פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. המערער, מורה במקצועו, פרש לפנסיה מוקדמת ביום 31.8.1993. החל מחודש ספטמבר מקבל המערער מהמשיבה (להלן - מבטחים) פנסיה בשיעור שהיה זכאי לקבל, לו המשיך בחברותו עד גיל 65. אין חולק כי, המדינה נושאת במימון עלות הפנסיה וכי מבטחים מהווה "צינור" בלבד להעברת הכספים למערער. זאת, מכוח הסכם קיבוצי מיום 15.5.1989 העוסק במסלולי פרישה למורים. 2. המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב (עב 7116/00 ; השופטת הראשית ורדה וירט-ליבנה), בה נטען כי מבטחים חישבה את הפנסיה לה זכאי המערער בצורה מוטעית. לטענת המערער, במהלך שנות עבודתו צבר ותק פנסיוני של 180 חודשים, אך מבטחים חישבה את הפנסיה המגיעה לו כאילו צבר ותק פנסיוני של 169 חודשים בלבד. עוד נטען בתביעה כי המערער זכאי לפנסיית נכות, וכי היה על קרן מקפת (להלן - מקפת), בה היה מבוטח משך חמישה חודשים להעביר את הכספים שנצברו על שמו למבטחים. 3. מבטחים טענה בכתב ההגנה כי במועד הפרישה לגימלאות צבר המערער 170 חודש וכי המערער לא פנה מעולם למבטחים בבקשה לקבל פנסיית נכות, ולכן אין הוא זכאי לתשלום פנסיית נכות. הוסיפה מבטחים וטענה כי מאחר ועל פי תקנון מבטחים (להלן - התקנון) יש להגיש תביעה לפנסיית נכות תוך שלוש שנים מיום אובדן כושר העבודה הנטען ומאחר שחלפו יותר משלוש שנים מיום אובדן הכושר הנטען ולא הוגשה כל תביעה על ידי המערער, התיישנה תביעתו בעניין זה. 4. בית הדין האזורי קבע כי "חישוב הוותק נעשה כדין ובהתאם לתקופות העבודה בהן היה מבוטח בנתבעת (מבטחים - ע.ר.)". לאור האמור, דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער. 5. בערעור שהגיש טען המערער כי בדו"ח ששלחה מבטחים בשנת 1991 (להלן - הדו"ח) נכתב כי עד לחודש יוני 1991 צבר המערער 174 חודשים. החל מחודש יולי 1991 ועד הפרישה בשנת 1993 צבר המערער שישה חודשים נוספים (כיוון שעבד רק בחלק מן התקופה האמורה). לפיכך, צבר המערער בסך הכל 180 חודשים. בנוסף, נטען כי המערער לא הגיש תביעה לפנסיית נכות כיוון שלא ידע מהן זכויותיו על פי התקנון. 6. מבטחים ביקשה לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו והדגישה כי נפלה טעות בדו"ח, בו צויין, כאמור, כי המערער צבר 174 חודשים. עוד טענה מבטחים כי בדו"ח צויין מפורשות כי "במקרה של אי התאמה בין הדו"ח לתקנות יחייבו התקנות", וכי המערער אינו זכאי לקבל פנסיית נכות, מכיוון שלא הגיש תביעה לקבלת פנסיית נכות, ומכיוון שלא עמד בתנאים הקבועים בתקנון לקבלת פנסית נכות. 7. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כפי שעולה ממכתבה של מבטחים למערער מיום 9.2.1998, בו מפורטות תקופות העבודה של המערער והתקופות בגינן הופרשו למערער סכומים למבטחים, צבר המערער עד למועד הפרישה 170 חודשים. לאור האמור, לא יכול להיות ספק כי בדו"ח נפלה טעות. הסיבה לטעות זו הוסברה על ידי מבטחים במילים הבאות : "התובע (המערער בענייננו - ע.