החלטה במסגרת תביעה שעילתה רשלנות רפואית, עותרת המבקשת [התובעת] לצוות על המשיבה 2 להמציא לה מלוא החומר ובפרט פרוטוקולים של ועדת הבדיקה מטעמה אשר חקרה את הארועים נשוא התביעה. רקע 1. מר ינקו סגל ז"ל (להלן: "המנוח") נפל ונחבל במהלך הליכתו ברחוב, בתאריך 3.1.01. למקום הוזעק אמבולנס, אשר פינה אותו לביה"ח מאיר בכפר סבא. המנוח אושפז ואובחן, כסובל משני שברים: בכתף ובירך . 2. בתאריך 10.1.01 נותח המנוח. במהלך הניתוח [על פי כתב התביעה] נכנס המנוח למצב של אסיסטול, ניסיון החייאה על ידי המרדימים נכשל והמנוח נפטר. 3. בעקבות הפטירה מינה משרד הבריאות ועדת בדיקה [להלן - "הועדה"]. בדו"ח הועדה נקבע, בין היתר, כי השברים, מהם סבל המנוח מוגדרים כדחופים אך לא בהולים וכי קיצור משך ההמתנה לניתוח מקצר את סבלו של החולה ומשפר את סיכוייו להשתקם אחרי הניתוח אך ההמתנה אינה מעלה את הסיכון הניתוחי. כן נקבע, כי המתנה של 6 ימים לביצוע בדיקת CT למקרה שהוגדר דחוף הינה ארוכה מהמקובל. בדו"ח מתייחסת הוועדה לעובדה שהמנוח קבל קלקסן בימי ההמתנה לניתוח. הוועדה קובעת, כי מדובר בטיפול מקובל שיש לגביו חילוקי דעות וכי הואיל ולא בוצעה במנוח נתיחה לאחר המוות [הועדה ציינה מחלוקת לגבי הגורם לכך, האם המשפחה או הצוות הרפואי אך לא הגיעה לממצאים] אין מידע לגבי סיבת המוות לא ניתן לקבוע אם המנוח נפטר מתסחיף או מדום לב. ההחלטה שלא לפצל את שני הניתוחים ולבצע זאת בבת אחת גם היא, להערכת הוועדה סבירה ונכונה, וכך גם הדבר לגבי תכנון סדר הניתוחים. בדו"ח מציינת הוועדה, כי לא ברור לה מדוע הדיווח למשפחה היה חלקי ולא מפורט ומדוע לא בוצע "ניתוח שלאחר המוות". 4. המבקשת, אלמנתו ויורשתו של המנוח, עותרת בבקשתה שלפניי לקבלת העתק מלוא התיק, המסקנות ובעיקר את הפרוטוקולים של הועדה. לטענתה של המבקשת, מדובר, במידע נחוץ והכרחי נוכח נסיבות המקרה שלפנינו בו אושפז התובע בתאריך 3.1.01 וכעבור 7 ימים, ביום 10.1.01 הוא נותח ומת. המבקשת מתייחסת לגליונות היומיים לטיפול בחולה וטוענת, כי "... ישנם רק 3 גיליונות יומיים לטיפול בחולה במקום 7 גיליונות ...בגליון סיעודי - גיליון יומי מתאריך 10.1.01 אין פרטים בדו"ח עצמו. כתובות רק 3 מילים "נפטר במהלך הניתוח", חסרות עובדות, חסרים פרטיים ונתונים אודות מצבו של המנוח טרם פטירתו באותו יום ... חסרים תיעוד ותרשומת רפואית של מספר ימים אחרי תאריך 4.1.01 חסרים יומיים חשובים ומהותיים של 5.1.01 ו- 6.1.01 וכן היום האחרון לחייו של המנוח בתאריך 10.1.01. ... יש לחשוף את מלוא התיק במשרד הבריאות וזאת משום שטופס ההסכמה טופס ההרדמה וסיכום מחלה לגבי ניתוח הכתף חסרים..." עוד טוענת היא להתנהלות בעייתית של הועדה ובכתיבת מסקנותיה על ידי עו"ד ולא על ידי רופא. כן היא טוענת, כי הודעת הפטירה אינה קריאה ומבלבלת. 5. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה אין הצדקה לחשיפת הפרוטוקולים בנסיבות המקרה דנן. המשיבה מפנה לעקרונות שנקבעו לעניין זה בפסק הדין בעניין רע"א 4708/03 לילי חן נ' משרד הבריאות [להלן - "עניין לילי חן"] וטוענת, כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה, לפיו קיימת אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בעשיית הצדק אילו לא יגולו הפרוטוקולים ולא הניחה תשתית ראייתית המצביעה על כך שלפרוטוקול תהא חשיבות של ממש להכרעה במחלוקת שבין הצדדים. דיון 6. סעיף 21, לחוק זכויות החולה התשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק") מסדיר את הקמתה של וועדת בדיקה, לשם בדיקת תלונה של מטופל או נציגו או לשם בדיקת אירוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי מוסדר. וכך בין השאר נקבע בו: "(ב) ממצאיה ומסקנותיה של ועדת בדיקה יימסרו למי שמינה את הועדה ולמטופל הנוגע בדבר, והוראות סעיף 18 יחולו בשינויים המחויבים; הממצאים והמסקנות כאמור יימסרו גם למטפל העלול להיפגע ממסקנות הועדה. (ג) פרוטוקול דיוניה של ועדת הבדיקה יימסר רק למי שמינה את הועדה ולמנהל הכללי. (ד) בית משפט רשאי להורות על מסירת הפרוטוקול למטופל, לנציגו או למטפל, וכן, על אף האמור בסעיף 18(ג), להורות על מסירת ההמצאים והמסקנות למטופל, אם מצא כי הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותו; הוראה כאמור יכול שתינתן במסגרת הליך שמתנהל בפני בית המשפט או על פי בקשה אשר תוגש לבית משפט שלום." 7. מדובר אם כן, בחיסיון יחסי: ככלל יהא פרוטוקול הועדה חסוי ואולם יהיה ניתן לגלותו היה וכאשר ימצא בית המשפט, כי "הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותו". 8. אזכיר כי הסעיף 21, על נוסחת האיזון שבו באו להתמודד עם ההלכה שנפסקה ברע"א 1412/94, הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, פד"י מט [2] 516. בעניין זה נדחתה הטענה כי החסיון נדרש על מנת למנוע פגיעה בתפקודן של ועדות בדיקה. בהתאם נפסק כי טענת החסיון אינה מעוגנת בדין ואין מקום ליצירת "חסיון הלכתי חדש". הסעיף עיגן אם כך את חסיון בחוק וקבע גם נוסחת איזון. 9. עוצמת החיסיון מול זכויות החולה, כללי האיזון והראציונלים לכך הותוו בעניין לילי חן. וכך בין היתר נפסק : "..... האיזון הנדרש בעניין שלפנינו יהא איזון האנכי, ש"הוא מכשיר שראוי להשתמש בו במקום שההתנגשות בין הערכים היא כזו שמתבקשת עדיפותו של ערך אחד על פני רעהו" (שופט בחברה דמוקרטית, בעמוד 272). נוסחת האיזון נועדה לקבוע "את הנסיבות והתנאים שבהם עדיפות זו מתרחשת" (שם, שם). נקודת האיזון, שבה תגבר הזכות לעשיית הצדק על האינטרס הציבורי ברפואה מתקדמת, תקבע באיזון זה על-פי רמת ההסתברות ומידת הפגיעה בעשיית הצדק ........ ...... במקרה שלפנינו, אני סבור שיש לבחור בנוסחת איזון אנכי המבוססת על קיומה של אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בעשיית הצדק. ...." הלכה היא אם כך כי רק אם קיימת אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בעשיית צדק, יתיר בית המשפט את גילוי הפרוטוקול ויסיר מעליו את החסיון. 10. אפשרות סבירה זו תתקיים, במקום, שבו לגילוי הפרוטוקול תהא חשיבות של ממש להכרעה במחלוקת שבין הצדדים. השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון עת הוא שוקל להסיר את החיסיון כוללים, בין היתר, קיומן של ראיות חלופיות; קיומם של חסר או ליקוי ברשומות הרפואיות; שימוש בפרוטוקול לשם בחינתן של ראיות המוצגות במשפט; קיומו של ליקוי או חסר בהליך המתקיים בפני ועדת הבדיקה ובמסקנותיה וקיומו של חשש להתרשלות בטיפול הרפואי. [עניין לילי חן]. דין הבקשה להידחות. 11. המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה. הבקשה מבוססת, בעיקרה, על החסר בגיליונות הטיפול וברשומות הרפואיות. אלא, שכדי שבית המשפט יבחר להורות על גילויים של הפרוטוקולים יש להוכיח, כי הרשומה הרפואית לוקה בחסר ממשי אשר "... איננו מאפשר, או מכביד באופן ממשי, על בירור התביעה", (לשון פסה"ד בעניין לילי חן). במקרה דנן לא השתכנעתי, כי המבקשת הצליחה להרים את הנטל ולהוכיח, כי מדובר, בחסר, שכזה. 12. המבקשת טוענת לליקויים ולבעייתיות בהליך שהתקיים בפני הועדה, אף לגבי אופן החתימה והעריכה של מסקנותיה [ע"י עו"ד ולא ע"י הרופא]. המבקשת מפנה למכתבה של חברת הועדה עו"ד שרה סקפה, מהמרכז הרפואי באסף הרופא, אשר צורף כנספח לדו"ח הועדה. במכתבה מעלה עו"ד סקפה מספר עניינים נוספים, אשר לעניות דעתה, אינם תקינים. בטרם אתייחס למכתבה של עו"ד סקפה ולמשמעות שיש לו על חשיפת הפרוטוקולים אצטט מקצת מדבריה כלשונם: "1. ... נראה לי שחולה מטופל מבחינה קרדיאולוגית באותו בית חולים מן הדין שהמחלקה האורטופדית תתייעץ בעיינו עם המחלקה הקרדיולוגית. 2. לא תקין בעיני להחתים על טופס הסכמה לניתוח כה מסובך, רק עם הכניסה לחדר ניתוח... 3. לא נראה לי תקין שרופא שניתח את פרק הירך כלל לא הכיר את המנותח ועשה עמו הכרה ראשונית רק בחדר ניתוח. 4. ...ולי נראה שחולה שעבר 3 התקפי לב, ניתוח מעקפים ו- 2 אירועים מוחיים איננו חולה רגיל ויש לנהוג בו כחולה חריג. 5. לא ברור לי מדוע הרופא הבכיר ... שביצע את הניתוח בכתף ועזב לאחר הניתוח את בית החולים והשאיר מתמחה שכלל אינו מכיר את החולה לבצע את ניתוח החלפת פרק הירך . ... 7. שאלה שעליה צריך לענות קרדיולוג ו/או מרדים בקשר להפסקת מתן האספלורן בשעה 19.30 שמיד לאחר מכן ארע דום הלב.. 8. לא נראה לי תקין שלאחר מות החולה מי שנותר לשוחח עם המשפחה היו המרדים שהיה בזמן הניתוח ומרדימה נוספת שנקראה לעזור בהחייאה ולא היה רופא מאורטופדיה. לא נותר לי אלא להצטער על משך הזמן הרב להגשת הדו"ח שגם הוא אינו מוגש ע"י כל חברי הוועדה." 13. ממכתבה של עו"ד סקפה כמו גם מדו"ח הועדה ובמסקנותיה, לא השתכנעתי כי חשיפת הפרוטוקולים תקדם אל עבר "גילוי האמת" ומתן תשובות לקושיות. ייתכן בהחלט, כי המעורבים בפרשה מסרו בפני הוועדה פירוט עובדתי רב יותר מזה המופיע ברשומות הרפואיות [לגביהן נטען לחסר] אלא שדי לעיין במסקנות הועדה ובמכתב עו"ד סקפה הנ"ל, על מנת לראות שגם הועדה התמודדה עם חסרים ולא היה בפירוט שהובא לפניה כדי לסייע במסקנותיה. אפנה כדוגמא לסעיף 3 למסקנות בו נאמר בין השאר: "המתנה של 6 ימים לביצוע בדיקת CT למקרה שהוגדר כדחוף הינה ארוכה מהמקובל. אין לועדה כלים לבדוק מדוע בדיוק חולה זזה לא קיבל את הבדיקה מוקדם יותר. הבדיקה היתה חיונית לתכנון הכתף". מכל מקום, אין כל מניעה, כי המבקשת תעיד את אותם העדים בעצמה. 14. טענה נוספת של המבקשת הנה כי נפלו פגמים וליקויים בעבודת הועדה, הראיה, דו"ח הועדה לא הוגש על ידי כל חבריה והכל כמפורט במכתבה של עו"ד סקפה. ככלל, וכי שנפסק בעניין לילי חן, לא יהיו באלה כדי להצדיק גילוי הפרוטוקול, שהרי אין בהם כשלעצמם, כדי לקדם את בירור האמת בתביעה הפרטנית. לעומת זאת, גילוי הפרוטוקול מוצדק מקום בו יעלו חשדות ממשיים לשיבוש הליכי משפט בפני הועדה, בין על ידי עדים ובין על ידי הועדה עצמה. אין זה המקרה שלפני, מכל מקום לא הוצגה תשתית מינימלית לסוג זה של טענות. 15. זאת ועוד, המבקשת לא תמכה את תביעתה בחוות דעת רפואית. בעניין לילי חן, ציין בית המשפט כי מבקש שלא עשה דבר כדי להוכיח את תביעתו בראיות אחרות ולא צירף חוות דעת רפואית כנדרש בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, יתקשה לשכנע את בית המשפט בנחיצותו של הפרוטוקול לשם עשיית הצדק. 16. ולסיום - כפי שנפסק בעניין לילי חן, החשש להתרשלות או לכשל אחר במתן הטיפול הרפואי אינו יכול, כשלעצמו, להוות שיקול התומך בהסרת החיסיון. 17. מכל הטעמים הללו, באתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות וכך אני קובעת. מסמכיםפרוטוקולועדת בדיקה