פסק דין פתח דבר כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים בניגוד לסעיפים 2 ו-13 לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984, (להלן: "החוק"). אין חולק כי ביום 13.1.05 , בסמוך לשעה 14:58, בכביש 444, לכוון דרום, אחרי צומת אלעד , נהג הנאשם רכב שבבעלותו, מונית שמספרה 58-912-25 ( להלן:"המונית") . על פי כתב האישום נטען כי מחלון המונית הושלך בדל סיגריה (להלן: הפסולת") לרשות הרבים. הנאשם כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום. ונדרשת הכרעה האם הוכחו מעבר לכל ספק סביר כל עובדות כתב האישום ויסודות העבירה המיוחסת לנאשם על פיו. הראיות במסגרת פרשת התביעה העיד מר עופר בילבסקי (להלן: "עופר") אשר שימש בעת הרלוונטית כמפקד יחידת "יהלום " של מחוז תל אביב העוסקת באכיפת נושא איכות הסביבה. הוא העיד כי דו"ח עבירה על החוק, ת/1 (להלן: "הדו"ח") אשר שימש בסיס להגשת כתב האישום, נערך על ידו. לדבריו, נסיבות רישום הדו"ח אינן זכורות לו במפורט ואולם הדגיש כי נהג לרשום דו"חות ממין אלה בעת שהיה עד לביצוע עבירות . וכפי שהבהיר, אף התקין מעמד מיוחד במכוניתו על מנת לרשום את הפרטים הנדרשים תוך כדי נסיעה. עופר ציין כי במסגרת תפקידו ביטל דו"חות בעת שסבר כי חלה טעות ברישומם וכך היה נוהג לו היה קם חשש בליבו כי טעה בעת רישום הדו"ח. עוד ציין כי נסע מאחורי המונית ועל כן יכול היה לראות בוודאות את זריקת הפסולת מהחלון, לא כל שכן בעת שאין המדובר בכביש שבו יש עומס תנועה ועל כן לא תתכן כל טעות. מטעם ההגנה העיד אך הנאשם. הוא ציין כי בעת הרלוונטית הסיע במונית 3 ילדים לקויי תקשורת מהישוב אלעד למוסד לחינוך מיוחד בו למדו. הוא אישר כי המונית בבעלותו וכי הינו היחיד שנוהג בה. לדבריו, הוא אינו מעשן ולא יתכן שאחד מהילדים זרק את בדל הסיגריה וכי מלבדם לא הסיע כל נוסע נוסף.בהמשך משעומת עם תשובתו לכתב האישום כי הסיע בנוסף גם מלווה, אישר זאת ואולם טען כי לא ניתן להביאו לעדות מאחר ועזב את מקום עבודתו. דיון כמפורט לעיל, נסיבות עריכת הדו"ח לא היו זכורות לעופר. ב"כ המאשימה עתרה לבית המשפט לאמץ את האמור בדו"ח מכח כלל "הקפאת הזכירה שבעבר". 8. שאלת תחולתו של כלל זה וגדרו נדונו ברע"פ 11741/05 - עו"ד שי גלילי נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(2), 3608. זאת במסגרת דיון בשאלת קבלת עדותה של שוטרת, אשר רשמה דו"ח חניה ואולם נסיבות רישומו לא היו זכורות לה בעת מתן עדותה בבית המשפט ואך אישרה את האמור בו. בית המשפט העליון קבע כדלקמן: "באשר לטענות המבקש כנגד כלל הקפאת הזכירה שבעבר, הרי שבניגוד למשתמע מטענתו, אין כלל זה אמור במסמכים אשר מטרתם לרענן את זכרונו של העד אשר רשם את התרשומת, אלא בעיקרו כלל זה נצרך במצבים אשר בהם, אכן נמוג או נפגע בצורה משמעותית זיכרונו של העד ביחס לאירוע והתרשומת באה להשלים את החסר. כפי שנאמר בע"פ 869/81 מוחמד שניר ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד לח(4) 169, 212 (להלן: פרשת שניר): "..המדובר במצב, בו אין לעד זיכרון על אירוע פלוני מן העבר והוא משולל זיכרון לחלוטין לגבי האירוע האמור או שזיכרונו בלתי מושלם. הוא מבקש עתה להשלים את החסר, וזאת על-ידי הישענות על רישום כלשהו, אשר אותו ערך בעבר. מהלך מחשבתו ודבריו הם כאילו כדלהלן: בשעתו, במועד קרוב לאירוע, ערכתי רישום נכון של האירוע האמור, וזאת בעת שזיכרוני היה עדיין טרי; עתה זיכרוני לקוי, או, לחלופין, אינני זוכר דבר, אך אני יכול לאשר, כי זה רישום, אותו ערכתי בשעתו, או, לחלופין, אמנם אינני זוכר את הרישום הזה, אך מתוך הסתכלות ברישום עתה אני יכול לאשר, כי אני הוא זה שערך רישום זה. הווה אומר, מערכת הנסיבות צריכה להצביע על כך, כי בזמן שהעד רשם את הרישום היה כוח הזכירה שלו תקין וטוב, ונוסף על כך על בית המשפט להשתכנע, כי הרישום זוהה כיאות כרישום שנערך בשעתו, וכן כי עריכתו נעשתה תוך הקפדה על דיוקו של הרישום." עוד קבע בית המשפט העליון: "החלטתו של בית-משפט השלום לתעבורה אכן עומדת בתנאים אשר פורטו להסתמכות על הכלל להקפאת הזכירה שבעבר המיועד כאמור, דווקא למצבים בהם העד איננו זוכר - הדו"ח הינו אותנטי ומקורי, הוגש לבית-המשפט ואושר על-ידי העד שהביאו. רושם זה מתחזק משאר הנימוקים אותם פירט בית-משפט השלום לתעבורה בהחלטתו. כפי שציינו הערכאות הקודמות, לא ניתן לצפות משוטרים שיזכרו כל דו"ח ודו"ח אשר הם רושמים שכן אם כך נעשה, נמצא עצמנו בסבך התנצחויות משפטיות בעבירות תעבורה, אשר הטיפול המהיר והיעיל בהם מהווה אחד מיסודות האכיפה בתחום זה. " ובענייננו, לא נעלם מעיני כי עדותו של עופר הינה עדות יחידה ואולם לאחר שבחנתי אותה במשנה זהירות לא מצאתי מקום לפקפק במהימנותה. המדובר במי ששימש כמפקד יחידת יהלום של מחוז תל אביב העוסקת באכיפת נושא איכות הסביבה. הדו"ח נרשם על ידו במהלך נסיעה אקראית אחרי המונית ומבלי ששררה בינו לבין הנאשם כל היכרות מוקדמת. עופר העיד בכנות, אף כעולה מאישורו כי נסיבות עריכת הדו"ח אינן זכורות לו לאשורן בשל מספרם הרב של האירועים בהם טיפל במסגרת תפקידו. שוכנעתי כי מתוקף תפקידו היה עופר ערני לנעשה מסביבו והקפיד על רישום הפרטים של המונית. כמו כן נערך מבעוד מועד להבטחת הדיוק ברישום תוך כדי נסיעה, בכתיבה על מעמד מיוחד. אף שוכנעתי כי לו היה לו ספק באשר לאמיתות האמור בדו"ח לא היה מהסס לבטלו, כפי שנהג גם במקרים אחרים. תמיכה ניכרת לאמור בדו"ח ניתן היה למצוא גם בגרסתו של הנאשם, חרף כך שלא מצאתי מקום לאמצה כלשונה . הנאשם לא חלק על כלל הפרטים שבשולי האירוע, לרבות העובדה כי אכן נהג את המונית במקום ובעת הרלוונטית. גם בכך כדי לחזק את התרשמותי בדבר מהימנות האמור בדו"ח ובכך כי אין עסקינן בטעות כטענת הנאשם. המסגרת המשפטית 12. העבירה המיוחסת לנאשם מוגדרת בסעיף 2 לחוק כדלקמן: " איסור לכלוך והשלכת פסולת לא ישליך אדם פסולת, פסולת בנין או גרוטות רכב ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים. " 13 . בסעיף 4 לחוק קבע המחוקק חזקות לענין השלכת פסולת ופסולת בנין מתוך רכב. משאין חולק כי הרכב היה בבעלות הנאשם ואף כי נהג בו , חלות בענייננו אלה המפורטות בס"ק (א) ו-(ב) כדלקמן: " (א) הוכח כי פסולת או פסולת בנין הושלכו מתוך רכב, רואים, לענין סעיף 2, את בעל הרכב או את האדם האחראי לרכב, כאילו הוא השליך את הפסולת או את פסולת הבנין, זולת אם הוכיח שלא הוא עשה כן ואת זהותו של האדם שהרכב היה ברשותו בעת ההשלכה, או שהרכב נלקח ללא הסכמתו. (ב) הוכח כי פסולת או פסולת בנין הושלכו מתוך רכב, רואים, לענין סעיף 2, את מי שנהג בו אותה עת כאילו הוא השליך את הפסולת או את פסולת הבנין, זולת אם הוכיח שלא הוא עשה כן ואת זהותו של המשליך ; הוראה זו לא תחול לגבי מי שנוהג באוטובוס או ברכב ציבורי, למעט מונית, וכן לא תחול על מי שנוהג ברכב מסחרי בלתי אחוד כאשר הפסולת הושלכה מתוך החלק הנפרד מתא הנהג." בית המשפט נתן אמון בלתי מסוייג בעדותו של עופר לאור האמור בדו"ח ועבר הנטל אל כתפיו של הנאשם לסתור את החזקה כמפורט דלעיל, כי הוא זה אשר השליך את הפסולת. ואולם לא עלה בידיו לעשות כן. במענה שמסר הנאשם לכתב האישום טען כי אינו מעשן וכי יביא עדויות בין היתר לעניין זה . דא עקא כי לא נשמעה מטעמו כל עדות כאמור. מעבר לכך, אף אם אצא מנקודת הנחה כגרסת הנאשם כי לא ניתן להעיד את שלושת הנוסעים אשר הסיע, הרי שלא היתה מניעה כי יובא לעדות המלווה אשר נסע ביחד עימם. גם חוסר עקביותו של הנאשם חיזקה את התרשמותי בדבר חוסר מהימנות גרסתו. תחילה טען בניגוד לתשובתו לכתב האישום שמלבד שלושת הנוסעים לא היה נוכח איש במונית. רק לאחר שעומת בעניין זה על ידי ב"כ המאשימה אישר כי גם המלווה נכח בעת הנסיעה. אין בעובדה כי המלווה עזב את מקום עבודתו כדי להוות נימוק שלא להביאו לעדות. המדובר בעד מהותי להגנה ויהא בהימנעות הנאשם מלהביאו לעדות לפעול לחובתו ולהצביע במשנה תוקף על כך כי החזקה לא נסתרה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל ולאחר ששוכנעתי כי הוכחו מעבר לכל ספק סביר כל עובדות כתב האישום ויסודות העבירה המיוחסת לנאשם על פיו אני מרשיעה אותו בביצועה. ניתנה היום, ט"ו באדר, תשס"ז (5 במרץ 2007) במעמד הצדדים. דבורה עטר, שופטת הנאשם: אני מבקש שהטעונים לעונש ישמעו עכשיו. אני לא מבקש לעיין בהכרעת הדין תחילה. התובעת - טעונים לעונש העונש הקבוע בצד העבירה בה הורשע הנאשם הינו קנס מירבי בסך 67,300 ₪ . העונש חמור ולא בכדי. עבירה של השלכת פסולת מרכב הינה שכיחה ומהווה זלזול ברשות הרבים. קשה מאוד לאכוף את החוק על עבריינים המבצעים עבירה זו. מדינת ישראל משקיעה משאבים עצומים בנקיון הרחובות ושמירה על איכות חיי האזרחים. לא אחת נפסק על מנת לעקור את התופעה מהשורש ואני מגישה פסקי דין בדבר הענישה העומדת על קנס הנע בין 3,000-4,000 שח והתחייבות להמנע מביצוע עבירה דומה, התחייבות ארוכת טווח. המאשימה תעתור גם בתיק זה ותבקש מביהמש להשית על הנאשם קנס ההולם את חומרת העבירה, את רמת הענישה כפי שעולה מהפסיקה שהוגשה וכן לחייבו לחתום על התחיבות ארוכת טווח להמנע מעבירה בה הורשע. אבקש כי הקנס יועבר לקרן לשמירה על הנקיון של המשרד לאיכות הסביבה . ת.ד. 34033 , ירושלים 95464. הנאשם - טעונים לעונש: אני לא עשיתי את העבירה הזו. קיבלתי את הכרעת הדין ואני מקבל. יכול להיות שמבחינת העובדות לא הצלחתי להעביר מה שרציתי. קיבלתי קנס 250 שח . הפסדתי שלושה ימי עבודה כדי להגיע לכאן. רציתי להוכיח ולא הצלחתי. הפסדתי 3 ימי עבודה שמבחינתי כל יום זה הפסד של 1,000 שח. את הקנס כבר שילמתי 3-4 פעמים. באתי לכאן כי לא רציתי שירשם לי שהשלכתי פסולת לרחוב. בשביל 250 שח שהייתי יכול לשלם בעבר, אני לא מוצא סיבה לתת לי עוד קנס. שלושה ימים כבר באתי לכאן. איזו סיבה יש לי לבוא לכאן ולשלם סכומים כאלה. אין לי בעיה כלכלית. אני אדם עובד ומרוויח. אני יכול לעמוד בקנס של 3,000 שח, אבל מה לעשות כשאני לא יכול להוכיח ולהביא 3 ילדים אוטיסטים שיעידו לטובתי. אני לא מעשן. הבנתי שעשיתי טעות. מבחינה כספית, מה שביהמש יחליט אבל לכל דבר יש הגיון. אני לא עשיתי את העבירה. לא הצלחתי להוכיח. אני לא חושב שאני צריך לשלם עוד כסף. אני לא מוצא הגיון. לקח למדתי וזה לפעם הבאה. זה לשלם בפעם הבאה אפילו כשאתה לא אשם. גזר דין הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בביצוע עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים, בדל סיגריה מרכב מונית בו נהג. ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירה בה הורשע הנאשם , את פגיעתה באיכות החיים ובמשאבים המושקעים על ידי המדינה לשם שמירתם . בהסתמך על פסיקה שהגישה, עתרה לביהמ"ש להשית על הנאשם קנס משמעותי וכן התחייבות להמנע מביצוע העבירה בעתיד. הנאשם ציין כי הינו עומד על כפירתו ואולם למד את לקחו ונגרמו לו הפסדים עד כה בשל ההליך המשפטי ועתר לביהמ"ש שלא להשית עליו קנס כספי כלל. 4. המדובר בתופעה פסולה הפוגעת באיכות החיים של כלל תושבי המדינה. על ביהמ"ש לתרום תרומתו למיגורה בהשתת ענישה משמעותית לשם הבהרת החומרה ולבל תבוצע. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. א. קנס בסך 4,000 שח או 40 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-4 תשלומים שווים ורצופים של 1,000 שח כל אחד החל מיום 15.3.07 ובכל 15 לכל חודש שלאחריו. לא ישולם תשלום אחד מסך כל התשלומים, יעמוד החוב כולו לפרעון מיידי. ב. ב. התחייבות בסך של 6,000 שח להמנע מביצוע עבירה בה הורשע וזאת בתוך 3 שנים מהיום. לא תחתם ההתחייבות, יאסר הנאשם למשך 14 ימים. כספי הקנס יועברו לקרן לשמירת הנקיון . זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום. טבק / סיגריותשאלות משפטיותרכב