הכרעת דין כתב האישום 1. הנאשמת 1 (להלן: "המועצה", "הנאשמת") והנאשם 2, אשר כיהן בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בראשה (להלן: "הנאשם") מואשמים בעבירות של אי נקיטת אמצעים למניעת מפגעים מאתרים לסילוק פסולת ובאי מניעת מפגעים על פי חוק מניעת מפגעים, תשכ"א-1961 (להלן: "החוק"), ועל פי תקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990 (להלן: "התקנות"). 2. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, הוקם בשטחה של הנאשמת אתר לפינוי פסולת (להלן: "האתר", "הרמפה"), אשר היה נתון לשליטתם, ניהולם ואחזקתם של הנאשמים מתוקף תפקידם, עובדה ההופכת אותם ל- "מפעילי האתר" כמשמעות המונח בתקנות למניעת מפגעים. לטענת המאשימה, במהלך שנת 2003 נמנעו הנאשמים מלנקוט באמצעים שהיו מחוייבים לנקוט בהם כמפעילי אתר, כמפורט בכתב האישום, והנדרשים לפי התקנות על מנת למנוע זיהום אוויר וריח בלתי סבירים, ולכיבוי בעירת פסולת באתר. 3. עוד טוענת המאשימה כי בתקופה שבין חודש מרץ 2003 לחודש יולי 2003, ובין היתר בתאריכים 17.3.0 המפורטים בכתב האישום, הושלכה באתר, לאורך הדרך המובילה אליו, ובסביבתו פסולת מעורבת ממנה עלה ריח חזק ובלתי סביר המפריע או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום ולעוברים ושבים. בנוסף לכך, במספר מועדים שונים בערה באתר ובסביבתו הפסולת המעורבת שהושלכה. 4. הנאשמים מואשמים עוד כי ביום 7.4.03 נמסר לידי הנאשם צו ניקוי לפי ס' 13 לחוק שמירת הניקיון ובו נדרשו לפנות את הפסולת שהושלכה לאתר מאושר ומורשה, לנקות את שלוכלך ולהחזיר המצב בשטח לקדמותו, אך הנאשמים לא קיים את צו הניקוי ולא עשה דבר לפינוי הפסולת לאתר פסולת מאושר. כתוצאה ממעשיהם לעיל, גרמו הנאשמים לזיהום אוויר חזק ובלתי סביר. 5. בישיבת יום 7.6.06 הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן, אך ביקשו לקבוע לשמיעת הוכחות, על מנת להוכיח כי עשו כל שניתן כדי למנוע את ביצוע העבירות בהתאם לסעיף 14 לחוק מניעת נפגעים. פרשת התביעה 6. הפקח אלבז גבה את הודעתו של הנאשם מיום 29.6.03 במשרדי המשטרה הירוקה (ת/1). העד חקר גם את אחמד חמודה, מנהל מחלקת התברואה של הנאשמת (להלן: "חמודה"). ואת החשב המלווה שמונה למועצה, חנן שמש (להלן: "החשב המלווה" או "שמש"). 7. בחקירתו הנגדית התייחס אלבז לפעולות שביצעה המשטרה הירוקה, לשינויים הזניחים, לחומרת המפגע וטיבו ולהעדרם של גדר, שער או שילוט לתחנה. אלבז מאשר כי בסיכום החקירה התרשם כי החשב המלווה אינו מאשר את פינוי הפסולת שהצטברה, וכן אישר כי הוצאו נגד הנאשמת הן התראה והן צו ניקוי. 8. אלבז טוען עוד כי בדק את הצהרתו של חמודה בהודעתו מיום 21.5.03 לפיה בימים אלה יש קבלן המנקה את השטח, וטען כי גם לאחר עדותו של חמודה וגם ביום ובזמן חקירתו של הנאשם ביקר במקום והממצאים החמורים מופיעים בדוח הסיור מלווה בתמונות. לדברי אלבז, לא פירט בפני הנאשם את כל החשדות כנגדו מאחר ומהותן היתה ידועה לו, היתה התייחסות מפורטת עוד לפני החקירה, והיה ברור לנאשם במה מדובר. אלבז מכחיש את טענות הסנגור לפיהן ביולי 2003 סולק המפגע וטען כי המפגעים נמשכו עוד לאורך זמן רב ולמעשה לא סולקו באופן מוחלט עד לביקורו האחרון שהיה בספטמבר 2006. 9. חמודה, משמש כמנהל מחלקת התברואה בנאשמת מאז 1987 ועד היום. בהודעתו במשטרה של חמודה מיום 21.5.03, אשר הוגשה במקום עדותו הראשית, מעיד חמודה כי תפקודו השוטף כפוף לנאשם, אשר מחליט בסופו של דבר על הכל, לאחר שחמודה מדווח לו ומעביר לו נתונים. לדברי חמודה, בשנת 2002 היו בעיות בתשלום לקבלן הפסולת הביתית, והלה השבית את הפינוי מספר פעמים, וכתוצאה מכך, השליכו התושבים באופן עצמאי את הפסולת בסביבות הכפר. ביום 18.1.03 השבית קבלן הפסולת את הפינוי כליל, והאשפה נשארה בכפר כחודשיים וחצי. בתחילה, נערמה הפסולת בתוך הכפר, ולאחר מכן החל חמודה להפנות את התושבים לרמפה, כאשר קבלן הפסולת הגושית העביר את הפסולת מהרמפה למנחמיה. בשלב מסוים, נערמה הפסולת לכמויות אדירות והרמפה נחסמה. על כן, החלו התושבים להשליך את הפסולת מסביב לכפר. 10. כאשר מציג אלבז בפני חמודה את צו הניקוי שהוצא על ידי המחוז ביום 21.5.03, טוען הלה כי צו הניקוי הגיע לנאשם והאחרון מעביר אליו העתקים. הנאשם ביקש מחמודה להגיב על הצו, וחמודה ביקש מצידו מהנאשם שידאג לקבלן חדש ולפינוי הפסולת וכן כתב לו מכתבים על הסכנה שטמונה בכך לתושבים. לראייה, הציג חמודה בפני אלבז מכתב מיום 13.4.03. לטענתו, תפקידו הוא להתריע ולדרוש תקציבים לתפעול, פעולה אותה הוא עושה כל הזמן, אך במידה ואין קבלן ואין תקציב, ידיו כבולות. 