גזר דין 1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות, המיוחסות לו בכתב האישום, דלהלן: א. ניהול עסק ללא רשיון - עבירה על סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח 1968 ביחד עם סעיף 1 בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה 1995 ופריט 3.2 בתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה 1995, זאת על פי הודאתו של הנאשם; ב. זיהום מים - עבירה על סעיף 20 ב (א) ו- 20ב (ב) ביחד עם סעיף 20 כא לחוק המים, התשי"ט 1959, זאת בכל אחד מן המועדים המפורטים בהכרעת הדין, לעיל; ג. לכלוך רשות הרבים- עבירה על סעיפים 2 ו-13 (א)(5) לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד - 1984, זאת בכל אחד מן המועדים המפורטים בהכרעת הדין, לעיל. 2. העבירות בהן הורשע הנאשם בוצעו במשך תקופה ארוכה ובעיקר בתאריכים הרבים כפי שהדבר בא לידי ביטוי, באופן מפורט ומדוייק בסעיפים 8 ו- 9 להכרעת הדין, מיום 6.3.07. (עע' 115-125). 3. ההיבטים הכלכליים שבבסיס ביצוע העבירות חומרתן של העבירות בהן קא עסקינן נובעת, בין השאר, מן ההחצנות השליליות הנודעות להן בתחומים הכלכליים, האקולוגיים והבריאותיים ומחומרת תוצאותיהן ההרסניות הן ברמה האקולוגית הלאומית, הן ברמה של הקהיליה התעשייתית, והן ברמה הפרטנית, לא למותר, איפוא להביא את עיקרן של ההחצנות השליליות הללו. המניעים הכלכליים שבבסיס ביצוע העבירות; החזיריה של הנאשם, איננה מוסד צדקה או מלכ"ר, אלא גוף כלכלי, שעשיית רווח היא היא ההצדקה לקיומו. דא עקא, שהנאשם הגדיל את רווחיו על חשבון פגיעה חוזרת ונישנית בממי נחל אבליים, ובממי התהום, והכל אף מבלי שלנאשם ניתן היתר לניהול העסק, בשל כך שלא מצא לנכון לעמוד בתנאים שהיה עליו לעמוד בהם על מנת שהרשות המוסמכת תיתן לו היתר לנהל את עסק החזירייה, זאת במשך התקופה הארוכה עד מאוד כאמור לעיל. המסר שעל ביהמ"ש לשדר לנאשם ולכלל הצבור הוא, שרווח כלכלי המושג בעבירות הפוגעות בערכים החיוניים והחשובים של הצבור, לא ישתלם. לא בכדי העמיד המחוקק את העונש בגין העבירה, שעניינה זיהום מקורות מים, לאמור: "... 20כא. העובר על הוראה מהוראות סימן א1, דינו - מאסר שנה או קנס 350,000 שקלים חדשים, ואם היתה העבירה נמשכת - מאסר שבעה ימים או קנס נוסף של 23,200 שקלים חדשים לכל יום שבו נמשכה העבירה לאחר שקיבל התראה בכתב ממי שהשר לאיכות הסביבה הסמיכו לענין זה, ובהתאם למועד שנקבע בהתראה" (ההדגשות שלי מ.