פיטורים לפני מילואים פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין משה סביון פוטר מעבודתו במשיבה ערב יציאתו לשירות מילואים חלקי. לטענתו הפיטורין נבעו מעובדה זו. לטענתו הוא פוטר אחר שקיבל את הזימון לשירות המילואים והודיע על כך למנהל המפעל. במעשה זה פעלה המשיבה, לטענת המערער, בניגוד להוראות חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) ה'תש"ט-1949 (להלן - חוק חיילים משוחררים). המשיבה טענה כי הפיטורין נבעו מצמצומים שהוחלט עליהם במועצת מנהליה. במכתב הפיטורין נאמר כי לאור המצב הכלכלי בארץ, ירידה במכירות וכניסת מתחרים לענף, החליטה הנהלת המשיבה על צעדים מידיים לצמצום עלויות. במסגרת זו היא החליטה לשנות את המבנה הארגוני ולוותר על תפקידו של משה סביון שהיה מנהל אריזה במפעלה, מפעל לייצור משחקים חינוכיים. לטענת משה סביון גוייסו אותה עת תשעה עובדים חדשים, דבר שהוכחש על ידי המשיבה. את תביעתו סמך המערער על סעיף 41(א) לחוק חיילים משוחררים שזו לשונו: זכות עובד בשירות חלקי 41(א) העדרו של עובד מעבודתו במפעל לרגל שירות חלקי לא ייראה כהפסקה ברציפות עבודתו במפעל, ואם פיטר בעל מפעל עובד בשל שירותו בשירות חלקי, בטלים הפיטורים. (ב) לא יפטר בעל מפעל עובד בתקופת היותו בשירות חלקי אלא בהיתר מאת ועדת תעסוקה; ועדת תעסוקה שהיא כללית רשאית לתת היתר כללי לעניין סעיף קטן זה. (ג) במניין ימי ההודעה המוקדמת לפיטורים לא יבואו הימים שבהם נמצא העובד בשירות חלקי. (ד) בהליך לפני ועדת התעסוקה לפי סעיף 21, על בעל המפעל הראיה שהפיטורים כאמור בסעיף קטן (א) היו בשל טעם שאיננו שירותו של העובד בשירות חלקי. ועדת התעסוקה דחתה את תביעתו של משה סביון לביטול הפיטורין ובית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מפי השופטת רות בהט בתיק עב 300958/97 דחה את ערעורו של המערער על הועדה. הדיון בועדת התעסוקה ומסקנתה ועדת התעסוקה הוקמה מכוח חוק חיילים משוחררים. כאמור משה סביון טען בפני הועדה כי הוא פוטר עקב קבלת צו קריאה לשירות מילואים חלקי ועל כן פיטוריו בטלים. אלא שהוא עצמו העיד בועדת התעסוקה שמנהלי המשיבה לא ידעו על הצו שקיבל. לדבריו שלו בעדות בועדה הממונה עליו לא היה מודע לצו הקריאה. לדבריו רק אחד המנהלים, מר נאדל היה מודע לכך. הדיון בועדה התנהל תוך שמיעת עדויות הן של משה סביון והן של עדי המשיבה. עדי המשיבה טענו כי מדובר בהחלטת מועצת המנהלים של המשיבה באשר לצמצום משרתו של משה סביון וכי ההחלטה על פיטוריו היתה של מועצת המנהלים. לדרישת הועדה המציאה המשיבה לועדה תצלום של החלטת מועצת המנהלים של החברה. ההחלטה התקבלה במהלך העסקים הרגיל של המשיבה באישורו של יועצה המשפטי. על פי ההחלטה נדרש מנכ"ל החברה לבצע צעדים מידיים לצמצום הוצאות ובכללם צמצום כוח אדם, ולדווח להנהלה על הצעדים בם נקט. הרקע להחלטה זו היה ניתוח דו"חות של חודש קודם אשר הצביע על ירידה נוספת ברווחיות וירידה במחזור המכירות. הועדה שאלה את עצמה האם המשיבה הוכיחה שפיטורי משה סביון היו בשל טעם שאינו שירותו במילואים. הועדה ציינה כי לא מן הנמנע שראיות להוכחת הטעון של הנתבעת