קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים ''מבוימת'' לטענת חברת הביטוח: 1. התובע עותר לפיצוי בגין נזקים לרכבו עקב תאונת דרכים מאת הנתבעת, החברה אשר ביטחה במועד הרלוונטי לאירוע את השימוש ברכבו. 2. טענת הנתבעת הנה כי האירוע הנטען על ידי התובע הינו מבויים. לא הוברר במדויק האם הנתבעת טוענת כי התובע התנגש במתכוון בגדר האיזכורית או שמא לא היה אירוע כלל. מאחר שכך, אתייחס לשתי האופציות החוסות בצל כנפי טענת הביום. 3. התובע טען כי בתאריך 10.2.02 בשעה 20:00 במזג אוויר גשום כשהכביש רטוב, במהירות נסיעה של כ-40-50 קמ"ש, יצא ממושב שדה עוזיה ברכב פרטי מסוג פג'ו לכיוון קרית מלאכי. לאחר שחלף על פני תחנת דלק הגיח לפתע מימינו חמור ומשום כך הסיט את ההגה לשמאל על מנת להימנע מפגיעה בו. אולם ההגה החליק והוא נכנס לואדי למתחם השוליים השמאליים, נזרק קדימה עד שרכבו נעצר בגדר עשויה פח איזכורית המקיפה את ביתו של תושב מושב שדה עוזיה, מר ג'אן. התובע טען כי בעקבות הפגיעה בגדר האיזכורית נגרמו לרכב נזקים כפי שנתמכו על ידי חוות דעת שמאי שעלות תיקונם מגיעה ל-15,980 ₪. לפיכך, על פי חוות הדעת הוכרז הרכב "כאובדן כללי" ויועד לפירוק בלבד. על פי חוות הדעת שווי הרכב הינו 17,950 ₪. התובע העמיד את תביעתו על הסכום המקסימלי בגינו ניתן להגיש תביעה במסגרת הליך זה. 4. לנוכח עמדות הצדדים, נשמעו בתיק ראיות. 5. מטעם התובע העידו התובע עצמו בדבר נסיבות התאונה, מר סבן אבי בדבר גרירת הרכב לאחריה, מר ג'אן ציון העיד בדבר הנזק לגדר האיזכורית שהקיפה את ביתו ומר שלומי ברנס, קבלן שהעיד בדבר תיקון הגדר. 6. מטעם הנתבעת העיד החוקר מחברת חקירות ושירותי מידע, מר יובל שייח, אשר באמצעותו הוגש דו"ח חקירה שערך אודות נסיבות התאונה. טענתה של הנתבעת הינה כי לאור ממצאי החקירה יש לדחות את התביעה משום שהתאונה בויימה. הנתבעת מבקשת לבסס מסקנה זו בנימוקים שלהלן: א. סתירות מהותיות בגירסת התובע למשל - התובע עצמו מסר כי אסף טרמפיסטית אלמונית שלא נפגעה מן התאונה ונאספה ממקום התאונה על ידי רכב אחר ואילו מר נחמן אבי, חברו של התובע מסר כי לא פגש בנוסעת אלמונית וכן כי עזב את המקום לאחר שאבי התובע הגיע למקום ודאג להזמין גרר. מר סבן מסר כי התאונה התרחשה בערב ואילו התובע התייחס לשעת לילה. התובע טען בתחילה כי התקשר ממכשיר הפלאפון שלו ואילו לאחר מכן ציין כי ביצע את השיחה ממכשיר הפלאפון של הנוסעת האלמונית. ב. אין הסבר מניח את הדעת לטענת התובע כי נעזר בשרותי גרר אבי בבעלותו של סבן אבי תושב שדה עוזיה ולא נעזר בשירותי גרר שגריר, פעולה שמתבקשת לנוכח אופי הפוליסה. ג. התובע השתתף בשיחזור האירוע באמצעות החוקר ומן השיחזור עולה כי לא נמצאו סימני פגיעה בתעלת הניקוז (ואדי), לא נמצאו סימני צמיגים או רמיסת צמחיית בר בנתיב הנסיעה מהתעלה לגדר האיזכורית, בגחון הרכב לא נמצאו סימני בוץ, עפר או צמחיית בר שנתלשה במהלך הנסיעה עד לפגיעה בגדר - ממצאים שאינם תומכים בגירסת התובע לטענת הנתבעת. ד. התובע או הנוסעת האלמונית לא נחבלו. ה. התובע סירב להיבדק בפוליגרף. ו. הרכב עבר תאונות רבות בעבר והדבר היקשה על מכירת הרכב. לפיכך, היה מניע לתובע לביום התאונה. 