א.) לא למותר להפנות למגוון ההתראות שהנאשם קיבל מהגורמים המוסמכים במועדים שונים, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בסעיף 10 ג' להכרעת הדין, לאמור: ".... לנאשם נשלחו מכתבי התראה, שתוכנם אינו מותיר כל ספק, שהוא, הנאשם מזרים שפכים הן על פני הקרקע החשופה והן באמצעות אותו צינור לעבר נחל אבליים. ראה; מכתב התראה שנשלח לנאשם על ידי ראש המועצה המקומית אעבלין דאז, מר עאטף חאג', מיום 9.4.02, ת/1; מכתב התראה נוסף, שנשלח לנאשם על ידי ראש המועצה המקומית אעבלין דאז, מר עאטף חאג', מיום 24.4.02, ת/2; מכתב התראה נוסף, שנשלח לנאשם על ידי מנהל המחוז במשרד לאיכות הסביבה, מר שלמה כץ, מר מיום 23.12.01, ת/38 (התביעה הגישה מכתב זה שוב, כנראה בטעות וסומן, ת/45 מ.א.); הנאשם השיב למנהל המחוז, מר שלמה כץ על דברי ההתראה במכתב מיום 23.12.01 במכתב מיום 3.1.02. מכתב זה מצורף לת/46 משום מה" (ע' 126) נוסף לכך, לעבירה שעניינה; ניהול עסק ללא רשיון קבע המחוקק , בסעיף 14 (א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ה - 1965, לאמור: "14. (א) אדם שעסק ללא רשיון או היתר זמני בעסק טעון רישוי או שלא קיים תנאי מתנאי רשיון או היתר זמני או שלא קיים הוראות תקנה לפי סעיפים 9 עד 11ב, דינו - מאסר שמונה עשר חדשים; ... ואם עסק או לא קיים כאמור אחרי שקיבל התראה מאת הממונה על המחוז.... מי שהשר לאיכות הסביבה הסמיכו לכך (להלן - הממונה על איכות הסביבה)... דינו - קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום שבו נמשכה העבירה אחרי מתן ההתראה" . (ההדגשה שלי מ.א.) ראה התראה מיום 11.9.2001, ת/146. ששלח מנהל המחוז מר שלמה כץ לנאשם. לפי סעיף 61 (א) (3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 הקנס שנקבע לעבירה שדינה למעלה משנה מאסר ולא יותר מ- 3 שנים הוא, 67,300 ₪. לעונשים אלה יש להוסיף את העונשים להם הנאשם צפוי בגין העבירות, שעניינן לכלוך רשות הרבים- עבירה על סעיפים 2 ו-13 (א)(5) לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד - 1984. הנזק הכלכלי הנובע מן הפגיעה האקולוגית במי הנחל שזוהמו; הנזק האקולוגי, שנגרם למי נחל אבליים ולסביבתו, שאליו הוזרמו הקולחין של חזיריית הנאשם ושל החזיריות, שהזרימו את שפכיהן דרך המתקן הלא יעיל של הנאשם, הינו משני סוגים; הנזק מן הסוג האחד הינו, נזק בלתי הפיך, ואילו הנזק מן הסוג השני הינו, נזק, שייתכן וניתן יהא, בהשקעת משאבים כלכליים ניכרים, מצד הרשויות הלאומיות והמוניציפליות לתקנו ולצמצם את השפעותיו ההרסניות במידה זו או אחרת. בכך טמון נזק כלכלי. הפגיעה בעקרון ה"שוויון " בקרב קהיליית מגדלי החזירים; הרווח הכלכלי, שצמח לנאשם כתוצאה מאי נקיטת האמצעים הדרושים למניעת ביצוען של העבירות, דהיינו; תחת אשר יוציא הנאשם את סכומי הכסף הדרושים על מנת לטפל כיאות בשפכים, במתחם החזירייה שלו, העדיף לחסוך את הכספים הדרושים ולהזרים את השפכים של חזירייתו ושל החזיריות שהתחברו לחזירייתו, לרשות הרבים, לעבר נחל אבליים, רווח זה יוצר חוסר שוויון בינו, כמגדל חזירים, לבין קהיליית שאר מגדלי החזירים, המקפידים להשקיע את המשאבים הדרושים למניעת ביצוע עבירות דומות. הרווח של הנאשם בעניין זה הינו כפול; מחד הוא נמנע מלהשקיע את המשאבים הכלכליים הדרושים למניעת העבירות ובו זמנית הוא מעניק לעצמו יתרון בעצם הפגיעה בעקרון השוויון לטובתו. הנזק הכלכלי הפוטנציאלי העלול להיגרם כתוצאה מהנזקים הבריאותיים העלולים להגרם לצבור בכללותו ולפרטים הנפגעים. מפעם בפעם הצבור "מתבשר", כי כתוצאה מנגישות הצבור למקורות מים מזוהמים, כמו פרשיית נחל "קישון" וכיו"ב, נפגעה בריאותו במפגעים אלה ואחרים ובמחלות אלה ואחרות וזאת כתוצאה מהזיהומים הטמונים בו. זיהומים שאינם גזרה משמיים, אלא גזירה מידי אדם. נזקים אלה יכול שיתגלו רק לאחר זמן רב ותוצאתן מי ישורנה. מי שמרשה לעצמו לזהם את מי הנחלים ואת מי התהום, על-ידי הזרמת שפכים מזהמים והכל בגלל בצע כסף, צריך לחשוב על הנזקים הבריאותיים העלולים להיגרם לפרט. ודוק, כי כאשר הדבר נעשה מתוך מניע של רווח כספי, זה מעלה את חומרת העבירה עשרת מונים. מעבר לנזק הבריאותי הפוטנציאלי האמור, המשאבים הכלכליים הדרושים ברמה הלאומית וברמת הפרט, כדי לרפא את הנפגעים אם יהיו כאלה חלילה, עלולים להרקיע שחקים. 4. לא אוכל שלא לציין, לדאבון הלב , כי שיקוליו הכלכליים של הנאשם, כפי הנראה, שאבו עידוד, וכן הלכו והתעצמו מעת לעת, ממחדליהם של גורמי האכיפה במשרד לאיכות הסביבה, אשר למרות שידעו על ביצוע העבירות החוזרות ונישנות, לא נקטו בצעדים הדרושים למניעת ביצוען במשך תקופה ארוכה למדי. תמוה הדבר שרק ביום 13.3.04 מגישה המאשימה כתב אישום בשל עבירות שבוצעו כבר במחצית 2001 והמשיכו להתבצע במהלך השנים 2002, 2003 וראשית 2004. אילו עמדה המאשימה על המשמר והיתה מגישה כנגד הנאשם כתבי אישום על כל הפרה בנפרד, או על כל מקבץ הפרות קרובות זו לזו בנפרד, וזאת מיד לאחר גילוי ביצוע העבירות, הרי המאשימה היתה מביאה למצב שבו; המאשימה היתה מעמידה את הנאשם על חומרת מעשיו עוד בשנת 2001 או לכל המאוחר, בשנת 2002 , כך הנאשם היה מובא לדין סמוך לביצוע העבירות; ניתן היה לקבל צו סגירה מיידי כנגד הנאשם, דבר שהיה מביא למניעת ביצוע העבירות מקדמא דנא; כתוצאה ממחדליהם של גורמי האכיפה מטעם המאשימה, הנאשם הירשה לעצמו להמשיך בביצוע העבירות מתוך ההנחה כי: "לית דין ולית דיין" במהלך החקירה וגביית ההודעות , היה ברור לגורמי האכיפה והתביעה כי כל אלה אשר הזרימו את השפכים הגולמיים, המזוהמים, של חזיריותיהם, למתקן שבחזיריית הנאשם, הם עצמם שותפים לביצוע העבירות, שכן אותם שפכים יחד עם שפכי חזירייתו של הנאשם עשו דרכם לנחל אבליים. העובדה שהם ציפו לכך שהנאשם יטהר את השפכים במתקנו לא פוטרת אותם מאחריות וגורמי האכיפה היו צריכים להעמידם על אחריותם ולדרוש מהם לטפל בשפכי חזיריותיהם בעצמם. המקרה אינו שונה מזה שהיה בפרשיית "מילואות" - חב' לפיתוח משקי מפרץ חיפה בע"מ, ואח', שהועמדו לדין בתיק פ-1880/04 בבימ"ש זה. שם היה מדובר בשלוש חברות אשר הזרימו את שפכי מפעליהן למתקן המשותף; "מילואות..." והתביעה הגישה את כתב האישום נגד 9 נאשמים שכללו, בנוסף לחב' "מילואות..." גם את שלושת החברות ואת המנהלים. במהלך הדיון המשפטי ובהתאם להסדרי טיעון שונים הורשעו כל החברות, אחד המנהלים, נאשם מס' 8 הודה בעבירות המיוחסות לו והצדדים הודיעו על הסדר לפיו הם מבקשים להשית עליו של"צ ללא הרשעה. אומנם גם בפרשת "מילואות" היה מקום לשיפורים במרכיבי היעילות והאפקטיביות במלאכת הליכי האכיפה וההבאה לדין, אך בסופו של דבר רוב הנאשמים נתנו את הדין לפי חלקם היחסי בביצוע העבירות, מה שלא התקיים במקרה הנוכחי, בו הובא לדין רק נאשם אחד מבין מכלול האחראים במידה זו או אחרת לעבירות בהן הורשע הנאשם. אוסיף ואציין, כי לאור זאת שכתב האישום הנוכחי כולל תאריכים רבים ואף תוקן, כדי להוסיף תאריכים נוספים, (ראה הודעה על תיקון כתב האישום מיום 8.6.04) (ע' 1), ולאור הזמן הרב שחלף מאז תחילת ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום, סבר הנאשם, כפי הנראה, כי התביעה לא תוכל להוכיח את העבירות המיוחסות לו ולפיכך כפר בעובדות כתב האישום. כתוצאה מהתנהלות זו של גורמי האכיפה, הדבר הביא לניהול מסכת דיונים ושמיעת ראיות במשך שלוש שנים בקירוב. החל מיום 1.7.04 עד היום בו ניתן גזר הדין. 5. לאור האמור, ובטרם אגש לקביעת העונש, לא למותר ללמוד דבר מה על עמדת ההלכה הפסוקה, עובר לעונשים הראויים בעבירות בהן קא עסקינן. הנה כי כן; בתיק פ- 1880/04 (בימ"ש קריות) מ"י נ' "מילואות" - חב' לפיתוח משקי מפרץ חיפה בע"מ, ואח', נדונו הנאשמות בגין עבירות דומות, שאף הן נמשכו בין אוקטובר 2003 לבין ספטמבר 2004, ובהסדרי טיעון הושתו על הנאשמות העונשים דלקמן: על נאשמת 1 - קנס בסך 100.000 ₪ והתחייבות בסך 200.000 ₪; על נאשמת 2 - קנס בסך 150.000 ₪ והתחייבות בסך 300.000 ₪; על נאשמת 3 - קנס בסך 500.000 ₪ והתחייבות בסך 800.000 ₪; על נאשמת 4 - קנס בסך 350.000 ₪ והתחייבות בסך 700.000 ₪; בתיק פ- 8753/02 (בימ"ש קריות) מ"י נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח', הנאשמת מס' 1 הודתה בסדרת עבירות, שעניינן הזרמת שפכים ממקור יבשתי לים וכן בעבירות, שעניינן השלכת פסולת ולכלוך לרשות הרבים. לאחר שהנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום ופרשת התביעה הגיעה לקראת סיום הודיעו הצדדים על הסדר טיעון לפיו, כתב האישום נגד נאשם 2 יימחק, כמו"כ כתב האישום בתיק נוסף, פ- 1750/03, שהתנהל במקביל נגד הנאשמים בעבירות דומות אף הוא יימחק והוסכם בין הצדדים שביהמ"ש ישית על הנאשמת מס' 1 קנס בסך 300,000 ₪ והתחייבות בסך 300,000 ₪. ביהמ"ש לא קיבל את ההסדר, שלא עמד בכללים שנקבעו בהלכה הפסוקה, והשית על הנאשמת קנס בסכום המירבי, בסך 584,000 ₪. בת"פ 6059/02 מ"י נ' פז חברת נפט בע"מ ואח', הורשעה הנאשמת בעבירה שעניינה זיהום מים, אי מניעת זיהום מים בתחנת דלק, עבירות לפי סעיפים 20ב' (א) (ב) + סעיף 20כא לחוק המים וכן בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון, ובהסדר טיעון לעונש שהציגו הצדדים והתקבל על ידי ביהמ"ש הושת על הנאשמת קנס בסך 450,000 ₪ והתחייבות על סך 900,000 ₪ למשך שלוש שנים, בגין העבירות בהן הורשעה. 6. בטיעוניה לעונש ביקשה התביעה להשית על הנאשם קנס גבוה מאוד ולחייבו לחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירות בהן הורשע. התביעה הרבתה להפנות את ביהמ"ש לעמדת ההלכה הפסוקה ביחס לעבירות אלה. 7. להמתקת העונש הובאו ארבעה עדי הגנה; מר רביב דניאל, מר עאמר חורי, מר עאטף חאג' ומר מרום דוד. מר רביב שהינו מהנדס כימי העיד כי הוזמן על ידי הנאשם לספק לו עבודה מסויימת כדי לפתור את בעיית השפכים, דא עקא שממקרא הכרעת הדין עולה, כי בעיית השפכים לא נפתרה. גם מר עאמר חורי, שהעיד כעד תביעה והובא כדי להעיד על הניסיונות שנעשו על ידי חברות שונות למצוא פתרון לשפכי החזיריה, העיד כי ניסיונות אלה לא צלחו, עד אשר בשנת 2004 חיבר הנאשם את החזיריה לביוב. עד נוסף הוא מר עאטף חאג', אשר העיד כעד תביעה. לא למותר להפנות לכך שעד זה שלח במסגרת תפקידו כראש המועצה דאז שני מכתבי התראה, במכתב הראשון, מיום 9.4.02, ת/1 , ציין מר חאג', לאמור: "1. למרות ההתראות, הינך ממשיך להזרים מי הביוב לרשות הרבים ולואדי הסמוך דבר שגורם למפגעים תברואתיים קשים, לרבות הנזקים הקשים לאיכות הסביבה. 2. הינך מתבקש לאלתר להפסיק להזרים מי הביוב והשפכים לואדי ולרשות הרבים, אחרת אאלץ להוציא נגדך צו סגירה מנהלי. 3. ראה כי הוזהרת התראה נוספת לא תישלח" במכתב השני, ומיום 24.4.02, ת/2, ציין מר חאג', לאמור: "1. למרות מכתבי הקודמים, הינך ממשיך להזרים מי הביוב והשפכים של המשק שבבעלותך ושבבעלות המשקים האחראים בצד הצפוני לגבעה, לרשות הרבים. 2. לא רק זה אלא, העברת קו צינור לצדו השני של הכביש ודרך צינור זה הינך מזרים הביוב לנחל אבליים דבר שגורם לנזק בלתי הפיך לתושבי הכפר, לחקלאים ולאיכות הסביבה. 3. הינך נדרש ובאופן מידי להפסיק להזרים הביוב לנחל אבליים ולרשות הכבישים אחרת, נאלץ לנקוט נגדכם בהליכים המשפטיים. 4. ראה כי הוזהרת התראה נוספת לא תישלח" בדבריו של מר עאטף חאג', כעת כעד הגנה לענין העונש, אמר: " בזמן הארועים הייתי ראש מועצת עבלין. הכרתי את מר פרעוני בתוקף תפקידי. פרעוני היה זורק מים בואדי. הוא פנה אלי, רצה להתחבר לביוב. לי יש הסכם עם המועצה והמגדלים ואיגוד הערים, לחבר את כל מגדלי החזירים בבריכות שקיימות למגדלים. נתתי לו מכתב שילך ויתחבר לבריכות בשביל שלא לזרוק מים בוואדי. אני לא שמעתי ששותפות המגדלים התנגדה לחיבור שלו אבל פרעוני אמר לי את זה. שותפות המגדלים היתה אמורה לקבל את כל המגדלים בתחום המועצה" מן האמור עולה, כי מחד; הנאשם לא שעה להתראותיו של מר חאג' ומאידך; מר חאג' בתור מי, שלדבריו, היה לו הסכם עם המגדלים ועם איגוד ערים, לא ממש דאג לכך שהנאשם ישים קץ להמשך הזרמת השפכים והביוב לנחל אבליים, בין על ידי עמידה על כך שיחובר לביוב ובין על ידי כך שיורה על סגירת החזיריה שהתנהלה ללא רשיון עסק. עד ההגנה הרביעי הוא מר מרום דוד, העיד כי הוא מכיר את הנאשם מזה 20 שנה, כמי שמספק למפעל הנקניק שלו מוצרים וכי הנאשם הינו אדם אמין ולא היו ביניהם חילוקי דעות. לסיכום טיעוניו לעונש של הסניגור, המלומד, ביקש להקל עם הנאשם, באומרו, בין השאר, כי: "עסקינן באדם נורמטיבי אשר כל פרנסתו החל משנת 86 מוטלת על כף המאזניים. זוהי פרנסתו היחידה, אב למשפחה מרובת ילדים, נכנס לחובות כספיים על מנת לצמצם בנזק ולעמוד בדרישות החוק. אבקש לתת משקל יתר לכל המאמצים שעשה. אבקש לתת משקל לחלוף הזמן להגשת כתב האישום" (ע' 139) ברם, לא כך עולה מהכרעת הדין ומן ההתראות המרובות שקיבל הנאשם מבעלי התפקידים השונים, כמפורט בהכרעת הדין וכמובא לעיל. 8. סוף דבר בשים לב למהות העבירות בהן הורשע הנאשם; לתדירות ביצוען; להתראות שקיבל ללא מענה הולם; לכל האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את טיעוני הצדדים לעונש, הנני דן את הנאשם לעונשים דלקמן: אני דן את הנאשם/ת לתשלום קנס בסך 300,000 ₪ או 24 חודשי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו/ה. הקנס ישולם ב -10 תשלומים, של 30,000 ₪ בכל 1 לחודש, החל מיום 1.8.07. הקנס ישולם לטובת הקרן לשמירת הנקיון. הנאשם/ת י/תחתום על התחייבות בסך: 500,000 ש"ח, או 36 חודשי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר, להימנע במשך שלוש שנים מהיום, מלעבור עבירה בה נידון, ויורשע בה. היה והנאשם לא יחתום על ההתחייבות, יאסר לכפיית חתימת ההתחייבות למשך 50 ימים. הנאשם רשאי לערער על פסק הדין תוך 45 יום מהיום. ניתן והודע היום ‏06/12/10 ‏כ"ט-כסלו-תשע"א בנוכחות הצדדים. מרדכי ארגמן, שופט ב"כ הנאשם: אבקש לעכב את ביצוע תשלום הקנס עד ליום 15.9.07, שעד אז יוגש ערעור הן על ההרשעה והן על העונש. ב"כ המאשימה: המשפט הזה נמשך זמן רב, היה צפוי שיהיה קנס גבוה, אין שום הצדקה לעיכוב ביצוע בשלב זה. החלטה ביהמ"ש קבע את תשלום הקנס ב-10 תשלומים ביוזמתו וקבע כי התשלום הראשון יחל מיום 1.8.07, דומני שזה מספיק זמן להערך הן לבקשת ערעור והן לבקשת עיכוב ביצוע, ולכן אני דוחה את הבקשה. בעלי חייםמשפט פלילישמירת הנקיון