פסק דין 1. התובע עבד בנתבעת מיום 1.8.88 ועד ליום 24.10.00. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בתפקיד טכנאי שירות. במהלך תקופת עבודתו התקדם התובע בעבודתו, ובמועד סיום עבודתו תפקידו היה מנהל שירות באיזור המרכז. אין מחלוקת כי התובע התפטר מעבודתו. אולם, לטענת התובע, הוא זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. 2. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעת העידו מר אבי פגי, מנכ"ל הנתבעת, ומר יצחק ישראלי, סמנכ"ל התפעול של הנתבעת. 3. גרסת התובע באשר לנסיבות סיום עבודתו היא כמפורט להלן: 3.1. כשנה וחצי לפני סיום עבודתו שוחח עם מנכ"ל הנתבעת, מר אבי פגי, בנוכחות מר יצחק ישראלי, וביקש העלאה במשכורת, קרן השתלמות וקידום. לדבריו, נתבקש להיות סבלני, כי הקידום וההעלאה המבוקשת יינתנו לו תוך מספר חודשים. לו היה ברור כי קידומו הבא אצל הנתבעת יהיה במערך הארצי, בדומה לעובדים אחרים (מר פלורנטין - מנהל טכני ארצי; מר מוזס - מנהל שירות ארצי). במהלך השנה וחצי פנה מספר פעמים למר יצחק ישראלי, ונענה כי עליו להתאזר בסבלנות. 3.2. מספר חודשים לפני עזיבתו פנה שוב לנתבעת, ואז הובהר לו כי קידומו בנתבעת אינו מעשי, וממילא גם העלאת שכרו. גם לאחר קבלת הודעה זו לא חיפש עבודה אחרת, אולם קיבל הצעת עבודה בעקבות המלצה של חבר שלו. 3.3. לאחר קבלת הצעת העבודה, פנה למר ישראלי, הודיע לו כי קיבל הצעת עבודה מעניינת, וביקש להיפגש עם מנכ"ל הנתבעת, מר אבי פגי. לגרסת התובע, באותו שלב הוא עדין התלבט, ורצה לשוחח עם מנכ"ל הנתבעת, על מנת "לראות בכל זאת מה ניתן לעשות" ו"לבדוק באופן סופי את אפשרויות הקידום", "במיוחד לאור ההבטחות החוזרות כי אקודם ואקבל העלאת שכר משמעותית". 3.4. עוד הצהיר התובע כי במערך שיקוליו היתה גם בחינת זכאותו לפיצויים, ועובדה זו יכלה להיות גורם משמעותי בהחלטתו. את שאלת זכאותו לפיצויי פיטורים העלה גם בפני מר ישראלי. 3.5. מר ישראלי הודיע לתובע כי מר פגי מבקש מכתב התפטרות, טרם קיום השיחה. 3.6. לטענת התובע, ביקש לשוחח עם מר פגי שכן "בכל הכנות" רצה להישאר בעבודתו בנתבעת, ושיחה עם מר פגי יכלה להביא למימוש אפשרות זו. לכן, לא רצה למסור מכתב התפטרות, שכן בכתיבת המכתב היה מסיים את עבודתו בנתבעת ללא מיצוי כל האפשרויות להישאר בנתבעת. לטענת התובע, לא החליט באופן סופי להתפטר, אלא שקל אפשרות להתפטר, וכל שביקש היה לברר שוב עובדות נוספות על מנת להגיע להחלטה נכונה ומושכלת. אולם, מנכ"ל הנתבעת סירב לשוחח עמו ללא שיגיש מכתב התפטרות. 3.7. התנהגות המנכ"ל העמידה אותו במצב בלתי אפשרי, דבר אשר פגע גם במעמדו ובסמכויותיו כלפי העובדים הכפופים לו. 3.8. נוכח תשובתו הנחרצת של מנכ"ל הנתבעת, אשר לדעתו נועדה רק להביא למצב שיעזוב ולא יקבל פיצויי פיטורים, הגיש את מכתב ההתפטרות (נספח א' לתצהירו). 4. במכתב ההתפטרות שנכתב על ידי התובע נאמר כך: בהמשך למצב בלתי אפשרי אליו נקלעתי בחודשים האחרונים, הריני להודיעך על הפסקת עבודתי בחברה החל מיום 31.10.2000. לא יתכן שבשבועיים האחרונים על אף בקשותי לשוחח עמך סירבת תוך כדי נקיטת עמדה כי עד שלא אמציא מכתב התפטרות לא תשוחח עמי. ניסיונותי האחרונים נעשו באמצעות מר יצחק ישראלי בבקשה כי ינסה לעזור לי להיפגש עמך, אך הוא חזר אלי מס' פעמים עם תשובה - מכתב התפטרות קודם לפגישה. אני מבקש להבהיר כי תגובתך זו פוגעת בי ובמעמדי והן בסמכותי כלפי העובדים שאני ממונה עליהם. לכן הריני להודיעך לפי בקשתך כי אני מפסיק את עבודתי בחברה. כפי הידוע לך 12 שנה אני עובד במסירות ובהשקעה רבה של זמני וכישוריי בחברה. כבר לפני שנה ומחצה פניתי למר יצחק ישראלי ואחר כך אליך כדי לברר אפשרות מעשית לקידומי