החלטה לפני בקשה שעיקרה להורות להעביר לבית הדין לעבודה את הדיון בסוגיות העוסקות בהחלת חובות המעביד, ובכללן החובות הקיבוציות, על המפרק והמנהל מטעמו (להלן: "המשיבים"), בתפקידם כמעביד בפועל, וכל עוד נמצא בית החולים "ביקור חולים" בהליכי פירוק לצורך הבראה. בקשה חלופית הינה, להצהיר שהמשיבים אינם רשאים לערוך שינוי ארגוני כלשהו במחלקת המיון, וביתר המחלקות והיחידות בבית החולים, לרבות פיטורים, שינוי תנאי העסקה של מי מהרופאים לפני מיצוי התייעצות ומו"מ עם הסתדרות הרפואית בישראל (להלן: "הר"י או "המבקשת") באשר לשינוי, היקפו והשלכותיו. בתוך כך, מבוקשים סעדים הכרוכים בפעולות שונות, או מניעתן, בעניינים הקשורים ביחסים שבין הצדדים. באופן פרטני מבוקש לבטל את פיטוריו של ד"ר א' שורס מן הטעמים המפורטים בבקשה. הרקע 1. לעמותה ביקור חולים הוספיטל (להלן: "ביקור חולים"), מונה ביום 11.11.03 מפרק זמני, וזאת עקב קריסתו והיותו חדל פרעון, שעל גבו רובצים חובות בסכום העולה על סך 150,000,000 ₪, רובו לרשויות המיסים. בהחלטתי לעניין הפירוק הזמני, הוריתי לכנ"ר להכין דו"ח על מצבו של בית החולים, וכן תכנית הבראה. בהיות העמותה בית חולים, ארכו הבדיקות זמן, ולאחר שהנושא נבדק בכל היבטיו, החלטתי ביום 1.8.04 על פרוק קבוע של ביקור חולים, ומיניתי את הכנ"ר כמפרק, (משיב 1). האחרון מינה מנהל אדמיניסטרטיבי ומנהל רפואי, ובשלב מסוים מונה מר ברי בר ציון (משיב 2) כמנהל בית החולים. בהחלטה נאמר כי הפרוק הינו לצורך הבראה, ולא לצורך פירוק וחיסול העמותה, דהיינו "מפרק מפעיל", כשלנגד עיני לא רק אינטרס הנושים, אלא גורלם של כ-800 עובדים, והיות העמותה בית חולים בלב ליבה של ירושלים, על כל המשתמע מכך. במהלך התקופה ננקטו הליכי הבראה שונים, חלקם כואבים, באשר היו כרוכים בפיטורי עובדים. כן התקיימו ישיבות בית משפט רבות, חלקן נסב על עתידו של ביקור חולים, והתקדמות המו"מ עם רוכשים פוטנציאליים לבית החולים. בחודש מסוים אושרה למפרק הפעלה גרעונית חד פעמית. במשך הזמן המשבר חלף, קופות החולים חזרו לעבודה שגרתית מול בית החולים, מספר הלידות עלה וטיפס בהדרגה, ומנהל בית החולים קיבל מחמאות מכל עבר. עתה, מנהל המפרק מו"מ מתקדם לקראת מכירת ביקור חולים. הקשיים שבדרך רבים, בין היתר, באשר חלק ממבני בית החולים הינו בחכירה, וחלק מהווה הקדש. תאור הרקע הנ"ל, חשוב לשאלות שמעוררת הבקשה שלפני, שכן ככל שמתארכת התקופה שבה בית החולים מתפקד במסגרת פרוק, גוברים סימני השאלה לגבי עובדיו, מעמדם, החשש לעתידם לכשתבוצע המכירה, והדברים ברורים ועתיקים. בהחלטת ביניים הוריתי על צירופו של עו"ד י' ארנון, ב"כ מבקשי הפרוק, למו"מ עם הקונים הפוטנציאליים על מנת לשמור על האינטרסים של העובדים בכללותם. זאת לאור קיומן של קבוצות עובדים אחדות, כאשר לכל אחת אינטרס שונה. כן ישנם פנסיונרים ותיקים לעומת חדשים. מטבע הדברים כל קבוצה היתה רוצה להיות מיוצגת בפני עצמה, אולם סברתי כי הדבר עלול להכביד על המשא ומתן עם קונים פוטנציאלים. מכאן לשאלה המרכזית שמעלות ב"כ המבקשת, עורכות הדין א' לין וא' אבן זהר מטעם המבקשת - איזו ערכאה אמורה לדון בסוגיית המפרק כמעביד, חלות ההסכמים הקיבוציים, ושורה של שאלות הנגזרות מכך, כפי שנפרט להלן. המתווה הנורמטיבי 2. על פי סעיף 54 לחוק העמותות, תש"ם-1980, יחולו הוראות פקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג - 1983 (להלן: הפקודה"), בשינויים המחוייבים, גם על פירוק עמותה. סעיף 307 לפקודה דן בסמכויותיו של מפרק, ובין היתר קובע סעיף 307(א)(2): "לנהל את עסקי החברה