פסק דין התביעה 1. בפנינו תביעה ותביעה שכנגד. התובע (להלן:התובע או מר לב) שימש מנכ"ל הנתבעת 1 (להלן "החברה" או "הנתבעת"). התובע החל לעבוד מיום 1.11.96. התובע פוטר לאלתר ביום 13.4.2000 על ידי מר אסרף שאול, נתבע מס' 2 שהוא בעל מניות בחברה (להלן מר "אסרף"). בתביעתו מבקש מר לב לקבל פיצויי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, פדיון ימי חופשה , דמי הבראה, פרמיה עבור רווחי החברה, החזר הוצאות בגין הקמת סניף חיפה, החזר הוצאות עבור שימוש ברכבים, פיצוי בגין שימוש בשם "אישי ישיר" ופיצוי בגין אי העברת חלק מהבעלות על מניות החברה לתובע, סה"כ מדובר בסכום של 689,800 ₪. בתביעה שכנגד טוענת החברה כי היא זכאית לקבל מהתובע שיפוי על נזקים שגרם לה בגניבה בגזל באובדן ממחזורה בסך 1,697,058 ₪. כן היא זכאית לקבל בגין אובדן רווחים סכום של 344,762 ₪. בגין גניבת לקוחות פגיעה במחזור היא זכאית לקבל מהתובע סך של 1,633,770 ₪. בגין פגיעה במוניטין וגניבה מקצועית סך של 1,000,000 ₪. התובעים שכנגד (הנתבעים) העמידו את תביעתם לצורכי אגרה על סך של 1,697,058 ₪. טענות התובע 2. א. לטענת התובע שימש כמנכ"ל הנתבעת ופוטר בלא ששולמו לו פיצויי פיטורים. לפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 68,360 ₪. זאת כנגזרת של תקופת עבודתו ושכרו שעמד על סך 22,698 ₪. ב. לטענת התובע כאילו גנב כספים או לקוחות או פגע במוניטין או גנב סוד מקצועי שלה אין בסיס ומדובר בעלילות דברים שטפלו עליו. כיון שפוטר לאלתר הרי שהוא זכאי ליתרת שכר עבודתו, עבור חודש אפריל בו עבד עד יום 13.4.00, כן זכאי הוא לתשלום חלף תשלום הודעה מוקדמת, סה"כ 32,534 ₪. ג. לזכותו 22.5 ימי חופשה שלא נוצלו, פדיונם מזכה אותו בסכום של 19,310 ₪ בשים לב לשכרו שהיה כאמור לעיל. ד. עוד טען התובע כי הוא זכאי ליתרת דמי הבראה בסך 1645 ₪. ה. התובע הוציא להקמת סניף חיפה של הנתבעת סך של 42,298 ₪. סכום זה שהוצא מכיסו לא הוחזר לו. התובע זכאי לקבל החזר הסכום הנ"ל מהנתבעת. ו. התובע רכש מכספו שני רכבים לטובת פעילות סניף חיפה של הנתבעת, בהם נעשה שימוש על ידי עובדי הסניף. בגין השימוש ברכבים אלה לא קיבל התובע החזר, התובע זכאי לדמי השימוש בגין רכבים אלה בסך 44,680 ₪. ז. התובע זכאי לפרמיה בגין פעילות הנתבעת בשנת 1997 והרווח הגולמי שהיה לה שעלה על סך של 1,000,000 ₪ אותה שנה. הפרמיה לה היה זכאי עומדת על סך של 100,000 ₪ . בסיכומיו ביקש לקבל 120,973 ₪ בגין רכיב זה. ח. התובע ביקש לקבל פיצויי בגין השימוש בשם "אישי ישיר", שנעשה על ידי הנתבעת, כאשר הזכות להשתמש בשם היתה נתונה רק לו, בגין זאת טען שמגיע לו סכום של 80,000 ₪ לשנה סה"כ 160,000 ₪. ט. עוד טען התובע כי הוא זכאי להעברת בעלות בחלק מהחברה, את החלק לו הוא זכאי העריך בשווי של 200,000 ₪. טענות הנתבעת 3. א. לטענת הנתבעים התובע הונה אותם. התובע העלים כספים רבים מהמחזור של הנתבעת. העלמה זו נעשתה באמצעות שיטה שנקט התובע ובה ניפח (הגדיל) באופן רישומי את שכר הנטו של העובדים הזרים, שהועסקו על ידם. כן נרשמו לזכות העובדים הזרים מפרעות שכביכול שולמו להם. כך דווח להנהלת החשבונות ולרשויות המס. העובדים הזרים קיבלו את השכר האמיתי נטו. ההפרש בין השכר האמיתי נטו לבין השכר המנופח שדווח נרשם כאמור כמפרעות, שולשל לכיסו של התובע ושותפיו לגניבה בחברה. (להלן:שיטת "הניפוח"). ב. עוד טענו הנתבעים כי לב רשם כי שילם פיצויי פיטורים לעובדים הזרים שעזבו את הארץ, בה בשעה שאלה לא קיבלו פיצויי פיטורים. הסכומים שנרשמו כפיצויי פיטורים שולשלו לכיסו של לב. לטענת החברה סך הכל נעלם מקופת החברה, בשנים 1998-2000 סכום של 1,697,058 ₪. כספים אלה שנעלמו מחשבון החברה, נכנסו לכיסו של התובע. 