הכרעת דין האישומים: כנגד הנאשם הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו עבירה לפי סעיף 87 לחוק העזר לבאר שבע (איכות הסביבה), התשנ"א - 1991 (להלן: "החוק"). עפ"י עובדות כתבי האישום, ביום 4.4.06 בשעה 09.05 וביום 8.5.06 בשעה 09:00 ברח' התקוה 6 בבאר שבע, הקים הנאשם רעש באמצעות רדיו טייפ שהיה בתוך רכב. עדת המאשימה: מטעם המאשימה העידה הפקחית גב' קרן לרדו (להלן: "קרן"). קרן העידה כי במועדים המתוארים בכתב האישום השמיע הנאשם, מתוך רכבו החונה, זמריר מחאה כנגד בנקים. קרן העידה שטרם רישום ברירות הקנס, בשני המועדים, הוזהר הנאשם כי עליו להנמיך את עוצמת הרעש הבוקע מרכבו. לאחר האזהרה ערכה קרן סיור שארך כעשרים דקות. מאחר והנאשם המשיך בהשמעת הרעש, היא רשמה לנאשם את שתי ברירות הקנס, נשוא הדיון. היא העידה כי הרעש היה "בשיא עוצמת המוסיקה" (עמ' 4 סיפא). לא זו אף זו, הנאשם אמר במהלך חקירתה הנגדית של קרן "אני מסכים איתך שהיה רעש" (עמ' 3 לפרוטוקול). גם בתשובה לשאלות ב"כ המאשימה השיב הנאשם "יחסית זה היה בקול" (עמ' 13 לפרוטוקול). כלומר, הנאשם עצמו מודה כי השמיע את הזמריר בקול רם. עמדת הנאשם: הנאשם מודה כי היה במקום ובזמן המיוחס לו בשני כתבי האישום. הוא אף מודה כי השמיע מתוך רכבו זמריר מחאה כנגד בנקים וכי השמיע את הזמריר בקול רם. אולם, לטענתו, אין המדובר אלא "בתפירת תיקים", תיאום גרסאות ובגזירת הדין טרם שנשמע עניינו. עוד הוא טוען שהשמעת הזמריר אינה אלא מחאה לגיטימית והרשעתו בדין תהווה פגיעה בזכות היסוד למחאה והפגנה. בכל הנוגע לטענת "תפירת תיקים" , זיוף ברירות הקנס וגזירת הדין מפנה הנאשם להבדלים שבין ברירות הקנס שהומצאו לו לבין אלה שהוגשו לתיק בית המשפט. בברירות הקנס שנמסרו לנאשם והוגשו לתיק (ראו לדוגמא נ/6, נ/5 נ/4) נרשמו פרטי העבירה המיוחסת לנאשם, פרטי ההזמנה שנמסרה לנאשם וכן שובר לתשלום. מאידך, בטופסי ברירות הקנס שהוגשו לבית המשפט והמהווים את כתב האישום לא מצוי שובר לתשלום, אלא מודפסים מראש טקסטים המתייחסים למקרים בהם הנאשם אינו מתייצב לדיון וכחלק מהטופס המובנה, עותר שם ב"כ המאשימה להרשעה ולעונש הולם. לפיכך, טוען הנאשם שדינו הוכרע טרם שניתן לו יומו בבית המשפט. לא דק פורתא הנאשם. המדובר בטפסים מובנים הכוללים, כאמור טקסטים למקרה בו נאשם אינו מתייצב ובהם רשאי ב"כ המאשימה לעתור להרשעה ולגזר דין. עיון בברירות הקנס שכאמור מהוות את כתבי האישום מלמד שלא מוטבעת עליהם חותמת בית המשפט והנאשם לא הורשע, טרם הדיון בעניינו. באשר לטענת הנאשם כי עצם רישום ברירות הקנס כנגדו והעמדתו לדין מהווה פגיעה בזכויות היסוד שלו הרי שבית המשפט העליון הביע לא אחת דעתו באשר לשאלת זכות הביטוי והמחאה למול חובת הציות לחוק. כך, לדוגמא נקבע בבש"פ 5426/05, 5479/05 טייכמן נ' מדינת ישראל (כב' השופטת ארבל): "גם בתקופה זו, כאשר החברה מפולגת ומקוטבת על רקע מחלוקות אידאולוגיות לגיטימיות, חובת הציות לחוק עומדת מעל כל המחלוקות, היא חלה על כולם באופן שווה ובמסגרתה ניתן להביע עמדה או מחאה" רוצה לומר: ראשית החובה לציית לחוק ולאחריה הזכות להביע מחאה במסגרת החוק. ומכאן לשאלה האם המאשימה הוכיחה את יסודות העבירה. סעיף 87 לחוק קובע כך: "לא יפעיל אדם ולא ירשה לאחר להפעיל באזור מגורים בכל שעות היממה מגבר קול או מכשיר כיוצא בזה, כדי להפנות את תשומת הלב למכירת טובין, לאספקת שירותים, להופעה לעינוג, להצגה או לשם מתן הודעה ופרסומת; באזור שאינו מגורים, לא יופעל מגבר קול לצרכי פרסומת בעוצמה העלולה לגרום למטרד לעוברי אורח ולעסקים הסמוכים". במקרה דנן חלה הסיפא של 87 לחוק לפיה: "לא יופעל מגבר קול לצרכי פרסומת בעוצמה העלולה לגרום למטרד לעוברי אורח ולעסקים הסמוכים". כלומר, השאלה המונחת לפתחו של בית המשפט, לאור לשון סעיף 87 סיפא לחוק, היא האם הפעיל הנאשם מגבר קול לצרכי פרסומת בעוצמה העלולה לגרום למטרד לעוברי אורח ולעסקים הסמוכים. ודוק, השמעת הרעש אסורה בכל שעות היממה. בית המשפט שוכנע כי הנאשם השמיע זמריר מתוך מכשיר הרדיו טייפ שברכב הנאשם. לצורך נשוא עניננו, זמריר המחאה שהשמיע הנאשם ממלא תוכן את הדיבור "פרסומת", שהרי הנאשם פרסם את דעתו ומחאתו באמצעות הרדיו טיפ שברכבו שלצורך ענייננו מהווה מגבר קול. על מנת למלא תוכן את סעיף 87 לחוק המאשימה אינה צריכה להוכיח עוצמת רעש מסויימת. כל שעליה להוכיח הוא כי הרעש היה בעוצמה העלולה לגרום למטרד לעוברי אורח ולעסקים הסמוכים. המאשימה פטורה מלהוכיח כי בפועל נגרם מטרד. במקרה דידן, עדות קרן מטעם המאשימה היתה מהימנה על בית המשפט. ניכר היה בקרן, שאמת דיברה וכי ביקשה להימנע ממתן ברירת הקנס לנאשם ובסופו של יום רשמה את ברירת הקנס רק לאחר שהנאשם סירב להנמיך את עוצמת הרעש שהשמיע. ודוק, קרן כלל לא ביקשה להרחיק את הנאשם מהמקום בו השמיע את הזמריר ואף לא ביקשה ממנו להפסיק את השמעת הזמריר. בקשתה היתה אחת ויחידה - להנמיך את עוצמת הרעש. רק משסירב הנאשם, נרשמה ברירת הקנס. כלומר, קרן והמאשימה לא ביקשו למנוע מהנאשם את זכות המחאה הלגיטימית. הם ביקשו מהנאשם להשמיע את מחאתו כדין. ניכר היה בקרן, למרות חלוף הזמן, כי האירוע זכור לה היטב. אישיותו הייחודית של הנאשם והזמריר המיוחד שהשמיע כנגד הבנקים תרמו לכך לא מעט. יצויין כי במהלך כל הדיון התעמר הנאשם בעדה קרן תוך שהוא פונה אליה בביטויים שאין זה המקום לחזור עליהם ומאשים אותה כי קשרה נגדו. קרן בחרה שלא להתעמת עם הנאשם, הקפידה בכבודו תוך שהיא מדייקת בעובדות האירועים. בית המשפט שוכנע כי עדת המאשימה נעדרת כל אינטרס אישי ו/או מקצועי בעניינו של הנאשם וכי אמת דיברה שעה שהעידה כי שמעה רעש בעוצמה חזקה הבוקע מתוך רכב הנאשם, באמצעות רדיו טייפ. התוצאה היא כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם השמיע באמצעות מכשיר הרדיו טייפ רעש בעוצמה כזו אשר היתה עלולה להוות מטרד לציבור. אשר על כן, הנאשם מורשע בעבירות המיוחסת לו בכתבי האישום. ניתנה היום כ"ט בתמוז, תשס"ז (15 ביולי 2007) במעמד הצדדים. איל באומגרט, שופט טיעונים לעונש המאשימה: הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 87 לחוק העזר ב"ש איכות הסביבה בכך שגרם רעש העלול לגרום למטרד בסביבה, חוק העזר מיועד לשמור על איכות החיים ועל איכות תושבי העיר ב"ש. ישנה חשיבות שהוראות אלה יקויימו. לנאשם היה ברירה לשלם את הקנס אך בחר להגיע לביהמ"ש ולקיים הוכחות. במהלך כל הדיון הנאשם לא הביע חרטה אלא חמור מכך הטיח אשמות קשות הן בעדה והן במאשימה ישנה חשיבות שנאשם זה ואחרים יתרעו מעבירה זו, לפיכך אבקש להטיל על הנאשם קנס מרתיע בסך 3,000 ₪. הנאשם לעונש: אני לא זוכר שהטחתי את האשמה כלפי המאשימה, אני לא יודע מאיפה הביאה את זה. לדעתי ביהמ"ש בעמדה הקדומה . למעשה זו כמעט העתקה מלאה של פסק הדין הקודם של בימ"ש זה באותו ענין, לא חשבתי לרגע שביהמ"ש יחזור בו או יהפוך את פסק דינו הראשון. בתיק הקודם ביהמ"ש האשים אותי בכך שהאמת אינה נר לרגלי בלשון המעטה. אני לא יודע על סמך מה הוא אמר זאת, אני לא יודע אם יש מקום בכלל שביהמ"ש יטיח אשמות חמורות כלפי נאשם, עושה רושם שביהמ"ש ח רג מסמכותו בלשון המעטה. ביהמ"ש הכחיש שנתן לי תחושה, אני מתקן לגבי דברי שקיבלתי רושם בתיק הראשון בסוף דיון ההוכחות ביהמ"ש אמר שלא היו דברים מעולם. שלמעשה הוא סתר את עצמו ואישרר שכן היו דברים מעולם. אני לא מתפלא שביהמ"ש מוצא לנכון לרשום טעם לפגם בהתנהגותי, ומשום מה לא מצא שום פגם בעדי המאשימה. חורה לי עד היום ולא קיבלתי שום הסבר איך זה ששני העדים בתיק הראשון העידו ששמעו את הרעש 500 מ' זה דבר שצורם לעין ולכל בן אדם, איך שניהם העידו ששמעו את הרעש מ- 500 מ' בדיוק אם לא היה תיאום עדויות. לגבי שמיעת המרחק העדה לא ידעה להגיד איזה מרחק שבתיק הראשון היא ידעה בדיוק 500 מ'. בתיק הנדון שאמור להיות יותר חד היא לא ידעה פתאום מאיזה מטר וכמה מטר. לא לומר שום מילה כלפי העדות שמופרכת גם לגבי הרמקול שלא הביאו עדים ולא מזכרים, ולא היתה שום תלונה למרות שהעד הקודם אמר שהיו מלא תלונות. זאת אומרת סתירות גסות. ב"כ המ אשימה: בתיק הזה מדובר בעדה אחת בתיק הקודם היו שני עדים , בתיק זה מדובר רק בעדה אחת קרן לרדו שנתנה עדותה והיתה מהימנה על ידי ביהמ"ש. הנאשם: ברגע שהגשתי את הפרוטוקול מותר לי להסתמך עליו, יש קשר מאחר ומדובר באותם אירועים ובשני סוגי אירועים, אני לא חושב שהמאישמה צודקת למרות שאני לא עו"ד. לגבי אמון ביהמ"ש יש לו סמכות לתת אמון בעד כזה או בעד אחר. הסיכוי שיתנו אמון בגירסת הנאשם לצערי הרב הוא מאד מאד קלוש. אני חייב לומר שהעדות שלי לא נדחתה היא התקבלה. אך עצם העובדה לומר שאני מאמין לצד השני בפה מלא ומקבל כל עדותה זה מופרך ויש טעם לפגם בסמכות הזו שניתנה לביהמ"ש ועושה רושם שהיא מנוצלת לרעה לאו דווקא לבימ"ש זה אני מדבר באופן כללי. נוצר מצב שהיום נאשם צריך להוכיח שהוא זכאי לא רק מעבר לכל ספק מעבר לכל ספק לספקות שבעולם, הגענו למצב שכל נאשם מורשע מלכתחילה זה אל סוג, הנאשם צריך להוכיח שהוא זכאי התביעה תמיד מאמינים לה . אני חוזר על כך שהזכויות שלי נפגעו זכויות יסוד, אלא זכויות חיקתיות שביהמ"ש העליון של מ"י קבע שהם על חוקי. יש קריטריונים הוא על חוקי, לבוא ולהחמיר עד כדי כך, אני לא יודע אם נעשה כאן צדק. צורם לעין או לכל בן אדם שמענין שאין שום מתלונן , זה מציק לי מאד, שאין שום מתלונן חוץ מהעדה. ב"כ המאשימה: הנאשם חוזר לענין סיכומים ולא לענין טיעונים לעונש. הדברים האלו נאמרו בסיכומים. הנאשם: אני אומר מה שכואב לי. כפי שאמרתי מאחר ואין שום מתלונן טענתי הבסיסית היא שהציבור לא פגעתי בזכויות הציבור. אם הייתי פוגע בזכויות הציבור הציבור היה מציף את המשטרה והמשטרה היתה מטפלת בתיק זו הפגנה מי שמטפל בהפגנה זאת המשטרה ולא העיריה. אם הייתי פוגע בזכויות הציבור המאשימה היתה צריכה להביא עד אחד או שניים תלונה אחת או איזה נייר, אך לא להביא כלום ולהגיד שפגעתי, לא פגעתי בשום זכות לא בחירות לא בקנין, לא פלשתי שום דבר. אני מאמין וסבור שזהו מחיר הדימוקרטיה אין הפגנה. היום יש שביתה של לחם כל הציבור סובל, אנשים הולכים מתים בדרך מישהו מועמד לדין ? לא. מפעלים שובתים ברור שיש פה נזק, זה נזק ענק, מה הפגיעה שלי כלום. זה מחיר דמוקרטיה. צר לי שביהמ"ש פגע בזכות הזאת לא בי אישית דווקא. כמובן, כפי שהצעתי בכוונתי להגיש ערעור עד לביהמ"ש העליון. לגבי העונש, היות ואני מרגיש ומאמין שאני זכאי ופעלתי במסגרת הזכויות שלי ולא פגעתי בזכויות האזרח כפי שהעדים העידו, כפי שהעדה העידה פעם אחר פעם, רק הטענה שלה שהיה רעש שהיה רעש שהיה רעש שהיה רעש, ועדין לא בא לשלול זכויות יסוד של אדם ולרמוס אותם. מצבי הכלכלי בכי רע, ולכן אם יוטל קנס אבקש קנס מינימום ושידחה עד גמר שמיעת הערעורים נגדי. לגבי ההרשעה, בנסיבות הענין והראיות שבתיק אני לא יודע למה הורשעתי, לא יודע מה עשיתי על מה הורשעתי , לי אין שום עבר פלילי, אני עדין זכאי וצדיק ליד מה שראינו פה בתיקים והכל היה בלי שום טענה כלפי המאשימה או העדים. אבקש לקבל את הבקשה . גזר דין הנאשם הורשע בכך שעבר שתי עבירות על סעיף 87 לחוק העזר לבאר שבע (איכות הסביבה), תשנ"א - 1991, הקמת רעש באמצעות רדיו טיפ בשני מועדים שונים. בא כח המאשימה מבקשת להשית על הנאשם את הקנס המקסימלי וזאת על מנת לשמר את איכות החיים של תושבי באר שבע. עוד היא מפנה לכך שלנאשם היתה האפשרות לשלם את סכום הקנס המקורי אך הוא בחר להתדיין. מאידך, בטיעוניו לעונש שב הנאשם על טיעונים ההולמים את שלב הכרעת הדין תוך שהוא ממשיך להאשים את מערכת המשפט בכך שאינה מגינה על זכויות הפרט. יאמר כבר עתה, בתי המשפט מקפידים על זכות הביטוי של הפרט ודואגים לשמרה, הכל תוך איזון זכויות הציבור בכללותו. לא זו אף זו, למען הסר ספק ביהמ"ש אינו מונע מהנאשם את זכות הביטוי אלא , כפי שבא הדבר לידי ביטוי בהכרעת הדין, יש לקיים את זכות הביטוי כדין. באשר למצבו הכלכלי של הנאשם, הרי שיש לזכור כי מצבו דחוק. מששיקולים אלה לנגד עיני בית המשפט מוחלט לגזור עליו את העונשים כדלקמן: בתיק עמק 5203/06 קנס בסך 800 ₪ אשר ישולמו בשני תשלומים שווים החל מיום 28.8.07 ואילך. 3 ימי מאסר חלף הקנס. בתיק עמק 5562/06 קנס בסך 800 ₪ אשר ישולמו ב- 2 תשלומים שווים החל מיום 28.10.07 ואילך. 3 ימי מאסר חלף הקנס. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום. משפט פלילירכבמטרד רעש