פסק דין 1. בפנינו תביעתו של מורה, התובע ממשרד החינוך תשלום בגין גמול עבודה בשעות נוספות, גמול ריכוז עולים וגמול חינוך. לטענתו עבד שעות רבות בבית הספר, לבקשת המנהל, ולא קיבל על כך תשלום. על כך הוא תובע גמול עבודה בכ- 800 שעות נוספות ועודפות שעבד במהלך שנת עבודה אחת. כמו כן עבד, לטענתו, כמחנך וכמרכז כיתת עולים, ולא קיבל על כך כל גמול. לטענת משרד החינוך, לתובע לא ניתן כל אישור לעבוד בשעות נוספות, ועל כן, בהתאם לכללים ולתקנון שירות עובדי הוראה, אין הוא זכאי לתשלום בגינן. כמו כן, התובע לא זכאי לגמול חינוך, מאחר שלא חינך כיתה תקנית אלא כיתת עולים. התובע אינו זכאי לגמול ריכוז עולים מאחר שסירב לקבוע עם המנהל את מסגרת תפקידו, ועל כן לא הוקצו לבית הספר שעות הריכוז ממשרד החינוך. 2. 2. ואלו עיקרי העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת, כפי שהן עולות מהתיק: א. א. בשנות הלימודים הרלבנטיות, תשס"א ותשס"ב, עבד התובע כמורה בבית הספר "מורשת" שבמבשרת, בהיקף של משרה מלאה (24 שעות שבועיות (ש"ש)). ב. ב. משרתו של התובע בשנת תשס"א התחלקה ל- 3 ש"ש הוראה פרונטלית, ו- 21 ש"ש, שעות כלליות שאינן כוללות הוראה פרונטלית והן מכונות שעות "לוויין". שעות הלוויין מיועדות למילוי תפקידים שונים במסגרת בית הספר. תפקידים אלה כללו ריכוז עולים, ריכוז טיולים, טיפול בענייני משמעת, סיוע לאירועים בית ספריים, טיפול בהיעדרויות מורים ומילוי מקום. ג. ג. כמו כן, עבד התובע עוד 16 ש"ש במסגרת האגודה לקידום החינוך. עבודה זו נעשתה בחדרו שבבית הספר מידי יום בין השעות 13:00 - 16:00. ד. ד. בשנים הרלוונטיות מנהל בית הספר היה מר יצחק מלכה, שנכנס לתפקיד בשנת תשס"א. ה. ה. מן העדויות שבפנינו עולה כי התובע התבקש מידי פעם על ידי המנהל להישאר ולעבוד בשעות החורגות מהיקף המשרה הרגיל שלו. ו. ו. התובע, או כל גורם אחר, לא ביקש אישור ממשרד החינוך לעבוד בשעות נוספות. ז. ז. לקראת שנת הלימודים תשס"ב, המנהל שיבץ את התובע להוראה פרונטלית של 19 ש"ש בכיתת עולים. לתובע לא שולם גמול חינוך. כפיצוי על כך שולם לו עבור 5 ש"ש, על חשבון שעות מילוי מקום אותם התובע לא ביצע. ח. ח. בינואר 2002 שובץ התובע להוראה פרונטלית של 24 ש"ש. ט. ט. לתובע לא שולמו גמול חינוך וגמול ריכוז עולים. 3. ואלו השאלות שבמחלוקת בין הצדדים א. א. זכאות התובע לגמול עבודה בשעות נוספות בשנת הלימודים תשס"א. ב. ב. זכאות התובע לגמול חינוך ולגמול ריכוז עולים עבור עבודתו בשנת הלימודים תשס"ב. להלן נפרט את עיקרי טענות הצדדים, כל צד לתמיכה בעמדתו. 