7. בעניין נטל השכנוע יש להבהיר כי נטל הוכחת יסודות "מקרה הביטוח" מוטל על המבוטח - התובע. אולם כאשר נטען כי מדובר באירוע מבויים מוטל נטל השכנוע על המבטחת והעקרון הוא כי בעל דין הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה. (ראה ע.א. 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז(5) 661 וכן ר.ע.א 143/98 דיב נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח פ"ד נג(1) 450 וכן ע.א. 172/80 סלע חברה לביטוח נ' סולל בונה בע"מ פ"ד מז(1) 311. בע.א. 1845/09 מציין כב' השופט גולדברג שתחושת הצדק הבסיסית היא כי כל מקרה של ספק צריך להתפרש לטובת המבוטח ולא להיפך (פיסקה ט' לפסק הדין). כב' השופט תיאודור אור בפסק דין זה מציין כי על המבוטח להוכיח את העובדות המהוות את מקרה הביטוח אולם לא מעבר לכך ואם יוכח שהמבוטח עצמו גרם במתכוון למקרה הביטוח לא יהא זכאי לתגמולי הביטוח. הוראת ס' 26 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 קובעת "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבוטח מחבותו". אולם תנאי זה מוסיף כב' השופט אור מקנה למבטח אפשרות להוכיח את קיומו ואין הוא מטיל נטל על המבוטח בכל מקרה להוכיח שלא התקיים. קיימות מספר גישות לעניין נטל הבאת הראיות כאשר מתעוררת טענה לקיומם של חריגים וב-בע.א. 3045/02 אוחיון דוד נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם) נאמר כי נטל השכנוע תלוי במהותם של יסודות הביטוח בכל מקרה ומקרה. 8. שקלתי את טענות הנתבעת והגעתי לכלל מסקנה כי התובע עמד בנטל הבאת הראיות המוטל על תובע במשפט אזרחי ואין די בטענות הנתבעת כדי להוביל אל מסקנה אחרת. גם אם מביאים בחשבון כי קיימות גישות משפטיות שונות לעניין אופי הנטל המוטל על כל אחד מהצדדים להליך בתובענות מסוג זה נראה כי במקרה דנן לכל הדיעות התוצאה אליה הגעתי לא היתה משתנה. 9. ובמה דברים אמורים: עדותו של התובע נתמכה בראיות חיצוניות. הגורר מר סבן אבי העיד כי אביו של התובע התקשר אליו וביקש ממנו לגרור את הרכב. נאמר לו כי התובע עבר תאונה לאחר שחמור חצה את הכביש. לדברי העד גרר את הרכב מן הכביש לאחר שהרכב עמד כשחזיתו כלפי הגדר. אף שהעד העיד כי הינו תושב שדה עוזיה והינו חבר של אבי התובע לא מצאתי סיבה שלא לקבל את עדותו כמהימנה. מה גם שזו נתמכה בראיות אחרות נוספות. מר ג'אן ציון בעל משק במושב שדה עוזיה העיד כי באחד הערבים נמסר לו שרכב נכנס בגדר האיזכרות המקיפה את ביתו. לאחר שניגש למקום הבחין ברכב קטן מסוג פג'ו "שנכנס בגדר". לדבריו החלק הקדמי של הרכב פגע בגדר. למחרת היום התקשר אליו אביו של התובע ומסר לו כי בנו פגע בגדר והבטיח לשלוח אדם שיתקן את הנזק. העיד מטעם התובע מר שלומי ברנס, קרוב משפחתו של אביו של התובע, אשר מסר כי תיקן בעצמו את הנזק לגדר כעבור שבוע או שבועיים. העדים אישרו כי התמונות שצורפו כנספחים לכתב התביעה משקפות נאמנה את תוכן עדותם. 