קצבת נכות כללית לעולים חדשים מכוח תעודת עולה

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין המערערת טוענת לזכאות לקצבת נכות כללית מכוח היותה עולה חדשה. השאלה היא פרשנותה של ההוראה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) המעניק לעולה חדש שהוא נכה גמלת נכות כללית. הסעיף דורש בירור כוונתה האמיתית של הגדרת עולה בחוק השבות, תש"י - 1950 (להלן - חוק השבות) ושל הגדרתו בחוק האזרחות בו קיים חריג לקבלת אשרת או תעודת עולה. העובדות המערערת נולדה בארצות הברית ביום 25.11.1971 לאם אזרחית ישראלית ואב אזרח ארצות הברית. המערערת נולדה עם פיגור שכלי. לימים נפטר אביה. ביום 5.8.1996, בהיותה כבת 25, עלתה עם אמה ארצה. האם הוכרה כתושבת חוזרת. המערערת הוכרה על ידי משרד הפנים כתושבת חוזרת למרות שמעולם לא חיה בישראל. משרד הפנים לא הנפיק למערערת תעודת עולה מאחר והיא היתה ממילא אזרחית ישראלית מכוח לידה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה לגמלת נכות כללית בטענה כי מחד, נכותה לא נגרמה לה בהיותה תושבת ישראל ומאידך היא אינה אזרחית מכוח חוק השבות אלא מכוח לידה. הבסיס הנורמטיבי חוק הביטוח הלאומי, בפרק הדן בביטוח נכות, מעניק גמלה לנכה שאין לו כושר להשתכר. על תכליתה של ההוראה עמד סגן הנשיא יצחק אליאסוף בעניין המבורגר (עב"ל 297/98 גולן המבורגר - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע לח, 85): הקצבה החודשית לזכאי לקצבה בענף ביטוח נכות (ר' סעיף 199(1) לחוק הביטוח הלאומי), היא בשיעור אחיד הנגזר מדרגת אי-הכושר להשתכר של המבוטח (ר' סעיפים 200 ו201- לחוק הביטוח הלאומי). הטעם לכך הוא כי גימלה זו, שאופייה הוא "גימלת קיום", אינה ניתנת רק למי שכושרו להשתכר או השתכרותו בפועל צומצמו, אלא גם למי שאין לו כושר השתכרות ואינו משתכר סכום מינימום שנקבע. מכאן נובעת קביעת גיל 18 כגיל שבו נעשה אדם "מבוטח", באשר גיל זה הוא, בדרך כלל, הגיל שבו אדם מתחיל להשתכר (המחוקק נתן דעתו גם להשתכרות לפני גיל 18, בהגדרת "עובד קטין" שבסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי - ר' גם סעיף 2 לחוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953). על כך נאמר ב-דב"ע מט/0-82; נא/0-42 אמינה אבו ג'נאם ואח' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 423, 427 - 428, כי "גימלת נכות כללית נועדה להבטיח מקור הכנסה מינימלי לנכה שכושרו להשתכר מוגבל בגלל נכותו. זאת ועוד, מאחר שהגמלה באה במקום הכנסה היא מוענקת רק למי שהוא בגיל העבודה (לפי הגדרת המחוקק), היינו - למי שהגיע לגיל 18 וטרם מלאו לו 65 (בגבר) או 60 (באשה). מכאן גם הזיקה הכלכלית שבין מצבו של מבוטח לבין זכאותו לקצבת נכות (תנאי הנכות הרפואית - פיזיולוגית, ובנוסף לו תנאי הנכות התיפקודית - פונקציונלית), וכן לזכאותו של המבוטח לשיקום מקצועי (ר' סעיפים 203 - 205 לחוק הביטוח הלאומי), כל זאת בשונה מהקצבה לשירותים מיוחדים הנושאת אופי אישי, והניתנת גם למי שאיננו "נכה" ואף אם הגיעה או הגיע לגיל 60 או 65 (ר' סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי). השאלה הניצבת בפנינו היא מהם הקריטריונים למתן הקצבה, מהם תנאי הזכאות ומה היא תכליתם של הקריטריונים הרלוונטיים לענייננו. סימן ב' לפרק נכות קובע את תנאי הזכאות: הזכאות לגמלת נכות 196(א)2 