פסק דין 1. התובעת 1 ("התובעת"), נולדה ביום 8.7.97, במרכז הרפואי ע"ש שיבא, הוא הנתבע 1. התובעים 2 ו - 3 הם הוריה של התובעת. במהלך הלידה הופיע קושי בחילוץ הכתפיים של התובעת, והלידה הסתיימה בעזרת שולפן ריק. כתוצאה מכך נגרמה לתובעת נכות צמיתה. בהחלטה מיום 2.5.04 נקבע כי הצוות הרפואי של הנתבע התרשל בעת שביצע לידה נרתיקית ללא שקילת אפשרות של לידה קיסרית כמתחייב ממכלול הנתונים שהיו בידיו, לרבות נתונים שהצוות הרפואי היה צריך להיות ער לחסרונם. לאחר החלטה זו הגישו בעלי הדין את ראיותיהם בנוגע לגובה הנזק שנגרם לתובעת ולהוריה. התובעים טענו לפיצוי בפרטי הנזק הבאים: נזק לא ממוני (כאב וסבל), הפסד כושר השתכרות בעתיד, הוצאות בגין עזרה בעתיד, הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות ושיקומיות, הוצאות בעבר, עזרה וסיעוד של בני המשפחה, והפסדי שכר של האם. להלן יידונו פרטי הנזק השונים, אך תחילה תידון שאלת הנכות הרפואית. הסדר דיוני 2. הצדדים הפנו בכתבי טענותיהם לחוות דעת רפואיות גם בשאלת הנזק. חוות הדעת של ד"ר אליהו טל, שהוגשה על ידי התובעים, קבעה כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 40% בגפה הימנית העליונה. חוות דעתו של ד"ר רינות, שהוגשה על ידי הנתבעים, העמידה עת הנכות של התובעת על דרגה של 15%. בדיון שנערך ביום 8.10.02 מונה, בניגוד לעמדת הצדדים, מומחה רפואי בשאלת האחריות. לאחר מינוי זה, הסכימו הצדדים כי ימונה על ידי בית המשפט מומחה בתחום האורטופדי (פרוטוקול, ע' 3). לאחר שנקבעה שאלת האחריות, הודיעו הצדדים כי אין ביכולתם להגיע להסכמה אודות זהות המומחה בתחום האורטופדי. לפיכך, מונה ביום 27.5.04 ד"ר מתן, מנהל היחידה להחלפות מיפרקים, בבית חולים הדסה בהר הצופים, כמומחה מטעם בית המשפט. ד"ר מתן מסר את חוות דעתו ביום 26.8.04. חוות דעת זו לא ייתרה את חוות הדעת של הצדדים, אך אלה נמנעו מלחקור את המומחים מטעמם או את המומחה מטעם בית המשפט. הנכות הרפואית 3. חוות הדעת של ד"ר מתן קבעה כי התובעת סובלת משיתוק בגפה הימנית העליונה מסוג ERB. זו היתה גם קביעתם של המומחים מטעם הצדדים. ד"ר מתן מצא כי התובעת מפעילה את שתי ידיה בזריזות. עם זאת, בדיקתו העלתה כי בזמן הנפת יד ימין ודחיפתה לאחור, קיים שוני בעמדת עצם השכמה. כן נמצאה הגבלה ביישור המפרק ובטווחי התנועה. ד"ר מתן קבע כי נכותה "הנוירולוגית הפונקציונאלית" של התובעת מתאימה לדרגה של 20%, וכי ההגבלה במפרק מוסיפה לנכותה עוד 7%. סך כל נכותה של התובעת הועמד על ידו על שיעור של 25.6%. 