הסכם קיבוצי - סגל אקדמי אוניברסיטה

פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת בר אילן (להלן - הארגון או ארגון הסגל) ו-12 מחבריו (להלן - חברי הסגל האקדמי) הגישו לבית הדין האזורי בתל אביב בקשת צד בסכסוך קיבוצי (להלן - הבקשה). 2. בבקשה קובל הארגון על כך שהמערערת (להלן - האוניברסיטה) הפרה באופן חד צדדי הסכמים קיבוציים ואחרים שהיו קיימים באוניברסיטה מזה למעלה משני עשורים (להלן - ההסכמים), ולפיהם חבר סגל אקדמי, שהשלים הליך של העלאה בדרגה ונקבע לגביו, שיועלה בדרגה, תחולתה של ההעלאה בדרגה יהיה בתוקף מהראשון לאוקטובר של אותה שנה אקדמית, שבה הוחלט על פתיחת ההליך להעלאה בדרגה. 3. לפי הטענה, הפרת ההסכמים באה לידי ביטוי בכך, שתחולת תוקף ההעלאה בדרגה לגבי כל אחד מחברי הסגל האקדמי הוגבלה לתחולה למפרע של שישה חודשים בלבד. 4. ההסכמים עליהם נשען הארגון בטענתו זו הם אלה: א. הסכם מיום 25.2.1965 בין האוניברסיטה ובין איגוד סגל המרצים וארגון המדריכים והאסיסטנטים באוניברסיטה (להלן - הסכם 65), בו הוסכם, בין השאר, שתנאי העבודה של חברי הסגל האקדמי באוניברסיטה יהיו זהים לאלה המקובלים באוניברסיטה העברית בירושלים, כפי שיעודכנו וישונו מעת לעת. ב. הסכם מיום 26.11.1978 שנחתם בין האוניברסיטה העברית בירושלים לבין ארגון הפרופסורים והמרצים הבכירים (להלן - הסכם האוניברסיטה העברית), לפיו נקבע, כי חבר סגל אקדמי יעלה בדרגה בתוקף מה - 1 לאוקטובר של אותה שנה אקדמית, שבה החליטה הוועדה על פתיחת ההליך להעאלה בדרגה. ג. החלטת "ועדה פריטטית" של האוניברסיטה (כך כונתה על ידי רקטור האוניברסיטה באותו מסמך) מיום 30.1.1979, לפיה "העלאה בדרגה תהא רטרואקטיבית החל מה-1 לאוקטובר של אותה שנה אקדמית, שבה החליטה הועדה המקצועית על פתיחת הליכים להעלאה בדרגה, וזאת בתנאי שהועדה עצמה לא החליטה להשהות את פתיחת ההליכים ושליחת חוות דעת בכתב לא הושהתה מתוך שיקולים אקדמיים כגון: ציפיה לפרסומים נוספים, קבלת מידע נוסף על המועמד, קבלת חוות דעת נוספות על המועמד וכדומה". 5. על פי טיעון הארגון פעלה האוניברסיטה לאורך כל השנים על פי ההסכמים שפרטו לעיל, ומשאושרה העלאה בדרגה של חבר סגל אקדמי, תוקף ההעלאה נעשה למפרע מ-1 לאוקטובר באותה שנה אקדמית, בה החל הליך ההעלאה בדרגה, ובלבד שלא חלו עיכובים בהליך זה הנובעים משיקולים אקדמיים. התנהגות רבת שנים זו של האוניברסיטה מעידה על נוהג שאין לחזור ממנו אלא בהסכמה. 6. בעקבות שמועות שהגיעו לארגון, לפיהן החליטה ועדת הקבע של האוניברסיטה על שינוי בהסכמים לגבי התחולה למפרע של העלאה בדרגה, פנה יו"ר הארגון, ד"ר אחיעזר שאקי, ביום 19.11.2002 במכתב אל נשיא האוניברסיטה, פרופ' משה קוה, והביע את התנגדותו הנחרצת של הארגון "לפגיעה חד צדדית בהסכם, סיכום או נוהג כלשהו הקשור בחברי הסגל". 