הפסקת שעות נוספות בגלל קשיים כספיים

החלטה 1. המשיב הועסק אצל המבקשת כעוזר חשמלאי מיום 10.2.99 ועד להתפטרותו ביום 16.10.02. במשך תקופת עבודתו של המשיב, מרכיב השעות הנוספות היה חלק משמעותי בשכרו. לימים נקלעה המבקשת לקשיים כספיים בעקבות התמוטטות אחד הלקוחות הגדולים שלה וכתוצאה מכך חדלה להעסיק את עובדיה בשעות נוספות. בשל כך פחת שכרו של המשיב באופן משמעותי. בד בבד עם ההפחתה בשכרו של המשיב, החלה המבקשת לשלם שכר העבודה באיחור. על רקע זה, הודיע המשיב למבקשת כי אינו מרוצה מתנאי העבודה החדשים. במכתב התשובה הודיעה המבקשת, באמצעות המנכ"ל, כי האיחור בתשלום המשכורת בחודשיים האחרונים נובע מהמצב הכספי הקשה של המבקשת ואף בחודשים הקרובים המצב לא ישתנה. המשיב חשש למקור פרנסתו וביום 17.10.02 הודיע למבקשת על התפטרותו. 2. בבית הדין האזורי בתל אביב התבררה, בהליך של דיון מהיר, תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לתשלום פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ושורה של רכיבי שכר (הפרשי שכר, שעות נוספות ודמי חופשה). בבית הדין האזורי טען המשיב כי הוא התפטר מן העבודה עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה שהתבטאה בכך שהיקף עבודתו הופחת ומשכורתו שולמה לו באיחור. על רקע זה טען המשיב כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים. בכתב ההגנה כפרה המבקשת בעילת התביעה. לגירסתה, אכן שכרו של המשיב פחת עקב ביטול השעות הנוספות, אך נפסק כי הפחתת שעות נוספות אינה מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה. לטענת המבקשת, אף לשיטת המשיב האיחור בתשלום השכר היה בעיה קטנה, ושלכל היותר היה מדובר באיחור חד פעמי שאף הוא, בהתאם להלכה הפסוקה, אינו מהווה הרעה בתנאי העבודה. בכל מקרה, כך סיכמה המבקשת, העובדה שהמשיב מצא עבודה חלופית מספר ימים לאחר התפטרותו מעידה על כך שזו היתה הסיבה האמיתית לסיום עבודתו. במסגרת סיכומיו זנח המשיב את תביעתו לגמול שעות נוספות, והשאלה העיקרית שעמדה לדיון בבית הדין האזורי היתה האם קמה למשיב זכות לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותו, זאת לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (להלן- החוק). 3. בית הדין האזורי (השופטת אביטל רימון-קפלן; ד"מ 3147/03) קיבל את תביעת המשיב. בית הדין קבע כי עקב מצב כלכלי קשה אליו נקלעה המבקשת הופחת שכרו של המשיב בצורה משמעותית עקב ביטול ההעסקה בשעות נוספות וצמצום ימי ההעסקה וכן חל איחור משמעותי בתשלום משכורתיו האחרונות של המשיב. בנוסף לכך ציין בית הדין כי המשיב אף הציע למבקשת לפתור את המצב בדרך של הוצאתו לחופשה ללא תשלום, אולם הוא לא קיבל מענה לבקשתו. לאור זאת בית הדין הגיע למסקנה כי התקיימו נסיבות המצדיקות התפטרותו של המשיב המזכה אותו בפיצויי פיטורים, מתוקף הוראתו של סעיף 11(א) לחוק. בנוסף, חויבה המבקשת לשלם למשיב פדיון חופשה והוצאות משפט. 4. בבקשה לרשות ערעור חולקת המבקשת על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לענין נסיבות התפטרותו של המשיב ועל מסקנתו המשפטית באשר לזכאותו לפיצויי פיטורים. כן טוענת המבקשת כי, על פי ההלכה הפסוקה, ביטול שעות נוספות אינו מהווה הרעה בתנאי העבודה המזכה בפיצויי פיטורים. 5. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובפסק הדין של בית הדין האזורי, החלטתי לדחות את בקשת המבקשת מבלי לבקש את תגובת המשיב, וזאת לפי תקנה 85 (ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991. 6. כלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות. בנסיבות המקרה לא מצאנו מקום לחרוג מאותו כלל. משעה שעובדות המקרה הן כמפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי, ראוי להתאשר גם פסק דינו, מטעמיו, שכן הוכח כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 11 לחוק. בית הדין האזורי השקיף על מכלול תנאי העסקתו של המשיב והגיע למסקנה כי אומנם חל שינוי לרעה בתנאי עבודתו. זוהי מסקנה נכונה שיש לאשרה, בנסיבות העניין. 7. אשר לטענת המבקשת כי קביעותיו של בית הדין האזורי מנוגדות להלכה הפסוקה - אכן אין חולק כי ביטול שעות נוספות- כשלעצמו- אינו מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה. אלא שבענייננו בית הדין הגיע למסקנה על יסוד מכלול נסיבות העניין ועל בסיס אמות מידה אובייקטיבית, כי אין לדרוש מן העובד להמשיך לעבוד במקום העבודה בו חלו שינויים משמעותיים בסדרי העבודה ובתנאי העבודה. בית הדין האזורי קבע כי שכרו של המשיב הופחת חד צדדית במידה משמעותית והמבקשת החלה לאחר בתשלום שכרו ומצב זה נמשך מספר חודשים. המבקשת לא הצהירה על מועד בו תסתיים הבעיה הכלכלית המונעת ממנה לשלם את השכר במועד ואף לא הגישה כל ראיה כי היא עומדת לצאת מן המשבר בטווח הנראה לעין. בנסיבות אלה, צדק בית הדין האזורי במסקנתו המשפטית כי המשיב עמד בנטל ההוכחה כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ובשל כך התפטרותו מזכה אותו בפיצויי פיטורים. 8. הבקשה נדחית. הואיל ולא התבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות. שעות נוספות