##הגנה לעובד חושף שחיתויות והגנה מפני הטרדה מינית:## חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) חוק הגנה על עובדים נוסח על ידי שופט בית המשפט העליון חיים כהן, וכדברי יו"ר ועדת העבודה והרווחה בעת הצגתו בכנסת נועד "לבצר את שלטון החוק בישראל" ו"למנוע שחיתות במינהל הציבורי". בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: "לא אחת קורה שעובדים שהגישו תלונה על מעשים בלתי תקינים במקום העבודה מוצאים את עצמם חשופים להתנכלות ורדיפה מצד המעבידים, הממונים, והחברים לעבודה. לעתים אף מפטרים אותם מעבודתם. מוצע על כן להגן בחוק על עובדים במצבים האמורים, בדרך של הקניית סמכות מיוחדת לבית הדין לעבודה, לפסוק פיצויים או לתת צו מניעה או אף צו עשה כנגד פגיעה בתנאי עבודה או פיטורין". מטרת החוק ותכליתו נקבעה בסעיף 2 לחוק כהאי לישנא: "הגנה על מתלונן לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך בלבד שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור". לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעתו של עובד שנפגע כתוצאה מהגשת תלונה כאמור, והוא רשאי לפסוק לעובד סעדים אלה: " (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, לרבות צו המבטל את הפיטורים, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו ליתן צו לפי סעיף זה, יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע; הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף הוראות סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970". הוראות אלה יחולו "על כל מעביד שהוא גוף ציבורי וכן על כל מעביד שאינו גוף ציבורי המעסיק יותר מ-25 עובדים". מצא בית הדין האזורי כי תלונת העובד והמסייע לו היא תלונת שווא, לא יינתן הסעד לפי חוק זה. הוגשה התלונה שלא בתום לב "רשאי בית הדין לחייב את התובע... בתשלום פיצויים למעביד או לעובד אחר שנגדו הוגשה התלונה". נטל ההוכחה על המעביד "כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה או הסיוע כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה: (1) כי המעביד פגע בתנאי עבודתו או פיטר אותו; (2) כי לא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו, ולעניין פגיעה בתנאי עבודה שלגביהם קבע המעביד תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים. ##חשיפת שחיתויות בעבודה:## עובדים "חושפי שחיתויות" הם עובדים המתריעים על מעשי שחיתות במקום עבודתם, דהיינו על פעילות פסולה, בלתי-חוקית או בלתי-מוסרית המתבצעת בתחום הפיקוח של המעביד. בדרך כלל, תלונות המבקשות לחשוף שחיתויות במקום העבודה אינן מתקבלות באהדה על ידי המעסיקים אשר חוששים לתדמיתו של הארגון. מעשיו של עובד החושף מעשי שחיתויות במקום עבודתו אף עלולים לעורר עוינות מצד חבריו לעבודה החוששים מפגיעה בזכויותיהם ובמעמדם והתופסים אותו כמי שמעמיד אינטרסים אחרים בראש מעייניו ופוגע באווירת שיתוף הפעולה במקום העבודה. לפיכך, לעיתים, מעסיקים ועובדים במקומות עבודה אלו מוצאים כי הדרך הראויה לטיפול בעובד חושף שחיתויות היא באמצעות פגיעה והתנכלות בו, אשר במקרים מסוימים אף עלולים להוביל לפיטורים [ראו חיים קלכהיים "עובדי ציבור החושפים מעשי שחיתות בראי נציבות תלונות הציבור" עיונים בביקורת המדינה 52, 23, 38 (1994) וכן חוות דעת