גזר דין 1. הנאשמת 1 (להלן - "הנאשמת") היא חברה הרשומה כחוק בישראל ובמועדים הרלוונטיים עסקה בחיסון עץ ובשיווק ומכירה של עצים, בין השאר על ידי מכונת "אימפרגנציה". מפעלה מצוי במפרץ חיפה. נטען כי הנאשם 2 (להלן, גם "חיאדרי") והנאשם 3 (להלן, גם "קינד") היו מנהלים פעילים אצל הנאשמת, לעניינו של כתב האישום. 2. בגדר הכרעת דיני מיום 10.5.07 דנתי בכתב אישום בו יוחסו לנאשמים שלושה פרטי אישום. בגדרו של אישום מס' 1 יוחסו עבירות בניגוד לחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993 ותקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים), התשנ"א-1990. בגדרו של אישום זה נטען כי הנאשמת עוסקת ברעלים כמשמעותם בחוק החומרים המסוכנים, בלא היתר רעלים, ולא פינתה אותם לאתר ברמת-חובב. בגדרו של אישום מס' 2 נטען כי עסקה של הנאשמת נוהל בלא רישיון עסק, הגם שהעסק היה טעון רישיון לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן - "חוק רישוי עסקים"). בגדרו של אישום מס' 3 נטען כי במהלך תקופה שמיום 11.4.00 עד 10.10.01, לא נמנעה הנאשמת מפעולה המזהמת מים או שעלולה לגרום לזיהום מים במישרין או בעקיפין. 3. בהכרעת דיני הנ"ל הרשעתי את הנאשמת ואת חיאדרי באישום הראשון המייחס העדרו של היתר רעלים ואי סילוק חומר רעלים מסוכנים לאתר הפסולת הרעילה ברמת-חובב. כן הרשעתי את הנאשמת ואת חיאדרי באישום השני לעניין העדר רישיון עסק. זיכיתי את הנאשמת ואת חיאדרי מן האישום השלישי. ככל שעסקינן בקינד, ראיתי לזכות אותו מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. 4. בגדר הכרעת דיני הנ"ל אף דנתי בבקשה בתיק ב"ש 3549/04 של המאשימה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן - "בקשת הביזיון"). נעניתי לבקשה האמורה וניתנה הוראתי האופרטיבית למלא אחר הוראות שניתנו בזמנו על ידי כב' השופט וגנר, אם לעניין פינוי החביות ואם לעניין פינוי האדמה המזוהמת וזאת בהתאם להנחיות המשרד לאיכות הסביבה (להלן - "המשרד") כפי שפורטו במכתבו מיום 7.2.05 של אינג' מוריס שגיא (להלן - "שגיא") לד"ר אבי פנו, המומחה מטעם הנאשמים. הוריתי לעשות כן תוך 20 יום מיום הכרעת דיני. 5. בגדר גזר דיני זה עליי להידרש הן לגובה העונש בגין האישומים בהם הורשעו הנאשמים ואף לעניין בקשת הביזיון שבפניי. לשם כך הגישו לי ב"כ הצדדים טיעוניהם בעל-פה ובכתב, אף מסרו לי שורה של אסמכתאות לעניין שיקול דעתי. 6. רק בגדר הודעתו של ב"כ המאשימה מיום 20.6.07, דהיינו לאחר טיעון לעונש מטעמו, הוא עותר להורות על מאסרו בפועל של חיאדרי. בדעתי לא להידרש לעתירה זו כל עיקר. בגדר הטיעון לעונש עתר ב"כ המאשימה אך להשתת קנסות והתחייבות להימנע מעבירה. משום כך לא אשקול כל עיקר עתירה החורגת מכך. 7. ועוד עותר ב"כ המאשימה, בין השאר, להורות כי ייערך סקר בדבר אופן הטיפול בקרקע המזוהמת במפעל וכי יוצא צו סגירה לעסקה של הנאשמת. אין בדעתי להידרש לעתירות אלו כל עיקר. כך, משום שבגדר כתב האישום שבפניי לא נתבקש כל סעד כאמור. ככל שעסקינן בבדיקת סקר, דומה שהדבר מצוי בגדר סמכויותיו המינהליות של המשרד. מכל מקום, בגדר כתב האישום הדבר לא התבקש. כך, אף ככל שעסקינן בעתירה לסגירת העסק. אכן, בהתאם לסעיף 16 לחוק רישוי עסקים ניתן להורות על סעד כאמור. ואולם עיון בכתב האישום מצביע על כך שהמאשימה לא ייחסה לנאשמים הוראת חיקוק זו וברי שאין בדעתי להידרש אף לכך. 8. אין עוררין, איפוא, על כך שיש להשית על הנאשמת וחיאדרי עונשים של קנסות והמחלוקת היא באשר לשיעור הקנסות. אין עוררין כי יש לחייב את הנאשמת וחיאדרי ליתן התחייבויות למניעת עבירה. 