החלטה 1. פעם נוספת מעסיקה אותנו פרשיה שעניינה הכוונה להתחרות בחטיף "כיפלי" של תלמה, המתחרה בחטיף "ביסלי" של אוסם, וזאת הפעם במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עדית איצקוביץ; בש"א 1376/05, בש"א 1481/05, בש"א 1482/05 בתיק עב 2986/03). 2. המשיבה 2 (להלן: חטיפי העמק) מייצרת עבור חברת תלמה את החטיף "כיפלי". המשיב 1 (להלן: סבג) עבד בחטיפי העמק בין השנים 1996-2003. לאחר סיום עבודתו, הגישה חטיפי העמק תביעה נגד סבג, אחיו וחברה שבבעלותם (מ.י. חטיפים בע"מ) בדרישה להגבלת חופש העיסוק של הנתבעים, בשל גזילת סודותיה המסחריים. בשלב מאוחר יותר חבר סבג אל המבקש 1 (להלן: דושי), בעל חנות סיטונאית לממכר מוצרי מזון והבעלים של המבקשת 2 (להלן: שי מוצרים פיקנטיים). 3. ביום 7.7.2003 ניתן פסק הדין בתביעה שהגישה חטיפי העמק (השופט חיים ארמון; עב 1997/03), במסגרתו נאסר על סבג, אחיו והחברה שבבעלותם לעשות שימוש בסודותיה המסחריים של חטיפי העמק. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה על ידי בית דין זה ביום 30.10.2003 לאחר שהמערערים חזרו מהם מערעורם. 4. בהמשך, במסגרת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, קבע בית הדין האזורי כי סבג, אחיו והחברה שבבעלותם הפרו את פסק הדין וכי במידה ויוסיפו בהפרה האמורה יהיה עליהם לשלם קנס יומי בסך 2,500 ש"ח (בש"א 2812/03). 5. במסגרת המשך ההליכים בין הצדדים התבקש בית הדין למנות כונס נכסים מכוח הוראת סעיף 16 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. בהחלטה מיום 30.11.2003 קיבל בית הדין את הבקשה כאמור. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי נשיא בית דין זה, השופט סטיב אדלר, בהחלטה מיום 12.2.2004 (בר"ע 1115/04). 6. בשלב מאוחר יותר החליט בית הדין פעם נוספת להמשיך בהליכי כינוס הנכסים. כחלק מכך, ולאור בקשה בנדונה במעמד צד אחד, מונה ביום 10.3.2005 בא-כוחה של חטיפי העמק, עו"ד יצחק שרף, לכונס הנכסים, וזאת בכפוף להפקדת פקדון או ערבות בנקאית בגובה 40,000 ש"ח. לפי דו"ח שערך, שעה שהגיע למפעל שי מוצרים פיקנטיים יצאו סבג ואדם נוסף בשם אקמן מן המקום, "אקמן עם מחשב נייד שהיה מחובר למדפסת במשרד ומשה [סבג] עם תיק מסמכים. רצנו אחריהם ואקמן זרק את המחשב על הרצפה וניפץ אותו וקפץ על השברים לוודא הריסת המחשב. משה שם את התיק ברכב. הוצאנו את התיק. במקום היה קו ייצור הכולל מערבל, משקל, אקסטרודר, מטגנת, מתבלת ומכונת אריזה. מכונת המטגנת פורקה ונלקחה". באותו מעמד נתפסו במקום 368 ארגזים ובהם חטיפים דמויי "ביסלי", הנושאים את השם "שי חטיפים פיקנטיים". 7. על רקע זה קיים בית הדין דיון במעמד הצדדים, בסיומו סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. לאחר שנתן דעתו לכלל טענות הצדדים החליט בית הדין, בהחלטה מפורטת ומנומקת, לקבל את הבקשה לכינוס נכסים ולדחות את הבקשה לביטול הצו שניתן במעמד צד אחד. על מנת להבטיח קיומה של בטוחה ריאלית לגבי כל נזק שעלול להיגרם לסבג, לדושי ולמפעל "שי מוצרים פיקנטיים" החליט בית הדין כי חטיפי העמק תחויב בהמצאת ערבות אישית ללא הגבלת סכום של כל אחד ממנהליה ובעלי המניות, בנוסף לערבון שנקבע במסגרת ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. 8. כנגד החלטה זו מוסבת בקשת רשות הערעור, בה פירטו המבקשים בהרחבה את הנזקים הנגרמים להם כתוצאה מהחלטת בית הדין, הפוגעת לטענתם בצורה קשה בחופש העיסוק להם. סבג הצטרף אף הוא לטענות המבקשים. מנגד, תמכה חברת חטיפי העמק בהחלטת בית הדין. 9. לאחר שנתתי דעתי לבקשה על נספחיה, לתגובות לבקשה ולהחלטת בית הדין, איני מוצאת מקום ליתן רשות ערעור. ככלל, אין בית דין זה כערכאת ערעור מתערב בהחלטות בית הדין האזורי בשאלת מתן סעדים זמניים, אלא במידה ושיקול דעת בית הדין האזורי הופעל שלא כהלכה (דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244). בנסיבות המקרה שלפני לא מצאתי כי יש מקום לחרוג ממסגרת כלל זה. אכן, כפי שציין אף בית הדין האזורי בהחלטתו, צו כינוס הנכסים שניתן יש בו משום חדירה פולשנית הפוגעת בפרטיותו של אדם ובקניינו, כמו גם בחופש עיסוקו. אולם, על רקע התשתית העובדתית שנפרשה בפני בית הדין האזורי, מצאתי כי החלטת בית הדין מאזנת כראוי את האינטרסים של הצדדים הנוגעים בדבר, ולא נמצא פגם משפטי המצדיק התערבותו של בית דין שלערעור. 10. סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשים 1 ו-2 ישלמו למשיבה 2 בתוך שלושים יום הוצאות בקשה זו בסך 2,500 ש"ח. חופש העיסוקהגבלת חופש העיסוק