בחברה דבר שיהלום את כישוריי וגם ישליך לגבי שכרי. כל שנאמר לי הוא להמתין וכי יהיה בסדר. בחודשים האחרונים הובהר לי כי אין אפשרות מעשית לקידום. כיון שכך ולאחר ששוכנעתי כי אין אפשרות מעשית לקידום על אף המובטח הודעתי כי במצב נתון זה בדעתי להפסיק לעבוד בחברה. מאז מערכת היחסים בינינו הפכה בלתי אפשרית כאשר דברים הגיעו לשיאם בחוסר רצון לשוחח עמי עד שאמציא מכתב התפטרות. ברור הוא כי במערכת יחסים כזו ולאור מה שפירטתי במכתבי זה איני יכול להמשיך ואני מודיע גם לפי בקשתך על הפסקת עבודתי בחברה. 5. 5. גרסת הנתבעת באשר לנסיבות סיום עבודתו של התובע היא כמפורט להלן: 5.1. 5.1. במהלך התקופה עובר להתפטרותו לא פנה התובע לנתבעת בבקשה לקבל קידום בתפקיד, שכן התובע שימש באחד התפקידים הבכירים ביותר בנתבעת. מעל תפקידו של התובע היו רק שני תפקידים בכירים יותר: סמנכ"ל (אותו מאיישים שלושה עובדים) ומנכ"ל. 5.2. 5.2. לא ניתנה לתובע כל התחייבות או הבטחה לקידום או להעלאה משמעותית בשכר. עם זאת, במהלך תקופת עבודתו, שכרו של התובע הועלה פעמים רבות, כאשר העלאת השכר האחרונה היתה בחודש אפריל 2000, בסכום של 500 ₪. שנה קודם לכן, הועלה שכרו של התובע ב- 600 ₪. 5.3. 5.3. זמן מה לאחר העלאת השכר האחרונה, פנה התובע בדרישה להעלאה משמעותית נוספת בשכרו, והתקימה שיחה בעניין בין התובע, מנכ"ל הנתבעת מר פגי, וסמנכ"ל התפעול של הנתבעת, מר ישראלי. הדרישה להעלאת שכר חריגה ומשמעותית נדחתה. לאור "הלחץ" של התובע הוצעה לו תוספת שכר בסך של 500 ₪, והתובע דחה את ההצעה בשאט נפש ובסגנון בוטה. שיחה זו התקיימה בחודש מאי 2000 או יוני 2000. 5.4. 5.4. בחודש ספטמבר 2000 עזבה את עבודתה בנתבעת עובדת, אשר שימשה כסגנית מנהלת השירות באזור תל אביב, ולתפקידה היה חשיבות מהותית למערך השירות. 5.5. 5.5. בסמוך לאחר עזיבתה של סגנית מנהלת השירות, הודיע התובע למר ישראלי כי קיבל הצעת עבודה במקום אחר, וכי החליט להיענות לה ולהתפטר מעבודתו אצל הנתבעת, שכן מדובר בתנאי שכר טובים הרבה יותר, ובהצעה שאי אפשר לסרב לה. התובע הודיע למר ישראלי מפורשות כי יסיים את עבודתו חודש בלבד לאחר מכן, בסוף חודש אוקטובר 2000, כי הוא התחייב להתחיל לעבוד במקום העבודה החדש בראשית חודש נובמבר 2000. 5.6. 5.6. הנתבעת ביקשה מהתובע לדחות את מועד סיום עבודתו, על מנת לאפשר לה למצוא מחליף ולעשות העברה מסודרת של התפקיד, במיוחד לנוכח עזיבתה במקביל של סגנית מנהלת השירות. התובע סירב לבקשת הנתבעת לדחות את מועד סיום עבודתו, והודיע חד משמעי כי אינו יכול לתת תקופת הודעה מוקדמת ארוכה יותר. 5.7. 5.7. התובע ביקש ממר ישראלי לקבל פיצויי פיטורים, ומר ישראלי הודיע לו כי אינו זכאי לפיצויי פיטורים. התובע ביקש לשוחח עם מנכ"ל הנתבעת, כדי לבקש שישולמו לו פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין. בקשותיו של התובע להיפגש עם מר פגי לא היו על מנת "לקבל החלטה" בעניין המשך עבודתו אצל הנתבעת, שכן התובע כבר קיבל החלטה סופית בעניין זה בטרם פנה למר ישראלי, אלא רק כדי לבקש ממר פגי תשלום פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין. 5.8. 5.8. הנתבעת היתה מאוכזבת מאד מהדרך בה בחר התובע לסיים את עבודתו וכן מהעיתוי - סמוך לעזיבת סגנית מנהלת השירות, ובמיוחד מכך שהתובע סירב להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת על מנת לאפשר לנתבעת להיערך בהתאם. לנוכח התנהגות זו של התובע, סבר מנכ"ל הנתבעת כי לא היה מקום לנהל עם התובע שיחה עניינית. 5.9. 