9. ככל שעסקינן באלו הציגו ב"כ הצדדים שורה של גזרי דין שניתנו בערכאות שונות בעבירות בגין נושאי איכות הסביבה. אקדים ואציין כי בחינת כל האסמכתאות מעלה העדר כל רלוונטיות למאזן השיקולים שבפניי. כמעט בכל האסמכתאות ניתנו עונשים במסגרת הסדר טיעון. מכאן, במובהק, עסקינן במערכת שיקולים הייחודית, מן הסתם, לכל פרשה ופרשה, אף הנוטלת בחשבון את סיכויי עצם ההרשעה ואת הנסיבות הייחודיות של הנאשמים שם. בתיק שבפניי, כאמור, לא הושג הסדר טיעון בשום שלב מן השלבים והכרעת דיני ניתנה לאחר שמיעת מלוא חומר הראיות. 10. ועם זאת האסמכתאות האמורות, גם אם אינן דומות למסכת שבפניי הן משמשות אינדיקציה באשר לרף עליון ורף תחתון. אכן, בכל האסמכתאות שהציגה המאשימה מדובר במסכת עובדתית חמורה פי כמה. באסמכתא היחידה שהציג ב"כ הנאשמים, מדובר במסכת עובדתית קלה פי כמה. וכך, בגדר ת.פ. 6579/01 המשרד לאיכות הסביבה נ' סנדרין בע"מ ואח', שנדון בפני כב' השופט סוקול, נדון הנאשם לעונש של מאסר רק משום העדר יכולתו לשלם את הקנס ואף לנוכח עברו הפלילי. בגדר ת.פ. 3649/01 המשרד לאיכות הסביבה נ' חברת "הקורנס" מפעלי עופרת בע"מ, שנדון בפני כב' השופטת זיסקינד, נדונו אישומים של סילוק פסולת רעילה לאתר פסולת שמיועד לפינויה של פסולת ביתית בלבד. בגדר ת.פ. 2787/05 מדינת ישראל נ' אבקו כימיקלים בע"מ ואח', שנדון בפני כב' השופט רון, נדונה פרשה של עיסוק ברעלים ומכירתם בניגוד להיתר רעלים. בגדר ת.פ. 1334/01 מדינת ישראל נ' תרכובות ברום בע"מ, שנדון בפני כב' השופטת ברקאי, שוב נדונה פרשה של מכירת רעלים למי שאין בידו היתר. בגדר ת.פ. 1245/03 מדינת ישראל נ' ג'רוס אדמונד, שנדון בפני כב' השופט ארגמן, נדונה פרשה של קליטת ערמות של קרקע מזוהמת בדלקים למפעל הנאשם במספר פעמים. ובגדר ת.פ. 2257/03 מדינת ישראל נ' שיגריס טובי ואח', שנדון בפני כב' השופט רוזן, נדונה פרשיה של עיסוק והדברה ללא רישיון עסק. 11. בפרשה שבפניי, כזכור, זוכו הנאשמים מעיקר האשמה בנושא זיהום הקרקע, תוך שאני מעדיף את חוות דעת המומחה מטעמם. הנאשמים הורשעו באי החזקת היתר רעלים ואי סילוק חומר רעלים מסוכנים, וכן בניהול עסק ללא רישיון עסק. מובן שאין להקל ראש באישומים האמורים ואולם יש לבחון את הקנסות שהושתו בפרשיות האמורות, החמורות פי כמה, בהשוואתם לנתונים האמורים. 12. על אותה דרך אין בדעתי להסיק, כעתירת ב"כ הנאשמים, מפסק דינה של כב' השופטת חיימוביץ ב-ת.פ. 1425/02 מדינת ישראל נ' י.בראון ובניו בע"מ ואח'. בפרשה שם נדון אירוע חד-פעמי של ריסוס לול תרנגולות בפורמלין בחוסר זהירות. בפרשה שבפניי בוודאי שאיני דן באירוע חד-פעמי אלא במסכת נמשכת לאורך שנים. ככל שעסקינן באי סילוק פסולת לאתר הפסולת הרעילה, הסוגיה משתלבת בבקשת הביזיון שתידון להלן. 13. ב"כ המאשימה עותר להשית על הנאשמת קנס בסך של 100,000 ₪ ועל חיאדרי מחצית הקנס בסך 50,000 ₪. לאחר שיקול מכלול הנסיבות האמורות בדעתי לגזור על הנאשמת קנס בסך של 40,000 ₪ ואילו על חיאדרי לגזור קנס בסך של 15,000 ₪ הנמוך מן המחצית האמורה. 14. עתה שומה עליי להידרש להכרעתי בעניין בקשת הביזיון. כך, משום שבגדר הכרעת דיני הוריתי כי ככל שהנאשמים לא יפעלו כאמור שם, ישלמו הנאשמת וחיאדרי קנס יומי בסך 10,000 ₪, החל מן היום ה- 21 ואילך. 