להלן החלטה בנושא עיכוב ביצוע פסק דין ברשלנות רפואית: זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ת. נאות-פרי) ביום 20.05.2007, בת.א. 10915/04 לפיו התקבלה תביעתו של המשיב והמבקש חוייב לשלם לו סך של 220,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום בתוספת מע"מ, ובתשלום אגרת משפט ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ("פסק הדין"). עתירת המבקש לעיכוב ביצועו של פסק הדין נידחתה על ידי בית משפט קמא, וכעת, לאחר שהוגש ערעור לבית משפט זה, מוגשת בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. לאחר שמיעת הראיות ובהן עדויות של מומחים רפואים, הן מטעם הצדדים והן מטעם בית משפט. קבע בית המשפט קמא כי אמנם לא היתה רשלנות בביצוע הניתוח אך על המבקש לפצות את המשיב בגין נזקיו בשל הפרת חובת הגילוי שהיתה מוטלת על המבקש, עם זאת נקבע כי שעל המשיב מוטל אשם תורם של כ20% לאור חתימתו על טפסי ההסכמה לניתוח. בית משפט קמא פסק למשיב פיצוי בסך של 275,000 ₪ ובניכוי חלקו של המשיב בשל אשמו התורם הסכום שנפסק היה 220,000 ₪. המבקש חולק על חבותו לפצות את המשיב בגין נזקיו עקב הניתוח וכן הוא חולק על גובה הפיצוי שפסק בית משפט קמא. לטענתו, הפיצוי שנפסק גבוה מדי ואינו מתיישב עם פסקי דין שניתנו ע"י ערכאות אחרות. לטענת המבקש, המשיב "המשיך לבצע מסעות ברחבי העולם גם לאחר הניתוח, במשך תקופות זמן ממושכות, תוך שילוב ספורט אתגרי והוא איננו נזקק לטיפול רפואי ו/או תרופתי ומנהל חיים מלאים ככל אדם ואף מעבר לכך ולפיכך יוכל להמשיך ולנהל אורח חיים תקין והולם גם ללא הסכומים אשר נפסקו בפסק הדין ואין המדובר בסכומים הנדרשים למשיב לשם קיומו הבסיסי, ולא ייגרם לו כל נזק בשל עיכוב ביצוע פסק הדין". דומה כי המבקש נתפס לכלל טעות. כשמדובר בעיכוב ביצועו של פסק דין, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בפסק דין שהוא חיוב כספי, השאלה העומדת לדיון איננה הנזק שיגרם לזוכה אם יעוכב ביצוע התשלום עפ"י פסק הדין, אלא אם בביצוע התשלום עלול להגרם נזק בלתי הפיך למי שחוייב עפ"י הפסק. משום כך היה על המבקש לנמק מדוע על בית משפט לחרוג מהכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי ולעכב את ביצועו של פסק הדין. וטענותיו הנוגעות לאורחות חייו של המשיב או לנחיצות קבלת הכספים על ידו, הן לכן בלתי רלבנטיות ואולי אף סרות טעם. הכלל הוא שרק במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מיוחדות, יעוכב ביצועו של פסק דין ועל המבקש עיכוב ביצוע מוטל נטל כבד להצביע ולשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: להראות שסיכוייו להצליח בערעור גבוהים, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק, שקשה יהיה לתקנו במידה ותצלח דרכו בערעור (ראה: ע"א 7609/01 משה בר שלום נ' יוסף קירשנבוים, תק-על 2001(3), 491 (2001); ע"א 9709/06 כהן נ. כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם)). לא ניתן לקבל את טענת המבקש כי יהא זה מן הנמנע, או קשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו. המבקש לא הוכיח כי מצבו הכלכלי של המשיב אינו טוב וכל טענותיו בדבר קושי להשיב את המצב לקדמותו, הושתתו על חששות לא מבוססים. מאותו טעם גם אין לקבל את טענת המבקש לפיה "סביר שאדם ממוצע, אשר סכום בסדר גודל כזה יתקבל אצלו, יעשה בו או בחלק נכבד ממנו שימוש, כאשר לאחר מכן לא יהיה בידו להשיבו" או את הטענה כי המשיב הינו עצמאי ועל כן שכרו משתנה. טענה אחרונה זו כלל אינה מובנת ולא ברור מהי הרלבנטיות של היות המשיב עצמאי לחשש שיגרם למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון. גם הטענה כי המשיב נעדר מהמדינה לתקופות זמן ארוכות, ולכן יתקשה המבקש לגבות חזרה את הסכום הפסוק, אינה מבוססת ונראה שהיא נטענה על דרך הסתם. לא הובאה כל ראיה לתמוך בה או להעיד כי אכן בכוונתו של המשיב לעזוב את הארץ לתקופה ארוכה אשר תקשה על שמיעת הערעור או על החזרת סכומי כסף למבקש (אם יתקבל הערעור). לאור האמור אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקש בתשלום שכר טרחתו של המשיב בסכום של 2,000 ₪ (בצירוף מע"מ). עם מתן החלטה זו מתבטלת החלטתי מיום 22.10.07 בתיק בש"א 14568/07 זה. ביצוע פסק דיןרפואהעיכוב ביצועתביעות רשלנות רפואיתרשלנות