החלטה הבקשה: בפנינו בקשתה של חברה ליבוא ויצוא טבק בע"מ ("המבקשת") לחייב את מר אריה אברפירר ("המשיב") שעבד אצלה כמחסנאי, לבצע בדיקת פוליגרף. בבקשה נסמכת המבקשת על טופס החתום על-ידו והנטען כי הוא מחייבו לעשות כן ("הבקשה"). השתלשלות ההליכים: 1. המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה כספית לזכויות המגיעות לו, לטענתו, בגין תקופת העסקתו אצלה. בקליפת האגוז, טוען המשיב בכתב התביעה שחלה וכששב והתייצב לעבודתו, לאחר שהרגיש הטבה ולמרות שהיו לו ימי מחלה נוספים, פוטר מעבודתו, ללא מתן כל הודעה מראש. 2. בכתב ההגנה נטען, כי המשיב התפטר מעבודתו במבקשת. עיקר טענתה של המבקשת הוא, כי המשיב בהיותו אחראי על כל מלאי המוצרים של המבקשת, גרם לשיבושים במהלך התקין של העבודה: במהלך ספירת מלאי שנערכה בלעדי המשיב - בשל היותו שיכור - התגלו חוסרים משמעותיים במלאי ובקופה; המשיב הודה כי גנב שני בקבוקי וודקה ממשרד בנו של מנכ"ל המבקשת; התברר למבקשת, לטענתה, כי המשיב נהג להעניק ללקוחותיה הנחות שלא באישור ההנהלה, בגובה של 30% במקום 15% כמקובל ועל כן עלה החשד כי בגין ההנחות הללו גבה המשיב מהלקוחות סכומי כסף, אותם שלשל לכיסו; המבקשת אף חושדת שהמשיב נהג לגנוב מ"הקופה הקטנה" מזומנים מידי חודש. לטענתה, בשל מעשים אלו, אין המשיב זכאי לפיצויי פיטורים. על רקע האמור, דרש בנו של מנכ"ל המבקשת מהמשיב, כי ייבדק בפוליגרף, שכן הודגש, כי בהסכם העבודה עליו חתום כל עובד במבקשת, קיימת הוראה מפורשת המחייבת כל עובד להסכים לבצע בדיקת פוליגרף, היה ויידרש לעשות כן. המשיב סירב. לטענת המבקשת, סירובו של המשיב להיבדק בפוליגרף, מחזק את חשדותיה כנגד המשיב, והיא ראתה בכך הודאה של המשיב בכל טענותיה כלפיו. נציין, כי ביום 24.03.04 הגישה המבקשת תלונה במשטרה, בגין גניבה ממעביד, המיוחסת למשיב. 3. בד בבד הגישה המבקשת כתב תביעה שכנגד כנגד המשיב על-סך 195,000 ₪, שהינו, לטענתה, סכום הנזקים אותם גרם המשיב למבקשת. 4. בכתב התשובה לכתב התביעה שכנגד טען המשיב, כי יש לדחות את התביעה שכנגד מחמת העדר עילה. לטענתו, ציין בפני בנו של מנכ"ל החברה כי מסכים הוא להיבדק בפוליגרף. עוד נטען, כי המשיב אינו חתום על הסכם עבודה אצל המבקשת ומן הראוי היה לצרף את ההסכם לו אכן היה חתום על הסכם. המשיב הוסיף וטען, כי המסמך היחיד עליו חתם בעבר נגע להסכמתו לביצוע בדיקת פוליגרף, כאשר מנהלי המבקשת הטילו דופי בעובד אחר של המבקשת. לגופו של עניין נטען, כי המשיב לא מעל באמון המבקשת, עשה את עבודתו נאמנה, היה חוליה חשובה בניהול העסק ועשה לחיזוקה בשוק המקומי. המשיב טען, כי מעולם לא נטל סחורות ו/או כספים ללא רשות המבקשת; לא קיבל כל טובות הנאה מלקוחות; את ההנחות בעבור מכירת מוצרי המבקשת נתן בהנחיית בנו של מנכ"ל המבקשת. 5. נציין, כי המשיב אף הגיש כתב תשובה, בו שב והכחיש את כל שיוחס לו וטען כי פוטר מעבודתו. 6. בהמשך להחלטת בית-הדין בתום הדיון הראשון שהתקיים בהליך, המציא ב"כ המבקשת מסמך הנושא תאריך 19.11.02, וזה לשונו: "הצהרת נכונות לבדיקת פוליגרף/מכונת אמת אני, שם אברפור אריה ת.ז. ... מביע בזאת את הסכמתי להיבדק במכונת אמת בעניין חוסר בסיגרים במחסני החברה ליבוא ויצוא מוצרי ואביזרי טבק בע"מ חיפה. ...". (להלן: "הצהרת נכונות לביצוע בדיקת פוליגרף מיום 19.11.02"). הבקשה שבפנינו וטיעוני הצדדים: 7. בהמשך להחלטת בית-הדין בתום הדיון השני שהתקיים בתאריך 19.12.04, הגישה המבקשת את הבקשה דנן - בה מבקשת היא להורות למשיב לבצע בדיקת פוליגרף, זאת "על פי התחייבות מפורשת ובכתב של התובע [המשיב] על פי ובהתאם להסכם בדיקת פוליגרף שנחתם ביום 19.11.02". 