פסק דין 1. זוהי תביעה לתשלום שכר עבודה ודמי נסיעה, אותה הגישה התובעת ביום 11.10.04 כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן:"גשש") על סך כולל של 2,832.2 ש"ח, בגין תקופת עבודתה החל מיום 11.7.04 ועד ליום 2.8.04. 2. בכתב ההגנה שהגישה ביום 5.1.05, טענה גשש, אשר מספקת שירותי כח אדם, כי אין לה עובדת בשם התובעת ולפיכך יש לדחות התובענה ולחייבה בהוצאות בהתאם. 3. בישיבה הראשונה שהתקיימה ביום 16.1.05, הסבירה התובעת כי עבדה בפועל בחברת אסם כעובדת נקיון, אולם התקבלה לעבודה ע"י נציג חברת גשש, קיבלה חלוק עליו היה רשום - "גשש" ואף ראתה תכתובת הנוגעת אליה והנושאת את שמה של גשש. לעומתה, טען מר קדוש, מנהל סניף חיפה של חברת גשש: "אני בדקתי את הנושא גם ברישומי החברה וגם מול אסם, כאשר שוחחתי עם אדם בשם שמחה ואף אחד לא מכיר את פרטיה של התובעת. אני קיבלתי באותה עת מידי חודש מאסם פירוט העובדים והשעות של עבודתם, ע"מ לשלם את שכרם ולא קיבלתי דבר הנוגע לתובעת..." 4. לנוכח המחלוקת, כאמור, צורפה חברת אסם כנתבעת נוספת בהליך, היא הנתבעת מס' 2 (להלן:"אסם"). 5. ביום 3.2.05 הגישה אסם כתב הגנה מטעמה, מלווה במסמכים, ואשר מהם מצטיירת תמונה שונה בתכלית, ושתמציתה כדלקמן - א. התובעת נשלחה ע"י גשש לביצוע עבודה באסם, החל מיום 11.7.04 ועד ליום 1.8.04. ב. אסם העבירה לגשש פירוט שעות העבודה החודשיות של העובדים מטעמה, שנתנו שירותיהם לאסם, ובכלל זה העבירה לידיה את פירוט שעות העבודה בפועל של התובעת באסם במשך כל תקופת העבודה אצלה כאמור. (העתקי הדו"חות ע"ש התובעת אף צורפו לכתב ההגנה של אסם). ג. כנגד דו"חות אלה, הנושאים את שם התובעת כאמור, העבירה גשש אל אסם חשבוניות לתשלום בגין עבודתם של עובדי גשש באסם, ובכלל זה בגין עבודתה של התובעת. (העתקי החשבוניות במסגרתם תבעה חברת גשש באופן ספציפי תמורה בגין עבודתה בפועל של התובעת באסם, צורפו גם הם לכתב ההגנה של אסם. ד. אסם שילמה לגשש, באמצעות העברה בנקאית, את מלוא הסכומים הנקובים בחשבוניות כאמור, הכוללים את התשלום בגין עבודתה של התובעת. 6. הנה כי כן, כי בעוד שטען מר קדוש, מנהל סניף חיפה של חברת גשש, כי ערך בדיקה ברישומי החברה ואף מול אסם, ואף אחד לא מכיר את פרטיה של התובעת, הרי שמתברר כי בכל אחד מן המסמכים הנוגעים להתקשרות שבין הצדדים, בין אם בדו"חות השעות ובין אם בחשבוניות לתשלום, מופיע שמה המלא והמדויק של התובעת, אשר למרבה הצער, "נעלם" מעיני חברת גשש, דווקא כאשר היה עליה לשלם לתובעת את שכרה וחמור מכך, אף לאחר שזו עתרה לבית הדין וביקשה לקבל את זכויותיה. 7. גם המפורט בכתב ההגנה של אסם, שתמציתו פורטה לעיל, לא הביא את גשש לפעול באופן מיידי לתיקון המעוות. רק לאחר למעלה מחודש ימים, הגישה גשש שתי הודעות לתיק בית הדין, במסגרתן טענה בין היתר, כדלקמן: "לאחר צירוף הנתבעת 2, אסם השקעות בע"מ (להלן:"אסם"), כנתבעת נוספת בתיק, ולאחר קבלת כתב ההגנה מטעמה, על מלוא האסמכתאות אשר צורפו אליו, מודה הנתבעת כי בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה חלו בינה לבין התובעת יחסי עובד-מעביד. כן מודה הנתבעת, כי