4. לאחר שעיינתי בחוות הדעת השונות, אני קובע כי נכות התובעת עומדת על דרגה של 25.6%. ההבחנות של המומחים השונים היו בעיקרן זהות. עם זאת, הם נחלקו ביניהם בשאלת חומרת הפגיעה שהוסבה לתובעת. המומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע, כמו מומחה הנתבעים, את הנכות הנוירולוגית של התובעת לפי סעיף 31 (1) א' 1. עם זאת הוא סבר כי נכות זו עומדת על דרגה של 20 אחוז. קביעה זו נעשתה בשלב מאוחר לזה של מומחה הנתבעים, ולפיכך יש להעדיף קביעה זו. בנוסף, מצא מומחה בית המשפט שלתובעת קיימת נכות נוספת בשל ההגבלה במפרק, הגבלה שמומחה הנתבעים לא נתן עליה את דעתו. יוצא שניתן לסמוך על חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, אשר היתה מקיפה יותר ונעשתה בשלב מאוחר יחסית. ועתה, לפרטי הנזק. נזק לא ממוני 5. התובעת היא היום כבת 8 שנים. התובעת מתערה היטב בסביבתה. הדבר עולה מתעודת ההערכה שניתנה לה בסיום כיתה ב'. עם זאת, התובעת מוגבלת ביכולותיה הפיסיות. הגבלה זו מצריכה מאמץ בכתיבה, בריקוד, במשחק. היא מחייבת השקעה נוספת של זמן, סבלנות והתמדה כדי להשתתף בפעילויות אשר אחרים עושים אותן ללא קושי. לתוספת קושי כזה יש מחיר. היא פוגעת באיכות החיים. נכון, כמעט כולנו סובלים ממגבלות כאלה ואחרות. דווקא משום כך, מגבלות נוספות, אפילו אינן חמורות ביותר, יכולות להקשות עלינו כספחת. הן יכולות לפגוע בשמחת החיים. הן פוגעות ביכולתנו לבצע פעולות המסבות נחת, כמו ריקוד, ציור או שחיה (תצהיר התובעת 3, ס' 33, ס' 34). אמנם פעולות אלה אינן חסומות בפני התובעת. היא משתתפת בהן, אך המאמץ הנדרש ממנה גדול יותר. יתר על כן, המגבלות יכולות לפגוע בתחושת העצמאות של הניזוק. הן משליכות על יכולותיו בעניינים של יום יום. כך למשל אומרת התובעת 3 כי התובעת מתקשה לבצע פעולות הלבשה בכוחות עצמה (פרוטוקול, ע' 105, ש' 1). היא נצרכת למאמץ גדול יותר גם בכתיבה (תצהיר התובעת 3, ס' 29). בנסיבות אלה ראוי לפסוק לתובעת פיצוי של ממש בפרט נזק זה. הערכה כוללת מתחשבת גם בגילה הרך של התובעת, בחשיפתה לתסכול מגיל ילדות (תצהיר התובעת 3, ס' 21), במחיר השונות (תצהיר התובעת 3, ס' 19, ס' 20) ובמאמץ הכרוך בה. אני קובע כי התובעת זכאית לפיצוי בסכום של 300,000 ש"ח. אובדן כושר ההשתכרות בעתיד 6. "פריט הנזק של הפסד כושר השתכרות בעתיד מעמיד קשיים רבים בפני בית המשפט הנדרש לקבעו. המדובר, בדרך כלל, בהפסד אשר יש לקבעו למשך תקופה ארוכה בעתיד, לעיתים לתקופה של עשרות שנים, כאשר הנסתר רב על הנגלה" (ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, דינים עליון, מ 443). אופי הפגיעה בתובעת עקב התאונה, ומידתה, הם מן הגורמים החשובים בקביעת ההפסד בגין רכיב זה. על כן דרגת הנכות הרפואית יכולה להיות אחד המרכיבים המרכזיים ב"מטריצה", אותה מפעילים לאיתור ההפסד בגין אבדן כושר השתכרות. חשיבות הנכות הרפואית עולה כאשר עתידו המקצועי של הניזוק אינו ברור. "באותם מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו לא ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. כך נוהגים בתי המשפט לפסוק