8. בבקשה נטען, כי בניגוד מפורש להצהרת המשיב, בניגוד מפורש להסכמתו להיבדק בבדיקת פוליגרף ובחוסר תום לב קיצוני במיוחד, תוך הפרת הסכם העבודה, מסרב המשיב למלא את התחייבותו ולהיבדק בפוליגרף. לטענת המבקשת, אין חולק כי במקרה של יחסי עבודה, דרישת מעביד לחייב עובד לעבור בדיקת פוליגרף הנה דרישה לגיטימית וסבירה, כפי שהוכרה זה מכבר בפסיקה. עוד נטען, כי כלל יסוד הוא כי מחובתו של עובד כאשר מתעורר נגדו חשד סביר כי סרח, לעשות כל שביכולתו על מנת להפריך חשדות אלה ומשלא עשה כן, יפעל מחדלו כנגדו. דווקא בשל חובת הנאמנות המיוחדת וחובת תום הלב המוגברת החלה ביחסי עובד-מעסיק יש חובה, במקרים בהם יש חשד ספציפי להפריך חשד זה. כך, נטען אפוא, כתנאי מכללא, יש לקרוא לחוזה העבודה את החובה להיבדק בפוליגרף כדי להפריך חשדות במקרים בהם עולה חשד סביר כנגד עובד. קל וחומר בענייננו, שכן ידוע למבקשת שהמשיב מעל בכספים וגנב באופן קבוע סחורות. המבקשת הוסיפה וטענה, כי במסגרת הגמישות הנוהגת בבתי הדין לעבודה בהבאת ראיות ובשים לב לכלל הנסיבות, לרבות הסכמת המשיב להיבדק בפוליגרף וטענת גניבה ממעביד ומעילה באמון, זה המקרה בו על בית הדין להורות למשיב להיבדק. לבסוף נטען, כי גם אם יוחלט כי אין להציג בפני בית-הדין כראיה את תוצאות הבדיקה, הרי שגם במצב זה יש לחייב את המשיב לבצע את הבדיקה על-פי הקבוע בהסכם העבודה, הקובע מפורשות כי עליו להיבדק, ולו מטעם זה בלבד. 9. מנגד, מתנגד המשיב לחייבו להיבדק בפוליגרף. לטענתו, המבקשת לא צרפה לבקשה תצהיר לתמיכה בעובדות העולות מגוף הבקשה (מתי ובאילו נסיבות נחתמה הצהרת הנכונות להיבדק בבדיקת פוליגרף) ולכן יש לדחות את הבקשה על הסף. עוד נטען, כי בין המבקשת לבין המשיב לא נחתם הסכם עבודה בכתב ואין כל הוראה מפורשת המחייבת אותו להיבדק בפוליגרף. זאת ועוד, המשיב, כמו גם כל עובדי המבקשת, חתם ביום 19.11.02 על הצהרת נכונות לביצוע בדיקת פוליגרף, זאת בעקבות חשדות שהועלו על-ידי מנהל המבקשת כנגד עובד מסוים, כי הלה נטל ללא רשות סיגרים של החברה. המשיב הדגיש וכך, לטענתו, עולה מעיון בהצהרה, כי החתימה הייתה לצורך החשד הספציפי שהתעורר בעניינו של אותו עובד ולא ניתנה הסכמתו כי ניתן יהא להשתמש בהצהרה זו בכל עת ובכל שעה או בכל עניין. המשיב הוסיף וטען, כי הסכמתו להיבדק בפוליגרף עת פוטר על-ידי מנהל המבקשת, הייתה כדי למנוע את פיטוריו ולהוכיח את חפותו. אולם, כיום, לאחר שפוטר, אין בהסכמתו דאז כדי לחייבו. לגישתו, משתמו יחסי עובד-מעסיק ומשפוטר או התפטר, אין לחייב עובד להיבדק בפוליגרף. 10. עוד בטרם נדון בבקשה על הסעד המבוקש בה לגופה - נציין כי למרות שטיעוני המבקשת לפיהם ביחסי עבודה דרישה לגיטימית היא של המעביד לדרוש מעובדו לעבור בדיקת פוליגרף כל אימת שנחשד הוא בביצוע עבירה, וכי חובתו של העובד לציית לדרישה כדי להפריך את חשדות המעביד, לא הביאה המבקשת ולו אסמכתא אחת לביסוס טענותיה אלה. בהקשר זה אין להתעלם מכך שמשמעות הנטען על ידי המבקשת, כמפורט בסעיף 8 לעיל, הינה היפוך נטל הראיה הנוהג בדין. לאמור ביסוד טענתה שלא על המעביד אלא על העובד להוכיח - באמצעות הסכמה לבדיקת פוליגרף - שאין ממש בחשדות המעביד כלפיו. הייתכן שטענה שכזו - לא תיתמך ולו באסמכתא אחת, אשר תבהיר על מה נסמכת היא?! מאחר שטענה כה קיצונית הועלתה על ידי המבקשת - נבהיר להלן, ובהרחבה, מדוע לטעמנו לא זו בלבד שאין לאמצה במשפט העבודה, אלא מדוע יש לסייגה על פי עקרונות היסוד של השיטה המשפטית הנוהגת בישראל; ומדוע יתכן ותמצא היא מנוגדת לעקרונות שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בדיקת הפוליגרף והמסגרת הנורמאטיבית בהקשרה: 11. כיום נעשה שימוש נרחב בבדיקת פוליגרף, לצורך מטרות שונות. הבדיקה מתיימרת לחשוף אמירת שקר, בהתבסס על תגובות פיזיולוגיות לא רצוניות. ההנחה העומדת מאחורי מכשיר הפוליגרף הינה, כי ניתן לפרש את התגובות הללו אשר מתלוות לתשובות שנותן הנבדק למערך שאלות מתוכנן, כמעידות בהסתברות גבוהה על אמירת שקר או אמת. על מאפייניה ורכיביה של בדיקת הפוליגרף נאמר: "... בדיקת הפוליגרף מורכבת משלושה חלקים: בחלק הראשון של הבדיקה נשאל הנבדק שאלות המכונות 'שאלות קרות', ניטרליות באופיין, ובהן שאלות המתייחסות לשמו הפרטי, שם משפחתו ופרטים אישיים אחרים, שבדרך כלל אין בהן מטען רגשי עבור הנבדק, אם כי השאלות כוללות