4. טענות התובע: א. א. בשנת תשס"א עבד כל יום שעות נוספות רבות. מסגרת שעות העבודה היתה קבועה, מן השעה 7:00 - 8:00 בבוקר ועד השעה 22:00 - 23:00 בלילה. ב. ב. לפי המפורט בנספח לכתב התביעה, עבד התובע עשרות רבות של שעות נוספות מידי חודש, כולל "שעות עודפות" (ספטמבר 2000 - 203 ש"נ, אוקטובר 2000 - 129 ש"נ, נובמבר 2000 - 163 ש"נ, דצמבר 2000 - 118 ש"נ, ינואר 2001 - 152 ש"נ, פברואר 2001 - 131 ש"נ, מרץ 2001 - 132 ש"נ, אפריל 2001 - 33 ש"נ, מאי 2001 - 71 ש"נ, יוני 2001 - 86 ש"נ). ג. ג. המנהל, מר מלכה, איים עליו שאם לא יעמוד במסגרת השעות הזו יבולע לו. משכך, נאלץ להישאר כל יום בבית הספר עד שעות מאוחרות. ד. ד. הוא עזר למנהל בניהול בית הספר, ועל כן עבודתו דרשה ממנו שעות נוספות רבות. הוא נשאר שעות רבות בבית הספר, ובאופן קבוע חזר הביתה כל יום בשעה 11 בלילה. ה. ה. האחריות לבקשת אישור עבודה בשעות נוספות היא על המנהל ולא על התובע. מאחר שמר מלכה הכריח את התובע לעבוד בשעות הנוספות, ממילא מוטלת עליו החובה לדאוג לקבלת האישור, ואילו התובע לא היה צריך לעשות שום דבר מיוזמתו. ו. ו. גם בפיקוח ידעו על העובדה שהוא עובד שעות נוספות רבות מעבר לשעות עבודתו הרגילות. ז. ז. התובע זכאי לגמול חינוך בהיותו מחנך כיתה, לפחות עד לחודש ינואר 2002, ולגמול ריכוז בהיותו רכז העולים בבית הספר. כמו כן, הובטח לו על ידי המפקחת, גב' ברויער, כי יקבל גמול חינוך ושעות חינוך על חינוך כיתת העולים. 5. טענות הנתבעת: א. א. מעולם לא נדרש התובע, בכפייה, להישאר מעבר לשעות עבודתו הרגילות. התובע עבד שעות נוספות מרצונו החופשי וכחלק מעבודתו הרגילה. לכל היותר התבקש לעתים על ידי המנהל להישאר מעבר לשעותיו הרגילות, כטובה אישית, שהיה יכול לסרב לה אם לא היה מוכן. ב. ב. התובע לא עבד את כל השעות שהוא טוען להן. מדובר במספר דמיוני ובלתי סביר. ג. ג. התובע ידע כי למנהל אין סמכות לאשר לו תשלום עבור שעות נוספות, ועל כן היה צריך להגיש בקשה למנהל המחוז בעניין שעות נוספות. ד. ד. התובע לא חינך כיתה תקנית, ועל כן אינו זכאי לגמול חינוך. כמו כן, מעולם לא הובטח לתובע גמול חינוך. ה. ה. בנוסף, התובע קיבל תמורה עבור עבודתו כמחנך, בכך שהמנהל שיבץ אותו רק בחלק מהמשרה, ודיווח על 5 ש"ש מילוי מקום כתמורה לכך שהוא מחנך כיתת עולים. מעשה זה היה מנוגד אמנם לנהלים אך אין התובע יכול לתבוע תמורה נוספת. ו. ו. בית הספר לא קיבל הקצאת שעות לטובת ריכוז עולים, משום שהתובע סירב להיפגש עם המנהל ולסכם את מסגרת עבודתו. בפועל, התובע אף לא תפקד כרכז עולים ואינו זכאי לגמול על כך. 6. בפנינו העידו לתובע הוא עצמו ואשתו, ומטעם הנתבעת העידו מנהל בית הספר, מר יצחק מלכה, ומפקחת בחינוך הממ"ד, גב' נורית ורהפטיג. דיון והכרעה 7. בפתחו של חלק זה בפסק הדין נציין כי בפנינו נפרשה מערכת יחסים מורכבת וקשה בין התובע לבין הממונה עליו, מר מלכה. מתוך עדותו של התובע עולים רגשות עזים וקשים מאוד שלו כנגד המנהל. התובע מאשים את המנהל באיומים, בכפייה ועוד כהנה וכהנה דברים קשים (ראו למשל בעמ' 8). מנגד, הוצגו בפנינו ניסיונות של המנהל לעשות "שלום בית" עם התובע, אם דרך הזמנתו ללימוד משותף בחברותא (נ/7) ואם בדרך הזמנתו עם בני המשפחה לארוחת השבת (נ/8). ניסיונות אלו לא עלו יפה. 8. נתברר כי את הטענות הקשות כנגד המנהל החל התובע להעלות רק עם פתיחת שנת הלימודים תשס"ב, והשינוי המשמעותי שחל באופי משרתו לעומת תשס"א (ראה לעיל סעיפים 2(ב), 2(ז) ו- 2(ח)). 9. התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות, אותן עבד התובע לטענתו בשנת תשס"א, נסמכת בעיקרה על כפייה שכפה עליו מר מלכה לעבוד באותן השעות. בקשר למעשי האיומים והכפייה, שבגינם, לטענת התובע, עבד שעות נוספות ארוכות כל כך, העיד התובע בין השאר, כי חיכה שהמנהל, מר מלכה, ישלם לו באמצעות הפנייתו לפיקוח. כך חיכה שנה שלמה, ובלשונו: "ש. וכך שנה שלמה בעצם חיכית שהוא יפנה אותך לפיקוח ועבדת. ת. כן. כי חששתי לעורי..." (עמ' 32, ש' 6-7). התובע שהעיד על אוירת פחד שהשרה המנהל בבית הספר, לא הביא אף לא עד אחד לביסוס גרסתו. וכך בין השאר, העיד לעניין זה: "ש. על העניין הזה של הפחד והאימה אתה חלקת את זה עם מישהו בבית הספר. ת. מה פתאום. איך אעז לעשות זאת, הרי זה ברור שהדבר יגיע לאוזניו. ש. לפני זמן קצר העדת שזה היה דבר יום יומי שמורים היו מאויימים על ידיו, והוא הפנה אליהם אצבע משולשת, והבנת מאחרים שזה המצב, אז הבנת מאחרים אבל לגבי מצבך שתקת ולא שיתפת אחרים. ת. כן. אני לא אחד שפותח את פיו יותר מדי, כי ידעתי שזה יכול להזיק לי" (עמ' 32, ש' 10-15) וכן בהמשך עדותו: "ש. לפי מה שאני הבנתי מדבריך האוירה בביה"ס היתה כזו שמורים הודחו כמעט על ימין ועל שמאל למי שלא ציית למנהל ביה"ס. ת. כן. ש ולא נוצרה דינמיקה שכל המורים מאוחדים נגד המנהל באוירה כזאת. ת. הצוות הזה הוא לא צוות שהיה לו את הכוח לקום ולצאת נגד המנהל. כל אחד שמר שם על עורו, כי ידע שיבולע לו, כי ראו מה קרה לרב יחיאל, לרב אביטן, ליהודית עזר ועוד. ש. אם אני אגיד לך שמה שאתה אומר לא היה ולא נברא, והמורים לא התאחדו נגד המנהל, ואם התאחדו זה היה נגדך. ת. כן. ש. אתה מסכים לזה שהמורים היו נגדך. ת. כן. ידעתי שברגע שהסכמתי למלא את מקומו של הרב יחיאל, חבר לעבודה שלנו לאורך שנים, אדם המוערך ע"י כולם, ידעתי שזה יתפרש לדרוך על גופה, ולקחתי את זה בחשבון, ידעתי שזה טבעי שזה יקרה, אבל שידרתי למורים שצריך לתת הזדמנות לאדם חדש ואי אפשר מראש לפסול אותו, למרות שידעתי שאני אשלם מחיר על כך. מערכת החינוך היתה יותר יקרה לי מאשר מערכת יחסים עם צוות המורים. ש. נכון שמורים הגישו נגדך תלונות. ת. כן" (עמ' 33 ש' 4-22, וראה גם עמ' 8, עמ' 18 ש' 19, עמ' 19 ש' 20, ועוד...) 10. 10. הנה כי כן, התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לרוח האיומים והכפיה שהשרה מלכה על מורי בית הספר, בין מפי מורים שלימדו במקביל אליו באותה שנה, ובין מפי אחרים (כמו הרב יחיאל, שעליו העיד כמי שמלכה עשה לו עוול קודם לכן, ראו עמ' 18 ש' 20 ואילך). עוד ציין התובע כי בידיו מכתבים קשים מהמנהל, המלמדים על אווירת הפחד שהשרה (עמ' 24 ש' 19-21). מכתבים כאלו לא הובאו בפנינו. לדברי התובע, אף שהיה מאוים, הוא לא "שידר" למלכה כי אין הוא מעוניין לעבוד כפי