במידה הדרושה לפירוקה המועיל". אמנם אין הפקודה מגדירה את משך הזמן הדרוש לניהול כאמור, באשר כל מקרה והזמן הדרוש לו, אולם במשך השנים התפתח ה'מוסד' של "מפרק מפעיל". נדרש לכך בית המשפט העליון בע"א זיאדן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ תק-על 2004(3) 2009 (להלן: "פרשת זיאדן"): "אין ספק, כי יש מקום לאבחנה בין "מפרק" ל"מפרק מפעיל". עמדה על כך כב' השופטת ו' אלשייך באחת מן הפרשות: "דומני שזהו המקום לחזור ולאבחן בין תפקידו ומעמדו של מפרק "סתם" לבין מפרק-מפעיל. תפקידו של זה האחרון הוא לנסות ולפעיל את החברה על דרך של מתן סיכוי להמשך פעילותה. מטרתו היא לנסות ולנהל את עסקיה ולהביא להבראתם. זוהי המטרה שלשמה ניתן צו הקפאת ההליכים שבמסגרתו ותחת כנפיו חוסה המפרק-המפעיל". (המ' 1446/97 (ת"א) נור פרסום חוצות (ייצור והפקה) בע"מ נגד אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות, דינים מחוזי, כרך כו(7), 107: "מפרק מפעיל" הוא מוסד יציר הפסיקה. תפקידו וסמכויותיו של המפרק המפעיל דומים במהותם לאלו של מפרק זמני וקדם מפרק זמני... ואכן, בתי המשפט בישראל עשו שימוש בסמכותם למנות מפרק, כשהיה ברור מראש שאין הכוונה לחסל את עסקי החברה או האגודה השיתופית. למרות שחוק החברות קובע, כי פירוק נועד לחיסול חייה של החברה, הורו בתי המשפט בכמה מקרים על פירוק החברה בדרך שלמינוי "מפרק מפעיל". כוונת המינוי לא היתה לחסל את עסקי החברה, אלא להביאה לידי הבראה (ראו מ' הורוביץ, הגנה על זכויות עובדים במסגרת הבראת חברות (בהוצאות המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ, תשס"ג-2003); צ' כהן, פירוק חברה על-פי בקשת נושה- קווים מנחים בהפעלת שיקול הדעת על בית המשפט, מחקרי משפט י"ב (תשנ"ה-1995), 37, בע"מ 58-59)". (שם, 2020). 3. משך זמן החלמה (recovery time) של תהליך הפירוק משתנה מחברה לחברה, ותלוי בגורמים שונים ומורכבים, בכללם אופיה ומהותה של החברה. ברור, שגם אם המטרה הינה לפרק את החברה, ובתוך כך למקסם את החזר החוב לנושים, יש לעיתים קרובות צורך בהפעלתה ומכירתה של החברה בפרוק כעסק חי (going concern). 4. מקובלת עלי הטענה, בהקשר בקשה זו, כי מפרק מפעיל הינו מנהל העסק לכל דבר וענין (בש"א (ת"א) 2640/02 עו"ד ש' קוטלר נ' מס הכנסה, תק-מח 2003(3) 11721), (להלן: 'פרשת קוטלר'). הוא בא בנעליו של המעביד ומשמש כחליפו לענין סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית דין לעבודה"), כדברי ב"כ המבקשת (דב"ע לג/9-2 שביט נ' חנן, עבודה ארצי כרך ו(1) 231; דב"ע מט/33-3 מ.ב.ע. פתוח בע"מ נ' ראול מורדוך, פד"ע כ 313). 5. יאמר כבר עתה, כי בהחלטתי בעניין הפרוק הקבוע לא הגדרתי את המפרק כ'מפרק מפעיל', אלא תחמתי את סמכויותיו במטרה להביא להבראתו של בית החולים, אם יצלח הדבר, או אז להעבירו לניהול קבוע, על ידי מכירתו, כשהוא חזק ואיתן. בשלב זה מוקדם עדיין, לברך על המוגמר. איזה הוא הפורום הנאות לדון בשאלות מתחום דיני העבודה כאשר מונה לחברה מפרק מפעיל? 6. על אף שהפקודה עוסקת, בתחום התאגידים, הרי שלבית המשפט של פירוק הסמכות לדון בקשת רחבה ביותר של סוגיות משפטיות, אשר לחדלות הפרעון של חברה יש השלכה, בין ישירה ובין עקיפה להן, והמצריכה השקפה כוללת ממבט מעוף הציפור, על כל היבטיה. אכן, הנטיה כיום הינה לקבל גישות מתקדמות גם בניהול משפטים. הצורך בהתמחות בתחומים השונים הביאה את המחוקק להקמת טריבונלים מיוחדים לנושאים רבים כגון דיני עבודה, הגבלים עסקיים, חוזים אחידים, ועדות ערר למיניהן ועוד, וכך אף פנימה בבתי המשפט החלה התמקצעות של שופטים בתחומים שונים. יחד עם זאת, ישנם נושאים שהמגמה לגביהם הינה הפוכה, דהיינו הרחבת סמכותם של בתי משפט של בתי המשפט לתחומים שונים שיידונו תחת קורת גג אחת - כגון בית המשפט למשפחה הדן גם בנושאים הנוגעים לתחום התאגידים, כשמדובר ב"בן משפחה", וההולך אחר הכלל "one family one judge". 