פסק דין 1. זוהי תביעה למתן פסק דין הצהרתי המצהיר על בטלותה של החלטת נתבעת 1 להפסיק את מועמדותו של התובע לחברות בנתבעת, ולפיצוי כספי בסך 300,000 ₪. לחילופין, עותר התובע לחייב את הנתבעים בפיצויים בסכום של 1,800,000 ₪ נושאי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. העובדות: 2. התובע, החל לעבוד אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") כנהג שכיר באזור הנגב המערבי בשנת 1992. 3. הנתבעת הינה אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ. הנתבעים 2 ו-3 , מר עדי זומר (להלן:"זומר" או "נתבע 2") ומר עמרם אלבז (להלן: "אלבז" או "נתבע 3") הינם חברים בנתבעת ומשמשים כנהגים בנתבעת, באיזור הנגב המערבי, השייך לסניף באר-שבע. 4. בחודש ינואר 1996 הגיש התובע בקשה להתקבל כמועמד לחברות בנתבעת. ביום 1.2.96 החליטה ועדת הקבלה הארצית של הנתבעת להמליץ בפני הנהלת הנתבעת לאשר את התובע למועמדות. מועמדותו אושרה החל מיום 1.3.96 וביום 6.3.96 נכרת הסכם בינו לבין הנתבעת בדבר קבלתו של התובע כמועמד לחברות בנתבעת (להלן: "הסכם המועמדות") (נספח ד' לתצהיר התובע). 5. התובע החל את השלב הראשון של המועמדות ביום 1.3.96. בישיבתה מיום 16.3.97 החליטה הנהלת הנתבעת לאשר לתובע את מועמדותו למועמדות ב' החל מיום 1.3.97 (להלן: "מועמדות ב"). 6. במהלך תקופת מועמדות ב' התקבלו אצל ועדת הפיקוח של הנתבעת תלונות כנגד התנהגותו של התובע. לטענת הנתבעת, דובר בתלונות המורות בדבר התנהגות לא הולמת של התובע שבאה לידי ביטוי בפריקת עול, סירוב לבצע עבודה עפ"י הוראות הסדרן ובעלי תפקידים מוסמכים, איומים בסכינים, איומים טלפוניים, לקיחת אוטובוסים לביצוע עבודה שלא עפ"י שיבוצם ובניגוד להוראות הממונים. בהמשך לאמור לעיל וכתוצאה מכך נגבו, בתחילת חודש יוני 1997, עדויות מהתובע וכן מחברים ועובדים המתגוררים בנגב המערבי כדלקמן: נתבעים 2 ו-3, יעקב (ג'קי) לוי ומוטי כהן, ששימשו כסדרנים בסניף באר-שבע, יורם עמר ששימש כסדרן באיזור הנגב המערבי והוא גם גיסו של התובע, ויורם מלכה, גם הוא נהג שכיר באיזור הנגב המערבי. 7. ביום 8.6.97, שלחה ועדת הפיקוח מכתב למנהל כוח אדם ארצי של הנתבעת, מר ארז אלחנן, ובו המלצה לשקול את הפסקת מועמדותו של התובע לחברות בנתבעת. (ר' נספח ה' לתצהירו של מר ארז אלחנן). בנוסף על כך, ביום 8.6.97 וביום 10.8.97 נכתבו חוות דעת והערכות ממונה נוספות על התובע. חוות הדעת נכתבו ונחתמו על-ידי הנתבע 2, מר עדי זומר ואליהן הצטרף מנהל סניף באר שבע, מר נועם טוביה, אשר התייחס אליהן וחתם במקום המיועד ל"המלצת מנהל הסניף" (ר' נספח ד' לתצהיר של מר ארז אלחנן). 