הופרשו הפרשות לקרן פנסיה מבטחים אך ורק על בסיס השכר, כאשר מסכום הכסף שקיבל העובד עבור "גמול שעות נוספות" לא הופרשו כל הפרשות למבטחים. להלן פסק הדין בסוגיה: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. המערער עבד בקיבוץ שלוחות (להלן- הקיבוץ) החל מיום 1.2.1984 ועד ליום 31.10.1988. בשנת 2000 הוכר המערער כ"נכה" כמשמעות מונח זה בתקנה 40 לתקנות מבטחים בדבר קרן פנסיה מקיפה (להלן - תקנות מבטחים). כתוצאה מקביעה זו זכאי המערער לפנסיית נכות מהמשיבה (להלן - מבטחים) החל מחודש אוקטובר 1988. 2. במהלך תקופת עבודתו בקיבוץ בוטח המערער במבטחים. אין חולק, כי עד לחודש פברואר 1985 הפריש הקיבוץ הפרשות למבטחים ממשכורתו המלאה של המערער. החל מחודש מרץ 1985 ביקש המערער, מסיבות אישיות ועקב הליכי הגירושין בהם היה נתון, לפצל את השכר שלו לשניים, כך שבתלוש שכר אחד (להלן - תלוש השכר הראשון) יקבל המערער סכום כסף שיוגדר כ"שכר"' ואילו בתלוש השכר השני (להלן - תלוש השכר השני) יקבל המערער סכום כסף שיוגדר כ"גמול שעות נוספות". 3. כתוצאה מפיצול זה, הפריש הקיבוץ החל מחודש מרץ 1985 הפרשות למבטחים אך ורק על בסיס תלוש השכר הראשון. מסכום הכסף שקיבל המערער עבור " גמול שעות נוספות" לא הופרשו כל הפרשות למבטחים. עם זה, יצויין כי הניכויים למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי בוצעו משני תלושי השכר של המערער. 4. החל מחודש מרץ 1987 ועד סיום יחסי העבודה בין המערער לקיבוץ, הפריש הקיבוץ למבטחים הפרשות מלאות על בסיס תלוש השכר הראשון והשני. להשלמת התמונה יצויין, כי בחודש ינואר 1988 אוחדו תלושי השכר של המערער והוא החל לקבל תלוש שכר אחד, ממנו הופרשו הפרשות מלאות למבטחים. 5. בחודש אוגוסט 1988, משהוברר כי הקיבוץ לא הפריש בגין המערער הפרשות מתלוש השכר השני במהלך התקופה מרץ 1985 - פברואר 1987, העביר הקיבוץ לידי מבטחים סכום של 1751 ש"ח עבור "התנאים הסוציאליים של הנ"ל (המערער - ע.ר) מ 4/85 עד 2/87" (ראו מכתבו של יוסף ברלוביץ, מנהל החשבונות של הקיבוץ למבטחים, מיום 17.8.1988). מבטחים סירבה לקבל סכום זה והודיעה לקיבוץ ביום 25.10.1988 כי "הסכום כולו של 1751 הועבר לחשבון חסכון ואינו נותן שום זכויות פנסיה" (ראו מכתבו של פנחס פלומבו, מנהל סניף מבטחים בבית שאן, לקיבוץ. העתק ממכתב זה נשלח בדואר רשום למערער). 6. עם יציאתו של המערער לפנסית נכות חישבה מבטחים את שיעור הגמלה המשתלמת למערער על בסיס משכורת קובעת בסך 726 ש"ח. בחישוביה לא הביאה מבטחים בחשבון את הסכום של 1751 ש"ח שהופרש בשנת 1988 על ידי הקיבוץ עבור התקופה מרץ 1985 - פברואר 1987. כאמור, בתקופה זו לא הופרשו מתלוש השכר השני של המערער הפרשות למבטחים. בנוסף, לא הביאה מבטחים בחשבון את הסכומים שהופרשו החל מחודש מרץ 1987 מתלוש השכר השני של המערער. לטענת מבטחים, החל מחודש מרץ 1987 גדל בצורה משמעותית השכר ממנו הופרשו הפרשות למבטחים. הגדלה זו בשכר נובעת, לטענת מבטחים, כתוצאה מ"תוספת שכר כללית בלתי מוכרת", לגביה נקבע בתקנה 13(ב)(ג) לתקנות מבטחים כי לא תיכלל בחישוב השכר הקובע. 