5.9. במהלך הזמן שחלף מאז הודעת התובע על סיום עבודתו ועד להגשת מכתב ההתפטרות, ניסה מר פלורנטין, בעצה אחת עם מר ישראלי, לנסות ולשכנע את התובע לחזור בו מהחלטתו, והוא אף שאל את התובע אם העלאה של 1,000 ₪ בשכרו תשנה את החלטתו. אולם, התובע הבהיר באופן חד משמעי כי החלטתו כבר נעשתה, וכי אין טעם להניאו מהחלטתו לאור הפער בין משכורתו אצל הנתבעת לבין המשכורת במקום עבודתו החדש. 5.10. 5.10. ביום 24.9.00 הגיש התובע מכתב התפטרות, ובו תיאור מעוות של השתלשלות העניינים, במטרה לבסס "יש מאין" תביעה לפיצויי פיטורים. על מכתב זה ענתה הנתבעת במכתבה, בו הובהר כי לאור התנהגותו הגורמת לנתבעת נזקים כבדים ביותר, לא היה כל מקום לשיחה עניינית. 6. 6. במכתב התשובה של הנתבעת נאמר כך: ברצוני לאשר את קבלת מכתבך על הפסקת עבודתך בחברה מתאריך 24.9.00 ואני מוצא לנכון להגיב עליו כדלקמן: 1) הצטערתי מאד למצוא במכתבך תיאור מעוות של מצב העניינים בכל הנוגע לרצונך לסיים את עבודתך בחברה ולכן ברצוני להסב את תשומת לבך לעובדות כהוויתן. 2) החלטתך לסיים את עבודתך בחברה הייתה על דעתך בלבד, ומשיקולים השמורים עמך, ככל הנראה (וכפי שנודע לי מעובדי החברה) עקב העובדה שמצאת מקום עבודה אחר בתנאי שכר טובים יותר. 3) במקום לפנות אלי ולהודיע לי רשמית על החלטתך לסיים את עבודתך בחברה, בחרת לפנות בדרישה מופרכת לקבלת פיצויי פיטורין ובטענות מטענות שונות לגבי אי קידומך בחברה. 4) אין ספק כי במצב דברים זה, לא היה כל מקום לקיים שיחה עניינית. 5) ברצוני להדגיש כי החברה מעולם לא התחייבה בפניך כי קידומך בחברה יהא בשלב שנוח לך אלא, כמו בכל חברה תקינה, הקידום נקבע על פי צרכי החברה בלבד. 6) ברצוני לציין כי הדרך שבה בחרת לסיים את עבודתך בחברה, לאחר שנות עבודה כה רבות, והעיתוי בו החלטת לעשות כן, במקביל לעזיבתה של סגנית מנהל השירות, גורמים לחברה נזקים כבדים ביותר. 7) כפי שהנך יודע בוודאי, אינך זכאי לפיצויי פיטורין בגין התפטרותך, בהתאם לכך נדחתה בקשתך לקבלת פיצויי פיטורין בגין התפטרותך על ידי מנהל הסניף מר יצחק ישראלי, אשר ביטא את עמדת החברה. 8) לפיכך, הריני מאשר קבלת התפטרותך. סיום עבודתך בפועל בחברה לאחר תקופת ההודעה המוקדמת יהא ביום 24/10/00. 9) למותר לציין שכל הזכויות המגיעות לך בגין תקופת עבודתך בחברה ישולמו לך במלואן. 10) ברצוני לאחל לך הצלחה בהמשך דרכך. 7. כעולה מסיכומי הטענות, לטענת התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים, על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, על יסוד אלה: 7.1. הפרת התחייבות הנתבעת לקידום והעלאת שכר. 7.2. התנהגות הנתבעת לאחר שהתובע הודיע כי קיבל הצעת עבודה - דרישתה של הנתבעת לקבל מכתב התפטרות מהתובע ומניעת זכות השמיעה מהתובע. לטענת התובע, התנהגות זו יצרה "נסיבות אחרות שביחסי עבודה" שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך לעבוד, ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים. 7.3. העדר אפשרות מעשית לקידום בנתבעת. 8. נקדים ונאמר, כי על יסוד התרשמותנו מעדויות התובע ועדויות מר ישראלי ומר פגי ועל יסוד חומר הראיות בפנינו, הגענו למסקנה כי דין תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים להידחות, וכי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963. להלן, נפרט את הנימוקים לקביעה זו, בהתייחס לכל אחת מטענות התובע המפורטות בסעיף 7 לעיל. 1) הפרת התחייבות הנתבעת לקידום ולהעלאה משמעותית בשכר 9. 9. כאמור, לטענת התובע, ניתנה לו כשנה וחצי לפני התפטרותו התחייבות כי יקבל קידום בתפקיד וכן העלאה משמעותית לשכרו, והתחייבות זו הופרה. 10. 10. אין בידינו לקבל טענה זו של התובע, ואנו מעדיפים בעניין זה את גרסת עדי הנתבעת, לפיה לא ניתנה לתובע התחייבות לקידום או להעלאה משמעותית בשכרו, וכפועל יוצא מכך גם לא הופרה שום התחייבות כלפי התובע (תצהיר אבי פגי, סעיפים 11 - 12 ו- 14; עדות מר פגי, ע' 16, ש' 19 - 22; תצהיר מר ישראלי, סעיפים 10 - 11). 