הכרעת דין כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות כדלקמן: 1. פגיעה בשמורות טבע בניגוד לסעיפים 30(ד) ו-57(א) לחוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1988. 2. ביצוע עבודות בלא היתר בניגוד לסעיפים 145, 204(א), 205, 208(א), 219, 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, תקנה 1(2) לתקנות התכנון והבניה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967. עובדות כתב האישום: בתאריך 1.6.05 סמוך לשעה 12:00, במקרקעין הידועים כגוש 19513 חלקה 13, בשמורת טבע הר מירון (להלן: "המקרקעין"), הכשיר הנאשם ויישר שטח שגודלו 1900 מ"ר באמצעות באגר, תוך שהוא עוקר כ- 40 עצים ופוגע בחורש טבעי המצוי בשמורה. בנוסף, חצב הנאשם בור מים ששטחו כ-330 מ"ר ועומקו כ-5 מ' וכן חצב במקומות נוספים בתחום המקרקעין וזאת מבלי שהיה בידיו היתר למעשיו. טענות וראיות הצדדים: מטעם המאשימה העיד הפקח גיא כהן (להלן: "גיא") המועסק ברשות הטבע והגנים מזה כ-4 שנים. גיא העיד כי ביום האירוע קיבל דיווח על הכשרת קרקע באיזור שמורת טבע בהר מירון. לטענתו, ביצע מדידה בעזרת מכשיר איתור (G.P.S) וזיהה שנעשתה עבודת הכשרת הקרקע באמצעות באגר, זמן לא רב לפני הגעתו למקרקעין, הבאגר עדיין חנה בחלקה. העבודה החלה בתוך חלקה פרטית של הנאשם (חלקה 26) והמשיכה לחלקה אשר בבעלות המדינה (חלקה 13). הכשרת הקרקע היתה בשטח של כ-1,900 מ"ר. העד הבחין גם בעצי אלון ואלה, עקורים. בנוסף, העיד גיא כי זיהה עבודות שבוצעו בבור מים שחלקו הגדול אמנם נמצא בחלקה הפרטית של הנאשם, אולם חלק ממנו היה גם בחלקה אשר בבעלות המדינה. לדברי גיא, יצר קשר טלפוני עם בעלי החלקה - הנאשם, והודיע לו כי הוא חשוד בפלישה לאדמות מדינה ופעילות אסורה בקרקע שם, וגבה ממנו את הודעתו (ת/1). גיא הציג מפת צילום אוויר שהוציא באמצעות מכשיר ה-G.P.S (ת/2) ומפת האיזור (ת/3) ותעודת עובד ציבור בדבר הכשרת שטח ופלישה לאדמת מדינה (ת/4). כן הוגשה תעודת עובד ציבור של מנהלת אגף מקרקעין, כי המדובר בשמורת טבע מוכרזת - הר מירון (ת/5). הנאשם העיד כי החלקה שייכת למשפחתו מזה דורות וכי עשה את עבודות הכשרת השטח בשטחו הפרטי וזאת בכדי להקים שם מכלאה. עבודה זו עשה לדבריו, לאחר שהוסכם בינו לבין רשות השמורה ובית ג'אן, להכשיר שטח של 100 מ"ר וכאשר הבין שהשטח אינו מספיק לו, הכשיר שטח נוסף של כ-400 מ"ר וכל זה היה בשנת 2000. לטענתו, משביקשו ממנו להפסיק את עבודת ההכשרה, כך עשה מיד, ומכאן לדבריו מאז לא עשה כל עבודה בשטח. והוסיף כי כל השטח שנראה "כמוכשר" הינו למעשה "טרסות" שנמצאות עשרות שנים במקום. בחקירתו הנגדית, אמר הנאשם כי לא היה מודע לכך שפלש לאדמת מדינה, מפני שהחלקה שבבעלותו מצוייה בשני גושים: האחד - שייך לפקיעין והשני - שייך לבית ג'אן. עובדה זו לטענתו בילבלה אותו ולכן פעל כפי שפעל. עוד הוסיף כי לא היה מודע לעובדה שמדובר באדמה הנמצאת בבעלות המדינה מפני שלמיטב ידיעתו וכמוהו גם העיד השיח' אחסן מוחמד עלי סעד מטעמו (יליד 1910), האדמה אינה שייכת למדינה, אלא היא בבעלות אנשי הכפר. לעניין זה, טענה ב"כ המאשימה כי מהרשום במינהל מקרקעי ישראל, ניתן לראות כי חלקה 13 אשר בה בוצעו העבודות, הינה בבעלות המדינה והנאשם לא עשה דבר בכדי לשנות את רישום הבעלות ועובדה זו ידועה לו ולכל תושבי הכפר. ולחיזוק דבריה, הציגה ב"כ המאשימה את הודעת הנאשם (ת/1), ממנה עולה כי ידע שחלקה 13 נמצאת בבעלות המדינה. כשנשאל באשר לבאגר שהיה בחלקתו, השיב כי הבאגר שייך לשכן שלו והוא השתמש בו כדי "שהוציא סלע מתוך השטח, ניקה בור מים ושם את החומר בגבולות". לדבריה, עדותו של הנאשם בביהמ"ש סותרת את הודעתו בפני הפקח (ת/1) והינה מבולבלת ולא עקבית, ומכאן שיש לאמץ את עדויות התביעה ולהרשיע את הנאשם בעובדות כתב האישום. הנאשם לחיזוק דבריו, הציג תרשים החלקות (נ/1) והגיש את תמונות הבור (נ/2) ו"הטרסות" הנמצאות בגבול החלקה (נ/3), אשר לדבריו קיימות מקדמת דנא. לדבריו, לא ביצע לאחרונה כל עבודת הכשרה בקרקע בכלל ובשטח חלקה 13 בפרט, וביקש מביהמ"ש להחזיר לו את האדמה אשר נמצאת כיום בבעלות המדינה. וכדבריו בביהמ"ש לעניין זה ולנושא כריתת העצים: "זה