7. כך גם בענייננו. סעיף 267 לפקודה קובע: "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע". הרציונל מאחורי הוראת דין זו הינו כי יש להחיל על חברה חדלת פרעון דיסציפלינה שונה, בדומה לרעיון שבבסיס הקמת בית המשפט למשפחה. בבש"א (ת"א) 11430/03 חברת האחים גינדי נ' ברקאי תק-מח 2003(3) 554, מתייחסת לכך כב' השופטת ו' אלשיך: "בשל אופיים של תיקי פירוק סבוכים, המתמשכים לעיתים על פני שנים ועשרות רבות של הליכים והליכי-משנה, וכן, התחום הייחודי והמורכב יחסית של דיני חדלות הפרעון המעורב במישרין או בעקיפין בסכסוכים אלו, קיים יתרון מובהק בידי בית המשפט של פירוק. בית משפט זה הוא המכיר את החברה חדלת הפרעון, נסיבות קריסתה, מצבה, מסגרת ההליכים הכוללת בה מעורבים החברה והמפרקים, מקרים דומים לסכסוך שנדונו בעבר, וכיוצא באלו. דבר זה מקנה לבית המשפט של פירוק יתרון מובנה ומהותי על ערכאה אזרחית, אשר איננה מכירה את תיק הפירוק לעומקו". (שם, 558). המחוקק היה ער לנחיצות זאת, וקבע במפורש בסעיף 24(א)(1), לחוק בית הדין לעבודה, הנ"ל, כי: "האמור בסעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מהוראות כל דין לענין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית". 8. עורכי הדין י' שפיגלמן ומ' רוסמן, ב"כ הכנ"ר, טוענים כי כך פסקו הן בית המשפט של פירוק והן בית הדין לעבודה, ומפנים לפסיקה בנדון (ת.א. (ת"א) 442/91 שימנס חביב נ' יצהר (2000) בע"מ תק-מח 92(4) 317; דב"ע מט/84-3 רקנט נ' אל על פד"ע כ' 646, 648). (כן ראו מ' גולדברג, דיני עבודה, שער 14 פרק 38, 41). כן נאמר בדב"ע מח/3-158 אבן נ' אל-על נתיבי אויר לישראל תק-אר 89(1) 71: "החלטה של בית המשפט מחוזי שעניינה פירוק תאגיד היא החלטה in rem, דהיינו מחייבת כלפי כולי עלמא; אין להעלות על הדעת מצב בו יתן בית הדין, לענין העומד לפניו, החלטה השונה מזו שניתנה על ידי בית המשפט המוסמך, כך שהפירוק ומינוי המפרק יהיו כשרים לכל דבר וענין, למעט הנושא שעומד להכרעתו של בית הדין האזורי, ביחסים בין הצדדים המתדיינים לפניו..." (שם, 72). 9. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הלכות אלה חלות רק כשמדובר במחלוקת פרטנית בין עובד למפרק, או שמא גם כשמדובר ב-"מחלוקת קיבוצית" בין מספר רב של עובדים או הארגון הטוען שהינו ארגון יציג, לבין המפרק. באי כח המשיבים מפנים בענין זה להחלטת כב' השפטת ו' אלשיך בבש"א 18240/01 (פש"ר (ת"א) 1504/00) עובדי מפעל לבידי אשקלון נ' עו"ד ע' שפירא בתפקידו ככונס לנכסי חברת לבידי אשקלון בע"מ - (טרם פורסם), כדלקמן: "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, דומה כי הדין בעניין זה הוא עם הכונס. זאת היות והשאלה העומדת בפני הינה בראש ובראשונה שאלה של מסגרת דיני הקדימה והגבלות על כוחו של שעבוד צף לפי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורין. סוגיה זו, גם אם מהותה שייכת לתחום דיני העבודה, הרי שהיא שייכת ל"גרעין הקשה" של הסוגיות העולות בדיני הפירוק' והכינוס, באשר היא מסדירה חלק ניכר מסוגיית היחסים שבין נושה מובטח מחד גיסא לעובדי חברה חדלת פירעון מאידך גיסא. לכן, בדין טוען הכונס כי במקרה דנן סמכותו של בית המשפט של כינוס על