פסק דין 1. התובעת, מורה במקצועה, תובעת ממשרד החינוך לשלם לה שכר עבור שתי תקופות בהן לא עבדה. לטענתה, המשרד העביר אותה ב"העברה יזומה" לעבודה בבית ספר אחר שלא כדין ולא שיבץ אותה כראוי לעבודה באותן תקופות. על כן היא זכאית לשכר עבודה עבור תקופות אלה. לטענת המשרד, ההעברה נעשתה כדין ובהתאם לנהלים. התובעת לא עבדה בתקופות אלה מיוזמתה ועל כן אין היא זכאית לשכר עבור תקופות אלה. 2. ואלו עיקרי העובדות הנצרכים לענייננו: א. א. התובעת עובדת במשרד החינוך כמורה כבר שנים רבות (לגבי שנת תחילת עבודתה נחלקו הצדדים). ב. ב. בשנת 1982 החלה התובעת ללמד בביה"ס זלמן ארן, בירושלים. ג. ג. ביום 29.6.93, הודיעה המפקחת, גב' יפה דנון, לתובעת, על הכוונה להעבירה לבית ספר אחר בהליך "העברה יזומה" (ראה ת/9). יוזמה זו לא יצאה לפועל באותה שנה. ד. ד. בספטמבר 93' יצאה התובעת לשנת שבתון. ה. ה. בסוף שנת השבתון ילדה התובעת, ועל כן שבה לבית הספר רק בדצמבר 94, לאחר חופשת הלידה. ו. ו. במכתב מיום 9.2.95, הודיעה דנון לתובעת כי לא תוכל לשוב לעבודה כמחנכת כתה, מאחר שכבר החלה שנת הלימודים, והתלמידים החלו ללמוד עם מורה אחרת (מסמך נ/3 ופרוטוקול עמ' 42). לאחר חילופי מכתבים בין התובעת לבין גב' אריאלה ביטון, ראש ענף תנאי שירות אישיים במשרד החינוך, אישרה דנון לתובעת לקבל את אותו היקף השעות כפי שהיה לה בטרם יצאה לשנת השבתון, אך לא במשרת מחנכת. ז. ז. באותו מכתב כתבה דנון לתובעת אף על כוונתה להעביר את התובעת לבי"ס אחר לקראת שנה"ל הבאה. ח. ח. במכתב יו"ר הסתדרות המורים בסניף ירושלים, מר סמט, מיום 22.2.95, ישנה התייחסות לזכויותיה של התובעת עם שובה לעבודה בבית הספר זלמן ארן. בין השאר מצוין שם בקשר לשנת הלימודים הבאה: "אשר לשנה"ל תשנ"ו, ראוי לדעתנו לשבצה בבי"ס דתי על פי השקפת עולמה" (ראה ת/2). ט. ט. ביום 31.5.95 קיבלה התובעת מגב' דנון מכתב "העברה יזומה" לבית ספר אחר. במכתב לא צוין לאיזה בית ספר תועבר התובעת. התובעת לא הגיבה בכל אופן שהוא להודעה שקיבלה. י. י. ביום 14.8.95, קיבלה התובעת מכתב נוסף מגב' דנון, בו נאמר לה כי בשנה"ל הקרובה, תשנ"ו, תשובץ בבי"ס תל"י בגילה. יא. יא. ביום 28.8.95 כתבה התובעת מכתב למנכ"ל משרד החינוך מר שושני בו פירטה את מה שנראה בעיניה פגיעה בזכויותיה כמורה אם במשך השנים (נ/2). בנוסף פירטה שם הסתייגויותיה משיבוצה לקראת שנה"ל תשנ"ו בבית הספר תל"י בגילה. אין במכתב הסתייגות מעצם העברתה מבית הספר זלמן ארן. לפי המצויין במכתב משרד החינוך מיום 3.9.95 (ת/5) מכתבה של התובעת הועבר להתייחסותו של ניסים סלומון, שהוא מנהל מינהלת חינוך ירושלים בעירייה. ממשרד החינוך לא היתה תגובה לטענות התובעת במכתבה מיום 28.8.95, ולא היתה התייחסות לגופו של עניין גם לפניות מאוחרות שלה בכתב (ראה ת/6, מיום 7.9.95 ובת/7 הפניה למכתב התובעת מיום 22.11.95). יב. יב. התובעת סירבה לעבור לבי"ס תל"י, לא עבדה שם בשנה"ל תשנ"ו ולא התייצבה לעבודה. במהלך התקופה האמורה לא התייצבה לעבודה גם בבית הספר זלמן ארן. יג. יג. ביום 9.5.96, כשמונה חודשים לאחר תחילת שנת הלימודים, שובצה התובעת בביה"ס "יהודה הלוי", ועבדה שם עד לסוף שנה"ל תשנ"ו. לטענת התובעת, שיבוצה לעבודה בבית ספר זה ארע לבסוף לאחר התערבות ח"כ דליה איציק בעניינה. יד. יד. בתחילת שנה"ל תשנ"ז, ביום 8.9.96, נשלחה התובעת ללמד בבית הספר "פרדס". היא התחילה ללמד שם רק אחרי החגים, ביום 9.10.96. על נסיבות אי עבודתה בחודש ספטמבר נחלקו הצדדים. השאלות שבמחלוקת: 3. תביעת התובעת לשכר עבודה מתייחסת לשתי תקופות שונות, שאין ביניהן קשר ישיר. התקופה הראשונה הינה מיום 1.9.95 ועד ליום 8.5.96. התקופה השנייה מיום 9.9.96 ועד 9.10.96. השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים בנוגע לתקופה הראשונה, הינה בנוגע לתוקפו המשפטי של מכתב ההעברה היזומה, בהיותו חתום על ידי המפקחת הגב' דנון, וההשלכות הנובעות מכך. לטענת התובעת אין ליתן לו תוקף מאחר שלפי הוראות תקנון שירות עובדי הוראה, העברה יזומה של מורה צריכה להיות חתומה על ידי מנהל המחוז. לתובעת עוד טענות רבות בקשר להתנכלות המפקחת דנון אליה. 4. השאלה השנויה במחלוקת בקשר לתקופה השנייה, הינה האם נתקיימו התנאים הנדרשים לעניין זכאות התובעת לשכר עבודה בתקופה זו, על אף שלא עבדה בה, בפועל. להלן נציג את עיקרי טענות הצדדים, כל צד לתמיכה בעמדתו. 5. טענות התובעת: א. כל תהליך ההעברה היזומה הינו חלק ממסכת התעללויות מצידה של גב' דנון, שסימנה את התובעת ורצתה להיפטר ממנה במסגרת בית הספר. ב. ההתנכלויות החלו לאחר שהתובעת התחתנה בשנת 1986, ילדה מספר פעמים ונעדרה עקב חופשות לידה רבות. מספר פעמים העירו לה גב' דנון ומר יעקב כהן, המפקח האזורי, כי חופשות הלידה המרובות שלה מפריעות לעבודתה התקינה. ג. כבר בשנת 93', לאחר מכתב ההעברה היזומה הראשון, הודיע לה סגן היועץ המשפטי של משרד החינוך, עו"ד אפרים יפהר, כי לגב' דנון אין סמכות להוציא מכתבי העברה יזומה, אלא רק למנהל המחוז סמכות להוציא מכתב כזה. זו היתה הסיבה לביטול המכתב משנת 93' ועל כן ממילא גם לא היה תוקף למכתבים בשנת 95'. לכן, לא התייחסה אליהם כלל מאחר שהם היו נעדרי סמכות ולא תקפים. ד. גב' דנון היא זו שיזמה את הליך ההעברה היזומה וביצעה אותו, ללא כל התערבות של המפקח האזורי מר כהן. ה. לא קויים לתובעת שימוע בטרם ההחלטה על העברתה לבית ספר אחר. ו. העברת התובעת לא היתה מסודרת, וגב' דנון הודיעה לה על ההעברה לבית הספר תל"י רק שבועיים לפני תחילת שנה"ל. ז. התובעת שלחה מכתבים למנכ"ל משרד החינוך ולגורמים נוספים בהם היא טענה כי אין היא מוכנה לקבל את השיבוץ בביה"ס תל"י, משום שאינו תואם את כישוריה ומרוחק מביתה. כמו כן, בבי"ס תל"י תהיה עדיין תחת פיקוחה של גב' דנון. ח. התובעת חיכתה לתשובה שבוששה לבוא. בכך חרג מנכ"ל המשרד מכללי המנהל הציבורי התקין. משכך, נותרה התובעת מול שוקת שבורה: לא היה לה שיבוץ בבית הספר הקודם שבו עבדה, והשיבוץ בבית הספר החדש אליו הועברה לא התאים לה. היא לא קיבלה תשובה ממקור מוסמך מה עליה לעשות, ולא נדרשה להתייצב בשום מקום עבודה. ט. רק כאשר פנתה ליו"ר ועדת החינוך בכנסת, חה"כ דליה איציק, קיבלה שיבוץ לבית הספר "יהודה הלוי". לשיבוץ זה התייצבה מיד ביום למחרת. י. בקשר לתקופה השניה - בתחילה שובצה בביה"ס ארמון הנציב, ולבסוף שובצה בביה"ס פרדס, אלא ששם מערכת השיבוץ שלה אצל המנהל לא תאמה את מערכת השיבוץ כפי שנמסר לה ממשרד החינוך. משכך, הורה לה מנהל בית הספר לשוב לאחר החגים ואז יוסדר עניין מערכת השעות. התובעת חזרה לביה"ס ביום 6.10.96, אך רק ביום 9.10.96 התחילה בעבודה סדירה. 6. טענות משרד החינוך: א. לא היתה כל התנכלות מצד המפקחת גב' דנון. לתובעת הייתה בעיית חוסר התאמה לבית הספר זלמן ארן. ב. אין כל פגם בכך שהמכתבים נשלחו על ידי גב' דנון ולא על ידי מפקח המחוז עצמו. הכל נעשה בהתייעצות ובתיאום עמו. את ההחלטה החליט מר כהן, המפקח האזורי. גב' דנון רק ביצעה את החלטתו ומסרה את ההודעות לתובעת. ג. התובעת בעצמה ביקשה לעבור לבי"ס אחר, ועל כן לא היה מקום להתנגד להעברה היזומה, ללא קשר לשאלת סמכות הוצאת מכתבי ההעברה. ד. התובעת ישבה בביתה במשך שמונה חודשים ולא עבדה בשום עבודה. התנהגות זו אינה סבירה, אפילו אם חשבה באמת ובתמים שההחלטה אינה תקפה. ה. במכתב ההשגה שהגישה, לא טענה כלל לחוסר תקפות פעולות ההעברה. השגותיה היו אחרות. ו. הליך העברה יזומה מגלם בתוכו, על פי התקנון, מנגנון שימוע למורה שרואה עצמו נפגע. את טענותיו מעלה המורה באמצעות מכתב ערעור. אם הטענות נדחות, מועבר הדיון בנושא לועדת הערעורים. דרך זו היתה פתוחה בפני התובעת. ז. בקשר לתקופה השניה - התובעת לא התייצבה לעבודה ולא היתה זמינה באותה עת, מאחר שהיו לה השגות על שעות השיבוץ. השגות כאלו ניתנות לפתרון בדרכים שונות. התובעת בחרה בדרך של אי עבודה, שאיננה מן הדרכים המוכרות. רצונה של התובעת שלא לעבוד הוא כבודה. אך רצונה לקבל שכר בגין אי עבודה אין לו על מה שיסמוך. כך, בתקופה השניה כמו גם בתקופה הראשונה. 7. נציין כי בחלק מן התקופה בה אירעו האירועים, מושא דיוננו, היתה התובעת מלווה בייעוץ משפטי של בא כוחה בהליך זה. את התביעה שבפנינו, הגישה התובעת בלא שהיתה מיוצגת. בדיון השני שקוים להוכחות (חקירת עדת הנתבעת), ובשלב הסיכומים, יוצגה התובעת ע"י ב"כ עו"ד רבינוביץ. 8. בפנינו העידו התובעת לעצמה. לנתבעת העידה המפקחת גב' יפה דנון והגב' שלגית אליהו, שהיא מנהלת גף כוח אדם בהוראה במשרד החינוך מחוז ירושלים. הכרעה 9. את ההוראות בדבר העברת עובד בתוך מחוז לקראת שנת לימודים חדשה נמצא בתקנון שירות עובדי הוראה, פרק 1.27.2 "העברה בתוך המחוז" (נ/9). ההוראות הרלבנטיות לעניין שבפנינו הן הוראות סעיפים 2 ו-3, בהן נקבע כדלקמן: "2. מנהל המחוז מוסמך ליזום העברת עובד בתוך המחוז לקראת שנת הלימודים החדשה במקרים דלהלן, בכפיפות לתקנות סדר הפיקוח, סעיף 14(ב) ק.ת. 641 מיום 8.10.56: (א) חוסר מורים במוסד אחר או צורך בעובד מסוג מסוים במוסד אחר. (ב) אי התאמת העובד לחבר המורים או לציבור ההורים במקום. (ג) מניעת נסיעות והוצאות דמי נסיעה. (ד) מינויו של עובד לתפקיד מנהל, סגן מנהל או מרכז. 3. סבור העובד שיש בהעברה המוצעת משום הרעה בתנאי עבודתו, יגיש ערעור בכתב למנהל המחוז, תוך שבוע ימים מיום מסירת ההודעה על העברתו. לא קיבל מנהל המחוז את הערעור, יעבירו לוועדת הערעורים המרכזית". 10. במכתב גב' דנון מיום 9.2.95 (נ/3) בה הודע לתובעת על הכוונה להעבירה לבית ספר אחר, מצוינת הסיבה להעברתה - "חוסר בהתאמת העובד לחבר המורים או לאקלים הסביבתי". סיבה זו מתיישבת עם האמור הסעיף 2(ב) שלעיל. 11. התובעת טוענת לבטלותה של הוראת ההעברה, בהיותה חתומה על ידי יפה דנון, שהיתה המפקחת הישירה עליה. כך בעוד שהסמכות ליתן החלטה בדבר העברה כאמור, נתונה לטענתה למנהל המחוז ולו בלבד. על כך למדה לדבריה עוד מנסיון קודם של דנון להעבירה בהעברה יזומה. אותו נסיון שנעשה במהלך שנת 93 (נ/12), לא יצא אל הפועל עקב התערבותו של עו"ד יפהר מן הלשכה המשפטית של משרד החינוך. על כן, כך לטענתה, משלא היה בסיס להודעה החדשה אודות ההעברה, לא התייחסה אליה ולא פעלה לביטולה דרך הגשת ערר, לפי הקבוע בתקנון (ראה על כך למשל בעדותה עמ' 9, ש' 6-9, וכן עמ' 15, ש' 8-16, עמ' 16, ש' 6 ועוד). עם זאת וכמעט "באותה נשימה", שמענו מן התובעת כי היתה מעוניינת בהעברה ולא רצתה להישאר עוד כמורה דתית, בבית הספר החילוני זלמן ארן. לעניין זה מפנה התובעת בן השאר למה שמכונה על ידה ההבנות שהושגו עם הסתדרות המורים. על כך היא מפנה לת/2, מכתב הסתדרות המורים מ-22.2.95, בו מצוין כי ראוי לדעת ההסתדרות לשבצה בבית ספר דתי על פי השקפת עולמה. כך אנו שומעים מפיה במעורב, וכמעט בנשימה אחת, דברים אודות אי התנגדותה להעברה מחד, יחד עם טענות בדבר בטלותה של ההעברה, מאידך: "ש. לך הודיעו ב-9/2 שרוצים להעביר אותך, אחרי המכתב שקיבלת בינואר, ואחר כך קבלת מכתב גם במאי, היו שלושה מכתבים, אף לא פעם אחת לא אמרת שהעברה יזומה לא כדין, ומבחינתך את יודעת שהיא לא כדין עוד משנת 93, גם אם אמרת בע"פ זה לא רשום על המכתב. ת. בכלל לא התייחסתי אליה, כי זה לא תקף. יש הבנות, יש שיחה עם מר בריק והוא אמר לי לפנות ויש לי את מלוא הזכות לקבל. ודאי שלא התייחסתי להעברה היזומה כפי שמר יפהר אמר לי שלא מתייחסים לדבר כזה. ש. אבל לתוכן ההעברה את כן התייחסת במכתב שלך, ואמרת שלבי"ס תל"י את לא רוצה להגיע. ת. להעברה אני לא מתנגדת, אני ביקשתי לעבור, יש מזכר הבנה, אני ביקשתי שנים לעבור, אבל העברה יזומה לא תקפה ולא התייחסתי אליה, אבל אם אעבור זה בתנאי שאני עוברת לבי"ס דתי. ש. מה שאת אומרת שאת קובעת למשרד החינוך, מתי תעברי ולאן תעברי ואם זה מתאים לך או לא. ת. רק עפ"י הזכויות שלי, אך ורק" (עמ' 16 ש' 2-16. ההדגשות שלי - ר.ר.). 12. מתברר, כי הקושי של התובעת לא היה בעצם העברתה מבית הספר זלמן ארן לבית ספר אחר. בהעברה זו, מבית ספר שהוא בית ספר חילוני, היא אכן היתה מעוניינת. הקושי וההתנגדות של התובעת הינו לשיבוצה הספציפי בבית הספר תל"י. על עצם ההעברה עליה הודע לה בפברואר 95' וב-31.5.95 לא מצאה לנכון להעיר או להשיג. כך, אף שהיתה מצויה היטב בתהליך. 13. הנימוקים האמיתיים העומדים ביסוד התנגדותה להעברה עולים באופן ברור במכתב ההשגה שהגישה ב-28.8.95 (ראה נ/2 בסיפא למכתב וכן בעדות התובעת). שלושה טעמים היו להתנגדות: א. לימוד בבית הספר תל"י, משמעו עבודה תחת פיקוחה של המפקחת דנון, המתנכלת אליה. ב. המרחק מביתה, שיקשה על תפקודה. ג. בית הספר תל"י הוא בית ספר יסודי, כתות א'-ו'. התובעת עומדת על זכותה ללמד כיתות גבוהות יותר על פי הכשרתה. מעדות התובעת בבית הדין אף עולה הסתייגות מסוימת מאופיו של בית הספר תל"י וכך בלשונה: "לגבי תל"י לא רציתי ללמד בתל"י מפני שרדו בי מבחינה דתית בזלמן ארן" (עמ' 17, ש' 21). לעניין זה נציין את העולה מן התיק, כי תל"י הוא בית ספר לתגבור לימודי יהדות. 14. נדגיש כי במכתב מיום 28.8.96 שנכתב בזמן אמת, בסמוך לאחר הודעת השיבוץ בתל"י, אין ולו קצהו של רמז לטענות בדבר חוסר תוקפה של עצם פעולת ההעברה היזומה, שכאילו ניתנה החלטה בעניין על ידי גורם בלתי מוסמך, ועל כן אין לייחס לה כל תוקף. טענות התובעת במכתבה הן לגופו של שיבוץ ולא לגופה של העברתה מבית הספר זלמן ארן. במצב דברים זה, מודיעה התובעת למנהלת תל"י, כי לא תשתבץ לעבודה, בבית הספר (עמ' 18, ש' 5). התובעת כאמור אינה מגיעה לעבודה, בין בתל"י ובין בזלמן ארן, וכך במשך תקופה של כשמונה חודשים. על תקופה זו היא תובעת שכר עבודה. האם תהיה זכאית התובעת בנסיבות כאלה לשכר עבודה? 15. לצורך הכרעה בשאלת הזכאות לשכר עבודה, אין לנו צורך להיזקק לשאלת תוקפה של ההחלטה בדבר העברה היזומה, ואף לא לטענות התובעת בדבר ההתנכלות שהתנכלה לה המפקחת דנון (על הטענות הללו ראה עוד בהמשך). בקשר לזכאות לשכר עבודה בנסיבות כגון אלו, כבר נקבע, כי הזכאות לשכר עבודה תהיה תלויה בשאלה, אם העמיד העובד עצמו לרשות העבודה והאם היה זה המעביד שנמנע מלקבל שירותיו של העובד ושלא כדין. התובעת, הטוענת נמרצות כנגד תוקפה המשפטי של ההחלטה בדבר העברתה היזומה, כאילו היתה בטלה מעיקרה, וככזו אף לא מצאה לנכון להתייחס אליה על דרך של הגשת ערר, לא פעלה בדרך המתבקשת מטענתה זו, והיא המשך התייצבות לעבודה בבית הספר זלמן ארן. שהרי אם אין תוקף להחלטה בדבר העברתה מזלמן ארן, והיא בטלה מעיקרא, מן הסתם היה עליה להמשיך להתייצב לעבודה בזלמן ארן. אם אין מסופקת לה עבודה בבית הספר או שיבוץ, עליה להתנהג באופן שממנו יעלה בבירור, כי היא מבחינתה, מוכנה ומזומנה לעבודה בזלמן ארן, כמימים ימימה. אין חולק כי התובעת לא פעלה באופן האמור. התובעת לא העמידה איש, בזמן אמת, על טענתה בדבר בטלות אותה החלטה, ועל כך שהיא מבחינתה מוכנה ומזומנה להמשך חיי העבודה בבית הספר זלמן ארן. אין היא עושה כך, מאחר שעצם ההעברה, כפי העולה מדבריה, נעשתה בהסכמתה. כאמור, השיבוץ בבית הספר תל"י הוא שלא היה לרוחה של התובעת, ולא עצם ההעברה. 16. משמצאה התובעת שהשיבוץ בתל"י אינו מתאים לה, לא התייצבה לעבודה (בין בתל"י ובין בבית הספר זלמן ארן) במשך תקופה של 8 חודשים. על כך נשאלה והשיבה כדברים הבאים: "ש. פשוט החלטת שאם לא באים לקראתך את לא מתייחסת להעברה היזומה ולא מגיעה לתל"י. ת. ואני במקביל פועלת ומתקשרת ומבררת יום יום" (עמ' 19, ש' 4-6). וכן: "ש. בשביל לדרוש שכר עבודה את טוענת שמספיק להוכיח שמשך 7 וחצי חודשים את היית זמינה לעבודה, את לא צריכה להוכיח שעבדת, אלא זמינה לעבודה. ת. דרשתי עבודה, כל יום ביקשתי עבודה, כל יום התקשרתי, כל יום. בבית הכנתי גם מטפלת. ש. אין לך בעצם איך להוכיח זמינות לעבודה. ת. למה? הרי ניגשתי גם לועדת החינוך של הכנסת, אני הרי מפרנסת יחידה" (עמ' 20 ש' 4-9). הנה כי כן, מבחינתה של התובעת, די בכך שהיא מתקשרת לדבריה יום יום, ופונה לועדת החינוך של הכנסת כדי להוכיח זמינות לעבודה וזכאות לשכר. 17. לטענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה תשתית עובדתית להוכחת זמינותה לעבודה וכתוצאה מסתברת לכך, אין היא זכאית לשכר. על התנאים הנדרשים בקשר לכך העידה בפנינו הגב' שלגית אליהו כדברים הבאים: "... אם השיבוץ או מקום השיבוץ לא מקובל, המורה או אופי השיבוץ לא מקובל על המורה, מאיזו שהיא סיבה, היא חייבת להיות נוכחת במוסד מדי יום ביומו, גם אם היא לא נכנסת לכתה. לעניין הזה, אני רוצה להגיד שהסתדרות המורים מנחה את המורים לפעול באופן הזה ולהופיע לבית הספר ולישיבה בחדר המורים" (עמ' 27, ש' 17-21. ראה עוד לעניין זה עדותה של יפה דנון, עמ' 37, ש' 23-26). מוסיפה עוד הגב' אליהו כי המסקנה שניתן להסיק מכך שהמורה אינו מתייצב לעבודה היא, שהוא מוותר על עבודתו במשרד החינוך (עמ' 28, ש' 18). נציין בקשר לאמור גם דברים ששמענו מן התובעת עצמה כי במהלך שנת הלימודים תשנ"ה, התייצבה מדי יום לבית הספר זלמן ארן אף שלא לימדה בפועל (ראה עמ' 13, ש' 18-20). 18. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לעניין זה, אנו קובעים כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית שיש בה כדי לבסס תביעתה לשכר עבור 7 וחצי חודשי עבודה, מבלי שהתייצבה אפילו לא ליום אחד של עבודה במהלך אותם חודשים. כך, בין בבית הספר תל"י ובין בביה"ס זלמן ארן. בכך שניהלה מביתה שיחות טלפוניות מדי פעם (לדבריה מדי יום), כתבה מכתבים אחדים (בתחילת התקופה, ראה ס' 2יא לעיל) ואף פנתה לועדת החינוך של הכנסת, אין די לביסוס תביעתה לשכר עבודה במשך כל התקופה. מקובלת עלינו לעניין זה עמדת משרד החינוך, לפיה, את זמינותה ונכונותה לעבודה היה על התובעת לבטא בהתייצבות יום יומית לעבודה, בין בבית הספר זלמן ארן (שההעברה היזומה ממנו, לדבריה, הינה בבחינת בטלה מעיקרה) ובין בתל"י. בקשר למסקנתנו זו, נפנה לפסק דינו של בית הדין הארצי, בעניין אליהו חלה, שם עמדה לבירור שאלת הזכאות לשכר עבודה של מורה שהיו לו טענות בקשר לשיבוצו לעבודה. המורה הגיע לבית הספר ולא נכנס לכיתות הלימוד. באותו עניין, קבע בית הדין, כי שיבוצו של המורה נעשה כדין. עם זאת, מצא בית הדין לנכון לציין דברים בקשר לדרך הראויה לנהוג, אפילו לא היה השיבוץ כדין. וכך נקבע שם: "למעלה מן הצריך לענייננו, יודגש, כי גם אם אכן, כטענת המערער, נפל פגם באופן השיבוץ שלו, הרי שדרך הפעולה בה נקט המערער אינה ראויה, וכי מצופה היה מן המערער להיכנס אל כיתות הלימוד וללמד עד אשר ימצא פתרון לבעייתו. אין מחלוקת, כאמור, כי החל מחודש נובמבר 1997, נמנע המערער מלהיכנס לשיעורים ולהורות, או במילים אחרות, חדל לעבוד בפועל, אף על פי שלא נפל פגם באופן השיבוץ שלו. הפועל היוצא מהתנהגות זו היא שהמערער אינו זכאי לשכר עבודה החל מחודש נובמבר 1997 ואילך. ההתייצבות כשלעצמה לבית הספר מבלי להיכנס לכתות הלימוד ולהורות אינה מקנה זכות לשכר". (ע"ע 1262/02 אליהו חלה - מדינת ישראל, ניתן ביום 16.8.03. ההדגשה הוספה - ר. ר.) אם כך נפסק שם, על אחת כמה וכמה במקרה שלפנינו, שהתובעת לא התייצבה אף לא ליום אחד באיזה משני בתי הספר. נציין עוד לעניין זה כי לא הוצגה בפנינו כל דרישה של התובעת בזמן אמת, לשכר עבודה. את תביעתה בעניין הגישה התובעת רק במאי 2002! כמעט שבע שנים לאחר האירועים מושא הדיון. 19. ובכל זאת, ולמעלה מן הצורך, לא נוכל בלא להתייחס קצרות לגופן של טענות התובעת בקשר להתנהלות משרד החינוך בעניינה של התובעת - היותו של מכתב ההעברה היזומה חתום על ידי מי שאינו מוסמך לכך, טענות ההתנכלות הקשה כלפיה, אי קיום הליך של שימוע והעדר התייחסות למכתב ההשגה שהגישה התובעת. אכן, לפי תקנון שירות עובד הוראה, הסמכות ליזום העברת עובד בתוך המחוז נתונה למנהל המחוז. במקרה שלפנינו, ככל העולה מן התיק, מי שהוא בעל הסמכות, הינו המפקח, מר יעקב כהן. ככל העולה מן התיק ולעניין זה, לא נסתרה עדותה של הגב' דנון, שהדגישה כי כהן היה מעורב בקבלת ההחלטה. התובעת טוענת שבכך אין די. לטענתה, הוא זה שהיה אמור להוציא את ההחלטה. משלא כך נעשה הדבר, נפל פגם בהחלטה, היורד לשורשה. 20. מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי אין הדבר בבחינת תנאי בל יעבור, כי מנהל המחוז הוא זה שיהיה חתום על ההודעה לעובד בדבר העברתו היזומה. עם זאת, מן ההודעה לעובד צריך שיעלה הדבר, ובאופן ברור, כי ההחלטה בדבר העברה הינה החלטת הגורם המוסמך, דהיינו, החלטתו של מנהל המחוז. ממכתביה של גב' דנון מיום 9.2.95 (נ/3) ו- 31.5.95 )נ/4 לא עולה כך. במכתב מיום 9.2.95 מציינת גב' דנון: "לא נותר לי אלא להעבירך לבית ספר יסודי...". העתק מן המכתב נשלח אל מר יעקב כהן. במכתב מיום 31.5.95 אין כל התייחסות ליעקב כהן. בכך אנו מוצאים שנפל פגם בהליך. עם זאת, ועל כך כבר עמדנו בהרחבה, פגם זה אינו יורד לשורשה של ההעברה שהתובעת היתה מעונינת בה. התובעת שהיתה ערה לפגם לכאורה שנפל בהודעה על ההעברה (מתוך נסיון של שנה קודמת), לא פעלה בשום דרך להשיג עליה. על הזכאות לשכר עבודה בהסתמך על הפגם שנפל - כבר עמדנו בהרחבה, וכבר קבענו כי לא ניתן להסתמך על הפגם הזה כמבסס זכאות לשכר עבודה, בלא שהתובעת התייצבה לעבודה, בין בבית הספר זלמן ארן ובין בבית הספר תל"י. 21. מן התיק עולות טענות קשות של התובעת כלפי המפקחת יפה דנון, המפקח יעקב כהן והנהלת בית הספר זלמן ארן. לטענתה, כל הגורמים הללו התנכלו לה מאז שנישאה ועל רקע לידות ילדיה והיעדרויותיה מבית הספר. התובעת אכן חשה פגועה. עם זאת, לא מצאנו כי יש בטענותיה השונות כדי לבסס טענה בדבר התנכלות, וכדי להקים לה עילת תביעה או סעד במסגרת תביעה זו. נציין בקשר לכך כי מן התיק עולות טענות בקשר לרמת ההוראה של התובעת, חוסר שביעות רצון של הורי התלמידים בבית הספר ועוד. בכל אלו אין כאן המקום לעסוק. מכל מקום, מעדותה של התובעת עצמה למדנו לדעת כי גם היא עצמה חשה שלא בנוח עם האקלים הבית ספרי שבו היא משובצת שנים רבות, וגם היא, כמו יתר הגורמים הרלבנטיים (דנון, כהן הנהלת זלמן ארן והסתדרות המורים), לא היתה מעוניינת בהמשך העבודה בבית הספר זלמן ארן, מתוך תחושה שאין המקום מתאים לה עוד. 22. באשר לשיבוץ בתל"י - אם אכן הוא היה נכון ומתאים לתובעת, שאלה זו איננה עומדת לבירור במסגרת דיוננו. שאלה זו אמורה היתה להתברר במסגרת הליך ההשגה (שלא בוצע, ועל כך נעמוד להלן). שאלת התאמתה לשיבוץ בתל"י אף אינה משליכה על עצם הזכאות לשכר עבודה בתקופה הרלבנטית, מן הטעמים שעליהם כבר עמדנו. הזכות לשימוע והליך ההשגה 23. לראשונה, בסיכומיה, טוענת התובעת כי לא נערך לה שימוע בטרם קבלת ההחלטה אודות העברה היזומה. טענה כזו, ככל שתובע מבקש להתבסס עליה בבואו לקבל סעד מבית הדין, צריך שתעלה בכתבי הטענות, וודאי לא לראשונה בשלב הסיכומים. מכל מקום, ככל שמדובר בעניין שבפנינו, אנו שבים וקובעים כי עצם ההעברה של התובעת מבית הספר זלמן ארן היה מקובל עליה, ויותר מכך, היא עצמה חפצה בכך. כך גם נשאלה הגב' דנון על ידי ב"כ התובעת באופן הבא: "ש. את אומרת שגב' כהן התובעת ביקשה לעזוב את בית ספר זלמן ארן, אבל אני אומר לך שבקשתה לעזוב את זלמן ארן היתה לקבל עבודה אחרת בתחום כישוריה, כלומר בית ספר על יסודי ובבית ספר דתי. את בעצמך אומרת זאת. ת. נכון" (עמ' 44, ש' 20-23. ההדגשה שלי ר.ר.). הנה כי כן, התובעת עצמה ביקשה לעזוב את בית הספר זלמן ארן. התובעת ביקשה לעבור לבית ספר על יסודי דתי. תחת זאת שובצה בבית ספר יסודי, שיש בו תגבור לימודי יהדות. על כן הגישה השגה ביום 28.8.95. מקובלת עלינו לעניין זה עמדת משרד החינוך, כי בהליך ההשגה והערעור הקבועים בתקנון שירות עובדי הוראה (ראה לעיל פסקה5(ו)), יש בנסיבות העניין להבטיח לעובד את זכות הטיעון והשימוע. אלא, שמתברר כי במקרה שלפנינו השגות התובעת לא טופלו ולא נשמעו. מכתבה מיום 28.8.95 נותר ללא כל טיפול ומענה. נכון הדבר שהתובעת הפנתה את מכתבה אל מר שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך, במקום להפנותו אל מנהל המחוז. אלא, שממכתב משרד החינוך אל התובעת מיום 3.9.95 עולה כי מכתב השגה הועבר לגורם המתאים, ובכל זאת לא טופל. במועד מאוחר יותר נכתב לתובעת כאילו בהודעה הקודמת התבקשה היא עצמה לפנות ישירות למנהל מנח"י (ראה ת/7), אלא שהודעה זו, שנשלחה אל התובעת מלשכת המנהל הכללי ביום 28.11.95, אינה משקפת את העולה ממכתב אותה לשכה מיום 3.9.95. כך או כך, ברור הדבר כי ההשגה שהגישה התובעת לא זכתה לטיפול והתייחסות. בכך נפל פגם משמעותי בטיפול המשרד בעניינה של התובעת. לא מצאנו כי יש בפגם זה כדי להשליך על טענות התובעת בדבר הזכאות לשכר עבודה. על הטעמים בגינם דין תביעתה לשכר להדחות, כבר עמדנו בהרחבה. עם זאת, בפגמים שנפלו בטיפול בענינה של התובעת יהיה כדי להשפיע על החלטתנו בבואנו לשקול את שאלת הוצאות ההליך (על כך ראו להלן). מכאן נעבור ונבחן את התביעה לשכר עבודה בגין התקופה השניה. הזכאות לשכר עבודה בגין התקופה השנייה 24. לטענת התובעת, את טופס השיבוץ בבית הספר פרדס שיצא ב-12.9.96 היא קבלה יומיים לאחר מכן. על הארועים בסמוך לאחר מכן, שמענו מפיה, בחקירה ראשית, את הדברים הבאים: "לאחר יומיים שלושה קיבלתי שיבוץ דיברו על בי"ס פרדס, ואמרו לי בע"פ בטלפון מה השעות שיש להם עבורי, אמרתי שכיתות ז',ח' אני אשמח לקבל את השעות, אבל היו מס' שעות שלא היו מספיק ברורות, וביקשתי לדעת באיזה כיתות עלי ללמדם. לאחר מכן קיבלתי טופס שיבוץ שיצא ב-12/9 קיבלתי אותו כיומיים אחר כך. אחר כך פניתי ישירות למר יוסי אוחנה, מנהל ביה"ס פרדס, והוא אמר שכרגע אין לו מערכת לתת לי, אבל הוא ישמח לשוחח איתי. ניגשתי אליו, ואמרתי לו בדיוק מה ההתמחויות שלי וכו', לא קיבלתי מערכת, הוא אמר לי שהגענו כבר לחגים ושאני אבוא אחרי החגים. הגעתי אחרי החגים והתיישבתי בחדר המורים שלושה ימים, בינתיים היתה שם ספריית עיון, וישבתי והכנתי כל מיני נושאים. לאחר מכן, אוחנה פנה לסגן שלו ואמר להכין לי מערכת. התחלתי לעבוד שלושה ימים אחרי סוכות ב- 25.9, וכשקבלתי את המערכת, עד אז לא הייתי משובצת" (עמ' 11, ש' 11-22). בחקירה נגדית נתברר אחרת. נתברר שביום 11.9.96 קיבלה התובעת את מכתבו של כהן מיום 8.9.96 (נ/6) ובו יש פירוט של 17 שעות שיבוץ. התובעת הודתה כי קבלה את המכתב אלא שהיתה לה לדבריה השגה "לגבי 10 השעות" והיא רצתה פירוט (עמ' 21, ש' 12). התובעת הודתה כי קבלה את המכתב מיום 17.9.95 שבו ניתן פירוט (נ/7) אלא שלדבריה: "זה לכיתות ב' ו-ג'" (עמ' 21, ש' 19). לטענת התובעת, המערכת שקבלה לא היתה מפורטת וכן: "ביקשתי לדעת, טענתי שאני צריכה 21 שעות לפי המשרה והיו שם רק 17 שעות. רציתי ללכת ללמד אבל שאלתי לגבי ה-10 שעות והוא אמר שעדיין אין לו" (עמ' 22, ש' 14-17). בהמשך אישרה התובעת כי היא סירבה לקבל את השיבוץ שהוצע. וכך בלשונה: "ש. אני מציגה מכתב מיום 16.1.97 של עו"ד רבינוביץ בו הוא אומר שפעלה היא בסירובה לקבל את השיבוץ האמור, ורק בחודש אוקטובר הוסדר העניין. ת. נכון. אמרתי שאני רוצה פירוט ואת מלוא משרתי, ואני לא מוכנה לקבל 17 שעות" (עמ' 23, ש' 2-4). בסופו של דבר, סודר השיבוץ והתובעת שובצה בכיתות ח' ולימדה עוד שני שיעורים בכיתות ה' או ו'. הנה כי כן, מן הדברים, כפי שנתבררו במהלך החקירה נגדית עולה, כי התובעת לא התייצבה בבית הספר, בשל מחלוקת שהיתה לה בנוגע לתוכנית השיבוץ שלה. רק כשיושבה המחלוקת התייצבה לעבודה. בנסיבות אלו, אין התובעת זכאית לשכר עבודה בגין התקופה שבה לא התייצבה לעבודה. גם כאן, כמו בתקופה הראשונה, מצאה התובעת את הפתרון למחלוקת שהיתה בעניין שיבוצה, באי התייצבות לעבודה. בנסיבות אלו, ומאותם הטעמים כפי שקבענו באשר לתקופה הראשונה, לא תהיה התובעת זכאית לשכר עבודה עבור התקופה השנייה. יצויין כי במהלך הדיון נתברר, ולא נסתר הדבר, כי את המכתב מיום 8.9.96 בדבר השיבוץ בבית הספר פרדס (נ/6) קיבלה התובעת אך ביום 11.9.96. בנסיבות אלו, ומששכרה שולם לה אך עד 8.9.96, אנו קובעים כי התובעת זכאית לשכר עבודה עבור הימים 9.9.96 - 11.9.96 (כולל). 25. סוף דבר התביעה לשכר עבודה בגין שתי התקופות, נדחית. התובעת תהיה זכאית לשכר עבור שלושה ימים - 9.9.96 - 11.9.96. הסכום המגיע לה ישולם לה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.96 ועד ליום התשלום המלא בפועל. באשר להוצאות - נתברר כי נפלו פגמים בטיפול הנתבעת בעניינה של התובעת, עליהם עמדנו בהרחבה לעיל. פגמים אלו אינם מבססים תביעתה לשכר עבודה. עם זאת, ואף שנדחתה התביעה, ובעיקר לאור העובדה שלא היתה כל התייחסות וטיפול של הנתבעת במכתב ההשגה שהגישה התובעת, תשלם הנתבעת הוצאות התובעת בסך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. משרד החינוךדיני חינוךבית ספרמורים