בחלקן מאפיינים אישיים אשר יש אפשרות שהנבדק אינו מעוניין לחושפם ברבים. בחלק השני של הבדיקה נשאלות שאלות מסוג אחר - שאלות שהן רלוונטיות לנושא הבדיקה, המכונות 'שאלות חמות', ואלה מתייחסות במישרין לנושא האישום ולחלקו של הנבדק באירועים המשמשים נושא לבדיקה. השאלות מן הסוג הנוסף - החלק השלישי - הן שאלות הביקורת. שאלות אלה עוסקות במידע שאינו קשור במישרין לעניין נושא האישום, אך הן בעלות ערך רגשי מוגבר עבור הנבדק, ויש הנחה כי הנבדק יהיה מוטרד מהן. שאלות כאלה עשויות להתייחס למעשים 'בלתי כשרים' בעברו של הנבדק ולעניינים שעשויים להטרידו במידה גדולה יותר מ'השאלות החמות', אם הנבדק הוא דובר אמת. הנבדק 'דובר השקר' אמור להיות מוטרד יותר מ'השאלות החמות' הרלוונטיות לנושא הבדיקה. למען שלמות התמונה יצויין עוד כי טופס הבדיקה כולל גם פרטים רפואיים שונים הנוגעים לבעיות רפואיות של הנבדק, שימוש בתרופות וכיוצא באלה פרטים שיש בהם לסייע לעריכת הבדיקה. טכניקת הבדיקה מבוססת על תגובות פיזיולוגיות של הנבדק במצבי התרגשות, פחד או מבוכה" (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית-הדין הצבאי לערעורים ואח', פ"ד נז (4) 625 , 637-638). 12. בדיקת הפוליגרף לא קיבלה הכרה מדעית כללית וישנם חילוקי דעות לגבי אמינותה. מול מחקרים המעידים שרמת הדיוק שלה מגיעה ל-90% ואף יותר, קיימים מחקרים המוכיחים שקיימות השפעות סביבתיות רבות שלא ניתן לנטרלן באופן מוצלח; ליקויים טכניים במכשיר שלא ניתן לאתרם; התרשמות סובייקטיבית של מפעיל המכשיר, אשר עלולה להשפיע על הערכתו הסופית וכו'. 13. לעניין קבילותן של תוצאות בדיקת הפוליגרף, כראיה, יש להבחין בין המישור הפלילי לבין המישור האזרחי: א. במישור הפלילי: הפסיקה טרם הכירה במכשיר הפוליגרף כאמצעי חקירה מדעי, מדויק ובטוח במידה מספקת, על-מנת לפתוח בפניו את שערי בית-המשפט. תוצאות בדיקת פוליגרף ותגובת נאשם להצעה להיבדק בפוליגרף, פסולות כראיה במישור הפלילי (ראו: י' קדמי על הראיות חלק שני (תשס"ד) 1111). לאחרונה נפסק על-ידי כב' השופט רובינשטיין, בשאלה האם יש לאפשר לעורר, הנתון במעצר עד תום ההליכים, המבקש להיבדק בבדיקת פוליגרף בהיותו במעצר, על-ידי ליוויו למכון העורך בדיקות מעין אלו: "... תוצאותיה של בדיקת הפוליגרף אינן קבילות במשפט הפלילי המהותי גופו, ולטעמי כך ראוי, ולעומת זאת לא נסגרה הדלת בפני התייחסות אליו בהליכי ביניים כמו מעצר... כשלעצמי הבעתי לא אחת הסתייגות מחיוב בבדיקת פוליגרף, בשל פגיעתה בכבוד האדם; עשיתי כן ספציפית בהקשר לסינון בטחוני, כשאין כל חשד נגד אדם... ... השאלה שלפנינו היא האפשרות להתגונן בדרך סבירה וראויה, הצריכה להינתן לנאשם בהליכי מעצר, שבהם אין הדלת נעולה-על פי הפסיקה-לשכנע בעזרת תוצאותיהן של בדיקות פוליגרף. לדעתי אין לקבל-בכל הכבוד-גישה המונעת זאת, בוודאי כשהמדובר, ככלל, במתן האפשרות לאדם לשטוח את כל טענותיו ולנסות לשכנע בהן. בעיני אין ספק, כי ככלל צריך ליתן למבקש אפשרות זו, כשם שהיתה עומדת לאדם אילו היה משוחרר בערבות... איני סבור כי כבית משפט עלינו לנהוג מנהג שיש בו-ולוא בלי משים-שמץ פטרוניות, קרי לומר לאדם שטוב לו שיימנע להוציא כסף למטרה פלונית הקשורה בנסיונו להשתחרר ממעצר שכן אין לה סיכוי, מה גם שהמדובר-כאמור-בנושא שאינו דחוי כליל על פי הפסיקה בהקשר המעצר. אף לשיטה שלפיה הפוליגרף פוגע בכבוד האדם, רשאי האדם עצמו כמובן למחול על כבודו" (בש"פ 1000/05 גיא חסיד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 01.03.05)). ב. במישור האזרחי: פסק-הדין המנחה הינו ע"א 61/84 יוסף ביאזי ואח' נ' אברהם לוי (להלן: "עניין ביאזי"). באותו הליך נדונה השאלה האם ובאיזו מידה רשאי בית-המשפט, הדן בהליך אזרחי, לתת תוקף להסכם בין צדדים מתדיינים, לפיו יש לראות בתוצאות בדיקת הפוליגרף משום תשובה קונקלוסיבית לשאלות העומדות במחלוקת באותו המשפט. נציין, כי לפסק-הדין קדם דוח ועדת כהן, אשר מונתה לבדיקת הנושא. על אף ספקנותה של הועדה בדבר מידת אמינותה של הבדיקה סברה הועדה, כי אין למנוע מבית המשפט לקבל ראיה מסוג זה, כאשר הצדדים במשפט אזרחי הביעו את הסכמתם המפורשת לכך.