8. ביום 4.9.97 התקיים דיון בועדת הקבלה הארצית של הנתבעת וזו החליטה ליתן לתובע הזדמנות נוספת ולהעבירו למשך חודשיים לסניף אשקלון. לאור חוות הדעת מיום 11.11.97, שהתקבלה ממנהל סניף אשקלון, אשר לטענת הנתבעת היתה בינונית (נספח ד' לתצהירו של מר ארז אלחנן), לאור חוות דעת חיוביות מתקופות קודמות ולאור חוות הדעת המאוחרות אשר היו שליליות, החליטה ועדת הקבלה להזמין את התובע להופיע בפניה על מנת להתרשם ממנו ולקבל ממנו הסברים לפשר התנהגותו. התובע הופיע בפני ועדת הקבלה של הנתבעת והרושם שהותיר על חברי הועדה היה שלילי ולא סיפק הסברים מניחים את הדעת להתנהגותו. אי לכך החליטה ועדת הקבלה הארצית להמליץ בפני הנהלת הנתבעת שלא לקבל את התובע כחבר ולהפסיק את מועמדותו. ביום 21.12.97 החליטה הנהלת הנתבעת להפסיק את מועמדותו של התובע החל מ- 31.12.97 (להלן: "ההחלטה"). 9. ביום 7.1.98 פנה התובע אל מזכירות הנתבעת וערער על ההחלטה בפני אסיפת המורשים של הנתבעת. ביום 25.6.98 נדון הערעור בפני אסיפת המורשים. אסיפת המורשים החליטה ברוב קולות לדחות את הערעור. 10. לאור האמור לעיל הגיש התובע את התביעה הנוכחית. בכתב התביעה עתר התובע לחייב גם את נתבעים 2 ו- 3 בפיצוי הכספי (ר' ס' 25(ב) ו- ס' 26 לכתב התביעה). בסיכומיו חזר בו התובע מתביעתו הכספית כנגד הנתבעים ועתר לחייב רק את הנתבעת בפיצוי הכספי (ס' 59(ג) ו- ס' 60 לסיכומים). יתירה מכך - התובע לא הוכיח עילת תביעה כנגד נתבעים 2 ו- 3 באופן אישי וכי הם חייבים, באופן אישי, לפצותו בסכומים הנתבעים. אי לכך, דינה של התביעה כנגד נתבעים 2 ו- 3 להידחות. 11. אשר על כן דן פסק דין זה בתביעת התובע כנגד הנתבעת. טענות התובע 12. התובע טוען כי ההחלטה להפסקת מועמדותו שהתקבלה על-ידי הנהלת הנתבעת התקבלה שלא כדין. לטענתו, הנתבעת והיא גוף ציבורי ולחילופין, גוף דו מהותי, וככזאת חלים עליה כללי המשפט הציבורי. משום כך מחוייבת הנתבעת כי החלטותיה ינתנו על בסיס תמונה מאוזנת המבוססת על חוות דעת ממקורות שונים ועל נתונים בדוקים. לטענת התובע, בהליכי גיבוש המלצת ועדת הקבלה של הנתבעת ובקבלת ההחלטה על-ידי הנתבעת נפלו פגמים יסודיים ומהותיים המחייבים את ביטולן. וביתר פירוט: ועדת הקבלה הפרה את הוראות סעיפים 13 ו- 19 לנוהל ועדת קבלה ארצית מס' 00112 (להלן: "נוהל 112"), ובכך מנעה קבלת תמונה מאוזנת ובדוקה ביחס לתובע וגיבשה, שלא כדין, המלצה בלתי מבוססת, אותה אימצה הנהלת הנתבעת: א. הפרת סעיף 19 לנוהל 112. התובע טוען כי הנתבעת לא איפשרה לו לעבוד בשלושה סניפים שונים באזורו, שלושה חודשים לפחות בכל סניף, כפי שקובע סעיף 19 לנוהל 112. בכך הפרה הנתבעת, לטענתו, את הנוהל ומנעה מועדת הקבלה לקבל תמונה מאוזנת ביחס אליו, המבוססת על חוות דעת לגביו מ- 3 מקורות שונים. ב. חוות הדעת שניתנו על-ידי זומר חוות דעת אלו, אשר לטענתו