10. אפשרתי לנתבעת להעיד את חוקר הביטוח ולהגיש את דו"ח החקירה. הנתבעת אף הגישה את העדות נ/1 כפי שגבה החוקר מאת התובע עצמו בתאריך 22.2.02. אף שחלקים מדו"ח החקירה הינם בבחינת עדות שמועה ולא הוגשו העדויות עצמן כפי שנגבו על ידי החוקר אלא סיכום העדויות על ידי החוקר, התייחסתי אל הדו"ח ותוכנו ואף לו היו מוגשות העדויות באמצעות העדים שהעידו מטעם התובע, עדיין הייתי מגיעה למסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה כי האירוע מבויים וזאת לנוכח הראיות שהוצגו על ידי התובע. לעניין הטענה בדבר הסתירות - על אף שינויים מסויימים בגרסאות, לא התרשמתי כי אלה בבחינת סתירות מהותיות הנוגעות לשורש המחלוקת. זהות מכשיר הפלאפון ממנו התקשר התובע לאחר התאונה, זמן האירוע - לילה או ערב וכיו"ב אין בהם כדי להוביל למסקנה כי האירוע לא התרחש או כי בויים, אף לא אם מוסיפים לכך את טענותיה האחרות של הנתבעת. טענת הנתבעת לפיה לא הומצאה חשבונית גרר או כי התובע לא עשה שימוש בשירותי גרר שגריר אינה פועלת לחובת התובע ולאחר שהתרשמתי מגירסתו של הגורר כגירסה אמיתית, לא מצאתי מדוע שלא ליתן לה מלוא המשקל. יש הגיון בהיזקקות לשירותי גורר שהוא מכר מסיבות מובנות. העדר סימני בוץ או עשב בגחון הרכב או בדופן תעלת הניקוז בדבר התאונה אינם מובילים למסקנה פוזיטיבית לפיה לא היה אירוע. העדר ממצאים במקרה זה משקלם הראייתי הוא נמוך מאוד ואילו הטענה בדבר המניע הינה בבחינת השערה בלבד שלא קרמה עור וגידים. גם סרוב להיבדק בבדיקת פוליגרף או העדר חבלות גופניות וכן אי איתור הנוסעת האלמונית, כל אלה אינם מספיקים לצורך הקביעה כי האירוע היה מבויים אף אם אלה מצטברים לטענות הנתבעת. מעבר לכל אלה, מצאתי דווקא תמיכה לגירסת הנתבעת בדו"ח החוקר מטעמה. החוקר ציין כי ערך סקירה ולדבריו "במקום ניכר כי מספר לוחות איסכורית ניזוקו ונעתקו ממקום תמיכתם בעמודי הגדר וקורותיו והתעקמו פנימה. למרגלות הגדר היו פזורים שברי זכוכית שזוהו כפנסי דרך של רכב וכן חלקי פלסטיק בצבע אפור. לא מצאנו סימנים של ... (צמיגים) ו/או אחרים בדופן התעלה בקרקע ובעשבי הבר הצומחים במקום, למעט שבירה של צמחים סמוך לגדר במקום שניזוק" (סעיף 5 לדו"ח). נראה כי אין מחלוקת שהגדר המקיפה את ביתו של מר ג'אן ניזוקה ואף אם יש מחלוקת על כך, ניתן לקבוע כממצא כי הגדר ניזוקה עקב פגיעת רכב לאחר שנמצאו לכך סימנים בשטח על ידי הנתבעת עצמה ותוקנה על ידי מר שלומי ברנס. עד כאן לעניין האפשרות כי האירוע לא התרחש. באשר לאפשרות כי התאונה נגרמה במתכוון יש לומר כי יהא זה תמוה שמבוטח יפגע בגדר של אדם כלשהו - אף אם הוא בן מושב, במתכוון. יש להניח כי גרימת תאונה במתכוון הינה מתאימה יותר כאפשרות לו למשל היה בוחר התובע להתנגש בעצם אחר כגון עץ או תמרור המצויים בקרבת מקום. מכל מקום, אין בתמיהות שהציגה הנתבעת כדי שניתן יהיה לקבוע ולו כאפשרות כי התאונה נגרמה במתכוון או כי בויימה באופן אחר. 11. בנסיבות העניין לאור התמיכה שמצאתי בראיות חיצוניות לעדות התובע והתרשמתי ממהימנותם ולנוכח התמיכה של כל אחת מהן ברעותה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע עמד בנטל הבאת הראיות המוטל על תובע במשפט אזרחי להוכחת מקרה קרות הביטוח. מאידך, לא מצאתי בטענות הנתבעת אף לא במשקל המצטבר כמובילות למסקנה כי האירוע בויים על ידי התובע. לפיכך, דין התביעה להתקבל. 12. באשר לנזקים, משנתמכה תביעת התובע בחוות דעת שמאי, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 16,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט כולל אגרת משפט בסך של 400 ₪. בקשת זכות רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. חברת ביטוחפוליסהתאונת דרכים במתכוון (החזקה הממעטת)תאונה מבוימת