4. א. עוד טענו הנתבעים כי לב שילם לעצמו ללא אישור בעל הסמכות בחברה (מר אסרף) תשלומים וסכומים שלא הגיעו לו. לב, כדי להתחמק מנושיו בין היתר משלטונות המס ערך מינפולציות עם משכורתו, נטל כספים במזומן ורשם משכורת על שם בתו הקטינה. ב. עוד טענה החברה כי לב זייף שיקים של החברה , זייף חתימות של החברה והעביר כספים שנועדו לחברה לכיסו הפרטי. ג. עוד טענה החברה כי לב ניסה להונות את חברת הביטוח ביחס לאובדן של מעטפות ובהם דולרים בסך 3,759 . ד. עובר לסיום עבודתו גזל לב חלק מלקוחות החברה, באמצעות חברה בעלת שם דומה. לב פנה ללקוחותיה, של החברה כאשר הוא משתמש בסודות החברה. עוד טענה החברה, כי לב נטל לעצמו 25% ממניות של חברה אחרת עידוד בע"מ - שבגינה שילמה הנתבעת, מבלי להעביר את המניות לחברה. ה. עוד טענה החברה, כי לב פתח סניף בחיפה, בניגוד להוראות נתבע מס' 2 וניסה לגנוב את הסניף, עם סיום עבודתו וזאת מבלי שהיו לו זכויות בסניף חיפה. מר לב ניסה למכור את סניף חיפה לחברת קוד קוד וחברת טל רן, אך הענין לא צלח בידו. ה. באשר לזכאותו לקבלת פרמיה, בגין הרווח הגולמי, של שנת 1997, הרי שהמסמך שנחתם בשנת 97, לא השתכלל כדי חוזה מחייב, בכל אופן לא התקיימו התנאים המזכים בקבלת הפרמיה שהיו - רווח גולמי של מעל 1,000,000 ₪. מדוחות הרווח וההפסד עולה כי הרווח לשנת 97 היה נמוך ב 1,000,000 ₪. ו. התובע פוטר לאחר שהתגלו המעילות הכספיות והגניבות שגנב מהנתבעת. בנסיבות אלה של גניבה חמורה על ידי מנכ"ל החברה - לב- הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים או להודעה מוקדמת. ז. יתר על כן בגין הנזקים שגרם לחברה עליו לפצותה. נזקים אלה מגיעים לסך של 5,602,169 ₪ והועמדו לצורכי התביעה דנן והאגרה על סך של 1,697,058 ₪. ח. באשר לטענה לפיה זכאי התובע לקבל חלק ממניות החברה הרי שזו לא הוכחה. באשר לטענה של פיצוי בגין עשית שימוש בשם "אישי ישיר" הרי שלא הוכח כי הוא זכאי לסכום הנתבע ובכל אופן אין לו זכויות יוצרים בשם " אישי ישיר" מה גם שמדובר בפרי עבודתו של עובד במהלך עבודתו, שהינו קנינו הרוחני של המעביד - החברה. ט. באשר להחזר הוצאות בגין סניף חיפה הרי שמי שנשא בהוצאות הקמת הסניף, היתה החברה . ההליך 5. בפנינו העידו 18 עדים. הדיון התארך בין היתר בשל אופן החקירות של העדים כפי שנחקרו על ידי ב"כ הצדדים, ואישיותם של ה"ה לב וה"ה שאול אסרף. פסק דין מהימנות 6. נקדים ונאמר כי עדותו של מר לב עשתה עלינו רושם לא מהימן לחלוטין. במהלך עדותו השיב מר לב רק על מה שחפץ להשיב, הוא השתהה ארוכות בין תשובה לתשובה וניכר היה כי הוא מנסה להרוויח זמן. לשם כך, גם ביקש שב"כ החברה יחזור על חלק מהשאלות אף שניכר היה שהשאלה ברורה. מר לב חזר בו מדברים שמסר וסתר עצמו מניה וביה ותוך כדי דיבור. תצהיר סתר תצהיר ועדותו לא התיישבה עם תצהירו. מר לב, במהלך מרבית עדותו, לא הישיר מבט והשתהה כאמור בטרם נתן תשובותיו כאשר ניכר היה שהוא מחפש לענות את התשובה שתסייע לו ולא דווקא את התשובה האמיתית. 