פסק דין השופט שמואל צור 1. המערערת הועסקה כעובדת שכירה אצל המשיב ופוטרה. על רקע זה הגישה המערערת תביעה נגד המשיב ובה היא מבקשת סעדים כספיים כאלה ואחרים. המשיב הגיש כתב הגנה ועימו הגיש תביעה שכנגד. בכתבי בי-דין אלה פרש המשיב את הגנתו וטענותיו כלפי המערערת. 2. בכתב התביעה ציינה המערערת כי המשיב הטריד אותה על רקע מיני ולאור זאת היא הגישה נגדו תלונה במשטרה. בתגובה לטענה זו טען המשיב כי התלונה שהגישה המערערת נגדו הינה "... תלונת סרק מתוך מטרה לסחוט ממנו כספים..." (סעיף 4 לכתב ההגנה). 3. בקשר לכך הוסיף המשיב וטען בסעיף 6 לכתב הגנתו כך: "כהוכחה לנסיון הסחיטה של התובעת (היא המערערת כאן - ש.צ.) רצ"ב לכתב הגנה זה, מסומן א', העתק נוסח של הסכם פשרה שהעבירה התובעת באמצעות בא כח לב"כ הנתבע (הוא המשיב - ש.צ.). ממסמך זה עולה בברור כוונת הסחיטה של התובעת, אשר הייתה מוכנה "לוותר" על טענותיה כנגד הנתבע, ובמיוחד טענותיה לעניין "הטרדה המינית", כדי לקבל מעט שלמונים לכיסה". על כך הוסיף המשיב בסעיף 20 לכתב התביעה שכנגד, לאמור: "כהוכחה להיות התלונה תלונה שקרית, תעיד העובדה כי הנתבעת (בתביעה הנגדית; היא המערערת כאן - ש.צ.) טרחה לנהל מו"מ עם התובע (בתביעה הנגדית; הוא המשיב כאן - ש.צ.), במסגרתו הציעה מיוזמתה היא, כי התובע ישלם לה סך כולל של 7,680 ש"ח, וכנגד כך תבטל הנתבעת את תלונתה השקרית במשטרה. העתק הסכם הפשרה, כפי שנוסח על ידי ב"כ הנתבעת רצ"ב לכתב תביעה זה, כחלק בלתי נפרד הימנו, מסומן א'". 4. על רקע זה הגישה המערערת בקשה לבית הדין האזורי למחוק את סעיף 6 לכתב ההגנה ואת סעיף 20 לכתב התביעה שכנגד. לטענתה, ההסכם אליו מתייחס המשיב נשלח כחלק ממשא ומתן שהתנהל בין הצדדים ולכן אין הוא קביל בהליך משפטי, ומשום כך אין גם לכלול טענה לגביו בכתבי בי-דין. המשיב טען כי מדובר במסמך המשקף הסכמה לביטול התלונה הפלילית ומשום כך אין מדובר במשא ומתן אלא בהסכמה ובגמירות דעתה של המערערת. 5. בית הדין האזורי (השופט מיכאל שפיצר; תיק בש"א 2412/04 בתיק ע"ב 1384/04), קיבל את עמדת המשיב ודחה את בקשת המערערת. בית הדין האזורי הסתמך על הוראות סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 הקובע כי בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות. בית הדין ציין כי אמנם אין מקום להביא לידיעת בית הדין פרטים על משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, אך ציין כי בית הדין אמון על הליכי מו"מ ועל הצעות פשרה וביכולתו לנתק עצמו בעת כתיבת פסק הדין מהליכי המו"מ שהתקיימו בין הצדדים. על כך הוסיף בית הדין, לאמור: "מכל מקום, שעה שהנתבע טוען כי הטיוטא שצורפה השתכללה לכלל הסכם, הרי שודאי שצירוף ההסכם הוא רלבנטי לכתב ההגנה ולתביעה שכנגד (הגם שספק אם טענה זו עולה מכתבי הטענות) ולכן גם בשל כך אין מקום בשלב זה למחוק את הסעיפים מכתבי הטענות...". (החלטה מיום 23.8.04). 6. על החלטה זו הגישה המערערת בקשת רשות ערעור וכב' הנשיא אדלר נענה לבקשה (החלטה מיום 8.11.04 בתיק בר"ע 1538/04). 