7. במכתב נשיא האוניברסיטה, פרופ' משה קוה, לד"ר אחיעזר שאקי מיום 26.11.2002 מאשר פרופ' משה קוה, כי בישיבת ועדת הקבע האחרונה של האוניברסיטה שנערכה בתאריך ט' בחשוון, תשס"ג (15.10.2002) התקבלה החלטה "שכל מינוי אקדמי יכנס לתוקפו רטרואקטיבית חצי שנה לפני סיום ההליך". נשיא האוניברסיטה צרף למכתבו זה את מכתב הממונה על השכר במשרד האוצר, מר יובל רכלבסקי (להלן - הממונה על השכר), מיום 5.11.2002 שנכתב בתגובה לפנייתו של פרופ' יעקב נאמן, יו"ר הוועד המנהל של האוניברסיטה, אליו, ולפיו מקובלת עליו עמדתה הנוכחית של האוניברסיטה, לפיה יש לאשר העלאה בדרגה למפרע "לשישה חודשים בלבד (ובלבד שההליך נפתח בתאריך שקדם למועד התחולה)". בסיום מכתבו זה כותב הממונה על השכר: "הריני להודיעך כי לא אאשר רטרואקטיבית לשנתיים-שלוש, כפי שהיה נהוג, והנני מקבל את עמדתכם לאשר עד שישה חודשים בלבד" (ההדגשה הוספה - ע.ר.). 8. בעקבות דרישת גילוי מסמכים של הארגון במהלך הדיון בבית הדין האזורי, גילתה האוניברסיטה את מכתב פרופ' יעקב נאמן מיום 3.11.2002, אל הממונה על השכר, בו נכתב, בין השאר: "הנוהג שהיה קיים באוניברסיטה הוא כי עם אישור העלאה בדרגה התחולה היתה, למפרע לתקופה של שנתיים ולעיתים גם לתקופה של שלוש שנים" (ההדגשה הוספה - ע.ר.). 9. ביום 28.11.2002, עוד בטרם קבלת מכתבו הנ"ל של נשיא האוניברסיטה, פנה ד"ר אחיעזר שאקי שנית לנשיא האוניברסיטה בנושא התחולה הרטרואקטיבית של ההעלאה בדרגה, והתרה באוניברסיטה לחדול מלבצע פעולות חד צדדיות הפוגעות בחברי הסגל האקדמי "והנוגדות הסכמים, סיכומים או נוהגים". 10. ביום 8.12.2002 נערכה פגישה בין נציגי הארגון ובין הנהלת האוניברסיטה ובה הובהר לארגון, כי עמדת האוניברסיטה לגבי קיצור תקופת התחולה רטרואקטיבית של ההעלאה בדרגה נובעת מקשיים תקציביים. 11. עמדה זו בוטאה במפורש במכתב נשיא האוניברסיטה אל יו"ר הארגון ,ד"ר אחיעזר שאקי, מיום 12.12.2002 בו נכתב, בין השאר: "בשיחה הובהר בין היתר, שמסגרת המשאבים הכספיים העומדים לרשות האוניברסיטה, לעומת העלויות הכבדות הכרוכות בקביעת דרגה בתחולה רטרואקטיבית לתקופה ארוכה, אינה מאפשרת הענקת העלאות בדרגה אלא למספר חברי סגל מצומצם מאוד בהיקפו. כלומר, קביעת תחולה רטרואקטיבית לתקופה ארוכה - תגרום בהכרח הקטנה משמעותית ביותר במספר חברי הסגל שיוכלו לזכות בהעלאה בדרגה, בפרט לאור המצב התקציבי הקשה באוניברסיטה ובמוסדות להשכלה גבוהה בכלל." 12. על עמדה זו של נשיא האוניברסיטה, חזר יו"ר הוועד המנהל של האוניברסיטה, פרופ' יעקב נאמן, במכתבו אל יו"ר הארגון מיום 6.3.2003 ועוד קודם לכן במכתבו הנ"ל לממונה על השכר מיום 3.11.2002. 13. כל ניסיונות הארגון לשנות את מדיניותה החדשה של האוניברסיטה בנושא זה בדרך של משא ומתן, לא נשאו פרי. 14. על פי טיעון הארגון, הליך העלאה בדרגה באוניברסיטה נמשך בממוצע כשנתיים תמימות ולפעמים אף יותר בשל סיבות בירוקרטיות. נטען, כי תחולה רטרואקטיבית של ההעלאה בדרגה נועדה להעמיד את חברי הסגל האקדמי במצב לו היו ראויים עוד בתחילת ההליך, קרי הדרגה שהומלצה בתחילת ההליך, ואשר נמשך זמן כה רב רק בשל סיבות בירוקרטיות. 