7. מר לב כשעומת עם דברים של עדים אחרים, כמו עדות מר צדוק אליאב, טען כלפיו כי הוא משקר (פרוט' עמ' 28 ש' 17-15). אף ביחס לעד ישראל ליבוביץ הוא אומר (פרוט' עמ' 13, 30, 34) כי הוא משקר. כך גם ביחס לתצהיר של גב' אתי כהן שהוצא מהתיק (פרוט' עמ' 41, 49, 55). כעולה מהמקובץ עדותו של מר לב לא מתיישבת עם העדויות של עדים שהעידו בפנינו. מר לב כשעומת עם עדויות אלה טען כי הם משקרים וכך הסביר את עדותם שלא נוחה לו. על כך נאמר: "כל הפוסל במומו פוסל" רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יט הלכה י"ז. אף עדותו של מר שאול אסרף לא עשתה עלינו רושם מהימן. לפעמים ידע להשיב פרטי פרטים, תוך שהוא מוסיף ומסביר ומדגיש. לעיתים כך התרשמנו, התמם, לא הבין ולא ידע. בדברים מסוימים נסתרה עדותו מפורשות כך למשל בקשר לדיווח של מר אסרף על מר לב כמנהל בטיחות (ש/1). כפי שנראה להלן מרבית הדברים שנטענו לא הוכחו כדבעי ולכן לא היה מנוס מלדחותם. גניבת כספי החברה ע"י מר לב 8. מקובלת עלינו עדותו של צדוק אליאב ולפיה הנתבעת שילמה, לא אחת, במזומן לעובדים. תשלומים אלה, חלקם כלל לא נרשם. כך למשל, מר יעקב יצחק, ביקש לקבל שכר נטו במזומן וסוכם עימו, במעמד מר לב ומר אסרף כי יקבל שכר במזומן וללא דיווח (פרוט' עמ' 83 ש' 12-7). אף מר צדוק אליאב קיבל חלק משכרו בהתאם לתלוש השכר וחלק אחר שולם כביכול לבתו (פרוט' עמ' 229 ש' 2-4). יש לזכור כי ה"ה צדוק אליאב שימש בחברה אף בטרם התקבל מר לב לעבודה. נציין כי גם לביתו של מר לב הוצא תלוש שכר (נ/5) אף שאין חולק כי לא עבדה בחברה. עוד אישר מר אליאב כי עשו "התאמות" בחשבון, בין השכר בפועל לבין הרישומים, כדי שלא יווצר פער (פרוט' עמ' 232 ש 13-12). שיטה זו שנועדה "לאזן" את ההפרשים היתה נהוגה עוד בתקופתו, לפני שהתובע התקבל לעבודה. על-כורחך, שיטת התשלום במזומנים, באופן שחלקם מדווח וחלקה לא, הונהגה בחברה עוד בטרם החל התובע את עבודתו בה. אך כפי שנראה, זה הגדיל לעשות בחסותה הועלמו מקופת החברה כספים רבים (באמצעות שיטת "הניפוח"). 9. מר טיבריו שטייף, העיד כי מר לב היה זה שנתן לו הוראות והנחיות. הוא נשאל באשר לשיטת "הניפוח": "ש. הדיווחים שהתובע נתן לך והכנסת למחשב היו כאילו מגיע לעובדים יותר כסף בפועל העובדים קיבלו פחות וההפרש נוצר במזומן" על כך השיב מר שטייף: "כן" (פרוטוקול עמ' 96 ש' 11-9). מר טיבריו שטייף נשאל האם ראה שהנתבע מס' 2 מר שאול אסרף קיבל הכספים שנוצרו מהשיטה האמורה (משיטת "הניפוח" א.א.) השיב שלא ראה את מר שאול אסרף נותן הנחיות כאלה ואף לא מקבל כספים כאלה. את מרבית ההוראות, במהלך עבודתו אצל הנתבעת, קיבל ממר לב (כאמור בפרוטוקול עמ' 89, 90) אף שאת חלקן קיבל ממר אסרף. נציין כי אף עדותו של מר שטייף, לא עשתה עלינו רושם מהימן. 10. מהראיות עולה, וכך אנו קובעים, כי מר לב שלט למעשה בחברה (נתבעת 1). מר לב היה "המביא והמוציא" בכל ענייני החברה. יחד עם זאת מר אסרף ידע ועקב אחר מה שקורה בחברה אף אם לא מידי יום ביומו, כפי שגם עולה מהתמליל (ת/1). גניבת פיצויי הפיטורים של העובדים הזרים 11. בענין זה, העיד מר שטייף, שפעל בהתאם להנחיית התובע (פרוטוקול 99 ש' 10-12) ולפיה יצר מסמכים פיקטיביים המאשרים כי העובדים הזרים, קיבלו את כספי פיצויי הפיטורים. את זאת, עשה ע"י הדבקת חתימות על טפסי הפיצויים, בשעה שהעובדים כבר היו ברומניה. כספי הפיצויים נמשכו אך לא שולמו לעובדים הרומנים. כאמור הפעולה נעשתה בהנחית התובע. לאן הועברו