פגיעה ביד תינוק

פסק דין

א. ההליך

1.     התובע מס' 1 (להלן - "התובע"), נולד בתאריך 10.8.1997, ולאחר לידתו אובחן כי לקה בשיתוק ע"ש "ארב" (Erb Palsy) בידו הימנית.


2.     לטענת התובעים, השיתוק שנגרם לתובע בידו הימנית, נגרם כתוצאה מהתרשלות הצוות הרפואי שיילד את התובעת מס' 2 (להלן - "התובעת").


3.     על כן, בתביעתם שלפני עותרים התובעים לכך שהנתבעת תחויב לפצותם עבור הנזקים שנגרמו להם.


4.     השיתוק ע"ש ארב נגרם, בדרך כלל, כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית (דמתקראת "הפלקסוס הברכיאלי"), המצויה באזור כל אחת מהכתפיים. במקרים רבים הפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית נגרמת במהלך מעבר העובר בתעלת הלידה, כתוצאה ממתיחה שנגרמה לזרוע מזרועות העובר (ולעיתים אף לשתיהן גם יחד).


ב. הרקע

5.     התובעת נולדה בשנת 1967, ולפני הריונה עם התובע, ילדה שלושה ילדים בריאים, ומשקלם היה בין 3.150 ק"ג ל- 3.6 ק"ג. הלידה הראשונה הייתה לידת מלקחיים, ושתי הלידות האחרות היו לידות בעזרת שולפן ריק. הריון רביעי של התובעת, בשנת 1996, הסתיים בהפלה בשבוע ה- 12.


6.     בהריונה עם התובע, הייתה התובעת במעקב במסגרת התחנה לבריאות האם והילד, ומעקב ההריון היה תקין. בתאריך 10.8.1997 בסביבות השעה 08:40 הגיעה התובעת למרכז הרפואי "רמב"ם" בחיפה, לאחר שחשה בצירי לידה.


7.     הבדיקות שנעשו לתובעת היו תקינות, והערכת המשקל של העובר (התובע) הייתה 3.6 ק"ג.


8.     בשלב הראשון של הלידה צירי הלידה היו סדירים, ובשעה 10:40 קיבלה התובעת תרופה בשם "פיטוצין" להגברת צירי הלידה.

     בשעה 13:15, לאחר שלא הייתה התקדמות בלידה, הוחלט להעזר בשולפן ריק, ובסופו של דבר נולד התובע במשקל 3.875 ק"ג, בציון אפגר 9 בדקה הראשונה ואפגר 10 בדקה החמישית.


ג. חוות דעת המומחה מטעם התובעים

9.     מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של פרופ' יוסף שנקר, מומחה למיילדות וגניקולוגיה.

     בחוות דעתו סקר פרופ' שנקר את הבדיקות שנעשו לתובעת במהלך ההריון ובמרכז הרפואי רמב"ם, ומצא כי היו תקינות. לדעת פרופ' שנקר, הבחירה בדרך הלידה הלדנית הייתה מוצדקת, אם כי היה על הרופאים לבדוק מה הייתה הסיבה לכך, שבכל שלוש הלידות הקודמות היה צורך להעזר במכשירים. פרופ' שנקר מציין בחוות דעתו, כי במהלך הלידה "היה קושי מסויים בשחרור הכתפיים". לדעת פרופ' שנקר, העובדה ששלוש הלידות הקודמות היו לידות מכשירניות, הייתה אמורה להוביל למסקנה, שאף הלידה הנוכחית תהיה לידה מכשירנית, ועל כן "לאור מצב זה היה זה מן הרצוי שהרופא התורן יתייעץ עם רופא בכיר והיה רצוי שרופא בכיר יהיה נוכח בלידה". פרופ' שנקר מוסיף וקובע, כי "ידוע לנו ש[התובע] נולד ע"י ד"ר ויסמן. האם הנ"ל התייעץ עם רופא בכיר ובאיזה שלב של מומחיות היה, לא ברור לנו מתוך הגיליון".

     בהערת אגב אעיר, כי היום בו נולד התובע היה יום א' בשבוע, והתובע נולד בשעות הצהריים, דהיינו בשעות העבודה הרגילות, הן השעות בהן רוב הסגל הרפואי נמצא במחלקה.