15. בבקשה עתר הארגון למספר סעדים. בעיקרו של דבר, התמקדו סעדים אלה בעתירה לביטול החלטת האוניברסיטה מיום 15.10.2002 בדבר קיצור התחולה הרטרואקטיבית של ההעלאה בדרגה ואכיפת הנוהג שהיה קיים בנושא זה באוניברסיטה עד לביטולו על ידי האוניברסיטה בהחלטה הנ"ל. אוסיף ואציין, כי לאור עמדת הממונה על השכר בראשית ההליך ממנה ניתן להבין, כי אין בכוונתו להתערב בנוהג הקיים בנסיבות כפי שהיו - נמחק בהסכמה הממונה על השכר מעתירת הארגון. 16. בתשובת האוניברסיטה לבקשה בבית הדין האזורי טענות למכביר, אותן ניתן לתמצת בקצירת האומר באלה: א. הפרוצדורה להעלאה בדרגה באוניברסיטה נקבעת בראש ובראשונה על פי "תקנון מינויים, קביעות והעלאות בדרגה לסגל הבכיר" (להלן - תקנון המינויים), בשילוב עם הוראות תקנון האוניברסיטה ותקנון הסנט (שלושת התקנונים הנ"ל יקראו להלן ביחד- התקנונים). ב. סעיף 1(ג) לתקנון המינויים קובע: "הודעות מינוי, סיום או הפסקת מינוי, חידוש מינוי או אי חידוש מינוי, העלאה בדרגה ומתן קביעות יוצאו על ידי הרקטור על פי תקנון זה ובכפוף לתקנות ההתאגדות של האוניברסיטה. על כל מינוי, זמני או קבוע, יחולו הנהלים שיהיו בתוקף באוניברסיטה מזמן לזמן, והודעות מינויים, העלאות וקביעות יציינו זאת". לטענת האוניברסיטה, סעיף זה מקנה לאוניברסיטה את הסמכות לפעול בעניינים אלה מכח תקנוניה, באופן חד צדדי. ג. העניינים האקדמיים ובכללם ההעלאה בדרגה של חבר סגל אקדמי בכיר מסורים לגופים האקדמיים של האוניברסיטה והינם מחוץ לתחום מערכת יחסי העבודה הקיבוציים או האישיים. כל הוראות התקנונים הן תנאי מכללא בחוזה העבודה האישי של כל חבר סגל אקדמי. ד. החלטת "הוועדה הפריטטית" מיום 30.1.1979 היא, למעשה, החלטת הוועדה לאישור מינויים, שהיא "החלטה אקדמית" עצמאית של האוניברסיטה ללא קשר להצמדה להסכם האוניברסיטה העברית מכח הסכם 65. החלטה זו אכן יוצרת זכויות כספיות עקב תחולת העלאה בדרגה, אך אין היא מלמדת על תוקפו של הסכם 65, שבו קיימת הצמדה להסכם האוניברסיטה העברית. ה. ההחלטה מיום 30.1.1979 בוטלה כדין ביום 15.10.2002 על ידי החלטת ועדת הקבע של האוניברסיטה מאותו תאריך, לפיה צומצמה התחולה הרטרואקטיבית של העלאה בדרגה לשישה חודשים בלבד מטעמים תקציביים, בשל מצוקה תקציבית של האוניברסיטה. החלטה זו נעשתה בהתאם לסייג ההלכתי שנקבע בבג"צ מילפלדר, (בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר ואח' נ' בית הדין הארצי ואח' פ"ד מא(2) 210, להלן - הילכת מילפלדר), לפיו מקום בו קיימת הוראה מפורשת או משתמעת בחוזה אישי הנותנת את הכוח לשנות תניה זו או אחרת בו בתקופת חיי החוזה, ניתן מכוחה לשנות תניה זו. הוראה כזו מצויה בסעיף 1(ג) לתקנון המינויים ובכתב המינוי של כל אחד מחברי הסגל האקדמי. ו. על פי סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, המחלוקת, מושא ערעור זה, אינה שפיטה. ז. הסכם 65 אינו הסכם קיבוצי ואינו בר אכיפה מסיבות שונות, ובכללן מכוח ביטולו בשנת 1986, או בשנת 1994 או בשנת 1997. 17. בסיכומי טענותיהם בבית הדין האזורי חזרו באי כח הצדדים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם בבקשה ובתשובה לה והוסיפו חופן מרחיב כהנה וכהנה. מבין טענות הארגון, בסיכומיו, שיש בהן תשובה לתשובת האוניברסיטה לבקשה, מן הראוי לציין את אלה: א. התחולה הרטרואקטיבית של הדרגה היא חלק מתנאי ההעסקה, ואין לה קשר לחופש האקדמי. דבר זה נלמד, בין השאר, גם מפנית האוניברסיטה בעניין זה לממונה על השכר, וגם מן העובדה שעניין זה הוסדר באוניברסיטה העברית בהסכם קיבוצי. ב. הענקה והעלאה בדרגה היא אכן עניין לתחום האקדמי, להבדיל מתחולה רטרואקטיבית של דרגה הנובעת מהסכמים או הסדרים קיבוציים. ג. החלטת ועדת המינויים מיום 30.1.1979 היא פרי משא ומתן קיבוצי, כפי שעולה מנספח ט"ז לבקשה ומנספח מב/1 לתצהירו של פרופ' צבי ארד. ד. על פי הלכת מילפלדר, ביטול חד צדדי של התחולה רטרואקטיבית של העלאה בדרגה, כפי שהיה נהוג עשרות שנים באוניברסיטה - אינו כדין. ה. הסכמי 86 ו-94 לא גרעו מהסדרים הקיימים כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם 65 ובהחלטה מינואר 79. קביעה זו עולה במפורש מהתניות בעניין זה המופיעות באותם הסכמים. 18. בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הראשית, ורדה וירט-ליבנה [כתוארה דאז] ונציגי הציבור מר טל ומר מוטאי; ס"ק 000061/03) קיבל את טיעון הארגון וביטל את ההחלטות החד צדדיות של האוניברסיטה ביחס לשינוי מועד התחולה הרטרואקטיבית של הקידום בדרגה. בית הדין האזורי נימק את פסיקתו זו בכך ש"הזכות לתחולה רטרואקטיבית של הקידום בדרגה האקדמית מעוגנת בהסכמי העבודה שבין הצדדים וכי לא ניתן לשנותה באורח חד צדדי וללא הסכמה עם נציגות העובדים". עוד קבע בית הדין, כי ההחלטה החד צדדית, ששינתה את הנהוג באוניברסיטה בנושא ההעלאה בדרגה, נעשתה משיקולים תקציביים, ולא במסגרת החופש האקדמי. 19. בערעור בפנינו חזרה האוניברסיטה על טענותיה בבית הדין האזורי והדגישה טענות אלה: א. הוכח שהסכם 65 לא יושם לפחות משנת 1970 , נזנח ואף בוטל. ב. סעיף 1(ג) לתקנון המינויים קובע, בין השאר, שהעלאה בדרגה כפופה לנהלים כפי שיהיו מזמן לזמן. הוראה זו מקנה את הכח לאוניברסיטה לשנות חד צדדית את הנהוג לגבי ההעלאה בדרגה למפרע. ג. בית הדין לא הבחין בין זכויות קיבוציות שנזנחו או בוטלו ובין זכויות אישיות. ד. החופש האקדמי מאפשר את ביטול הנהלים הקיימים. 20. הארגון חזר בפנינו על טיעוניו בבית הדין האזורי וציין, כי טענות האוניברסיטה, אין להן קשר עם המציאות כפי שהייתה. 21. אנו סבורים שפסק דינו של בית הדין האזורי דינו להתאשר בעיקר מטעמיו ומטעמי הארגון כפי שפורטו על ידו בהרחבה ובבהירות. על הנאמר אוסיף דברים אחדים. 22. א. הנתונים העובדתיים בעניין דנא ברורים, וכמעט אין לגביהם מחלוקת. ב. הכל מסכימים, כי היה נוהג רב שנים באוניברסיטה, לפיו להעלאה בדרגה של חברי הארגון הייתה תחולה למפרע לחודש אוקטובר של השנה האקדמית שבו החל תהליך ההעלאה בדרגה. לעניין זה אין לנו צורך לנבור במקורותיו של נוהג זה, האם הוא פרי הסכם או הסדר פלוני או אלמוני. די לנו לצורך ההכרעה בשאלה שבמחלוקת, כי היה קיים נוהג, שאין עליו מחלוקת, ושנוהג זה היה לתנאי מתנאי חוזי העבודה