מבקר המדינה "הגנה על חושפי מעשי שחיתות" , בעמ' 8, דצמבר 2007]. המחוקק הישראלי ביקש ליתן מענה למצב בעייתי זה באמצעות מספר חיקוקים, בין היתר חוק הגנה על עובדים, שתכליתם הגנה על עובד החושף מעשי שחיתויות מפני פגיעה והתנכלויות שמקורן בחשיפת מעשי השחיתות. ##דברי ההסבר להצעת חוק הגנה על עובדים:## בדברי ההסבר להצעת חוק הגנה על עובדים (חשיפת הפרת חיקוק ופגיעה בטוהר המידות), תשנ"ו-1996, הצ"ח 2518, בעמ' 593 נאמר: "לא אחת קורה שעובדים שהגישו תלונה על מעשים בלתי תקינים במקום העבודה מוצאים את עצמם חשופים להתנכלות ורדיפה מצד המעבידים, הממונים, והחברים לעבודה. לעתים אף מפטרים אותם מעבודתם. מוצע על כן להגן בחוק על עובדים במצבים האמורים, בדרך של הקניית סמכות מיוחדת לבית הדין לעבודה, לפסוק פיצויים או לתת צו מניעה או אף צו עשה כנגד פגיעה בתנאי עבודה או פיטורין." בשנת 1997 הפכה הצעת החוק לחוק, הוא חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז – 1997 הקובע מי זכאי להגנה ומהן התרופות שבית הדין לעבודה מוסמך ליתן לעובד הנפגע עקב חשיפת מעשים בלתי חוקיים או בלתי תקינים. החוק אמנם נועד לסייע לעובדים חושפי שחיתויות, אך הגנה זו נדרשת רק במקרים בהם הארגון לא רק שאינו פועל על מנת לתקן את המחדלים, אלא אף פוגע ומתנכל לעובד שחשף מחדלים אלו. מטרת החוק ותכליתו נקבעו בסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) (תיקון), התשס"ב-2002 (ס"ח תשס"ב מס' 1827 מיום 30.1.2002 עמ' 125) המגדיר מיהו העובד הזכאי להגנה מכוח החוק והקובע איסור על פגיעה בעובד בשל כך שהתלונן על מעבידו. סעיף זה קובע כי: "(א) לא יפגע מעביד בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור. (ב) לא יפגע ממונה מטעם המעביד בענייני עבודה של עובד, ולא יגרום לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור." ##הגדרת "ענייני עבודה":## "ענייני עבודה" מוגדרים בסעיף 1 לחוק הגנה על עובדים כ: "(1) תנאי עבודה; (2) קידום בעבודה; (3) הכשרה או השתלמות מקצועית; (4) פיטורים או פיצויי פיטורים; (5) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה." ##הקשר הסיבתי בין התלונה לבין הפגיעה בתנאי העבודה:## בתיקון לסעיף 2 לחוק, בוטל תנאי הבלעדיות, כך שהופחתה עוצמת ההוכחה הנדרשת לקיומו של הקשר הסיבתי בין התלונה לבין הפגיעה בתנאי עבודתו של העובד. בהתאם לסעיף המתוקן העובד אינו חייב להוכיח כי תלונתו בלבד היא שהובילה להתנכלות ולפגיעה בו. כמו כן, אף לא נדרשת הוכחת קיומו של קשר סיבתי המבוסס על בלעדיות התלונה כמניע להחלטה בדבר הפגיעה בעבודתו ובתנאי עבודתו. אף על פי כן, יש לזכור כי הדרישה לקיומה של זיקה ממשית בין הגשת התלונה לבין ההתנכלויות מהן סובל העובד לא בוטלה לגמרי. דרישת הזיקה הממשית, הפכה מרמת הוכחה בלעדית לרמת הוכחה לכאורית, לפיה התלונה, כשלעצמה, או בנוסף לשיקולים אחרים, השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה בתנאי עבודתו של העובד [בעניין זה ראו ע"ע (ארצי) 259/06 רפי רותם – מדינת ישראל-משרד האוצר (20.9.2007), בעמ' 12-14 (להלן – פסק דין רפי רותם)]. בעניין זה קבעתי בע"ע (ארצי) 61646-10-10 19605-11-10 יאיר בן שמעון – מדינת ישראל (11.3.2013) (להלן – פסק דין בן שמעון) כי: "די ביצירת ספק ממשי ביחס לכשרות שיקולי המעביד כדי להעביר