הכספים? לתובע פתרונים. לשיטתו הועברו הכספים למר אסרף שמכחיש קבלתם. עדותו של התובע כאמור לא עשתה רושם מהימן ובנסיבות אלה גרסתו נדחית. נעיר כי אין ספק שמדובר במעשה פלילי של זיוף ומרמה. עריכת שינוים בשיקים של החברה ע"י מר לב 12. לטענת החברה, מר לב נהג לזייף שיקים של החברה, לשנותם ללא אישור המוסמכים לכך ולשלשל את פדיונם לכיסו. כך למשל עשה עם שיק שמספרו 5000140 שנועד לחברת "פון-לי" ושונה על שם "יהודה לב". מר לב אישר שאכן שינה השיק אך היה זה לבקשת המוטב ותמיד באישור מר אסרף כאשר הכספים תמיד הועברו לצורך פעילות החברה. כך למשל הספק שנקרא פון לי קיבל את כספו ולכן אין לחברה על מה להלין (פרוטוקול עמ' 54). כך בשיק מספר 5000189 (נספח ג' לתצהירו של מר אלי אסרף) נרשם לפקודת גב' תמר אסרסו. השיק שונה ונרשם שהוא לפקודת "יהודה לב". גם כאן, טען מר לב כי היה זה באישור מר אסרף כך בשיק 5000135 ושיק מס' 5000634. מהמקובץ עולה, כי תחת שרביטו של מר לב, נהגה השיטה של עריכת שינויים בשיקים של החברה. השיקים נמשכו על שם מסוים ונרשם שנמשכו למטרה אחת, אך בפועל הוסבו לטובת יהודה לב או למי מטעמו. לא התברר כדבעי האם בכל המקרים נעשה הדבר באישור מר אסרף ולאן בפועל הלכו הכספים שנתקבלו מפרעון השיק. מניות חברת "עידוד" 13. החברה, החליטה לרכוש את חברת "עידוד". היה זה לאור המלצות מר לב. יחד עם זאת, כדי להבטיח שמדובר בעסקה כדאית, דרש מר אסרף ממר לב, שירכוש אף הוא חלק ממניות חברת "עידוד". מר לב ניהל מו"מ עם חברת "עידוד" ולפיה הוצע לה סכום מסויים בגין רכישת 50% ממניות עידוד בע"מ. לאחר שהמו"מ עם חברת עידוד בע"מ הושלם, לפתע, שינה מר לב את הדרישה,ודרש שיועברו בגין אותו סכום, ששולם מכספי החברה (הנתבעת 1), 75% ממניות "עידוד" (חלף 50% עליהם סוכם). מר לב, שילם לבעלי מניות עידוד, את הסכום שסוכם שבא מכספי החברה (הנתבעת 1). כנגד תשלום זה, מסר לחברה 50% ממניות חברת "עידוד", ולעצמו נטל, באמצעות חברה שהקים, 25% נוספים ממניות חברת "עידוד". למעשה, בגין 25% ממניות עידוד בע"מ שנטל לעצמו לא שילם מר לב, אלא שילמה החברה (הנתבעת 1). חרף העובדה שרק החברה העבירה כסף לרכישת מניות חברת "עידוד", הועברו 25% ממניות "עידוד" לידיו של מר לב, מבלי ששילם על כך ומבלי שיידע את הנתבעים על כך, שבגין התשלום ששולם ע"י החברה, (נתבעת 1), קיבל הוא 25% ממניות חברת עידוד. עבודה עם לקוחות הנתבעת וגניבת סוד מסחרי 14. לטענת הנתבעת, מר לב, עוד בטרם סיום עבודתו פנה ללקוחות הנתבעת תוך שהוא מוציא דיבת החברה. טענה זו לא הוכחה. מעדות מר רונדר (פרוט' עמ' 109) עולה כי מר לב, פנה ללקוחות החברה והציע להם את שירותיו, לאחר סיום עבודתו עם החברה. חלקם של הלקוחות אכן הפסיק את התקשרותו עם החברה והחל לעבוד עם מר לב, כך למשל חב' קלורית. לא הוכח כי מדובר בהפרת חובת הנאמנות של מר לב. נציין כי החברה ניסתה להגיע עם מר לב, לסיום מוסכם של עבודתו. בהסכם סיום העבודה, שהוצע ע"י החברה, נקבעה חובתו של מר לב שלא לפנות ללקוחות החברה (ס' 7 ו 10 לנספח לתצהירו של ה"ה פוריס). יש לזכור שמר לב והחברה לא הגיעו להסכמה בענין זה. קריאת חובה כזו - שלא לפנות ללקוחות הנתבעת לאחר סיום עבודתו - אינה חלק מהתחיבויותיו של מר לב כעובד החברה. ובודאי כאשר מדובר בהצעת שירותים מטעמו, מבלי להוציא דיבת החברה רעה כפי שמסר ה"ה רונדר (פרוט' עמ' 109 ש' 12-4). נציין כבר כאן