חברת שמירה פיצויי פיטורים

פסק דין 1. בתביעה שבפנינו מבקש התובע לחייב את הנתבעת, מעסיקתו לשעבר - חברת השמירה בע"מ, לשלם לו פיצויי פיטורים. כן מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם זכויות כספיות נוספות: ימי חג, דמי הבראה ודמי חופשה. 2. תחילה השתית התובע, אשר לא היה מיוצג במועד הגשת התביעה, את תביעתו לפיצויי פיטורים על העילה שבסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), שעניינה הרעת תנאים מוחשית המזכה בפיצויי פיטורים. רק בהמשך, משהועבר התיק להליך הוכחות, נעזר התובע בשירותיו של עו"ד ובסיכומיו העלה לראשונה טענה חילופית, והיא פיטורים. בהזדמנות זו, ומשטען לפיטורים, הוסיף התובע רכיב נוסף לתביעתו - הודעה מוקדמת. הלכה היא כי לא ניתן לטעון טענות עובדתיות חילופיות סותרות וכי עובד מנוע מלטעון לפיטורים ולהתפטרות באותה נשימה:- "עורך דין המעלה בכתב טענה פוזיטיבית של פיטורים, ולחילופין - טענת התפטרות (עקב נסיבה המצדיקה תשלום פיצויי פיטורים) מציב במו ידיו מכשול בדרכו של מרשהו, מכשול שספק אם ניתן לסלקו". (דב"ע לג3-8/ טוטנאור בע"מ - אליהו לפידות פד"ע ד 321; דב"ע מז/108-3 עבד אליאס אלדויק - עיזבון חאג' ראשיד אל שוויקי פד"ע יט 382). וכן:- "כלל הוא שעובד הטוען לפיטורים והתפטרות - היינו דבר והיפוכו - מציב לעצמו מכשול שאינו עביר". (עב' 1991/00 (ב"ש) סמואל בלכמן נ' מלון עציון בע"מ (טרם פורסם). 3. אולם, להלכה זו חריג, ובית הדין נתקל לא אחת במצבים אשר הצדיקו סטייה מהלכה זו, כך בעניין אלדויק שם, כמו גם בענייננו, גדר המחלוקת היה בשאלה האם פוטר התובע או התפטר. וכך קבע בית הדין:- "...לעומת זאת, נקבע כי עובד רשאי לטעון למערכת עובדות אחת ולבקש מבית הדין ללמוד ממנה כי הוא התפטר או פוטר, כאשר העובדות והמניעים הצריכים בשתי הטענות יכולים להתקיים במסגרת אחת: .... בנסיבות העניין הוכיח העובד מערכת עובדות שניתן היה לפרשן לכאן או לכאן ורשאי היה לטעון כי על סמך מערכת זו הוא זכאי לפיצויי פיטורים". (דב"ע מז/108-3 עבד אליאס אלדויק נ' עזבון חאג' ראשיד אל-שווק, פד"ע יט, 382). 4. אנו קובעים כי גם בענייננו עלה בידי התובע מערכת עובדות שניתן היה לפרשן לכאן או לכאן ורשאי לטעון כי על סמך מערכת זו הוא זכאי לפיצויי פיטורים, כפי שיפורט בהמשך. 5. בכתב ההגנה, כופרת הנתבעת בטענת התובע להרעה בתנאי עבודתו וטוענת כי התובע נטש את עבודתו במהלך חודש יוני 2002, ולפיכך יש לראות בו כמי שהתפטר מבלי שנתן הודעה מוקדמת. עוד טוענת היא כי יתרות דמי ההבראה והחופשה קוזזו כנגד חובו של התובע לנתבעת בגין דמי הודעה מוקדמת. באשר לתביעת התובע לדמי חגים, טוענת הנתבעת כי התובע קיבל את מלוא התשלום עבורם. 