נכה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם אי-הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני יום ו' באייר התש"ח (15 במאי 1948), או אם בהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה, אף אם הליקוי נגרם לפני היותו תושב ישראל או אם הליקוי שבשלו נגרם אי הכושר להשתכר, נגרם בישראל בהיותו קטין תושב ישראל. לסעיף זה חריג למי שלא נכלל בהגדרות סעיף 196(א). הוראות מיוחדות לעניין עולים 197(א) על אף הוראות סעיף 196(א), תושב ישראל שבידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות (להלן בסעיף זה - עולה), שאי-כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל, יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה. חוק השבות קובע מיהו עולה ומי זכאי לתעודת עולה: 1. הזכות לעליה כל יהודי זכאי לעלות ארצה. 2. אשרת עולה (א) העליה תהיה על פי אשרת עולה. (ב) אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל ..... 3. תעודת עולה (א) יהודי שבא לישראל ולאחר בואו הביע את רצונו להשתקע בה, רשאי, בעודו בישראל, לקבל תעודת עולה. חוק האזרחות תשי"ב-1952 מתייחס למי שזכאי לאזרחות מכוח שבות: 2. אזרחות מכוח שבות (א) כל עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950 2, יהיה לאזרח ישראלי מכוח שבות, זולת אם הוקנתה לו אזרחות ישראלית מכוח לידה לפי סעיף 4 או מכוח אימוץ לפי סעיף 4ב. (ב) אזרחות מכוח שבות נקנית - (1) למי שעלה ארצה או נולד בה לפני הקמת המדינה - מיום הקמת המדינה ; (2) למי שעלה לישראל אחרי הקמת המדינה - מיום עלייתו ; (3) למי שנולד בישראל אחרי הקמת המדינה - מיום לידתו ; (4) למי שקיבל תעודת עולה לפי סעיף 3 לחוק השבות, תש"י-1950 - מיום מתן התעודה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה של המערערת בנימוק לפיו אין להפיק לה תעודת עולה, ולו באופן פורמלי. נימוקו: סעיף 2(א) לחוק האזרחות קובע כי אדם שקיבל אזרחות מכוח לידה, אינו בגדר עולה מכוח חוק השבות ועל כן לא ניתן להוציא למרשתך תעודת עולה. פרשנות סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי עתה נפנה לפרשנותו של סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי בגינו נדחתה תביעת המערערת. הסעיף קובע כי יהא זכאי לגמלת נכה גם נכה שהוא "תושב ישראל שבידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות". בידה של המערערת לא מצוייה תעודת עולה או אשרת עולה לפי חוק השבות באשר היא אזרחית מכוח לידה. עם זאת ברי כי היא מקיימת את כל התנאים של עולה. היא נולדה וחיה בארצות הברית. היא הגיע לישראל על מנת להתיישב בה. אלא שהיא מנועה מלקבל תעודת עולה באשר היא ממילא מקבלת אזרחות מכוח כלל אחר, מכוח לידה. על כן אין בידה אשרת עולה או תעודת עולה כנדרש בסעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי. עלינו לפרש את דרישת הצגת אשרת עולה או תעודת עולה לאור תכליתו של הסעיף, של החריג לסעיף 196. סעיף 196 קובע כי נכה שהוא תושב ישראל יהיה זכאי לגמלת נכות כללית אם הוא מקיים את כל יתר הדרישות. סעיף 197 הוא חריג המבקש להקנות זכות כזו גם ליהודי שעלה לישראל. הביטויים "אשרת עולה" או "תעודת עולה" מהווים אינדיקציה לכך שאדם הוא עולה ועל כן הסעיף צריך שיחול על מי שממלא אחרי תנאי העלייה לישראל לפי חוק השבות. סעיף 2 