11. חמודה מאשר כי השלכת הפסולת בסביבת הרמפה היא בתחום סמכות המועצה. הרמפה שייכת למועצה ונבנתה בשנת 2001 בהשתתפות כספית של 50% מהמשרד לאיכות הסביבה. לטענת חמודה, בשלב מסוים מתכוונת המועצה לנקות סביב הרמפה ובסביבתה הקרובה, אולם נכון להיום אין לנאשמת כסף לבצע את הניקוי. עוד העיד, כי בימים האחרונים יש להם קבלן המנקה את מה שנוצר בשוטף, אולם הפסולת שהצטברה מסביב לכפר הינה פסולת של חודשיים וחצי, והמועצה אינה יכולה להתחייב על פינויה מבחינה כספית כלפי הקבלנים. העד אינו יודע להשיב מדוע הפסולת בוערת, וטוען כי הוא משתדל לנקות. לדבריו, אין סביב הרמפה שילוט, או גידור או שער. 12. בחקירתו הנגדית לב"כ הנאשמת השיב חמודה כי יחד עם הנאשם הזמינו השניים טרקטורים שהחלו לפנות את האשפה כדי למנוע את זריקתה בסיבות הכפר, וזאת כדי להסיר את המפגע. עוד טען כי נקט גם בפעולות אחרות, כגון פנייה לנאשם עם העתקים לכל חברי המועצה, פנייה לממונה על המחוז, יגאל שחר, פנייה לקרן השמירה על הנקיון, על מנת שיסייעו למועצה בניקיונה, אך ללא הועיל, וכן פנה העד לדני גרינוולד, ראש ענף פסולת מוצקה במשרד לאיכות הסביבה. לדברי העד לא קיבל כל תשובה מן הממונה על המחוז, ומבחינתו, עניין הניקיון הוא עניין תקציבי המוטל על כתפי המועצה, כאשר הוא עצמו לא יכול היה לעשות יותר דבר (עמ' 10, ש' 29). לטענתו, התקציבים באים מהנאשמת, יש תקציב לאשפה, או לכל הפחות תקציב כללי. העד אינו יודע להשיב האם נתקבלו התקציבים במועצה באותה התקופה, אך מעיד כי עובדי המועצה לא קיבלו באותה העת את שכרם, וכן מאשר כי באותה תקופה ניתקה חברת "מקורות" את המים למועצה בשל אי תשלום החוב. 13. עוד מאשר חמודה כי בחודש 11/03 הוגשה תוכנית הבראה למועצה, וכי כל הקצבה כספית היתה טעונה חתימתו של החשב המלווה. לדבריו, היתה לו התקשרות עם קבלני ניקיון, אך הם לא רצו לבוא לעבוד. העד אינו יודע להשיב האם היה מצב בו ביקש תקציב לפינוי אשפה אך החשב לא אישר זאת אך טוען כי פנה לחשב בכתב בבקשה לפיתרון, והחשב לא ענה. 14. כאשר מוצג בפני חמודה צו הניקיון שהוציא שלמה כץ ביום 16.3.03, מעיד חמודה כי המסמך הועבר אליו על ידי הנאשם ביום שהתקבל אצלו, והוא מצידו השיב למר כץ בכתב וביקש גם את עזרתו לניקוי. לטענתו, דרישתו של כץ לסילוק המפגע תוך שבוע אינה סבירה מאחר ומדובר בכמות אשפה אשר הצטברה משך חודשיים וחצי, ויש צורך בחודש ימים על מנת להספיק לפנותה. 15. חמודה מאשר כי סייר יחד עם אלבז, וכי חלק מהסיורים נעשו על ידי אלבז בלבד. לטענתו, קבלן האשפה הנוכחי נכנס לתמונה בתקופת החשב המלווה, ולמרות שבהתחלה החשב לא חתם על ההסכם, ניאות לאחר מכן לחתום לאחר תקופה לא ארוכה (עמ' 13, ש' 1-2). 16. בחקירתו הנגדית לב"כ הנאשם, מעיד חמודה כי הקבלן אליו התייחס בהודעתו כמפנה הזבל השוטף הינו הקבלן הנוכחי שעובד עם המועצה כיום. חמודה מאשר כי גם בשנת 2002 היה משבית הקבלן את העבודות אך לכל היותר לשבוע ולא לחודשיים וחצי. לטענתו, קיבל מהנאשם רק מכתב התראה אחד של שלמה כץ. 17. באמצעות העד הוגשו שלוש חשבוניות החתומות על ידו, לפיהן הוזמנו במשך מספר ימים טרקטורים על מנת לפנות את הפסולת מתחום הכפר (נ/2), אולם העד אינו יודע לומר האם חשבוניות אלו אושרו על ידי החשב. 18. בחקירתו החוזרת, הבהיר העד כי הבאת הטרקטורים היתה לצורך פינוי האשפה שהצטברה בתוך תחומי הכפר, ושאותה פינו למוקדים שמחוץ לכפר. אין הכוונה לפינוי האשפה במוקדים המתוארים בכתב האישום (עמ' 14, ש' 20-23). 19. עוד הוגשו במסגרת פרשת התביעה שתי תעודות עובד ציבור של שלמה כץ (ת/3 ו-ת/4), מנהל מחוז הצפון של המשרד לאיכות הסביבה מיום 1.9.03. הראשונה (ת/3) הוצאה בטעות לראש המועצה הקודם, והשניה ת/4, הוצאה לנאשם ובה התראה לפי חוק שמירת הניקיון וכן הוצא לו גם צו ניקוי לפי ס' 13 לחוק ביום 7.4.03 . פרשת ההגנה 20. במסגרת פרשת ההגנה, העידו מטעמו של הנאשם הוא וכן החשב המלווה, חנן שמש. הנאשמת הודיעה כי אין לה עדים. 21. הנאשם טוען בעדותו כי כאשר נכנס לתפקידו כראש המועצה ביום 29.9.01, היה מצבה הכספי בכי רע, וגרעונה עמד על 24 מיליון שקל. עובדי המועצה לא קיבלו משכורת במשך 6 חודשים, חשבון הבנק שלה היה מוגבל ובנוסף הוצאו שיקים דחויים בסכום של כמיליון ש"ח. מידי שבוע, נפגש הנאשם עם הממונה על המחוז, וכעבור מספר חודשים, הציע לו הממונה למנות יועץ פיננסי, והנאשם אכן ביקש זאת בכתב ביום 7.8.02 (נ/3). לדברי הנאשם, מונה לנאשמת חשב מלווה, מר חנן שמש, שפוטר על ידי מליאת המועצה בחודש 2/03 וביום 9.3.03 התמנה חשב מלווה חדש. לטענת הנאשם, מאז שהתמנה התקיימו ישיבות מליאה לפחות אחת לחודש, וכן התקיימו ישיבות נוספות. לראייה, הגיש ב"כ הנאשם אסופת פרוטוקולים (נ/4) שאך אחד מהם, מיום 22.2.03 ובו הוחלט על סיום עבודת החשב, תורגם לעברית. למרות החלטתי מיום 26.2.07, לא דאג ב"כ הנאשם להמציא לבית המשפט תרגום מאושר על ידו של שאר הפרוטוקולים ועל כן לא אוכל להסתמך על תוכנם. 22. לטענת הנאשם, בעקבות הוצאת צו הניקוי שנמסר לו ביום 1.9.03, הביא טרקטורים לפינוי. לדבריו, עובר להוצאת הצו דאג גם כן להבאת טרקטורים, וזאת למרות שהחשב המלווה לא אישר את התשלום עבורם. עוד ציין הנאשם, כי באמצעות הטרקטורים, ניקה את כל האשפה שהצטברה ואשר קבלן איסוף האשפה סרב לנקות, וכי עשה כל מאמץ להוציא את הפסולת מתוך הישוב על מנת שלא להפר את הצו, כולל מפגשים תכופים עם הממונה על המחוז על מנת להוציא מכרז לקבלן אשר יפנה את האשפה. כתוצאה ממאמציו, נערכו שני הסכמים עם קבלני פינוי אשפה, מימים 1.2.02 ו-8.4.03 (הוגשו וסומנו כנ/5 ו-נ/6 בהסכמה), כאשר לטענתו, חתימתו של החשב על ההסכם חשובה יותר מחתימתו שלו, מאחר והחשב הוא בעל זכות החתימה הבלעדית ובלעדיה, לא ניתן לשלם שקל אחד מקופת המועצה. עוד טען הנאשם, כי נדרשה תקופת זמן של לא פחות מחודש וחצי, כדי למלא אחר צו הניקיון ולפנות את הפסולת. 23. הנאשם מעיד כי מיום שנכנס לתפקידו במועצה ידע שצריך לערוך תוכנית הבראה שבלעדיה, לא יוכל לצמצם את הגרעון שהצטבר. הנאשם מעיד כי החל בגישושים עם חברי המועצה, שהיתה לעומתית ורוב חבריה היו באופוזיציה, ולא שיתפו עימו פעולה. בישיבת יום 22.2.03 מונתה וועדה לצורך עריכת תוכנית הבראה, והחשב שמש מונה על מנת להכינה. הנאשם אף הגיש את תוכנית ההבראה (נ/7), על פיה סומנו כל העובדים שדינם נגזר לפיטורים, וביניהם קרובי משפחתו של הנאשם, וקויים להם שימוע בנוכחות החשב. לאחר מכן, התקיימו 10 ישיבות מרתוניות על מנת לאשר את פיטורי אותם עובדים, אולם, עקב היעדרותם המכוונת של חברי האופוזיציה, לא יצאה תוכנית ההבראה אל הפועל. הנאשם מאשר כי מונו שלושה עובדים חדשים, והגיש את כתבי ההסמכה של היועמ"ש בעניינם (נ/8). 24. לדברי הנאשם, מנהל מחלקת התברואה במועצה עובד בשני חצאי משרות, האחת כמנהל מחלקת תברואה, והשנייה כפקח עזר. אשר ליחסי הנאשם עם החשב, מאשר הנאשם כי היו עימו מחלוקות על צורת העבודה, אולם מכחיש כי פיטר את החשב מאחר והלה סירב להעביר לחשבונו 50 אלף ₪ שהגיעו לו כמשכורת. לטענתו, פיטר אותו כיוון שלא שיתף עימו פעולה והכשיל את תוכנית ההבראה. 25. בהודעתו במשטרה הירוקה מיום 29.6.03 (ת/1) מסר הנאשם כי החל מחודש פברואר 2003 הפסיק קבלן הניקיון שעבד עם הנאשמת לפנות את הפסולת עבור הכפר, וזאת מאחר לנאשמת היו חובות רבים ולא הצליחה לשלם לקבלן במועד. לטענת הנאשם, לנאשמת אתר פסולת ליד הרמפה צפונית לישוב אשר הוקמה עוד בטרם נכנס לתפקידו כראש המועצה. הנאשם אישר כי סייר עם מנהל התברואה, חמודה, והבחין במפגעים האקולוגים הקשים באיזור הרמפה. עוד טען כי דיבר עם החשב שמש וביקש שגם הוא יבקר במקום על מנת שימצאו את המימון כדי לפנות את הפסולת שבאתר. אשר לשריפות ובעירות שהיו במקום, טען הנאשם כי לא ראה שריפות בשטח, וכי קבלן הניקיון הקודם לא רצה להמשיך ולעבוד עוד, לכן נטל הוא יוזמה והביא טרקטור אשר דאג לפינוי הפסולת למכולות. 26. הנאשם מאשר כי הגיעו אליו שני צווי הניקיון, וכי היה מודע למכתב התגובה שהוציא חמודה לשלמה כץ. לטענתו, הזמין את הטרקטורים לאחר צו הניקיון השני של כץ, ובמקביל עשה מאמצים כבירים על מנת להשיג קבלן ניקיון, אולם ידיו כבולות לאור מצבה הכלכלי הקשה של המועצה. 27. בחקירתו על ידי ב"כ הנאשמת, טען הנאשם כי עשה כל שביכולתו כדי להסיר את המפגע, ועבד ימים כלילות. לדבריו, החשב המלווה סירב לאשר את הבאת הטרקטורים ואת התשלום עבורם, וטען כי החשב לא שיתף עימו כלל פעולה, ולאחר שסיים הנאשם את כהונתו, פוטר החשב מאחר ולא רצה לאשר תוכנית הבראה. 28. בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי בטרם מונה שמש כחשב מלווה, שימש בתפקיד יועץ פיננסי של הנאשמת, וזאת על פי דרישת משרד הפנים והמלצתו של יגאל שחר. אולם, לטענתו, שמש לא ייעץ דבר ולכן הודיע הנאשם למשרד הפנים שהיועץ הפיננסי מקבל משכורת חינם ולא עושה את עבודתו. עם זאת, אין בידי הנאשם כל מסמך אשר יוכיח כי אכן שלח הודעה שכזו. עוד טען הנאשם כי הציע את פיטוריו של שמש וחברי המליאה הצביעו כולם בעד ההצעה, כאשר במקרה זה לא נתקל בבעיית מועצה לעומתית, מאחר והיה ברור לכולם כי יש פגם ויש להסירו (עמ' 22, ש' 1-2). לשאלת התובע, השיב הנאשם כי "הפגם" בשמש היה שלא הביא כסף, למרות שיגאל שחר הבטיח לו שני מיליון שקלים, וזאת על מנת לשלם לעובדים ולקבלנים. 29. הנאשם אינו יודע להשיב כמה עובדים יש במועצה, ואינו זוכר מה היה סך משכורותיהם של העובדים כאשר נכנס לתפקידו ובזמן שכיהן כראש המועצה. עם זאת, לטענתו, סך המשכורות לא גדל. כאשר מעמת אותו התובע עם העובדה שעל פי עדותו של שמש, גדלו משכורות עובדי המועצה ב-75%, טוען הנאשם כי יתכן והנתון נכון, אולם נוספו גם 70 עובדים נוספים. הנאשם מעיד כי רק 20-25% מתושבי המועצה שילמו מיסים בתקופת כהונתו, ולשם כך זימן את המועצה והביא חברת גבייה אשר תגבה את החובות, ואף שלח מכתבי התראה לכל התושבים. כמו כן, הוגשו מאות תביעות נגד החייבים. 30. עד ההגנה שמש נחקר על ידי ב"כ הנאשם בחקירה נגדית, שכן מלכתחילה צויין ברשימת עדי התביעה, אך התביעה ויתרה על עדותו (סעיף 178 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982). במסגרת עדותו של עד ההגנה שמש, הוגשה הודעתו מיום 3.8.03 במשרדי המשטרה הירוקה (נ9), כאשר ב"כ הנאשם מבהיר כי הוא חולק על תכנה. בהודעתו מוסר שמש כי מונה על ידי מנכ"ל משרד הפנים במרץ 2003 ולפני כן שימש כיועץ פיננסי לרשות מטעם משרד הפנים. לדבריו, פוטר על ידי הנאשם באישור המליאה לאחר שלא הסכים להעביר לו 50 אלף ₪ . לאחר פיטוריו, נערך שימוע לראש המועצה אצל מנכ"ל משרד הפנים, ושמש מונה לחשב מלווה. 31. לטענת שמש, למרות שבמועצה עובדים כ-70 עובדים מיותרים, הנאשם מסרב בכל תוקף ובתרגילים שונים ומשונים לפטר עובדים, ואף מקבל עובדים חדשים בניגוד להנחיות מפורשות של משרד הפנים. עוד טען כי הנאשם אינו נוקט בפעולות גבייה ואכיפה כלפי התושבים ולכן שיעור גביית המסים נמוך מאוד. לדבריו, בכל חודש, בעקבות מחדליו ומעשיו של הנאשם, מצטבר בגרעון הקיים 0.7 מיליון ₪, דבר המקשה עוד יותר על תפקוד המועצה. 32. אשר לפסולת, טען שמש כי בשל סירובו של הנאשם לפטר עובדים כדי לבצע הבראה, אין שום מקור אחר אפשרי לתשלום לספקים, והנאשם אף נשאל בעניין זה בשימוע שנערך לו על ידי מנכ"ל משרד הפנים. בעקבות השימוע, מונה שמש כחשב מלווה ונתקבלה החלטה לבצע תוכנית הבראה תוך חודש, שאם לא כן, תפורק הרשות. 33. לשאלת ב"כ הנאשם, השיב העד כי כיועץ פיננסי, תפקידו היה לחתום כמורשה חתימה רק על ההוצאות שהיו במסגרת התקציב ולמנוע הוצאות חריגות, תוך שימוש בזכות החתימה שלו, שהיתה הכרחית לביצוע כל הוצאה. לדבריו, מה שגרם בפועל לאי התשלום מצידה של הנאשמת היתה העובדה שלא היה כסף בקופת המועצה. החשב המלווה טען כי תוכנית ההבראה הצליחה, וכאשר מונה לממונה על הגבייה, גבה בחודשיים וחצי כל מה שהרשות לא הצליחה לגבות במשך שנה וחצי. עוד העיד החשב כי הנאשם ביקש ממנו להעביר לו אישית 50 אלף ₪ על חשבון שכרו, אך הוא השיב לו שכל עוד אינו משלם משכורות לעובדים, אין זה ראוי לשלם לראש המועצה. 34. שמש מאשר כי חתם אישית על ההסכמים עם קבלן סילוק הפסולת, ומוסיף כי לא רצה לחתום על ההסכם, משום שידע שאין לנאשמת מנין לשלם את שכרו. עוד העיד שמש כי לנאשם נערך שימוע בתחילת מרץ 2003 בפני מנכ"ל משרד הפנים, אשר הורה לו לפטר 30 עובדים תוך זמן קצוב, וסוכם כי במידה ולא תוגש תוכנית הבראה, ימליץ המנכ"ל על הקמת ועדת חקירה. 35. שמש מעיד כי היה מודע לצו הניקיון שהוצא ביום 7.4.03 ומאשר כי באפריל 2003 יזם הנאשם מכרזים בעניין איסוף אשפה ותברואה. 36. בחקירתו הנגדית לב"כ הנאשמת מאשר שמש כי הוגשה תביעה על ידי העובדים נגד המועצה לבטל את תוכנית ההבראה עוד בתקופת כהונתו של הנאשם, כמו כן, אישר כי תוכנית ההבראה התפרסה על פני שלוש שנים והסתיימה ב- 31.12.06. לטענת שמש, הוחל בהכנות לתוכנית הבראה כאשר נכנס לתפקידו כיועץ פיננסי, והוא נהג לשבת עם הוועד ועם היו"ר חמודה לפחות פעם בשבוע-שבועיים על מנת לנסות ולצמצם את פיטורי העובדים. העבירות, גדר המחלוקת ונטל הראיה 37. כאמור, שני הנאשמים מודים בכל הנטען בכתב האישום כנגדם, ובדין עושים כן. על פי חומר הראיות שהוגש לעיוני, אין עוררין כי תחנת המעבר תוחזקה ו/או תופעלה בצורה לקויה. בין היתר, עולה בבירור מהתמונות שצורפו להודעתו של הנאשם ולהודעתו של חמודה כי פסולת הושלכה לכל עבר ומחוץ למכולות. דרכי הגישה לתחנת המעבר היו עמוסות בפסולת מכל מין וסוג שהוא, וזאת למרות שהפסולת אמורה היתה להישפך לתוך מכולת האשפה המוצבת בתחנת המעבר. עוד נראה כי לא היה כל גידור כדבעי בתחנת המעבר, או שילוט לתחנת המעבר כנדרש בתקנה 9 לתקנות. גם באשר לבעירה בתחנת המעבר אני קובעת כי ניתוח העדויות, ובמיוחד עדותו של עדותו של הפקח אלבז שהיתה אמינה עלי לחלוטין, והתמונות בתיק מוכיח כי המאשימה אכן ביססה תשתית ראייתית איתנה המלמדת על קיומן של בעירות ועשן אשר נפלטו מאיזור תחנת המעבר, וממילא אף גרמו לזיהום אוויר בלתי סביר ולריח בלתי סביר. 38. כאמור, הודו הנאשמים גם בעובדה כי האתר היה נתון לשליטתם של הנאשמים, ניהולם והחזקתם, ועל כן גם נושא זה אינו טעון דיון וליבון, וניתן להתייחס אליו כאל עובדה מוכחת. ממילא אין שנויה במחלוקת גם חובתה של הנאשמת, למלא אחר חובתה ולהפעיל את סמכותה לשם מניעתם או למצער - תיקונם של המפגעים הנוצרים בתחומה והמובאים לידיעתה. ר' רע"פ 7861/03 מדינת ישראל נ' המועצה האזורית גליל תחתון, תק-על 2006(2), 1437 ,בעמ' 1444, מפי כב' המשנה לנשיא (בדימ') חשין: "דומה אפוא כי איש לא יוכל לחלוק ברצינות על חובתה של המועצה האזורית לעשות להסדר כל אותם אתרי מיפגעים - אתרי פסולת פיראטיים - שנתגלו בתחומיה: לסילוקם או להסדירם כיאות בכל דרך אחרת. במחדלה לטפל באותם אתרי פסולת פיראטיים, חייבה עצמה המועצה האזורית באי-קיומו של הדין, וראוי לו לדין כי יעמיד את המועצה על מקומה". 39. גם חובתו של הנאשם למניעת העבירות אינה שנויה במחלוקת, ואף ששאלה זו לא נדונה ישירות ברע"פ 7861/03 הנ"ל, הרי היא חקוקה בסעיף 11ג'(א) לחוק, שלשונו: "11ג. אחריות נושא משרה בתאגיד (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 11 על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו - כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין;לענין סעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה". 40. אינני רואה מקום לדון בשאלה אם מדובר מלכתחילה באתר פסולת מאושר או פיראטי, שכן הדין באשר לביצוע עבירות לפי החוק והתקנות הוא אחד בשני מקרים (ר' רע"פ 7861/03 מדינת ישראל נ' המועצה האזורית גליל תחתון, שאוזכר לעיל, בעמ' 1450). 41. גדר המחלוקת מצטמצם, איפוא, לשאלה אם הוכיחו הנאשמים טענתם כי עשו כל שביכולתם כדי למנוע את המפגעים. בעניין זה מבקשים הנאשמים לסמוך על סעיף 14 (סיפא) לחוק הקובע: "כל מקום בחוק זה שמדובר בו על גרימת מעשה פלוני, רואים אדם כאילו גרם לאותו מעשה גם אם הוא נעשה במקום הנתון לשליטתו או לפיקוחו, או על ידי מי שנתון לשליטתו, או לפיקוחו, והוא לא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעתו, הטוען כי נקט אמצעים כאמור -עליו הראיה. לטענת הנאשמים, עמדו בנטל להוכיח כי עשו ככל שיכלו לעשות - במגבלות התקציב החמורות - על מנת למנוע את המפגע ולסלקו. 42. הנאשמים מפנים גם לסעיף 10(2) לחוק הקובע: "בכל הליך משפטי לפי חוק זה - (2) העובדה שהנאשם או הנתבע מילא את כל המוטל עליו בהוראות שניתנו לפי סעיף 8, תהא לו הגנה טובה". אומר מיד כי טענה אחרונה זו אינה מבוססת. סעיף 8 לחוק קובע: 8". הוראות אישיות (א) השר, או מי שהשר מינהו לכך, רשאי להורות לאדם פלוני על הצעדים שעליו לנקוט למניעת כל הפרה של הסעיפים 3,2 או 4". בענייננו לא הוכח כי ניתנו הוראות אישיות כלשהן לנאשמים, ואף צו הניקוי שהוצא לא קויים, וממילא אין עומדת לנאשמים כל הגנה לפי סעיף 10(2) לחוק. 43. ב"כ המאשימה טוען כי הנאשמים לא הוכיחו כי אכן נקטו באמצעים סבירים למניעת המפגעים. כן טוען הוא כי מדובר בעבירות של אחריות קפידה, כאמור בסעיף 11 (ה) לחוק וממילא אין המאשימה חייבת בהוכחת מחשבה פלילית או רשלנות. 44. אכן הגדרתה של עבירה כעבירה של אחריות קפידה מטילה על נאשם, את הנטל להוכיח כי אכן נקטו באמצעים הדרושים לשם מניעת העבירה. ר' סעיף 22 לחוק העונשין, תשל"ז-1977: "(א) אדם נושא באחריות קפידה בשל עבירה, אם נקבע בחיקוק שהעבירה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות; ... (ב) לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור - עליו הראיה". ור' גם את רע"פ 7861/03 מדינת ישראל נ' המועצה האזורית גליל תחתון, תק-על 2006(2), 1437,מפי כב' המשנה לנישא (בדימוס) חשין. 45. נטל דומה מוטל גם מכוח החוק על תאגיד ועל נושא משרה בו. ר' סעיף 11ג'(ב) לחוק הקובע: (ב) נעברה עבירה לפי סעיף 11 על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו". אין חולק כי מועצה מקומית היא תאגיד (ר' סעיף 10 לפקודת המועצות המקומיות), וכי הנאשם עמד בראשה, וממילא חלה הוראת סעיף 11ג' גם על שני הנאשמים. 46. הוראות דומות מוצאים אנו בחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984: סעיף 15 קובע אחריות נושאי משרה בתאגיד, וכן קובע חזקה בדבר הפרת חובת נושא המשרה שנטל סתירתה על נושא המשרה, בנוסח זהה לזה שבסעיף 11ג'(א) ו-(ב) לחוק, וכן קובע בסעיף 13(ו) כי העבירות לפי אותו סעיף ולפי סעיף 15 (שהן העבירות המיוחסות לנאשמים), הן עבירות של אחריות קפידה. 47. שלושה מקורות מעבירים, איפוא, את נטל הראיה אל הנאשמים להוכיח כי עשו את המוטל עליהם: סעיף 14 לחוק מניעת מפגעים הקובע כך מפורשות, סעיף 11(ה) לחוק, המגדיר את העבירה כעבירה של אחריות קפידה, וממילא הוראות סעיף 22 (ב) לחוק העונשין, וסעיף 11ג' לחוק, הקובע נטל מיוחד על תאגיד ונושא משרה בו, להוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. 