פסק דין העובדות 1. ביום 4.7.01 הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, בתיק - בג"צ 5325/01 (להלן: "העתירה" או "הבג"צ"). העותרות בעתירה היו המשיבות 1 ו-2 (להלן: "המשיבות"), וכן גם הגב' אורנה אוסטפלד והמבקשת. העתירה התייחסה לאפליה הנטענת של קבוצת הכדורסל - המשיבה 2 (להלן: "הקבוצה"), שהינה קבוצת כדורסל נשים, בקבלת תמיכות ומענקים, לעומת קבוצות גברים. ביום 2.6.04, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר קיבל את העתירה. בפסק הדין נקבע כי לעותרת 2 (היא המשיבה 2 דנן) ישולמו הפרשים כמתחייב מהקריטריונים של משיבים 4-5 בבג"צ, וזאת החל מיום 1.1.02, ואילך. 2. בתובענה דנן, טענה המבקשת כי היא זכאית לחלק מסויים מההפרשים ששולמו או עתידים להיות משולמים למשיבות בהתאם להוראות פסק הדין בבג"צ. לצורך כך ביקשה המבקשת דוחות וחשבונות מהמשיבות. טענות המבקשת 3. לטענת המבקשת, יש לקבל את התובענה מכמה טעמים. ראשית, לטענתה, אין מחלוקת כי ראוי לתקן את שכרן של שחקניות כדורסל, ולשאוף להשוואתו לשכרם של השחקנים. מוסכם גם כי לשם כך, בין היתר, הוגש הבג"צ. ההפרשים הרטרואקטיביים שנפסקו בבג"צ, נפסקו בגין ההפליה בתקופת העבר. המבקשת היתה שחקנית בתקופת העבר, ולכן ניזוקה מההפליה. ראוי וצודק, אם כך, כי ייקבע שהיא זכאית לחלק מתוך ההפרשים הרטרואקטיביים. 4. המבקשת טוענת, כי אין חולק כי שחקניות כדורסל בפרט, ונשים בכלל, משתכרות פחות מגברים במדינת ישראל. לטענתה, הבג"צ הוגש לצורך הטבת מצבן של השחקניות ב"מישור ההשתכרותי שלהן". אף על פי כן, לטענת המבקשת, המשיבות מבקשות להשתמש בכספי הבג"צ כדי להיטיב בראש ובראשונה עם עסקני הקבוצה, קרי הגב' אוסטרוביץ, וזאת בניגוד לכוונת העותרים בבג"צ, ובניגוד לכוונת פסק הדין שניתן בבג"צ בהתאם לעתירה. ע"פ הטענה, הגב' אוסטרוביץ אכן העבירה בזמנה כספים לקבוצה, אך כספים אלה היו "כספי אימוץ" - היינו תרומות, ולא "הלוואת בעלים", שגב' אוסטרוביץ העידה כי לא היה לה ברור אם יושבו לה אי פעם. לטענת המבקשת, מטרת פסק הדין בבג"צ תסוכל אם כספי ההפרשים יועברו לידי הגב' אוסטרוביץ. 5. המבקשת טוענת עוד, כי המשיבות עשו עושר ולא במשפט על חשבונה. לטענתה, הוכח כי העובדה שבג"צ זיכה את המשיבות בהפרשים הרטרואקטיביים, שהועברו למשיבות, הביאה להתעשרותן של המשיבות. כן הוכח, לטענת המבקשת, כי התעשרות זו באה, בין היתר על חשבונה של המבקשת. לטענת המבקשת, הוכח כי אילולא האפליה, שכרה היה גבוה יותר, היינו כי היא היתה מקבלת כספים הנמצאים היום אצל הקבוצה. המבקשת טוענת כי די בציפייתה להנות מפירות הבג"צ, ומההפרשים הרטרואקטיביים, כדי לקבוע כי מניעת הציפייה תהווה התעשרות שלא כדין על חשבונה.