הכרעת דין 1. אני מזכה את הנאשם מחמת הספק. 2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של גרימת רעש באמצעות מכשירי קול - בניגוד לתקנה 3(א) לתקנות מניעת מפגעים (מניעת רעש) התשנ"ג-1992, בשילוב עם תקנה 17 (להלן: "התקנות"). 3. א. על פי כתב האישום, בתאריך 9/5/2004, סמוך לשעה 04:35, במרכז "נאות רחל", סמוך לבית מספר 36 ברחוב אילת בחולון (איזור מגורים), גרם הנאשם לרעש חזק על ידי צעקות. ב. הנאשם הכחיש את המיוחס לו. 4. אין חולק, כי הנאשם היה במקום האירוע. השאלה שבמחלוקת היא, האם הנאשם הוא זה שצעק וגרם לרעש כמפורט בדו"ח. 5. מטעם התביעה העיד השוטר רונן פרץ (להלן: "השוטר"), אשר ערך את הדו"ח (הודעת תשלום קנס) ת/1. 6. לאחר שהוצג בפניו הדו"ח, אישר השוטר, כי הוא רשם את הדו"ח בגין הקמת רעש. לאחר שרוענן זכרונו סיפר השוטר על האירוע, כי קיבל קריאה על הקמת רעש במרכז "נאות רחל" בחולון, ברחוב אילת. הוא ושותפו הגיעו למקום. היתה שם קבוצה של כ-20 נערים, אשר הקימו רעש וצעקות, התבקשו לעזוב את המקום וסירבו להשמע לשוטרים. בהמשך סיפר, כי הואיל ומדובר במקום בעייתי הנמצא בסמוך לפאבים, ואנשים נוהגים להשתכר שם, יש למשטרה נוהל להמתין לניידות נוספות ולא לפזר לבד אנשים. השוטר סיפר, כי כאשר המתין לניידות נוספות, ניסה להניא את החבורה ממעשיה, אולם הנערים בחרו להתעלם מדבריו והמשיכו בשלהם. לכן, המתין בצד עד להגעת התגבורת, וכאשר הגיעה, קבע מיהו הדומיננטי בתוך החבורה, ורשם לו דו"ח חטאים. רק לאחר מכן עזבה החבורה את המקום. 7. מטעם ההגנה העיד הנאשם, אשר חזר וטען, כי כלל לא היה עם חברות הנערים, הוא אינו מכיר את אותם נערים, ונקלע לאירוע במקרה. הנאשם לא הביא עדים מטעמו. יצויין, כי הנאשם לא היה מיוצג על ידי עורך דין. 8. הנאשם העיד, כי האירוע נשוא כתב האישום אירע בל"ג בעומר. לדבריו, באותו ערב היה עם חברתו אצל חבר ועשו ברביקיו. כאשר סיימו, ליווה את החברה לביתה, הנמצא ברחוב קדושי קהיר, ליד מקום האירוע. בדרכו חזרה נכנס לקיוסק הסמוך למקום האירוע, קנה בקבוק סיידר תפוחים, והמשיך ללכת לכיון הרמזור. עודו הולך, הבחין במדרגות עליהן ישבה חבורה של נערים, אשר אינו מכיר, ושני שוטרים אשר פנו לחבורה. הנאשם עבר לידם. אחד השוטרים קרא לו וביקש ממנו תעודת זהות. לדבריו, מסר את תעודת הזהות ונתבקש להמתין. הנאשם ציין, כי השוטר אשר ביקש את תעודת הזהות אינו השוטר שהעיד בבית המשפט, וכי כאשר המתין לתעודת הזהות הגיע השוטר רונן פרץ, קיבל מהשוטר האחר את תעודת הזהות של הנאשם, והתבקש לכתוב את הדו"ח. בחקירתו הנגדית חזר הנאשם על גירסתו, כי אינו מכיר כלל את הנערים אשר היו באירוע, והוסיף, כי כאשר המתין לתעודת הזהות, ביקש ממנו השוטר להתלוות אליו לרחוב סמוך, ושם רשם לו את הדו"ח. הנאשם סירב לקבל את הדו"ח והשוטר אמר "בסדר, אל תיקח" והחזיר לו את תעודת הזהות, ולאחר שנה וחצי קיבל את הדו"ח בדואר. לשאלת ב"כ המאשימה "בעצם השוטר משקר?" השיב הנאשם: "כן. הוא מתבלבל אולי במקרה אחר. זה בכלל לא נכון. הכל לא נכון" (עמוד 7, שורות 30-31, עמוד 8 שורה 2). 9. לאחר ששמעתי את השוטר ואת הנאשם, בחנתי עדויותיהם ואת כל נסיבות התיק, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לקבוע, כי המאשימה הרימה את הנטל להוכיח אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. להלן נימוקיי: א. מדובר בגירסה מול גירסה. המאשימה לא הביאה לעדות את השוטר האחר, אשר לקח את תעודת הזהות מידיו של הנאשם, או מי מהנערים אשר נכחו באירוע, כדי שיוכלו לשפוך אור נוסף על נסיבות המקרה. הדבר פועל לחובתה. יצויין, כי תעודת עובד ציבור, אשר נמנתה ברשימת עדי התביעה, לא הוגשה. לא התעלמתי מכך, שגם הנאשם לא הביא עדים מטעמו, למשל חברתו אשר יכולה היתה לתמוך בגירסתו, כי ליווה אותה לביתה והיה בדרכו חזרה. יחד עם זאת, הנאשם לא היה מיוצג והתרשמתי, כי לא הביא החברה לעדות מהטעם שאינו מכיר את סדרי הדין וזאת בלבד. ב. מעדותו של החוקר עולה בעייתיות; (1) בתחילת עדותו סיפר השוטר, כי הוא קובע מי הדומיננטי לפי מראה עיניים ולפי משמע אוזניים. בהמשך אמר, כי לכל הפרעה יש מקור הגורם להפרעה וגם בחבורת נערים יש בדרך כלל את הדומיננטי. השוטר העיד, כי אינו זוכר את המקרה נשוא כתב האישום. לאחר רענון זכרון סיפר את שאירע באותו יום, תוך שהוא מציין שהיו במקום האירוע כ-20 נערים אשר הקימו רעש וצעקות. העובדה, כי רק אחד מבין כל הנערים שהרעישו קיבל דו"ח חטאים מעלה תמיהה. (2) מעדות השוטר עולה, כי היה לבד כאשר הגיע למקום האירוע. השוטר אמנם ציין "קיבלנו קריאה" ובהמשך "הגענו למקום" אך בהמשך אמר "המתנתי לניידות נוספות", "המתנתי בצד", "קבעתי מיהו הדומיננטי". לעומת זאת, בדו"ח הפעולה ת/2 מצויין, כי הגיע למקום האירוע עם מפקח ניסן לוי. מפקח ניסן לוי לא הובא לעדות, ולא הופיע ברשימת עדי התביעה. (3) בדו"ח ת/1 צויין, כי הדו"ח ניתן בשעה 04:40. בדו"ח הפעולה אשר נושא תאריך 9/5/2004 צויין, כי האירוע נמסר בשעה 04:30 והשוטר הגיע למקום בשעה 04:33. מהאמור עולה, כי בין שעת הגעתו למקום לבין שעת כתיבת הדו"ח חלפו לכל היותר 7 דקות. נתון זה אינו מתיישב עם תיאורו את לוח הזמנים בעדותו לפיו הגיע למקום, דיבר עם החבורה, המתין מספר דקות להופעת ניידת נוספת, וכאשר הגיעה תגבורת לקח הנאשם לצד ורשם לו דו"ח חטאים. (4) זאת ועוד, במענה לשאלת הנאשם בנוגע לתעודת הזהות, השיב השוטר: "אני לקחתי ממך תעודת זהות, או יכול להיות אדם אחר, זה לא משנה", ובהמשך אמר: "... רק אני הייתי במקום, עם השותף שלי ולא שוטרים נוספים. יכול להיות שאדם אחר ביקש תעודת זהות. שוטר אחר שהגיעו (כך במקור - ר.ש.) למקום" (עמוד 5). יש לשים לב, כי אין בדו"ח הפעולה ת/2 זכר לענין תעודת הזהות ולכך ששוטר אחר לקח את התעודה. ג. ב"כ המאשימה עתרה בסיכומיה לאמץ את עדותו של השוטר, אשר נסמכה על מוצגים ת/1-ת/3, בהתאם לכלל הקפאת הזכירה שבעבר. לשיטתה, מתקיימים בעדותו של השוטר התנאים אשר נקבעו על ידי בית המשפט העליון להחלת הכלל. ד. אני דוחה הטענה. ישנם שני תנאים יסודיים אותם יש לקיים, כדי שהמסמך המקפיא את הזכרון יהפוך ראיה קבילה. האחד: כי עורך הרישום עצמו מעיד בבית המשפט על נסיבות עריכת הרישום, תוך הדגשת אמונתו כי תוכנו אמת; והשני: כי על פי עדותו ניתן לקבוע, שאין הוא מסוגל לזכור את הפרטים שברישום, או שיש להעדיף את הרישום על פני מה שנותר חרות בזכרונו (ראה: י' קדמי, על הראיות, תשס"ד, חלק שני, עמוד 685). ההלכה בענין זה נקבעה בע"פ 869/81 מוחמד שניר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, שם נקבע, בין היתר, כי: "המסמך המקפיא את הזכירה בעבר אינו קביל, אלא אם העד אינו זוכר עתה את התרחשות העבר ואף העיון במסמך אינו מרענן את זכרונו או אינו מרענן אותו באופן מהותי. בית המשפט צריך להשתכנע בכך שטענת העד בדבר חולשת זכרונו היא כנה ואמיתית". (שם, עמודים 216-217). השימוש בכלל זה הינו נדיר (ראה: י' קדמי לעיל, בעמוד 686). בעניננו, לא ניתן על ידי השוטר כל הסבר באשר לנסיבות עריכת דו"ח הפעולה ת/2 והמזכר ת/3. בנוסף, לא השתכנעתי באשר לחולשת זכרונו של העד, וזאת לנוכח תשובותיו במענה לשאלות הנאשם, ובשים לב לתוכנו של ת/3, לפיו זכר העד את האירוע בכלל ואת הנאשם בפרט, כשנה לאחר האירוע. השוטר לא הסביר בעדותו או בצורה אחרת מניחה את הדעת מדוע נכתב המזכר ת/3 שנה אחרי האירוע, וכיצד השוטר אשר כטענת ב"כ המאשימה רושם דו"חות על עבירות רבות ומגוונות (עמוד 8, שורות 15-17) זכר את המקרה הנ"ל לפרטיו. יש לציין, כי השוטר העיד, כי הגיע למקום ואז המתין לניידות נוספות, כשבינתיים ביקש מהנערים לעזוב את המקום. השוטר לא ציין מתי הגיעה הניידת הנוספת או הניידות הנוספות למקום, אך אמר, כי קבע מי הדומיננטי במקום לאחר שהגיעה הניידת הנוספת (עמוד 3, שורות 26-30, עמוד 4, שורות 1-2). 10. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר ולפיכך, אני מחליטה לזכות את הנאשם מביצוע עבירה של גרימת רעש באמצעות מכשירי קול וזאת מחמת הספק. זכות ערעור כחוק. משפט פלילימטרד רעש