11. 11. מעבר להתרשמותנו מעדויות הצדדים בעניין זה נוסיף: 11.1. 11.1. טענת התובע סותרת את עדותו על הפגישה שהתקיימה (לגרסתו) באפריל - מאי 1999, שנה וחצי לפני התפטרותו, עת הוצעה לו העלאת שכר בסך של 500 ₪ בלבד, והוא דחה הצעה זו (עדות התובע, ע' 5, ש' 5 - 8). תיאור התובע את הפגישה בעדותו אינו מתיישב עם טענתו כי קיבל התחייבות לקידום ולהעלאה משמעותית בשכרו. בהקשר זה, לעניין מהימנותו של התובע, יש לציין כי התובע העלים בתצהירו הן את העובדה שניתנו לו שתי העלאות שכר בשנה וחצי לפני התפטרותו (אחת בחודש אפריל 1999 והשניה בחודש אפריל 2000) והן את הפגישה בינו לבין מר פגי ומר ישראלי, בה דרש העלאה משמעותית בשכרו ובקשתו נדחתה (ולעניין זה אין זה משנה אם הפגישה התקיימה בשנת 1999, כטענתו, או בשנת 2000, כטענת הנתבעת). אנו דוחים מכל וכל את טענת התובע בעדותו כי עניין זה אינו רלבנטי (ע' 4 ש' 5). משהעילה הנטענת להתפטרות התובע היא טענות על קידום והעלאת שכר והפרת התחייבות בהקשר זה, ברור שלעובדות אלה משמעות רבה. תמוהה ביותר טענת התובע כי מה שהתרחש בפגישה שהתקיימה לטענת התובע כשנה חצי לפני התפטרותו, ושבה לטענת התובע קיבל התחייבות לקידום והעלאה משמעותית בשכרו, אינו רלבנטי. 11.2. 11.2. בתצהירו של התובע (סעיף 6) אומר התובע כי נאמר לו ש"טרם נתגבשה החלטה בדבר ההעלאה במשכורות וכן בעניין קידומי בחברה". גם גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסתו שניתנה לו התחייבות להעלאה משמעותית בשכרו ולקידום. זאת ועוד. התובע העיד כי בשנת 2000 הבין ש"התשובה" לקידום שלילית (ע' 4, ש' 21). גם מדברים אלה עולה כי מדובר בדרישה "פתוחה" של התובע, אשר ניתנה לגביה תשובה שלילית, ולא שניתנה לו הבטחה בנדון. 11.3. 11.3. כעולה מחומר הראיות, מדובר בחברה קטנה, כאשר מעל תפקידו של התובע היו שלוש משרות של סמנכ"ל, שהיו מאוישות בידי עובדים ותיקים מאד (תצהיר מר פגי, סעיף 12; עדות התובע, ע' 3, ש' 11 - 15), ומשרת המנכ"ל. בנסיבות אלה, טענת הנתבעת כי לא הובטח לתובע קידום, בשל העדר תפקיד, סבירה הרבה יותר מטענתו של התובע, לפיה הועלתה אופציה שיצרו במיוחד עבורו תפקיד חדש (ע' 3, ש' 17 - 18). עוד יש לציין, כי למרות שהתובע ציין כי "אני יכול לראות דוגמאות סביבי" ליצירת תפקיד חדש, (שם, ש' 18), התובע לא נתן ולו דוגמא אחת. עוד יש לציין, כי הגרסה בדבר יצירת תפקיד חדש הועלתה על ידי התובע לראשונה בחקירתו הנגדית. 12. 12. בהתייחס לטענות התובע בעניין זה בסיכומים, ובמיוחד טענותיו לגבי מהימנות עדי הנתבעת והסתירות בעדויות הנתבעת: 12.1. 12.1. ראשית, יש משום עזות מצח בהעלאת הטענה, בהתחשב בעובדה שהתובע הסתיר בתצהירו עובדות מהותיות ביותר בנושא, וביניהן קבלת תוספות שכר בשנה ומחצה לפני סיום עבודתו, וכן שיחה בינו לבין מר פגי ומר ישראלי בעניין העלאה בשכר, בה נדחתה בקשתו למתן העלאה משמעותית חריגה בשכרו. 12.2. 12.2. שנית, לטעמנו, בא כוח התובע מצטט קטעי משפטים מדבריהם של מר ישראלי ומר פגי, תוך הוצאת דברים מהקשרם. כך למשל, האמור בסעיף 14 לתצהירו של מר פגי מתייחס לטענת התובע כי ניתנה לו התחייבות לקידום והעלאה משמעותית בשכר, ומבחינה זו "העניין לא עמד על הפרק" שכן לא ניתנה לתובע התחייבות כנטען. התייחסות לסעיף בהקשר הנכון מעלה כי במקרה הנדון משמעות הביטוי "לא עמד על הפרק" אין משמעותה כי העניין לא עלה לדיון אלא כי לא ניתנה התחייבות. 12.3. 12.3. האמור בסיף 15 לתצהירו של ישראלי המתייחס להעלאה "נוספת" הוא ביחס להעלאה שניתנה בפועל לתובע בחודש אפריל 2000, ולא לדרישה ערטילאית נוספת. 