האישיים של חברי הסגל האקדמי. ג. נוהג זה הוא כאמור, פרי הסכמה של הצדדים ליחסי העבודה באוניברסיטה, שמקורותיו אכן נמצאים בהסכמים ובהסדרים אותם מנה בית הדין האזורי בפסיקתו, אך משנהגו הצדדים על פיו במשך שנים כה רבות, היה הנוהג למקור זכויות עצמאי, שיש לו קיום משלו, גם לו עברו ההסכמים מן העולם. נוהג זה בוטל באופן חד צדדי על ידי האוניברסיטה. ד. עילת הביטול הייתה קשיים תקציביים, ולא כל עילה שמקורה בשיקולים אקדמיים. שיקולים אקדמיים הם אכן בתחום סמכותם הלגיטימית של המנגנונים באוניברסיטה המופקדים על הנושאים המקצועיים, קרי: הסנט, הוועדה לאישור מינויים וכיו"ב. ה. אכן, הוועדה המקצועית רשאית להשהות את פתיחת ההליכים להעלאה בדרגה "מתוך שיקולים אקדמיים כגון: ציפיה לפרסומים נוספים, קבלת מידע נוסף על המועמד, קבלת חוות דעת נוספות על המועמד וכדומה", אך לא משיקולים אחרים (סעיף ב לנספח ט"ז לבקשה, תצהיר ארד והנספח לו). משהוחלט להמליץ על העלאה בדרגה על ידי הגורמים המקצועיים באוניברסיטה, תם הפרק המקצועי "האקדמי", ומכאן עובר הדיון לגבי מועד תחולת הדרגה - לשדה תנאי העבודה, אשר בו צריך, ששינויים בקיים, יעשו בהסכמה של הצדדים ליחסי העבודה או של העובדים עצמם, ולא בדרך של החלטה חד צדדית. גם האוניברסיטה סברה, שעניין זה שייך לתחום תנאי העבודה, שאם לא כן מדוע פנתה בעניין זה לממונה על השכר, שכידוע אינו מתערב בהחלטות אקדמיות מקצועיות. ו. שינוי הנוהג במקרה זה על ידי החלטת ועדת הקבע של האוניברסיטה מיום 15.10.2002 אינו מתיישב כלל ועיקר עם הלכת מילפלדר, לפיה, ככלל, צד לחוזה אינו יכול להכניס בו שינויים חד צדדיים כרצונו במשך תקופת חיי החוזה, אלא אם כן הביא לסיומו. ז. אכן, על פי החריג הרביעי להלכת מילפלדר "ייתכן שבחוזה העבודה האישי ישנה הוראה "(מפורשת או משתמעת), לפיה נתון לאחד הצדדים הכוח לשנות תניה זו או אחרת, בתקופת חיי החוזה...מקום שהוראה זו קיימת, ניתן מכוחה לשנות תניה זו או אחרת" (שם סעיף 10). הוראה מסוג זה רואה בא כוחה של האוניברסיטה בסעיף 1(ג) לתקנון המינויים הקובע כאמור כי: "הודעות מינוי, סיום או הפסקת מינוי, חידוש מינוי או אי חידוש מינוי, העלאה בדרגה ומתן קביעות יוצאו על ידי הרקטור על פי תקנון זה ובכפוף לתקנות ההתאגדות של האוניברסיטה. על כל מינוי, זמני או קבוע, יחולו הנהלים שיהיו בתוקף באוניברסיטה מזמן לזמן, והודעות מינויים, העלאות וקביעות יציינו זאת" (ההדגשות הוספו - ע.ר.). נוהל זה לדידו של בא כוחה של האוניברסיטה, היא החלטת ועדת הקבע מיום 15.10.2002, שביטלה את הנוהג הקיים לגבי התחולה למפרע של ההעלאה בדרגה. ח. טענה זו יש לדחות. על פי סעיף 2(א) לתקנון המינויים: "תקנון זה (תקנון המינויים- ע.ר.) חל על חבר סגל מדרגת מרצה ומעלה במסלול הדרגות האקדמי הרגיל... וקובע את הנהלים למינוי, להעלאה בדרגה ולמתן קביעות, בכפיפות להוראות תקנות ההתאגדות של האוניברסיטה" (ההדגשות הוספו- ע.