לטענתה, גם שיקול ה"צדק" שהוא הראשון במעלה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, מוביל לתוצאה דומה. עוד נטען כי המשיבות נהגו שלא בתום לב. 6. באשר לטענות המשיבות לגבי חופש החוזים, נטען כי ההסכמים שבהם התקשרה המבקשת עם הקבוצה, הוכתמו בכתם של האפליה, ולכן נדרש כעת תיקונם. טענות המשיבות 7. מנגד, טוענות המשיבות כי יש לדחות את התובענה. לטענתן, עניינה היחיד של העתירה לבג"צ, היה הסרת האפלייה שננקטה ע"י העירייה כלפי הקבוצה. המבקשת (כמו גם הגב' אורנה אוסטפלד), צורפו לעתירה כעותרות נפרדות, שאינן זכאיות לסעד כלשהו. גם פסק הדין בעתירה התייחס לקבוצה - לאפלייה שננקטה כלפיה, ולזכותה של הקבוצה לקבל כספי תמיכות. יוער בסוגריים בהקשר זה, כי המבקשת אינה כופרת בכך כי הבג"צ נועד להסיר את האפלייה כנגד הקבוצה, וכי הזכאית היחידה לכספי התמיכות היא הקבוצה - ולא המבקשת עצמה. אולם לטענת המבקשת, הפגיעה המפלה בקבוצה, פגעה בעקיפין גם בה עצמה, ולכן התיקון הרטרואקטיבי של האפלייה ע"י בג"צ, צריך להשפיע גם עליה. 8. המשיבות מוסיפות וטוענות, כי המבקשת ניהלה עם הקבוצה מו"מ על תנאי שכרה, והתקשרה איתה בהסכמים, בהם נקבע שכרה (שהיה שכר גבוה יחסית גם לשחקניות כדורסל זרות). בית המשפט אינו רשאי להתערב כעת בתוכנם של החוזים הללו, ואין כל עילה לעשות זאת. נטען כי המבקשת לא הוכיחה כי שכרה היה גדל לו היתה הקבוצה מקבלת תוספת תקציבית. נטען לענין זה כי שיקול הדעת הבלעדי לגבי אופן השימוש בכספים הוא של הנהלת הקבוצה, ושלה בלבד. 9. המשיבות טענו כי בית המשפט העליון לא הגביל אותן לגבי אופן השימוש בהפרשים הרטרואקטיביים, למטרות העונות שחלפו דווקא. כספי תמיכות אינם מיועדים לשימוש בעונה מסוימת, ואף אינם "צבועים" בצבע של מטרה מסויימת (כגון שכר לשחקניות). 10. באשר לטענה המבוססת על העילה של עשיית עושר ולא במשפט, נטען כי המבקשת לא הוכיחה כי היתה לה ציפיה לגיטימית ומבוססת, העולה כדי אינטרס בר הגנה משפטית. דיון 11. אני סבורה כי דין התובענה להדחות. הטעם לכך הינו כי אני סבורה שהמבקשת לא הוכיחה את אחד היסודות העוברים כחוט השני בכל טענותיה. היא לא הוכיחה כי לו היו הכספים נשוא הבג"צ - ההפרשים הרטרואקטיביים - משולמים לקבוצה בעבר, במועדים בהם היתה המבקשת שחקנית בקבוצה, כי שכרה בעבר היה גבוה יותר. 12. אני סבורה כי המבקשת כשלה בהוכחת רכיב זה, מכמה טעמים: ראשית, הוכח כי המבקשת קיבלה שכר גבוה, יחסית לשחקניות אחרות בקבוצה, ואף יחסית לשחקניות מחו"ל. 13. שנית, המבקשת לא הוכיחה - וקשה מאוד היה להוכיח זאת, כי לו היו כספי התמיכה משולמים לקבוצה בשנים בהן היא שיחקה בה, כי כספים אלה היו משמשים דווקא להעלאת שכרה. מאחר שכאמור שכר המבקשת היה שכר גבוה יחסית לשחקניות אחרות, ומאחר שלקבוצה היו צרכים רבים אחרים, אין זה מן הנמנע (ולא הוכח אחרת) כי הכספים היו משמשים דווקא להעלאת שכר המבקשת. הכספים הנוספים - לו היו מגיעים לקבוצה במועדים בהם היתה המבקשת עדיין שחקנית של הקבוצה, היו עשויים לשמש למטרות רבות אחרות - רכישת שחקניות אחרות נוספות, מחנות אימונים במהלך העונה, מפעלים נוספים וכו' (ר' עמ' 7 שורות 8-9 לפרוטוקול), וכיו"ב השקעות אחרות, שהמבקשת לא בהכרח היתה נהנית מהן. לא הוכח כי קיים קשר ישיר בין גובה כספי התמיכה לבין השכר. השכר הוא פונקציה של מו"מ, וההסכמות נובעות מאפשרויות אחרות שעומדות בפני השחקן הרלוונטי, בין אם בארץ ובין אם בחו"ל. בהקשר זה, יש רלוונטיות לטענת המשיבות, לפיה שכרם של שחקני הכדורגל של קבוצת הגברים של רמת השרון היה נמוך בהשוואה לשכר המבקשת, למרות שתקציב קבוצת הכדורגל היה גבוה יותר - פי שניים וחצי או שלושה (ר' עמ' 5 שורות 15-18 לפרוטוקול). 14. שיקול הדעת לגבי אופן השימוש בכספים הוא של הנהלת הקבוצה. המבקשת אינה חולקת על כך. לו היו עומדים לרשות הנהלת הקבוצה תקציבים גבוהים יותר, הרי כאמור ההנהלה לא היתה משתמשת בהם בהכרח לשיפור שכרה של המבקשת, ועל כל פנים המבקשת לא הרימה את הנטל שהוטל עליה ולא הוכיחה כי זהו המצב. 15. יתרה מזאת, אני סבורה כי המבקשת לא הרימה את הנטל, ולא הוכיחה כי לו היו כספי ההפרשים משולמים לקבוצה במועדים הרלוונטיים בהם היתה המבקשת שחקנית בקבוצה, כי התקציב שהיה עומד לרשות הקבוצה בשנים הרלוונטיות, אכן היה גדל. הנחה זו - לפיה תקציב הקבוצה היה צריך להיות גדול יותר לו היתה הקבוצה נהנית מכספי התמיכה המלאים, שהוענקו לה רטרואקטיבית ע"י הבג"צ, עוברת אף היא כחוט השני בכל טענות המבקשת. 16. כך המבקשת טוענת, כי "לולא האפלייה היה שכרה גבוה יותר" (סעיף 10 לסיכומים), כי שכרה נגזר מתקציב הקבוצה, והיה כפי שהיה רק בשל "מגבלת התקציב" (ס' 11-12 לסיכומים), כי "אילו לא היתה אפלייה, וההפרשים הרטרואקטיביים היו משולמים במועד בו הם מוענקים, היה עומד לרשות הקבוצה תקציב גדול יותר, וכפועל יוצא מזה - השכר לו היתה זוכה המבקשת היה גבוה יותר" (ס' 14.6 לסיכומים). גם בטענות לגבי עשיית עושר ולא במשפט נטען כי "אילולא האפלייה, שכרה של המבקשת היה גבוה יותר" והכספים שהמבקשת היתה אמורה לקבל נמצאים כעת בקופת הקבוצה (ר' ס' 25 ו-29 לסיכומים). הטענה עולה גם בפרק על חופש החוזים, בס' 40 לסיכומים - גם שם נטען כי האפליה שפגעה בקבוצה, פגעה גם בשכרה של המבקשת עצמה. 17. המבקשת העלתה טענות רבות כנגד הגב' אוסטרוביץ, וכנגד הכוונה שלה להעביר לעצמה את כספי הבג"צ (כולם או חלקם). ואולם, אני סבורה כי יש להביא בחשבון כי בתקופה בה המבקשת שיחקה בקבוצה, אין חולק כי הגב' אוסטרוביץ העבירה לקבוצה מחשבונה הפרטי כספים רבים - 825,000 ₪. ההפרשים הרטרואקטיבים שהתקבלו (725,000 ₪), אינם מכסים את מלוא הסכומים שהגב' אוסטרוביץ העמידה לרשות הקבוצה. 18. המבקשת טוענת כי הכספים שהעבירה בגב' אוסטרוביץ, ניתנו ככספי אימוץ - היינו כתרומה לקבוצה. הגב' אוסטרוביץ טענה כי המדובר בהלוואה. אני סבורה כי אין צורך להכריע לצורך הכרעה בתובענה שבפני, האם הכספים שהעבירה הגב' אוסטרוביץ לקבוצה היו תרומות או הלוואות. די לי בקביעה כי מדובר בכספים פרטיים של הגב' אוסטרוביץ, שהיא נתנה לקבוצה, וכי היא לא האמינה שתזכה לקבלם בחזרה (כפי שהעידה הגב' אוסטרוביץ בפני, ועדותה לא נסתרה). 19. אני סבורה כי לו היו ההפרשים הרטקואקטיביים מועברים לקבוצה בשנים בהן המבקשת שיחקה בה, סביר כי הגב' אוסטרוביץ לא היתה מעמידה לרשות הקבוצה ותורמת לה (או מלווה לה) את כל אותם כספים שתרמה בפועל. סביר בהחלט להניח, כי לו היה לקבוצה תקציב נוסף, שהיה מאפשר לה להתקיים ללא התרומות הללו (או חלקן), כי הגב' אוסטרוביץ לא היתה תורמת את התרומות - שכאמור לא האמינה כי יושבו לה אי פעם. לכן, אני סבורה כי הוכח שלולא תרומותיה של גב' אוסטרוביץ (ובהנחה שכספי ההקצבות נשוא הבג"צ היו מועברים לקבוצה) - לא היה לקבוצה תקציב גדול יותר ממה שהיה לה בסופו של דבר. על כל פנים, אין זה סביר בעיני כי התרומות היו נתרמות ע"י הגב' אוסטרוביץ רק כדי לאפשר את הגדלת שכרה של המבקשת. התרומות לא היו נעשות לצורך זה בלבד. 20. כידוע, המבקשת ניהלה מו"מ עם הקבוצה, והסכימה לקבל את השכר שניתן לה בסופו של דבר. השכר ניתן לה, לטענתה, לאור "מגבלת התקציב" של הקבוצה. מה היה תקציב הקבוצה לו היו ההפרשים משולמים במועד? כאמור, אלמלא תרומותיה של הגב' אוסטרוביץ ולו היו כספי התמיכות ניתנים לקבוצה, התקציב לא היה משתנה. הקבוצה היתה יכולה אז לנהל עם המבקשת את אותו המו"מ עצמו, וחזקה על המבקשת כי היתה מסכימה לאותם תנאים, שכן כאמור תקציב הקבוצה לא היה גדול יותר. 21. המסקנה מהאמור לעיל היא כי לו היו ההפרשים משולמים במועדים הרלוונטיים לקבוצה, לא היה עוד צורך בתרומותיה של הגב' אוסטרוביץ. וודאי שלא היה בהן צורך, רק לעל מנת להגדיל את שכרה של המבקשת. התרומות לא היו נתרמות לצורך זה, ומצבה הכספי של הקבוצה ותקציבה היו מוסיפים להיות כפי שהיו בפועל, עת המבקשת שיחקה בקבוצה. המו"מ שהיה מתנהל עם המבקשת היה מתנהל באותה "מגבלת תקציב" כפי שהתנהל בסופו של דבר, ושכר המבקשת לא היה משתנה. 22. יוער כי כל האמור לעיל אין בו כדי לחוות דעה בשאלה האם גב' אוסטרוביץ זכאית לעשות שימוש בכספי הבג"צ כדי להשיב לעצמה את הכספים שנתנה בזמנו לקבוצה. 23. לכן, ומשלא הוכח ע"י המבקשת כי לו היו כספי התמיכות משולמים לקבוצה במועדים בהם היא היתה שחקנית בקבוצה, כי תקציב הקבוצה היה גדול יותר, ומשלא הוכח כי לו היו הכספים משולמים במועדם, כי המבקשת היתה זוכה לשכר גבוה יותר - אני סבורה כי המבקשת לא הוכיחה את תביעתה ויש לדחות אותה. 24. המבקשת לא הוכיחה כי היא זכאית לחלק מכספי התמיכות שהקבוצה קיבלה מכוח פסק הדין של הבג"צ. לא הוכח כי מטרת הבג"צ תסוכל אם המבקשת לא תזכה בכספים, לא הוכח כי הכספים היו משמשים למניעת אפלייתה של המבקשת בשכרה לעומת שחקני כדורסל גברים (אפלייה שאינה שנוייה במחלוקת), ולא הוכחה העילה של "עשיית עושר ולא במשפט" ע"י הקבוצה, מכל הטעמים שפורטו לעיל. לכן, התובענה נדחית. 25. באשר להוצאות - בניגוד למשיבות אינני סבורה כי יש לחייב את המבקשת בהוצאות לדוגמה. למרות שטענות המבקשת לא התקבלו על ידי, המניע שלה בהגשת התובענה אינו בלתי סביר בעיני. המבקשת חשה כי לו היתה שחקן כדורסל ממין זכר, ולא שחקנית כדורסל, שכרה היה גבוה פי כמה וכמה מהשכר אותו הרוויחה כשחקנית. עובדה זו אינה שנוייה במחלוקת, כפי שצויין לעיל. המבקשת סברה (לדעתי בטעות, כפי שפרטתי בפסק דין זה), כי מהטעם הזה היא זכאית לחלק מהכספים שהועברו לקבוצה ע"י בג"צ, שלדעתה היו יכולים לתקן גם את האפלייה בשכרה שלה. אף על פי כן, אינני סבורה כי זהו המצב בו יש להמנע כליל מפסיקת הוצאות. אני מחייבת, לכן, את המבקשת בהוצאות המשיבות 1-2 בסך כולל של 5,000 ₪ + מע"מ. דיני ספורטכדורסלהפליה / אפליה