הסכם מכירת סככות

פסק-דין השופט שמואל צור 1. המשיבה, מוסך ארתור את יצחק חברה בע"מ, הינה חברה בע"מ המנהלת מזה למעלה מ- 30 שנה מוסך. ביום 3.5.1971 רכשו המערער, אימו -שושנה יהושע וגב' רחל שושני ממר ארתור קלנר ושותפו דאז, מר יצחק וענונו, שתי סככות (להלן- הסכם הרכישה). הסככות נרכשו לצורף שירות סיכה והחלפת שמנים למכוניות. בהסכם הרכישה נקבע, בין היתר, כי המוכרים (המשיבה) לא יבצעו שרותי סיכה, רחיצה והחלפת שמנים למכוניות במוסך שלהם. עוד נקבע כי הצדדים מתחייבים לשמור על יחסי שכנות טובה, לא להפריע ולא לגרום למטרד האחד לשני. היחסים בין הצדדים התקיימו במשך למעלה מ- 30 שנה. 2. לימים, הפסיקה המשיבה להפנות את לקוחותיה לקבלת השרותים מן המערער. על רקע זה, הגיש המערער לבית משפט השלום בירושלים בקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבה ושותפה, לקיים ו/ או ליתן זכות לקיים שרות סיכה והחלפת שמנים למכוניות ושירות לרחיצת מכוניות, במוסך שלהם (בש"א 7964/02). בבקשה טען המערער כי המשיבה הפרה את הסכם הרכישה שנערך ביניהם ובכך פגעה בעיסקו. בית משפט השלום נעתר לבקשת המערער ונתן צו מניעה במעמד צד אחד, כמבוקש. 3. כחצי שנה לאחר מכן, הגיש המערער לבית הדין האזורי בירושלים תביעה כספית כנגד המשיבה לתשלומים שונים הנובעים, לטענתו, מקיומם של יחסי עובד-מעביד שהתקיימו בין השניים למעלה מ- 30 שנה (עב 2398/03). בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה המשיבה בקשה לסילוק תביעת המערער כנגדה על הסף. בבקשה טענה המשיבה, בין היתר, כי המערער הגיש שתי תביעות נגדה, הן בבית משפט השלום בעילת הפרת הסכם הרכישה שנערך בין השניים והן בבית הדין האזורי בעילת קיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. לטענתה, המערער לא יכול לטעון כנגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות סותרות בהליכים שונים. עוד טענה המשיבה, כי המערער הפעיל את זכויותיו הדיונית שלא בתום לב וניצל לרעה את הליכי משפט. לפיכך, כך טענה המשיבה, דין בקשתה להתקבל גם מן הטעם שתביעת המערער הינה קנטרנית וטורדנית וכל מטרתה להכביד על המערכת המשפטית. 4. בית הדין האזורי (כב' השופטת דיתה פרוז'ינין ונציגי ציבור מר גולדנברג ומר בן חור; בש"א 16744/03) קיבל את בקשת המשיבה. בית הדין האזורי היה ער לפסיקה לפיה מחיקה או דחייה על הסף הינה מהלך חריג ואינה בבחינת דרך המלך. עם זאת, בנסיבות העניין החליט בית הדין לחרוג מן הכלל האמור ולדחות את תביעת המערער על הסף. בית הדין האזורי קבע כי המערער טען טענות עובדתיות חלופיות הסותרות זו את זו. בית הדין קבע כי שתי התביעות מבוססות על מערכת עובדות זהה ועל יחסים חוזים שנתקיימו בין הצדדים במשך למעלה מ- 30 שנה ועל כן אין בסיס לטענת המערער כי תביעתו בבית משפט השלום מבוססת על הסכם שנעשה לאחר "פיטוריו". כן קבע בית הדין כי מבקשת המערער בבית משפט השלום ומתצהירו שצורף לה, עולה באופן חד משמעי כי המערער לא ראה את עצמו כעובד של המשיבה. לסיכום, פסק בית הדין כי העובדות אשר פורטו על ידי המערער עצמו אינן תומכות בטענותיו כי התקיימו בינו לבין המשיבה יחסי עובד מעביד. 