במקרים בהם אין להם נתונים אחרים לקבוע את כושרו של התובע להשתכר בנכותו. במקרים אלה קובע בית המשפט את כושר השתכרותו של התובע לולא התאונה - בין אם המדובר בכושר השתכרות מוכח ובין אם נזקקים לשכר הממוצע במשק כמבטא את כושר ההשתכרות - והוא נזקק לחזקה שכושר זה נפגע כשיעור אחוז הנכות הרפואית. במקרים אלה משמש שיעור הנכות הרפואית כמודד לשיעור הפסד כושר ההשתכרות" (ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, דינים עליון, מ 443). 7. כוחה של חזקה זו מתחזק עת מדובר בילדה רכה בשנים. הטעם לכך נובע ממידת הערפול הרבה הנוגעת לחישוב השתכרותו של מי שטרם עלה על מסלול מקצועי כלשהו. "מאחר שבקטין עסקינן, אין בידנו נתונים כלשהם להערכת הפסד השתכרותו הצפויה. מאחר שעתידו לפניו וכל הערכה בקשר למסלול המקצועי בו יבחר בעתיד ומידת ההפרעה שנכותו תגרום לו יהיו בגדר ניחוש...." (ע"א 446/81 המועצה המקומית נחלת יהודה נ' זדה, פד"י ל"ט (1) 19, 24). אך גם במקרה של קטינים משמשת הנכות הרפואית "מפתח" בלבד (ע"א 331/85 אפריאמוב נ' גבאי, פד"י מב(3) 191). אובדן הכושר לא יהיה נגזרת אוטומטית ממנה. מידת החפיפה בין אלה תקבע, בין היתר, בהתחשב במהות הפגיעה, ונתוני הקטינה, לרבות יכולת ההסתגלות שלה (ע"א 81/69 מדינת ישראל נ' שלום אייגר, פ"ד מה (1) 580, פסקה 14). 8. מהו המצב במקרה זה? התובעת היא ילדה רכה בשנים. היא סובלת מפגיעה ביד ימין, היא היד הדומיננטית שלה. לפגיעה זו אין היום השלכה ממשית על הישגיה בלימודים. לדברי האם, התובעת 3, התובעת היא "ילדה שאפתנית ועקשנית... [ה]מתעקשת כל השנים לעמוד במשימות הניצבות בפניה" (תצהיר, ס' 22). עם זאת טווח יכולותיה הוגבל. היטיבה לעמוד על כך הדס הירשפלד, רקדנית מקצועית, המלמדת את התובעת בלט. היא העירה כי לתובעת יש שפת גוף מקסימה והיא "נראית מקסים". יחד עם זאת, היא ציינה כי "היד שלה - זה נראה עקום" (פרוטוקול, ע' 101). הדס הירשלפד נשאלה במפורש על היחס בין המאמץ והאישיות לבין המגבלה, והשיבה (פרוטוקול, ע' 102): ש. ובזכות האישיות הזאת, שהיא אישיות חזקה, מתגברים על קשיים. לכן, היא מתעקשת לעשות תנועות כמו כולן, בגלל האישיות שלה? ת. היא מתעקשת, אבל לפעמים האישיות לא מספיקה כדי לעשות דברים. אכן, "לפעמים האישיות לא מספיק חזקה כדי לעשות דברים". לכן, גם כאן ניתן לסמוך על החזקה לפיה "באין כלים ברורים", קביעת שיעורה של ההגבלה ביחס למי "שטרם יצא לשוק העבודה", משתקפת בשיעור הנכות הרפואית (ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ, דינים עליון, כז 439). הטעם לכך נובע מאי הוודאות הרבה הנוגעת לחישוב השתכרותו של מי שטרם עלה על מסלול מקצועי כלשהו. חזקה זו עומדת על מכונה גם אם נניח שברבות הימים, עם בחירת העיסוק המתאים לתובעת, המגבלות הפיזיות "ישחקו תפקיד" הולך ופוחת. יש להניח שעיסוק כזה יצריך פחות שימוש בכוחות פיסיים, אך הכוחות הנפשיים הנצרכים לצורך ההתגברות על עמדת הפתיחה הנחותה (פיסית), כמו גם הגבלת טווח העיסוקים הם בעלי משמעות. ספקולציה אחת מנטרלת אפוא ספקולציה אחרת, וניתן לקבוע כי אובדן כושר ההשתכרות של התובעת, לאורך זמן, יעמוד על 25.6%. 