בהודעת הערעור חולק המערער על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. הוא סבור, כי הערכאה הראשונה טעתה בכך שקבעה כי המסמך, נספח א' לתצהירו המשלים, הינו מזויף, מבלי שהטענה נטענה בצורה מפורשת ע"י המשיבה. הגשת מסמך בשלב הגשת התצהירים ולא בשלב פתיחת ההליך אינה פוגמת באמינותו, נהפוך הוא הבאת המסמך בשלב הראיות מלמד על אמינותו. להלן פסק הדין: פסק דין 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט דוד גדול), בת.א 2841/98, מיום 10.6.01, בו חייב בית המשפט את המערער לשלם למשיבה סכום של 78,548 ₪ בגין הפסקת עבודתו. עובדות: 2. במהלך בנובמבר 1997 התקיים מו"מ בין המשיבה חברה עיסקית לבין המערער הידוע גם בשם פירמה "חיון חן שיפוצים" להתקשרות לביצוע עבודות שיפוצים במבנה אותו שכרה המשיבה ברחוב הידיד 10 נוה הדר, הוד השרון. הוסכם בעל פה, כי השיפוצים במבנה הקיים יעשו על ידי המערער, בכפוף לתוכנית האדריכלית, הגב' ענת גנות, ובכפוף לתוכנית המהנדס, מר מנחם ענבר. ביום 9.1.98 הגיעו הצדדים הנ"ל לסיכום נוסף למחיר הכולל של ביצוע העבודות, והדברים עלו על הכתב ונחתמו ע"י שני הצדדים. סוכם כי עלות ביצוע העבודות תהיה 78,000$. עם החתימה על ההסכם החל המערער במלאכת השיפוץ, והמשיבה במלאכת התשלומים. לטענת המערער, לאחר שהשלים העמדת שני עמודי הברזל לתמיכת הגג לצורך שיפוץ בקומה השניה, נתבקש ע"י מנהל המשיבה לעצור את ביצוע העבודות ולהמתין לאישור תוכנית הנדסית חדשה לתמיכת הגג שבקומה ב'. הוא עשה כדברי מנהל המשיבה, אך לאחר חלוף זמן כשנוכח שאינו מקבל הודעה ממנהל המשיבה להמשיך בעבודה, ניגש למבנה ומצא שם לתדהמתו קבלן שיפוצים אחר שהובא במקומו. מנגד טענה המשיבה כי לאחר שנענו כל תביעותיו הכספיות של המערער והיא הפקידה בחשבונו 50,000 ₪ על חשבון ביצוע העבודה, לא טרח להתייצב להמשך עבודתו, חרף פניותיה, והיה עליה להחליפו בקבלן שיפוצים אחר. 3. פסק הדין של בית משפט השלום: המערער טען בפני הערכאה הראשונה כי ביצע את עבודת השיפוץ בקומה הראשונה בהתאם לתוכניות האדריכלית וביצע כמעט במלואה את עבודת השיפוץ בקומה השניה. לפיכך, הוא זכאי ליתרת התמורה שלא שולמה לו בסך 188,664 ₪ בתוספת פיצוי של 25,000 ₪ בגין 25 ימי עבודה בהם המתין להמשך העבודה, המתנה שמנעה ממנו לקבל עבודה אחרת. בסופו של חשבון תבע המערער סכום כולל של 213,644 ₪. מנגד טענה המשיבה כי המערער הפר וזנח מלאכתו באתר, ולכן ההסכם עמו בטל. ובנסיבות אלה אינו זכאי לתשלום כלשהו, למעט שכר ראוי בגין העבודה שביצע בפועל בסך 74,190 ₪. לפיכך, מאחר ששילמה למערער סכום של 147,686 חייב האחרון להשיב לה סך של 60,884 ₪. המשיבה הוסיפה וטענה כי בתביעת המערער מגולמים פיצויי "כפל" גם עבור עבודות שלא ביצע וגם עבור הזמן שהיה בבית בחוסר מעש. מאחר ולא עמד בתנאי החוזה, אין הוא זכאי לפיצוי עבור אובדן ימי עבודה. את תביעותיו ביסס המערער על נספח א' לתצהיר המשלים מטעמו. לדבריו המסמך נכתב ע"י מנהל המשיבה ובית המשפט קמא קבע בעניין זה (עמ' 69 לפסק דינו) כי: "מהשוואת כתבי היד, ואין צורך בעין של מומחה כדי לקבוע שכתבי היד של החוזה ועל נספח א' לתצהיר המשלים, שונים. כמו כן מוזר הדבר כי המסמך, הנטען כי נכתב בכתב ידו של מר דרוקר, הומצא רק בשלב הגשת התצהירים במקום להגישו עוד בשלב פתיחת ההליך, במיוחד כאשר מדובר במסמך כה חשוב התומך בגרסת התובע". באשר לטענת המערער כי עבודתו הופסקה לאחר תשלום 50,000 ₪, קבע בית המשפט (עמ' 70 לפסק דינו) כי: "גרסתו אינה סבירה מהטעם שאין זה סביר כי לאחר שהמשיבה שילמה למערער כמחצית מהסכום תופסק עבודתו של האחרון ותוחלף בקבלן אחר בשכר גבוה יותר". לדעת בית המשפט גרסתה של המשיבה כי המערער זנח את עבודתו לאחר שקיבל 50,000 ₪ מתיישבת יותר עם המציאות, ועם ההגיון. נדבך נוסף שפעל לרעתו של המערער היתה העובדה, שנמנע מלהעיד את המהנדס, מר ענבר, לאישור גרסתו כי לא ניתן היה להמשיך ולעבוד לפני הגשת תוכנית הגג. נוכח האמור, ביכר בית המשפט את גרסת המשיבה, כי שילמה למערער סך של 60,884 ₪ מעבר למגיע לו, וזאת ללא עלות התיקונים של ליקויי הבניה בסך 17,664 ₪. לכן חייב את המערער בתשלום בסך 78,548 ₪ למשיבה. טענות הצדדים: בהודעת הערעור חולק המערער על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. הוא סבור, כי הערכאה הראשונה טעתה בכך שקבעה כי המסמך, נספח א' לתצהירו המשלים, הינו מזויף, מבלי שהטענה נטענה בצורה מפורשת ע"י המשיבה. הגשת מסמך בשלב הגשת התצהירים ולא בשלב פתיחת ההליך אינה פוגמת באמינותו, נהפוך הוא הבאת המסמך בשלב הראיות מלמד על אמינותו. קביעה שניה עליה חולק המערער היא באשר למסכת התשלומים. הערכאה הראשונה הניחה הנחה מוטעית לפיה הפסיק עבודתו לאחר שהמשיבה שילמה לו כמחצית משכר העבודות שבוצעו. בפועל חייבת הייתה המשיבה למערער באותה נקודת זמן כ- 50,000 ₪, מה שמחזק את גרסתו שעבודתו הופסקה ע"י המשיבה. תימוכין לגרסתו מוצא המערער בתוכניות המהנדס, מר ענבר שהוגשו בצירוף לתצהיר המשלים. לדבריו מתוכן הדברים ניתן להסיק כי גרסתו, לפיה ניתנה לו הוראה להפסיק את העבודה ולהמתין לתוכניות חדשות, הינה נכונה. לסיכום נטען ע"י המערער כי הערכאה הראשונה טעתה בכך שקבלה את גרסת המשיבה, מה עוד שלא נימקה כיצד הגיעה למסקנה לפיה המשיבה שילמה ביתר סך של 60,884 ₪ ולא פירטה מדוע היה צורך בתיקון ליקויים בסך 17,664 ₪. המשיבה בטיעוניה עמדה מאחורי נימוקיה של הערכאה הראשונה ותמכה בפסק הדין על כרעיו ונימוקיו. דיון: לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח הצדדים, ועיינו בעיקרי הטיעון ובחומר שבתיק, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום, ודין הערעור להדחות. מקובלת עלינו עמדתו של ב"כ המשיבה כי עיקר המחלוקת בערעור דנן מתמקדת בשאלה עובדתית אחת, והיא האם המערער שנשכר לבצע עבודות שיפוץ במשרדה של המשיבה, זנח את עבודתו בטרם סיומה, לאחר שקיבל תשלום ביתר, וסירב לחזור למלאכתו חרף פניות חוזרות ונישנות של המשיבה, או שמא המשיבה היא שהפסיקה את עבודתו בטרם סיומה, כטענת המערער. ההלכה הידועה היטב היא כי אל לנו כערכאת ערעור להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו, העונה על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק דינה של הערכאה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הערכאה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ראה ע"א 323/89 קוהרי נגד מדינת ישראל פ"ד מה(2) 142, 168). בענייננו יפים דבריה של כבוד השופטת שטרסברג - כהן בע"א 2989/95 קורנץ נגד מרכז רפואי ספיר פ"ד נא (4)695, 687: "כעיקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כאשר אלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על ידי הערכאה הראשונה". יודגש, שבמקרה שלפנינו ניתן משקל רב בהכרעת בית משפט השלום, למהימנות העדים ולהערכת העדויות ולא בנקל יתערב בית המשפט שלערעור בממצאים אלו. ערכאת הערעור תתערב בממצאי עובדה שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית, רק אם מסקנותיה אינן עומדות במבחן ההגיון והשכל הישר (ראה ע"א 6768/01 אורי רגב נגד מדינת ישראל (טרם פורסם)). ולא כך הדברים הם במקרה הנוכחי. נחה דעתנו כי קביעותיה ומסקנותיה של הערכאה הדיונית הן לעניין אמינות המסמך והן לעניין הפסקת שיפוץ המבנה ע"י המערער ותשלום היתר של המשיבה, עומדות במבחן הראיות והשכל הישר שנקבע בפסיקה. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להדחות. המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך 25,000 ₪ + מע"מ צמוד מהיום. הערבון יועבר למשיבה על חשבון ההוצאות האמורות. מסמכיםזיוףערעור