שווי המתנה בשכר העובד אך אין לנכות את שוויה. אשר לניכוי בגין ארוחות ובגין ביטוח רפואי טענה טלדור, כי מאחר ואינה המעביד של התובעים לא חל עליה ההסכם הקיבוצי או התקנות - לאחר שקבענו, כי אפדור היתה המעבידה של התובעים, הרי שכל ששולם לתובעים נבחן בהתאם להסכם והדין החל על הצדדים האמיתיים להסכם העבודה. על כן, התובעים זכאים לאמור בנספחים ז-ח-ט לתצהיריהם. 52. הפרשי שכר התובעים טוענים, כי הם זכאים לתשלום הפרשי שכר הנובעים מאי תשלום שכרם לפי ההסכם הקיבוצי, בכל הנוגע לתשלום השכר השעתי, עבודה בימים פנויים, שעות השלמה בימי שישי וערבי חג, עבודה בשעות נוספות בימים רגילים, בימי חג ובשבת. בכתבי התביעה הופיעו סכומים, אשר לא התבססו על שעות העבודה בפועל. לסיכומי התובעים צורף חישוב המבוסס על יומני הנוכחות של התובעים תוך שנלקחו בחשבון תשלומים שאינם שנויים במחלוקת. 53. הנתבעות לא הציגו תחשיב חילופי לזה שהוצג על ידי התובעים בסיכומיהם ורק טלדור בתצהירו של מר אליאב ציין בסעיף 13, כי יש לחשב ימים פנויים בהתאם לשבוע עבודה בן 5 ימים ושאין לכלול בתחשיב ימי עבודה, שעות עבודה בהן קיבלו התובעים תוספות עבור עבודה בלילה, או תוספת שעות נוספות או תוספת שבת או חג. לטלדור יש גם השגות לגבי אופן חישוב השעות הנוספות בחג ובשבת. טענות אלו נזנחו בסיכומי טלדור ועל כן אנו רואים עצמנו פטורים מלדון בהן. 54. אפדור טענה בסיכומיה, בסעיף 16, כי התובעים אינם זכאים לתוספת עבור עבודה בשעות נוספות בשבת ובחג מאחר וסעיף 21 להסכם הקיבוצי כולל פיצוי בגין עבודה בשעות נוספות והוא הסכום היחיד שיש להוסיף לשעות העבודה בפועל שעבד העובד ללא קשר לכמות שעות העבודה. דעתנו היא, כי לטענתה זו של אפדור, אין בסיס בהסכם הקיבוצי, בסעיף אליו הפנתה, ובהסכם אליו מתייחס הסעיף מיום 21.3.04. ההסכמים שנחתמו מעת לעת בעקבות המשבר בענף המלונאות אין בהם כדי למנוע תוספות על פי חוק עבור עבודה בשעות נוספות הן ביום חול והן בשבת או בחג. 55. עוד נציין, כי מההסכמה הדיונית בין הצדדים (עמ' 62 - 63) עולה כי שכרם של התובעים לא שולם בהתאם להסכם הקיבוצי או בהתאם לחוקי המגן. תעריף שעות שבת שולמו לפי תחום יום מנוחה הכולל 24 שעות ולא 36 שעות כנקוב בחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951. רק שעות שבת שולמו בתעריף של 150% וכל השעות הנוספות האחרות שולמו בתעריף 125%. בנסיבות אלו ובהעדר ראיה לסתור מתקבלים חישובי התובעים כפי שצורפו לסיכומיהם כנספח י'. 56. דמי חגים הצדדים הסכימו, כי לתובעים לא שולמו דמי חגים בהתאם להסכם הקיבוצי או בהתאם לצו ההרחבה בעניין תשלום דמי חגים. התובעים טוענים, כי עד לשנת 2002 הם זכאים לתשלום דמי חגים בין אם עבדו בחג ובין אם לאו. אמנם החל מחודש 2/02 בו נכנס לתוקף הסכם קיבוצי חדש אשר קבע, כי עובד שעבד בחג בפועל לא יהיה זכאי ליום מנוחה בתשלום, אך התובעים זכאים לתשלום בגין דמי חגים מכוח צו ההרחבה הכללי, מאחר והסכם קיבוצי לא יכול לגרוע מזכויות עובד לפי צו ההרחבה הכללי. 57. אפדור טוענת, כי התובעים אינם זכאים לתשלום בגין ימי חג בהם עבדו. טלדור טוענת, כי התובעים לא פרטו בקשר לאלו חגים הם תובעים את דמי החג, מה עוד שלא הראו אם עבדו בחג, האם החג נפל בשבת וכיו"ב. כמו כן התובעים לא ציינו בקשר לאיזה דת הם מבקשים לערוך את חישוביהם. עוד טוענת טלדור, כי הזכות לדמי חגים ניתנת למי שעבר את תקופת הנסיון שלפי ההסכם הקיבוצי הכללי עומדת על 24 חודשים ולחילופין היא עומדת על 6 חודשים בהתאם להסכם הקיבוצי. 