פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (השופטת חנה בן-יוסף ונציג הציבור מר שמשון רוט; בתיק עב 8644/01) אשר דחה את תביעתו של המערער לכלול תוספות שונות כחלק ממשכורתו הקובעת לעניין חישוב הפנסיה שהוא מקבל במסגרת פרישתו לגמלאות מעבודתו בעיריית רמלה (להלן - העירייה). 2. הרקע העובדתי א. המערער (להלן - פאנוס) עבד בעירייה החל מחודש פברואר 1981 ועד לתאריך 9.11.00, המועד בו פרש לפנסיה מוקדמת בעקבות פסק בורר אשר קבע כי על העירייה לצמצם את מצבת כוח האדם. תפקידו של המערער היה תחילה כנהג ולאחר מכן כמנהל עבודה בלשכת התברואה. עם פרישתו גילה כי העירייה לא כללה במסגרת שכרו הקובע לעניין גובה הפנסיה החודשית תוספות שונות שקיבל, לטענתו, באופן קבוע והיוו חלק משכרו. ב. התוספות אותן מבקש פאנוס לכלול בחישוב גובה הפנסיה החודשית "תוספת פריון עבודה", "תוספת תפוקה" "תוספת רחיצה" (להלן - התוספות) על התוספת בגין "גילום הוצאות רכב" ויתר פאנוס בהודעת בא כוחו וזאת לאור פסיקת בית המשפט העליון, לאחרונה - (בג"צ 4838/03 קרן קיימת לישראל נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח' (טרם פורסם)). 3. מהן אותן התוספות ומה המקור לתשלומן? א. ההסכמים הנוגעים לתשלום אותן התוספות הם: הראשון - ההסכם משנת 1983, בו מפורטים שעות העבודה והמטלות שעל העובדים העוסקים בפינויו ואיסוף אשפה לבצע ותמורת אותן מטלות יקבלו את התוספות הבאות: "בגין כל העבודות הנ"ל יהיה זכאי העובד בנוסף למשכורתו הרגילה הקובעת לתוספות הבאות: א. 240 (מאתיים וארבעים) שקל ליום שישמשו תוספת פריון מוגבר ועיסוק בפינוי אשפה. ב. תוספת של 3 (שלושה) ימי עבודה בתשלום לשנה עבור עבודה של שבוע (6 ימים) לפני חג הפסח, ותוספת של 2 ימי עבודה בתשלום עבור עבודה של שבוע (6 ימים) לפני ראש השנה. ג. לנהגים בלבד תשולם תוספת של 60 (שישים שקלים ליום עבור רחיצת הרכב, שמירה על תקינותו, תיקונו במידת האפשר ושמירה על מצבו השמיש. ד. כל התוספות הנ"ל ישולמו למנהלים ולנהגים על רכב אשפה, מגור ומכונית הפיאוט בלבד עבור ימי עבודה בפועל בלבד. למעט 60 השקלים שלא ישולמו למנהלים תמורת רחיצת רכב. ה. התוספות הנ"ל יהיו צמודות למדד היוקר ויעודכנו בהתאם לתוספת היוקר המשולמת על השכר הקובע. ו. כל התוספות המפורטות ינתנו לאחר שהממונה על השירות הנ"ל יאשר את ביצוע העבודה לשביעות רצונו וללא תקלות. ז. תוקף הסכם זה הוא למשך שנתיים מה-1 באפריל 1983 ועד ל-31 במרץ 1985. ח. התוספות הנ"ל לא יהיו חלק מהשכר הקובע ולא יכללו לצורך פנסיה ופיצויים". השני - הסכם נוסף משנת 1990 שנעשה עם נהגי התברואה ושם נקבעו התוספות שישלמו לנהג בגין ביצוע העבודות. "בגין כל העבודות הנ"ל יהיה זכאי הנהג בנוסף על משכורתו הרגילה הקובעת, לתוספות הבאות: א. תוספת פריון עבודה ועיסוק בפינוי אשפה, גזם, ליאוט סך 11.40 ש"ח ליום במקום 8.40 ש"ח היום. סכום זה יעודכן עם עדכון תוספת היוקר. ב. תוספת תפוקה: כל נהג יקבל תוספת של שלוש שעות רגילות עבור כל יום עבודה בפועל. תוספת זו באה לעודד את העובדים להופיע לעבודה בכל יום. ג. תוספת 10 ימי עבודה לפני החגים: על מנת