12.4. 12.4. אשר לסתירה הנטענת בעניין הקידום (סעיף 2 לסיכומים, ע' 8), הרי שבשאלה לגביה נתן מר פגי תשובה חיובית (ע' 18 ש' 12 - 14) נכרכו יחדיו שני נושאים - קידום והעלאה בשכר, ואילו השאלות האחרות התייחסו לקידום בלבד. עדותם העקבית של מר פגי ומר ישראלי היא כי קידום בתפקיד לא עניין את התובע אלא רק העלאה משמעותית לשכרו, כאשר התובע סבר כי קידום בתפקיד ישליך על שכרו. 12.5. 12.5. אין יסוד לטענת התובע כי מסעיף 5 לכתב ההגנה יש להסיק הודאה של הנתבעת בקיום פגישה בחודש אפריל 1999. 13. 13. כאמור לעיל, עובדה שאינה שנויה במחלוקת, שכן גם התובע הודה בה בחקירתו הנגדית, היא שהנתבעת דחתה את דרישת התובע להעלאת שכר משמעותית. עובדה זו, סותרת חזיתית את טענת התובע בדבר התחייבות שניתנה לו. לפיכך, תמוהה ביותר טענת התובע בסיכומים כי מ"התכחשות משתמעת" של הנתבעת יש להסיק התחייבות שניתנה לתובע לקידום והעלאת שכר משמעותית. ראשית, לא קיימת "התכחשות משתמעת" אלא עובדה מפורשת, ודאית וחד משמעית כי נדחתה דרישת התובע להעלאת שכר משמעותית. שנית, ובכל מקרה, על התובע להוכיח כי ניתנה לו התחייבות כנטען על ידו, והתובע לא הרים נטל זה. 14. 14. כללו של דבר: אנו דוחים את טענת התובע כי הנתבעת הפרה התחייבות שניתנה לו לקידום והעלאה משמעותית בשכרו. אנו קובעים, שלא זו בלבד שהתובע לא הרים את נטל הראיה להוכיח התחייבות זו, אלא שהוכח שהתובע העלה דרישה להעלאה משמעותית בשכרו, ודרישה זו נדחתה. 2) התנהגות הנתבעת לאחר הודעת התובע על קבלת הצעת עבודה 15. 15. בבחינת טענה זו של התובע, השאלה המהותית היא האם התובע הודיע, כטענתו, "על קבלת הצעת עבודה" ועדין התלבט בנוגע אליה, או האם, כטענת הנתבעת, החליט התובע על סיום עבודתו בנתבעת. בעניין זה אנו מעדיפים חד משמעית את גרסתם של עדי הנתבעת, לפיה התובע החליט להתפטר מעבודתו בנתבעת עקב קבלת הצעת עבודה בשכר גבוה יותר מהשכר ששולם לו על ידי הנתבעת (תצהיר מר ישראלי, סעיף 24; עדות מר ישראלי ע' 22 ש' 22 - 25; ע' 23, ש' 1 - 4; ע' 23, ש' 10 - 12; ש' 17 - 18). מעבר להתרשמותנו מהעדויות, נוסיף: 15.1. 15.1. התובע אישר בעדותו כי לא היה שבע רצון משכרו בנתבעת (ע' 4, ש' 10). כמו כן, התובע אישר בעדותו כי קיבל העלאה בשכרו בחודש מאי 2000, וכן שנה קודם לכן (ע' 4, ש' 1 - 3). אולם, כעולה מעדותו, העלאות שכר אלה לא השביעו את רצונו. התובע גם אישר בעדותו כי הוצעה לו העלאה נוספת בסך של 500 ₪, אולם הוא דחה אותה (ע' 5, ש' 7 - 8). בין אם הפגישה התקיימה בשנת 1999 ובין אם התקיימה בשנת 2000, עובדה זו מעידה על אי שביעות הרצון המתמשכת של התובע מרמת שכרו אצל הנתבעת. התובע גם אישר בעדותו כי שכרו ההתחלתי במקום עבודתו החדש עמד על סך של 17,000 ₪ ברוטו, והיה גבוה בכ- 7,000 ₪ משכרו אצל הנתבעת (ע' 11, ש' 23 - 25; ע' 12, ש' 1). התובע גם אישר בעדותו כי החל לעבוד במקום העבודה החדש ב - 1.11.2000 (ע' 11, ש' 15 - 16). 15.2. 15.2. כל העובדות כמתואר בסעיף 15.1 לעיל מתיישבות היטב עם המסקנה כי אכן התובע החליט לסיים את עבודתו בנתבעת עקב הפער הגדול בין שכרו בנתבעת לבין שכרו במקום העבודה החדש. לדעתנו, פער משמעותי זה גם משמיט את הקרקע מתחת לטענת התובע כי "התלבט" לגבי הצעת העבודה וביקש לבדוק את האפשרויות העומדות בפניו בנתבעת, שכן לנוכח שיחותיו עם מנהלי הנתבעת בעבר, היה צריך להיות ברור לו שאין כל סיכוי שהנתבעת תעלה את שכרו במידה כה משמעותית, שתוכל "להתחרות" בהצעת העבודה שקיבל. 15.3. 