58. אין בידינו לקבל את טענות הנתבעות בכל הקשור לזכאות התובעים לדמי חגים. התשלום עבור דמי חגים מגיע לעובד בין אם עבד ובין אם לא עבד. ראה: דב"ע מג' 3-91 מולה נוהד - חברת אל וו בע"מ, פד"ע ט"ו 163, 168. ע"ע 3000360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגרצפון (1986) בע"מ ,עבודה ארצי ל"ג (23). 59. אנו סבורים, כי גם מ- 2/02 זכאים התובעים לדמי חגים מכוח צו ההרחבה של הסכם המסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות, דמי חגים וימי אבל ( פורסם בי"פ 4462 תשנ"ז (1.12.96) עמ' 707. ברישא לצו זה, נקבע כי הוראותיו יחולו "על כל העובדים והמעבידים בישראל, בענפי העבודה המפורטים בתוספת השניה, למעט עובדים שלגביהם נקבעו הוראות עדיפות בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם..."(ענף המלונאות מופיע בתוספת). באותו הסכם נקבע בסעיף 7 (א) כי דמי החגים ישולמו לעובד לאחר 3 חודשי עבודה. על כן משנקבע מפורשות בצו ההרחבה, כי הוראותיו יחולו על כל העובדים והמעבידים במשק, למעט אם נקבעו הוראות עדיפות בהסכמים קיבוציים, הרי שהוראות הצו גוברות על כל הסכם קיבוצי בו קיימת הוראה הגורעת מהצו. 60. בנסיבות אלו זכאים התובעים לדמי חגים בהתאם לחישובים שפורטו בנספח י"א לסיכומיהם וזאת בהעדר כל חישוב נגדי מטעם הנתבעות. 61. מכאן, נעבור לכימות הזכויות המגיעות לכל תובע ובין השאר גם נבחן זכויות מיוחדות לכל תובע. 62. אבאי טלאיה (ע.ב 1382/04) פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת התובע טען בסעיף 18 לתצהירו כי ב 5.8.01 פוטר מעבודתו במלון, לאחר שדורית מנהלת המשק הודיעה לו על כך וכי סיבת פיטוריו היא, כי אינו מסתדר עם המפקח עליו. גרסה זו לא נסתרה על ידי מי מהנתבעות. כך גם לגבי החישוב שהופיע בכתב התביעה בכל הקשור לפיצויי פיטורים. באותו אופן, הוא זכאי לחלף הודעה מוקדמת. עוד יש לציין, כי התובע ואפדור הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 8.6.04 לפיו שילמה אפדור לתובע סך של 4500 ₪ נטו בגין כל תביעותיו של התובע הקשורות לתקופות עבודתו עד סוף ינואר (מועד בו הועבר לטלדור). 63. על כן, אפדור תשלם לתובע את הסכומים הבאים : א. פיצויי פיטורים - 5111 ₪. ב. חלף הודעה מוקדמת - 3328 ₪ ג. תוספת ערבה - 1638 ₪. ד. תוספת טיסות - 2592 ₪. ה. דמי הבראה - 2974 ₪. ו. פדיון חופשה שנתית - 3861 ₪. ז. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 3070 ₪. ח. הפרשי שכר - 15,351 ₪. ט. דמי חגים - 1968 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 5.8.01 ועד התשלום בפועל. עוד תשלם אפדור לתובע שכר טרחת עו"ד בסך - 7,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 64. טלדור תשיב לתובע את החזר הניכוי עבור ארוחות - 3055 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 5.8.01 ועד התשלום בפועל. 65. נציין, כי לא מצאנו מקום לחייב את אפדור בפיצויי הלנה, באף אחת מהתביעות , בשל קיומה של המחלוקת בינה לבין טלדור בקשר לזהות המעביד ותוקפו של כתב השיפוי. 66. סולומון פולה ( ע.