לחוק האזרחות הוא הסעיף שמנע הכרה במערערת כזכאית להיבדק כנכה. סעיף זה אומר כי אדם שקיבל אזרחות מלידה, אין מקום להעניק לו אזרחות שנייה מכוח חוק השבות. אך מבחינת סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי ממלאה המערערת אחר כל התנאים הדרושים - היא יהודיה, עולה, אלא שיש לה כבר אזרחות. תכלית סעיף 197 הנ"ל הוא להעניק לנכה מסוגה גמלת נכות כללית. הדרישה לאשרת או תעודת עולה היא דרישה פורמלית המבקשת להבטיח שהנכה ימלא אחרי הדרישות של היותו עולה. טול לדוגמא זכאות של עולים חדשים לפטור ממסים למכונית בתנאי שיש להם רישיון נהיגה. התכלית היא לפטור ממס את מי שהיה זכאי לפני עלייתו לנהוג. המטרה היתה לעזור לעולה לשמר במידת מה את רמת חייו. אם במדינות מסויימות בארצות הברית לומד כל תלמיד בתיכון כמקצוע חובה נהיגה ועל כן מבלי שיהיה לו טופס של רישיון, הוא רשאי לנהוג בהיותו בוגר תיכון באותה מדינה, היעלה על הדעת כי משום שאין לו רישיון נהיגה אך הוא זכאי היה לנהוג במדינתו, הוא לא יזכה לפטור? ברי שלא לכך הכוונה. הנשיא יואל זוסמן דן בשאלה דומה בעניינו של אזרניקוב. באותו עניין ניתן פטור ממסים לעולים שהציגו בפני גובה המכס רישיון נהיגה בר תוקף (ע"א 402/76 בוריס אזרניקוב נגד מדינת ישראל (משרד האוצר, פ"ד לא(1), 270). הסעיף קבע: הנכנס היה בעל רישיון נהיגה בר-תוקף של ארץ מגוריו האחרונה, ערב כניסתו לישראל, לרכב מסוג הרכב הנרכש והציג רישיון זה בפני גובה המכס. אזרניקוב היה אסיר ציון ברוסיה וכל מסמכיו הושמדו. בית המשפט המחוזי באותו עניין נעתר לבקשת המדינה ומחק על הסף את תביעתו של אזרניקוב לקבלת פסק דין המצהיר כי הוא זכאי לפטור. נימוקה של המדינה בבקשתה ונימוקו של בית המשפט המחוזי היה שאזרניקוב אינו מסוגל להציג רישיון נהיגה בר תוקף בפני גובה המכס. הנשיא יואל זוסמן עמד על כך כי התנאי להצגת הרישיון הוא הוכחתי ולא מהותי. הדרישה המהותית היא שאזרניקוב היה כשיר לקבלת רישיון נהיגה בארץ מוצאו. מציין הנשיא זוסמן: טול דוגמה זו: תושב מדינת דרום-דקוטה שבארצות-הברית, עלה לישראל. שם במדינת מוצאו אין הנהג זקוק לרישיון. כל מי שרצונו בכך נוהג, ראה John Gunther, Inside America, Revised Bantam Edition, הערה 13, בע' 275. פלוני מבקש מגובה המכס לפטור אותו מן המס ומביא לפניו ראיות שנהג בארצות-הברית במשך עת רבה. מה יעשה גובה המכס, נוכח פני העובדה שבדרום-דקוטה אין מחייבים נהג להשיג רישיון? היסרב לפלוני מתן הפטור? התכלית היא שאדם אשר היה זכאי לנהוג בארץ מוצאו יזכה לפטור האמור. הוא הדין בענייננו. התכלית היא שאדם הזכאי להיחשב כעולה, דינו יהא כדין עולה לצורך גמלת נכות כללית. הקביעה בחוק האזרחות לפיה מי שיש לו אזרחות מכוח לידה אינו זכאי לאשרת או תעודת עולה ברורה היא. הוא אינו זקוק לאלו. אך אין פירושו שהוא אינו זכאי לזכויות הניתנות לעולה באשר הוא הלכה למעשה עולה. המערערת היא עולה לכל דבר. היא ממלאה אחרי הדרישות של היותה עולה. היא אינה זכאית לאשרת או תעודת עולה משום שאין לה צורך בם - הרי היא אזרחית מכוח לידתה לאם ישראלית. פרשנות אחרת היא טכנית ואינה ממלאה אחרי דרישות סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי בתום לב. יפה לענייננו הדוגמא אותה הביא הנשיא זוסמן: ברשימתו A bctter theory of legal interpretation, שנתפרסמה ב- vanderbilt Law Review, כרך 