בשל האיחור הבלתי מוצדק בהגשת בקשה להארכת מועד נפסק כי המבקשת תשלם הוצאות בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. להלן ההחלטה: החלטה בפני בקשה להארכת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (דמ 4765/02). פסק הדין ניתן ביום 29.4.2004. בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור הוגשה ביום 23.11.2004. נימוקי הבקשה הם: הבקשה מוגשת לשם הזהירות בלבד, שכן המבקשת לא קיבלה את פסק הדין מבית הדין או מהמשיבים. למבקשת נודע על מתן פסק הדין מתוך מסמך שקיבלה מההוצאה לפועל, לפני זמן קצר. פסק הדין כנגד המבקשת ניתן בשגגה, שכן המבקשת נמחקה כנתבעת מכתב התביעה, ובמקומה צורף נתבע אחר, כמפורט בהחלטת בית הדין מיום 12.1.2003 (נספח ב' לבקשה). המבקשת לא זומנה לדיונים, לא הגישה תצהירים, לא חקרה עדים ולא הגישה סיכומים. לפיכך, פסק הדין שניתן כנגד המבקשת ניתן "שלא כדין". בקשה לביטול פסק הדין שהוגשה לבית הדין האזורי לא נענתה. משיבה 1 התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה: המועד לערעור עבר. הטענות שמועלות בבקשה לא מצדיקות דיון מחדש. משיב מס' 2 הגיב לגופו של עניין, ולא הגיב למעשה לבקשה להארכת מועד. לאחר עיון בבקשה ובתגובות הצדדים, בתיק בית הדין האזורי ובפרטי התיק בתוכנת המחשב (מזכירות נט) אני קובעת כי יש מקום להאריך את המועד להגיש בקשת רשות ערעור, מנימוקים שיפורטו להלן. בהתייחס לטענת המבקשת כי יש להאריך את המועד בשל אי מסירת פסק הדין למבקשת: עיון ב"דו"ח דיוור" בתוכנת מזכירות נט מעלה כי אכן פסק הדין לא נמסר למבקשת בסמוך לאחר מתן פסק הדין, בשל העובדה "מען לא נכון". אולם, מעיון בתיק בית הדין האזורי עולה כי כבר ביום 9.9.2004 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין. מכאן, כי עוד לפני מועד זה ידעה המבקשת על מתן פסק הדין נגדה. בהחלטה מיום 23.9.2004 נדחתה בקשת המבקשת לבטל את פסק הדין. המבקשת לא נתנה שום הסבר בבקשתה לכך שעיכבה את הגשת הבקשה להארכת מועד עד ליום 23.11.2004. מכאן, כי אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור בשל אי מסירת פסק הדין למבקשת. על אף האמור, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, נראה לי כי מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור בשל סיכויי בקשת רשות ערעור. בהתאם לפסיקה, סיכויי ערעור מהווים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור (או בקשת רשות ערעור). בש"א 1695/04 מירב מתנות בע"מ נ' יעקב ליכנטשטיין (מיום 8.2.2005). 8. עיון בתיק בית הדין האזורי ובתוכנת המזכירות נט ובתצהירו של מר וייבוים התומך בבקשה מעלה כי: 8.1. לקראת הדיון ביום 12.1.2003 הגיש מר לב ויינבוים תגובה לכתב התביעה. 8.2. התקיים דיון ביום 12.1.2003, בו העידו התובעת ומר לב ויינבוים. בסופו של הדיון הנ"ל, החליט בית הדין האזורי למחוק את הנתבע לב וייבאום ו/או יזמות טכנולוגיה ואינטגרציה בע"מ, לאור עדויות הצדדים בפניו. כן קבע בית הדין כי הוא מחליט לצרף כנתבע נוסף את צבי פכטר, וקבע דיון להוכחות הצדדים. על פי תצהירו של מר וייבוים התומך בבקשה, יזמות טכנולוגיה ואינטגרציה בע"מ הוא שמה החדש של המבקשת, חברת יוזמה קומפס בע"מ. אולם, יש לציין כי בעדותו בבית הדין טען מר ויינבוים כי אין חברה בשם יוזמה קומפס בע"מ והוא אינו מנהל בה. מכל מקום, על פי טענת התובעת ביום 17.6.2003, תביעתה מופנית כנגד מר לב ויינבוים וכנגד עסקיו, וכאמור שניהם נמחקו מכתב התביעה בדיון שהתקיים ביום 12.1.2003. 8.3. לאחר הדיון שהתקיים ביום 12.1.2003 לא זומנה המבקשת לדיונים הנוספים שהתקיימו בתביעה, וכל ההזמנות לדיון נשלחו למשיב 2, מר צבי פכטר, אשר צורף כנתבע נוסף על פי החלטת בית הדין מיום 12.1.2003. 8.4. ביום 29.4.2004 ניתן פסק דין, בו קבע בית הדין קמא כי מעבידתה הנכונה של המשיבה היתה המבקשת, יוזמה קומפס בע"מ, וחייב את המבקשת לשלם למבקשת שכר עבודה בסך של 5,250 ₪, בגין חודשים ינואר - פברואר 2002, בצירוף פיצויי הלנה מופחתים בשיעור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.5.2002 ועד התשלום בפועל. 8.5. מהאמור לעיל עולה כי יש ממש בטענת המבקשת כי פסק הדין ניתן נגדה שלא כדין, לאחר שנמחקה מכתב התביעה (או לפחות מנהלה נמחק מכתב התביעה), לאחר שלא זומנה לדיונים לאחר יום 12.1.2003, וכפועל יוצא מכך לא ניתנה לה הזדמנות לחקור את העדים שהעידו בדיונים שהתקיימו לאחר יום 12.1.2003, ופסק הדין ניתן ללא שמיעת סיכומי טענותיה. טענות אלה מן הראוי שייבחנו על ידי ערכאת הערעור, על אף האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. 9. כללו של דבר: 9.1. המועד להגשת בקשת רשות ערעור מוארך, והמזכירות תרשום את בקשת רשות הערעור שצורפה לבקשה להארכת מועד. 9.2. בשל האיחור הבלתי מוצדק בהגשת הבקשה להארכת מועד, המבקשת תשלם למשיבה 1 הוצאות בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למבקשת החלטה זו, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הוצאות משפטפסיקת הוצאות