ב 2136/04 ) סולומון פולה טען בתצהירו בסעיף 12, כי בתחילת חודש 1/04 הודיעה לו לאה, מנהלת משק בית במלון, כי יפוטר מעבודתו בסוף אותו חודש מאחר ומאותו מועד המלון לא יוכל להעסיק יותר עובדים זרים. התובע סיים את עבודתו ביום 31.1.04. כפי שניתן לראות מת/20, התאחדות בתי המלון ביחד עם מנהלת ההגירה הסכימו כי העובדים הזרים בבתי המלון יפסיקו לעבוד עד סוף חודש מרץ ובמקומם יועסקו עובדים זרים חדשים. מר סנדלון אישר, כי אפדור וטלדור הודיעו זאת לעובדים ( עמ' 35, 9-18). בנסיבות אלו בהן היוזמה להפסקת עבודת התובע באה מהמלון, או נכפתה עליו בשל העדר היתר לעובד - זכאי העובד לפיצויי פיטורים לפי החישוב המופיע בסיכומי התובעים, אשר לא נסתר על ידי הנתבעות. 67. על כן אפדור תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים -4211 ₪ תוספת ערבה - 1320 ₪ תוספת טיסות - 2088 ₪ דמי הבראה - 912 ₪ פדיון חופשה שנתית - 830 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 969 ש"ח הפרשי שכר - 10158 ש"ח דמי חגים - 1071 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק החל מיום 31.1.04 ועד התשלום בפועל. עוד תשלם טלדור לתובע שכר טרחת עו"ד בסך - 4,000 ₪, בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 68. טלדור תשיב לתובע את הסכומים הבאים : ניכוי בגין רווחה - 1440 ₪. ניכוי בגין ארוחות - 558 ₪. ניכוי עבור ביטוח רפואי - 1104 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 31.1.04 ועד התשלום בפועל. 69. ג'וזף אטבוג'י (ע.ב 5081/04 ) גם כאן סיפר התובע בסעיף 12 לתצהירו, כי ביום 31.12.03 הודיע לו מנהל משק הבית כי החל מ 1.1.04 לא יועסק יותר כעובד המלון וכי עליו לעבוד שבועיים נוספים שלא באמצעות טלדור. גרסה זו לא נסתרה וכאמור דומה לגרסת סולומון פולה, ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת עבור שבועיים בסכומים שהופיעו בסיכומי התובעים ולא נסתרו על ידי הנתבעות. אפדור תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים - 9766 ש"ח ב. חלף הודעה מוקדמת - 1698 ₪ ג. תוספת ערבה - 3140 ₪ ד. תוספת טיסות - 4968 ש"ח ה. דמי הבראה - 1393 ש"ח ו. פדיון חופשה שנתית - 2287 ש"ח ז. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 6355 ₪ ח. הפרשי שכר - 24,122 ₪ ט. דמי חגים - 2934 ₪ כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 14.1.04 ועד התשלום בפועל. עוד תשלם אפדור לתובע שכר טרחת עו"ד בסך - 10,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 70. טלדור תשיב לתובע את הסכומים הבאים: ניכוי בגין רווחה - 3360 ₪ ניכוי עבור ארוחות - 3579 ₪ ניכוי עבור ביטוח רפואי - 957 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 14.1.04 ועד התשלום בפועל. 71. פנטו עימנואל ידטה - (ע.ב 2419/04) התובעת לא התייצבה לחקירה נגדית על תצהירה מחשש פן תעצר על ידי משטרת ההגירה. בתצהירה בסעיף 14 סיפרה, כי במהלך חודש ינואר, הודע לה על ידי חן, מנהל משאבי אנוש של המלון (כנראה הכוונה לחן סנדלון - א.ס), כי כל העובדים הזרים המועסקים במלון יפוטרו מעבודתם במלון ביום 31.3.04. תובעת זו החליטה לסיים את עבודתה קודם למועד כניסת פיטוריה לתוקף והיא סיימה לעבוד במהלך חודש פברואר 2004. אמנם תובעת זו לא נחקרה על תצהירה אבל כפי שניתן לראות עדות זו דומה לעדויותיהם של התובעים ג'וזף אטבוג'י וסולומון פולה וכן עדותו של חן סנדלון אשר אישר את דברי תובעת זו. עוד נציין, כי תובעת זו ציינה, כי שהתה בחופשה ללא תשלום החל מ 3/03 ועד 5/03 . מאחר ועל פי תלושי השכר שצרפה התובעת לכתב התביעה עולה כי גם בחודש מרץ קיבל שכר ויומני הנוכחות הראו כי התובעת עבדה בימים 15-18 במרץ 2003 וגם בחודש יוני כאשר בחודש יוני נרשם תחילת עבודה כ- 28.6.03. נראה לנו, כי יש לראות בתקופת הביניים אכן חופשה ללא תשלום שלא ניתקה את רצף עבודתה של התובעת ומדובר בתקופת עבודה אחת. 72. על כן אפדור תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. תוספת ערבה - 2730 ₪ ב. תוספת טיסות - 4320 ₪ ג. דמי הבראה - 1725 ש"ח ד. פדיון חופשה שנתית - 1659 ש"ח ה. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 5039 ש"ח ו. הפרשי שכר - 10,710 ₪ ז. דמי חגים - 2162 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.04 ועד התשלום בפועל. עוד תשלם אפדור לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך - 7,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 73. טלדור תשיב לתובעת את הסכומים הבאים: החזר ניכוי עבור רווחה - 2880 ₪ החזר ניכוי עבור ארוחות - 2988 ₪ החזר ניכוי עבור ביטוח רפואי - 883 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.04 ועד התשלום בפועל. 74. משה בלייזינג מייבלו ( ע.ב 3883/03 ) התובע טען בסעיף 5 לתצהירו, כי בעת שהתקבל לעבודה הסביר למנהלו, כי לא יוכל לעבוד בשבת מאחר והדבר נוגד את אמונתו הדתית ולמרות זאת התובע אולץ לעבוד בשבת כעולה מדוחות הנוכחות שצורפו לכתב התביעה. בעקבות כך התפטר התובע. תובע זה לא נחקר על תצהירו ולא הובאה כל גרסה לסתור. התובע טוען, כי העסקתו בשבת בניגוד לאמונתו הדתית מהווה הפרת הסכם העבודה וביצוע שלו בחוסר תום לב בגינו הוא זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום של 5000 ₪. לדעתנו, מאחר והתובע עתר לפיצוי, הפיצוי המגיע לו הוא פיצויי פיטורים, בהתחשב בכך, כי על פי ההסכם הקיבוצי הזכאות לפיצויי פיטורים היא לאחר תקופת עבודה בת 6 חודשים. עניין לנו בהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. בהתחשב בכך, כי היקף משרתו הממוצע עמד על 153 שעות חודשיות במשך 9 חודשי עבודתו. השכר השעתי לפי הסכם הקיבוצי עמד על 16.85 ₪ - סה"כ 2578 ₪ - 1934 = 9 X 2578 12 75. על כן, אפדור תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים - 1934 ₪ ב. פדיון חופשה שנתית - 1213 ₪ ג. הפרשי שכר - 7270 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.01 ועד התשלום בפועל. עוד תשלם אפדור לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 2000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 76. טלדור תשיב לתובע את הניכוי בגין ארוחות בסך 1087 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 31.3.01 ועד התשלום בפועל. 77. ניומן אפוקה - (ע.ב 4688/03 ) בהתאם לעדותו המוקדמת מיום 5.12.01, סיים התובע את עבודתו ביום 20.11.01 כאשר נעצר על ידי משטרת ההגירה בשל שהייה בלתי חוקית. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן ביום 21.10.04 ובו עתר לתשלום פיצויי פיטורים. אין חולק, כי במקרה זה הועסק התובע על ידי אפדור מאז תחילת עבודתו ללא אשרת עבודה. בהעסקה שכזו מעצם טיבה, רובצת האחריות להשגת אשרת עבודה לפתחה של אפדור. משלקחה אפדור סיכון שכזה עליה גם לשאת בתוצאות העסקה שכזו כאשר עובד עלול להיתפש ולהיות מגורש והמעביד לא פעל על מנת להשיג אשרה או כפי שמר סנדלון לא ידע לומר על כך דבר (עמ' 38 שורות 21-22). על כן, זכאי התובע לפיצויי פיטורים. ראה: ע"ע 1179/04 דוד קולאי ואח' נ' ניקולאי סטיקה, פס"ד מיום 8.3.05 (טרם פורסם). על כן אפדור תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים - 4627 ₪ ב. תוספת ערבה - 1547 ₪ ג. תוספת טיסות - 2448 ₪ ד. דמי הבראה - 2816 ₪ ה. פדיון חופשה שנתית - 3139 ₪ ו. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 2968 ₪ ז. הפרשי שכר - 14,455 ₪ ח. דמי חגים - 1781 ₪ כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 20.11.01 ועד התשלום בפועל. עוד תשלם אפדור לתובע שכר טרחת עו"ד בסך - 6000 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 78. טלדור תשיב לתובע ניכוי בגין ארוחות בסך - 2431 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 20.11.01 ועד התשלום בפועל. 79. סמואל ג'ואה (עב 2794/03 ) תובע זה ציין בסעיף 13 בתצהירו , כי מנהל כוח אדם הודיע לו בחודש 8/02 כי הוא מפוטר לאלתר. בחקירתו הנגדית ציין התובע כי הצ'יף סטיוארט (מנהל המטבח) הודיע לו על פיטוריו . איננו רואים מקום לדקדק עם התובע במקום שלא הובאה ראיה לסתור זאת על ידי הנתבעות. נציג המלון פיטר את התובע ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת. על כן, אפדור תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים - 3267 ₪ ב. חלף הודעה מוקדמת - 3267 ₪ ג. תוספת ערבה - 1092 ₪ ד. תוספת טיסות - 1728 ₪ ה. דמי הבראה - 870 ₪ ו. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 969 ₪ ז. הפרשי שכר - 7690 ₪ ח. דמי חגים - 594 ₪. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.9.02 ועד התשלום בפועל. עוד תשלם אפדור לתובע שכר טרחת עו"ד בסך - 4,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 80. טלדור תשיב לתובע את הסכומים הבאים: ניכוי בגין רווחה - 960 ₪ ניכוי עבור ארוחות - 824 ₪ כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.9.02 ועד התשלום בפועל. 81. אולגה גוספודריקובה -( ע.ב 4680/03) אפדור תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. תוספת ערבה - 2093 ש"ח ב. תוספת טיסות - 3312 ₪ ג. דמי הבראה - 3329 ₪ ד. פדיון חופשה שנתית - 1447 ₪ ה. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 4211 ₪ ו. הפרשי שכר - 15204 ₪ ז. דמי חגים - 1948 ₪ כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.02 ועד התשלום בפועל. עוד תשלם אפדור לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך - 6000 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 82. טלדור תשיב לתובעת את הניכוי בגין ארוחות - 3289 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.02 ועד התשלום בפועל. 83. הודעת צד שלישי אפדור הגישה כנגד טלדור הודעת צד שלישי לפיה טענה כי באם תחוייב לשלם לתובעים סכומים כלשהם על פי התביעות, תהא טלדור חייבת לשפותה בגין כך. אפדור טוענת, כי בהתאם להסכם בעל פה בו התקשרה עם טלדור בדצמבר 1999, התחייבה טלדור לספק לאפדור שירותי כוח אדם בקשר עם עובדים זרים וזאת בתמורה ששולמה לטלדור לכל שעת עבודה. לפי הסכם זה, טלדור היתה מחוייבת לשאת בתשלום שכרם של העובדים, אשר סופקו על ידה לאפדור. 84. אפדור טוענת, כי על פי ההסכם עם טלדור, היה על האחרונה לשאת בכל החובות, המוטלות על המעביד וכן להנות מההטבות והזכויות החלות עליו ובהן: תשלום שכר העובדים, הצגת טלדור כמעביד מול הרשויות השונות, קבלת הטבות הניתנות למעסיקים באזור אילת, תשלום הוצאות הבאת העובדים לארץ, ביטוח רפואי של העובדים , תשלום הוצאות השהייה של העובדים, הזכות לפטר עובדים ופיקוח עליהם. 