כי טענת החברה כאילו מר לב גנב "סוד מסחרי" לא הוכחה. לא צוין באיזה סוד עסקינן ומהו אותו סוד. לא די להשתמש במטבע הלשון "סוד מסחרי" כדי לפגוע בחופש העיסוק. אם עסקינן ברשימת לקוחות הרי שבמקרה זה, רשימת לקוחות מעין זו אינה בגדר סוד מסחרי וראה פס"ד עב 1199/00 (ב"ש) עמיצור נ' יוסף לוי, פד"ע לה עמ' קצג. חוסר מהימנות עדותו של מר לב סיכום 15. על עדותו של מר לב שכאמור נסתרה ולא עשתה רושם מהימן יש להוסיף את מעשיו שדבק בהם פגם מהותי ויסודי המצביע על חוסר מהימנות כך בנקיטת "שיטת הניפוח" המתוארת לעיל. על זאת יש להוסיף את השינויים בשיקים, שערך מבלי שהוכח כדבעי כי הורשה לכך. כן הוכח כאמור כי בהנחייתו של מר לב, מר טיבריו שטייף זייף מסמכים בקשר לפיצויים, שכאילו שולמו לעובדים הזרים - הרומנים. אך אלה נעלמו, כאמור. הדברים נעשו, כפי שהעיד שטייף בהנחיית מר לב. נטילת 25% מניות חברת עידוד בע"מ שנרכשו מכספי הנתבעת ומבלי שזו יודעת על כי 25% מהמניות "הלכו" לידיו של מר לב. על אלה יש להוסיף את הוצאת תלוש שכר לבתו של מר לב (נ/5) שאין חולק כי לא עבדה בחברה. לטענת מר לב כאילו נעשה הדבר כדי להקטין את הוצאותיה של החברה מהווה למעשה הודאה בעבירה על פקודת מס הכנסה ומרמה . מדובר במסכת התנהגותית של חוסר תום לב של שקרים והונאה. לסיכום נאמר כי עדותו של מר לב כמו גם התנהגותו יצרו אצלנו חוסר מהימנות ביחס לעדותו. גרסתו של התובע כאילו נעשו כל הדברים בהנחיית מר שאול אסרף ועל דעתו לא מהימנה עלינו, על אף שגם עדותו של מר אסרף כאמור לא עשתה עלינו רושם מהימן. היקף החוסר בכספי החברה 16. לדידנו הוכח שעת ניהל התובע את החברה נעלמו כספים מקופת החברה ונעשו דיווחים פקטיבים. יחד עם זאת לא ניתן לאמר באיזה סכום עסקינן ולא הוכח כדבעי באיזה היקף מדובר. מר טיירי שמואל רו"ח כתב חוות דעת, בחודש 3/01, בה נרשמו סכומים שונים, שכאילו נעלמו מקופת החברה. עדותו של מר טיירי (פרוט' עמ' 193 ואילך) עשתה רושם מהימן. מחקירתו של מר טיירי עולה למעשה, כי לא ניתן לשלול את העובדה שחלק מהכספים שנרשמו, על ידו בחוות דעתו כחלק מהסכום שהוצא שלא כדין מהחברה, הופנה למטרות החברה: תשלום לספקים, או תשלום במזומן כשלא ניתן היה לשלם בצורה אחרת - למשל כאשר מדובר בעובד זר, שמועסק שלא על פי היתר כדין. מר טיירי אישר למעשה כי לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית באשר להיקף הכספים שנלקחו שלא כדין. מסקנותיו של מר טיירי בחוות דעתו מבוססות על מידע וחומרים שאספו לו אחרים, על מדגמים, הערכות ועיבודים שחלקם נעשה על ידי אחרים. מדובר אפוא בעדות שמיעה או סברה חלף הוכחה ברורה. לא ניתן לקבוע אפוא מה היקף הסכומים החסרים ואף לא ניתן לקבוע האם היה זה במקורב בהיקף המופיע בחוות דעתו או שמא חלק ממנו. לא ניתן גם לאמר איזה חלק יש ליחס למר לב. הזכאות לפיצויי פיטורים 17. לטענת הנתבעים, התובע פוטר בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים בשל התנהגותו הרעה. על פי סעיף 17 לחוק פיצוי פיטורים, מונחה בית הדין על ידי ההסכם הקיבוצי הכללי החל על המספר הגדול של עובדים במדינת ישראל הוא תקנון העבודה שנקבע בהסכם קיבוצי כללי מיום 1962/09/19, שתוקן ביום 1978/06/18, בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית. בתקנון העבודה נקבעה רשימה של עבירות משמעת המחולקת לשלוש קבוצות כאשר בצידה של כל קבוצה, מפורטים רשימה של