נעשה לפני שנים ולא קיבלתי הערה. העצים היו בחלקה 26, אולי בגבול בין 13 לבין 26" (פרוט' עמ' 12 ש' 13-14). הדיון המשפטי: הנאשם בהודעתו (ת/1), למעשה מודה כי היה מודע לכך שהאדמה בה ביצע עבודות הכשרה, הינה אדמת מדינה וכדבריו: "בשנת 99 עשיתי עיבוד בגבולות החלקה, עשיתי תיקונים. אני יודע שיש חריגה ויש פלישה, יש כמו חץ כזה, צלע שנכנסת לתוך האדמה שלי ואני נכנסתי עקרתי את העצים ועבדתי את השטח, אני יודע שזאת אדמת מדינה" (ת/1 ש' 6-9). באשר לבור המים, טען הנאשם באותה הודעה כי חפר אותו בשנת 1999 או 2000. אודות הבאגר שנמצא בחלקתו, הודה הנאשם כי אכן הבאגר עבד בחלקה, אך טען כי ביצע עמו עבודות מספר שעות בלבד (ניקה את הבור מים ושם חומר בגבולות) והעצים נעקרו "כשעשיתי את העבודה" (ת/1 עמ' 2 ש' 9). גם מעדותו בביהמ"ש, עולה כי ידע שבקירבת חלקתו הפרטית נמצאות אדמות שהינן בבעלות המדינה, אולם טען כי למעשה לא בדק באופן פורמאלי את גבולות החלקה שבבעלותו, אלא הסתמך על זכרונו וזיכרון בני משפחתו, באשר לשטח החלקה שבבעלותו. לכן, הוא ביצע את עבודות הכשרת הקרקע ותוך כדי כך עקר עצים מתוך מחשבה שהעבודות בוצעו בקרקע שייכת לו. כלומר, גם אם אנסה לקבל את גירסתו "המשופרת" של הנאשם שלא ידע את גבולות אדמתו הפרטית כפי שהציגה בביהמ"ש (לעומת דבריו בחקירתו - ת/1), הרי שעדיין ידע שבסמוך לאדמתו מצויות אדמות מדינה והיה עליו לבדוק ולברר את שטח המקרקעין שבבעלותו בטרם יעשה בהם דבר, ואם לא עשה כן וכתוצאה מכך "פלש" לאדמות מדינה המוכרזות כשמורת טבע בהר מירון, אין לו אלא להלין על עצמו. לסיכום, כפי שעולה מהעדויות, אין מחלוקת באשר למעשיו של הנאשם: ניקה בור מים, הכשיר קרקע ותוך כדי הכשרת הקרקע כרת עצים. המחלוקת הינה באשר לידיעתו של הנאשם באשר לעבודות אותן ביצע, האם היו בשטחו או בשטח המדינה. וכאן אני מעדיפה את גירסתו של גיא הפקח על זו של הנאשם לגבי כל האמור בכתב האישום באשר גירסתו היתה עקבית ונתמכה במוצגים הכוללים מפות מדוייקות באשר לגבולות החלקה וכוללת את עדותו של הנאשם אשר ניתנה בפניו בדבר ידיעתו כי "פלש" לאדמות מדינה. זאת ועוד, גם אם הנאשם היה מבצע עבודותיו בחלקה הפרטית שלו, היה עליו לקבל היתר לביצוע עבודות אלה, ומשביצען מבלי שהיה בידו היתר, הרי שעבר עבירות על חוק התכנון והבניה. לכן, לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ובחנתי את הראיות שהוצגו בפני, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ואשר הינן: 1. פגיעה בשמורות טבע בניגוד לסעיפים 30(ד) ו-57(א) לחוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1988. 2. ביצוע עבודות בלא היתר בניגוד לסעיפים 145, 204(א), 205, 208(א), 219, 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, תקנה 1(2) לתקנות התכנון והבניה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז -1967. ניתנה היום ט"ז באדר, תשס"ז (6 במרץ 2007) במעמד הצדדים. ניצה שרון, שופטת סגנית נשיא עו"ד ליגומסקי טוענת לעונש: העבירות שנעברו על ידי הנאשם הם עבירות חמורות, פלישה לאדמות מדינה שהן אדמות של כלל הציבור. אבקש שביהמ"ש ינהג בהתאם לרף הענישה הקיים וישית על הנאשם קנס גבוה בצירוף התחייבות ומאסר על תנאי. הנאשם טוען לעונש: אני ידעתי שהאדמות הן שלי ואני יעשה הכל כדי לתקן את הרישום בטאבו ואני מבקש שביהמ"ש יתחשב בי. גזר דין הנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. לאור האמור לעיל ועל פי דברי הצדדים, אני דנה את הנאשם כדלקמן: 1. אני משיתה על הנאשם מאסר על תנאי בן 3 חודשים לתקופה של 3 שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה. 2. הנאשם ישלם קנס כספי בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בני 200 ש"ח כל אחד. תשלום ראשון יהיה ב-15.4.07 ושאר כל התשלומים ישולמו ב-15 לכל חודש. 3. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח לתקופה של 3 שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה. בהעדר חתימה יאסר ל-3 ימים. 4. אין בקביעות אלה בפס"ד כדי להשפיע על תיקון רישום המקרקעין בטאבו לפי הבקשה שיבצע הנאשם. שימור עציםעקירת עצים / נזק לעציםשמורת טבע