רשלנות מקצועית רופא שיניים

פסק דין מבוא 1. זוהי תביעה בגין רשלנות מקצועית מצדו של רופא שיניים כלפי מטופלת. בכתב התביעה נטען, כי במהלך טיפול בשיניה של התובעת ביום 17.6.02 ושעה שהנתבע עשה שימוש במקדח לצורך הרחבת חור בשן, צפה זה בתוכנית טלויזיה, ובשל כך "החליק" המקדח מן השן אל ריצפת הפה והלשון של התובעת וגרם לחתך ברקמות הרכות, מלווה בדימום רב. התובעת התעלפה ולאור טיב הפגיעה נאלץ התובע לתפור את הפצע. התובעת מפרטת בתביעה את נזקיה. 2. הנתבע טוען בכתב הגנתו כי לא טיפל כלל בחור בשיניה של התובעת במועד הנטען; עם זאת, זכור אירוע של פציעה. במהלך השחזת הצד הפנימי של שתי שיניים בטיפול ביום 26.5.02, וכתוצאה מתזוזה של התובעת ובליעת רוק, נגע המקדח עימו עבד הנתבע ברירית הפה וגרם לחתך. הנתבע הרדים את המקום ותפר אותו. הנתבע מכחיש התרשלות כלשהי, כמו גם את הנזקים הנטענים. 3. ההליכים בתיק זה החלו בפני כב' השופטת (היום סגנית הנשיא) זהבה אגי. ביום 15.12.04 היא הציעה לצדדים לסיים את העניין בפשרה בסך של 5,000 ₪, בצירוף שכ"ט (עמ' 1 לפרוטוקול). התובעת דחתה את ההצעה. ההוכחות נשמעו בפניי. הצדדים הגישו סיכומים בכתב (התובעת צמצמה את טענתה לראש נזק אחד בלבד - כאב וסבל, והעמידה אותו על 50,000 ₪). לאחר קריאת הסיכומים הצעתי לצדדים להסכים לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, בגבולות 0 - 15,000 ₪, תוך הותרת עניין ההוצאות לשיקול דעתי (החלטה מיום 13.1.08). הנתבע מסר את הסכמתו; התובעת את אי הסכמתה. נדרשת אפוא הכרעה. ייאמר מיד, אין כל מקום להיפוך בנטל ההוכחה; בפי התובעת טענה עובדתית מפורטת ומוגדרת - "התחלקות" המקדח בשל צפייה בטלויזיה; עליה להוכיח שכך אכן ארע. נסיבות האירוע 4. בתצהיר עדות ראשית כותבת התובעת: "בתאריך 17.6.02 פניתי למרפאתו של ד"ר אלפרסי לשם טיפול שיניים שגרתי הכולל פירוק והרכבת גשר, מבנים והשחזת שיניים... לצורך ביצוע הטיפול ד"ר אלפרסי ביצע הרדמה מקומית כנהוג וכמקובל... בעת ביצוע הטיפול במרפאה הטלויזיה דלקה וד"ר אלפרסי צפה בתוכנית ששודרה באותה עת בטלויזיה... בעת ביצוע הקידוח וצפיה בטלויזיה כאמור "החליק" המקדח מן השן אל ריצפת הלשון שלי וגרם לחתך קרוע ברקמות הרכות מלווה בדימום רב... ד"ר אלפרסי לא התרכז בטיפול שביצע באותה עת כאשר תשומת ליבו היתה כל כולה נתונה לצפייה בתוכנית הטלויזיה...". 5. הנתבע כופר בטענה זו מכל וכל. בתצהיר עדותו הראשית הוא מפרט: "... בתאריך 26.5.02 (ולא ב- 17.6.02 כטענת התובעת) הגיעה התובעת למרפאתי לשם ביצוע גשר בשיניים 34 X 38. בעת השחזת צידם הפנימי של שיניים 34, 35 וכתוצאה מתנועה בלתי רצונית של הלשון רירית הפה התרוממה ובשל התנועה הסיבובית הגבוהה של המקדח נמשכה רירית הפה אל תוך המקדח למרות שבידי השמאלית אחזתי בבסיס הלשון וניסיתי למנוע מגע בין שניהם... תופעה זו של נגיעת המקדח ברירית הפה קורית מפעם לפעם בטיפולי שיניים מאחר ודי בתזוזה של המטופל או בבליעת רוק על מנת שרירית הפה תעלה כלפי מעלה ותגרום לתזוזה של המקדח הסב על צירו במהירות גבוהה עד כדי מגע בין רירית הפה למקדח. ברור שאין בידי רופא השיניים לעשות דבר כדי למנוע את האירוע מלבד להזהיר את המטופל מפני אפשרות למגע שכזה, מה שדאגתי לעשות לפני שהתחלתי בטיפול בתובעת... במהלך כל שנות עבודתי כרופא שיניים נתקלתי במקרים דומים אחרים בהם במהלך טיפול שגרתי נגע המקדח ברירית הפה וגרם לחתך אשר לאחר תפירה של המקום ובחלוף זמן קצר נרפא לחלוטין ולא נותר כל נזק... טענותיה של התובעת כי בעת ביצוע הטיפול צפיתי בתוכנית טלויזיה ששודרה אותה שעה לא רק שהינה מגוחכת וחסרת כל שחר, אלא אף גובלת בהוצאת דיבה, שכן ברור שלא היה עולה בדעתי בעת ביצוע טיפול שיניים כלשהו, קל וחומר קדיחה של שן, להפנות את מבטי ותשומת לבי מפיו של מטופל, וכך כמובן נהגתי גם במקרה זה...". הנתבע אישר בחקירה נגדית את קיומה של הטלויזיה, המיועדת ללקוח, היושב/שוכב על כסא הטיפולים, לא לרופא המטפל בו (עמ' 17 לפרוטוקול). 6. גרסתה העובדתית של התובעת נראית מופרכת על פניה. הטענה, שלפיה רופא שיניים, האוחז מקדחה פועלת בידו, ועוסק בשיוף שיניים, צופה להנאתו בטלויזיה אגב זאת, נשמעת אפילו הזויה. עדותו של הנתבע בנקודה זו הותירה רושם אמין לחלוטין. אין, בהקשר זה, כל משקל לטעות רישומית כזו או אחרת בכרטיס הטיפולים, שכן אירוע הפציעה אינו שנוי במחלוקת. מוזר גם שהתובעת לא ציינה כלל טענתה זו, היחידה למעשה, בפני המומחה מטעם הנתבע, דר' משה הראל, ובפני המומחה מטעם בית המשפט, דר' דורון הלפרין (אלא רק בפני המומחה מטעמה, דר' משה אנגלנדר). התובעת, אם כך, לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה היחידה כנגד הנתבע, זו הנוגעת לצפיה בטלויזיה תוך כדי אחיזה במקדח בתוך חלל פיה. די בכך כדי להביא לדחיית תביעתה. 7. התובעת לא טענה, כאמור, לטיפול רשלני ולא מקצועי של הנתבע, בניגוד לפרקטיקה מקובלת (מלבד הטענה הנ"ל). ממילא גם לא תמכה טענה מסוג זה בחוות דעת מקצועית. למעלה מן הצורך אציין, שבנוסף לנתבע עצמו, גם המומחה מטעמו, דר' הראל, מציין בחוות דעתו כי "... פציעות מהסוג הנדון ברירית הפה הינו חיזיון אותו אנו רואים מדי פעם, אם כי אינו שכיח במיוחד. המקדח הסב על צירו במהירות גבוהה מאד, לעיתים "קופץ" מהמסלול הרצוי, בעיקר בהיתקלו במכשול בלתי צפוי כלשהו (למשל - במבנה השן או בצורתה...". יתרה מכך, המומחה מטעם בית המשפט, דר' הלפרין, שככזה אינו "חשוד" בסובייקטיביות, מדגיש בחוות דעתו כי "אין חולק על כך שגב' איתן עברה חוויה לא נעימה במהלך הטיפול עקב הקרע שנגרם לרצפת הפה עם הדימום. כמובן שאנו שואפים במהלך עבודתנו החירורגית ל-0 סיבוכים אך סיבוכים מסוג זה הינם מינוריים ובגדר הסביר ואינם גורמים בדרך כלל לכל הפרעה עתידית. במהלך עבודתי אני עוסק רבות בניתוחים לאיזור רצפת הפה במהלכם אני מבצע חתכים עמוקים וכריתות נרחבות להסרת נגעים שונים ואני חייב לציין שמעולם לא נתקלתי במגוון תלונות דומות גם כאשר הניתוחים היו כרוכים בחסר נרחב של רקמות רכות ובתהליכי הצטלקות קשים... בבדיקת התובעת לא מצאתי כל שריד לא להצטלקות ולא לחסר רקמתי... התובעת עברה מס' רב של טיפולי שיניים לאחר האירוע ללא כל תיאור של נזק לרצפת הפה. תלונות התובעת על כאבים מקומיים הינה תלונה סוביקטיבית שלחלוטין איני מוצא לו ביסוס אנטומי הגיוני כמו גם לתלונותיה לגבי הקושי או המגבלה בנשיקות...". ניתן להיווכח בבירור, כי המומחה מטעם בית המשפט, גם אם בלשונו המקצועית והמנומסת, סובר כי תלונות התובעת שקריות ומופרכות לחלוטין. מסקנה זו לא השתנתה כהוא זה בחקירתו הנגדית. אעיר, כי יש בה כדי לפגום קשות באמינות התובעת, דבר המקרין גם על "גרסת הטלויזיה". לסיכום 8. התביעה לא הוכחה כלל ועיקר, ולפיכך דינה להידחות. לפנים משורת הדין, ולאור ה"חוויה הלא נעימה", כהגדרת המומחה, ישא כל צד בהוצאותיו. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (שיניים)שינייםרשלנות מקצועיתרשלנות