היוו גורם מרכזי בשיקולי ועדת הקבלה, נעשו בניגוד להוראות סעיף 13 לנוהל 112, הקובע כי ועדת הקבלה תסתמך בדיוניה על חוות דעת הממונים הישירים של המועמד, ואלו לא ניתנו על-ידי הממונים הישירים של התובע. עוד טוען התובע, כי חוות הדעת הוכנו "בידי מי שהפך לאויבו של התובע וראה כמטרה לעצמו להביא להרחקתו משורות הנתבעת" וכי ועדת הקבלה הכשירה אותן למרות שהיתה מודעת לסכסוך האישי בין השניים. כן טוען הוא כי ועדת הקבלה התעלמה מכך שחוות הדעת לא היו חתומות על-ידי מנהל כח אדם של הנתבעת. ג. התובע טוען כי בהפרת הוראות 13 ו- 19 לנוהל פעלה ועדת הקבלה באורח בלתי חוקי הפסול מיסודו ובחוסר תום-לב, והביאה לכך שתמונת הנתונים שהתקבלה בעניינו היתה חד צדדית, מגמתית ומסולפת. לטענתו, פעלה אגד בחוסר סבירות ובחוסר תום לב וההחלטה בטלה מעיקרא. 13. התובע טוען כי הנתבעת הציגה בפני ביהמ"ש את פרוטוקול ישיבת ועדת הקבלה, שקדם להחלטה על הפסקת המועמדות, ללא נימוקים להחלטה זו. 14. לטענת התובע, הפרת הנוהל גרמה לניתוק הקשר הסיבתי בין הפרות המשמעת בהן היה מעורב, לבין המלצת ועדת הקבלה בפני הנהלת הנתבעת, וההחלטה להפסקת מועמדותו על-יסוד ההמלצה. לטענתו השאלה העומדת לדיון היא אחת והיא: האם ההחלטה להפסקת מועמדות התובע התקבלה כדין. טענות הנתבעת 15. הנתבעת טוענת כי בהיותה אגודה שיתופית, אשר הקשר בין חבריה הוא קשר אישי, אין לכפות עליה קבלתו של חבר חדש לשורותיה ולפיכך נתון לה שיקול דעת מוחלט אם לאשר מועמד לחברות אם לאו, ובית המשפט לא יתערב בשיקול דעת זה. 16. עוד טוענת הנתבעת כי בהסכם המועמדות, עליו חתם התובע, הסכים הוא כי לנתבעת שיקול דעת בלעדי להחליט אם להפסיק מועמדותו של מועמד באגודה ולהביא לידי סיום את הסכם המועמדות. בחתמו על ההסכם ויתר התובע על כל זכות כלפי הנתבעת אם תופסק מועמדותו או אם לא יאושר לחברות, ולכן מנוע הוא מלהעלות כל טענה כנגד הנתבעת בגין הפסקת מועמדותו ואי אישור חברותו באגודה. 17. הנתבעת טוענת כי הינה אגודה שיתופית פרטית אשר כללי המשפט הציבורי אינם חלים עליה. עם זאת, מסכימה הנתבעת כי גם על-פי כללי המשפט הפרטי חלה עליה החובה לנהוג בתום לב, ולטענתה ההחלטה להפסקת מועמדותו של התובע הינה החלטה סבירה אשר התקבלה תוך שקילת שיקולים עניינים ובתום לב, והינה "החלטה סבירה ביותר בנסיבות העניין." לפני ועדת הקבלה עמדו חוות דעת חיוביות ושליליות לגבי התובע, דו"ח ועדת הפיקוח, והתובע אף הוזמן להופיע בפניה ולספק הסברים על התנהגותו. לאור כל החומר שעמד בפניה החליטה ועדת הקבלה להמליץ בפני הנהלת הנתבעת להפסיק את מועמדותו של התובע ולא לאשר את קבלתו לחברות בנתבעת. 