אליו את הנטל להוכיח כי השיקולים בפגיעה בעובד המתלונן היו שיקולים ענייניים. העובד אינו נדרש להוכיח כי התלונה כשלעצמה, היא לבדה היתה המניע והשיקול לפגיעה בו, וכל שנדרש מהעובד בנטל ההוכחה הראשוני הוא הוכחה לכאורית כי התלונה כשלעצמה, או בנוסף לשיקולים אחרים, השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה בתנאי עבודתו." טעמו של התיקון בסעיף 2 לחוק, הובהר בדברי ההסבר להצעת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) (תיקון) (נטל ההוכחה), התשס"ב – 2001 (מיום כ"ח תשרי התשס"ב, 15.10.01, ה"ח תשס"ב מס' 3039, עמ' 6) תוך התייחסות לקשר הסיבתי הנדרש בין התלונה לפגיעה בעובד. בהצעת החוק צוין כי: "בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) התשנ"ז – 1997, נקבע כי מעביד לא יפגע בתנאי עבודתו של עובדו, ולא יפטרו בשל כך בלבד שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור. הניסיון מלמד כי תובענות שנידונו בבית הדין לעבודה נדחו מחמת נטל הראיה הכבד המוטל על העובד בשל כך שהעובד נדרש להוכיח בנוגע לקשר הסיבתי כי התלונה היא הסיבה הבלעדית לפיטורין או לפגיעה בתנאי עבודתו. מוצע לתקן את החוק ולמחוק את המילה "בלבד" שבסעיף 1 ." בסעיף 3 לחוק הגנה על עובדים נקבעו סמכויות השיפוט והתרופות, כאשר בהתאם לסעיף זה ניתנה לבית הדין האזורי לעבודה סמכות לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין ובפיצויים שאינם תלויים בנזק (פיצויים לדוגמה) בשיעור של עד 50,000 ₪, והוא רשאי אף לפסוק פיצויים לדוגמה בשיעור של עד 500,000 ₪, בשל חומרת הפרת החוק או נסיבות הקשורות להפרה לרבות התנהגות המפר והיותה של ההפרה הפרה חוזרת. כלומר, חוק הגנה על עובדים מעניק הגנות ותרופות משמעותיות לעובד המתלונן המבקש לחשוף מעשה שחיתות במקום עבודתו, בין היתר פסיקת פיצויים בעלי אופי עונשי, צווים למניעת הפיטורים, לביטולם ואף לאכיפתם של יחסי עובד-מעביד, למרות הוראותיו של סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. הוראות חוק אלה חלות "על כל מעביד שהוא גוף ציבורי וכן על כל מעביד שאינו גוף ציבורי המעסיק יותר מ-25 עובדים" (סעיף 3(ב) לחוק הגנה על עובדים). במקרים בהם מצא בית הדין האזורי כי תלונת העובד והמסייע לו היא תלונת שווא, לא יינתן הסעד לפי חוק זה. הוגשה התלונה שלא בתום לב "רשאי בית הדין לחייב את התובע... בתשלום פיצויים למעביד או לעובד אחר שנגדו הוגשה התלונה" (סעיף 3(ג) לחוק הגנה על עובדים). ##נטל ההוכחה של המעביד:## בנוסף, קובע סעיף 3א לחוק כי נטל ההוכחה על המעביד "כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה או הסיוע כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה: כי המעביד פגע בתנאי עבודתו או פיטר אותו; כי לא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו, ולעניין פגיעה בתנאי עבודה שלגביהם קבע המעביד תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים." יצוין כי היקף ההגנה על העובד המגיש תלונה והתרופות שיינתנו בגין תלונה זו מחייב קיומם של תנאים מצטברים: הגשת התלונה בתום לב; הגשת התלונה על הפרת חיקוק במקום העבודה או בקשר לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי – ניתן להגיש תלונה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין; הגשת התלונה לרשות המוסמכת לקבל את התלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה (סעיף 4 לחוק הגנה על עובדים). כלומר, על עובד חושף שחיתויות חלים מספר תנאים מצטברים על מנת שיוכל ליהנות מהגנת החוק: ראשית, וככל שהדבר אפשרי, עליו לנסות לפתור את הבעיה בתוך הארגון בטרם יפנה לגורמים חיצוניים. כמו כן, על העובד לפעול בתום לב ובמטרה למנוע מעשים בלתי תקינים ובעניין זה ראוי להבחין בין עובד החושף מעשים בלתי תקינים בתום לב לבין עובד הטוען למעשים בלתי תקינים רק כדי לבוא חשבון עם עובדים אחרים או עם מעסיקו, בגלל שפוטר או משום שהוא אינו מרוצה ממצבו במקום העבודה. ##היקף ההגנה על עובד שחושף שחיתות:## היקף ההגנה והתרופות שיינתנו לגבי תלונה, מחייב התקיימותם של ארבעה תנאים מצטברים, ובהם חובת הגשת התלונה בתום לב, "התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה... או בקשר... לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי - גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין; התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל את התלונה, או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה". ביטוי לאינטרס הציבורי רחב היריעה שביסוד החוק נמצא גם בחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958, בהוראותיו גלומות למעשה ההגנות והתרופות שבחוק הגנה על עובדים, תוך שהן פורשות על זכויותיו של עובד הציבור שחשף מעשי שחיתות "חגורת הגנה" נוספת. בהתקיים התנאים הנדרשים בחוק זה רשאי נציב תלונות הציבור "ליתן כל צו שימצא לנכון ולצודק, לרבות צו זמני, כדי להגן על זכויות העובד, בשים לב לתיפקודו הראוי של הגוף שבו הוא עובד" ואף לצוות על "ביטול הפיטורים או על מתן פיצויים מיוחדים לעובד בכסף או בזכויות". הוראות החוק בכללותן מורות על תכליתו החקיקתית ועל מטרתו: ביצור שלטון החוק תוך קביעת נורמות המגלמות את האינטרס הציבורי של שמירה על טוהר המידות ב"גוף ציבורי"; ביסודו של אינטרס זה הגנה על זכותו הבסיסית של אדם לעבוד במקום עבודה נקי משחיתות; על מילוי חובתו כאדם, כעובד וכאזרח בדיווח לממונים עליו על מעשה שחיתות במקום העבודה; ובהימנעותו מלקחת חלק פעיל או סביל במעשי שחיתות במקום העבודה. ביעור השחיתות ממקום העבודה הוא אינטרס משותף לעובד, לחבריו לעבודה ולמעסיקיהם כאחד. התנהגותם של העובד ושל המעביד מקרינה על סביבת העבודה בכללותה ונושאת מסר ברור אותו נועד החוק להגשים, והוא מימוש זכויותיהם הבסיסיות של העובדים שלא ללקות בזיהום סביבתי הנובע ממעשי שחיתות, למשוך ידם מהם ולתרום לסילוקם. ודוק. אין המדובר בחוק דקלרטיבי או בנורמות הצהרתיות בלבד. כדי שלא להותיר את החוק בבחינת אות מתה ומתוך החשיבות הציבורית והערכית הגלומות בו, העניק המחוקק לעובד ולחברו המסייע בידו את הזכות להגיש תלונה נגד המעביד. זכות זו כרוכה בחובתו של המעביד שלא לפגוע בהעסקתו של העובד ושלא להטיל מורא עליו ועל חבריו במפעל, בבחינת "יראו וייראו". מכאן רוחב היקפן של ההגנות ושל התרופות מרחיקות הלכת שהקים המחוקק לעובד המתלונן, בהן פסיקת פיצויים בעלי אופי עונשי, צווים למניעת הפיטורים לביטולם ואף לאכיפתם, למרות הוראותיו של סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). תכלית חוק הגנה על עובדים ומטרתו באות בגדר האינטרסים העומדים ביסודה של חקיקת המגן. הוראות החוק, כעולה מאופיין, מגשימות את ערכיה של מדינת ישראל כמדינת חוק המתנערת ממעשי שחיתות בפעולתם של הגופים הציבוריים בה ומעסיקים שכמותם; ההגנה על זכויותיו של העובד המתלונן כדין מבטאת מדיניות אזרחית חברתית רחבה, המגֵנָה על הציבור הנדרש לשירותיו של המעביד, ובה במידה מגנה על המעביד במפעלו ועל עובדיו. הזכות להגשת תלונה מבלי שיאונה רע לעובד המתלונן היא פרי יצירתו של החוק. ההגנות והתרופות שהחוק מעניק לעובד אינן ניתנות להתניית הצדדים. אין המעביד יכול להתנות על הגשת תלונה נגדו בפגיעה בתנאי עבודתו של העובד; ואין העובד יכול להסכים מראש לפגיעה בתנאי עבודתו ובמעמדו אם יממש את הזכות שהקנה לו החוק להתלונן כנגד מעשי שחיתות במקום העבודה. הסכם בדבר מסירת סכסוך שעניינו בהגנות ובתרופות המוקנות לעובד בחוק לבוררות עלול לסכל את עצם מטרת החוק ותכליתו ולפתוח נתיבים להכשרת מעשי שחיתות. במסירת סכסוך מעין זה לבוררות עלול העובד למצוא עצמו ללא הגנה מפני ניצול מוסרי, ערכי וכלכלי. הסכם שתוצאתו העלמת מעשי שחיתות מידיעת הממונים על העובד ומהרשויות המוסמכות הוא בלתי חוקי ונגוע בפלילים ואין להטמינו בחיקו של הסכם בוררות. נוכח מטרת החוק והסנקציות החמורות בצידו ניתנה סמכות השיפוט הייחודית לבית הדין לעבודה בכוונת מכוון. זאת, לא לשם הבחנה בינו לבין ערכאות השיפוט האחרות, כטענת מכבי. לבית הדין לעבודה המומחיות הנדרשת במשפט העבודה בכלל, ובבחינת אופי התלונה ומהותה, על רקע פעילותו של המעביד, בפרט. לפי שהורה המחוקק, יביא בית הדין לעבודה במסגרת שיקוליו את תוצאתו של צו עשה על יחסי העבודה במקום העבודה, לרבות הפגיעה העלולה להיגרם לעובד אחר; בית הדין יידרש לנסיבות הגשת התלונה והטלת חובת פיצוי על העובד אם הגיש תלונתו שלא בתום לב. עניינים אלה עשויים להיות מורכבים ובעלי השלכות רוחב על התנהלות המעביד ועובדיו במקום בעבודה. כללם של דברים, מטרת החוק ותכליתו מקנים לעובד זכות בת שתי פנים: זכות העובד להגיש תלונה כדין תוך קיום חובת המעסיק שלא לפגוע בשל כך בתנאי עבודתו ובמעמדו של העובד. מימוש הזכות או פגיעה בה אינן יכולות לשמש נושא להסכם בין הצדדים. זו הזכות המוגנת לאור אופייה הציבורי-הקוגנטי של הוראת החוק, וככזו באה היא במשפחת זכויות המגן. משכך, מימוש הזכות להגשת תלונה כדין או פגיעה בה אינן יכולות לשמש נושא להסכם בוררות בין הצדדים. בהתאם, אף סכסוך בשאלה אם הפגיעה בעובד נבעה מהגשת תלונה נגד המעביד לא ידון במסגרת בוררות. לחלופין, גם אילו אמרנו כי אין מדובר בזכות מגן קוגנטית במובנה הקלאסי, אלא בזכות מוגנת הנושקת לשוליהם של חוקי המגן, או ב"כעין זכות מגן", די במטרת החוק, תכליתו והאינטרסים שהוא מגלם כדי להוות "טעם מיוחד" שלא להתיר עיכוב ההליכים בתובענה ולאסור העברתה להליך של בוררות, במיוחד כן כשהמדובר בחוק חדש יחסית, שהזכויות המוקנות בו והנורמות אותן נועד להנחיל טרם בוססו בפסיקתם של בתי המשפט ובתי הדין לעבודה. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים, כיוון שככלל בהליך לפי חוק הבוררות "לא יהיה הבורר קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי-המשפט", בעוד אשר הגשת תלונה על פי חוק הגנה על עובדים, בירורה, התרופות וההגנות לה מחייבים שמיעת ראיות מדוקדקת. אף מטעם זה מקומה של התובענה בבית הדין לעבודה ולא בהליך בוררות.