עונשים משמעתיים מירביים. בין העבירות המשמעתיות החמורות יותר, מפורטות עבירות של גניבה, מסירת סודות המעביד, ועבירה פלילית חמורה. העונש המירבי בגין עבירות אלה, הינו פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. הלכה היא כי נטל ההוכחה להוכיח את טענת הגניבה מוטל על הטוען כי הפיטורים היו על רקע זה והמבקש להיפטר בשל כך מתשלום פיצויי פיטורים. "מעביד הטוען כי בנסיבות פיטורים אין לשלם פיצויי פיטורים או שיש להפחיתם חייב להביא טענתו זו במסגרת ד' אמותיו של סעיף 16 לחוק או לבקש מבית הדין להפעיל את סמכותו מכח סעיף 17 לחוק וכאמור אין לדרוש מהעובד שיוכיח כי לא התקיימו התנאים לשלילת זכותו". דב"ע ל/3-6 אליהו שמואלי ויעקב פורר - שושנה שרייר פד"ע א' 69 בעמ' 74 מול האות ג': וראה גם דב"ע שן/3-119 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי פד"ע כב, 303. מידת ההוכחה הדרושה, להוכחת מעשה פלילי, כדי שיצדיק שלילת פיצויי הפיטורים בהליך אזרחי כמו מקרה דנן הינה גבוה יותר ממידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי שהינה הטיית מאזן ההסתברויות. המידה הנדרשת אינה מגיעה כדי זו הנדרשת בהליך פלילי רגיל - של מעל לכל ספק סביר - אך היא גבוהה יותר מהמידה הרגילה הנדרשת, של הטיית מאזן ההסתברויות. דהיינו נדרשת מידת הוכחה מוגברת. כך קבע בית הדין לעבודה בענין דב"ע לו/3-1 יגאל הלמן - יוסף וישנגרד... עבודה ועו"ד כרך ט (2) 131 וכן ראה דב"ע מז3-4 שרה שלפי ואחרים נגד אגד פד"ע יט 49, 56. "מעביד הטוען שאינו חייב בפיצוי פיטורים כאשר פיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה יותר מאשר תביעה אזרחית רגילה". הלכה זו, מבוססת ומושרשת בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה ולפיה, מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי בהליך אזרחי, של תביעה בין עובד ומעביד, אין די כי תשקל על פי מאזן ההסתברויות בלבד. וראה בענין זה פסק הדין של כב' השופטת א. ברק אנואר חמיד נגד יעקב הלמן דב"ע נה/3-60 עבודה ועו"ד כרך כח (2) 197 בעמ' 4 הסוקר בהרחבה את הסוגיה וכן, י' קדמי "על הראיות" חלק שני עמ' 876-873. 18. הוכח כאמור כי התובע, עת שימש מנכ"ל החברה שלח יד בכספיה (בהתאם לשיטה של ניפוח משכורת העובדים הזרים ורישום מפרעות) בנכסיה (בנטילת 25% ממניות חברת "עידוד" עליהם שילמה הנתבעת) זייף מסמכים (בקשר לפיצויי פיטורים של העובדים הזרים) והעלים את כספי הפיצויים של העובדים הזרים (של פיצויי הפיטורים). מדובר במסכת חמורה ביותר של הפרת חובות האמון, מעשה גניבה ורמייה שכמותם לא ראינו במקומותינו. בנסיבות אלה עת עסקינן במנכ"ל החברה, לו ניתן אמון ללא מיצרים יש לראות בחומרה יתרה את הפרת האמון, הגניבה והמעילה שנמשכו לאורך זמן רב ובתחכום. מעשים אלה פגעו באופן משמעותי בחברה וגרמו לה נזקים אף שהיקפם המדויק לא הוכח. לאור זאת הוכח כדבעי , אף ברמת ההוכחה הנדרשת להוכיח מעשה פלילי, מעין זה בהליך אזרחי (דב"ע לו/ 1-3 יגאל הלמן נ' וישנגרד), כי התובע מעל בכספי הנתבעת וברכושה ולכן יש מקום לשלול כל פיצויי הפיטורים כמו גם ההודעה המוקדמת. יתרת שכר 19. התובע עבד 13 ימים בחודש אפריל 2000. בגין יתרה זו זכאי היה למחצית שכר אותו חודש. הנתבעת לא שילמה לו חלק זה של השכר. בגין זאת זכאי התובע לסכום של 11,349 ₪ (לנוכח שכרו שהיה 22,698 ₪ ובהנחה שעבד 26 ימים בחודש). הנתבע