סוגיות מעין אלו הינה דין ספציפי, הגובר על הדין הכללי החל על סוגיות זכויות עובדים בכללותן. זאת, בכפוף לסמכותו של בית הדין של כינוס להעביר לערכאה אזרחית (ולבית הדין לעבודה בכלל זה) סוגיות המצריכות דיון עובדתי מסובך ושמיעת עדים רבים, אשר אינן מתאימות להידון לפי סדרי הדין הנהוגים בבית משפט של כינוס". (שם, פסקה 15). (כן ראו פש"ר 2043/01 פלג נ' גן אורנים תק-מח 2002(2) 65535). בין כך ובין כך, ב"כ המבקשת טוענות, בתשובתן לתגובת המשיבים, כי אלה מתפרצים לדלת פתוחה, שכן הבקשה שלפני הינה לקבל את אישורו של בית משפט זה להעברת הדיון בסוגיית החלת היחסים הקיבוציים על המשיבים ומעמדו של הארגון היציג, לפתחו של בית הדין לעבודה. השיקולים באישור פתיחת הגשת הליך כנגד החברה בפרוק לערכאה אחרת 10. עשיית שימוש בהוראת סעיף 267 לפקודה ברורה במקרים הקלים, כגון אישור להגשת תביעה הנוגעת לרשלנות רפואית לבית משפט אזרחי, כשלבית החולים כיסוי ביטוחי, הנהנה גם מיצוג משפטי שונה, דהיינו מטעם המבטח. אלא שלטענת המבקשת, הגם שהסוגיה הנדונה, במקרה הנדון, אינה מצריכה דיון עובדתי מסובך ושמיעת עדים רבים (פש"ר (ת"א) 1504/00 עובדי מפעל לבידי אשקלון נ' עו"ד ג' שפירא בתפקידו ככונס לנכסי חברת לבידי אשקלון בע"מ (לא פורסם)), הרי שמדובר אמנם בסוגיה משפטית נקודתית אך זו הינה מורכבת, ולפיכך מקומה בבית הדין לעבודה. המפרק כמעסיק - חלותם של הסכמים קיבוציים 11. ראשית לעניין מעמדה של המבקשת, אצא מתוך הנחה, מבלי לקבוע מסמרות בנדון, שהמבקשת הינה ארגון יציג. באין מחלוקת כי משניתן צו פירוק זמני, רואים אקט זה כפיטורין של העובדים (מ' גולדברג, שם, פרק 30 עמ' 51; ה"מ 2081/96 (ת"א), יחזקאל נ' עו"ד וידאל כמפרק (לא פורסם) (1997)), הרי שהעובדים עוברים להיות עובדיו של מעסיק חדש, או אז תשאל השאלה מהו מעמדם של העובדים כלפי מעסיקם החדש? ככל שהסוגיה נוגעת לדיון זה, המבקשת רואה במפרק כמעסיק, החלים עליו חובות מעביד לא רק במישור יחסי העבודה בפן האישי, אלא גם במישור יחסי העבודה הקיבוציים, זאת בהנחה שפניו להבראה. מיטיבה להציג את הדילמה ד"ר מ' הורוביץ (סלומי) בחיבורה: הגנה על זכויות עובדים במסגרת הבראת חברות, המכון למחקר משפט וכלכלה, תשס"ג 2003, 194: "שאלת מעמדו של ההסכם הקיבוצי בעת כניסתה של חברה להליכי הבראה היא שאלה המשפיעה מהותית על יכולתם של העובדים להגן על זכויותיהם הבסיסיות בעת הליך זה. אם זוכה ההסכם הקיבוצי לחסינות, הרי שכל שינוי בתנאיו מחייב את אישורם של העובדים. במצב שכזה מצויים העובדים בעמדה של כח, והם יכולים להגן על זכויותיהם בעת המשא ומתן על הבראתה של חברה. למרות זאת אם ההסכם הקיבוצי מתבטל עם כניסתה של חברה להליכי הבראה, וזאת בלא שום צורך לקבל את הסכמת העובדים, כוחם של העובדים פוחת באופן ניכר. ברור כי גישה אשר תעניק חסינות מוחלטת להסכם הקיבוצי, תקשה על השגתו של הסכם הבראה שמטרתו לייעל את החברה ולהעלות אותה על פסי רווחיות, ולעומתה גישה אשר תבטל את ההסכם הקיבוצי בלא אפשרות מיקוח תפגע פגיעה מהותית בזכויותיהם של העובדים לתנאי עבודה הוגנים ולביטחון תעסוקתי. הדיון במעמדו של ההסכם הקיבוצי קשור קשר ישיר לסוגיית מעמדו של ארגון העובדים היציג. התארגנות העובדים בארגון עבודה היא תנאי הכרחי ליכולתם לנהל משא ומתן על עתיד ההסכם הקיבוצי במהלך ההבראה, נעשה בידי ארגון יציג אשר מיטיב לייצג את האינטרסים של העובדים ולהגן עליהם. שמירה על מעמדו האיתן של הארגון היציג היא, אפוא, תנאי הכרחי לשמירה על זכויותיהם הבסיסיות של העובדים". (שם, 269) לדעתה, הדין האמריקאי מעניק הגנה איתנה לזכויות העובדים בנוגע למקום עבודתם, וכן כי אין לשנות את ההסכם הקיבוצי למעט במקרה של שינויים הכרחיים. ההנחה העומדת בבסיס ההסדר בדין האמריקאי היא כי מששני הצדדים בעלי כח וכושר מיקוח, בהכרח יגיעו הם להסדר טוב יותר כאשר ההבראה לנגד עיניהם, או אז אפשר יהיה למנוע פירוק (שם, 306). 