85. בתאריך 14.10.02 התחייבה טלדור על פי כתב שיפוי שצורף כנספח א' להודעת צד שלישי, כלפי אכד לפרוייקט לבניה בע"מ, שהינה חברת האם של אפדור, כי תשפה את אפדור בגין כל תביעה שעילתה יחסי עובד מעביד ושהוגשה על ידי העובדים. 86. לטענת אפדור, טלדור פעלה בהתאם לכתב השיפוי עד ליום 29.6.04 ולקחה על עצמה ועל חשבונה ואחריותה את הטיפול בתביעות רבות עד אשר החליטה כי היא מפסיקה את הטיפול בתביעות אלו. 87. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, קראנו את כתב השיפוי אנו מוצאים כי דין ההודעה להידחות וזאת מהנימוקים הבאים. 88. אפדור הקדישה את מרבית סיכומיה למעמדו של כתב השיפוי ועד כמה הוא מחייב ביחסים שבין אפדור לטלדור. אלא שאפדור החמיצה בדרך את שכתבה מפורשות בבקשת רשות להגשת הודעת צד שלישי, ובתצהיר של מר חן סנדלון אשר מהווה גם תצהיר עדות ראשית של אפדור בכל התביעות. בסעיף 7 לבקשה ובסעיף 12 לתצהיר נרשם כהאי לישנא: "למען הדיוק העובדתי יוער כי כתב השיפוי ניתן לאכד פרוייקט לבניה בע"מ, שהינה חברה אם של המבקשת (להלן:"אכד") ממילא אין באמור בכדי לשנות שכן בשלב זה המבקשת אינה תובעת בגין הפרת כתב השיפוי. למותר לציין כי המבקשת שומרת את כל טענותיה, דרישותיה וזכויותיה בעניין זה, ולרבות הזכות לתבוע מטלדור כל זכות ו/או סעד העומדים למבקשת". משמעות אמירה מפורשת זו שלאפדור היא הודיה בכך כי מכתב השיפוי לא תצמח לאפדור ישועה, בהיותו מופנה לאכד ולא לאפדור. כתב שיפוי שכזה מזכה את אכד בתביעה כנגד טלדור, תביעה אשר אינה בסמכות בית דין זה. על כן, כל הטענות והן בעצם עיקר סיכומי אפדור, המתייחסות לכתב השיפוי ראויות להידחות. 89. בהעדר כתב שיפוי, נותר לנו רק לבחון אם הוכח קיומו של הסכם בעל פה שבו היתה קיימת תניית שיפוי; בעניין זה יש לזכור עיקר המחלוקת בתיק זה - שעניינה הזכויות העודפות בהתאם להסכם הקיבוצי שהן מעבר לחוקי המגן. מר אליאב, מנהל טלדור אינו חולק על חובתו לשלם את זכויות העובדים על פי החוק (סעיף 6 לתצהיר) ועל כך לו היתה מוגשת ההודעה היה מקום לקבלה. אך הצדדים חלוקים היו אם התמורה שקיבלה טלדור היתה אמורה להספיק גם לתשלום זכויות העובדים על פי ההסכם הקיבוצי. כפי שקבענו קודם לכן בפסק הדין, אפדור לא הוכיחה זאת ועל כן ברור גם כי לא הוכחה הסכמה ספציפית של טלדור לשפות את אפדור בגין הזכויות על פי ההסכם הקיבוצי. 90. יתרה מזו, אין כל הגיון כלכלי או משפטי שצד יקח על עצמו התחייבות לשפות אחר שלא קיבל תמורה מספיקה לכיסוי ההתחייבות. אמנם אפדור הצביעה על מספר תיקים בהם לקחה טלדור על עצמה את הטיפול והייצוג ואף הסכימה לפשרות עם התובעים. על כך ניתן לומר, כי כל עוד מדובר בהסכמי פשרה, יש בהם שקלול של זכויות, אשר יתכן שמרביתן קשורות לזכויות על פי חוק, ולא על פי ההסכם הקיבוצי. איננו גם יודעים אם ניהול התביעות והגעה להסכמי הפשרה בהן, לא נבע גם מהתחשבנות פנימית שבין אפדור לטלדור. 91. מכל מקום, כאשר הודעת צד שלישי מבוססת כל כולה על הטענה, לפיה טלדור היתה המעביד היחיד של העובדים ולחילופין היתה מעבידה במשותף יחד עם אפדור, וטענה זו נדחתה מכל וכל, הרי, שגם מנימוק זה דינה של ההודעה להידחות. 92. סוף דבר תביעות העובדים מתקבלות כאמור בסעיפים 62 עד 82 לפסק הדין. הודעת צד ג' נדחית בזאת ללא צו להוצאות. תוספות שכרתעופהבית מלוןעובדים זרים