18. התובע טוען (כאמור בס' 12(א) לעיל) כי הנתבעת הפרה את סעיף 19 לנוהל (אי העסקת התובע ב-3 סניפים) ובכך נמנעה ממנו האפשרות לעבוד בשלוש סביבות עבודה שונות תחת פיקוחם של שלושה ממונים שונים ובכך לקבל תמונה מאוזנת ביחס לתפקודו. לטענה זו משיבה הנתבעת כי נוהל זה אינו מתבצע זה שנים רבות לגבי כלל המועמדים, אף כי לא תוקן באופן פורמלי. 19. לטענת התובע (כאמור בס' 12(ב) לעיל) לפיה הפרה הנתבעת את סעיף 13 לנוהל (חוות הדעת שניתנו ע"י זומר) משיבה הנתבעת כי חוות הדעת נמסרו על-ידי זומר לבקשתו של מנהל הסניף, מר נועם טוביה. לטענתה, גם פרטי חוות הדעת החיוביות שניתנו לגבי התובע, בתחילת דרכו, ואשר נחתמו ע"י מנהל הסניף דאז, נמסרו על-ידי זומר למנהל הסניף, שמילא את חוות הדעת וחתם עליהן. על טענת התובע, כי על ועדת הקבלה להסתמך בדיוניה על חוות דעת הממונים הישירים של המועמד, וכי זומר לא היה מוסמך למסור את חוות הדעת, משיבה הנתבעת כי על-פי נוהל קבלת חברים של הנתבעת, כל חבר באגודה רשאי למסור למרכז ועדת הקבלה מידע כלשהו בקשר למועמד בתקופת מועמדות. עוד טוענת הנתבעת כי חוות הדעת אמנם לא נחתמו על-ידי מנהל כוח אדם, אולם זה ישב בוועדת הקבלה שעה שדנו בהן ולא הביע כל הסתייגות מהן. דיון 20. טענתה של הנתבעת לפיה לא ניתן לכפות עליה קבלתו של חבר באגודה, ובכלל זה את התובע, בדין יסודה. יחד עם זה, כדי להפסיק את מועמדותו של מועמד מוטל על הנתבעת לפעול בדרך מקובלת וראויה ועל-פי הוראות התקנון והנהלים (ר' ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח' נ' יואל אדלר, פ"ד נד(1), 817 ,עמ' 833, ס' 16. 21. סעיף 19 לנוהל 112 קובע: "19. במהלך תקופת המועמדות יבדק המועמד מבחינה מקצועית ע"י מח' הבטיחות אשר תערוך מעקבים אחר צורת נהיגתו, ותתן לפחות אחת לחודשיים חוות דעת בטיחותית המבוססת על מעקבים שנעשו למועמד. במהלך המועמדות יעבוד המועמד בשלושה סניפים שונים באזורו כאשר בכל סניף הוא עובד שלושה חודשים לפחות (עבודה בפועל) תוך מעקב של הממונים אחר צורת עבודתו והתנהגותו. מנהל מפכ"א אחראי לביצוע העברת המועמד מסניף לסניף". 22. התובע הועסק במשך תקופת מועמדותו בסניף אחד - סניף באר-שבע, באיזור הנגב המערבי. ביום 4.9.97, דנה ועדת הקבלה בעניינו של התובע והחליטה, לאור החומר שהיה לפניה, ליתן לתובע הזדמנות נוספת ולהעבירו למשך חודשיים לסניף אשקלון. התובע טוען כי אי העסקתו ב- 3 סניפים הינה "פגיעה אנושה ושלא בתום לב" באינטרס שלו, כמועמד, לעבוד ב-3 סניפים שונים תחת פיקוחם של 3 ממונים שונים. לטענתו, מטרתו של ס' 19 לנוהל הינה להעסיק את המועמד בשלוש סביבות עבודה שונות בהן יועמד המועמד תחת שבט ביקורתם של שלושה ממונים שונים, לאחר שאלה יתרשמו ממנו במשך פרק זמן מינימלי של "שלושה חודשים לפחות". הפרתה של הוראה זו היא הפרה מהותית המהווה פגיעה בהליך