9. אני ער לעובדה כי הראיות מצביעות על העובדה שהתובעת מתמודדת עם נכותה. היא משתתפת בפעילויות שונות. שני הצדדים טרחו אף לצלם פעילויות אלה. הורי התובעת הציגו את הקטינה בהופעת הסיום של חוג בלט בו היא משתתפת. המורה לבלט ציינה כי יש תנועות אותן התובעת אינה מסוגלת לבצע, כמו הרמת שתי ידיים מעל הראש או הנחת יד על המותן, אך הנתבעים מצאו עצמם "המומים" מול האיכות הטובה של הריקוד (פרוטוקול, ע' 102). הנתבעים צלמו את התובעת משתתפת באירועי פורים בבית ספרה. שם נראתה התובעת "רוקדת ומקפצת בחצר בית הספר... מניפה ידיים לצדדים ולמעלה, וסופקת כפיה תוך כדי רקוד" (תצהיר החוקר הפרטי). אין צורך להתעמק בתנועות ידיה המדויקות של התובעת. היא משתלבת בריקודי הקבוצה בפורים ואף בריקודי הסיום של חוג הבלט. אין צורך להכביר מילים על השאלה האם התובעת נשאה עימה, בהזדמנות כזו או אחרת, את תיק בית הספר וכיצד עשתה זאת (פרוטוקול ע' 107). לא נראה לי שיהיה זה נכון להמליץ בפני התובעים למיניהם לשתק את פעילותם, כל עוד עניינם תלוי ועומד בפני בית משפט. אם הורי התובעת לא היו עושים דבר, ולא היו טורחים לשלב אותה בחוגים אשר יקדמו את יכולותיה ואת אפשרויותיה להתגבר על מגבלותיה, היו הנתבעים - מגיבים בטרוניה. אם התובעת, בעזרת הוריה, מנסה להתגבר על נכותה ולהשתלב בפעילויות היום יום, מגיבים הנתבעים בחשדנות. הניסיון לפרוט על יכולת התובעת לבצע פעולות פשוטות יום יומיות, ואף יותר מכך, הוא חסר תועלת. התובעת אינה נכה גמורה. רחוק מכך. היא יכולה ללכת, ללמוד, לרקוד. אך הנכות הרפואית של התובעת היא קשה, ותוצאותיה התפקודיות ברורות כבר היום. הן יכולות להתגבר בגיל ההתבגרות. הן יכולות להתמתן. בכל מקרה, העובדה שהתובעת עושה מאמצים לבצע פעולות יומיומיות, ומנסה לגשר על הפער בינה לבין אחרים, אינה יכולה לעמוד לה לרועץ. 10. התוצאה היא שבמקרה זה, נכותה הרפואית של התובעת, כפי שנקבעה על ידי ד"ר יואב מתן, משמשת "כלל אצבע", לקביעת אובדן כושר ההשתכרות. בסיס השכר הראוי הוא השכר הממוצע במשק, שכן "לגבי קטינים שטרם הגיעו לגיל בגרות ושמסלול עבודתם והשתכרותם טרם התגבש וטרם ניתן לקבוע ביחס אליו קווים מיוחדים, נקבע בפסקי דין רבים כי יש לערוך את החישוב על בסיס החישוב הקונבנציונאלי של מכפלת אחוז הנכות בשכר הממוצע במשק" (ע"א 778/83 עזבון סעידי נ' פור, פ"ד מ(4) 628, 633). אופק תקופת העבודה הוא גיל של 67 שנים. בחינת הנתונים לפי נוסחה זו מציבה את גובה הפיצוי המגיע לתובעת על סכום של 387,376 ₪ (סכומי התובעת, ס' 37, ע' 12). עזרה בעתיד 11. התובעים טוענים כי התובעת תזקק לעזרה של הזולת בעתיד. הם אומרים כי "ניתן בקלות לדמיין עד כמה יקשה על מאיה [התובעת], למשל, להרים את ילדיה, לשאת אותם על זרועותיה בדרך שאמהות נושאות את ילדיהן, לרחוץ את ילדיה, בעודם תינוקות..." (סכומים, ע' 13). הם בקשו שהפיצוי בפרט נזק זה יחושב לפי 30 שעות עזרה בחודש עד גיל 25, 48 שעות - עד גיל 37, ו - 32 שעות עזרה בחודש עד גיל 79. הנתבעים דחו טענות אלה באופן כללי. חישוב העזרה לה תיזקק התובעת בעתיד אינו נקי מקשיים. המומחים השונים לא הצביעו באופן מפורט וחד משמעי על המטלות הפיסיות המסוימות שהתובעת תתקשה להתמודד עימן. קשה להניח כי התובעת תהיה זקוקה לעזרה מתמדת דווקא בשל מגבלותיה. נכון, הפגיעה התפקודית שהוסבה לתובעת שהובאה בחשבון לצורך בחינת אובדן כושר ההשתכרות יכולה לבוא לידי ביטוי מכביד גם בקשר לעבודות משק הבית והטפול בילדים. ואולם, הפיצוי שניתן לתובעת בראש הנזק הנוגע לאובדן כושר ההשתכרות די בו כדי ליתן ביטוי לרוב רובה של הפגיעה בתובעת. בפיצוי זה נטלו כבר בחשבון ההכבדות השונות, וקביעת השכר הממוצע במשק, מניחה כי התובעת תקדיש חלק ניכר מזמנה לעיסוק, באופן שעזרה בבית, אם תיזקק לה תנבע גם מעצם העיסוק. בנסיבות אלה ניתן להיזקק להערכה כוללת בלבד, ולהציב את הפיצוי על סכום של 75,000 ₪. עזרה; הוצאות לעבר, עזרה וסיעוד של בני המשפחה, הפסדי שכר לאם 12. התובעים בקשו פיצויים על עלות העזרה שכבר הושטה לתובעת. הם טענו להוצאות כספיות שספגו בקשר להתייעצות עם מומחים, טפולים שיקומיים, והרשמה של הילדה לחוגים שונים. רוב ההוצאות בפרט נזק זה לא תועדו, מאחר שהתובעים לדבריהם "לא צפו פני עתיד" (סכומים, ס' 34). התובעים העריכו את הפיצויים המגיעים להם בשל כך בסכום של 20,000 ₪. בנוסף, טענו התובעים 2 ו-3, הורי התובעת, כי הם השקיעו וישקיעו זמן ניכר בעזרה לתובעת, החל מפעולות יומיומיות כמו שריכת נעליים ורכיסת כפתורים ועד ביצוע תרגילי פיזיותרפיה באופן עצמאי בבית. הם העריכו את שווי העזרה בסכום של כל 54,000 ₪. התובעת 3 עזבה את מקום עבותה לאחר הלידה כדי להשקיע את הזמן הנחוץ לטפול בתובעת, והעמידה את נזקיה הנוספים בשל כך על סכום של 6,000 ₪. הנתבעים הצביעו על רפיפות הראיות בפרטי נזק אלה (סכומים, ע' 10). הם ציינו כי השתתפות בחוגים אינה מיוחדת לילדים עם מגבלות. דברים אלה נתמכו בעדות התובעת 3 (פרוטוקול, ע' 106, ש' 8). 