שנתבקש. היחסים הלא חיוביים יצאו כלפי חוץ רק בסוף שנת הלימודים (ראה בעמ' 22), ועם השינוי המשמעותי בשיבוצו. מסתבר שבאותו השלב חל המהפך בגישתו של התובע, שעד אותו שלב לא שידר כל התנגדות למסגרת עבודתו ולאווירה בבית הספר (ראו עדותו של התובע בעמ' 22). לצורך הדוגמא נפנה אל מכתבו של התובע אל המנהל, מר מלכה, מיום 4.2.01 (נ/2). באותו מכתב שולח התובע ברכת יישר כוח למלכה על פועלו בבית הספר במלאכת הצטיידות הספרים. בהידרשו, בחקירה בפני בית הדין, למתן הסבר לאותו מכתב, המאפיין מערכת יחסים חיובית, כיצד הוא מתיישב עם אווירת הפחד הנטענת, אומר התובע כך: "...ידוע הוא מקרים, החיים מורכבים, מה שקורה לפעמים לא פעם אחת ידוע בספרות המקצועית שאדם שמתאהב או מעריץ את שובהו, הקרבן מעריץ את מי שרודה בו ויכולות להיות לכך כמה סיבות" (עמ' 25 ש' 9 ואילך). לאור כל הדברים האלה, ולאור התרשמותנו מן התובע, ובהיעדר כל ראיה לתמוך בטענותיו בדבר האיומים והכפייה שכפה עליו מנהל בית הספר לעבוד שעות נוספות שלא ברצונו, ולאור הראיות המלמדות כי דווקא שררו בין התובע למנהל יחסים חיוביים וסבירים לכל הפחות, אנו דוחים את טענות התובע בדבר איומים וכפיה, כבלתי משקפות את מצב הדברים לאשורו באותה העת. גמול בגין עבודה בשעות נוספות 11. בפסיקה נקבע, כי על מנת להיות זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, על התובע להוכיח כי התקיימו שתי דרישות: א. א. בעל הסמכות אישר לו לעבוד שעות נוספות (ראה דב"ע מט/138-3 שוורץ - עיריית תל אביב, פד"ע כא 174, ע"ע 367/03 רונית סעדיה - שירות התעסוקה, טרם פורסם, ניתן ביום 20.5.04).) ב. ב. אין די בכך שהתובע עבד שעות נוספות. עליו להוכיח באופן מדויק את מספר השעות הנוספות בהן עבד (ראה דב"ע לב/32-3 מרלן פרוימוביץ - ישראל בר אדון ואח', פד"ע ד 39, דב"ע לה/12-2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אלי רוזנהויסר, פד"ע ו 307, ע"ע 1059/02 עמיר אבילאה - מדינת ישראל, טרם פורסם, ניתן ביום 28.7.03). 12. על פי תקנון שירות עובדי ההוראה, רק מנהל המחוז יכול לתת אישור לעבוד שעות נוספות. ואלו הן הוראות תקנון שירות עובדי הוראה לעניין זה: "1.24.1 תנאי שירות של עבודה בשעות נוספות 2. כללים א. א. אין להעסיק עובדי הוראה בכלל ומנהלים בפרט בהיקף העולה על 140% משרה. ב. ב. מנהל בית-ספר רשאי לאשר למורה עבודה בשעות נוספות בשיעורי עזר או במילוי מקום עד ל- 6 שעות נוספות לשבוע, בתנאי שאין למורה אישור לעבודה בשעות נוספות או בעבודה נוספת. ג. ג. אישור לעבודה בשעות נוספות יינתן לאחר קבלת חוות דעת של המפקח המקצועי. ד. ד. על עבודה בשעות נוספות שאינה כלולה בסעיף ב חייב עובד הוראה לקבל אישור של הלשכה המחוזית שהוא מועסק בה. הסמכות למתן אישור זה היא בידי מנהל המחוז או בידי מי שיקבע על ידו". (נ/16) 13. על התהליך לאישור השעות הנוספות (כאמור בס"ק ד' הנ"ל) העידה גב' ורהפטיג, כי הנוהל הוא שהמורה צריך להגיש בקשה למפקח בית הספר לעבודה בהיקף השעות הנוספות הנדרש. הבקשה מועברת למפקח עם חתימת מנהל בית הספר (עמ' 58 ש' 28). 14. אין מחלוקת, כי התובע לא ביקש אישור על עבודתו בשעות הנוספות, וממילא, כי לא קיבל אישור על כך. מהימנה עלינו עדותה של גב' ורהפטיג, כי אף לא ידעה על מתכונת עבודתו של התובע כפי שהוצגה בתביעתו (ראו עמ' 58, ש' 26-29). 15. נוסיף עוד, כי התובע ידע את הנוהל לאישור עבודה בשעות נוספות. פעמיים בשנים האחרונות הוא הגיש בקשות דומות בהקשרים אחרים (בשנת 95' ובשנת 98', ראו נ/12 ו- נ/13, בהתאמה). כשנשאל על כך בחקירה הנגדית, טען בתחילה שאינו מכיר את הפרוצדורה (עמ' 30 ש' 15-16), וכי לא פנה מעולם לפיקוח בעניין זה (עמ' 30 ש' 22), אך לאחר שהוצגו בפניו בקשותיו הקודמות, השיב כי הכיר את הפרוצדורה (עמ' 32 ש' 3-4). לטענת התובע, על אף שאכן הכיר את הפרוצדורה בדבר אישור עבודה בשעות נוספות, הוא המתין שהמנהל יפנה לפיקוח ולא העז לנקוט ביוזמה משלו. זאת, לאור הפחד שהטיל עליו המנהל עד כדי שחשש לעורו (ראה סיכומי התובע פרק ד' סע' 4, וההפניות לעדותו בעניין זה). כבר דחינו את גרסת התובע בדבר אווירת הפחד והאיומים שמר מלכה, כביכול, השרה בבית הספר. התובע, שעבד מדי פעם שעות נוספות על פי בקשת המנהל, עשה כן מבלי שאוים או נכפה עליו הדבר. התובע לא נקט בכל יוזמה לאישור עבודתו בשעות נוספות. נזכיר לעניין זה עוד את העובדה כי 21 שעות שבועיות מתוך 24 שעות המשרה של התובע לא היו שעות פרונטליות. גם במסגרת הזו של השעות עסק התובע בעניינים בית ספריים שונים, לעזרת מר מלכה בניהול בית הספר. 16. ברור אפוא, כי התנאי הראשון לזכאות לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות, היינו אישור בעל הסמכות לעבוד בשעות הנוספות, לא התקיים אצל התובע. 17. בנוסף, כאמור לעיל, על התובע שעות נוספות להוכיח את השעות בהן עבד באופן מדויק, ולא על דרך אומדנה, הערכה או ממוצע (ראה גם ע"ע 300001/98 בוריס שוסטר - רמי חרושת מרצפות בע"מ, טרם פורסם, ניתן ביום 6.11.00). לעניין מספר השעות הנוספות שבהן עבד, התובע מסתמך על זכרונו ועל רישום שעות עבודתו ביומנו, כמשקפים נאמנה את שעות עבודתו. בקשר לכך יש להדגיש את העובדה כי התובע רשם את השעות רק שנה אחרי עבודתו בפועל, וזאת, במפורש כהגדרתו "כדי להגיש תביעה" (עמ' 34 ש' 22). רישום השעות שנה לאחר המועד מפחית במידה ניכרת מאמינות הרישום. התובע העיד כי ערך את הרישום על יסוד מסגרת קבועה של שעות נוספות בה עבד, וכך היה לו קל לזכור את השעות. נעיר, כי משאין מדובר ברישום שנערך בזמן אמת אלא שנה לאחר קרות האירועים וכהכנה לתביעה, כי אז אין לייחס לרישום זה ערך ראייתי רב יותר מעדותו של התובע בפני בית הדין , שאף היא נסמכת על זכרונו. 18. בקשר לטענות התובע בדבר מסגרת העסקה קבועה נציין, כי על אף טענתו כי היה לו דפוס עבודה קבוע במשך כל הימים מ 1/9 עד 30/6 (עמ' 34 ש' 22-23), וכי זה היה "כל כך מונוטוני לעבוד כל יום" (עמ' 34 ש' 15), הוא הודה כי אמנם היו שינויים במהלך השנה (עמ' 35 ש' 1-3). כמו כן, למרות טענתו כי עבד כל יום עד מאוחר מאוד (עמ' 34 ש' 9-12), הודה כי היו ימים שיצא מוקדם (עמ' 11 ש' 17, וכן עמ' 6 ש' 20). בקשר לכך נפנה עוד לפירוט שעות עבודתו של התובע כפי שמצוין בכתב התביעה. שם מצוין מספר שונה של שעות עודפות ושעות נוספות בכל חודש (ראו פירוט בסע' 2 למסמך המצורף לכתב התביעה). כך למשל, לטענת התובע, בחודש ספטמבר 2000 עבד 203 שעות, נוספות ועודפות, באוקטובר 2000 עבד 129 שעות, בחודש נובמבר 2000 עבד 163 שעות, בחודש דצמבר 2000 עבד 118 שעות, וכן הלאה. הנה כי כן, ההבדלים בין החדשים השונים אינם מתיישבים עם מתכונת קבועה של מסגרת שעות עבודה, כפי שהיתה קיימת, לטענתו. בקשר לתבנית העבודה הקבועה לה טוען התובע נפנה לעדות מר מלכה, שטען כי לא היו דברים מעולם, וכי תיאור זה של שעות עבודה רבות נוספות "אינו סביר" ו"פרי דמיון גדול" (עמ' 40 ש' 5). 19. לאחר שעיינו בעדות התובע ובעדות מנהל בית הספר, אנו קובעים כי אמנם מידי פעם נשאר התובע בבית הספר מעבר לשעות העבודה הרגילות. עם זאת, אין אנו מקבלים את גרסתו בדבר מסגרת השעות הקבועה, כנטען על ידו. אין אנו מאמינים כי התובע עבד מידי יום במשך כל שנת הלימודים מן השעה 7-8 בבוקר ועד השעה 10-11 בלילה. בנסיבות אלו אנו קובעים אפוא, כי התובע לא עמד בנטל הוכחה להוכיח את שעות העבודה הנוספות בהן עבד, לטענתו. 20. לאור כל האמור, אנו דוחים את התביעה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות. זאת, הן משום שלא ניתן לתובע אישור לעבודה בשעות נוספות, והן משום שלא הוכחו שעות העבודה הנוספות בהן עבד. גמול חינוך 21. התובע טוען לזכאותו לגמול חינוך בהיותו, לטענתו, מחנך כיתת עולים. תביעה זו מתייחסת לתקופה שמספטמבר 2001 ועד ליום 15.1.02. 22. לפי עדותה של המפקחת, גב' ורהפטיג, הכיתה, שבה שימש התובע כמחנך, אינה מוגדרת כיתה תקנית, שכן לא היה מדובר בכיתה רגילה אלא באוסף של תלמידים מ"כיתות אם" שהיו יוצאים לתגבורים בכיתת העולים (עמ' 57 ש' 27-28). עוד מסרה גב' ורהפטיג בעדותה, כי כיתה זו היתה "רב-גילאית", משום שהילדים היו שייכים לכיתות שונות ובגילאים שונים. משכך, בהתאם לכללי משרד החינוך, לא היה התובע זכאי לגמול חינוך (עמ' 58 ש' 1-5). התובע התבקש לכתוב לתלמידים בכיתה זו את התעודות כי הוא לימד אותם הרבה שעות. התובע סירב לעשות כן בגלל הנושא של גמול חינוך (עמ' 63 ש' 17-21). 23. לא נסתרה טענת המפקחת בעניין אופייה של הכיתה, שהורכבה מילדים שהיו שייכים ל"כיתות אם" שונות. התובע לא הביא בפנינו כל אסמכתא המבססת תביעתו ל"גמול חינוך" בהיותו "מחנך" של כתה מסוג זה. בכך שהוא נתבקש לכתוב את התעודות לילדי אותה כיתה אין די כדי לבסס תביעתו. התובע אף לא הביא בפנינו ראיה בדבר הבטחה שהובטחה לו לתשלום הגמול. 24. עוד נוסיף, כי מר מלכה העיד בפנינו כי עד ינואר 2002 היה התובע משובץ להוראה 19 ש"ש, וקיבל תשלום עבור 5 ש"ש בהן לא לימד, והיה בכך מעין פיצוי על אי קבלת תגמול החינוך. הסדר זה הופסק ביום 15.1.02, עם סירובו של התובע לכתוב תעודות לילדי כיתת העולים. אז שובץ התובע ללמד בכיתות את ה- 5 ש"ש הנותרות. ספק יש לגבי היותו של הסדר זה עולה בקנה אחד עם נהלי העבודה של משרד החינוך. על כך לא נעמוד כאן, וראו הערתנו הכללית בפרק האחרון של פסק הדין. 25. נמצאנו למדים אפוא, כי בנסיבות העניין, משכיתת העולים אינה כיתה רגילה כי אם מעין כיתת תגבור, לא הוכחה בפנינו זכאות התובע לגמול חינוך. גמול ריכוז עולים 26. תביעת התובע לגמול ריכוז מתייחסת לשנת תשס"ב. לפי עדותו של מר מלכה, המפקחת ציפתה שתפקיד הרכז יוגדר (על ידי התובע ומר מלכה יחדיו) ולאחר מכן יועבר תשלום של כ- 4 שעות לבית הספר עבור התובע. התובע סירב לשבת עם מר מלכה בעניין זה, ולא נענה לאף פנייה שלו בנושא (ראו למשל מכתבו של המנהל לתובע ביום 4.12.01, ת/10 א'). כך קרה שלא ניתן היה לגבש את הגדרת התפקיד, והתובע אף לא מילא אותו בפועל (עמ' 43 ש' 10-25, ועמ' 44 ש' 3-4). על קשיים בהגדרת התפקיד ניתן ללמוד גם ממכתבים של התובע עצמו (ראה מכתב התובע אל מר אהרון יהודה מיום 7.3.02, המצורף כחלק מן האסופה ת/10 א', מכתב התובע אל עו"ד דקל מיום 18.9.03, חלק מן האסופה ת/10 ב'). גם בסיכומיו עומד התובע על כך ששלב הגדרת התפקיד לא נסתייע (עמ' 9 לסיכומים סע' 2(4)). 27. במכתבה של גב' אסתר ברויער, מפקחת העולים במחוז ירושלים מיום 6.3.02 (נ/17), מאושרת גרסת מלכה, כי בהיעדר סיכום להגדרת תפקיד רכז העולים לא הועברו השעות כמתבקש. עוד מצוין שם כי בביקור שערכה בכיתה ביום 14.11.01 "לא דנו בנושא מכיון שהיה ברור שמר אביעז איננו ממלא את תפקיד הרכז ועל כן אין להעביר אליו את השעות". 28. בסיכומיו מסתמך התובע על כוונת המנהל לאשר לו את התשלום. לטענתו, ביצע את התפקיד בפועל. 29. לאחר ששקלנו את חומר הראיות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי אמנם תפקיד ריכוז העולים לא הוגדר על ידי הצדדים. בנסיבות אלו התובע לא הניח בפנינו תשתית ראייתית מספקת בדבר ביצוע תפקיד (לא מוגדר) של ריכוז העולים. לפיכך, דין תביעתו להידחות. סוף דבר 30. התביעה על כל רכיביה נדחית. יצוין כי במהלך בירור תביעתו של התובע, צפו ועלו בפנינו עניינים שיש בהם לכאורה חריגה מנוהל תקין. את העניינים הללו, כך נראה לנו, על משרד החינוך לברר. נתברר כי בשנת הלימודים תשס"ב היה התובע משובץ במשרה של 24 ש"ש, מתוכן 21 שעות לווין. כמו כן, בשנה זו אף הוקצו לתובע שעות מילוי מקום, אותן לא ביצע, תמורת שעות עבודה נוספות. בשנת הלימודים תשס"ב הוקצו לתובע 5 ש"ש כ"תחליף" לגמול חינוך. נכון יהיה שב"כ הנתבעת ידאג להעברת עניינים אלו לבדיקת הגורמים המוסמכים, אם במשרד החינוך ואם בכל מקום מתאים אחר. אף שהתביעה נדחתה, הגענו לכלל החלטה שלא ליתן בנסיבות העניין צו להוצאות. שעות נוספותמוריםמשרד החינוךדיני חינוך