הולם וסביר של קבלת ההחלטה. טוענת הנתבעת כי הוראת סעיף 19 אינה מבוצעת כבר שנים רבות, לפחות 15 שנה, למרות שנוהל זה לא תוקן. עוד טוענת הנתבעת כי בהעסקת מועמד ב- 3 שונים היא רואה "טרטור של המועמד" שהיה צריך למצוא לעצמו מגורים, להוציא כסף ולהיות רחוק ממקום מגוריו והיה בכך משום "פספוס" העיקר. לטענתה, אם "אדם צריך לעבוד בסניף קטן ושולחים אותו לעשות מועמדות במקום אחר, יכול להיות שדווקא שם תתקבל התמונה האמיתית" (ר' ס' 36 לסיכומי הנתבעת). 23. טיעוני הנתבעת המפורטים לעיל עומדים בניגוד לס' 19 לנוהל ובניגוד למטרת הסעיף, ככל העולה ממנו. מס' 19 לנוהל עולה באופן ברור ומפורש כי במהלך המועמדות יעבוד המועמד בשלושה סניפים שונים באזורו כאשר בכל סניף הוא עובד שלושה חדשים לפחות תוך מעקב הממונים אחר צורת עבודתו והתנהגותו. עוד נקבע בס' 19 כי מנהל מפכ"א אחראי לביצוע העברת המועמד מסניף לסניף. מהאמור לעיל עולה כי הכוונה היתה לבחון את המועמד ולעקוב אחר צורת עבודתו והתנהגותו ב- 3 סניפים, כאשר האחריות על בצוע העברת המועמד מסניף לסניף היא על הנתבעת. הנתבעת לא פעלה על פי הנוהל והעבירה את התובע לעבוד בסניף נוסף בלבד וגם זאת לתקופה של חדשיים, תקופה הקצרה מהמינימום הנדרש בס' 19 לנוהל. עובדה זו מקבלת ביטוי גם בחוות דעתו של מר אייל אדר, מנהל סניף אשקלון, מיום 11.11.97 אשר כתב כי "מפאת קוצר הזמן אשר הוטל עליו (על התובע - ש.ג.) לעבוד בסניף אשקלון וגם בתקופה זו היו חגים מרובים ולא ניתן לעמוד על טיבו האמיתי של החבר... אין בידי הכלים לבדוק זאת מאחר ולא הספקתי להכירו מספיק". הנתבעת הפרה את הנוהל הן משום שלא העבירה את התובע לעבודה ב- 3 סניפים והן משום שהעבירה את התובע לסניף אשקלון לחדשיים בלבד, במקום המינימום הנדרש של 3 חדשים. בענייננו הפרה זו היא מהותית. לתובע היו בעבר חוות-דעת חיוביות ובתקופה האחרונה הוגשו לגביו חוות-דעת שליליות. חוות הדעת מסניף אשקלון היתה "בינונית", לטענת הנתבעת, ומשום כך חוות-דעת מסניף שלישי היא מהותית בנסיבות הענין. כאמור, חובתה של הנתבעת היה לדאוג להעברת התובע ל- 3 סניפים ואם לא עשתה כן - אין לה אלא להלין על עצמה. 24. הנתבעת טוענת, כאמור, כי העסקת מועמד בשלושה סניפים הוא מיותר. אם אכן העסקת מועמד בשלושה סניפים גורמת לכך ש"מפספסים את העיקר" ויש בכך "טרטור של המועמד", וכי דווקא בסניף מסויים "יכול להיות שדווקא שם לא תתקבל התמונה האמיתית", מדוע לא תוקן הנוהל במשך 15 שנים? אם אכן שונה או תוקן הנוהל, ניתן היה לצפות כי הדבר ייעשה כראוי ויקבל ביטוי בנוהל כתוב. 25. האפשרות לשנות תקנון באמצעות נוהג הוכרה בפסיקה. ר' ע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן ואח', פ"ד יח (3) 20) (הילכת בית