10.     פרופ' שנקר סבור, שאף ההחלטה להשתמש בשולפן ריק הייתה החלטה נכונה, ובסיפא לחוות דעתו, קובע פרופ' שנקר את "הסטיות שקרו במקרה הנדון" באופן הבא:

"במקרה הנדון הסטייה המילדותית הייתה בעובדה שהמיילד מחוסר מיומנות גרם לפגיעה בפלקסוס הברכיאלי, ע"י משיכה בכוח ובכוון בלתי מתאים כפי שהוסבר בהתאם למנגנון שבו עלול להיגרם הנזק לפלקסוס ... הסטיה הייתה בכך כפי שצויין שבמקרה הנדון היה סיכוי מירבי שהלידה תסתייע בשימוש במכשיר, לכן מן הראוי היה שרופא בכיר יהיה בתמונה של המצב ויהיה נוכח בלידה."


11.     אקדים מאוחר למוקדם ואציין, שאילו פרופ' שנקר היה בודק את הפרטים הנוגעים לניסיונו של ד"ר ויסמן, הנזכר בחוות דעתו, היה פרופ' שנקר מגלה, כי מדובר ברופא בכיר ומנוסה. קביעתו של פרופ' שנקר, מהן עולה, שהלידה בוצעה על ידי רופא שאינו רופא בכיר, וכי היה על הרופא המיילד להתייעץ ברופא בכיר, מבוססת איפוא על השערה חסרת בסיס שלא נבדקה, ואפשר היה לבדוק אותה על נקלה.

     לפיכך, מכיוון שהרשלנות אותה מצא פרופ' שנקר בטיפול שניתן לתובעת, היא בכך שבלידה לא היה נוכח רופא בכיר, ומתברר כי ד"ר ויסמן היה רופא בכיר, הרי נשמט הבסיס מתחת לחוות דעתו של פרופ' שנקר.


ד. חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת

12.     מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של פרופ' גונן אוהל, אף הוא מומחה לרפואת נשים ומיילדות.

     פרופ' אוהל סבור, כי "טיפול הרופאים המיילדים בגב' ח'ליל היה נכון ומקצועי בכל שלביו, אלא שבמהלך הלידה, לאחר יציאת ראשו של העובר, התעורר "קושי מסויים בהוצאת הכתפיים, אשר הצריך לחץ מעל לפונדוס". לדעת פרופ' אוהל, "פרע הכתפיים" שאירע לא ניתן היה לחיזוי מראש ולא ניתן היה למנוע אותו. פרופ' אוהל מוסיף ומציין בחוות דעתו:

"פרע הכתפיים, היה ונשאר, גם כיום, "חלום הבלהות של המיילד". מכיוון שניבוי מראש של הפרע אינו אפשרי ברוב המקרים, הרי מה שנותר למיילד לעשות הוא לפתור בעיה מאוד קשה זו, לאחר שכבר התרחשה. אמנם, ברוב המקרים חילוץ הכתפיים מבוצע ללא שנגרם נזק ליילוד, אך לעיתים נגרם נזק עצבי הגורם לשיתוק הגפה העליונה ונקרא שיתוק ע"ש ארב."

     בהתייחסו לקביעותיו של פרופ' שנקר, ציין פרופ' אוהל בחוות דעתו, כי ד"ר ויסמן, אשר יילד את התובע, הוא רופא בכיר ומנוסה, ועל כן ממילא אין בסיס לקביעותיו של פרופ' שנקר, כי היה עליו להתייעץ ברופא בכיר. בסיפא לחוות דעתו, קבע איפוא פרופ' אוהל:

"טענתו היחידה, למעשה, של פרופ' שנקר כלפי ניהול המקרה, היא שהלידה התבצעה על ידי משיכה בכוח ובכוון בלתי מתאים ועל ידי רופא בלתי מיומן. טענה זו מופרכת מאחר ותיאורו את הלידה אינו מבוסס על עובדות ידועות, אלא על השערות חסרות כל בסיס, בעוד שבפועל הרופא המיילד היה בעל מומחיות ובכיר. אין כל ראיה לא רק לכך שנעשתה משיכה בכוח ובכיוון בלתי נכון, אלא אף לכך שפרע הכתפיים נגרם בעת חילוץ הכתפיים."


ה. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

13.     לצורך קביעת עובדות המקרה, מיניתי את פרופ' אליהו כספי, כמומחה מטעם בית המשפט.


14.     כמו פרופ' שנקר ופרופ' אוהל, אף פרופ' כספי סבור, כי לא היתה סיבה להורות לבצע ניתוח קיסרי לתובעת. לדעת פרופ' כספי, הסיכון המובהק ביותר לפרע הכתפיים, הוא משקל חריג של העובר, מה שלא התקיים במקרה שלפני. פרופ' כספי הוסיף וקבע, כי "מחקרים בנושא זה הוכיחו, שכל שיטות החילוץ, הן בידי המיילדות המבצעות את רוב הלידות והן בידי המומחים המנוסים ביותר, כרוכות בשיעור מסוים של פגיעות עובריות". לדעת פרופ' כספי, "סביר שהשיתוק הנוכחי נובע מהליך הלידה", אך "בנסיבות מקרה זה הפגיעה ע"ש Erb לא ניתנה למניעה ואין לראות בצוות הרפואי כאחראי לפגיעה זו".


ו. זהות הרופא המיילד

15.     על פי המסמכים הרפואיים השונים שהונחו לפני, הרופא שיילד את התובעת הוא ד"ר אמיר ויסמן. בתאריך 20.4.2006 התייצב ד"ר ויסמן למתן עדות, ועדותו הראשית הוגשה בתצהיר (מוצג נ/7).

     בתצהירו מסר ד"ר ויסמן, כי הוא רופא מומחה בכיר מאז שנת 1990, במחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי רמב"ם. בתצהירו מסר ד"ר ויסמן, כי במהלך לידת התובע, לאחר הוצאת הראש, התעורר קושי מסויים בחילוץ כתפי הילוד ועל כן "יצרתי לחץ מעל קרקעית הרחם, ללא כוח עודף ובהפעלת לחץ סביר, כמקובל במקרים אלה ולפי הספרות הרפואית". ד"ר ויסמן הוסיף, כי "לא היה מדובר בקושי רב בחילוץ הכתפיים וחילוץ הילוד בוצע במהירות". לפי דברי ד"ר ויסמן, גיליון הניתוח נכתב על ידו, ובכתב ידו, בסמוך לאחר חילוץ הילוד.


16.     ואולם, משסיים פרופ' ויסמן את עדותו, טענה התובעת שנכחה באולם, כי לא הוא היה הרופא שיילד אותה, ולמיטב זכרונה רופא אחר יילד אותה. לטענת התובעת, הרופא שיילד אותה היה עטור זקן, ודבר "עברית כבדה" במבטא רומני או רוסי.


17.     בעקבות הערתה של התובעת אפשרתי לצדדים לבדוק פעם נוספת את שאלת זהותו של הרופא שיילד את התובעת, ולהתייחס לטענתה. התובעת עמדה על טענתה, כי לא היה זה ד"ר ויסמן שיילד אותה.

     בעקבות דברים אלה הוגש תצהיר נוסף של ד"ר ויסמן, והוא אף נקרא שנית לדוכן העדים. ד"ר ויסמן מסר, כי הוא היה הרופא שיילד את התובעת, והמסמכים השונים, לרבות הרישום בספר הלידות המתנהל בבית החולים, נעשה על ידו. בסיפא לתצהירו הנוסף (מוצג נ/9), כתב ד"ר ויסמן: "אין לי ספק כי אני נכחתי בחדר הלידה וביצעתי את הואקום כמתואר במסמכי ביה"ח".

     אף ד"ר דרוגן, מנהל חדר הלידה, העיד בפני בשאלת זהותו של הרופא שיילד את התובעת. ד"ר דרוגן מסר, כי הרופא שיילד את התובעת היה ד"ר ויסמן, וזאת על פי כל המסמכים שנעשו בבית החולים באותה עת. ד"ר דרוגן הוסיף, כי בתקופה בה נולד התובע הוא היה עטור זקן, ואפשר כי דמותו נחרטה בזכרונה של התובעת, ואולם, כאמור, לדברי ד"ר דרוגן, הרופא שיילד את התובע היה ד"ר ויסמן, ולא רופא אחר.


18.     מסמכי בית החולים מדברים באופן מפורש על כך שהרופא המיילד היה ד"ר ויסמן, ואין אף לא מסמך אחר הרומז כי הרופא המיילד היה רופא אחר. טענת התובעת, כי הרופא המיילד היה רופא אחר, היא טענה סתמית, שאינה נתמכת ברשומה כלשהי, ולהתרשמותי מקורה של טענת התובעת הוא בכך שזכרונה בגד בה.


19.     לאחר ששקלתי עדויותיהם של ד"ר דרוגן וד"ר ויסמן, הנני נותן אמון בדבריהם, כי הרופא שיילד את התובעת היה ד"ר ויסמן. עדויותיהם של ד"ר דרוגן וד"ר ויסמן מבוססות על מסמכים בית החולים, ואלה לא נסתרו בראיה כלשהי, זולת טענתה של התובעת, שאינה נסמכת אלא על זכרונה של התובעת, אשר אפשר ובגד בה.

     על כן, הנני קובע, כי ד"ר ויסמן היה הרופא המיילד אשר יילד את התובעת, ובעת הלידה הוא היה רופא בכיר במחלקה.



ז. דיון

20.     כאמור, תביעת התובעים מבוססת על חוות דעתו של פרופ' שנקר, ולפיה רשלנות הצוות הרפואי שטיפל בתובעת הייתה, שהרופא המיילד לא התייעץ עם רופא בכיר.

     כיוון שמקובל על הכל, שלא הייתה כל סיבה להניח שעלול להיות סיבוך כלשהו בלידה, ואף הערכת משקלו של העובר (3.6 ק"ג) הייתה קרובה למשקלו בפועל (3.875 ק"ג), הרי ספק בעיני אם היה צורך ברופא בכיר לניהול הלידה. ואולם, לעניין זה אין כל נפקות, שכן התברר, כי הרופא שיילד את התובעת היה רופא בכיר ומנוסה.

     נראה איפוא, כי התובעים נגררו לניהול התביעה, על פי חוות דעת של מומחה, שהבסיס לה היה השערתי ולא עובדתי, הגם שניתן היה לבדוק את העובדות הדרושות בקלות יחסית.


21.     הקביעה העובדתית, המבוססת הן על מסמכי בית החולים והן על התרשמותי החיובית מעדויותיהם של ד"ר דרוגן וד"ר ויסמן, ולפיה, הרופא שיילד את התובעת היה ד"ר ויסמן, לצד העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי באותה עת ד"ר ויסמן היה רופא בכיר, משמיטות את הבסיס מתחת לחוות דעתו של פרופ' שנקר, ומבטלות את "הסטייה המיילדותית" שמצא פרופ' שנקר בהתנהגות הצוות הרפואי שיילד את התובעת.


22.     לעצם הפגיעה שנפגע התובע, כי אז מסתבר הדבר, ואף עולה מחוות דעתו של פרופ' כספי, המומחה מטעם בית המשפט, שפגיעתו של התובע נגרמה תוך כדי הלידה עקב הקושי שהתעורר בחילוץ כתפיו, קושי שלא ניתן היה לצפותו מראש ואשר לא ניתן היה למנוע אותו.


23.     לפיכך, הנני קובע, כי לא הייתה כל התרשלות בטיפול הרפואי שקיבלו התובע והתובעת בבית החולים, במהלך לידתו של התובע.


ח. עניינים נוספים

24.     בסיכומיו טען בא כוח התובעים טענות נוספות בנוגע לטיפול הרפואי שקיבלו התובעים, ולהלן אתייחס לטענות אלה.


25.     העדר תיעוד רפואי:

     ב"כ התובעים טען, כי התיעוד הרפואי אינו שלם, שכן השלב הקריטי של הלידה אינו מפורט במוצג ת/4 (גיליון מעקב תוך לידתי).

     אין אני מקבל טענה זאת. התיעוד שהוצג בפני נראה שלם ומלא, ואף המומחה מטעם התובעים לא הצביע על פגם כלשהו בתיעוד הרפואי. אף המומחה מטעם התובעים, פרופ' שנקר, מסכים, כי ההחלטה להשתמש בשולפן ריק הייתה החלטה נכונה, וכן מזכיר הוא, כי במהלך הלידה התעורר קושי בחילוץ הכתפיים. התיעוד הרפואי נותן תמונה מלאה ושלמה על שאירע במהלך הלידה, ואין בו כל פגם.


26.     טענות נגד פרופ' כספי:

     ב"כ התובעים טען טענות כנגד פרופ' כספי, ועל כך שהתברר לו כי משרד ב"כ הנתבעת קיבל בעבר חוות דעת מאת פרופ' כספי.

     בהחלטתי מתאריך בתאריך 21.11.2002, הודעתי לב"כ הצדדים, כי אשמע טענותיהם בשאלה האם יש מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט בישיבה שנקבעה לתאריך 16.12.2002. מטעמים שלא נתבררו, ב"כ התובעים לא התייצב לדיון בתאריך 16.12.2002, וסופו של דבר שמיניתי את פרופ' כספי כמומחה מטעם בית המשפט. באותה עת לא ידעתי על קשרים כלשהם בין פרופ' כספי ומשרד ב"כ הנתבעת.

     העובדה כי פרופ' כספי התבקש בעבר לחוות דעתו עבור משרד ב"כ הנתבעת אין בכוחה לפסול אותו. חזקה על מומחה המקבל מינוי מטעם בית המשפט, כי ישקול את המצב באופן אובייקטיבי, ולא כשלוחו של מי מהצדדים. פרופ' כספי עשה עלי רושם חיובי ביותר, והתרשמתי כי חוות דעתו משקפת באופן אמיתי ונאמן את המצב, ולא מצאתי בטענות ב"כ התובעים עילה לפסול את חוות דעתו.

     הנני דוחה איפוא, בשתי ידיים, את כל טענות ב"כ התובעים כלפי פרופ' כספי.


27.     כלל "הדבר מעיד על עצמו":

     ב"כ התובעים טען, כי יש להחיל את כלל "הדבר מעיד על עצמו",הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

     ראשית, אין מקום להפעיל את כלל "דבר מעיד על עצמו", שנועד להפוך את נטל הראיה, במקום בו התובע יודע להצביע מה היתה רשלנותו של הנתבע. כלל "הדבר מעיד על עצמו" יופעל רק במקום בו התובע אינו יודע לומר מה הייתה רשלנות הנתבע, ואירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נהג בזהירות סבירה, מאשר עם המסקנה שהוא כן נקט בזהירות סבירה. דברים אלה אינם חלים במקרה שלפני, ואף בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים לא הונחה התשתית הדרושה להפעלת כלל זה.


     שנית, המומחה מטעם התובעים בסס את עמדתו בדבר התרשלות הצוות הרפואי שטיפל בתובעת, על כך שהרופא המיילד לא היה רופא בכיר. קביעה זו של המומחה מטעם התובעים התבררה כקביעה חסרת בסיס. נסיבות העניין הן כאלה, שכלל לא ניתן להחיל על העניין את כלל "הדבר מעיד על עצמו". בסופו של דבר, הפגיעה בתובע נגרמה כתוצאה מקושי מסויים שהתעורר במהלך הלידה, בחילוץ כתפיו של התובע, דבר שלא ניתן היה לצפותו ולא ניתן היה למונעו. על כן, בנסיבות שכאלה, אין מקום לקבוע, שהמקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהרופא המיילד לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה.


ט. סיכום

28.     אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני קובע, כי לא הייתה כל התרשלות של הצוות הרפואי במהלך לידתו של התובע, ולפיכך הנני דוחה את התביעה.

(ב)     הנני מחייב את התובעים 2 ו- 3, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת את כל הוצאות המשפט שנגרמו לה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה והוצאה. בנוסף לכך הנני מחייב את התובעים 2 ו- 3, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מעיכה של היד

  2. פגיעה ביד - תינוק

  3. טריקת דלת על היד

  4. פציעה ביד - תאונת עבודה

  5. מד חום נשבר - פציעה ביד

  6. הגבלה ביישור המרפק

  7. נפיחות קלה בכף יד ימין

  8. ירידה בתחושה ביד שמאל

  9. יד נתפסה במכונה – תאונת עבודה

  10. פגיעת כף יד - אחוזי נכות

  11. פגיעה קשה בשורש כף היד

  12. הכנסת יד לתוך מכונה – קטיעת יד

  13. שינויים שחיקתיים בכף היד

  14. ליקוי ביד שמאל במסגרת העבודה

  15. פגיעה בשורש כף היד - פסק דין

  16. קטיעת יד של עובד עד המרפק – תאונת עבודה

  17. בעיות תפקודיות בכף יד אחרי תאונה

  18. התובע טען, כי בשל עבודתו נפגע בידיו

  19. כאבים בשורש כף יד לאחר תאונת דרכים

  20. תאונת עבודה של מתנדבת – קטיעת כף יד עם מסור

  21. כאבים בשורש כף יד שמאל לאחר תאונת דרכים

  22. נפילת מכסה ביוב על היד – תאונת עבודה אינסטלטור

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון