החלטה 1. לפני בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת דיתה פרוז'נין; ד"מ 5397/04), בו התקבלה בחלקה תביעתו של המשיב, והמבקשת חויבה לשלם לו פיצויי פיטורים, תשלום בגין החזר הוצאות דלק והוצאות משפט. עם זאת, דחה בית הדין האזורי את תביעת המשיב לדמי חופשה ולדמי מילואים. כן נדחתה טענת קיזוז שהעלתה המבקשת. 2. הבקשה לרשות ערעור שהגישה המבקשת בפני נסבה על אותו חלק בפסק הדין בו התקבלה תביעת המשיב. המבקשת טוענת כי טעה בית הדין האזורי בכך שלא דן לגופה בטענתה בדבר חתימתו של המשיב על מסמך היעדר תביעות כלפי המבקשת לאחר סיום עבודתו אצלה וזאת לאחר ששילמה לו סך של 7,103 ש"ח כגמר חשבון. לטענתה, הכרעה בטענה זו היתה מביאה לדחיית תביעתו של המשיב. בנוסף, מלינה המבקשת על דחיית טענת הקיזוז שהעלתה. 3. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, לרבות בפסק הדין מושא הבקשה ובתגובת המשיב, אני מחליט שלא ליתן רשות ערעור. אשר לטענת המבקשת כי המשיב מנוע מלתבוע סכומים שונים בגין עבודתו אצלה משום שהוא חתם על כתב וויתור (נספח ד' כתב הגנה), המגמה של הפסיקה הינה להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור, זאת בשל אי-שוויון הכוחות בין המעביד לבין העובד. כך, למשל, נפסק כי אין נפקות משפטית לויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות (דב"ע לא/22-3 ליפוט - קסטנר, פד"ע ג' 215). כך גם נפסק כי יש לבחון אם מכתב כזה הוא בר נפקות משפטית משני היבטים: האחד, הנסיבות שבהן נערך והשני, העובדות העולות מתוכו וממה שהתברר בדיעבד (דב"ע לה/100-3 נעלי שיינמן בע"מ - אספורמס שם טוב, פד"ע ז' 408). 4. אשר לנסיבות עניין, אין חולק כי המשיב קיבל מידי המבקשת סך של 7,103 ש"ח כמצוין בכתב הויתור. המשיב טען כי חתם על המסמך כדי לקבל את שכר עבודתו האחרון בגין חודש ספטמבר 2003 ולא ידע במועד חתימתו שהפיצויים תלויים בנושא זה. עוד טען המשיב כי לא קיבל פירוט גמר חשבון בדבר התשלומים המגיעים לו מהמבקשת עם סיום יחסי עובד-מעביד ואין הסכום המצוי על גבי המכתב בבחינת פיצויי מוסכם. אכן, אין מניעה להתפשר על פיצויי פיטורים ולהודות שהחוב בגינם סולק, ובלבד שהדבר ייעשה בכתב וייאמר במפורש שמדובר בפיצויי פיטורים (סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963). בענייננו המסמך עליו חתם המשיב אינו מדבר על פשרה, אלא על "העדר תביעות", כלומר אין הוא אומר שהעובד התפשר על פחות מהמגיע לו, אלא יש בו הודאה שהוא קיבל תשלום על סך 7,103 ש"ח. מעדותו של המשיב עולה כי הוא לא ידע במועד חתימתו על הכתב כי מדובר בפיצויים. בהתאם להלכה פסוקה, כאמור לעיל, ויתור תקף רק תוך ידיעת הזכות עליה מוותרים. לאחר עיון בחומר הראיות שהובא בפני, נחה דעתי כי המשיב לא היה מודע לסכום שהגיע לו מהמבקשת עם סיום עבודתו. הצהרה סתמית בכתב הויתור האומרת כי "... עם קבלת התשלום על סך 7,103 ש"ח אין לי כל תביעה כספיות ממשרדכם..." אינה מספקת ואין מקום על בסיסה לקבל את טענת המניעות. 5. אשר לטענת הקיזוז- בית הדין האזורי קבע כי טענות המבקשת היו כלליות ולא הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת. כן נקבע כי לא הובאה כל ראיה הקושרת את המשיב לנזקים שנגרמו לרכב. כלל הוא שאין ערכאת הערעור, קל וחומר בבקשה לרשות ערעור, מתערבת בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, המבוססים על התרשמות מן העדויות וכלל הראיות. בית הדין האזורי פסק על יסוד הראיות שנפרשו בפניו ובנסיבות אלה לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק סטייה מן הכלל האמור. אף בשאר הטענות המבקשת לא מצאתי טעם מיוחד המצדיק דיון בערעור מקום שאין לכך זכות בחוק. 6. הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסכום של 750 ש"ח, נכון להיום. מסמכיםהעדר תביעותכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעותבית הדין לעבודה