במקרים מסוימים הצדדים לתביעה מסמיכים את בית הדין האזורי לפסוק לפשרה. משמעות המונח "פשרה" היא ויתורים מסוימים מצד בעלי הדין. צד המסכים לפשרה מסכים לוותר על חלק מדרישותיו, וכשם שהנתבעים עלולים לשלם סכומים אשר אינם חבים בהם מכוח הדין, כך גם התובעים עלולים לקבל סכומים הפחותים מאלה אשר הם זכאים מכוח הדין. במקרה של ערעור פסק דין בפשרה, העילות להתערבות הן, בדרך כלל, מצומצמות יותר מאשר בערעור רגיל ובית הדין יתערב רק במקרים חריגים ביותר. להלן פסק דין המיישם את העקרונות לעיל: פסק דין השופט שמואל צור 1. המשיב הועסק כנהג אצל המערערת, בחברת הסעות, וזאת החל מחודש 8/96 ועד 9/99. המשיב התפטר, אך ביקש מהמערערת לשלם לו פיצויי פיטורים המגיעים לו, לטענתו, על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן- החוק). דרישתו נדחתה על ידי המערערת ובשל כך הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי בנצרת. בנוסף, במסגרת כתב תביעה מתוקן ביקש המשיב לחייב את המערערת בגמול שעות נוספות, דמי חגים, גמול עבודה ביום מנוחה (שישי ושבת) והפרשות לקרן ביטוח בהתאם לצו ההרחבה בענף ההובלות (143,379 ש"ח). 2. במהלך הדיון הסכימו הצדדים להסמיך את בית הדין האזורי לפסוק לפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין לעבודה מכוח הוראות סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969. בית הדין האזורי (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי ציבור מר אליעזר רונים ומר אורי אמיתי; עב' 1655/02) שמע את הצדדים וחייב את המערערת לשלם למשיב סך של 11,000 ש"ח. בית הדין האזורי קבע, כי המשיב התפטר מעבודתו כאשר במכתב ההתפטרות הוא ציין את הנסיבות בהן, אין לדרוש ממנו להמשיך לעבוד. כן נקבע כי לאור עיסוקה של המערערת בתחום הסעת נוסעים, לא ניתן לומר שהיא עוסקת בתחום ההובלה ועל כן לא הוכחה חלות צו הרחבה בענף ההובלות המחייב הפרשות לקופת גמל. בית הדין האזורי קבע כי הסדר בו עבד המשיב שהינו מוסלמי בדתו, באופן קבוע בימי שבת ובחגים היהודים אינו מנוגד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 ולפקודת סדרי השלטון והמשפט, התשי"ח- 1948. עם זאת נקבע כי בדוחות הנסיעות שצורפו לסיכומי המערערת צוינה שעת יציאה בלבד ולא משך העבודה של המשיב. עוד קבע בית הדין כי עובד זכאי לשכר כאשר הוא עובד בפועל ובזמן שבו הוא עומד לרשות העבודה. 3. בערעור שהגישה המערערת היא מלינה על כך שקביעותיו ונימוקיו של בית הדין האזורי אינם מתיישבים עם התוצאה אליה הגיע. לטענת המערערת, לא היה מקום לחייבה בתשלום הסך של 11,000 ש"ח, משום שנקבע כי לא הוכחה עבודה בשעות נוספות, לא הוכחה חלות צו ההרחבה המחייב הפרשות לקופת גמל ואף נקבע כי הסדר עבודתו של המשיב, בכל הקשור לעבודה בימי שבת וחגים אינה נוגדת את החוק. עוד טענה המערערת כי בקביעותיו אלו דחה בית הדין האזורי למעשה את טענת המשיב בדבר הרעה מוחשית בתנאי עבודתו אשר גרמה להתפטרותו ועל כן אין ליתן לו פיצויי פיטורים. כן נטען כי פסק הדין של בית הדין האזורי לא מנומק ולא מבוסס וגם לא ברור כיצד נקבע הסכום של 11,000 ש"ח. המשיב תומך, בעיקרו של דבר, בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. כן טוען המשיב כי משהסכים המערער שבית הדין האזורי יפסוק לפשרה, אין מקום להתערבותו של בית דין זה. לגופו של עניין טוען המשיב כי יש לדחות את הערעור מאחר והוא זכאי לסכומים הגדולים בהרבה מהסכום שנפסק. 4. הערעור התקיים בדרך של סיכומים בכתב. 5. הצדדים הסמיכו את בית הדין האזורי לפסוק לפשרה. משמעות המונח "פשרה" היא ויתורים מסוימים מצד בעלי הדין. צד המסכים לפשרה מסכים לוותר על חלק מדרישותיו, וכשם שהנתבעים עלולים לשלם סכומים אשר אינם חבים בהם מכוח הדין, כך גם התובעים עלולים לקבל סכומים הפחותים מאלה אשר הם זכאים מכוח הדין (דב"ע נב/66-9 ניר את שפר "חשמל ואנרגיה" - גוהראן יוסי, פד"ע כג 474, 475). במקרה של ערעור על פסק דין בפשרה, העילות להתערבות הן, בדרך כלל, מצומצמות יותר מאשר בערעור רגיל ובית הדין יתערב רק במקרים חריגים ביותר (ע"א 234/87 סאמיה נאסר נ' דיאב נאסר ואח' (לא פורסם), דב"ע נה/15-2 מחג'נה פאיז פארס - עיריית אום אל פחם, פד"ע כט 322, 324). 6. בית הדין האזורי פסק לפשרה על יסוד הסכמת הצדדים. בית הדין האזורי גם ציין מהם השיקולים שהדריכו אותו לעניין זה. איננו מוצאים כל עילה או טעם להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי אשר, בסופו של דבר, קיבל רק מיקצת שבמיקצת מתביעתו של המשיב. 7. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בערעור בסכום של 1,500 ש"ח. פסק דין בפשרה (סעיף 79א')ערעורפשרה