( ההדגשה שלי -ר.כ.). לעניין הקבילות - "הלכה למעשה, בהליכים אזרחיים, אין מניעה להגשת תוצאות הבדיקה בפוליגרף כראיה, בהסכמתם של בעלי הדין. הסכמה זו, חייבת להיות במפורש להגשת התוצאות כראיה בבית-המשפט דווקא; שאין די בהסכמה מסויגת להיבדק לצורכי המו"מ בין הצדדים או כתנאי לחיובו של היריב" (קדמי, לעיל, עמוד 1119; ראו גם ד"ר נ' קנת וח' קנת אמצעי זיהוי וחקירה (2001) 141;ע"א 4027/97 סולפרד בע"מ ואח' נ' עמישי, חברה לשיווק בע"מ ואח', פ"ד נג (2) 522, 527). ובמקום אחר: "... קבילותם של מימצאי בדיקה בפוליגרף, בין כ"ראיה החלטית" ובין כראיה מכלל הראיות, [מותנית] בהוכחת הסכמתם המוקדמת, וכן תוכן הסכמתם של הצדדים. ומשמצא השופט המלומד, כי אין לפניו ראיה מספקת לקיומה של הסכמה מוקדמת כזאת, או למהותה, מצווה היה להתעלם כליל ממימצאי הבדיקה שהובאו לידיעתו" (ע"א 678/86 חסן חניפס נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (4) 177, 181). לעניין המשקל הראייתי - בעניין ביאזי נאמר על-ידי השופט גולדברג, בדעת רוב: "סבורני כי על פי שיטת המשפט הנקוטה בידינו, כשבידי בעלי הדין לנווט בהסכמה הדדית את דרך ניהולו של המשפט ודרך סיומו, לסטות מדיני הראיות, להגיש כל ראיה שברצונם ואף ליטול בחזרה ראיה שכבר הוגשה, להצהיר על עובדות בלי להוכיחן, וכל כיוצא באלה הסכמות שבסדרי דין ובמהות שבית המשפט 'קשור' להן ואינו מכניס ראשו ביניהן - אין מנוס מהמסקנה כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בחינת 'יקוב החוזה את ההר'... מדיניות שיפוטית זו שעל פיה רצונם של בעלי-הדין כבודם, אינה נוגדת את הסדר הציבורי או תיקון העולם, שכן 'לציבור אין עניין בכך, שהמשפטים יסתבכו ויימשכו זמן רב עקב הבאת עדים רבים להוכחת תביעה'... בעוד שלצדדים יש עניין ב'דיון מקוצר'. ואם תאמר, הכיצד ייתן בית המשפט ידו להכרעה שאינה מתיישבת, לדעתו, עם ראיה שכבר הוגשה לפניו קודם שהגיעו בעלי-הדין להסכמה להעביר ההכרעה אל מחוץ לכתלי בית המשפט, הרי שדילמה זו קיימת על-פי שיטתנו גם כשהגיעו הצדדים במהלך הדיון ואף בסופו להסכם המסיים את ההליך, בין בדחיית התובענה ובין בחיוב אחד הצדדים לה, ואין הסכמתם עולה בקנה אחד עם ראיות שהובאו. האם ניתן לבית המשפט שיקול דעת שלא לאשר ההסכם ולתת לו תוקף של פסק-דין רק מטעם זה? והאם יש בכך עילה לבעל-דין לבטל את ההסכם? העובדה כי מונחת לפני בית המשפט ראיה שאינה מתיישבת עם ההכרעה 'החיצונית' אינה רלבנטית, כשטעמו של בעל-הדין המבקש עתה לסמוך על ראיה זו, היה עמו בשעתו להעדיף הכרעה בדרך אחרת. העדפת ההסכם אליו קשורים הצדדים על פי דיני החוזים, היא במקרה זה... מעין החוויית קידה של האידיאה המוסרית לדין אמת, כלפי הנורמה החוקית בדבר תוקפו של הסכם. כל אחד מהצדדים להסכם נטל מרצון סיכון מחושב כי ההכרעה בדרך המוסכמת לא תיפול לטובתו, ואל לו להתנער באופן חד צדדי מהסכמתו ולבקש לשוב ולחסות תחת כנפיה של אלת הצדק, אותה זנח קודם לכן, כשההכרעה לרעתו" (פ"ד מב (1) 446 , 475). עינינו הרואות, כי בהליכים אזרחיים, כיון שבעלי הדין "שולטים" בהליכים, בידם ליטול מבית-המשפט את שיקול דעתו ולקבוע כי על פי "ראיה פסולה" יחרץ הדין, ובית המשפט יכבד קביעה זו. זאת ועוד, אף בהליך אזרחי, אין מקום להפריז בחשיבות הסירוב לביצוע בדיקת פוליגרף, ואין לנתקו מיתר הנסיבות, כשממילא אין תוצאת הבדיקה מוכרת כאמצעי בטוח ואמין לגילוי האמת. ברור שמכאן ועד אימוץ טענת המבקשת המחייבת את המשיב להפריך כל חשד של המבקשת רק משום שהיא חושדת בו - המרחק רב. 14. בית הדין הארצי טרם נדרש לנקוט עמדה ישירה בסוגיה דנן. בדב"ע נב/148-3 פלוני - מדינת ישראל, לא מצא בית-הדין צורך לדון בסוגיה: "די אם נציין כי על פי מכלול חומר הראיות שהיה לפני ראש האגף אשר קיבל את החלטת הפסילה, כולל בדיקת הפוליגרף, הוא יכול היה להגיע למסקנה