6. השאלות בהן עלינו לפסוק איפוא, הן:- א) מהן נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת והאם מכוח אותן נסיבות זכאי התובע לפיצויי פיטורים. ב) האם לתובע זכות לדמי חגים שלא שולמו לו, לדמי הבראה ולפדיון חופשה שנתית. ג) במידה ויקבע כי התובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אזי תבחן שאלת זכאותה של הנתבעת לקיזוז ההודעה המוקדמת מהסכומים המגיעים לתובע ממנה. 7. מטעם התובע העידו התובע בעצמו וגב' מיה כהן, מזכירת סניף בנתבעת עד 2002. מטעם הנתבעת העיד מר שי שלום, מנהל סניף חדרה נתניה בנתבעת (להלן: "המנהל"). הצדדים הגישו סיכומים בכתב. 8. העובדות: א) התובע, שימש כמאבטח בחברת "השמירה" - סניף חדרה מיום 25/11/99 ועד חודש יולי 2002. עיקר עבודתו של התובע היתה כמאבטח בבנק הבינלאומי הראשון סניף חדרה (להלן: "הבינלאומי"). ב) התובע עבד שישה ימים בשבוע בהתאם לשעות הפתיחה של הבנק. ג) לטענת התובע הופסקה הצבתו בבנק הבינלאומי עוד בשלהי אפריל ואילו לטענת הנתבעת התובע הוסיף לעבוד בבינלאומי עד 9/5/02. גם לפי גרסת הנתבע ברור כי במרבית חודש מאי כבר לא עבד התובע בבנק הבינלאומי. לאחר מכן הוצב התובע לעבודה בבנק המזרחי, סניף פרדס חנה, באופן זמני תוך שהוא ממתין להצבה קבועה באותם תנאים שהיו לו בבנק הבינלאומי. לטענת התובע, בבנק המזרחי הופחתו שעות עבודתו והעסקתו נמשכה רק 4-5 ימים בשבוע. לטענת הנתבעת כפי שעולה מעדות מנהלה ומהתצהיר, שעות עבודתו של התובע בבנק הבינלאומי ובבנק המזרחי - היו זהות. 9. ואולם, מעיון בתלושי השכר עולה כי משכורתו של התובע בגין חודש מאי (1,096.30 ₪) ובגין חודש יוני (758.65 ₪) נמוכות משמעותית מהמשכורות שקיבל בחודשים קודמים (במרביתם השתכר התובע מעל ל-3000 ₪). על-כן ברור כי היקף משרתו של התובע בחודשי העבודה האחרונים פחת, ובאופן ניכר. 10. לתובע הוצעו אמנם עבודות באתרים אחרים, אולם התובע סרב לקבלם משום שהדבר היה כרוך בעבודה בסופי שבוע, בחגים או בשעות הלילה, דבר אשר לא תאם את תנאי עבודתו בבנק הבינלאומי ואף הפריע לו בלימודיו בקורס החובשים, אשר נערכו בשעות הערב, לאחר השעה 19:00. פיצויי פיטורים: 11. עיקר המחלוקת בענייננו נטושה בשאלה מהן נסיבות סיום העסקתו של התובע קרי, האם פוטר התובע או התפטר. התובע כזכור, אוחז בטענה כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים ואילו הנתבעת עומדת על דעתה כי התובע התפטר מבלי לתת הודעה מוקדמת ועל כן אינו זכאי לפיצויים. 12. לשיטתה של הנתבעת נטש התובע את עבודתו ביום 12/6/02 וזאת כעולה מתצהיר המנהל ומסיכומיה. גם באישור המעביד על תקופת ההעסקה ועל השכר (נספח ט' לתצהיר התובע), רשום כי תקופת ההעסקה הסתיימה ב-11/6/02. אולם כעולה מחומר הראיות, ביום 13/6/02 יומיים לאחר שלכאורה הסתיימה העסקת התובע, שלחה הנתבעת לתובע מכתב ראשון ובו היא מזמינה אותו להתייצב במשרדיה ביום 19/6/02. 13. כן הודיעה הנתבעת לתובעת כי הוא משובץ לעבודה בקניון "M הדרך" ב"ורדינון" ובמלון "דן קיסריה". מכתב נוסף נשלח לתובע ביום 24/6/02 ובו זומן התובע לפגישה נוספת בתאריך 30/6/02. עוד הודע לתובע כי הוא משובץ לעבודה בבנק דיסקונט, ב"ורדינון" וב"אביב". 14. המנהל, אשר העיד בפני בית הדין, לא הצליח לספק בעדותו הסבר מניח את הדעת לעניין זה והשיב: "כשאני נשאל, מדוע בנספח ט' לתצהיר התובע - אישור מעסיק על תקופת עבודה - ונשאל מדוע שלחתי ביום 24.6.02, כשבועיים לאחר מכן מכתב לתובע לעבוד, אני משיב כי עשיתי כל מאמץ שימשיך לעבוד. והאישור ששלחנו לביטוח לאומי הוא על יום עבודתו האחרון בפועל". יצוין כי כעולה מן הפרוטוקול הדיון הוסיף העד את המשפט האחרון רק לאחר שמר בר, שייצג את הנתבעת, העיר לעד להסתכל בתצהיר (עמ' 4 לפרוטוקול). 