טענה קיזוז. לא הוכח מה הסכום אותו ניתן לקזז ולכן טענת הקיזוז נדחית. פדיון חופשה 20. לתובע 22.5 ימי חופשה שלא נוצלו. פדיונם מזכה בסכום של 19,310 ₪ כך טען . הנתבעת טענה קיזוז. לא הוכח מה הסכום אותו ניתן לקזז ולכן טענת הקיזוז נדחית. יתרת דמי הבראה 21. התובע עבד חלק משנת 2000 והוא זכאי להפרש דמי הבראה עד מועד סיום עבודתו בסך 1645 ₪. הנתבעת טענה טענת קיזוז. לא הוכח מה הסכום אותו ניתן לקזז ולכן טענת הקיזוז נדחית. הוצאות הקמת סניף חיפה והחזר הבלאי לרכבים שהתובע העמיד לרשות החברה 22. התובע טוען כי הוא זכאי לסכום של 42,298 ₪. בענין זה טען מר לב כי הקים את הסניף והוציא הוצאות מכיסו להקמתו למען הנתבעת. כעולה מהראיות ביקש מר לב להיות שותף בסניף חיפה שהוקם ע"י הנתבעת. יתר על כן עם סיום עבודתו ניסה לקחת את הסניף כאשר הוא מורה לעובדים להוציא חלק מהציוד שהוחזר בסופו של דבר לסניף. יצוין כי מר אסרף, כעולה מהראיות, התנגד בתחילה לפתיחת הסניף בחיפה אף שהשתתף בסופו של דבר בישיבת ההקמה שנערכה במלון מרקיורי. יחד עם זאת לא הוכח כי ההוצאות שהוציא מר לב היו באישור ועל דעתו של מר אסרף. נציין כי, עולה מעדותו של מר כץ, כי מר לב ניסה עם סיום עבודתו למכור את סניף חיפה למשקיעים אחרים (חברת טלרן ו/או חברת קוד קוד). מר לב ביקש אפוא להיות שותף והשקעותיו בסניף חיפה נעשו, לא כעובד החברה, אלא כמי שמבקש להיות משקיע ושותף. אכן עולה מהראיות שמר לב הוציא הוצאות ואלה לא הוחזרו לו אך ענין זה לא היה חלק "מיחסי עובד ומעביד" ולא מדובר בזכויות של עובד אלא ביחסים עסקים בין שני שותפים/משקיעים בזיקה לסניף חיפה. ענין זה חורג אפוא מגדר העניינים שבסמכות בית הדין זה ולכן אין מקום להכריע בו. הענין יוכרע ע"י ביהמ"ש המוסמך, אם יובא לפניו על ידי הצדדים. אף השימוש ברכבים שנרכשו ע"י ה"ה לב ונרשמו על שם בתו ולב העמידם לשימוש עובדי החברה, לא נעשה על ידו כעובד, אלא כשותף פוטנציאלי, ולצורך קידום עניינו כשותף. ענין זה אף הוא אינו נובע מיחסי עובד ומעביד, אלא נעשה בקשר ליחסים העסקים שביקש לב ליצור בינו לבין החברה ומר אסרף בזיקה לסניף חיפה. הזכאות לפרמיה בגין פעילות החברה בשנת 1997 23. מסמך הפרמיה שנכתב ביום 22.5.97 נחתם ע"י ה"ה אסרף נספח ה' לתצהירו של אסרף. מסמך הפרמיה קובע מתן פרמיה בסך 10% מהרווח הגולמי השנתי של שנת 1997. לטענת הנתבעת הרווח הגולמי היה נמוך יותר, ולחילופין המסמך לא השתכלל לחוזה מחייב. בנספח ו' לתצהירו של מר אסרף מפורט דו"ח רווח והפסד לשנת 1997 נעשה ע"י החברה ואף הוגש על ידה אותה עת לרשויות השונות. במסמך זה נקבע כי הרווח הגולמי לשנת 1997 עמד ע"ס 1,429,118 ש"ח. אכן נכון שבאותו דוח רשום גם "רווח השנה 627,590" אך הרווח הגולמי הינו 1,419,590 ₪. ברור אפוא שהרווח ממנו צריך לגזור את הפרמיה הינו הסכום של 1,419,590 ₪ ולא מערכים אחרים. טענת החברה כאילו מדובר בסכום אחר (הנמוך ממליון ₪ כאמור) לא הוכחה. אף טענת החברה כאילו המסמך לא מחייב אין לה בסיס, מדובר בפרי מו"מ לו הסכים מר אסרף, שאף חתם עליו ולכן לא ברור מדוע אינו מחייב. נציין כי ה"ה ששון שאול העיד שהיה סיכום בענין הפרמיה ברוח עדות התובע אך הוא לא הסכים לכך (פרוט' עמ' 87 ש' 11,21). מר שטייף טבריו העיד (פרוט' עמ' 95 ש' 13) שאף קיבל כסף (11,000 ₪) על חשבון הפרמיה. דברים אלה מלמדים שאכן מדובר במסמך שהשתכלל לחוזה מחייב. אף הטענה כאילו