חנניה), קבע השופט ברנזון (שם, בעמ' 26): "תקנונה של אגודה הוא רק בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה, או בין החברים לבין עצמם, לפיו הם נוהגים מתוך הסכמה הדדית. בנסיבות מסויימות, אותה הסכמה כוחה יפה גם לתת תוקף לסטיה ממנו. כשהסטיה היא מתמידה ורצופה במשך זמן מספיק, ידועה לכל הנוגעים בדבר ומכריעה ביחסיהם ההדדיים, היא מקבלת כוח של מנהג מחייב שהחוק מכיר בו כמו שהוא מכיר בכל מנהג או נוהג עסקי אחר שהנוגעים בדבר אינם יכולים לכפור בו." בבג"ץ 6627/98 ישראל נוימן ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות ואח', פד"י נד(5), 299 בעמ' 325-326 מתייחס השופט חשין להלכה זו: "ההלכה כי נוהג יכול שישנה מתקנון של אגודה שיתופית, אינה חפה מביקורת, והביקורת - ביקורת-של-טעם היא. ראו אוטולנגי בספרה ... (ההכרה בכלל אינה רצויה; ההכרה בכלל מנוגדת להוראת הפקודה ולתקנות; ההכרה בכלל יוצרת "חוק סתר"; ההכרה בכלל עומדת בניגוד לצורך בהליך מסודר של שינוי תקנון ברוב נדרש; וכו').... אכן, במקום אחד העדיף בית -המשפט העליון, בדעת רוב, להותיר שאלה זו בצריך עיון: בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נב (5)614". ובהמשך, בעמ' 326: "אשר לענייננו - שלנו. לעת הזו ניתן להשאיר בצריך עיון שאלה זו של נוהג - מבטל - תקנון, ולו מן הטעם שלא הוכח כנדרש קיומו של נוהג. הטוען לקיומו של נוהג אין די לו שיטען לנוהג. שומה עליו לייסד את טיעונו על ראיות מוצקות. הנה-כי-כן, גם לדעת המצדדים בהילכת בית חנניה כהלכה כללית, המדובר הוא "...במקרים חריגים ויוצאי-דופן, שבהם נמשכת הסטייה מן התקנון שנים ארוכות ורצופות ומשתרש נוהג שכל חברי האגודה יודעים על קיומו ופועלים על-פיו...". במקרים מעין-אלה "...עשויה התנהגות חברי האגודה להתגבש לכלל נורמה משפטית מחייבת" (דברי השופטת דורנר בפרשת פלטין...). הנטל להוכחת קיומו של נוהג - לא-כל-שכן להוכחת קיומו של נוהג-מבטל-תקנון - נטל כבד הוא, והנטל מוטל - למותר לומר - על הטוען לקיומו". (ההדגשה אינה במקור - ש.ג.) הנתבעים לא הביאו כל ראיה לכך שהוראת סעיף 19 לנוהל 112 שונתה או בוטלה, מלבד עדותו של ארז אלחנן לפיה ההוראה אינה מבוצעת שנים רבות. הנטל להוכיח כי ההוראה שונתה באמצעות הנוהג הוא, כאמור, על הנתבעת והנתבעת לא עמדה בנטל זה. הנטל להוכיח "נוהג מבטל תקנון" הוא נטל כבד, כפי שנפסק ע"י ביהמ"ש העליון, ועדותו של מר ארז אלחנן בביהמ"ש, מבלי שעדותו נתמכת בראיות נוספות לרבות ראיות אובייקטיביות, איננה מרימה את נטל ההוכחה המוטל על הנתבעת להוכחת נוהג זה. 26. הנתבעת טוענת בס' 22 לסיכומיה כי העסיקה את התובע בסניף אשקלון רק חדשיים מאחר ועפ"י סעיף ס' 8ד(6) לתקנות האגודה נקבע כי "לאחר תום תקופת