13. קשה היה ללמוד מעדות התובעת 3 על היקף הזמן הנדרש לצורך סיוע לתובעת. גם הטענה על הפסדי ההשתכרות של התובעת 3 לא פורטה כראוי בתצהירה (תצהיר התובעת 3, ס' 10; פרוטוקול, ע' 107). עם זאת, ניתן להעריך כי אכן נדרשת עזרה מסוימת לתובעת. עזרה זו נעשית מידי יום ומחייבת תשומת לב מעבר לרגיל. גם להתייעצות עם מומחים, לה היה תיעוד מסוים (סכומי התובעים, ע' 9), ולהתעניינות מיוחדת של ההורים בשילוב התובעת בחוגים מתאימים ועזרה בבית בקשר לכך - יש בסיס ראייתי מסוים (תצהיר התובעת 3, ס' 37). בסיס ראייתי זה אינו מאפשר קביעת ממצאים הנוגעים לשעות עזרה או לסכומי כסף מסוימים שהושקעו. בנסיבות אלה, ניתן לפסוק לתובעים סכום כולל של 55,000 ₪ עבור העזרה בעבר ובעתיד. ניידות מוגברת 14. התובעת ביקשה סכום של 40,000 ש"ח מאחר שעקב מגבלותיה "לא תוכל מאיה [התובעת] לנהוג ברכב עם הגה ותיבה הילוכים רגילים ותאלץ לרכוש רכב עם הגה כוח ותיבת הילוכים אוטומטית". טענה זו לא הוכחה. לא הוכחה המגבלה הנוגעת ליכולת להפעיל תיבת הילוכים רגילה (ראו דברי ד"ר מתן בנוגע לכוח השרירים). יתר על כן, הטענה הנוגעת לרכב בעל תיבת הילוכים אוטומטית הולכת ומאבדת מקסמה. מספר המשתמשים בסוג זה של רכב הולך וגדל, ויש להניח גם כי התובעת ששכרה הוא בגובה השכר הממוצע במשק, הייתה רוכשת מכונית מסוג זה לעצמה, ללא קשר לנכותה. הוצאות רפואיות 15. התובעת טענה כי לא ניתן להניח שכל הוצאותיה יכוסו באמצעות חוק ביטוח בריאות ממלכתי (סכומים, ע' 13). הנתבעים טענו לא הוכח כי יהיו טפולים או הוצאות שלא יכוסו על במסגרת סל הבריאות. המומחה מטעם בית המשפט לא העיר על כך דבר, ולא נשאל על ידי הצדדים מהי עמדתו בעניין זה. בנסיבות אלה, אין מקום להוסיף על הסכומים שנפסקו בפרט הנזק הנוגע לעזרה. הסכום הכולל 16. על סמך כל האמור לעיל, הפיצויים המגיעים לתובעים הם בסכום כולל של 817,376 ש"ח, לפי הפירוט הבא: נזק לא ממוני 300,000 ש"ח הפסד השתכרות בעתיד 387,376 ש"ח עזרה בעתיד 75,000 ש"ח עזרת ההורים והוצאות אחרות 55,000 ש"ח הסכום הכולל 817,376 ש"ח נראה לי, כי הסכום אליו הגעתי משקף את הנזקים שהתובעת סבלה מהם ועתידה לסבול מהם. מובן שהצורך לחשב הפסדים עתידיים, לצפות מהלכים שיתרחשו, להניח הנחות בדבר עיסוקם של תובעים, הרגליהם, התמודדותם עם נכותם, אינו מאפשר לחלץ תמיד נוסחה אחת טובה לכל. לא פעם הגבול בין ההיפותטי, הספקולטיבי והשרירותי הוא דק (ראו ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש, פ"ד לו (1) 281). בנסיבות אלה ניתן לסמוך על מבחנים של שכל ישר, תוך אימוץ הקו הרגיל הנקוט בפסיקה, תוך התעלמות ממקרים קיצוניים, אלא אם כן המקרה שעומד על הפרק הוא עצמו קיצוני או מיוחד (ולא זהו המקרה שכאן). התוצאה היא שעל הנתבעים לשלם לתובעים את הסכום הכולל. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום תשלומו המלא בפועל. הנתבעים ישלמו לתובעים את אגרות המשפט והוצאות המומחים בתוספת הפרשי הצמדה ממועד תשלומם, וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20 אחוז מהסכום הכולל. לסכום זה יתווסף מע"מ כחוק. לידהרשלנות רפואית (בלידה)רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות