פסק דין 1.א. זוהי עתירה מינהלית בה מבקשת העותרת להצהיר על בטלותם של צווי הרחקה ומשמורת אשר הוצאו נגדה, ולהורות למשיב 1 להנפיק לה אשרת עבודה אשר תאפשר לה לעבוד בתחום הסיעוד בישראל. לחילופין, מבקשת העותרת, להורות למשיב 1 "לנייד" אותה למעסיק חילופי על פי "נוהל שמים סגורים - תיקון 1.6.04.". ב. מאחר והעותרת שוחררה ממשמורת על פי החלטת בית-הדין לבקורת משמורת מיום 23.1.05 ועל פי החלטת בית המשפט מיום 30.1.05 (בש"א 30313/05), אין עוד צורך לדון בבקשה להורות על בטלותו של צו המשמורת. ג. אי לכך נותרה לדיון הבקשה להצהיר על בטלות צו ההרחקה, הנפקת אשרת עבודה בתחום הסיעוד בישראל, ולחילופין להורות על ניוד העותרת למעסיק חילופי. העובדות 2. העותרת, אזרחית רומניה, נכנסה לישראל ביום 18.1.05, לאחר שקיבלה אשרת עבודה (ב/1) בנציגות ישראל ברומניה כעובדת סיעודית של גב' רות קנובל, היא המשיבה 3 (להלן: "המעסיקה"). 3. המעסיקה מתגוררת בחיפה, והיא נכה הרתוקה לכסא גלגלים. 4. ביום 19.1.05, יום לאחר הגעתה לישראל, הגיעה העותרת לדירת מעסיקתה. סמוך לאחר הגעתה החליטה העותרת לעזוב את מעסיקתה ולטענתה, הודיעה למעסיקה כי לא תוכל להישאר בעבודה זו. 5. למחרת, 20.1.05, נסעה העותרת ביחד עם חבר ללשכת מינהל האוכלוסין בחיפה, ובעת שירדו מהאוטובוס, עצרו שוטרי מינהלת ההגירה את העותרת. 6. באותו יום נערך לעותרת שימוע שם טענה כי סרבה לעבוד בחיפה מאחר והובטח לה כי תעבוד בתל-אביב. עוד טענה כי השאירה את ציודה בדירת החבר בתל-אביב מאחר ולא הסכימה לעבוד מחוץ לתל-אביב, ועוד הוסיפה כי לא ידעה כי תיאלץ לטפל בנכה המרותקת לכסא גלגלים. 7. בעקבות השימוע הוצאו נגד העותרת צווי הרחקה ומשמורת. 8. ביום 23.1.05 הובאה העותרת בפני בית הדין לביקורת משמורת אשר החליט לשחררה בתנאים אשר פורטו בהחלטה מיום 23.1.05 (נספח ד' לתגובה). 9. לאור האמור לעיל הוגשה העתירה הנוכחית. טענות הצדדים: 10. הצדדים חלוקים בעניין השתלשלות העניינים והעובדות מאז הגיעה העותרת לישראל ועד שעזבה את מקום מגוריה של המעסיקה. העותרת טוענת כי עזבה את מעסיקתה מאחר ותנאי העסקתה הם בניגוד לדין ובניגוד להבטחות שניתנו לה עובר להגעתה לישראל, וכן משום שלא היה באפשרותה לבצע את העבודה מבחינה פיזית. לטענתה, נמסר לה כי שכרה החודשי יהיה 550 דולר לחודש, וכי עליה יהיה לעבוד 7 ימים בשבוע כאשר השכר המינימלי שיש לשלם לעובדי סיעוד המועסקים "מסביב לשעון" הוא שכר מינימום פלוס 30% על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1113/02 טודוראנג'אן משה נ' מעין משה ואח' (נספח ט' לעתירה). עוד נטען על ידה כי המעסיקה התגלתה כאשה כבדת מימדים הרתוקה לכסא גלגלים, כשהיא, העותרת, צעירה דקיקה בשנות ה-20 לחייה, והתעורר בה חשש כי לא יהיה בכוחה לטפל במעסיקה. לטענת המשיבים התייצבה העותרת בדירת המעסיקה וטענה מייד כי איננה מועניינת לעבוד אצלה מאחר והיא רוצה לעבוד רק בתל-אביב, כשהיא מתייצבת ללא כל מטען או ציוד. עוד נטען בתגובת משיב 1 כי בחקירת מפקח עבודה ממשרד התמ"ס, מסרה המעסיקה כי העותרת סיפרה לה כי היא רוצה לעבוד בתל-אביב, מאחר ושם מתגוררים חברה לחיים ואחיה. עיון בתגובת המשיב 1 אשר הוגשה בכתב מעיד כי התנגדותו לעתירה על הטענה לפיה נוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק, כמו גם נוהל שמיים סגורים, החל על עובדים בתחום הסיעוד, קובע כי הוא יוחל "רק על מי שנתפסו כשהם מועסקים באותו תחום במסגרתו קיבלו אשרת עבודה בישראל." (ראה סעיף 14 לתגובה). לטענת המשיב הנוהלים אינם חלים על העותרת הן מהפן המילולי והן מבחינת תכליתם ומשום כך עמדת המשיב היא כי אין מקום להתיר לעותרת לעבור "למעסיק כבקשתה" דווקא בעיר תל-אביב. דיון: 11. אינני מקבלת את עמדתו של המשיב בענין פרושו ותחולתו של נוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק ונוהל שמים סגורים. העובדה לפיה הגיע עובד סיעודי לעבודה בישראל ונמצא כי מסיבות מוצדקות הוא מסרב להתחיל בעבודת הסיעוד, איננה שוללת את תחולת הנוהל לגביו רק משום שטרם החל להיות "מועסק" באותו תחום במסגרתו קיבל את אשרת העבודה בישראל. אינני רואה מקום להבחנה לענין תחולת הנוהל בין עובד שהחל בעבודת הסיעוד ועזב אותה מנימוקים מוצדקים לבין עובד שטרם החל בעבודתו וסירב להתחיל בה מנימוקים מוצדקים. אי לכך, ומאחר והתנגדות משיב 1 לעתירה מבוססת על נימוק זה בלבד, תוך התייחסות לפרושו ותחולתו של הנוהל באופן עקרוני, ומבלי להתייחס להתנהגותה הספציפית של העותרת, כי אז דין העתירה להתקבל. 12. למרות התוצאה אליה הגעתי, מצאתי להתייחס בפסק דין זה לנושאים נוספים שהועלו בעתירה. מכתבי הטענות ומהראיות שהובאו ע"י הצדדים לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית בענין העובדות והשתלשלות העניינים בארועים הרלוונטים. לא ניתן לקבוע בוודאות אם העותרת ידעה את תנאי העסקתה מראש, או אם אלה נמסרו לה על ידי המתווכת, גב' חנה, אשר נסעה איתה לבית מעסיקתה או שהם הובהרו לה רק בשלב מאוחר יותר ולאחר שקיבלה יעוץ משפטי. משום כך לא ניתן לקבוע בוודאות אם העותרת הגיעה לבית המעסיקה ללא ציוד במטרה לעזוב את המעסיקה ולהתגורר בתל-אביב, בסמיכות לאחיה ולחברה לחיים, או שהיא עשתה כן לאחר שנודעו לה תנאי העסקתה. 13. מן הראוי להתייחס גם להתנהגותה של העותרת. כאמור, לא ניתן לקבוע בוודאות מה היו העובדות המדויקות המתייחסות לעזיבת העותרת את מעסיקתה, אולם לאור דברי העותרת במעמד השימוע שנערך לה ומדבריה בבית הדין לביקורת משמורת, כמו גם מדו"ח חקירת מפקח העבודה ממשרד התמ"ס (נספח ה' לתגובה) ודברי המעסיקה (נספח ב' לתגובת משיבה 2), קיימת סבירות רבה, אם לא למעלה מכך, כי העותרת תכננה את בריחתה מראש עוד בהיותה בארצה, והתכוונה לעזוב את מעסיקתה בחיפה כדי להתגורר בסמוך לאחיה ולחברה לחיים (ראה סעיף 10 לתגובת משיבה 2). בסעיף 46 לעתירה מתייחס ב"כ העותרת לטענות עובדתיות שנטענו על ידי מר אמיר גל, מנהל יחידת האכיפה לזרים, ובין היתר, מנסה גם לשלול את הטענה לפיה מכרה של העותרת הוא "חברה לחיים". עיון בסעיף 46 לעתירה (סעיפי משנה 1 ו-2) מעיד כי ב"כ העותרת כפר או הסכים לטענותיו של מר אמיר גל באותם ענינים ואילו בעניין "החבר לחיים" כל שנטען הוא: "לא ברור מה מקור המידע של מר גל באשר למהות מערכת היחסים בין העותרת לבין המכר". משום כך ניתן להניח, גם כאן במידה רבה של סבירות, כי אותו מכר הוא חברה לחיים של העותרת, אשר תכננה לגור בסמיכות אליו ולאחיה המתגוררים באזור תל-אביב. 14. ב"כ העותרת מתייחס בהרחבה לזכותו של מהגר העבודה לעבור ממעסיק למעסיק, כשהוא מפנה לפסקי דין וחוקי יסוד, הכל כמפורט בסעיף 20 ואילך לעתירה. לא מצאתי במסגרת פסק דין זה להתייחס בהרחבה לנושא זה אלא לקבוע כי אין למהגר העבודה זכות קנויה להיכנס לישראל, ואין לו גם זכות קנויה לעבוד בישראל. משהסכימה המדינה לכניסתו של מהגר העבודה לישראל על מנת לעבוד בה, היא רשאית להטיל עליו הגבלות ובלבד שאלה לא יפגעו בזכויות יסוד ובזכויותיו כאדם וכעובד. ההשוואה בין עובד ל"עבד", תוך ניסיון לטעון כי הגבלת העובד הזר בענין החלפת עבודה או בענין מעבר ממעסיק למעסיק היא מהמאפיינים של ה"עבד", מבלי להתייחס באופן רציני לעובדה כי העובד הזר הגיע לישראל על פי רשות ולא על פי זכות קנויה, איננה ראויה. ב"כ העותרת היה ער לעמדה זו ובסעיף 26 לעתירה ציין כדלקמן: "יתכן (ואין הח"מ מביע עמדה בענין), שמעצם היות העובד אזרח של מדינה זרה יכולתו להחליף מעסיק מוגבלת יותר מיכולתו של אזרח המקום. למשל, על ידי כך שהוא מוגבל לעבור למעסיק אחר באותו ענף תעסוקתי שלשם עבודה בו הותרה כניסתו למדינה המארחת (בסייגים אלה או אחרים)...". משום כך נראה כי גם ב"כ העותרת ער לכך כי הטלת הגבלות על העובד הזר איננה, בהכרח, סותרת חוקי יסוד או פוגעת בזכויות אחרות העומדות לאדם באשר הוא אדם ולעובד באשר הוא עובד. 15. ב"כ העותרת "הטיחו" האשמות קשות במר אמיר גל, מנהל יחידת האכיפה לזרים, ולטעמי לפחות חלקן איננו נכון ואיננו צודק. עמותת "קו לעובד" מגנה, לטענתה, על "פלח אוכלוסייה חלש במיוחד מבחינה חברתית ומבחינות אחרות (כלכלית, פוליטית)" (ראה סעיף 51 לעתירה). מהשתלשלות העניינים בתיק זה עולה כי אכן לא היתה מטעם "קו לעובד" "שום התייחסות למעסיקה שנשארה בגפה ואין מי שיטפל בה כאשר הינה מרותקת לכסא גלגלים" כפי שנכתב בסעיף 10 במכתבו של מר אמיר גל מיום 23.1.05 (נספח ג' לעתירה). צודק מר אמיר גל גם באמור בסעיפים 7 ו-8 למכתבו הנ"ל לפיהם העותרת הגיעה לישראל על פי אישור משרד הפנים על מנת לעבוד בהתאם להיתר אשר אושר למעסיקה נכה בשיעור 100% נכות, והחליטה לעזוב אותה שעתיים לאחר שהגיעה לבית המעסיקה. המעסיקה נשארה במצבה, כשהיא נכה ומרותקת לכסא גלגלים, ללא סיוע כפי שאושר לה ע"י המדינה. "קו לעובד" אכן מגנה על אוכלוסייה חלשה אולם ניתן היה לצפות מעמותה זו ומבאי כחה להתייחסות גם לאוכלוסייה החלשה האחרת - אוכלוסיית הנכים, החולים והקשישים - אשר על מנת לטפל בהם מגיעים העובדים הזרים הסיעודיים. אין באמור לעיל כדי לקבוע כי יש לשלול או לפגוע בזכויותיו של העובד הזר ואין באמור לעיל כדי לקבוע כי על העותרת היה לטפל במעסיקתה בכל תנאי. מטרתם של דברים אלה היא להדגיש כי עמותה החורטת על דגלה הגנה על העובד הזר ועל החלש, אמורה גם להתייחס, או לפחות להיות ערה, לחלש האחר הנמצא בצידו השני של המתרס. מהשתלשלות העניינים המתוארת בעתירה זו עולה כי מיד, כשנודע לעו"ד ענת גונן, מנהלת סניף "קו לעובד" בחיפה על "המקרה התמוה" של מעצר העותרת, היא שוחחה טלפונית עם מר אמיר גל. כשזה ציין בפניה כי העותרת סירבה לטפל במעסיקה מייד עם הגעתה אל מקום העבודה וכתוצאה מכך נותרה המעסיקה ללא טיפול, ביקשה עו"ד גונן לברר "מדוע המעסיקה לא ביקשה לקבל עובדת חילופית מתוך מאגר העובדים הזרים שכבר שוהים בישראל." (סעיף 9 לעתירה). ניתן היה לצפות מעו"ד ענת גונן כי תברר, בשלב ראשון, מדוע ביקשה העותרת לעזוב מייד את מעסיקתה, ואולי גם תתייחס לשאלה אם ראוי הדבר אם לאו, ואם היתה לכך הצדקה. במקום זאת שאלה עו"ד גונן מדוע לא ביקשה המעסיקה לקבל עובדת חילופית, שאלה תמוהה, לטעמי, בנסיבות הענין, במיוחד כשמצאו העותרת ובאי כוחה להשמיע ביקורת נוקבת כנגד מר אמיר גל. אני ערה לטענות ב"כ העותרת כנגד מעצרה של העותרת ובענין הנסיונות לברר מדוע נעצרה. נושא המעצר אינו חלק מפסק דין זה שכן העותרת שוחררה ממשמורת. יחד עם זה, וגם אם היו לנציגי "קו לעובד" טענות כנגד מעצר העותרת, אין באלה מענה לתמיהות שהועלו לעיל היינו מדוע התעלמו נציגי "קו לעובד" מהסיבה שבגינה עזבה העותרת את מעסיקתה תוך שעתיים ממועד הגעתה, וממצבה של המעסיקה שהיא נכה, ואשר חיכתה, יש להניח, להגעתה של העותרת מחו"ל על מנת שזו תטפל בה. משום כך ובנסיבות שנוצרו ניתן להבין את דבריו של מר אמיר גל, אשר נאמרו לעו"ד גונן, כך לטענת העותרים, לפיהם "עמותת 'קו לעובד' דואגת רק לעובדים הזרים ואינה דואגת לזקנים ולנכים הננטשים על ידי העובדים הזרים". 16. ב"כ העותרת התייחס בהרחבה ל"זכותו" העקרונית של העובד הזר לעזוב את המעסיק בכל עת ומכל סיבה שיחפוץ. לא מצאתי להתייחס בהרחבה גם לנושא זה אולם מצאתי לציין כי, באופן עקרוני, עובד זר המגיע לישראל לטפל בנכה המצפה להגעתו, ומחליט על פי תכנון מראש (ועל פי זכותו גם ללא סיבה, כפי שטוען ב"כ העותרת) לעזוב את מעסיקו כשעתיים לאחר שהגיע לישראל, מתנהג בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים. 17. משיבה 2 הגישה תשובה לעתירה. התשובה כוללת טענות עובדתיות רבות אשר לא ראיתי אפשרות לקבוע ממצאים גם על בסיסן, כפי שכבר פורט לעיל. 18. אשר על כן ולסיכום אני מקבלת את העתירה באופן חלקי. צו ההרחקה יבוטל ומשיב 1 "ינייד" את העותרת למעסיק חילופי על פי "נוהל שמים סגורים" (כמפורט בסעד החילופי). ניוד עובדיםעובדים זרים