48. ומה מוטל על הנאשמים להוכיח? לפי סעיפים 22(ב) לחוק העונשין ו- 11ג'(ב) לחוק, עליהם להראות כי עשו "ככל שניתן" למניעת המפגע. סעיף 14 לחוק מחייב הוכחה כי נקטו "בכל האמצעים הסבירים" למניעת המפגע. האם יש הבדל בין שני המונחים, ומה משמעותם? סבורני כי ניתן לראות את שני הביטויים כמשקפים, במלים שונות, את אותו רעיון עצמו, דהיינו: כי לא די בכך שהנאשם יראה שעשה מעשים לסילוק המפגע, אלא שעליו להוכיח כי גילה שקידה ראויה ומאמץ ממשי ואמיתי, ומיצה את כל האופציות האפשריות באופן סביר לשם הסרת המפגע. בחינת משמעותם של הביטויים נעשית על פי התכלית שלשמה באו לעולם, ובמקרה זה, התכלית היא לגרום לתאגידים, ובכלל זה הרשויות המקומיות, ולנושאי המשרה בהן לפעול באופן יעיל ונחרץ לשם מניעתם והסרתם של מפגעים, תוך העמדת נושא מניעת המפגעים במקום גבוה בסדר הקדימויות של חובותיהם. אחת הדרכים להבטיח כי כך ינהגו היא בהעמדתם בסיכון של הרשעה וענישה פלילית אישית אם לא יעשו כן. אחריותה של הנאשמת 49. בהעדר מחלוקת בדבר קיומם של המפגעים, ובדבר העובדה כי היו בפיקוחם ושליטתם של הנאשמת, כמו גם העובדה שהנאשמת היתה מודעת לקיומם, נותר לבדוק האם עמדה בנטל ההוכחה כי עשתה כל שניתן או כי נקטה בכל האמצעים הסבירים לשם מניעת המפגעים. סבורני כי התשובה לכך שלילית. אכן, הנאשמת פרסמה מכרזים לקבלני ניקיון, אולם היה זה בשלב מאוחר ולאחר שכמויות פסולת עצומות הצטברו ברמפה במשך מספר חודשים, וגם ענין זה נעשה בעצלתיים ובהיקף מצומצם שלא היה בו ולו תחילתו של פתרון. כעולה מהראיות ומהעדויות שהובאו בפני, לא העלתה הנאשמת את עניין הפסולת לראש סדר היום, ולא התייחסה לבעיית הזיהום כבעיה אקוטית המחייבת פתרון מיידי, אולי לפני כל בעיה אחרת, כפי שצריך היה להיות. לא הובאה בפני כל ראיה לגבי דיונים שהתקיימו במועצה או החלטות שנתקבלו- במליאה או בועדות, בנושא הזיהום, פתרונות אפשריים לו והקצאת משאבים לשם כך, או על פעילות מעקב ובקרה מסודרת ושיטתית, שיש בה כדי ללמד כי המועצה התייחסה למצב הזיהום בתחומה ובסביבתה כאל מצב חירום הטעון טיפול מיידי. כל אותה עת המשיך המפגע לגרום לבעירה ולזיהום אוויר בניגוד להוראות החוק . מנגד, מעדותו של החשב המלווה שמש, אותה מצאתי מהימנה, עולה תמונה עגומה לפיה העסיקה הנאשמת עובדים רבים ללא צורך, שעל פי דין, חייבת היתה לפרוע את משכורותיהם עוד בטרם תידרש לחובות אחרים, וביניהם, החובה לשלם לקבלני הניקיון. 50. זאת ועוד: מפי הנאשם שמענו כי שיעור גביית הארנונה במועצה עמד על 20-25%, וזאת עוד בטרם נכנס הוא לתפקידו. מדובר בשיעור גביה בלתי סביר על פי כל קנה מדה, ודומה כי לא ניתן לחלוק על כך שמועצה מקומית הנוהגת כך מועלת בחובתה כלפי תושביה וכלפי הציבור, בכך שהיא מונעת למעשה מעצמה את האפשרות למלא את חובותיה על פי חוק. סמכותה של הנאשמת לגבות ארנונה היא סמכות שחובה בצידה. מסי הארנונה הם האמצעי המרכזי לשם הוצאה לפועל של חובותיה של המועצה כלפי תושביה מחד וכלפי המדינה ושאר הציבור מאידך, והימנעות מגביית הארנונה, יש בה בפועל, משום החלטה מדעת, להימנע מקיום חובותיה על פי חוק, על כל התוצאות המשתמעות מכך, בין היתר במישור הפלילי. 51. בהתנהלותה, הביאה עצמה הנאשמת, למצב בו אכן לא היה כסף בקופתה לשם מניעת המפגע והסרתו, ענין שבו היא נתלית כעת להצדקת התנהלותה, כאילו היתה זו גזירה משמים ולא בחירה מודעת שלה. 52. נסיונו של הנאשם לתלות את הקולר במחדלים בחשב המלווה לא יצלח אף הוא. ראשית, לא שוכנעתי כי החשב עמד באופן ממשי בדרכה של הנאשמת לחיסול המפגע, שכן אילו פעלה הנאשמת על פי הנחיותיו, לו שיתפה פעולה עמו בהסדרת סדרי העדיפויות הכספיים ולו התייחסה באופן מקצועי ושיטתי לבעיה העומדת בפניה, אין ספק כי ניתן היה להביא לידי פתרון הבעיה. מכל מקום, הנאשמת כלל לא ניסתה דרך זו. 53. מעבר לכך: החשב המלווה פעל בתוך מצב דברים נתון, וגם אם עמד פועל בדרכה של הנאשמת לביצוע ההוצאות הכספיות שנדרשו, הרי הנאשמת היא זו שגרמה להיווצרותו של אותו מצב, אשר אילץ את החשב לנהוג כפי שנהג, ואין כל מקום לתלות בו את הקולר. האחריות היתה ונותרה של הנאשמת, והיא לא עשתה את המוטל עליה לשם מימושה. לעניין זה ר' את דבריו של כב' המשנה לנשיא (בדימוס) חשין ברע"פ 7861/03 מ"י נ' המועצה האזורית גליל תחתון, תק-על 2006(2), 1437: "הואיל והסדר פינויה של פסולת כרוך בהוצאות לא מעטות, דוחקים פרנסי המועצה את נושא הפסולת אל תחתית סדר היום והתקציב שהם מועידים לפיתרונה של בעיית הפסולת תקציב זעום הוא שאין בו כדי לספק את הצרכים. פסק דין זה שאנו נותנים עתה אמור לשמש מיגדלור אזהרה למועצות אזוריות, וכמותן למועצות מקומיות ולעיריות. לא עוד נוכל-ולא נסכים להשלים עם הזילזול שמפגינים פרנסי ציבור באיכות הסביבה ובחיובים שהדין מטיל על רשויות ציבור למיניהן בנושא איכות הסביבה". ובעמ' 1447: "המועצה דחתה את מחדלי טיפולה באתרי הפסולת, בין היתר בקשיי תקציב הרובצים לפיתחה, אלא שקשיי תקציב אינם יכולים להוות הצדק למחדליה, ואין בכוחם לחפות על חוסר מעש כמעט מוחלט כפי שהוכח בענייננו" 54. ר' גם את דבריה של כב' השופטת בייניש (כתוארה אז) ברע"פ 7861/03 הנ"ל בעמ' 1456: "איני סבורה כי הזיקה בין מועצה אזורית לבין האתר לסילוק פסולת בתחומה, בנסיבות בהן כספי הארנונה מועברים אליה לשם סילוק אשפה ופינויה, ובין תפקידיה "לאחוז באמצעים ולחייב תושבים, בעלים ומחזיקים שהם יאחזו באמצעים כדי להבטיח את בריאות הציבור" היא זיקה הרחוקה המנתקת את הקשר הסיבתי בין המעשה או המחדל שגרם למפגע התברואתי עד כדי מניעת הטלת אחריות בפלילים על המועצה. יש ממש בטענות המדינה כי התפיסה של הגנה על איכות הסביבה שזורה בתפיסה של הטלת אחריות פלילית על תאגידים, לרבות הטלת אחריות בגין מחדלים שמקורם באי מילוי חובה המוטלת על הרשות המקומית. תפיסה זו מעוגנת בהוראות החוק למניעת מפגעים. סעיף 14 לחוק למניעת מפגעים מנוסח אמנם באופן כוללני, אך הוא סעיף המבטא בבירור מגמה של הטלת אחריות קפידה לא רק על מבצעים בפועל של העבירה הסביבתית, אלא גם על תאגיד שחדל במילוי חובת הפיקוח שהוטלה עליו". 55. עינינו הרואות, כי למעשה מרחיקה הפסיקה לכת, וקובעת כי גם במצב דברים רגיל, אין לקבל את הטענות התקציביות כמצדיקות הימנעות מקיום החובות על פי החוק, וממילא נכונים הדברים שבעתיים בענייננו, לאחר הזנחה מתמשכת של גביית ארנונה שהיתה אחד הגורמים המשמעותיים במצבה הכספי של הנאשמת. 56. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנאשמת, לא הרימה את הנטל להראות כי עשתה את כל הניתן, או כי נקטה בכל האמצעים הסבירים לשם מניעתו והסרתו של המחדל. אחריות הנאשם כנושא משרה במועצה 57. סעיף 11 ג'(א) לחוק מניעת מפגעים קובע: "(א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למנוע עבירות לפי סעיף 11 על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו-כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לעניין סעיף זה, "נושא משרה"-מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. רואים אנו, איפוא, כי מלבד אחריותו הישירה למחדלים שבאי מניעתו ואי הסרתו של המפגע, מוטלת על הנאשם גם חובה עצמאית לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע מן המועצה לעבור עבירות. ר' את דבריו של כב' השופט כהן בע"פ (נצרת) 1160/05 יצחק מירון נ' המשרד לאיכות הסביבה שאוזכר לעיל, בעמ' 527. 58. לא אדון בהרחבה בשאלת אחריותו של הנאשם כנושא משרה בנאשמת מעבר למה שנאמר עד כה, בין השאר משום שהוא עצמו אינו כופר בה. לא אוכל עם זאת, להתעלם משאלות המדיניות והפרשנות התכליתית הנכונה של אחריות זו, שמשמעותה יישום אותה אחריות באופן שיהיה בו כדי לגרום לנושאי משרות בתאגידים ובכלל זה ברשויות מקומיות, למלא תפקידם כהלכה באספקט זה של שמירה על איכות הסביבה. בע"פ (נצרת) 1160/00 שאוזכר לעיל, קבעה כב' השופטת הלמן את הדברים הבאים, שנראה כאילו ונכתבו לענייננו: "האחריות המוטלת על נושאי משרה בתאגיד לפעולות התאגיד או עובד מעובדיה נגזרת מסמכות הפיקוח הנתונה בידיו, ומכן הכוח והסמכות שיש לו לקבוע מדיניות ולפעול למניעתן של העבירות ולשמירה על מטרותיו של החוק...המילים "כל שניתן" מצביעות על כך שעל בעל המשרה לפעול, כמובן, בגדר סמכויותיו וכוחו ומתוקף תפקידו, אך עליו להפעיל את מלוא סמכויותיו וליתן משקל כבד לשיקול של שמירת איכות הסביבה...חובתו של ראש העירייה לעשות כל שניתן למניעת המפגעים איננה מנותקת מיתר תפקידיו. עם זאת, לא די בכל שיראה כי פעל בסבירות והפעיל אמצעים סבירים העומדים לרשותו, למניעת העבירה, אלא עליו להראות כי מבין האפשרויות הסבירות שעמדו בפניו, נתן עדיפות ובחר באופציה המועילה ביותר לקידום מטרת החוק" ור' גם את ע"פ 1162/04 המשרד לאיכות הסביבה/מחוז חיפה נגד המועצה המקומית דלית אל כרמל ואח' (פורסם בנבו), שם אומר בית המשפט המחוזי בחיפה מפי כב' השופט דר כך: "אני דבק בעמדתי, לפיה, כדי להשיג את התוצאות הראויות, יש צורך לראות בראשי רשויות ובעובדי רשויות, מי שאחראים למעשים ולמחדלים אסורים שנועדו להגן על טובת הכלל. לצערי מוכיח הנסיון, ככל שניתן ללמוד אותו מהמתרחש סביבנו, כי גופים גדולים כמו חברות ורשויות אינן נרתעים מהליכים משפטיים הננקטים נגד הגוף עצמו. מסיבה זו הורחבה האחריות לכלול גם אחריות אישית של ממלאי תפקידים. אינני רואה מקום להבחין בין מנהל של חברה גדולה, כמו מפעל כימי המזהם מאגר מים, מנהל מפעל המזהם את האוויר או ראש רשות מקומית הגורמת נזק סביבתי. על כל אחד מהם לדעת שהוא אחראי אישית לפגיעות בסביבה אם תעשינה על ידי המפעל, החברה או הרשות, אלא אם יוכיח שקמו הנסיבות שמצדיקות אי הרשעתו". מסכימה אני, במלוא הענווה, לדברים אלו, ומצרפת אליהם את דעתי. 59. אחריותו של התאגיד, ובמקרה זה המועצה, אין בה כדי לפטור את אחריותו של נושא המשרה התאגיד. ר' בענין זה את דברי כב' השופט (כתארו אז) ברק, בע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מ"י, פ"ד מה(4), 364,בעמ' 384-385: "בצד האחריות האישית של התאגיד בפלילים, קיימת האחריות של בני אדם, הפועלים בתאגיד. אחריות אישית זו של בני אדם, הפועלים בתאגיד- עומדת על רגליה שלה... הפועלים בשם התאגיד עשויים להיות אחראים אישית בפלילים. עצם העובדה, שפלוני פועל כאורגן של תאגיד, אינה משחררת אותו מאחריות פלילית לה היה נתון, לולא פעל כאורגן". וכן ר' ע"פ 26/97 לקס נ' מ"י, פ"ד נב(2) 673, עמ' 698: "תכליתה של חקיקה הקובעת עבירות של אחריות שילוחית על נושאי משרה בתאגיד היא להעלות את רמת הזהירות של נושאי המשרה, להבטיח כי התאגיד יקיים את חובותיו לפי החוק ולמנוע מנושא המשרה לנצל את מסך ההתאגדות להפקת תועלת מביצוע העבירות תוך בריחה מאחריות". 60. הנאשם , אשר התמנה באוקטובר 2001 לראשות המועצה, הודה כי היה מודע היטב לקיומו של המפגע הסביבתי, אשר החל להצטבר בראשית שנת 2003, והדבר אף עולה מן המסמכים השונים שהוגשו לעיוני, וביניהם חלופת המכתבים שבין הנאשם לממונה על המחוז, וכן כעולה מעדותו של חמודה. גם אם טוען הנאשם כי נקט באמצעים שונים, וביניהם הוצאת מכרזים לקבלני ניקיון, כמו גם חתימת הסכם עבודה עם קבלן ניקיון בסופו של יום, נראה כי לא עשה כל שניתן למלא את חובתו. הנאשם יכול היה לנקוט באמצעים פשוטים יחסית כדי למנוע את תופעת יצירת אותה מזבלה פראית, ובין השאר בגידור הרמפה, בבניית שער, ובהפעלת טרקטורים אשר יפנו את הזבל, לכל הפחות על בסיס שבועי. 61. זאת ועוד. הנאשם האמון על פיקוח ותחזוקת תחנת המעבר, לא נקט בשום פעולה על מנת למנוע הישנות בעירות בתחנת המעבר, ולעניין זה איני מקבלת עדותו כי לא ידע בדבר הבעירה המתחוללת באתר. למרות שהנאשם ניסה להיתלות בהזמנת טרקטורים במהלך אותה התקופה, עולה מעדותו של חמודה כי הטרקטורים לא פינו את הפסולת שנערמה ברמפה, אלא פינו אותה ממקומות אחרים. בהתאם, יש לדחות טענותיו כי עשה לאל ידו על מנת לקיים את צו הניקיון. אין בידי לקבל את טענות הנאשם לפיהן לא יכול היה לקיים צו הניקיון על אתר לאור כמות הפסולת הרבה שהצטברה. על הנאשם לבוא בטרוניה בעניין זה אך אל עצמו, מאחר והוא זה שאפשר במחדליו, לפסולת לעלות על גדותיה. ולא פעל באופן יעיל לצמצום הנזק הן באמצעים פיזיים פשוטים יחסית כפי שתוארו לעיל, הן בדרך של מתן עדיפות גבוהה להסרת המפגע, והן בשיתוף פעולה עם החשב המלווה, ומילוי הנחיותיו, ובהן פיטורי עובדים ושיפור מערך הגביה באופן שהיה גורם לשחרור כספים לשם הסרת המפגע. טענתו של הנאשם כי פיטר עובדים או כי פעל לשם העמקת הגביה לא נתמכו בראיות של ממש, ובענין זה מעדיפה אני את עדותו של החשב המלווה. אכן הגרעון במועצה היה קיים עוד טרם כניסתו לתפקיד, ואולם הנאשם נשפט על מעשיו הוא, והתמונה המצטיירת היא כי גם במצב הדברים שאותו מצא, לא עשה הנאשם את כל הניתן לשם מניעת המפגע והסרתו, ובכלל זה, יצירת התנאים הכספיים שיאפשרו זאת. 62. אין להתעלם מכך כי המדובר בעניינו במועצה קטנה ולא בעיר גדולה הצורכת מערך ניהולי לשם פיקוח ותחזוקת תחנת המעבר כדבעי. טענותיו של הנאשם לפיהן האציל סמכויות, אינה גורעת מאחריותו. עיון במסמכים שהוגשו לעיוני מגלה בנקל כי הנאשם היה מעורב, באופן אישי בכל התכתבות והפגישות אשר התקיימו עם נציגי המשרד לאיכות הסביבה, כך שלא ניתן להכחיש את רמת המודעות הגבוהה שהיתה קיימת לו. בידיו של הנאשם היה למנוע את ביצוע העבירות על ידי הנאשמת, אך הוא לא עשה כן. 63. אני קובעת, איפוא, כי גם הנאשם לא הרים את הנטל להוכיח כי עשה את כל הניתן ונקט בכל האמצעים הסבירים למניעת המפגע והסרתו, וכן למניעת העבירות על ידי המועצה שבראשה עמד. כפי שהובהר מלכתחילה, אין מחלוקת כי צו הניקוי שנמסר לנאשמים לא בוצע. אכן תחילה נשלח צו הניקוי לראש המועצה הקודם, ואולם כזכור, מוטלת על הנאשם החובה לוודא כי המועצה ממלאת אחר חובותיה על פי חוק שמירת הניקיון, ומשלא עשה כן, ולא הפעיל סמכותו על מנת לגרום לביצוע הצו - עבר גם הוא עבירה זו ביחד עם הנאשמת. לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את שני הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. שמירת הנקיוןצווים