יבואו דווקא מן התובע. הועדה ציינה כי היא שמעה את העדים ושקלה את מכלול הראיות שבאו בפניה. מסקנתה היא שהמשיבה עמדה בנטל המוטל עליה להראות שפיטורי משה סביון היו מטעמים שאינם קשורים למילואים. הועדה קיבלה גם את גרסת המשיבה לפיה נודע לה על המילואים לאחר החלטת מועצת המנהלים. גרסת משה סביון בועדה היתה כי הוא מסר עותק של צו הקריאה למר נאדל, אחד המנהלים. הועדה מציינת כי לו היא נדרשה להכריע בשאלה עובדתית זו היתה היא מעדיפה את עמדת המשיבה. הועדה האמינה למר נאדל שכאשר מסר את מכתב הפיטורין למשה סביון הוא לא ידע על המילואים. הועדה סיכמה את ממצאיה. נביאם בלשונם - ... נראה לועדה שאין צורך להכריע בין גירסאות הצדדים בדבר סדר הדברים ... (הכוונה לסדר הזמנים בין מתן מכתב הפיטורין להודעה על צו הקריאה למילואים - א.ב.). לטעמנו הוכח במידה הדרושה, גם מבלי שיקבע מצא בגירסת הנתבעת בעניין סדר הדברים, כי פיטורי התובע לא היו קשורים למילואים. ההוכחה נעוצה דווקא בעדותו של התובע בדבר קיומה של מגמה אצל מר נאדל להחליף את התובע בעובד במקורב אליו. כאשר התובע העיד על כך הוא נשאל באופן מפורש על ידי הועדה, אם לדעתו פיטוריו היו במטרה להכניס עובד המקורב למר נאדל לעבודה במקומו של התובע, התובע אישר שזו הערכתו בעניין סיבת הפיטורים. הוא גם חזר על דברים אלה בחקרתו הנגדית. עדות זו של התובע הינה למעשה הודאה בכך שפיטוריו הם לא ב"בשל שירותו בשירות חלקי". אין הועדה משוכנעת בכך כי דווקא תכנית הצמצומים ניתה ביסוד הפיטורים. היו מספר שאלות אשר התעוררו אצלנו בעניין זה אשר לא היתה להן תשובה מספקת, ועל כן אינוו רואים דווקא בהסבר זה של הנתבעת את סיבת הפיטורים. בין השאלות הללו היא השאלה כיצד מתיישבת עדותו של מר נאדל לפהי מועצת המנהלי החליטה על פיטורי התובע וכי החלטתה התייחסה לביטול משרתו, אך בהחלטה שהומצאה לנו אין התייחסות לתובע או למשרתו אלא עניינה בצמצום כוח אדם באופן כללי? התובע אנן מספר פעמים שפיטוריו היו נגועים בחוסר תום לב הואיל והנימוק של הצמצומים לא היה אמיתי. איננו מביעים כל עמדה בעניין זה, הואיל ועלינו מוטל לבדוק אך אם התובע פוטר בדל שירותו בשירות מילואים משהגענו למסקנה שהנתבעת הוכיחה שלא כך הוא, אף אם עיקר ההוכחה בא דווקא מעדות התובע. אין זה מעלה או מוריד אם נימוק אחר שנימסר, נמסר שלא בתום לב. כאמור איננו נוקטים כל עמדה בעניין זה, בין היתר משום שדיון בטענות ובעילות מסוג זה אינו בתחום סמכותנו, ככל שאין להן השלכה על השאלה אם התובע פוטר בשל שירותו בשירות מילואים. בהתאם לאמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובע. הנה כי כן הועדה שמעה עדויות, קיבלה ראיות, ניתחה אותם והגיעה למסקנה אליה הגיעה. פסיקת בית הדין האזורי המערער, כפי שאראה, שם את הדגש על כך שהוא רשאי להביא עדויות וראיות חדשות בפני בית הדין האזורי. בית הדין האזורי דחה טענתו זו של המערער תוך שקבע כי במקרה דנן מדובר בהחלטה של רשות מנהלית הנבחנת לפי העילות המקובלות של תקיפת החלטה מנהלית. נפסק כי המערער לא העלה בכתב הערעור או בפני בית הדין כל עילה לבטלות החלטת ועדת התעסוקה. מסיבה זו לא מצא בית הדין עילה המסמיכה אותו לשמוע ראיות נוספות לאלו שהיו בפני ועדת התעסוקה. משהגיע בית הדין למסקנה כי מדובר בערעור על החלטה מנהלית הוא חזר על ההלכה באשר להחלטות מנהליות, היינו, שבית הדין לא שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המנהלית. הבחינה היחידה צריכה להיות האם הרשות חרגה מסמכותה, פעלה בניגוד לכללי הצדק הטבעי, תוך ניגוד עניינים. היינו, בית הדין יבחן את הצו של ועדת התעסוקה כפי שהוא בוחן כל החלטה של רשות מנהלית. על כן לא נעתר בית הדין לבקשת המערער להביא ראיות נוספות בפניו. בית הדין קבע: סעיף 24 לחוק, אליו הפנתה ב"כ המערער, מסמיכה את בית הדין לדחות את הערעור, או לבטל את ההחלטה או את הצו שעליו מערערים, ולהחליט כל החלטה או לתת כל צו שועדת התעסוקה היתה מוסמכת לתת. ככלל ביה"ד אינו מעמיד את שיקולו במקום שיקוליו של מי שהמחוקק קבע כי לו שיקול הדעת להפעיל סמכות או לא להפעילה. רק כאשר מכלול העובדות מגלה צירוף נסיבות בלתי רגילות המצדיקות התייחסות לא שגרתית, יתערב ביה"ד בשיקוליה של הרשות. ..... במקרה דנן, לא העלה המערער בכתב הערעור, או בטיעוני באת כוחו בפני, כל עילה לבטלות החלטת ועדת התעסוקה. ..... הוועדה שמעה את המערער, כעולה מהאמור בפרוטוקול. מכאן שניתנה לו זכות טיעון מלאה. המערער לא מחה במועד הדיון על מועד הגשת התצהיר של מר נאדל והעלאת הטענה בשלב זה, וכאמור - לאחר שתוצאת הדיון לא נראתה לו - אף היא מעידה על חוסר תום לב. לא נרשמה כל טענה בפרוטוקול של המערער בדבר רצונו להביא עדים, או בדבר פגיעה כלשהי ביכולתו לקיים את הדיון ללא עו"ד. ... מטעם המשיבה נמצא פרוטוקול ישיבת ההנהלה, כחודשיים לפני מועד יציאתו של המערער למילואים, ממנו עולה כי אכן פיטוריו של המערער היו פיטורי ייעול, עקב ההחלטה כי יש לחסוך בעלויות הייצור. גירסתו של המערער נדחתה על ידי הוועדה, והיא קיבלה את גירסת המשיבה כי דבר קריאתו של המערער למילואים נודע לה אחרי שמסרה לו את מכתב הפיטורין, ועל כן אין קשר בין הפיטורים לבין שירות המילואים. הוועדה ציינה כי לא היתה לה כל סיבה לפקפק בעדותו של מר נאדל, שכאשר מסר את מכתב הפיטורים למערער הוא לא ידע על צו הקריאה. חיזוק להתרשמותה מצאה הוועדה בעובדה, שמהמסמכים עולה כי משרת המערער בוטלה, ואף אדם אחר אינו ממלא את משרתו. גם אם גוייסו עובדים נוספים לחברה, לא הוכח בפני הוועדה כי היה זה לתפקיד זהה או דומה לתפקידו של המערער. הבאתי באריכות מה את מסקנותיו של בית הדין האזורי על מנת להראות כי ללא קשר לאופן ההתייחסות להחלטת הועדה, האם כאל החלטה מנהלית של הרשות או כאל החלטה של גוף מנהלי המשמש כטריבונל מעין שיפוטי, הרי שבית הדין הגיע למסקנה כי חומר הראיות שהובא בפניו מבוסס וגם לגופו של עניין אין מקום להבאת ראיות נוספות. טענות המערער בקליפת האגוז בבית הדין האזורי ובפנינו בבית הדין האזורי טען המערער כי המשיבה לא הביאה לדיון בפני ועדת התעסוקה מסמכים המאשרים את טענתה כי הפיטורים היו מחמת פיטורי צמצום, ורק לאחר הדיון בועדה שלחה המשיבה העתק מכתב מיום 22.5.1997, המציין את סיבת הפיטורים. תצהירו של מר נאדל, עד עיקרי מטעם המשיבה, הוגש למערער רק לאחר הדיון הראשון בועדה ולאחר מתן החלטתה. בכך לא אפשרה המשיבה למערער לחקור את המצהיר. מסיבה זו היה על הועדה להתעלם מהאמור בתצהיר. הועדה, לפי הטענה, צריכה היתה להכריע האם נימוקי הפיטורים היו אמיתיים וכן להתייחס לשאלת תום הלב בהליך הפיטורים. לטענתו של משה סביון יש בידו ראיות המפריכות את טיעוני המשיבה וביקש כי בית הדין ישמע ראיות אלה, או לחילופין יחזיר את הדיון לועדה לשמיעת העדויות והתרת הגשת מסמכים נוספים. בפנינו טען משה סביון כי היה על בית הדין האזורי הדן בערעור על ועדת התעסוקה לשמוע ראיות מאחר ומדובר בהחלטה מנהלית ולא שיפוטית. מהחוק עולה, לפי הטענה, כי המחוקק לא העניק סופיות להחלטות ועדת התעסוקה, בשונה מגופים אחרים שניתנה להם סמכות מעין שיפוטית, ועל כן המדובר בערעור על החלטה מנהלית. על כך לומד המערער גם מסעיף 41 לחוק חיילים משוחררים שאינו מגביל את בית הדין להתערבות בשאלות משפטיות בלבד, כפי שעשה המחוקק בעניין ערעור על ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי. טענות המשיבה לטענת המשיבה צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי פיטורי המערער לא נעשו בשל יציאתו לשירות מילואים. טענת המערער לפיה הוא פוטר על מנת לקבל עובד אחר תחתיו. הועדה דחתה זאת. החוק מגן מפני פיטורין עקב יציאה לשירות מילואים בלבד. מקום שסיבת הפיטורין אינה הקריאה למילואים אין המערער יכול להיבנות מחוק זה ועליו לטעון כנגד חוקיות הפיטורין בהליך אחר. וכך אכן פעל המערער. הוא הגיש תביעה נפרדת לבית הדין בגין פיטוריו. אשר לבקשה להבאת ראיות בפני בית הדין האזורי טענה המשיבה כי אין לכך מקום באשר החלטת הועדה נסמכה רובה ככולה על עדות המערער עצמו. מהותה של ועדת התעסוקה על פי חוק חיילים משוחררים ממהות הועדה כפי שזו מוגדרת בחוק עולה כי מדובר בטריבונל מעין שיפוטי. נבחן את החוק המקים את הועדה: 20(א) שר הבטחון ימנה ועדות תעסוקה לצורך חוק זה. יושבי ראש הועדות יתמנו בידי שר המשפטים לאחר התייעצות עם שר הביטחון. (ב) ועדת תעסוקה יכולה להיות כללית, או מיוחדת לשטח מסויים או לענף תעסוקה מסויים. (ג) כל ועדת תעסוקה תהיה של ארבעה חברים והם: אחד הכשיר לכהן כשופט בית משפט השלום ואשר אינו נמנה עם המפורטים להלן, והוא יהיה היושב ראש, אחד שהוא עובד הלשכה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון והוא ירכז את עבודת הועדה (בחוק זה - מרכז עבודת הועדה), אחד יתמנה מתוך מועמדים שיוצעו על ידי ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ואחד יתמנה מתוך מועמדים שיוצעו על ידי ארגוני נותני עבודה רפרזנטטיביים במדינה. (ד) הודעה על מינוי ועדת תעסוקה ועל כתבתה תפורסם ברשומות. 21(א) אדם הטוען שחוק זה מקנה לו זכויות ושזכויותיו אלה הופרו (הנקרא להלן "תובע"), רשאי תוך זמן המתקבל על הדעת לפנות לועדת תעסוקה בבקשה שתפסוק בכל ענין הנוגע לזכויותיו האמורות. (א1) מרכז עבודת הועדה ישלח לנתבע, בדואר רשום או? בפקסימיליה, העתק מהבקשה סמוך להגשתה, בצירוף הודעה כי הוא רשאי להגיש לועדה את תשובתו בכתב וכי החל בתום עשרה ימים מיום משלוח העתק הבקשה לנתבע, רשאית הועדה להפעיל את סמכויותיה לפי חוק זה אף בלא קבלת תשובתו; שר הביטחון רשאי לקבוע דרכים נוספות למשלוח העתקי בקשות לפי סעיף קטן זה, וכן לקבוע נהלים למשלוח. (ב) ועדת תעסוקה צריכה, ככל האפשר, לדון ולפסוק בכל בקשה תוך חמישה עשר יום מיום הגשתה. (ג) מצאה ועדת תעסוקה שבעל מפעל לא קיים חובה המוטלת עליו כלפי התובע לפי חוק זה (בחוק זה - הנתבע), תיתן אחד מאלה: (1) בהסכמת התובע - צו המורה לנתבע לקבל או להחזיר, לפי הענין, את התובע לעבודה, בתנאים, בזמן ובמקום שתקבע (בחוק זה - צו להעסקה); (2) צו המורה לנתבע לשלם לתובע, במועד שתקבע, פיצויים בסכום השווה לחמש פעמים השכר שהתובע קיבל או שהיה זכאי לקבל בעבור חודש העבודה שבסמוך לפני הפרת זכותו; ואולם רשאית הועדה להחליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שתקבע; לענין חישוב השכר לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיף 13ב והתקנות שלפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (בחוק זה - צו?? לפיצויים); (3) צו להעסקה וצו לפיצויים, כאחד (בחוק זה - צו משולב), ואולם סכום הפיצויים בצו משולב ייקבע, על אף הוראות פסקה (2), רק בהתאם לנזק שנגרם לתובע בפועל עקב הפיטורים שלא כדין; בהערכת הנזק שנגרם לתובע לענין צו משולב תשקול הועדה, בין השאר, הפסד שכר עבודה, נזקים כספיים אחרים עקב הפסד השכר בזמן שחלף ממועד הפרת הזכות וכן פגיעה בשמו הטוב או במוניטין של התובע ועגמת הנפש שנגרמה לו. 21א(א) צו להעסקה, בין בצו יחיד ובין בצו משולב, וכן צו זמני כמשמעותו בסעיף 26, שנתנה ועדת תעסוקה, דינם לענין סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט (בסעיף זה - הפקודה), כדין צו שניתן על ידי בית דין אזורי לעבודה; לשופט בית הדין האזורי לעבודה תהא הסמכות לפי סעיף 6 לפקודה לענין הצווים כאמור שניתנו על ידי ועדת תעסוקה או על ידי בית הדין, ולענין סעיף 8 לפקודה יהיו לבית הדין הארצי לעבודה, במותב של שלושה שופטים, הסמכויות של בית המשפט העליון. אשר לערעור על החלטות ועדת התעסוקה אומר החוק: 23. (א) על כל החלטה ועל כל צו של ועדת תעסוקה אפשר לערער לפני בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969 תוך עשרים ימים מיום מסירת ההודעה על ההחלטה או הצו לתובע ולנתבע. (ב) זכות הערעור ניתנת: (1) לתובע; (2) לנתבע; (3) לארגון העובדים שהתובע נמנה עמו; (4) לארגון העובדים שעמו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים במפעלו של הנתבע; (5) לארגון נותני העבודה שהנתבע נמנה עמו. (ב1) כל מי שהיה צד להליך לפי סעיף 21 ואינו המערער יהיה משיב בערעור, ובערעור על החלטת ועדת תעסוקה לפי סעיף 41א(ב) - גם ועדת התעסוקה; כן רשאים להצטרף כמשיבים הארגונים המפורטים בסעיף קטן (ב)(3) עד (5). 24. בית דין אזורי רשאי לדחות את הערעור, או לבטל את ההחלטה או את הצו שעליו מערערים ולהחליט כל החלטה ולתת כל צו שועדת תעסוקה מוסמכת להם. כאמור ברי שמדובר בהקמת ועדה מנהלית שמשמשת כטריבונל מעין שיפוטי. עליה יש ערעור לבית הדין האזורי. במקרים אלו הנוהג הוא שבית הדין לא שומע ראיות de novo. אמת במקרים נדירים ניתן לשמוע מחדש ראיות בערכאת ערעור על טריבונל מנהלי. הדבר דומה לדיוניו של בית המשפט הגבוה לצדק כאשר הוא דן בעתירות כנגד טריבונלים מנהליים. כך גם בתי משפט לעניינים מנהליים אשר הוקמו מכוח חוק בתי משפט לענינים מינהליים, ה'תש"ס-2000. סמכותם נקבעה בסיף 5 לחוק: סמכות בית המשפט 5. בית משפט לעניינים מינהליים ידון באלה - (1) עתירה נגד החלטה של רשות בענין המנוי בתוספת הראשונה (להלן - עתירה מינהלית); (2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מינהלי); (3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית). עינינו הרואות כי לבתי המשפט לעניינים מנהליים סמכויות מסוגים שונים. הסמכות הנזכרת בסעיף קטן (1) לעיל עניינה עתירות כנגד רשויות השלטון השונות הפועלות כטריבונלים מעין שיפוטיים. התוספת הראשונה כל כולה גופים מנהליים המשמשים כגופים מעין שיפוטיים, גופים המוסמכים להחליט בענייני רישיונות וכדומה. בעתירות אלו, כמו בית המשפט הגבוה לצדק, לא שומע בית המשפט לעניינים מנהליים ראיות. כך הדבר לדוגמא בעתירות כנגד ועדת ערר על החלטות הרשות המקומית. גם בדונם לפי סעיף קטן (2) שהוא סעיף הדן בערעורים המוגשים לבית המשפט לעניינים מקומיים, אין בית משפט זה ככלל שונע ראיות. כך לדוגמא הוא נוהג בדונו בערעור על ועדת תכנון ובניה מחוזית. ולענייננו ועדת התעסוקה שמעה עדויות של שני הצדדים. הועדה ניתחה יפה את מסקנתה. הועדה קבעה כי על פי החוק הנטל על המעביד להוכיח שהפיטורין לא היו בגין השירות החלקי במילואים. על המשיבה להוכיח שהפיטורין היו בשל טעם אחר. הועדה השתכנעה שכך הוא. היא השתכנעה שהדין עם המשיבה מעדות המערער עצמו. הועדה קבעה כי לאור העדויות עמדה המשיבה בנטל המוטל עליה להראות שפיטורי התובע היו מטעמים שאינם קשורים למילואים. המשיבה הציגה את פרוטוקול ישיבת מועצת המנהלים. משהועדה השתכנעה שהפיטורין היו מנימוקים שאינם מילואים, לא היה צורך לדון בשאלה אם היה ידוע למשיבה על הקריאה למילואים בטרם הוחלט על הפיטורין עם לאו. אך הועדה ציינה כי אף אילו היה עליה להכריע בנקודה זו היא היתה מקבלת את עדות מר נאדל - הועדה השתכנעה שלא היה כלל ידוע למשיבה על הקריאה למילואים בטרם קיבלה את החלטתה לפיטורי הצמצום. מר נאדל היה מהימן עליה ולפיה הוא לא ידע על המילואים בטרם ההחלטה. הועדה דחתה כלא מהימנה את טענת המערער לפיה הוא סיפר למר נאדל על צו הקריאה. כאמור הדבר נאמר מעבר לדרוש, מאחר והועדה השתכנעה שהפיטורין היו מנימוקים של צמצום בכוח אדם. המערער טוען כנגד ההליכים בועדה מאחר ולטענתו תצהיר מר נאדל נמסר לועדה לאחר הישיבה ולא היה בידו סיפק לחקרו. אלא שמר נאדל נפטר למרבה הצער. כן טוען המערער שלא קיבל לידיו את פרוטוקול הדיון של הועדה. דבר זה אכן אינו תקין אך אין די בו כדי לשנות את המסקנה שאין מקום לשמיעת ראיות בערעור de novo במקרה שלפנינו. לכל היותר מביא הדבר לבטלות יחסית ובענייננו לפי מסקנות הועדה אין הצדקה לבטלות החלטתה. לאור כל האמור נדחה הערעור. לאור הנסיבות אין צו להוצאות. צבאמילואיםפיטורים