12. ב"כ המשיבים לומדים גזירה שווה מכך שמעמדם של העובדים שונה לאחר הפירוק, וכשם שאין המעסיק החדש חב בחובות העבר כגון לגבי פיצויי פיטורין, כך גם לגבי יתר תנאי ההעסקה. כך בפרשת לבידי אשקלון, הנ"ל, בית המשפט ראה בעובדים סוג ספציפי של נושים. ב"כ המשיבים מפנים לדברי בית המשפט המחוזי ב'פרשת אהרוני', (כב' השופטת אלשיך) בזו הלשון: "מכל המקובץ עולה כי צו הפירוק שניתן כנגד החברה כמוהו כהודעת פיטורין לכל עובדי החברה. נראה לי בעניין זה לאמץ את דברי השופטת בדימוס ח' הרדוף בעמ' 53 בספרה הנ"ל: "אף על פי כן מקובלת כיום באנגליה, ככלל משפטי מוצק, ההשקפה שלפיה צו פירוק מפקיע אוטומטית את כל חוזי העבודה". (המרצה 2081/96 אהרוני ואח' נ' משה וידאל, עו"ד כמפרק, (לא פורסם) (1997), שם, פסקה 15). אולם יושם אל לב כי במקרה זה נדון ערעור על החלטת המפרק בענין הוכחת חוב שהגישו שישה מעובדי החברה. גם הסתמכותם של באי כח המשיבים על דברי בית המשפט בבש"א (ת"א) 4478/03 (פש"ר 110/95) שלמה פייס נ' י.מ. טוקטלי ובניו בע"מ (בפירוק) תק-מח 2004(2) 5919, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן בבקשה דנן ההתייחסות הינה לכלל העובדים, בעת פירוק מפעיל. הדברים יפים אף בהקשר לנאמר בפרשת קוטלר, הנ"ל, לפיהם: "החובות המוטלים על המפרק אינם זהים לחובות המוטלים על החייב, ומערך החובות והזכויות שלו מול הנושים הינו שונה לחלוטין..." (שם, פסקה 31). ב"כ המשיבים סבורים כי אם לא נאמר כן, לא תהא אפשרות להבריא את החברה, כדבריהם בעמ' 8 פסקה 28 לסיכומיהם: "לא הרי עסק חי אשר יכול לאפשר לעצמו עיכובים מסויימים בשינוי תנאי העסקתם של עובדים, כדינו של תאגיד בפירוק אשר כל עיכוב והשהיה יכולים להיות קריטיים לעצם האפשרות של המשך הפעלתו. במיוחד הדברים אמורים כלפי סוגית הפעלת בית החולים דנן אשר יכולת הפעלתו באיזון הינה שברירית, בלשון המעטה, וכל עיכוב בענין זה עשוי להשפיע באופן חמור על המשך ההפעלה של בית החולים, כמו גם על יכולת גיוסי כספים ממשרדי הממשלה המתנים את המשך הזרמת הכספים בביצוע צעדי הייעול". 13. ב"כ המבקשות אינן יוצאות חוצץ כנגד ההלכות שהובאו לעיל, אלא טוענות כי השיקולים בפירוק מפעיל אמורים להיות שונים, מפרוק רגיל, כדבריהן בתגובתן: "יש לציין שחדשנותה של הסוגיה אינה מתבטאת במינויו של מפרק מפעיל, אלא בשאלת החלת היחסים הקיבוציים על המפרק המפעיל ומעמדו של ארגון העובדים היציג בעת הליכי הבראת החברה. מאחר שמינויו של "מפרק מפעיל" הוא יציר הפסיקה, אזי קיימות סוגיות שונות שטרם הוסדרו על ידי בית המשפט, והמחוקק טרם אמר דברו בעניינן".(שם, עמ' 7, סעיף 33). 14. מאידך גיסא, מוסיפים באי כח המשיבים ומפנים לע"א 673/87 סאלח ואח' נ' דורון כוכבי ואח', פ"ד מג(3) 57, (כב' השופט ד' לוין): "ככל שיתן להציל עסק מהתמוטטות יש לחתור לכך בזהירות ובאחריות אך תוך תעוזה ותושיה. ככל שמתאפשר חיסולו ההכרחי של עסק תוך כדי ניהולו כעסק פעיל חי ותוסס על ידי המפרק, הנאמן, כונס הנכסים, וזאת בהשגחת בית המשפט ובהדרכתו, כן ייטב לנושים ולמשתתפים בחברה או לפושט הרגל כפרט. בעשייה כזו מממשים את תכלית החוק. בגישה אמורה ככל שרק תהיה ישימה, בנסיבות המקרה, מקדמים תוצאה צודקת." (שם, 68). בפרשת