ר.), כפי שניתן לראות מפירוט חודשי הביטוח במבטחים בסעיף 3.1 לעיל עבד במקומות עבודה רבים ושונים. לפיכך הטיפול בתובע התבצע במספר סניפים שונים של מבטחים. בעת שהתובע עבד במוסדות חינוך אור יהודה, בין התקופות 9/73 - 8/74, החברה לא העבירה למבטחים את הכספים בגין חודשים 5/74 - 8/74, במועד. כספים אלו הועברו למבטחים רק בשנת 1975, בתוספת תשלומי הצמדה וריבית כחוק. בטעות, באחד מסניפי מבטחים, נרשמו כספים אלו ככספים השייכים לתקופה 12/74 - 12/75, תקופה בה התובע לא היה מבוטח כלל במבטחים למעט בחודש 8/75" (סעיפים 3.4.1 ו - 3.4.2 לכתב ההגנה של מבטחים בבית הדין האזורי). סבורים אנו, כי טעות זו של מבטחים לעולם חוזר, וכי לא קמה למערער כל זכות משפטית להנצחתה של אותה טעות. משאלו הם פני הדברים, בדין חישבה מבטחים את הפנסיה לה זכאי המערער כאילו צבר ותק פנסיוני של 170 חודשים. בהקשר זה יש לציין, כי אין לקבל את טענת המערער, לפיה יש לערוך לגביו את החישוב לפי ההוראות הקבועות בתקנה 27 לתקנון מבטחים, שכן תקנה זו חלה רק במקרה של תשלום דמי גמולים עבור 180 חודשים, נתון שאינו קיים לגבי המערער. תקנה זו לא חלה גם מן הטעם שהמערער, יליד 1941, היה בעת פרישתו בן 52, בעוד התקנה חלה אך ורק על מי שמלאו לו 60 שנה. 8. גם הטענה, לפיה לא נכללה במניין הוותק הפנסיוני תקופת העבודה באורט בשנת הלימודים 1980-1981 התגלתה כמוטעית. המוצגים ער/7-ער/9 מגלים שהכספים שהופרשו בתקופה זו עבור המערער לא צברו זכויות ונרשמו ככספי תגמולים בלבד. אם למערער טענות בעניין זה, היה עליו להפנותם למקפת ולאורט. 9. טענתו של המערער, לפיה זכאי הוא לפנסיית נכות - דינה אף היא להידחות. למערער נכות בשיעור 43% על פי החלטת ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי. עם זה, לא זכאי היה המערער לקצבה בענף נכות כללית, כיוון שלא איבד 50% מכושרו להשתכר. לא הוכח, כי המערער פרש עקב הנכות הנטענת על ידו, אלא על פי מסלול מיוחד לפרישה מוקדמת של מורים. בחומר הראיות לא נמצאה כל ראייה לפיה המערער, שלקה בבריאותו הגיש תביעה לקבלת פנסיית נכות. לא הוכח גם, כי המערער פנה אי פעם למבטחים בתלונות על מצב בריאותו. ברי, כי ללא דיווח לא הייתה מבטחים יכולה לדעת על מצבו הבריאותי של המערער ולבחון את זכאותו לפנסיית נכות. בנסיבות אלה, נדחית תביעתו של המערער לקבלת פנסיית נכות. 10. מאחר שהמערער לא צירף את מקפת כנתבעת בבית הדין האזורי גם לאחר שהוצע לו לעשות כן (ראה סעיף ו' לפסק דינו של בית הדין האזורי), לא מצאנו להתייחס לטענותיו של המערער המכוונות נגד מקפת. במאמר מוסגר, נוסיף כי ההסכמים הדנים ברציפות זכויות בין קרנות הפנסיה, עליהם מסתמך המערער, אינם חלים במקרה בו מדובר בפרישה מוקדמת במימון המדינה (ראה לעניין זה סעיף 14 לעיקרי הטיעון של מבטחים). נציין עוד, כי לטענת מבטחים, כאשר יהיה המערער זכאי לפנסיית זקנה על פי תקנון מבטחים, תשתתף מקפת בתשלום הפנסיה. 11. סוף דבר - לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות. עם זה, רשמנו לפנינו את הודעתה של מדינת ישראל, הנושאת, כאמור, בעלות מימון הפנסיה של המערער, כי מוכנה היא לחשב את הפנסיה המוקדמת שמקבל המערער כאילו פרש ביום 1.9.1993 לפנסית זקנה. יצויין, כי כתוצאה מחישוב זה יעמוד שיעור הפנסיה המוקדמת של המערער על 31.82% (במקום 28.33%). פנסיה