15. לעניין זה אף לא ברור כיצד מתיישבת גירסת הנתבעת, כי תאריך סיום העבודה היה ביום 11/6/02 עם העובדה שרק ביום 4.7.2002 נשלח לתובע המכתב (ת/1) בו מציינת היא כי היא רואה את התובע כמי שהתפטר. גם בעניין זה השיב העד שי שלום, תשובה עמומה ולפיה - "...אני משיב, שזה נשלח בזמן סביר לאחר סיום העבודה", תשובה שאינה מתקבלת על דעתנו. 16. יתרה מזאת, ביום 25/6/02, עוד בטרם קיבל את מכתבה השני של הנתבעת שלח התובע מכתב למנהלו ובו ציין בין היתר:- "אני מעוניין לחזור לעבוד שעות כמו שעבדתי בבנק הבינלאומי כלומר לא לעבוד שבתות, חגים וערבים. אני מבקש לחזור לעבודה כמה שיותר מהר כי זה לא סובל דיחוי. ... המחר הזה כבר מגיע לחודשיים ללא עבודה". 17. מהמכתב עולה בבירור, שלא רק שהתובע לא מגלה כוונה להתפטר, אלא אף מפציר בנתבעת לשוב ולמצוא לו עבודה בתנאים שהיו לו בבנק הבינלאומי, ומכאן, כי טענותיה על נטישת העבודה אין בהם ממש. 18. אולם, הנתבעת, על-אף האמור במכתב התובע, ולפיו ברצונו לחזור לעבודה, שלחה לו מכתב נוסף נושא תאריך 4/7/02 ובו נכתב: "1. עקב סירובך להצעות עבודה שהוצעו לך על ידינו אני רואה אותך כמתפטר מרצונך החופשי..". 19. לאחר שקיבל מכתב זה, שלח התובע עוד מכתב לנתבעת ביום 10/7/04 ובו ציין:- "...וברצוני הוא להמשיך לעבוד באותו משרה ובאותן שעות שעבדתי בעבר אין אני רוצה להתפטר וברצוני להישאר לעבוד בחברה. אציין שאיני עובד כרגע בשום משרה ובשום מקום ומחכה לקבל מכם בדחיפות מקום עבודה .... מחכה אני... ולהחזירני למסגרת העבודה הנורמלית וללא הרעת תנאי עבודתי." 20. כעולה מן הכתוב ברור, אפוא, כי לא רק שהתובע לא נטש את עבודתו, אלא שאף לא הייתה לו כל כוונה לעזוב ולהתפטר, ומכתביו מבטאים רצון ברור לשוב לעבודה. חרף זאת, בחרה הנתבעת להתעלם מהאמור במכתבי התובע, תוך שהיא מבהירה לו כי מבחינתה תמו יחסי העבודה בין הצדדים. 21. מהאמור לעיל, מצטיירת תמונה ולפיה משראתה הנתבעת כי אין בידיה לעמוד בחובתה ולספק לתובע עבודה מתאימה בתנאים שבהם הועסק עד למועד העברתו מהבנק הבינלאומי, החליטה לשים קץ להעסקתו אצלה, תוך התחמקות מחובותיה כמעבידה ועל כן שלחה לו את המכתב מיום 4/7/02. 22. לפיכך, אנו קובעים כי הנתבעת היא זו ששמה קץ להעסקת התובע ופיטרה אותו ועל כן היא חייבת בתשלום פיצויי פיטורים בסך -.9,790 ₪. חופשה שנתית: 23. התובע עבד מיום 25/11/99 ועד 6/02 כ-31 חודשים (שנתיים ושבעה חודשים). בעניינו של התובע חל צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה (להלן: "צו ההרחבה") אשר על-פיו זכאי התובע ל-12 ימי חופשה בשנה בגין השנה הראשונה והשניה, ורק מתום השנה השלישית ל-14 ימים. משלא השלים התובע 3 שנים מלאות חושבה זכאותו עפ"י 12 ימים בשנה ועל כן זכאי התובע בגין כל תקופת עבודתו ל-30 ימים בסך הכל. כעולה מתלושי השכר שולמו לתובע 1,185.90 ₪ בגין חופשה בתלוש לחודש 03/01. משלא ניהלה הנתבע פנקס חופשות ומשאין בתלושים כל ראיה כי נפדו עוד ימי חופשה למעט הסכום