פרופ' דניאל פרידמן מתייחס בספרו "דיני עשיית עושר ולא במשפט" לנושא החיקוי, ההעתקה והתחרות וכותב, כי נקודת המוצא צריכה להיות שחיקוי מוצר, שאינו מוגן על ידי חוקי הקניין הרוחני, אינו מקנה, כשלעצמו, זכות תביעה בעשיית עושר. לגישתו, על מנת שתקום עילה בעשיית עושר יש צורך בהתמלאותם של מספר תנאים: [א] ההגנה מכוח דיני עשיית עושר אינה מנוגדת למדיניות החקיקה בעניין קניין רוחני. [ב] ההגבלה על התחרות לא תהיה חריפה מדי. [ג] יש במוצר המועתק מידה רבה של חדשנות, אשר מצדיקה את ההגנה עליו. [ד] הסיבה בעטיה אין המוצר נהנה מהגנת הקניין הרוחני אינה נובעת מהסדר שלילי, אלא מלאקונה, שמקורה בכך שמשיקולים שהמחוקק לא הביא בחשבון, אין זה מעשי לקבל הגנה במסגרת דיני הקניין הרוחני. מוסיף פרופ' פרידמן וכותב שבבסיס דיני עשיית עושר עומד הרעיון השולל את התעשרותו הלא מוצדקת של אדם על חשבון חברו. בהקשר זה, לא למותר לציין כי סעיף 1 להצעת החוק לאיסור תחרות לא הוגנת, תשנ"ו - 1996, שעל בסיסו נחקק לבסוף חוק עוולות מסחריות, ביקש לעגן עוולה כללית של תחרות בלתי הוגנת. ואולם, עוולה זאת לא בא זכרה במסגרת חוק עוולות מסחריות. מכאן, כי במשפט הישראלי לא קיימת עוולת מסגרת חקוקה של תחרות בלתי הוגנת, מכוחה ניתן לזכות בסעד השבה כחלק מדיני עשיית עושר. אמות המידה להשבה מכח דיני עשיית עושר במקרה של העתקה נקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון בפסק דין א.ש.י.ר. (רע"א 5614/95) באותו מקרה, קבע הנשיא ברק בחוות דעתו כי עצם העובדה שהאחד זורע והשני קוצר היא, כשלעצמה, אינה מפירה דין 'פנימי' המחייב את הקוצר להשיב התעשרותו לזורע. לגיבושו של דין 'פנימי' נדרש 'יסוד נוסף' הקשור בנסיבות הזריעה ובדרכי הקצירה. מהו יסוד נוסף זה?...ה"יסוד הנוסף" ממקם עצמו בנסיבות החיקוי או ההעתקה. נסיבות אלה צריכות להיות של תחרות. תחרות זו צריכה להיות בלתי הוגנת, או תוך הפרה של הלכות המסחר. מובן שכל עניין נבחן לגופו, על פי נסיבותיו. כל שניתן להצביע עליו הם השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון וחשיבות היחסים בעת האיזון בניהם. בעניין זה ניתן לציין כי ככל שהיצירה היא חשובה יותר, חדשנית יותר, ייחודית יותר ובעלת תרומה מהותית יותר, כן תהיה נטייה גדולה יותר לראות בחיקויה או בהעתקתה משום תחרות בלתי הוגנת. כן יש להתחשב במאמץ שהשקיעו היוצר והמעתיק. על כן, לא הרי העתקה או חיקוי הכרוכים במאמץ רב מצד המתחרה, כהרי העתקה או חיקוי הנעשים ללא כל מאמץ מצד המחקה או המעתיק. לא הרי העתקה או חיקוי של יצירה שהושקעו בה עמל ומחקר רב, כהעתקה או חיקוי של מוצר פשוט, שלא הושקעו מאמצים רבים בפיתוחו. בעניין זה יש להתחשב גם באינטנסיביות ההעתקה או החיקוי. לא הרי העתקה סיסטמטית של מוצר כהרי העתקה חד-פעמית או מקרית. כן יש להתחשב במצבו הנפשי של המתחרה, שהעתיק מוצר של יצרן או חיקה אותו. לא הרי העתקה או חיקוי שנעשו מתוך מודעות להעתקה או לחיקוי, כהרי חיקוי או העתקה שנעשו ללא מודעות. עניין אחר שיש להתחשב בו בקביעת חוסר ההגינות של התחרות הוא בקיומן של חלופות להעתקה. אם קיימות חלופות סבירות לייצור מוצר דומה פונקציונלית אך שונה בצורתו או במראה, תהייה נטיה חזקה יותר לראות בתחרות כבלתי הוגנת אם ההעתקה השתרעה גם על הצורה. באחד המקרים שנדונו בפסק דין א.ש.י.ר. (רע"א 5614/95) הועתקו באופן מדויק מבלטים לעיבוד אלומיניום על ידי חברה מתחרה. באותו מקרה דובר במוצר חדשני שהושקע זמן ניכר בפיתוחו. על העתקת המבלטים אמר הנשיא ברק כדלקמן: "המאפיין את המוצר שהועתק הוא חדשנותו, משך ההשקעה, הפיתוח והזהות שבהעתקה. קיימים יחסי תחרות בין הצדדים וההעתקה לא נועדה לשימוש שאינו תחרותי. המבקשים ידעו, כי הם מעתיקים מוצר פרי פיתוחם של המשיבים. נראה לי, כי צירוף נסיבות זה מבסס קיומה לכאורה של תחרות לא הוגנת. התנהגות המבקשים נוגדת את סטנדרט ההתנהגות הראוי שבין מתחרים בישראל. התנהגותם אינה בתום לב. היא מפירה את חובתם כלפי המשיבים...". מוצרעשיית עושר ולא במשפט