שהגיע" (פד"ע כד 255, 278). בדב"ע 70/97-4 אוניברסיטת תל-אביב - ההסתדרות הכללית החדשה, האגף לאיגוד מקצועי ואח' עת דן בית-הדין בשאלת חיוב עובדים לעמוד במבחני התאמה, נאמר אגב אורחא: "מכשיר הפוליגרף משמש אמצעי לבחינת מהימנותם של מועמדים ועובדים לתפקידים מסוימים. גם לגבי מבחן זה ישנם ספקות ביחס לאמינותו, וברוב המקרים אין מאפשרים בדיקת פוליגרף בתחום יחסי העבודה. ועדה לעניין פוליגרף בראשותה של השופט (לאחר מכן הנשיא) יצחק כהן, קבעה, בשנת 1981: 'אשר לשימוש בקשר עם קבלה לעבודה או קידום בעבודה, אמנם צפויות סכנות מסוימות אם שימוש זה יתרחב במידה רבה, אך עד כה בישראל נעשה השימוש למטרה זו במידה מצומצמת ועל כן לא נראה לנו שיש צורך כעת להגביל או לאסור את השימוש למטרה זו' (דו"ח הוועדה לעניין פוליגרף, תשמ"א, 29). יש לציין, כי בארה"ב קיים חוק פדרלי האוסר על מעבידים לעשות שימוש בפוליגרף כחלק מתהליך קבלתו של מועמד לעבודה או של קידום עובד... מערכת הביטחון משתמשת בבדיקות פוליגרף הן בבדיקות מהימנות אישית של ממלאי תפקידים רגישים והן בחקירות פליליות ביטחוניות... בשימוש בפוליגרף, כמו בשימוש במבחנים אחרים, יש ליישם את העקרונות המעוגנים בחוקי היסוד. הנשיא ברק, בספרו פרשנות במשפט - פרשנות חוקתית (כרך ג') 433 כתב, בהתייחס לשימוש בפוליגרף בחקירות פליליות, כי 'שימוש בפוליגרף פוגע בכבוד האדם'. הבעיה אינה מתעוררת במקרה דנן, ולפיכך יש להשאיר בצריך עיון את השאלה אם ניתן להשתמש בפוליגרף במקום העבודה" (פד"ע ל 385, 402 - 403). נציין, כי בית-הדין הארצי פסק, כי סמכותו של מעסיק להעמיד עובד במבחני התאמה נובעת מסמכותו לנהל את ענייני כוח האדם בתחומו וכי האיזון הנכון הוא לאפשר למעסיק להשתמש במבחני התאמה, בכפוף למגבלות לעניין תוקפם ומהימנותם של המבחנים ובכפוף להגנה על פרטיות העובד ולשוויון בעריכתם. שוב עינינו הרואות את החשש בחיוב גורף לעשיית שימוש בתוצאות הפוליגרף, ולכן הקביעה של שימוש מצומצם הכלי זה, כאשר אם וכאשר יבוא הוא לידי שימוש יעשה הדבר תוך בחינת עמידתו בהוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. 15. במסגרת השינוי שעוברת החברה הישראלית - עלית הערכים האינדיבידואליים לעומת הערכים הקולקטיביים - עולה בענייננו שאלת היחס בין הזכות לפרטיות, שהיא ביטוי לזכות אינדיבידואלית חוקתית לבין משפט העבודה המסורתי, המשקף ערכים של סולידריות וקולקטיב. במספר חוקים מוענקת הגנה לפרטיותו של העובד: הן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועוד קודם לכן בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. לעיגון זה השלכות רבות על יחסי עובד ומעביד בפרט ועל התחום של דיני עבודה בכלל, וכך נאמר: "... ליחסי העבודה יש צביון ייחודי, שמעורבים בו נאמנות, מחד גיסא, ותלות, מאידך גיסא. בדרך כלל, אך לא תמיד, מעמדו של העובד או המועמד לעבודה נחות לעומת מעמדו של מעבידו, והוא חושש שמעמדו בעבודה ייפגע, או שלא יתקבל לעבודה, אם יסרב לגלות פרטים אישיים אלה או אחרים. על רקע מאפיינים ייחודיים אלה, יש מקום לתת את הדעת על אופן האיזון הפרטני בין זכות העובד לפרטיות לבין זכויות המעסיק, כמו גם אינטרסים ציבוריים נוספים" (מ' גולדברג "הגנת הפרטיות של העובד וחובות הגילוי שלו כלפי מעבידו" עבודה חברה ומשפט כרך ט' (2002 ) 85, 89). הזכות לפרטיות, ככל זכות, לרבות זכות שעוגנה בחוק יסוד אינה זכות מוחלטת אלא יחסית ומקומה של זכות המעסיק לנהל את מקום העבודה לפי מיטב הבנתו וכישוריו, לא נפקד מרשימת הזכויות אשר הוכרו כמצדיקות את הפגיעה בזכות לפרטיות. בהקשר זה נביא את הדברים הבאים: "מעמדה של הזכות לפרטיות כזכות יסוד וכן אופייה המיוחד, מחייבים, לדעתי, כי פגיעה בפרטיות העובד תיעשה רק אם קיימת למעביד סמכות מפורשת לנהוג כך, ואין די בהסתמכות על כוחו של המעביד לנהל את המפעל על פי מיטב שיקול דעתו" (ו' וירט-ליבנה "הזכות לפרטיות אל מול האחריות הניהולית במיון מועמדים לעבודה - ההיבט המשפטי" ספר שמגר מאמרים חלק ג' (2003) 775, 805).