7. המערער לא השלים עם דרך חישוב זו ופנה לועדת הערעורים של מבטחים (להלן - הוועדה). בהחלטתה מיום 19.2.2001 החליטה הוועדה לדחות את ערר המערער. בגין החלטה זו הוגשה התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזור בנצרת (עב 1354/01 ; השופט הראשי חיים סומך ונציגי הציבור מר לוי ומר גושן). 8. עיקר טענותיו של המערער בתביעה שהגיש היו אלה : א. לא הייתה כל העלאה פתאומית בשכרו של המערער. שכרו נותר בעינו במשך כל תקופת העסקתו וחושב בהתאם לחוזי העבודה וההסכמים הקיבוציים החלים עליו, אלא שעד חודש מרץ 1987 לא הפריש הקיבוץ מתלוש השכר השני של המערער והחל מחודש מרץ 1987 החל הקיבוץ להפריש אף מתלוש השכר השני. בנסיבות אלו, התקנות עליהן הסתמכה מבטחים העוסקות בתוספות שכר אינן רלוונטיות במקרה שלפנינו. ב. הסכום שקיבל המערער בתלוש השכר השני שנזקף עבור "שעות נוספות" לא היה בגין שעות נוספות כי אם חלק משכרו הרגיל של המערער. ג. יש לכלול את הסכום של 1751 ש"ח, שהועבר על ידי הקיבוץ למבטחים בחודש אוגוסט 1988 בחישוב הפנסיה לה זכאי המערער משני טעמים: האחד, נימוק מבטחים, לפיו הסכום של 1751 ש"ח הופרש בגין עבודה בשעות נוספות, ולכן אין להביאו בחשבון בחישוב הפנסיה אינו יכול לעמוד, שכן אין המדובר בשעות נוספות אלא בשכרו הרגיל של המערער. בנוסף, הודעת מבטחים משנת 1988 לפיה הועבר סכום כסף זה לחשבון חסכון לא הובאה לידיעתו של המערער ובכך נמנעה ממנו האפשרות לפעול כנגד החלטה זו במועד. 9. מבטחים ביקשה לדחות את התביעה וטענה את הטענות הבאות : א. פיצול השכר של המערער נעשה ביוזמת המערער שידע כי הקיבוץ אינו מפריש מתלוש השכר השני הפרשות למבטחים. בנסיבות אלה, אין למערער להלין אלא על עצמו. ב. החל מחודש מרץ 1987 עלה שכרו של המערער בצורה חריגה, ולכן בהתאם לתקנות מבטחים אין לכלול תוספת זו בחישוב השכר הקובע. ג. מכתב מבטחים משנת 1988, בו נכתב, כי הסכום של 1751 ש"ח יועבר לחשבון חסכון הועבר לידיעת הקיבוץ וגם לידיעתו של המערער. אולם, עד למועד הגשת התביעה לא פעלו הקיבוץ והמערער בעניין זה. ד. מבטחים מנועה כיום לקבל כספים בגין המערער עבור התקופה שעד חודש מרץ 1987, שכן על פי תקנה 41כה לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד - 1964 (להלן - תקנות מס הכנסה) עמית בקרן רשאי לרכוש זכויות למפרע, רק אם לא חלפו יותר מ-24 חודשים מהמועד בו הופסקו התשלומים בגינו לקרן הפנסיה. 10. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער וקבע, כי המערער ידע, כי מתלוש השכר השני לא מופרשים הפרשות למבטחים, וכי מבטחים פעלה בהתאם לאמור בתקנותיה. עוד קבע בית הדין האזורי, כי לא עלה בידי המערער להוכיח, כי התשלום בתלוש השכר השני לא היה עבור שעות נוספות, וכי לא הייתה למבטחים כל דרך לדעת, כי התשלום בתלוש השכר השני לא היה בעד עבודה בשעות נוספות. בית הדין האזורי חתם את פסק דינו באמירה, כי גם אם יוכח שהמערער זכאי לסכומים הנתבעים על ידו, הרי לאור תקנה 41כה לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד - 1964, הקובעת, כי ניתן לרכוש זכויות למפרע, רק אם לא חלפו יותר מ-24 חודשים מהמועד בו הופסקו התשלומים לקרן, ומכיוון שבמועד הגשת התביעה (שנת 2001) חלפו יותר מ-24 חודשים, מהמועד בו הופסקו התשלומים למבטחים (שנת 1987), דין התביעה להידחות. 