15.3. יתר על כן. אילו באמת רצה התובע להיפגש עם מר פגי לשיחה על מנת לקבל החלטה, היה לדעתנו פונה ישירות למר פגי, לפני שהודיע על התפטרותו למר ישראלי. כעולה מעדותו של התובע, מר פגי נמצא במשרדי הסניף בו עבד התובע שלוש - ארבע פעמים בשבוע (ע' 5, ש' 19), ולא נראה לנו כי התובע, במעמדו בנתבעת, היה צריך את תיווכו של מר ישראלי כדי לקבוע פגישה עם מר פגי. התובע נדרש לתיווכו של מר ישראלי, כי קיווה שמר ישראלי ישפיע על מר פגי להיענות לבקשתו לקבל פיצויי פיטורים. 15.4. 15.4. פנייתו של מר ישראלי לעו"ד ליאורה פולצ'ק, שנכתבה לאחר קבלת מכתב ההתפטרות של התובע מיום 24.9.2000 (נספח ב' לתצהיר מר ישראלי), שנכתבה בעת התרחשות האירועים, מעידה גם כן כי התובע הודיע למר ישראלי בעל פה על התפטרותו. העובדה כי במועד מתן עדות מר ישראלי לא זכר את המועד המדויק בחודש ספטמבר בו הודיע התובע בעל פה על התפטרותו אינה שוקלת לדעתנו. מעדותו של מר ישראלי עלה באופן ברור כי התובע הודיע על התפטרותו בעל פה, לפני מסירת מכתב ההתפטרות. 15.5. 15.5. זאת ועוד. עיון במכתבו של התובע מעלה כי גרסת התובע בדבר "התלבטות" ורצון לשוחח עם מר פגי על מנת לקבל "החלטה מושכלת" נולדה רק בשלב מאוחר יותר, עם הכנת כתב התביעה. במכתבו, כתב התובע כך: בהמשך למצב בלתי אפשרי אליו נקלעתי בחודשים האחרונים... בחודשים האחרונים הובהר לי כי אין אפשרות מעשית לקידום. כיון שכך ולאחר ששוכנעתי כי אין אפשרות מעשית לקידום על אף המובטח הודעתי כי במצב נתון זה בדעתי להפסיק לעבוד בחברה. מאז, מערכת היחסים ביננו הפכה בלתי אפשרית, כאשר הדברים הגיעו לשיאם בחוסר רצון לשוחח עמי עד שאמציא מכתב התפטרות. (ההדגשה הוספה). כלומר, התובע מאשר במכתבו כי קיבל החלטה להפסיק את עבודתו בחברה לנוכח חוסר האפשרות המעשית לקידום, כי הודיע על כך, וכי החלטתו היא פרי המצב אליו נקלע "בחודשים האחרונים", ולא מאז הודיע על התפטרותו. עוד מציין התובע כי "מאז", כלומר מהמועד בו הודיע על החלטתו להפסיק לעבוד בחברה, הפכה מערכת היחסים לבלתי אפשרית. אין במכתבו של התובע שום אזכור ל"התלבטות" או לרצון להיפגש עם מנכ"ל הנתבעת על מנת לקבל "החלטה מושכלת". אילו באמת טרם השיחה עם מר פגי לא קיבל התובע החלטה, והוא ביקש להיפגש עמו על מנת לגבש את החלטתו, הדבר היה מוצא ביטויו במכתב. גם אם תאמר שבמועד בו נשלח המכתב, התובע כבר לא ראה טעם בפגישה על נושאים אלה, ניתן היה לצפות שהתובע יאזכר במכתבו כי בקשתו לפגישה היתה בהקשר זה. עיון במכתב מעלה כי גרסתו של התובע היתה כי התפטר מעבודתו עקב העדר אפשרות לקידום, לאחר שהובטח לו שיינתן לו קידום. רק בתביעתו לבית הדין "השתכללה" גרסתו, בנדבך נוסף - כי לא קיבל החלטה להתפטר מעבודתו אלא "התלבט" בנוגע להצעת העבודה שקיבל. 15.6. 15.6. אנו דוחים את טענת התובע, כי הנתבעת רצתה בהתפטרותו, על מנת "להיפטר" ממנו, ללא תשלום פיצויי פיטורים. ההפך הוא הנכון. כעולה באופן חד משמעי מעדויות מנכ"ל הנתבעת וסמנכ"ל התפעול, עיתוי התפטרותו של התובע היה בעייתי ביותר מבחינת הנתבעת, לנוכח העובדה שסמוך למועד התפטרותו סיימה את עבודתה סגנית מנהלת השירות (עדות מר פגי, ע' 18, ש' 3 - 8; ע' 19, ש' 20 - 23; עדות מר ישראלי, ע' 22, ש' 24 - 25; ע' 23, ש' 1 - 4). באשר לטענות שהועלו כנגד התובע בעדויות מנהלי הנתבעת, המוכיחות כי הנתבעת לא היתה שבעת רצון מתפקודו של התובע: ראשית, נראה לנו כי יש להתייחס אליהן "בערבון מוגבל", ונראה לנו כי הן משקפות גם את הכעס על התובע, הן בגלל אופן התפטרותו והן בגלל הגשת התביעה. ולראיה - מכתב ההמלצה שנכתב לתובע (ת/ 1), בו נאמרו דברים שונים לחלוטין. שנית, כאמור לעיל, התובע זכה הן לקידום בתפקידו במהלך תקופת עבודתו והן להעלאה בשכרו מידי שנה (עדות התובע, ע' 3, ש' 20 - 22), ואף הוצעה לו העלאה נוספת. שלישית, כעולה מחומר הראיות, הנתבעת "הפעילה" את מר פלורנטין, על מנת שיניא את התובע מהחלטתו להתפטר, והציעה באמצעותו העלאת שכר נוספת (עדות התובע, ע' 10, ש' 8 - 20; ע' 12, ש' 16 - 20; תצהיר מר ישראלי, סעיף 27). אין ספק, כי התנהגות כזו אינה משקפת התנהגות של מעביד נועדה לדחוק את העובד להתפטר מעבודתו. לאור האמור לעיל, אנו דוחים לחלוטין גם את טענת התובע כי הנתבעת "הכתיבה" לו צעד של התפטרות מעבודתו בנתבעת. ההפך הוא הנכון, והיו לתובע הזדמנויות רבות "לחזור" בו מהודעתו על התפטרותו מעבודה. 15.7. 15.7. בהתייחס לטענה כי מנכ"ל הנתבעת לא הסכים להיפגש עם התובע לשיחה: על אף שמקבלים אנו את גרסת הנתבעת כי התובע הודיע על התפטרותו, וכי רצה לשוחח עם מנכ"ל הנתבעת רק בעניין תשלום פיצויי פיטורים ולא על עצם ההחלטה אם להתפטר מעבודתו בנתבעת, אנו סבורים כי מן הראוי היה שמנכ"ל הנתבעת ייפגש עם התובע לשיחה. גם כאשר עובד מחליט להתפטר מעבודתו, על המעביד להיפגש עמו, לשמוע את טענותיו ובקשותיו, ובמקביל - להשמיע את טענותיו ובקשותיו של המעביד. מעדותו של מנכ"ל הנתבעת עולה כי חש אכזבה מאופן התפטרותו של התובע ומעיתויה, ובעיקר מהעובדה כי לא הסכים לדחות את מועד סיום עבודתו בנתבעת, ולכן לא רצה להיפגש עמו ולדון עמו בעניין פיצויי הפיטורים (ע' 19, ש' 8 - 11). כאמור, לדעתנו, מן הראוי היה שמנכ"ל הנתבעת והתובע יקיימו פגישה, בה ילבנו את הדברים, לרבות טענותיהם זה כלפי זה. אולם, התנהגותו של מנכ"ל הנתבעת אינה מקנה לתובע זכאות לפיצויי פיטורים. ראשית, סירובו של מנכ"ל הנתבעת להיפגש עם התובע היה לאחר שהתובע החליט להתפטר מעבודתו בנתבעת והודיע על התפטרותו מהנתבעת. לפיכך, אין כל קשר סיבתי בין התנהגות מנכ"ל הנתבעת לבין התפטרותו של התובע. טענת התובע, כי סירובו של מנכ"ל הנתבעת פגע במעמדו ובסמכויותיו כלפי עובדים אחרים היא טענה בעלמא, אשר לא ניתן לה פירוט כלשהו (כגון - מי הביא את הדברים לידיעת העובדים? כיצד הדבר פגע בסמכויותיו?), ולא הונחה לה תשתית כלשהי בחומר הראיות. בכל מקרה, מדובר באירועים שהתרחשו לאחר שהתובע החליט להתפטר מעבודתו בנתבעת והודיע על כך, ולכן הם אינם רלבנטיים לזכאותו לפיצויי פיטורים. 15.8. 15.8. דרישת הנתבעת כי התובע יגיש לה הודעת התפטרות בכתב, לאחר שהודיע בעל פה על התפטרותו, היא בעיננו דרישה לגיטימית. נציין כי כיום, לדרישה זו אף עיגון בהוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א - 2001. 16. 16. כללו של דבר: אנו דוחים את טענתו של התובע, כי התפטרותו היתה "מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו", וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. לא התקיים קשר סיבתי בין התפטרותו של התובע לבין הנסיבות הנטענות, והחלטתו להתפטר היתה פרי החלטתו שלו, עקב העובדה שמצא עבודה בתנאי שכר טובים הרבה יותר מתנאי שכרו בנתבעת. 3) העדר אפשרות מעשית לקידום 17. 17. לטענת התובע בסיכומים, "התובע נדון למעשה לקפאון במעמדו", שכן מחומר הראיות עולה כי מעולם לא היה מקודם לתפקיד סמנכ"ל בנתבעת, ולדעת מנכ"ל הנתבעת אף לא היה ראוי לקידום לתפקיד סמנכ"ל. לאור עובדה זו, טען התובע כי במצב דברים בו אין לעובד סיכוי להתקדם במקום עבודתו, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בהתפטרותו. לעניין זה הסתמך התובע על פסק דינו של כב' השופט לובוצקי בבל (תל אביב) 20179/99 ישראל טאוב נ' המוסד לביטוח לאומי. בעניין טאוב, נדונה תביעתו של עובד משטרת ישראל, אשר הועסק למעלה משש שנים במשלח ידו כטבח, עד אשר בוטלה משרתו, עקב הפרטת שירותי ההזנה של המשטרה. לאחר ביטול המשרה, נויד השוטר לתפקיד נהג ומלווה עצורים. כחודש לאחר ההעברה, החליט העובד להתפטר מתפקידו, לנוכח העובדה כי ראה במקצוע הטבחות את עתידו. בעניין טאוב, פסק כב' השופט לובוצקי כי "מניעת קידום בעבודה מהווה עילה ל"התפטרות בדין מפוטר" ובלבד שהעובד יוכיח שאי קידומו בעבודה פוגע מהותית ב"הגשמת שאיפותיו המקצועיות", ו"מונעת את התפתחותו המקצועית". 18. 18. אנו דוחים גם טענה זו של התובע (אשר הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים ולא נטענה בכתב התביעה) מנימוקים אלה: 18.1. 18.1. ראשית, נסיבות המקרה הנדון שונות מאד מנסיבות המקרה בעניין טאוב. בעניין טאוב, חל שינוי מהותי בתפקידו של העובד. השינוי המהותי בתפקידו של העובד אכן מנע ממנו אפשרות לקידום והתפתחות מקצועית, במקצוע בו נקלט מלכתחילה לעבודה במשטרה. לעומת זאת, במקרה הנדון, כפי שעלה מחומר הראיות, במשך 12 שנות עבודתו בנתבעת, התובע התקדם הן בתפקידו והן בשכרו, ולא חל שום שינוי בתפקידו או במעמדו עובר להתפטרותו. 18.2. 18.2. שנית, מחומר הראיות עולה כי העילה המרכזית להתפטרותו של התובע היתה אי שביעות רצון משכרו, כאשר התובע סבר שהקידום "ישליך" על שכרו, כלומר שכתוצאה מקידום בתפקיד יקבל העלאה משמעותית בשכרו. בנסיבות אלה, נראה לנו כי התובע גם לא הוכיח ש"אי קידומו בעבודה פגע בשאיפותיו המקצועיות". במקרה הנדון, אי קידומו של התובע פגע בשאיפותיו להשתכר שכר גבוה יותר. 18.3. 18.3. שלישית, נראה לנו כי המסקנה אותה מבקש התובע להסיק מעניין טאוב, היא מסקנה מרחיקת לכת, הפוגעת באופן בלתי מידתי במעבידים, ולמעשה יוצרת פרשנות לפיה סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים מקנה זכאות לפיצויי פיטורים לכל עובד שהמעביד מסרב לקדמו בתפקיד או בשכר. הרעיון שעמד בבסיסו של סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים הוא למנוע מהמעביד ליצור נסיבות שידחקו את העובד להתפטרות, כדי לחסוך תשלום פיצויי פיטורים. אכן, במהלך השנים, הורחבה קשת המקרים בהם קבע בית הדין כי יש תחולה לסעיף 11(א) לחוק, כגון במקרה של חילופי מעבידים. אולם, נראה לנו כי הפרשנות הרחבה לה טוען התובע, כי על המעביד לשלם לעובד פיצויי פיטורים כאשר מסיבות אובייקטיביות אין אפשרות מעשית להעניק לעובד קידום במקום העבודה, עקב העדר תפקיד פנוי, קובעת למעשה כלל כי על מעביד יהיה לשלם לעובד פיצויי פיטורים בכל מקרה בו מצא העובד עבודה טובה יותר. אנו סבורים כי פרשנות רחבה זו חורגת מהוראות החוק, והיא פוגעת באופן לא מידתי במעבידים. בהקשר זה יש לזכור, כי "צוואר הבקבוק" בקידום נוצר בעיקר ביחס לעובדים המועסקים בדרג בכיר יחסית אצל המעביד. מטבע הדברים, ברוב המקרים, עובדים אלה הם גם עובדים ותיקים, אשר עלות שכרם גבוהה. קבלת טענתו של התובע, משמעותה היא, למשל, שכל סגן מנהל מחלקה/אגף זכאי לפיצויי פיטורים בהעדר אפשרות קידום לתפקיד מנהל מחלקה /אגף. פרשנות זו של התובע מטילה על המעסיקים חבות בעלת משמעות כספית גבוהה, מעבר לקבוע בחוק פיצויי פיטורים, ולדעתנו אין לקבלה. 18.4. 18.4. ומן הכלל אל הפרט: אנו סבורים, כי, בנסיבות המקרה הנדון, כאשר המעביד נהג בתום לב עם התובע (וכאמור לעיל - דחינו את הטענה כי ניתנה התחייבות לקידום שהופרה), וכאשר בשל נסיבות אובייקטיביות, העדר תפקיד פנוי בתפקידים בכירים יותר מתפקידו של התובע, לא ניתן היה להציע לתובע קידום בתפקיד, אין לראות בהתפטרות התובע עקב העובדה שמצא עבודה טובה יותר התפטרות "עקב נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". 19. 19. על יסוד כל האמור לעיל, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית. 20. 20. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך של 7,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לתובע פסק הדין, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. התפטרותקידום עבודה