למנוע היעדרות של הנהגים לפני החגים ואחריהם והעבודה מוטלת על חבריהם, יקבלו הנהגים 5 ימי עבודה בתשלום עבור לפני חג הפסח וכן 5 ימי עבודה בתשלום עבור העבודה לפני ראש השנה. תשלום ימים אלה יהווה תמריץ לנהגים העובדים בתקופת החגים על מנת שהעיר תהיה נקיה. ד. תוספת חלב: כל הנהגים יקבלו חצי ליטר חלב ליום עבודה בפועל. ה. קידום הנהגים בדירוג: מסלול הקידום של הנהגים יקבע בהתאם להסכם שנחתם עם ועד העובדים". סעיף נוסף החשוב לעניינינו הוא הקובע כי התוספות תשולמנה עבור יום עבודה בפועל ובהעדרויות המפורטות בהסכם בלבד והן: מילואים עד שלושה ימים, במקרה של תאונת עבודה ובמקרה של חופשה מאושרת מראש וכן תשולמנה על פי דיווח כל חודש ולאחר שיאושרו על ידי מנהל המחלקה. בהסכם משנת 1983 - נכתב מפורשות כי התוספות הנ"ל לא יהיו חלק מהשכר הקובע ולא יכללו לצורך פנסיה ופיצויים. נציין כי בהסכם משנת 1990 סעיף זה לא נכתב שוב. 4. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הוכיח שהתוספות שולמו לו ללא תנאי ועל כן אלה בגדר תוספות שאינן נכללות במשכורת הקובעת בהתאם להגדרה שבסעיף 6 לחוק שירות המדינה (גימלאות). 5. עיקר טענתו של פאנוס היא כי התוספות שולמו למערער עבור עבודתו הרגילה במשך שנים רבות ולכן יש לראות בהן כחלק משכרו הקובע לעניין הפנסיה ואין כל רלוונטיות לטענתו, האם התוספת היתה מותנית בתנאי אם לאו. לטענתו זו השיב בא-כוח העירייה כי לגבי התוספות מושא הערעור נקבע מפורשות בהסכם 1983 כי התוספות לא תהוונה חלק מהשכר הקובע לצורך פנסיה ופיצויים ואלו בגדר תוספות למשכורת עבור עבודה בפועל. לכך יש להוסיף כי פאנוס פרש במסגרת פסק הבוררות, אשר העניק לו תנאי פרישה משופרים כמו תוספת דרגה וחצי לפנסיה וחודשי הסתגלות. 6. מהותן של התוספות נקבעות, מבחינה עובדתית, ולאחר מכן נבדקת נפקותן המשפטית. בהיבט העובדתי- בית הדין האזורי קבע כי פאנוס לא הוכיח כי התוספות היו בבחינת חלק מן השכר הקובע לעניין הפנסיה. ובהיבט המשפטי - מדובר בתוספות הסכמיות שמקורן "בהסכם 1983 ו"הסכם 1990". מקריאתם של שני ההסכמים עולה כי כוונת הצדדים היתה להעניק את ה"תוספות" באופן שאינו כולל אותן בתוך השכר הקובע לעניין הפנסיה. זאת אנו למדים הן מהסעיף המפורש בהסכם 1983 ומנוסחו של הסכם 1990 המציגים את מתן התוספות כנגד עבודה בפועל וחובת הדיווח. פאנוס נסמך בטענותיו על דבריו של חברי השופט עמירם רבינוביץ בפסק הדין עע 300312 יעקוב נחמני - עיריית באר שבע שם נאמר כי יש לבחון האם "התוספת" ניתנה עקב העבודה הרגילה והיומיומית של העובד. ואם התשובה לכך תהא חיובית, כי אז יש להכיר בה כחלק מן השכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה ואכן תוספות שנתבעו שם הוכרו כחלק מן המשכורת הקובעת כדעת הרוב לעומת דעתם החולקת של סגן הנשיא (בדימוס) יצחק אליאסוף ונציג הציבור מר א. ברטל. בפסק דין נוסף בעניין עע 001089/02 יוסף ברנע - בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נקבע כי "תוספת הכוננות" לא תהווה חלק מן השכר הקובע לעניין הפנסיה, מאחר והמקור לזכות היא חוזית והצדדים קבעו כי התוספת לא תחשב כשכר