5. בערעורו לפנינו חזר המערער וטען כי בינו לבין המשיבה התקיימו יחסי עובד- מעביד. לטענת המשיב, הוא רכש את המקום על פי הסכם הרכישה, אולם ההסכם לא מהווה הסכם למתן שירותים השולל, לכאורה קיומם של יחסי עובד מעביד. כל שהוסכם הוא, לטענתו, כי המשיבה תימנע מלספק שירותי סיכה ורחיצת מכוניות במוסך שלה. עוד טען המערער כי גם אם תתקבל הטענה שמדובר בהסכם למתן שירותים- דבר שאינו עולה מן ההסכם עצמו - הרי שאין בכך כדי לשלול מציאות של יחסי עובד- מעביד. לטענתו, סוגיית פרשנות ההסכם דורשת דיון ואין מקום לסלקה על הסף. המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי. הערעור התברר בדרך של סיכומים בכתב. 6. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי לא מתקיים טעם משפטי או אחר המצדיק התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי ולאשרו מטעמיו. החלטה בדבר סילוק על הסף אינה דרך המלך. בקשר לזה נפסק כי בית הדין מעדיף הכרעה בתובענה לגופו של עניין, על פני סילוק התובענה על הסף (דב"ע נא/195-3 תובענה מכונות תרגום בע"מ - עמיחי סגל, פד"ע כ"ג, 274). נפסק כי דחייה על הסף נעשית רק מקום בו בית הדין יהיה משוכנע שאם היה נשמע הדיון לגופו דינו היה להידחות (דב"ע שן/ 112-3 אריה שקולניק ואח'-אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פד"ע כ"א, 447). בית הדין האזורי קבע כי המערער לא ראה את עצמו כעובד של המשיבה. הדבר עולה באופן חד משמעי הן מתצהירו של המערער שהגיש לבית משפט השלום, בו פירט את העובדות התומכות בתביעתו והן מהסכם הרכישה שנערך בין הצדדים. בהליך בבית משפט השלום ציין המערער, בין היתר, כי המשיבה הפרה את ההסכם הרכישה שנערך בין השניים. טענת המערער כי הינו עובד של המשיבה לא נזכרה כלל בכתב התביעה ובתצהיר שנתמך בה. נהפוך הוא. המערער הצהיר כי הינו המחזיק הבלעדי ובעל החזקה הבלעדית בסככות, אותן רכש מהמשיבה ושותפו. כן ציין המערער כי בהתאם להסכם הרכישה מנועה המשיבה מלבצע שירות זה והמשיב הוא שמבצע את השירות בסככות ואף אחראי לשירות. גם מהסכם הרכישה לא עולה הדבר כי המערער הינו עובד של המשיבה. 7. למעשה עניין לנו בשני הליכים ובשתי תביעות בעלות עילות שונות הסותרות זו את זו. לא ניתן לנקוט הליך בבית משפט השלום ולטעון לזכויות מכוח הסכם רכישה ולשרטט יחסים משפטיים מסוג אחד ובו בזמן לנקוט הליך אחר, בבית הדין לעבודה, ולטעון - על יסוד אותה תשתית עובדתית - לקיומם של יחסים משפטיים מסוג אחר הסותרים, על פניהם, את הנטען בהליך הראשון. לא זו בלבד שדבר זה אינו אפשרי אלא שהוא בבחינת חוסר תום לב מצד המערער, הנוקט הליכים חילופיים וטוען טענות הסותרות זו את זו. 8. לפיכך, צדק בית הדין האזורי בכך שהחליט לקבל בקשת המשיבה לסילוק תביעת המערער כנגדה על הסף. הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבה בסכום של 3,500 ש"ח נושא ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. חוזהסככה