פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין המערערת (להלן - מרגלית) היא רשת המנהלת מעונות יום ברחבי הארץ. היא היתה מעסיקתה של המשיבה (להלן זהבה) בתקופה 4.9.1999 עד להתפטרותה ביום 1.9.2001. נימוקה של זהבה להתפטרותה היתה הידרדרות במצבה הנפשי לאחר שנפגעה בפיגוע חבלני ביום 22.11.2000. לאחר הפגיעה שהלה בביתה כשבועיים ולאחר מכן אישר הפסיכיאטר כי היא רשאית לעבוד ארבע שעות ביום בלבד עד 1.7.2001 ולאחר מכן עך ליום 30.8.2001 אישר הרופא עבודה במשך שש שעות ליום בלבד. מצבה הנפשי והגופני לא איפשרו לה לשוב ולעבוד עם ילדים ועל כן היא עברה לעבודה במטבח בשני מעונות. מאז הפגיעה עברה זהבה טיפולים שונים ושיקום על ידי קופת חולים ומחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי. לטענתה של זהבה הבטיחה לה מנהלת המעון כי היא תתפטר ותקבל פיצויי פיטורין. היא ניעותה לעבוד במטבח 3 שעות ליום. מרגלית התכחשה למחוייבותה לשלם לזהבה פיצויי פיטורין, בעיקר משום הזהבה חתמה על כתב ויתור כנגד שחרר הפוליסה. זהבה טענה כי היא עשתה זאת מדום שהיתה במצב כלכלי בו נזקקה לכספי הפוליסה. השאלות שבמחלוקת האם זכאית זהבה לפיצויי פיטורין בשל התפטרות בגלל מצב בריאותה. תקפו של כתב הסילוק שנחתם על ידי זהבה ביום 2.1.2002 זכאות זהבה לפיצויי פיטורין לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים מרגלית טוענת כי זהבה לא התפטרה מטעמי בריאות וכך אכן קבע הרופא התעסוקתי. השופט מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר שלמה קראוס ומר יצחק תומר (עב 002088/03) ניתח את המצב המשפטי על פי הנאמר בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורין. כן ניתח השופט שפיצר את הפסיקה הדנה בהתפטרות מסיבות בריאות ובזכאות לפיצויי פיטורין בגין כך. השופט שפיצר ציין שזהבה עבדה כ-10 שנים במסירות. לאחר הפיגוע לא יכלה עוד לעבוד עם ילדים וזאת באישור רופא תעסוקתי. היא עברה לעבוד במטבח. השופט שפיצר ניתח את המצב המשפטי. הוא למד מהפסיקה כי על מי שמבקש להתפטר בסיבות בריאות להודיע ולהתריאה על כך. כן נפסק כי בית הדין שוקל את מסוגלות העובד להמשיך ולעבוד לאור כל הנסיבות. נציין כי בחנו את כל האישורים הרפואיים ועולה מהם בברור כי מצבה של זהבה היה קשה והיא לא יכלה להמשיך ולעסוק בעבודתה הקודמת. אם תרצה ניתן לראות בשינוי הדרסטי בתנאי עבודתה גם נסיבות שאין לדרוש ממנה להמשיך לעבוד בם, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. מטיפו ארוך שנים בילדים עברה זהבה לעבוד במשרה חלקית ביותר במטבח. מכל חומר הראיות כפי שקבע בית הדין האזורי פרשה זהבה בגין בריאותה שנפגעה קשות לאחר פגיעתה בפיגוע חבלני. לאחר למעלה מעשר שנות עבודה לא היתה זהבה עוד מסוגלת לעבוד עם ילדים. מצבה הנפשי הדרדר. די בכך כדי שבית הדין יקבע שנימוקי התפטרותה היו בריאותה שנפגעה. יפה ציין זאת בית הדין האזורי. מכל מקום לא התאפשר לה עוד לעבוד בעבודתה הקודמת והיא נאלצה לעבוד שעות ספורות בחלקיות משרה במטבח. מעבר לכך נקבע כי המנהלת של המעון הבטיחה שאם תתפטר תקבל פיצויי פיטורין. צדק השופט שפיצר, ואין אנו מתערבים בכך, כי אכן זהבה התפטרה מסיבות בריאות כאמור בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. כתב הויתור אשר לכתב הויתור ציין השופט שפיצר כי זה לא עמד בדרישות סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים באשר לא מוזכרים במסמך פיצויי פיטורין. מעבר לכך אין בו פירוט כלשהו, אין בו חשבון מפורט וברור של הסכומים שבפוליסה ואשר מועברים לזהבה. גם ממכתבי זהבה עולה בבירור כי היא לא היתה מודעת לויתור על פיצויי פיטורין מצידה. מרגלית טוענת בערעורה כי זהבה לא ראתה לנכון להתייחס לנסיבות החתימה על כתב הויתור, ובית הדין שם את עצמו כפרקליטה. כתב הויתור מפורט וברור. אין כל טענה שכתב הויתור לא הובן לזהבה. בית הדין לא היה רשאי לקבוע זאת מיוזמתו. היה מקום לחייב את זהבה להשיב כספים שקיבלה בעת החתימה על כתב הויתור לרבות כספי תגמולים. בחנו את כתב הויתור. ראשית הוא כתוב כמסמך אחיד. אכן אין בו איזכור לפיצויי פיטורין. מעבר לכך ברי כי מדובר במסמך מנוסח על ידי מרגלית כמסמך סטנדרטי. אין אנו רואים מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי. הערעור על שני ראשיו נדחה. מרגלית תשלם לזהבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך -. 7,500 ₪ תוך 30 יום. נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשיהתפטרות