פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. זהו ערעור של שירותי בריאות כללית (להלן - שירותי בריאות) על החלטתו של בית הדין האזורי (השופטת נטע רות ונציגת הציבור הגב' ח. קפלניקוב) ליתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריה של המשיבה הגב' אביבה שמואל (להלן - אביבה), השבתה לעבודה, תשלום שכרה ממועד הפיטורים וכל זאת עד למתן פסק דין בהליך העיקרי. 2. מאחר ומדובר בהליך זמני, שירותי בריאות פנו בבקשת רשות ערעור והרשות לערעור ניתנה בהחלטתו של כב' הנשיא ס. אדלר מיום 24.1.05. 3. הרקע העובדתי א. אביבה הועסקה כאחות מעשית בקופת חולים כללית במחוז פתח תקווה החל מחודש ינואר 2000 וזאת בהתאם לחוזה עבודה אישי שנחתם בינה לבין שירותי בריאות. ב. בתאריך 17.10.04 הוצא לאביבה מכתב שכותרתו "הפסקת עבודתך" בו נכתב כי בהמשך לשמוע שנערך ביום 17.8.04 ולאחר בחינה מדוקדקת של כל העובדות שהוצבו בפני מנהל משאבי אנוש והתייעצויות עם הגורמים הרלוונטיים, הוחלט להפסיק את עבודתה של אביבה החל מיום 18.10.04. 2. אביבה פנתה בבקשה לצו מניעה זמני בתאריך 11.11.04 כמעט כחודש לאחר קבלת ההודעה בדבר הפסקת העבודה. 3. בית הדין האזורי קבע כי הליך השימוע לא נעשה כדין וכי שירותי בריאות לא הוכיחו ברמה הלכאורית כי היתה סיבה ממשית לפיטוריה ובשל כך הוצא הצו שהוא למעשה צו עשה זמני המורה על החזרתה של אביבה לעבודה. 4. שלוש טענות עיקריות הועלו על ידי ב"כ שירותי בריאות: האחת - התעלמותו של בית הדין האזורי מן העובדה שאביבה הועסקה על פי חוזה אישי המתיר סיום העבודה תוך 30 יום ממועד ההודעה. השניה - התעלמות בית הדין האזורי מן הראיות שהוצגו בפניו, בכתב, בדבר קיומה של "פגישה מקדימה" בתאריך 12.7.04 בין אביבה לבין מנהלת הסיעוד במחוז שם הציגה מנהלת הסיעוד בפרטי פרטים את הטענות כלפיה וזאת בצירוף ישיבת השימוע מהוות הליך שימוע כדין. שלישית - הפעלה לא מאוזנת של סעד האכיפה. בטענות אלה נדון להלן: ראשון ראשון ואחרון אחרון. ולמותר לציין שהדיון והמסקנות הינן ברמה הלכאורית בלבד עוד בטרם התקיים הדיון בהליך העיקרי. 5. א. חוזה עבודה אישי אין חולק כי אביבה התקבלה לעבודה בשירותי בריאות על פי "הסכם עבודה אישי מיוחד" המוציא אותה מתחולת ההסכמים וההסדרים הקיבוציים ומאפשר למעסיק להפסיק את עבודתה מכל סיבה בהודעה מוקדמת בת שלושים ימים. אולם, כפי שטענו באי כוחה, מאז אותו הסכם אישי נחתם הסכם קיבוצי בין שירותי בריאות לבין ארגון העובדים של שירותי בריאות ולפיו היה על שירותי בריאות להעביר את אביבה למעמד של עובדת קבועה עוד בשנת 2001. בחינתם הליכאורית של סעיפי ההסכם הקיבוצי משנת 2001 (להלן - הסכם 2001) אינה מצביעה על כך שאביבה אכן במעמד של עובדת קבועה ובשלב זה של הדיון, הנסיבות מצביעות, לכאורה, על מסקנה הפוכה - כי אביבה לא הועברה למעמד של עובדת קבועה והיא בין העשרות הבודדות של העובדים שנותרו במעמד של "עובד על פי חוזה עבודה אישי". ולעניין קביעת מעמדו של העובד בהליך זמני, בנסיבות העסקה בעלת פנים לכאן ולכאן, ראה פסק דין שניתן על ידי בית הדין הארצי לאחרונה - עע 001427/01 מדינת ישראל - דני רויטמן ואח'. ב. הליך השימוע לצורך בחינתו של הליך השימוע יש להתייחס לאותה פגישה מקדמית מיום 12.7.04 (להלן - הפגישה), בה הועלו, טענות שירותי בריאות, כל הטענות, בפרוטרוט, כלפי תפקודה של אביבה. בית הדין האזורי קבע כי אביבה עשתה "רושם אמין" בדבריה לגבי הפגישה ובית הדין, דרך כלל, אינו מתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי הקשורות לאמינותם של העדים. אולם, על מנת לבסס את הקביעה של "רושם אמין" כאשר מנגד קיימים מסמכים בכתב המתעדים את הפגישה, על בית הדין האזורי להסביר מדוע בחר לקבל את גרסתה זו של אביבה אל מול גרסתם של עדי שירותי בריאות כללית הנתמכים במסמכים בכתב. לתצהירה של הגב' דינה כהן צורף סיכום הפגישה מיום 12.7.04 וכן המסמכים הקשורים במחדליה של אביבה, במתן התרופות, שהביאו לכך שנאסר על אביבה לתת תרופות לחולים. ומכאן ל"הליך השימוע" עצמו - מר פרדי קון, מנהל משאבי אנוש במחוז דן - תאר את ההליך ואף העיד כי אביבה הגיעה להליך עם בא כוחה ועם נציגי וועד העובדים וכן צורף פרוטוקול המתעד את ההליך. לכאורה - לא נמצא כל פגם בהליך. ניתנה לאביבה הזדמנות לטעון את כל טענותיה ולהשיב לכל הערה גם באמצעות בא-כוחה. ולסיכום ניתן לאמר - כי כפי שעולה ממכלול הראיות ובמיוחד המסמכים, לרבות טפסי הערכת העובד שלו בשיחה עם הממונה כי מדובר בעובדת שהיא אחות מעשית בהכשרתה, שלא היתה מוכנה לעבור הכשרה לאחות מוסמכת וזאת בניגוד למדיניות שירותי הבריאות. לכך יש להוסיף כי בטפסי הערכה, לכאורה, ניכרת ירידה בתפקוד ונערכו עם אביבה שיחות בקשר לכך. לכך יש להוסיף את האירוע הקשור למתן תרופות עד כדי שלילת הסמכות לחלק תרופות שזהו חלק מהותי מתפקידה של האחות במרפאה. לא מצאנו כי בצירוף כל הנסיבות הללו היה מקום לקבוע, לכאורה, כי שירותי בריאות לא הוכיחה את השיקולים הענייניים לפיטוריה וכן לא היה מקום לקבוע, לכאורה, כי הליך השימוע הכולל את הפגישה מיום 12.7.04, לא היה תקין. ג. הסעד הראוי סיכומו של האמור לעיל הוא כי אביבה לא הראתה זכות, לכאורה, המצדיקה אכיפת יחסי העבודה בינה לבין שירותי בריאות וכל השאלות השנויות במחלוקת לגבי "מעמדה" של אביבה ובירור מעמיק יותר של הליך הפיטורים ידונו במסגרת ההליך העיקרי שיש לבררו, לאור מהותו, בהקדם המרבי. לכך נוסיף, כי "דרך המלך" בפיטורים שלא כדין אינה השבה לעבודה כי אם תשלום פיצויים וההשבה לעבודה תעשה במקרים חריגים קל וחומר כאשר מדובר בסעד זמני. (ראה עע 00215/03 נורית ענבר - יישוב חברה לפיתוח שלה מחר באוניברסיטה העברית בירושלים). 6. סוף דבר - הוא כי הערעור מתקבל, כך שהצו הזמני מבוטל באופן שהפיטורים נכנסים לתוקפם במועדם ובהתחשב במשיבה ובנסיבות העניין, ללא צו להוצאות. שאלת ההוצאות תידון במסגרת ההליך העיקרי בבית הדין האזורי. רפואהאחיותשירותי בריאותפיטורים