זיאדן הנ"ל, אכן מבחין בית המשפט העליון בין "מפרק" ל"מפרק מפעיל" ומתייחס לסתירה הפנימית הנובעת ממושגים אלה ביחס למטרת הפירוק על פי הפקודה, ומוסיף כב' השופט ס' ג'ובראן (בהסכמת כב' הנשיא א' ברק והשופט מ' חשין): "לטענת המערערים, מאחר ובעניננו מדובר במפרק מפעיל, הרי הפטור מפיצויי הלנה, הקבוע בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר) לגבי חברה בפירוק, אינו חל. לטענתם, מינויו של מפרק מפעיל לא מביא להפסקת יחסי עובד ומעביד ואינו מפסיק את צבירת פיצויי ההלנה על סכומי שכר העבודה ו/או פיצויי הפיטורין שנצברו לפני מינוי המפרק המפעיל ולא שולמו במועד החוקי לתשלומם ונתבעו כדין לפני שהתיישנו. ובמילים אחרות, טוענים הם, כי תפקידו של מפרק מפעיל הוא לפעול לשימור פעילות התאגיד, לשיפור מצבו הכלכלי והבטחת המשך קיומו כגוף מאוגד. על כן, בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, לטענת המערערים, שכר עבודה ופיצויי פיטורין של מפוטרי התאגיד, שלא התיישנו, צברו וימשיכו לצבור פיצויי הלנה עד ליום תשלומם בפועל. טיעון זה אינו מקובל עלי. כפי שיובהר להלן, המערערים כלל אינם זכאים למרכיבי החוב בגינם הם מערערים, דוגמת פיצויי הלנת שכר וסעיפי שכר אחרים. כידוע, מרגע בו נכנס גוף משפטי לפירוק, מוקפאת מצבת חובותיו. (ראו י' כהן דיני חברות (מאי 1994) 62)". (שם, ע' 12). 15. העולה מן האמור, שחרף המגמה להגן על העובדים ועל זכויותיהם בחברה שבפירוק, הרי "מפרק מפעיל" כמוהו כמפרק "רגיל". נראה כי אכן לא קל ליישב בין שתי הגישות של באי כח הצדדים, אולם מבחינה עיונית הן יכולות לדור בכפיפה אחת, לאורך ציר הזמן. נקודת המפנה יכולה, לדעתי, להיות בעת שהחברה בפרוק מגיעה לפעילות מאוזנת, באופן שיישום דיני העבודה בפירוק מפעיל לא יגרמו לקריסתה המיידית של החברה. יוצא, איפוא, שיש למצוא את האיזון הנכון בין שמירה על זכויות העובדים מחד גיסא, לבין חופש הפעולה של המפרק בפירוק מפעיל מאידך גיסא, שכן מששני וקטורים פועלים בכיוונים נוגדים, התוצאה הפיסיקלית היא אפס, דהיינו חוסר תזוזה. פועל יוצא מן האמור, כי דרישות העובדים צריכות להשמע, למפרק צריכה להיות אוזן קשבת לצרכי העובדים, ועל בית המשפט המפקח על פעולותיו לשקול אם אכן שלילת הזכויות, ברגע נתון, הכרחית היא. בל נשכח כי תרומת העובדים לחברה בפירוק מפעיל היא חשובה ביותר, שהרי הם הם אשר יוצרים את ההבראה! מן הכלל אל הפרט 16. משמגיעים למסקנה כי לא ניתן להעמיד את המפרק במצב השולל ממנו את אפשרות ההבראה של החברה בפירוק מפעיל, עדיין אין זאת אומרת שאין להציב לו בלמים. השווה בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשיה האווירית לישראל בע"מ תק-על 2004(2) 1795 (2004). בפסק דין זה, הדן בזכויות העובדים בעת שינוי מבנה, מציין כב' המשנה לנשיא (בדימוס) ת' אור: "בתמצית, בנסיבות של שינויים אורגנים בדרך של העברת בעלות במפעל, המעביד חופשי לבצע את השינויים הנדרשים, אולם עליו לשאת בנטל השלכת שינוי זה על זכויות עובדיו. מנגד, העובד יכול לבחור לשמור על התקשרותו החוזית עם מעבידו הקודם אך עליו לשאת בנטל החלטה זו, שמשמעותה יכולה להיות אובדן פרנסתו. למעביד החדש יש חופש בחירה מוחלט להתקשר או שלא להתקשר בעסקה לפי התנאים אליה הגיעו הצדדים. דעתי היא, אם כן, כי האיזונים והבלמים המתוארים יוצרים סביבה הוגנת לניהול משא ומתן על ביצועו של שינוי מבני. חשוב להדגיש, כי על מגעים אלה מרחפת החובה של כל הצדדים המעוניינים לנהוג בתום לב ועליהם לנהל את המשא ומתן ביניהם לאורו של עיקרון זה. כך גם לגבי דרישות ותנאים שיוצגו על ידי העובדים או ארגונם היציג, אם יוצגו כאלה במהלך המשא ומתן". דעתי היא שעם מתן צו פירוק קבוע, יש לקבוע מנגנון של הדברות בין המפרק לעובדים, באמצעות הארגון היציג, על ידי קביעת אמנה או "קוים מנחים",(guidelines), ובכל מקרה שבו הצדדים לא יגיעו להבנה, יכריע בדבר בית המשפט של פירוק. מיתווה כזה יש להתאים לכל חברה בנפרד, בהתאם לאופיה, מטרותיה, צפי זמן תהליך ההבראה וכיו"ב. פועל יוצא מן האמור, כי במקרה שלפני אין מקום להחיל, בעת הזאת, את ההסכמים הקיבוציים, שעה שעומדים אנו בעיצומו של המו"מ עם הרוכשים הפוטנציאליים של בית החולים, שכן העמסת הגבלות או התחייבויות מראש, עלולה לטרפד או למצער להכביד על סיום מוצלח של המשא ומתן, והתוצאה עלולה לחזור כבומרנג אל העובדים עצמם. בתוך כך לא ניתן במצב זה לבטל את החלטות המשיבים, במיוחד בכל הקשור בפיטורי הבראה. ב"כ המבקשת מביא מדברי בתיק פש"ר זה, בבש"א 6640/04, שם נאמר: "לטעמי יש לקחת בחשבון בעת קבלת החלטה בדבר פיטורי קבוצת עובדים, כשהדבר נחוץ לצורך התייעלות או בעקבות תכנית הבראה או צמצומים מסיבות שונות, את דעת העובדים ו/או הארגון היציג, וככלל לשתף את העובדים, ככל שניתן, הן בהחלטה האסטרטגית, איזה סוג עובדים לפטר..." עתה, אומר יותר מכך, ככל שמתקדמים על ציר הזמן, ומצב בית החולים משתפר, כך יש לשתף את העובדים, בעליית מדרגה נוספת. 17. לאור האמור, אדון בדרישות הפרטניות של המבקשת. א. חובת היוועצות ב"כ המבקשת מציינות, כי חובה זו מקורה, בין היתר, בחובת תום הלב וחובת ההגינות, המהוות עקרונות על בשיטת המשפט הישראלית, ותמים דעים אני עימן. (ראו דב"ע לט/7-2 עובדי שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ' חברת שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע, פד"ע יא57; בש"א 1126/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הסתדרות הפקידים, עבודה ארצי, כרך לג(72) 26). אמור מעתה: במקום שבו יש לקיים היוועצות עם נציגות העובדים לגבי שינויים שיש להם השלכה משמעותית בתנאי העבודה של עובדי בית החולים, צריכה היוועצות זו להיות אמיתית וכנה. על חשיבותה של היוועצות אמת בהקשר של פיטורין מחמת צמצום, ראו ע"ע 359/99 לאה לוין נ' רשות השידור, פד"ע לו 400. דרך זו, יש להניח, תביא לקידום האינטרס המשותף של שני הצדדים ומניעת צעדים חד-צדדיים של מי מהצדדים, עת מו"מ עם רוכש יתקדם לעבר בשלות. לאור העובדה שאף להיוועצות יש נפקות משפטית, אם העובדים יטענו בעתיד שזו נעשתה מן השפה אל החוץ, אדגיש כי זו תתבצע תוך דיווח לבית המשפט על התקדמותה ויעילותה. ב. חובת קיום מו"מ לעניין חובה זו, מסתמכות ב"כ המבקשת על שורה ארוכה של פסקי דין. גם אם אלה אינם עוסקים במצב של פרוק, הרי יש בהם כדי ללמדנו על הצורך החיוני בקיומה, שבסופו של יום יביאו עימה רגיעה ויחסי עבודה מאורגנים ראו (דב"ע 7/98-3 מועדים ואח' נ' משרד הבטחון, פד"ע לג 441; עס"ק 17/99 הסתדרות העובדים החדשה נ' כור, עבודה ארצי כרך לג (49) 25; חברת תרכובות דרום בע"מ נ' ההסתדרות הכללית, פד"ע כג 456). אף לצעד זה של קיום משא ומתן בין העובדים למפרק המפעיל יש השלכות ונפקות משפטית. לפיכך בשלב זה יש לנקוט בצעדים זהירים, באופן שלא יפגע במו"מ עם הקונים, תום לב והגינות ובפיקוח בית המשפט. אכן יפים לעניין זה דברי בית המשפט בבש"א (ת") 22204/03 צ'והדרוגלו אלומיניום סנטיי וי טיקרט אנונים סירקטי בע"מ נ' רו"ח גבי טרבלסי בתפקידו כמפרק זמני של חברת חירם גת חברה להנדסה ובנין בע"מ ואח', תק-מח 2004 (1), 2438: "...