15. מן הנתונים שבפניי נהיר לי כי ביום 29.5.07, דהיינו במועד אותו קצבתי, פונו חביות וקרקע מזוהמת. הדבר נעשה במעמד נציגי המשרד שתיעדו באורח מפורט את הליך הפינוי והמשתמע הימנו. לכך כמובן קיימת חשיבות רבה, לעניין שיקוליי. סבור הייתי כי לא יעלה על הדעת שהליך הפינוי יתבצע שלא במעמד נציגי המשרד, ובאופן שיאפשר להם לתעד תשתית עובדתית לעניין המשך טיפולם בפרשה, אם מכוח סמכויותיהם הסטטוטוריות ואם מכוח סמכותם להגיש כתב אישום נוסף. עוד נחה דעתי כי הליך הפינוי נעשה על ידי גורם מורשה, היא חברת עלה שירותי אקולוגיה בע"מ. אכן הפינוי לאתר הפסולת הרעילה ברמת-חובב היה ביום 10.6.07 ואולם עד לאותו מועד החומר המזוהם הוטמן בתחנת מעבר של חברה זו, ואין לי אלא להניח כי נשמרו כל הוראות הבטיחות המתחייבות מכך. 16. הונח בפניי דו"ח של שגיא מיום 7.6.07 המתעד את הליך הפינוי. בסיכומו של דו"ח זה רושם שגיא כי "המפעל פינה את החביות ואת מרבית הקרקע המזוהמת מאתרי האחסון החדשים". עוד הוא רושם כי "המפעל לא פינה את כל החומרים המסוכנים והפסולת המסוכנת משטחו - לא את החומר המסוכן שבמתקן האימפרגנציה, ולא את הקרקע המזוהמת מאתר האחסון הישן, שנעלמה". עיון בהכרעת דיני מצביע על כך שהוריתי, ככל שעסקינן בבקשת הביזיון, על סילוק החביות ועל סילוק הקרקע המזוהמת. משום כך, ככל שעסקינן ביתרת "החומרים המסוכנים והפסולת המסוכנת ... שבמתקן האימפרגנציה", פשיטא יש צורך בכך ואולם לא מכוח הכרעת דיני הדנה בבקשת הביזיון. 17. נותרה, איפוא, לפנים הסוגיה של העדר פינוי של "הקרקע המזוהמת מאתר המחסן הישן". לנוכח קביעתו של שגיא כי פונתה "מרבית הקרקע המזוהמת", ברי לי שמדובר ב"מיעוט" הקרקע המזוהמת. בחינה נוספת של מאזן שיקוליי מראה, לכאורה, שאולי שגיתי בהוראת סעיף 66 להכרעת דיני. שהרי בגדר סעיף 20 ציינתי כי "לטעמי, ברי ששומה להידרש תחילה להוראת פינוי החביות. שהרי רק בעקבות פינוי החביות המזהמות, יש טעם לפנות את האדמה המזוהמת על ידן. ההוראה השניה, איפוא, משולבת עם מילוי ההוראה הראשונה, ולוגית אף עוקבת אחריה". לנוכח ניתוח זה יכול שצודק היה לקבוע פינוי מדורג, תחילה של החביות, ולאחר מכן של האדמה המזוהמת. אם חרף כל אלו הצליחו הנאשמים לפנות בשלב אחד אף את "מרבית הקרקע המזוהמת", הדבר בוודאי ראוי לשבח. 18. לנוכח כל אלו אין בדעתי להשית על הנאשמת וחיאדרי כל קנס יומי. הנני מורה להם לפנות את יתרת הקרקע המזוהמת, כמוגדר בדו"ח של שגיא הנ"ל, וזאת תוך 40 יום מהיום. הנני מורה לבצע הליך זה בתיאום והשגחה של המשרד, תוך תיעודו של ההליך. מובן שככל שהדבר לא יעשה תעמוד בעינה הוראת סעיף 67 להכרעת דיני. 19. אין צריך לומר כי גזר דין זה אינו גורע מכל סמכות, אם מינהלית, אם סטטוטורית, ואם כרשות מאשימה, בהתאם למיטב שיקול דעתה של המאשימה. 20. לפיכך הנני גוזר על הנאשמת 1 קנס בסך 40,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום מהיום. הנני גוזר על הנאשם 2 קנס בסך של 15,000 ₪ אשר ישולם ב- 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 2,500 ₪ כל אחד כל 1 לחודש החל מיום 1.8.07 ואילך. ככל שהקנס, ולמצער שני תשלומים הימנו, לא ישולם במלואו או במועדו, ייאסר הנאשם 2 לתקופה של 45 יום. הקנסות האמורים ישולמו לטובת הקרן לשמירת הניקיון. 21. הנני מחייב הן את הנאשמת 1 והן את הנאשם 2 לחתום על התחייבות על סך 60,000 ₪ להימנע מלעבור על החיקוקים בהם הורשעו בגדר תיק זה תוך 3 שנים מהיום וזאת תוך 3 ימים מהיום. 22. פגרת ביהמ"ש לא תקטע את מרוץ המועדים האמור בגזר דיני זה. 23. הודעה זכות ערעור לצדדים תוך 45 יום מהיום. חשיפה לחומרים מסוכנים