הנסיון השניה לא יאוחר מאשר שלשה חדשים מתום התקופה תדון ותחליט ההנהלה בדבר אישורו של מועמד כחבר באגודה". משמעותו של סעיף זה, לטענת הנתבעת, כי אם לא ידונו בעניינו של המועמד תוך 3 חדשים עשוי הוא להחשב כאילו התקבל כחבר. טענה זו אינה ברורה ומכל מקום לא הוכחה. נוסחו של ס' 8 לתקנות האגודה איננו קובע כי אם לא ידונו בענינו של מועמד תוך 3 חדשים עשוי הוא להחדש כאילו התקבל כחבר. יתרה מכך - ס' 12ב להסכם המועמדות קובע כי "כל עוד לא החליטה ההנהלה אם לקבל המועמד כחבר האגודה אם לא, הוא ייחשב כמועמד במועמדות ב' ". כך או כך - הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח ולשכנע כי היא היתה רשאית להפר את ס' 19 לנוהל על בסיס ס' 8ד(6) לתקנות האגודה או כי היה לה צידוק לעשות כן. הנתבעת היא המעסיקה והיה עליה לדאוג במועד כי מועמד לחברות יעסוק ב- 3 סניפים, 3 חדשים לפחות בכל סניף, כנדרש בס' 19 לנוהל. משלא דאגה הנתבעת לעשות כן אין היא יכולה להתנער מהפרת הנוהל אשר בוצעה על ידה. 27. הנתבעת טוענת כי בהסכם המועמדות הסכים התובע לוותר על כל זכות תביעה וכי הוא לא יהיה זכאי לפיצוי. בין היתר, מפנה הנתבעת לסעיף 29 להסכם המועמדות: "המועמד מוותר בזאת מראש על כל תביעת זכות ו/או טענה שאיננה מוקנית לו במפורש בהסכם זה,אם וכאשר לא יאושר כחבר באגודה ו/או אם וכאשר מועמדותו לחברות תפסק מכל סיבה שהיא..." הנתבע טוען כי סעיפים 29, 13א, 13ב ו- 14 להסכם המועמדות הם תניות מקפחות, בלתי חוקיות ו/או נוגדות את תקנת הציבור. לא מצאתי לדון בשאלה האם תניות אלו תקפות אם לאו, שכן מוקנית לתובע הזכות כי מועמדותו תבחן על-פי תקנות האגודה ונהליה, המחייבים את שני הצדדים. ראוי גם להפנות להסכם המועמדות, ל"הואיל" השלישי, שם הוסכם: "... והואיל והמועמד מצהיר בזה כי הוא קרא את תקנות האגודה ותקנותיה וכי הוא נכון ומתחייב לקבל עליו את כל התנאים, הזכויות, והחובות החלים ושיחולו עליו עפ"י תקנות האגודה ותקנוניה כפי שהם כיום ובשינויים שיתקבלו מעת לעת ואת כל החובות שיוטלו עליו מעת לעת" (ההדגשות אינן במקור - ש.ג.). היינו התובע קיבל עליו את כל התנאים, הזכויות והחובות שיחולו עליו עפ"י תקנות האגודה ותקנוניה ואלה חלים גם על הנתבעת. משום כך אין התובע מנוע מלהגיש את התביעה הנוכחית והוא לא ויתר על זכויותיו הנטענות בפסק דין זה. 28. אשר על כן ניתן לקבוע כי הנתבעת הפרה את סעיף 19 לנוהל הפרה מהותית. החלטתה של הנתבעת להפסיק את מועמדות התובע, תוך הפרתו של סעיף 19 לנוהל, היא בלתי תקינה, בלתי סבירה, פוגעת בזכויותיו של התובע ונתונה לביקורת שיפוטית של בית המשפט. במסגרת ביקורת זו הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה ולהצהיר על בטלותה של החלטת הנתבעת להפסקת מועמדותו של התובע. בעניין ביקורת שיפוטית על התקנון והחלטות אגודה שיתופית ר' ע"א 4245/00 + 4275/00 לאה חן נ' קיבוץ תל קציר אגודה שיתופית, פד"י נז(6) 10. 29. לאור התוצאה אליה הגעתי אין עוד צורך לדון בטענתו הנוספת של התובע בעניין הפרת סעיף 13 לנוהל 112. 30. הסעד הכספי בכתב התביעה עותר התובע לפצותו בסכום של 300,000 ₪ בגין הנזק המיוחד שנגרם לו בגין הפרת הסכם המועמדות, מיום הפסקת עבודתו ועד מועד הגשת התביעה. בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע כי עובר להרחקתו משורות הנתבעת, עדיין כמועמד לחברות, השתכר משכורת חודשית בסכומים שנעו בין 13,000 ₪ ל- 19,000 ₪ לחודש. לטענתו, הרחקתו מאגד כרתה את מטה לחמו ומאז 31.12.97 ובמשך כשנה וחצי לא חזר למסלול עבודה מסודר ומצא, לעתים רחוקות, פרנסה דחוקה, בעבודות מזדמנות, כשרוב הזמן היה מובטל. עוד הצהיר כי באוגוסט 1999 עלה בידו להתקבל לעבודה כנהג שכיר בחברת הובלות במשכורת של כ- 5,000 ₪ ברוטו לחודש, וכי הוא מסייע לאשתו, כנהג, בעבודתה כמשווקת מוצרי קוסמטיקה. 31. דין התביעה הכספית להידחות. התובע לא הוכיח במידה הראויה, ולטעמי אפילו לא לכאורה, כי מאז הפסקת מועמדותו אצל הנתבעת עבד לעתים רחוקות, ובעבודות מזדמנות, כשמרבית הזמן היה מובטל. התובע לא הציג ראיות להיותו מובטל, או הסבר מדוע אין בידיו ראיות שכאלה, אם פנה בעניין היותו מובטל ואם קיבל כספים עקב כך. התובע לא הוכיח כי פנה וחיפש עבודה באותה תקופה, כי לא ניתן היה למצוא עבודה אחרת במקום עבודתו באגד ובשכר דומה לזה שהשתכר באגד, ואף לא הציג ראיות לעניין ה"פרנסה דחוקה בעבודות מזדמנות" אותן ביצע, על-פי תצהירו, לרבות ראיות על גובה השתכרותו. בהעדר כל אלה, ובמתן תצהיר בלבד, לא הוכיח התובע כי נגרם לו נזק כספי בתקופה הרלבנטית. זאת ועוד. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של אשתו ושל מר מאיר עטר, מקורבו, ואין בתצהירים אלה מאומה על ירידה בהכנסותיו של התובע. ניתן היה לצפות כי אלה, או לפחות אשת התובע, המשווקת מוצרי קוסמטיקה, תתייחס אף היא להפסדים הכספיים שנגרמו למשפחה כתוצאה מהפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת. אי לכך, לא הוכיח התובע את תביעתו הכספית ודינה להידחות. 32. אשר על כן ולסיכום התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה: א. ניתן בזה פסק דין הצהרתי לפיו מבוטלת החלטת הנתבעת מיום 21.12.97 על הפסקת מועמדותו של התובע (וכך גם החלטת אסיפת המורשים אשר דחתה את ערעור התובע). ב. התביעה הכספית נדחית. ג. התביעה כנגד נתבעים 2 ו- 3 נדחית. 33. לאור התוצאה אליה הגעתי לפיה התקבלה בחלקה התביעה כנגד הנתבעת ונדחתה התביעה נגד נתבעים 2 ו-3, אין צו להוצאות. אגד