ר.). יוצא איפוא שהנהלים הנזכרים בסעיף 1(ג) לתקנון המינויים הם הנהלים המקצועיים להעלאה בדרגה הקבועים בתקנון המינויים. הנהלים להעלאה בדרגה בתקנון המינויים קבועים בסעיף 8 לתקנון זה, והם עוסקים אך ורק בהליכים המקצועיים האקדמיים הכרוכים בהעלאה בדרגה. אין בין נהלים אלה לקביעת מועד תחולת הדרגה, ולא כלום. ההליך לקביעת מועד תחולת הדרגה נמצא כאמור בשדה אחר. הוא מתחיל לפעול רק לאחר שנפלה ההחלטה החיובית המקצועית להעלאה בדרגה ומקורותיו אינם נמצאים בתקנונים, אלא במסמכים הקובעים את תנאי העבודה. "אין מלכות נוגעת בחברתה" (ברכות, מח ב' ועוד מקומות), ואין לערב מין שאינו במינו. אשר על כן, סעיף 1(ג) לתקנון המינויים אינו יכול לשמש הכשר לביטול חד צדדי של נוהג קיים שמקורו ביחסי העבודה ובתנאי העבודה, אלא עניינו של סעיף 1(ג) הוא ההליכים הקשורים בבחינה מקצועית של המועמד להעלאה בדרגה על פי התקנונים. 23. אסיים במה שהתחלתי. הנתונים העובדתיים במקרה דנא כמעט ואינם שנויים במחלוקת. השאלה המשפטית אינה קשה, בין השאר, משום שהיא נסמכת על מצע עובדתי שכמעט אינו שנוי במחלוקת. בא כוחה של האוניברסיטה ניסה למצוא הבדלים עובדתיים במקומות, שכמעט אינם קיימים, ומכל מקום אין להם נפקות לדינא. אין מקרא יוצא מדי פשוטו (שבת ס"ג עמ' א), ו"השורה התחתונה" היא, שבשל מצוקה כספית ביטלה האוניברסיטה באופן חד צדדי את המוסכם על הצדדים במשך עשרות שנים, ובכך הפרה שלא כדין את ההסדרים הקיבוציים והאישיים בין הצדדים ליחסי העבודה באוניברסיטה. במצב דברים זה טוב היה לו היו הצדדים מגיעים להסכם בעניין התחולה הרטרואקטיבית של ההעלאה בדרגה, כפי שהמליץ בית הדין האזורי, שהרי יש להניח שחפצי חיים משותפים הם; אך כל עוד לא הגיעו להסכם, ההחלטה החד צדדית דינה להתבטל, כשם שפסק בית הדין האזורי. נציג מעבידים, מר רפאל פרבר 24. אינני יכול להצטרף לפסק הדין של השופט עמירם רבינוביץ מהנימוקים הבאים: 1) העלאה רטרואקטיבית בדרגה הוא הליך מינהלי פסול ובלתי תקין גם אם הוא מעוגן בהסכמי עבודה. תשלום בגין העלאה בדרגה יכול לחול, על פי השקפתי רק מיום אישור הדרגה. כל עוד לא אושרה דרגה חדשה, אין הצדקה לתשלום בגין תקופת הדיונים, לגבי אותה דרגה. 2) עקב המצב הכלכלי החמור בשני האחרונות, ומדיניות הממשלה לתקצוב חסר של האוניברסיטאות, נגזר על האוניברסיטאות בישראל להדק החגורה כדי להבטיח את עצם קיומן הכלכלי והאקדמי. על רקע מצב חמור זה, אין כל הצדקה להעלאת דרגות כלל, וקל וחומר אין לשלם בגין העלאת דרגה- רטרואקטיבית. סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין אני מצטרפת לפסק דינו של השופט עמירם רבינוביץ השופט שמואל צור אני מצטרף לפסק דינו של השופט עמירם רבינוביץ נציגת עובדים, חנה בן דוד אני מצטרפת לפסק דינו של השופט עמירם רבינוביץ סוף דבר - ברוב דעות השופטים ונציגת העובדים וכנגד דעתו החולקת של נציג המעבידים, מר רפאל פרבר נדחה הערעור. מאחר ובסכסוך קיבוצי עסקינן אין צו להוצאות. לאור התוצאה אליה הגענו בערעור זה, מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישה האוניברסיטה והיא נמחקת. חוזההשכלה גבוההאוניברסיטהסגל אקדמיהסכם קיבוצי