קיבלה מאסם, לה סיפקה שירותי כ"א באמצעות התובעת את כל המגיע לה בגין עבודתה בפועל של התובעת אצלה..." ובהודעה נוספת: "לאחר קבלת כתב ההגנה ובדיקתו מול המידע המצוי אצל המבקשת, התגלה כי בשל טעות משרדית - למרות שנעשה דווח על עבודתה של המשיבה, אלה לא עודכנו אצל המבקשת. מיד עם הגילוי הנ"ל, נעשה בירור מעמיק אצל המבקשת והסתבר כי המשיבה כלל לא מילאה טופס דווח נתונים (טופס 101) ועל כן שולמו שעותיה לעובדת אחרת בעלת שם דומה". עוד טענה גשש כי משהתגלתה הטעות, פנתה אל התובעת וביקשה כי תסור למשרדיה, ותמלא טופס 101 על מנת שתוכל לקבל המחאה בגין שכר העבודה כמפורט בכתב התביעה (הגם שלטענתה הסכום הנקוב בו, גבוה ב- 200 ש"ח מן המגיע לה). גשש הוסיפה וציינה כי מפקח מטעמה אף שוחח עם התובעת בשפה הרוסית, והסביר לה את הנדרש ממנה אולם לא זכה לשיתוף פעולה. 8. בעקבות טעות סופר, באחת מהחלטות בית הדין במסגרתן נקבע מועד הדיון, לא התייצבה התובעת לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 17.3.05. בקשתה של ב"כ גשש למחוק את תביעת התובעת נדחתה, ומועד ישיבת ההוכחות נקבע ליום 30.3.05. 9. בפתח ישיבת ההוכחות כאמור (אסם שוחררה מהתייצבות לדיון, לנוכח המפורט בהודעותיה של גשש כאמור) הסכימו הצדדים כי שכר העבודה המגיע לתובעת הינו בסכום של 1,944.3 ש"ח ברוטו, וכן כי הינה זכאית לסך נוסף של 216 ש"ח בגין החזרי הוצאות נסיעה. לפיכך, כל שנותר לדיון הוא שאלת זכאותה של התובעת לפיצויי הלנת שכר, בנסיבות המקרה הנדון. 10. סע' 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע כדלקמן - "בית דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלקות שולם במועדו. לפיכך, מעביד המבקש שלא יוטל עליו פיצוי הלנת שכר כאמור, או שפיצוי זה יופחת, נדרש להוכיח כי השכר נשוא המחלוקת, לא שולם מאחת הסיבות המנויות בסעיף זה. 11. מטעם גשש, העיד מר קדוש, מנהל סניף חיפה. ההסבר היחיד שניתן על ידו, בכל הנוגע לאי תשלום השכר (עד למועד בו הגישה אסם את כתב ההגנה והתובעת סירבה למלא טופס 101) הוא זה: "התובעת לא הגיעה לעבודתה באסם דרך הנתבעת מס' 1, אלא באופן עצמאי ומכאן, נפלה הטעות שהובילה עד להליך זה" . את גרסתו זו של מר קדוש, באשר למקור ה"טעות", אין בידי לקבל. 12. מר קדוש לא הביא כל ראיה, ממנה ניתן יהיה ללמוד כי יש בסיס לטענה כגון זו, בעוד שהתובע ת, אשר עדותה מהימנה עליי, ציינה כי מילאה טופס 101 במשרדי חברת גשש, ואף מסרה שם מסמכים נוספים אותם מילאה, כפי שנתבקשה, לפני תחילת עבודתה. 13. יתרה מזו, הדרך בה נוצר הקשר בין הצדדים, אין לה כל רלוונטיות, שהרי בין אם הגיעה התובעת באופן עצמאי ובין אם "גויסה" באמצעות חברת גשש, הרי שבפועל, מהמסמכים שצורפו לכתב ההגנה של אסם ניתן ללמוד בבירור, כי גשש קיבלה דו"ח עבודה של התובעת, ואף ידעה לכלול את שמה, ומספר שעות עבודתה, במסגרת החשבונית שהוציאה היא עצמה עבור אסם בדרישת תשלום. 14. הואיל ומדובר בחשבוניות מס, אשר העתק מהן מצוי בידי חברת גשש (שהרי כאמור היא זו שהנפיקה אותן), אזי תמוהה טענתו של מר קדוש לפיה התגלתה ה"טעות": "רק לאחר שאסם הזרימה אלינו את החשבוניות לתשלום". 