לכל דבר ועניין. בית הדין הארצי נתן לכך תוקף משפטי. נקבע כי אכן תוספת הכוננות לא תחשב כשכר שיש לחשב לצורך חישוב הפנסיה וזאת גם בהסתמך על בג"צ - 367/87 גוניק יהושע ו-28 אחרים - בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מב(4) 693. אף אני סבורה כי הן לאור הקביעה העובדתית בדבר מהותן של "התוספות" והן למקרא שני ההסכמים המסדירים את התוספת שמטרתו הינה להעניק תוספת לשכר שאינו מהווה חלק מן המשכורת הקובעת לצרכי חישוב הפנסיה. לכך אוסיף כי פאנוס פרש על פי "מסלול פנסיה מוקדמת" מכוח הסכם בוררות שהעניק לו תוספות מיוחדות בגין פרישה במסלול זה ועל כן, צדק בית הדין האזורי בקביעותיו כי אין לכלול את "התוספות" בחישוב שיעור הפנסיה של פאנוס. (ראה לעניין זה דבריו של כב' הנשיא סטיב אדלר ב-עע 249/03 מיכל קאהן - מדינת ישראל (טרם פורסם). 7. סוף דבר - הוא כי דין הערעור להידחות ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות. השופט עמירם רבינוביץ 1. אני מסכים לפסק דינה של חברתי, השופטת ורדה וירט- ליבנה, וברצוני להוסיף דברים אחדים. 2. גם אם התוספות מושא ערעור זה הן שכר לכל דבר ועניין, המסקנה אליה הגיעה חברתי, השופטת ורדה וירט- ליבנה, נכונה, משום שלדידי, בפנסיה צוברת ובנסיבות מסוימות גם בפנסיה תקציבית הסכמת הצדדים בעת מתן התוספות והיווצרותן, לפיה לא תיכללנה התוספות בשכר לצורך פנסיה, יש לה נפקות, משום שזה היה התנאי להענקתן, ואפשר שאילולא כן, לא היו מוענקות. כך גם פסקתי בפסק הדין בעניין ע"ע 001089/02 יוסף ברנע- בזק- החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (טרם פורסם). 3. אכן, דעתי זו שונה מדברים שפסקתי בע"ע 300312/97 נחמני- עיריית באר- שבע, פד"ע לו 251, ביחס למשמעות, שיש ליתן להסכמת הצדדים, לפיה אין לכלול תוספות מסוימות בשכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה, אך אני סובר היום, כי בנסיבות מסוימות יש ליתן תוקף לתנאים למתן תוספות כפי שהוסכמו על ידי הצדדים תוך גמירות דעת, וכאשר הם מקור הזכות למתן תוספות אלה, וזאת, בין השאר, כדי להימנע מהטלת עלות כספית נוספת על רכיבי שכר שהוסכם מראש בעת היווצרותם וכתנאי להיווצרותם לא לבטחם לצורך פנסיה. 4. על- אף שבהסכם 1990 לא נכלל התנאי, לפיו התוספות הנ"ל לא יהיו חלק מהשכר הקובע, ולא יכללו לצורך פנסיה ופיצויים, נראה שהסכם 1990 אינו אלא המשכו ותיקונו של הסכם 1983, תוך הותרת התנאי הנ"ל שנקבע בהסכם 1983 ללא שינוי. השופטת נילי ארד מקובלת עלי חוות דעתה של חברתי השופטת ורדה וירט-ליבנה והתוצאה אליה היא הגיעה. נציג עובדים מר יוסף קרא- הנני מסכים לפסק דינה של כבוד השופטת ורדה וירט-ליבנה. נציג מעבידים מר בנימין ליברמן- אני מסכים לפסק דינה של כבוד השופטת ורדה וירט-לבנה,כמו גם לסעיף 3 חוות דעתו של כבוד השופט עמירם רבינוביץ'.עם זאת,מסופקני אם ניתן להתייחס לאי הכללת התנאי מההסכם משנת 1983 בהסכם המתוקן משנת 1990 מבלי לבדוק את הנסיבות העובדתיות בעת עריכת התיקון. סוף דבר - הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ורדה וירט - ליבנה. עובדי עירייהפנסיהעירייה