מעמדו של מפרק שונה ממעמד צד סולבנטי רגיל; כאשר בית המשפט מכריע בסכסוך בין מפרק לבין צד ג', הרי שככל שאמורים הדברים בהתנהגותו וזכויותיו של המפרק, הרי שאין עסקינן בגוף סולבנטי ואוטונומי רגיל, אשר יכולת בית המשפט להתערב בשיקוליו מוגבלת לעילות הקבועות בחוק. מן המפורסמות הוא, כי מפרק אינו פועל בנכסיו הוא, אלא עסקינן בבעל תפקיד שמינה בית המשפט בכדי שיפעל בנכסיהם של אחרים; בהיותו 'זרועו הארוכה' של בית המשפט, הוא חב ברמה מוגברת של תום לב והגינות, הן כלפי הנושים והן כלפי צדדים שלישיים עמם הוא בא במגע במסגרת פעילותו." (שם, פסקה 14). דברים אלה יפים גם לענין יחסי מפרק-עובדים, ופתיחת מו"מ ניתן יהא לבדוק לאחר שניתן יהא לדעת אם המו"מ עם הקונים מבשיל ומגיע לדרגה כזו שמו"מ לא יטורפד, ולאחר פניה נוספת לבית המשפט. סוף דבר מראשיתו 18. מן האמור לעיל, ומנימוקי המשיבים, עולה כי אין מקום להעביר את הבקשה לבית הדין לעבודה. גם אם לשון סעיף 267 רחבה וכוללנית, כדברי ב"כ המבקשת, (ראו א' ברק פרשנות המשפט, כרך ב', פרשנות החקיקה 306) וכפי שעולה מרע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, פ"ד נז(5) 799, נאמר שם: "טעמו של סעיף 156 הנ"ל (סעיף 267 לפקודה כיום) הוא שעם התחלת הפירוק עוברת המלאכה של בדיקת חובות החברה למפרק, והנושים שאינם רשאים לתבוע בביתה משפט רשאים לתבוע על דרך של הוכחת חוב לפני המפרק... הצורך בריכוז הבירורים בידי המפרק אינו סובל פיזור התביעות בבתי המשפט למיניהם...". (ראו גם בר"ע 74/86 אתא טכסטיל בע"מ (בכינוס נכסים) נ' שטראוס, פד"י מ(2) 301). רעיון ריכוז ההליכים הוא, איפוא, אחד המאפיינים העיקריים ליישום עקרון השוויון בין הנושים, המהווה בריח תיכון בדיני הפירוק, והוא נקשר באורח ישיר למנגנון פרעון החובות הקולקטיבי (ראו י' כהן, שם, עמ' 19, עמ' 8-365; ע"א 400/88 סוקול נ' כלנית ניהול ואחזקה בע"מ (בפירוק), פד"י מה (70-869, 866 (2); רע"א 7945/99 עו"ד שילר נ' לוין, תק-על 994 (2) 2000). פרופ' א' פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים לישראל, הוצאת המכון למחקרי חקיקה, האוניברסיטה העברית, תשמ"ט-1989, 612 מציין: "רעיון הצדק החלוקתי העומד ביסוד הליך הפירוק כהליך ריכוזי, המתנהל לטובת כל הנושים וכל בעלי המניות, מחייב למנוע את פתיחתן, או המשך ניהולן, של חזיתות משפטיות מחוץ להליך הפירוק." 19. לאור התוצאה אליה הגעתי, סבור אני, כי איני צריך להכריע בשאלה האם האמור בבש"א (נצ') 2836/02 שילוני נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2002(3) 9499, בדבר קיום סמכות מקבילה של בית הדין לעבודה על פי סעיף 24(א1) לחוק, מהווה הלכה מחייבת אם לאו. כך גם לגבי יתר ההפניות בנושא זה בבקשת המבקשת. שלילת הצורך באישור בית המשפט של פירוק, להגשת תביעה בפני ערכאה אחרת, דהיינו לבית הדין לעבודה במקרה דנן, עלולה אף להביא להצפה בתביעות עובדים, דבר שיש בו הכבדה יתרה על המפרק. 20. אשר לפיטורי ד"ר שורס וסגירת מחלקת לב-חזה, צודקים באי כח המשיבים, כי המפרק קיבל את אישור בית המשפט להליך פיטורי הבראה, וצעדי ייעול, ואף ערך שימוע לד"ר שורס (אם כי באיחור). הוא הדין לנושא שינוי תנאי ההעסקה של הרופאים לרבות בנושא הכוננויות. אני מקבל את הטיעון, כי נושא פתיחה מחדש של המחלקה הנדונה, צריך לבוא לידי ביטוי במשא ומתן עם הרוכש העתידי. כל שניתן להוסיף בשלב זה הוא שעל המפרק להקפיד בעתיד על עריכת שימוע ענייני ובמועד. לפיכך, בנתון, לאמור בפסקה 17 לעיל, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. פירוק חברהמפרק (חברה)חוב