הסכום שולם לתובע כאמור בנספח ז לתצהירו של מר אסרף לא הוכחה כדבעי ולא באו לה תימוכין כדבעי. אף בחקירה לא היתה לכך התייחסות. לאור זאת אנו קובעים כי ה"ה לב זכאי היה לפרמיה האמורה במסמך הפרמיה (נספח ה'), עליו חתם מר אסרף (נספח ה' לתצהירו של מר אסרף). שיעור הפרמיה ברוטו 10% דהינו 143,911 ₪ שצריכים להתחלק בינו לבין: טבריו שטייף לאור העובדה שה"ה שמשון שאול (שלא הסכים לו) פרש מהחברה כפי שהעיד. מאחר ולא נקבע כיצד תחולק הפרמיה יש לקבוע שמר לב זכאי למחצית הסכום דהינו 71,955 ₪. הזכאות לדמי שימוש בשם "אישי ישיר" 24. בענין זה לא ברור מתי נהגה שם זה. לא ברור שהתובע זכאי לפיצוי בגין השימוש בשם. לא הוכח כי לתובע קנין רוחני ביחס לשם זה. בכל אופן נדמה, כי התובע הסכים והרשה לנתבעת להשתמש בשם זה וזאת כחלק מיחסיו עם החברה, לאורך תקופה ארוכה וכעובד בכיר שלה. עובד שבמהלך עבודתו פועל בשם מעבידו, אינו זכאי לתשלום נפרד בגין פעולותיו אלה. כך גם שינוי שם החברה נעשה על ידי מר לב, כחלק מעבודתו. לא ברור שלתובע זכות לדמי שימוש בגין השימוש בשם. בכל אופן לא הוכח, שהתובע זכאי לדמי שימוש, בסכום שתבע. לפיכך דין התביעה ברכיב זה להדחות. התביעה נגד מר אסרף 25. לא הוכח שהתקימו נסיבות המצדיקות הרמת מסך בין החברה לבין בעליה ובנסיבות אלה התביעה כנגד מר אסרף נדחית. הזכאות להעברת בעלות חלק מהחברה (הנתבעת) על שם מר לב 26. לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בסך 200,000 ₪ בגין אי העברת חלק ממניות החברה על שמו. גרסתו של התובע לפיה הוא זכאי לחלק ממניות החברה לא הוכחה. גרסתו כאמור לא עשתה עלינו רושם מהימן. מהתמליל שהגיש (ת/1 בעמ' 2 ובעמ' 7) עולים דברים אחרים. מהתמליל עולה כי מר אסרף אמר לתובע כי אם הוא רוצה חלק בחברה, עליו להביא כסף ולרכוש אותה. גרסת מר אסרף נתמכת גם על ידי עו"ד פוריס בס' 4 לתצהירו לפיו מר אסרף הבהיר כל העת כי הוא אינו מוכן לתת לתובע, מניות בחברה וכן ראה עדותו (פרוט' עמ' 212). לאור כל האמור טענת התובע, בקשר לזכאותו לפיצוי בסך 200,000 ₪, בגין אי העברת חלק ממניות החברה, דינה להדחות. התביעה שכנגד 27. כאמור לעיל טענת החברה כאילו נעלמו מקופתה סך של 1,697,058 ₪ שנלקחו על ידי התובע לא הוכחה. היקף הכספים שנעלמו שלא כדין מהחברה- הנתבעת אף כי שמדובר בממון רב, לא התברר. לטענת הנתבעת נגרמו לה נזקים בגין גניבת לקוחות, פגיעה וגילוי סודות מסחרים, לא הוכח, לא צוין, כאמור, איזה סוד מסחר נגזל. פניה ללקוחות אחרי סיום העבודה, אינה בהכרח אסורה כפי שציינו לעיל. בכל אופן לא הוכח היקף הנזק. לא הוכח שהתקיימו נסיבות המזכות בפיצוי, על פי חוק עוולות מסחריות שבצידו קבוע, פיצוי קבוע. לאור זאת אין מנוס מלדחות התביעה שכנגד, על קירבה וכרעיה. סוף דבר 28. החברה (נתבע מס' 1) תשלם לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר אפריל 2000 בסך 11,349 ₪. ב. דמי הבראה בסך 1645 ₪. ג. פדיון חופשה בסך 19,310 ₪. ד. פרמיה לשנת 1997 בסך 71,955 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 15.4.98 ועד התשלום בפועל. הסכומים הנ"ל בס"ק א-ג ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.5.00 ועד התשלום בפועל. יתר חלקי התביעה נדחים. התביעה כנגד מר אסרף נדחית. התביעה שכנגד נדחית אף היא. בנסיבות אלה אין צו להוצאות. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים