להלן החלטה בנושא מימון ביניים חוות דעת מומחה בתביעת רשלנות רפואית: 1. תביעה זו, היא תביעה לפיצוי בגין הנזקים אשר נגרמו לתובעים בשל הטיפול אשר קיבל התובע 1, שהינו קטין, אצל הנתבע 1. 2. לכתב התביעה, אשר הוגש ביום 23.2.06, צורפה חוות דעתו של ד"ר אלי אשכנזי, נוירו כירורג. חוות הדעת עסקה בעיקר באחריות הנתבעים לנזקי התובע, אולם קיימת בה אף התייחסות לנזק עצמו, הן לאחוזי הנכות המייצגים, לדעת אותו המומחה את נזקיו של התובע, והן הערכת צרכים טיפוליים עתידיים להם יזקק התובע. 3. לכתב ההגנה צורפה חוות דעתו של פרופ' יצחק שקד, מומחה לנוירו-כירורגיה. בניגוד לד"ר אשכנזי, פרופ' שקד לא התייחס בחוות הדעת לשאלת הנזק כלל. 4. בדיון שנערך ביום כ"ז בניסן, תשס"ו (25.4.06) הוסכם, כי הצדדים רשאים להגיש חוות דעת משלימות, וכי לאחר קבלת חוות הדעת יגישו הצדדים תחשיבי נזק למען גיבושה של פשרה בתיק. 5. ביום 2.7.06, ביקשו הנתבעים להתיר כניסתם לישראל של התובעים לשם בדיקת התובעת על ידי מומחית לשיקום, ד"ר צטנר. 6. ביום 28.9.06, הגישו התובעים בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט. בבקשה טען ב"כ התובעים, כי התובעים הינם תושבי שטחי יהודה ושומרון ועל כן לא עלה בידיו ליצור עימם קשר ולזמנם לבדיקת רופא לשם הגשת חוות דעת רפואית נוספת מטעמם או מטעם הנתבעים ולברר את הפרטים הנדרשים לשם הכנת תחשיבי הנזק. עוד טוען ב"כ התובעים, כי התובעים סובלים ממחסור כלכלי קשה אשר אינו מאפשר להם לממן חוות דעת רפואית בתחום השיקום או בכל תחום אחר. על כן, מבקשים התובעים כי בית המשפט ימנה מומחה לשיקום מטעמו. לבקשתם צרפו התובעים תצהיר החתום על ידי התובע 2 בדבר מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה. 7. בתגובתם מיום 6.11.06, התנגדו הנתבעים לבקשת התובעים וטענו כי היעדר מימון אינו טעם מספיק למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. עוד טוענים הנתבעים, כי הם כופרים באחריותם לנזק ועל כן אין להטיל עליהם מימונה של חוות דעת מומחה לשיקום, גם אם מדובר במימון ביניים. 8. אכן, לכאורה, יש טעם בטענת ב"כ הנתבעים. להבדיל משיטת המומחים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, שיטת הבאת הראיות בתביעת רשלנות בגין נזקי גוף היא אדברסרית במהותה ומתפקידו של צד לבסס את העניין שברפואה במסמך מטעם מומחה. הרציונל הינו שהוכחת עניין שברפואה דורשת עדות מומחה, וכי על הצד הטוען לכך להציג ראייה גולמית שבכוחה "לספק את הסחורה". בית משפט אינו אמור לסייע לצד זה או אחר אלא עליו להכריע במחלוקת שבין הצדדים. בהעדר חוות דעת מומחה, בית משפט לא יכריע בעניין שברפואה. אולם, מחוקק המשנה, בתקנות 127 ו- 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות"), התיר לשופט, באם ראה זאת לנכון בנסיבות העניין, ומטעמים מיוחדים, לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת ולמנות מומחה מטעם בית המשפט לעניין שבמחלוקת בין הצדדים. דומה, כי נכונותו של מתקין התקנות לאפשר לבית משפט לסטות מן הכלל, מבשרת שישנם מקרים בהם בשל חשש מגרימת עוול אין לחסום צד מלהוכיח עניין שברפואה רק מפני שאינו מגיש חוות דעת (ראה: החלטת עמיתי כב' השופט אהרון פרקש בבש"א (י-ם) 2064/06 ריינמן נ' הסתדרות מדיצינית הדסה). 9. מהחלטת השופט (כתוארו אז) תיאודור אור - רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בורסי (תק-על 97(1) 76) עולה, כי אין לפסול את הנימוק של חסרון כיס כטעם, גם אם לא טעם יחיד, להפעלת תקנות 127 ו-130. ער אני לגישה המצויה בפסיקת בתי המשפט המחוזיים המחמירה עם התובע, המבקש לחרוג מהוראות תקנה 127 ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט (ראה: החלטת כב' השופט ניל הנדל בבר"ע (ב"ש) 511/06 אמויאל נ' פלונית). ברם, במקרה שלפנינו הוגש תצהירו של התובע 2 המפרט את מצבה הכלכלי הקשה של משפחת התובעים. לא נתבקשה חקירתו של אבי התובע, ולכן יש לקבל את הנתונים בה כנכונים, קרי: אם עקרת בית ואב פנסיונר, שבמשך 8 חודשים לא קיבל פנסיה. לא הובא טעם נוסף למינויו של מומחה מטעם בית המשפט, מלבד הטעם הכלכלי האמור. אך בנסיבות שתוארו לי, אני סבור כי טעם זה, כשהוא עומד לבדו, הינו טעם מספיק בכדי להעביר את הנטל הכלכלי הכרוך במינויו של מומחה זה, גם אם באופן זמני בלבד, על שכם הנתבעים, אף שטרם שהוכרעה או אף נדונה שאלת אחריותם לנזק. 10. לאור האמור לעיל, אני ממנה את ד"ר אילנה פרבר, מנהלת מחלקת השיקום בבית החולים הדסה הר הצופים, כמומחית בתחום השיקום בעניינו של התובע. בשלב זה , תישאנה הנתבעות במימון ההוצאות ושכרה של המומחית. בסיום ההליך, אקבע את הנטל הסופי של ההוצאות של המומחית. 11. המזכירות תמציא כתב מינוי לד"ר פרבר. 12. המסקנה היא, אם כן, שהבקשה מתקבלת בשלב זה. 13. הנתבעות ישאו בהוצאות בקשה זו ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. מומחהרפואהתביעות רשלנות רפואיתחוות דעת מומחהרשלנותמימוןחוות דעת