11. בערעור שהגיש המערער חזר, בעיקרו של דבר, על הטענות שנטענו בבית הדין האזורי והדגיש כי במקרה דנן רכש המערער זכויות במבטחים כבר בשנת 1988, עת העביר הקיבוץ למבטחים סכום של 1751 ש"ח. עוד טען המערער, כי בית הדין האזורי התעלם מעדותו של מר יוסף ברלוביץ, מנהל החשבונות של הקיבוץ (להלן - מר ברלוביץ), שהעיד כי התשלום בתלוש השכר השני כונה אומנם "שעות נוספות", אך היה למעשה חלק משכרו הרגיל של המערער. 12. מבטחים תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. 13. אנו סבורים שבפסיקת הדין בערעור זה יש להתייחס בנפרד לשתי תקופות העסקה של המערער. שתי התקופות הן אלה: התקופה שבין חודש מרץ 1985 לחודש דצמבר 1987 (להלן - התקופה הראשונה) והתקופה המתחילה בחודש ינואר 1988 ומסתיימת בחודש אוקטובר 1988 (להלן - התקופה השניה). במהלך התקופה הראשונה פוצל, כאמור, שכרו של המערער לשני תלושים, כאשר בתלוש השכר הראשון הוגדרו הסכומים שקיבל המערער כ"שכר" ואילו בתלוש השכר השני הוגדרו הסכומים שקיבל המערער כ"גמול שעות נוספות". בתקופה השנייה אוחדו שני תלושי השכר של המערער והקיבוץ הפריש הפרשות מתלוש השכר המאוחד למבטחים. 14. התקופה הראשונה א. מחומר הראיות, שהוצג בבית הדין האזורי עולה, כי המערער הוא שפנה לקיבוץ בחודש מרץ 1985 בבקשה לפצל את שכרו. פיצול השכר נועד ליצור מצג כלפי כולי עלמא כאילו מרויח המערער פחות ממה שהרויח בפועל. זאת, על מנת להקטין, ככל הנראה, חיובים בהם עשוי היה המערער להיות מחויב בשל הליך הגירושין, בו היה נתון. הצגת דברים זו לא היתה אמת, ואין המערער יכול להיבנות ממעשה פרי יוזמתו שהיה על פניו בלתי כשר. בעניין זה נאמר במקורותינו "מדבר שקר תרחק" (שמות, כ"ג, ז'). ועוד נאמר "לא תכחשו ולא תשקרו" (ויקרא, י"ט, י"א). ב. כתוצאה מפיצול זה קיבל המערער מדי חודש בחודשו מהקיבוץ שני תלושי שכר, כשבאחד מהתלושים נרשם השכר כ"גמול שעות נוספות". כאמור, הצגת הדברים באופן זה נעשתה לפי בקשתו של המערער, מבלי שמבטחים ידעה או יכולה היתה לדעת על דבר פיצול השכר. מבטחים אף לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת "בזמן אמת" כי התשלום שכונה "שעות נוספות" לא ניתן עבור עבודה בשעות נוספות אלא היה חלק משכרו הרגיל של המערער. עניין זה התברר בשלב מאוחר יותר. ג. בנסיבות אלה, אין לתמוה על מבטחים שסירבה לקבל מהקיבוץ בחודש אוגוסט 1988 תשלום רטרואקטיבי בגין התקופה בה לא הפריש הקיבוץ הפרשות מתלוש השכר השני (חודש מרץ 1985 - חודש פברואר 1987), שכן בתקופה זו הוצג השכר בתלוש השכר השני כגמול שעות נוספות - רכיב שלא היה בר ביטוח על פי תקנון מבטחים באותה העת. מאותם נימוקים אין גם לתמוה על מבטחים שסמכה על אופן הצגת הדברים על ידי המערער וסירבה לכלול בשכר הקובע של המערער את ההפרשות שהפריש הקיבוץ בגין הרכיב "שעות נוספות" בין חודש מרץ 1987 לחודש דצמבר 1987. ד. אכן, כל עוד דבקה במערער הצגת דברים שאינה אמת, אין הוא יכול להנות משני העולמות ולאחוז בחבל בשני קצותיו. משהוצג לפי בקשתו של המערער עד לחודש דצמבר 1987 חלק משכרו כ"גמול שעות נוספות", וכאשר מבטחים לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת, כי לא כך הם פני הדברים, אין לומר כי נפל פגם בהחלטתה של מבטחים שלא לכלול הפרשות שהופרשו רטרואקטיבית או בזמן אמת בגין רכיב זה בחישוב הפנסיה לה זכאי המערער. ה. אשר על כן מהטעמים שפורטו לעיל, סבורים אנו כי דין ערעורו של המערער ביחס לתקופה הראשונה להידחות. 15. התקופה השנייה א. במהלך התקופה השנייה אוחדו שני תלושי השכר של המערער והקיבוץ הפריש הפרשות למבטחים ממלוא השכר המופיע בתלוש המאוחד. בתקופה זו לא הוצג חלק מהשכר כ"גמול שעות נוספות". עם זה, סירבה מבטחים להביא בחשבון את ההפרשות שהפריש הקיבוץ מתלוש השכר המאוחד, בנימוק שהגידול בהפרשות נובע מ"תוספת שכר כללית בלתי מוכרת", לגביה נקבע בתקנות מבטחים כי לא תיכלל בחישוב השכר קובע. ב. סבורים אנו, כי אין לקבל טענה זו של מבטחים. על פי התמונה המצטיירת מהחומר הראייתי המונח בפנינו, שכרו של המערער לא עלה באופן פתאומי. מעיון בתלושי השכר של המערער שהוצגו בבית הדין האזורי עולה כי בתקופת עבודתו של המערער בקיבוץ, עלה שכרו של המערער באופן הדרגתי. זאת, בהתאם לזיכרון הדברים שנחתם בין המערער לקיבוץ ביום 30.3.1984, ובהתאם להסכם הקיבוצי, שהוסכם כי יחול על המערער. הגידול בשיעור ההפרשות הקיבוץ למבטחים אינו נובע מגידול פתאומי שחל בשכר המערער כי אם מהחלטת הקיבוץ להפריש מהמשכורת המלאה של המערער, שכללה את שכרו של המערער ואת מה שכונה בעבר, ביוזמת המערער, כגמול שעות נוספות. הסכומים שכונו גמול שעות נוספות היו, כאמור, כפי שהוכח, שכר לכל דבר וענין. ג. החלטה זו, שהגדילה, כאמור, את שיעור הפרשות הקיבוץ למבטחים עלולה הייתה ליצור אצל מבטחים את הרושם כי חל גידול בשכרו של המערער, אך כאמור המציאות העובדתית ב"זמן אמת" היתה שונה. הד למציאות עובדתית זו ניתן למצוא בעדותו של מר יוסף ברלוביץ בבית הדין האזורי, בה נאמר "לא העלאנו (כך במקור - ע.ר.) את המשכורת רק את ההפרשה". בהקשר זה יש לציין, כי בתקופה זו טעותה של מבטחים וייחוס הגידול בהפרשות הקיבוץ לגידול בשכרו של המערער לא נבעה ממצג שהציג המערער. ד. בנסיבות אלו, אין מבטחים רשאית להסתמך על תקנה 13(ב)(ג), לפיה "עלויות הנובעות מתוספות שכר כלליות בלתי מוכרות, לא יכללו בשכר הקובע אלא יתווספו לפנסיה לפי 2% מתוספות השכר הכלליות הבלתי מוכרות בגין כל שנה בעבורה שולמו דמי גמולים לקרן". ה. אשר על כן, ומאחר שבתקופה זו לא הוצג חלק מהשכר כ"שעות נוספות", והשכר ששולם על ידי הקיבוץ, כפי שעולה מחומר הראיות, לא כלל שעות נוספות, לא הייתה כל מניעה לכלול את ההפרשות שהפריש הקיבוץ במהלך התקופה השנייה בפנסיה לה זכאי המערער. בשולי הדברים נציין, כי בתקופה השנייה לא מתעוררת כלל שאלת הרטרואקטיביות שכן בתקופה זו הופרשו הפרשות הקיבוץ ב"זמן אמת", אך מבטחים סירבה לקבלם מהטעמים שפורטו לעיל. לאור האמור לעיל, דין ערעור המערער ביחס לתקופה זו להתקבל. 16. סוף דבר - דין ערעור המערער ביחס לתקופה הראשונה נדחה ודין ערעורו ביחס לתקופה השנייה להתקבל. בנסיבות הענין, לאור מצג המערער שהביא ללידתם של כל ההליכים, מושא ערעור זה, אנו פוסקים כי כל צד ישא בהוצאותיו. פנסיהקרן פנסיה