( ההדגשה שלי -ר.כ.). ובהמשך: "אני בדעה כי ראוי שכוחו של מעביד - גם מהמגזר הפרטי, לא ישתרע על פעולות שיש בהן פגיעה בפרטיותו של העובד, אלא אם כן הדבר יוסדר בדבר חקיקה ראשית, ובהקשר זה שאלת המניע של המעביד אינה יכולה להיות רלוונטית. ... בהקשר של הגנה על פרטיות העובדים, ראוי שכל נוהל במקום העבודה שמשמעותו פגיעה בפרטיות העובדים, אם לא הוסדר בחוק, ייעשה רק בהסכמת העובדים או נציגות העובדים. היינו, כוח הניהול של המעביד ייסוג כאשר הקריטריונים שנוקט המעסיק מהווים חדירה לפרטיות, בין שהמדובר בבדיקות רפואיות ובין שהמדובר במבחנים שונים-פסיכולוגיים, מבחני יושר וכדומה... אין לשכוח בהקשר זה, כי בכל מקרה, לבית הדין לעבודה נתונה הסמכות להתערב בתוכנו של ההסכם הקיבוצי, היה וההסדר שיימצא בין הצדדים יהיה בלתי סביר או מנוגד לתקנת הציבור, אם כי באופן מצומצם יותר" (807 - 808, 810; ראו גם: ע' דוידוביץ וד"ר י' גרין "בדיקות רפואיות ובדיקות התאמה לעובדים: האמנם מזכויות המעסיק?" שנתון הקריה האקדמית כרך ג' (2003) 521). 16. יתר על כן, לגישתנו, יש להבחין בין אפשרות מעסיק לבצע בדיקות התאמה למועמדים לעבודה או לעובדים, בהתייחס ליכולות שכליות נדרשות וכשירויות רפואיות לבין סיטואציה של בדיקת פוליגרף. התוצאה של ביצוע בדיקת התאמה יכולה להיות אי-התאמה ובכך מתמצה העניין. מנגד - תוצאת בדיקת פוליגרף עשויה להטיל על עובד - מאן דהוא - דופי אפשרי בנקיון כפיו, שכן ייתכן שהמכשיר "יגלה" שהעובד לא דיבר אמת. "גילוי" זה של בדיקה במכשיר שאמינותו המלאה מוטלת בספק הינו חמור ובעל השלכות משמעותיות ביותר. 17. ב-17.11.04 פורסמה מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, "הצעת חוק איסור כפיית פוליגרף במסגרת יחסי עבודה, תשס"ה-2004". הצעת החוק כוללת שני הסדרים עיקריים: לגבי מועמד לעבודה - מוצע לאסור באופן מוחלט על בדיקה במכשיר הפוליגרף; לגבי עובד - מוצע לקבוע כי השימוש במכשיר הפוליגרף יהיה מוגבל ביותר, הן מבחינת הנסיבות בהן יוכל המעביד לפנות לעובד ולבקשו להיבדק והן מבחינת התנאים המחמירים המוצעים בהתייחס להליך קבלת הסכמת העובד לבדיקה. בסעיף 3 הוצעו העקרונות להסדרת בקשה או דרישה של מעביד מעובד להיבדק בפוליגרף. הוצע לקבוע את העיקרון כי יש לאסור על מעביד לבקש או לדרוש מעובדו להיבדק בפוליגרף אלא אם כן מתקיימים כל התנאים שעניינם: המעסיק מבצע חקירת משמעת על-פי דין או עורך בדיקה בעניין מעשה שנעשה במקום העבודה, תוך כדי העבודה או במקום אחר בו מתנהלת פעילות מטעם המעסיק, אף אם הפעילות אינה נעשית במקום העבודה עצמו; המעשה שלגביו מבקש או דורש המעסיק מעובדו להיבדק גרם או עלול לגרום נזק של ממש; קיים חשד סביר באשר למעורבותו של אותו עובד במעשה; אין דרך סבירה אחרת לבדוק את החשד למעורבות העובד במעשה. אף אם מתקיימים כל התנאים האמורים, הוצע לאסור על מעסיק לבקש או לדרוש מעובדו להיבדק בפוליגרף במקרים מסוימים. בנוסף, הוצע לקבוע שורה ארוכה של פעולות הצריכות להינקט, בטרם יורשה המעסיק לבקש מעובד להיבדק בפוליגרף. הוצע להטיל על המעסיק ליתן לעובדו מידע מפורט בכתב, בדבר זכויותיו לפי חוק זה, לרבות זכותו לסרב להיבדק ובדבר ההוראות החלות על מעסיק ועורך הבדיקה באשר לחובתם לשמור על סודיות המידע שהגיע לידם; מהות הבדיקה, מטרתה ופרטיה, מידת מהימנותה, התוקף המשפטי של תוצאות הבדיקה ושלביה; השימוש העשוי להיעשות בתוצאות הבדיקה. עוד הוצע, כי לאחר מסירת המידע לעובד, יינתן לו פרק זמן סביר על-מנת לאפשר לו לשקול את הסכמתו לביצוע הבדיקה.הסכמת העובד תינתן בכתב, בפני עו"ד. בנוסף, אוסרת ההצעה על פגיעה בעובד או במועמד לעבודה או הפליה של עובד או מועמד לעבודה, בשל סירובו להיבדק בפוליגרף או בהסתמך על בדיקה שנערכה בניגוד להוראות החוק המוצע או בהסתמך על דברים שנאמרו או אירעו במהלך בדיקה כאמור, בנוגע לקבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה, פיטורים או פיצויי פיטורים ועוד. עוד הוצע לקבוע כי בתובענה של עובד על פגיעה בו בהקשר דנן, בה הוכיח העובד כי המעסיק ביקש או דרש ממנו להיבדק, תעבור חובת ההוכחה למעסיק, ולעניין פיטורים מעבודה - תעבור חובת ההוכחה למעסיק אם הוכיח העובד כי לא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. הנה כי כן - העולה במקובץ מהאמור לעיל - היפוכם המוחלט של טענות המבקשת, המחייבות ללא סייג את המשיב להסכים לבדיקת פוליגרף, הכל כדי להפיס חשדות של המבקשת. מן הכלל אל בחינת השיקולים המנחים למתן היתר לבדיקת פוליגרף: 18. כאמור, בדיקת פוליגרף הינה אמצעי שבית הדין רשאי לקבל את ממצאיו במסגרת הסכמה דיונית מפורשת שבין שני צדדים להליך. יוער כי זאת הגם שאמינותו המדעית של הפוליגרף והבדיקה המבוססת עליו מוטלים בספק (ההדגשה שלי - ר.כ.). 19. חיוב עובד בביצוע בדיקת פוליגרף כאמצעי אותו יכול מעסיק לכפות, אף אם נתן העובד את הסכמתו לכך, מצוי לגישתנו בספק של ממש. גם הסכמה של עובד להיבדק בבדיקת פוליגרף במסגרת חוזה עבודה, לא בנקל יפרשה בית-הדין כמחייבת את העובד. מדובר באמצעי דרסטי אשר יש לנהוג באכיפתו מידה של זהירות ושיקול דעת. הנחה מובנית היא כי איש אינו שש להיבדק בבדיקת פוליגרף. בהקשר זה אין להתעלם מיחסי הכוחות שבין המעביד לעובד. הפער שביחסי הכוחות מחייב בחינה מדוקדקת האם הסכמתו של העובד, במקרה נתון ,אכן ניתנה מרצון חופשי או, חלילה, מתוך חששו למקום עבודתו או חששו הכללי מפני מעבידו-במיוחד בסיטואציה טעונה של חשדות המתבררים, במקום העבודה. נסיבות בהן מעסיק נוטל לעצמו חירות לבדוק אמינותו של עובד או כל פרט עובדתי אחר באמצעות כלי שמעמדו ותוקפו המדעי אינו מוחלט, חייב להיות מקרה מיוחד, בבחינת יוצא מן הכלל המעיד על הכלל האוסר על מעביד כפייה כזו. לא בנקל יש להתיר למעסיק להשתמש באמצעי זה וניתן לומר כי לא כל מעסיק זקוק לאמצעי כאמור, שהרי מעסיק יכול להשתמש בחסמי בקרה ומידע למינהם על-מנת להבטיח את זכויותיו הקנייניות. 20. הסכמה גורפת להיבדק בבדיקת פוליגרף הניתנת בעת חתימת הסכם עבודה, עשויה להיתפס כהסכמה שאין בה ממש. בכל סיטואציה של חתימת חוזה עבודה יש לבדוק בצורה פרטנית את הנסיבות והשיקולים שהתקיימו במועד אותה החתימה על-מנת לוודא, כי המדובר בהסכמה חופשית ויש לה בנוסף הצדק שבמהות. 21. זאת ועוד, לגישתנו, העדר המעמד שניתן לבדיקת פוליגרף במישור הפלילי, הינו בעל משמעות רבה, ככל שנבחן הוא כשהמדובר בזכויות קוגנטיות. לאמור: חקיקת המגן, אשר לא ניתן להתנות לגביה, מצויה במרכזו של ההסדר החברתי אשר הופך חברה לגוף בעל שוויון מהותי, המאפשר קיום בכבוד לאדם העובד למחייתו. אפשרות השימוש בפוליגרף כהסכמה שבאה מחוץ לאולמו של בית-הדין, הינה אפשרות קיימת, אולם בכפוף לסייגים רבים. שונה הדבר, לדעתנו, עת בעלי הדין ניצבים בפני שופט ומגיעים להסכם דיוני כי תוצאת התובענה או חלקה יוכרעו בהתאם לבדיקת פוליגרף. במצב כאמור, שוקל בית-הדין את השיקולים שלעניין, בוחן את טובת הצדדים ואת המשמעויות לעניין ההשלכות של המעשה. אף בשלב כאמור לא תמיד יסכים השופט היושב בדין להסכמה דיונית כאמור. ישנן נסיבות בהן מן הראוי להותיר את ההכרעה בצורה בלעדית בידי בית-הדין, במסגרת ההליכים המקובלים לחקר ולבירור האמת. 22. נוסיף, הרצון לחייב ביצוע בדיקת פוליגרף, בעיצומו של סכסוך הנדון בבית-הדין הינו בעיתי. בדיקת פוליגרף אינה מהווה תחליף לשיקול דעתו של בית-הדין ולהתרשמותו מאמינותם ומהימנותם של עדים, בשים לב למסגרת המשפטית הקיימת בהליך כלשהו. בדיקת פוליגרף אינה תחליף לחקירת עד או לזכות המוקנית לערכאה משפטית ולבירור תובענה. סירובו של צד שחתם ביודעין על הסכם לבדיקת פוליגרף להיבדק בבדיקה, אפשר ויהיה לו משקל בקביעת ממצאי בית-הדין בהערכת אמינותו של עד ובקביעה של נטל או משקל בסוגיית הוכחת התובענה. יחד עם זאת, גם מתן תוקף לסירוב כאמור תלוי בכך שבית הדין התרשם וקבע כממצא כי הסכם לבדיקת פוליגרף נחתם תוך איזון בין יחסי הכוחות שבין העובד לבין המעסיק. למותר לומר, כי הסכמת צדדים לבדיקת פוליגרף שתחייבם בבירור תובענה או לשם שיקול נוסף במסגרת פסיקה לפשרה, אפשרי ובית הדין יסכים לכך כל עוד הוא סבור שהדבר אינו פוגע בתקנת הציבור. 