15. טענותיה האחרות של גשש, כפי שנטענו ע"י באת כוחה בהודעה מיום 9.3.05, לפיהן שולמו השעות לעובדת אחרת בעלת שם דומה, לא מצאו ביטוין בעדותו של מר קדוש, קל וחומר לא הוגשה כל ראיה אשר יהיה בה כדי לתמוך בטענות אלה. 16. מן האמור עולה כי גשש לא הרימה את נטל ההוכחה לפיו אכן ב"טעות" עסקינן. 17. לא ניתן להתעלם מטענתה של גשש בסיכומיה, לפיה: "אילו פנתה התובעת לפני הגשת התביעה לנתבעת מס' 1, הרי שניתן היה לברר את העניין כבר אז...." נראה כי נשמט מזיכרונה, כי גם לאחר שהגישה התובעת את תביעתה, המשיכה גשש להכחיש את חובותיה, זאת, כפי שניתן ללמוד הן מן המפורט בכתב הגנתה והן מדבריו של מר קדוש אשר טען כי בדק את הנושא "גם ברישומי החברה וגם מול אסם...ואף אחד לא מכיר את פרטיה של התובעת". לפיכך, גם אילו ניתן היה להכיר בקיומה של "טעות", במהלך תקופת העבודה ו/או בסמוך לאחריה, אזי משהוגשה תביעה, הוגש כתב הגנה ונערכו ע"י גשש בירורים (כטענת מר קדוש), ןאף לאחריהם המשיכה האחרונה להתכחש לחובותיה, הרי שאין מדובר עוד ב"טעות". 18. כאילו אין די במחדליה של גשש מאז סיימה התובעת את עבודתה אצלה ועד למועד בו הגישה אסם את כתב הגנתה, הרי שגם התנהלותה לאחר מכן, לקויה היא. לטענתה של גשש, הגם שרצתה לשלם לתובעת את המגיע לה, לא יכולה הייתה לעשות כן, כל עוד לא מילאה התובעת טופס 101, וזו כאמור, סירבה לכך. 19. טענתה זו של גשש, אין לה כל בסיס בדין. עיון בתקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים ) תשנ"ג- 1993, מלמד כי התובעת הינה "עובד יומי" כהגדרתו בתקנות אלה, אשר אינו חייב במילוי טופס 101 (ראה לעניין זה תקנה 2(א), 5(א) ו- 12(א)). לפיכך, אין ולא הייתה כל מניעה מלשלם לתובעת את שכרה, גם לאחר שנתבררה ה"טעות", אולם, למצער, הלכה למעשה, שכרה של התובעת לא שולם לה עד היום. 20. נסיבות המקרה, כפי שתוארו לעיל, מלמדות על כשלים לא מעטים, בהתנהלותה של גשש, אשר חבה באחריות מוגברת כלפי התובעת, מתוקף היותה חברת כח אדם, אשר שולחת את עובדיה אל צד שלישי, שם אין להם "אב ואם", קל וחומר במקרה זה, כאשר התובעת אף אינה דוברת השפה העברית על בוריה ומתקשה לעמוד על זכויותיה. בכל הנוגע למרבית תקופת ההלנה הרלוונטית, לא הוכיחה גשש כל טעם, אשר יצדיק הפחתת פיצויי ההלנה, ודאי שלא ביטולם. יחד עם זאת, לנוכח אי תשלום השכר, בסברה בטעות כי לא ניתן לעשות כן, כל עוד לא מילאה התובעת טופס 101, הרי שיש מקום להפחית את פיצויי ההלנה באופן חלקי, הואיל ואף טעות משפטית עשויה להיחשב לעיתים בגדר "טעות כנה" (דב"ע לה/2-4 אסתר רז נ' הרשות לניירות ערך, פד"ע ו' 327). 21. סוף דבר - הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת שכר בסך של 1,944.3 ש"ח, החזרי הוצאות נסיעה בסך 216 ש"ח, פיצויי הלנת שכר מופחתים בסך של 5,000 ש"ח, וכן סך של 2,000 ש"ח בגין הוצאות משפט. הנתבעת מס' 1 תאפשר לתובעת למלא טופס 101 ולהמציא תיאום מס בתוך 30 ימים מהיום, בטרם תשלם הסכומים דלעיל. התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 נדחית, ובנסיבות העניין - ללא צו להוצאות. משכורת