שכבר צוין, חלה על הנתבעת החובה לשלם את יתרת ימי החופשה. הסכום המלא בגין 30 ימי חופשה, עפ"י 145.08 ליום הוא -.4,352 ₪ ובקיזוז 1,185.90 ₪ אשר שולמו לתובע כאמור, על הנתבעת לשלם הסכום הנותר בסך 3,166.5 ₪. חגי ישראל: 24. התובע תבע בתביעתו סך -.2031 ₪ בגין דמי חגים אשר לא שולמו לו. עפ"י הנתונים בכתב התביעה מדובר בתשלום בגין 14 ימים. הנתבעת טענה כי התובע קיבל את מלוא התשלום בגין חגים. בסיכומיה טענה הנתבעת בעניין זה כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין חגים שחלו בשבת מאחר ולא עבד בימי שבת. עוד טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין חגים אשר חלו במועדים אשר לא עבד יום לפניהם ויום אחריהם וכי לא עלה בידיו להוכיח כי עבד ביום שלפני החג וביום שלמחרתו וכן כי לא הוכיח באילו חגים עבד. 25. כעולה מעדות המנהל ומתצהירו, אין הנתבעת כופרת בטענה כי התובע עבד 6 ימים בשבוע: "רוב תקופת עבודתו עבד התובע בבנק הבינלאומי ימי א' עד ו' כל יום". (עמ' 3 לפרוטוקול). 26. מן הידועות כי בנקים אינם פתוחים בימי החג עצמו אך פותחים שעריהם בערב החג. בהתחשב בכך ובעובדה כי התובע עבד שישה ימים בשבוע ברור כי התובע לא עבד בחג עצמו אך עבד ביום שקדם לו וביום שאחריו, ועל כן טענות הנתבעת כי התובע לא הוכיח באילו חגים עבד ובאילו לא וכי לא הוכיח כי עבד יום לפני החג ויום לאחריו אינן רלוונטיות. 27. על-אף טענת הנתבעת כי התובע קיבל מלוא התשלום המגיע בגין חגים, אין עדות לכך בתלושי השכר. על-כן, משהוכח לדעתנו כי התובע לא עבד בחגים ועבד יום לפני ויום אחרי, אנו פוסקים כי על הנתבעת לשלם לו מלוא תביעתו בגין רכיב זה בסך -.2,031 ₪ בגין 14 ימים. הבראה: 28. עפ"י האמור בצו ההרחבה זכאי התובע ל-5 ימי הבראה עבור שנת עבודתו הראשונה והשנייה מלאה ועוד 3 ימים בגין יתרת שנת עבודתו השלישית אשר לא הושלמה, ובסך הכל - 13 ימים הבראה. תעריף יום הבראה במועד הגשת התביעה עמד על -.245 ₪, ולכן היה על הנתבעת לשלם לתובע -.3,185 ₪ בגין כל תקופת עבודתו. כעולה מתלושי השכר שבתיק, שולמו לתובע דמי הבראה בסך -.1,410 ₪ ב-02/01, ובהעדר כל ראיה כי שולמו סכומים נוספים מעבר לסך האמור, הרי שזכאי התובע ליתרת דמי הבראה בסכום של -.1,775 ₪. קיזוז: 29. משקבענו כי הנתבעת היא אשר פיטרה את התובע אין מקום עוד לטענת הקיזוז שכן בנסיבות העניין, משפוטר התובע הוא אינו חייב במתן הודעה מוקדמת. סוף דבר: 30. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א) פיצויי פיטורים -.9,790 ש"ח ב) פדיון חופשה שנתית 3,166.5 ש"ח ג) דמי חג -.2,031 ש"ח ד) הבראה -.1,775 ש"ח 31. הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.6.2002 ועד התשלום בפועל. לא חייבנו את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וזאת בשל המחלוקת שהיתה נטושה בין הצדדים, ולאור העובדה שאף התובע עצמו התקשה להגדיר את נסיבות סיום עבודתו. 32. בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסכום של -.3,500 ש"ח בצירוף מע"מ, כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. פיצוייםפיטוריםחברת שמירהפיצויי פיטורים