7. בערעור בפנינו חזר ב"כ המערערת וטען כי בין הצדדים לא הושג הסכם של פשרה. לטענתו, אמנם נערך משא ומתן בין הצדדים, במהלכו שלח ב"כ המערערת לב"כ המשיב טיוטה של הסכם אלא שזו לא קובלה על ידי המשיב ולא נחתם כל הסכם. משחלף זמן, הודיע ב"כ המערערת לב"כ המשיב כי המערערת חוזרת בה מההסכמות. לדבריו, גם התלונה במשטרה לא בוטלה. ב"כ המשיב טוען כי אמנם הסכם הפשרה לא נחתם בשל מחלוקות שנתגלעו באשר לפרטים שונים שבו אלא שהוא משקף הסכמה מצד המערערת לבטל את תלונתה במשטרה ומשום כך ניתן להסתמך עליו כראיה, להציגו בפני בית הדין, ולכלול אותו בכתבי בי-דין. 8. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו מחליטים לקבל את הערעור. כלל הוא - ובל יעבור - כי משא ומתן הנערך בין הצדדים - בין לצורך הסכם של פשרה ובין לצורך אחר - הוא, בראש וראשונה, נחלתם של הצדדים ובאין הסכמה ביניהם לא ניתן להביא פרטים לגביו לידיעת ערכאת השיפוט. פרטים על משא ומתן שכזה אינם קבילים בדיון משפטי ואין לכלול אותם בכתבי בי-דין, והדברים ידועים (יעקב קדמי, על הראיות, חלק שני, עמ' 418; ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ - סולל בונה בע"מ ואח', פ"ד מ"ז(1), 311, 333). 9. אכן, יתכן מצב בו צד להליך משפטי טוען כי הסכם, אף שלא נחתם, השתכלל בדרך אחרת לכלל הסכם מחייב. טענה זו אינה שכיחה אך היא אפשרית. במקרה שכזה הטענה היא כי קיים הסכם. טענה זו טעונה אמנם הוכחה אך, ככל טענה בדבר קיומו של הסכם, ניתן לכלול אותה במסגרת כתבי בי-דין. 10. שחרורם של בתי הדין לעבודה מכבלי דיני הראיות נועד לפשט את הדיון המשפטי בפני בית הדין לעבודה, להגמיש את ההליך השיפוטי ולסייע לבית הדין להגיע לתוצאה נכונה, צודקת ופשוטה בעניין הבא בפניו. עם זאת, הוראת סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה לא נועדה לשחרר את בית הדין כליל מעקרונות דיני הראיות, להכשיר ראיות פסולות או לפעול בניגוד לכללים המקובלים הנהוגים בתחום זה. 11. נדמה שבענייננו בית הדין האזורי היה מודע לעקרונות אלה והוא אף ציין במפורש בהחלטתו כי "אין מקום על פני הדברים לשתף את בית הדין במו"מ שהתקיים בין הצדדים...." (סעיף 4 להחלטה). אלא שככל הנראה סבר בית הדין כי טענת המשיב היא שטיוטת הסכם הפשרה השתכללה לכדי הסכם מחייב (סעיף 6 להחלטה). דא עקא, שאין זכר לטענה זו - לא במפורש ולא במשתמע - בסעיף 6 לכתב ההגנה של המשיב ובסעיף 20 לכתב התביעה שכנגד. במצב דברים זה, באין טענה בכתבי בי-דין על קיומו של הסכם מחייב, לא ניתן להעלות טענה המתבססת על משא ומתן שהתנהל בין הצדדים שלא התגבש לכלל הסכם מחייב ולא ניתן להביא טענה שכזו במסגרת כתבי בי-דין. 12. הערעור מתקבל. החלטת בית הדין האזורי מיום 23.8.04 בתיק בש"א 2412/04 מתבטלת. אנו מורים על מחיקת סעיף 6 מכתב ההגנה של המשיב וסעיף 20 מכתב התביעה שכנגד של המשיב. המשיב יישא בהוצאות המערערת בערעור זה בסכום של 3,000 ש"ח. משפט פליליסחיטההטרדההטרדה מינית