23. הן המעסיק והן העובד אינם פועלים בחלל ריק. מכירים אנו במערכת הצרכים והשיקולים של המעסיק, אך רואים אנו חשיבות להגן גם על האינטרס של העובד. לכן, ככלל, לגישתנו, מעסיק החושד כי עובדו מעל בתפקידו, אינו רשאי לחייב עובד לבצע בדיקת פוליגרף. אומנם מעילה באמונו של מעסיק ובוודאי גניבה ממנו, הינם חמורים ביותר ופוגעים באושיות יחסי העבודה, שהרי על עובד מוטלות חובות גילוי, נאמנות ותום הלב. אולם, כאמור, דרישה זו מהווה פגיעה בזכות הפרטיות. זכות זו של העובד נראית עדיפה בענייננו שכן תוצאותיה של הפגיעה יכולות להיות הרות אסון לעובד, שעה שלמעביד אמצעים אחרים נוספים כדי לברר חשד כנגד עובדו. אין להתעלם, בהקשר זה, כי עובד המצוי בסיטואציה בו הוא נחשד על ידי מעבידו במעילה באמונו, מצוי בלחץ רב ובחשש לאבד לא רק את מקום עבודתו אלא גם את כבודו - עצם העמדתו בפני הצורך להסכים לביצוע בדיקת פוליגרף יכולה להתפרש כרצון להסתיר את האמת. הנה פן נוסף, אשר עצם הצורך לעמוד בפני הבדיקה יכול להעמיד בפני אדם, אשר על כבודו יש חובה לשמור כל עוד לא הוכח דבר אשר מצדיק פגיעה בו, בפני ברירה המותירה ספקות רבים האם הסכמתו לבדיקה שכזו אכן ניתנת מרצון חופשי. מן הכלל אל הפרט: 24. בנוסף לעקרונות שפורטו לעיל, אשר לטעמנו מצמצמים את גדר המקרים בהם ניתן לדרוש מעובד לעמוד לבדיקת פוליגרף, בודאי כאשר אין וודאות כי ניתנה לכך הסכמה, מרצון וללא לחץ וכפיה - בענייננו - לא הובאה כל ראיה התומכת בטענת המבקשת שבהסכם העבודה החתום עם המשיב ישנה התחייבות שלו להסכים לבדיקת פוליגרף. משכך הוא - בודאי שלא נמצאת בפנינו כל ראיה לגבי נסיבות מיוחדות אשר בהם הסכמה זו יכולה להתממש. יש להביע תמיהה על טענת המבקשת, כי יש לחייב את המשיב בביצוע בדיקת פוליגרף, לאור האמור בהסכם העבודה עליו חתום המשיב כאשר ועד למועד מתן החלטה זו, לא הומצא העתק מההסכם על-מנת שבית-הדין יבחן את האמור בו לענייננו. 25. אשר לטענת המבקשת בעניין הצהרת נכונות לביצוע בדיקת פוליגרף מיום 19.11.02 עליה חתום המשיב: לטענת המשיב הוא חתם על נכונותו לביצוע בדיקת פוליגרף במהלך יחסי העבודה ובסיטואציה אחרת מזו הנדונה במסגרת ההליכים שבפנינו, היינו במקרה אחר שבו נחשד מי מעובדי המבקשת בגניבה והמבקשת ביקשה לבצע בירור. בטענת המשיב כי ההצהרה נחתמה בהתייחס לסיטואציה מסוימת, יש הגיון רב. עיון בנוסח ההצהרה מעלה כי כך הוא. לכן אין לפרשה בצורה גורפת כחלה גם על העניין שבפנינו. או כהסכמה שניתנה על ידי המשיב שמכאן ולהבא, כל אימת שיעלה חשד נגדו על ידי המבקשת, ניתן יהיה להשתמש בהסכמה האמורה כדי לחייבו לעמוד בבדיקת פוליגרף. 26. אמנם אין לקבל את טענת המשיב, כי העובדה שתמו יחסי עובד-מעסיק, מעקרת את האפשרות לאכוף הסכם לביצוע בדיקת פוליגרף. חתימה על הסכם, ככל הסכם, הינה התחייבות חוזית, התחייבות כאמור עשויה להיאכף במגבלות שפורטו לעיל, של דיני ההתיישנות ותקנת הציבור. חובות תום הלב והנאמנות שבין עובד למעסיקו, חלות אף בתום יחסי עובד-מעסיק. אין לראות בתום יחסי עובד-מעסיק סוף פסוק לכל אשר נובע מהם. 27. אולם מאידך, לאור העקרונות שהותוו לעיל, ובמיוחד כאשר יש להתייחס לכפיה על עובד להיבדק בפוליגרף, בזהירות רבה, יש לקבוע כי במקרה דנן אין לכפות על המשיב לבצע בדיקה זו שכן, לא זו בלבד שלא הוכח קיומו של הסכם מוקדם בין צדדים, אלא שלא נפרשו בפנינו כל תנאים אשר בהתקיימם היה נדרש ממנו להסכים לבדיקה שכזו. סוף דבר: 28. לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות. איני מוצא מקום להתיר לבעלי הדין להשתמש בכלי הפוליגרף, כאמצעי אשר יקבע ממצא בהליך זה. לרשות הצדדים עומדות כל הזכויות שבדין להוכיח את תביעותיהם הסותרות. הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪, לחובת המבקשת, ישולמו על ידה למשיב, בתום הדיון בהליך העיקרי. פוליגרף (מכונת אמת)