3, בע' 407, מביא Curtis (בע' 413, שם) עניין מאלף בו מצא עצמו איש רשות אמריקנית בסבך דומה. על-פי חיקוק אסורה היתה כניסתם של סינים לארצות-הברית, זולת אם הצטיידו עוד בארץ מוצאם באשרה אמריקנית. פלונית השיגה אשרת כניסה לאמריקה ועלתה על האניה בדרכה לשם, כשהיא בהריון. על סיפון האניה ילדה, ופקיד העליה בסן-פרנציסקו עמד נבוך: מה יעשה בתינוק שבא לחופי ארצות-הברית כשאין בידו אשרה? היתיר לו, אף-על-פי-כן להיכנס לאמריקה או שמא יחזירנו לסין? כדרכו של איש-מינהל טוב הביא את הקושיה בפני הממונה עליו, בוושינגטון, וזה השיב לו בזה לשון: "אל תהא טיפש" (במקור: be a damned fool Don't). ומוסיף הנשיא זוסמן: "אפשר לשער שגם גובה המכס הישראלי, כשיעמוד לפניו העולה הנ"ל, ינהג כעמיתו האמריקני, ואני תקווה שהממונה עליו ישיב לו אותה תשובה, ואולי לאו דוקא כעבור ארבעה חדשים". ועוד דוגמא מביא הנשיא זוסמן: ועוד דוגמה אחרת, שהיא יותר קרובה לענייננו. מן המפורסמות הוא, שיהודי הזוכה בהיתר יציאה מברית-המועצות מאבד עקב כך את אזרחותו, ונעשה אדם חסר אזרחות עד שמגיע לישראל ונעשה ישראלי מכוח חוק השבות נניח לרגע - והדבר אינו מעבר לכוח הדמיון שלנו - שמתוך רדיפת הציונות תבטל מדינת המוצא של העולה לא רק את אזרחותו, אלא גם כל רישיון או היתר שניתן לו שם אי-פעם, ורישיון נהיגה בכלל זה. יושם אל לב, כי מצבו של עולה כזה קשה שבעתיים מזה של המערער דנא, שכן לא רק המסמך אינו בידו, כי אם "ערב כניסתו לישראל" לא היה בעל רשיון נהיגה בר-תוקף בארץ מוצאו. לא רק הראיה הנדרשת אינה בידו, כי אם גם התנאי המהותי, שהמסמך בא להוכיח, לא נתקיים בו. למערערת אין תעודת עולה, היא אינה זכאית לו. אך היא אינה זכאית לו לא משום שהיא אינה עולה כדרישת חוק השבות. היא אינה זכאית משום שהיא ממילא כבר אזרחית. עם זאת ברי שהיא זכאית לזכויות של עולה, לפחות לצורך העניין שבפנינו, זכות לפי סעיף 197 לחוק הביטוח הלאומי. גוף ציבורי המבצע את תפקידו על פי חוק חייב בחובת ביצוע בתום לב מכוח סעיף 62(ב) לחוק החוזים (חלק כללי). וראה. חוק השבות קובע כי: תושבים וילדים 4. כל יהודי שעלה לארץ לפני תחילת תקפו של חוק זה, וכל יהודי שנולד בארץ בין לפני תחילת תקפו של חוק זה ובין לאחריה, דינו כדין מי שעלה לפי חוק זה. 2(א) העליה תהיה על פי אשרת עולה. (ב) אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל ..... אם מי שנולד בישראל "דינו כדין מי שעלה לפי חוק זה" הרי גם מי שהוא עולה אך הוא כבר אזרח "דינו כדין מי שעלה לפי חוק זה". פירוש בתום לב הוא פירוש הממלא אחרי תכלית הוראת חוק ולא אחר הדרישה הפורמלית. אדם הזכאי על פי הספציפיקציות שלו להיחשב כעולה אך אין בידו להציג תעודת עולה משום שהוא ממילא כבר אזרח מכוח הוראה אחרת, אין לשלול ממנו זכות הנתונה לו על פי אותן ספציפיקציות. עמד על כך הנשיא זוסמן באותו עניין: רשות ישראלית העומדת על הצגת הראיה אינה פועלת בתום-לב כמצוות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. העיקרון המונח ביסודו של סעיף 39 הנ"ל מקורו במשפט הקונטיננטלי ואין הוא מוגבל לדרכי הביצוע של חיוב קיים בלבד. עיקרון זה מחייב מעבר לזה, בהיותו ביטוי של כלל ההתנהגות האוניברסלי, הנדרש בין אדם לחברו, וכן בין אדם לרשות, אשר-על-כן הוא חל גם במשפט הציבורי: בג"צ 321/75 ,135/75, (סאי-טקס קורפוריישן בע"מ, ואח' נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל (673 (1.), וראה סעיף 61 (ב) לחוק הנ"ל (הכוונה לחוק החוזים (חלק כללי) - א.ב.). יש אם כן לדחות את מסקנת בית הדין האזורי (השופטת אפרת לקסר ונציג הציבור מר ירח גלטר בתיק בל 092530/99). דין הערעור להתקבל. המוסד לביטוח לאומי ישלם למערערת הוצאות משפט בסך -.3,500 ₪ תוך 30 יום. השופט יגאל פליטמן אין לפקוד "עוון" אמהות על בנות. המערערת נולדה בחוץ לארץ. ליקויה נגרם אף הוא בחוץ לארץ. המערערת עלתה בפועל ארצה בגיל 25. בנסיבות אלה, ועל פי תכליתו של סעיף 197 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 להכיר בזכאותם של עולים חדשים לנכות על פי הפרק בדבר ביטוח נכות; אין מקום לאבחן בינה לבין מי שבידו אשרת עולה או תעודת עולה ואשר נולד בחוץ לארץ להורים אשר לא ירדו את הארץ. דין אחד חייב להיות לשניהם. משכך הם הדברים, אין להחיל על המערערת את הסיפא של סעיף 2 (א) לחוק האזרחות, התשי"ב - 1952 (להלן - חוק האזרחות), אלא יש לראותה לענייננו כזכאית לאשרת עולה או לתעודת עולה מכח סעיפים 1 - 3 לחוק השבות, התש"י - 1950 וסעיף 2 (א) רישא לחוק האזרחות. לאור זאת, הנני מצטרף במקרה מיוחד זה לתוצאה אליה הגיעה חברתי סגנית הנשיא. השופטת נילי ארד 1. מקובלת עלי התוצאה אליה הגיעה חברתי סגנית הנשיא השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין והנמקתה, ככל שהיא חלה על המקרה מושא הערעור ובגבולותיו. 2. בדומה לענייננו, נדרש בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק למעמדה של בת להורים יהודים שהמירו דתם מרצון והשתייכו לעדת ה"יהודים המשיחיים". יפים דבריה של השופטת שושנה נתניהו באותה פרשה, בהתאמה הנדרשת, לערעור שלפנינו: " הבת הקטינה... היא בת לאם שבעת לידתה הייתה יהודיה, ונכדה לסב וסבתא יהודים מצד אמה. היא היום כבת 16 וגדלה כ"יהודיה משיחית" מאז היותה בת ארבע, כשאמה הפכה ל"יהודיה משיחית". לא הועלתה טענה, אף לא הובאה כל ראיה, כי אמונתה שונה משל הוריה. אך אף שכ"יהודיה משיחית" היא אינה יהודיה אלא "בת דת אחרת" במובן סעיף 4ב' לחוק השבות, מוקנות לה זכויות של יהודי מכוח סעיף 4א(א) הנ"ל. ואף כי נולדה יהודיה (כבת לאם שהייתה אז יהודיה) אין הסיפא של סעיף 4א(א) - "להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון" - מתקיים בעניינה בשל היותה קטינה בעת שהוריה הפכו להיות יהודים משיחיים. זכויותיה לפי סעיף 4א(א) כלא יהודיה הן כזכויות יהודי לפי חוק השבות. כשם שזכותו של יהודי לקבל אשרת עולה מוקנית לו אם הביע את רצונו להשתקע בישראל, כן זכותה תלויה בהבעת רצון כזו. אך בהיותה קטינה, לא די בהבעת רצונה שלה. היא נתונה לאפוטרופסות של הוריה הכוללת גם את קביעת מקום מגוריה (סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962), לא כל שכן את קביעת המקום בו תשתקע". (בג"ץ 758/88, בג"ץ 431/89, בג"ץ 2901/90 קנדל ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505). כך גם בענייננו. ההחלטה בדבר העתקת מקום מגוריה של המשפחה מישראל לארצות הברית התקבלה על ידי הוריה של המערערת. המערערת לא הייתה בעלת רצון חופשי להחליט בדבר גורלה, בדבר עתידה או בדבר קיום הקשר עם מדינת ישראל או ניתוקו. משעה שבאה לאוויר העולם, במקום לידתה בארצות הברית, היו הוריה אפוטרופסים עליה ואדונים לגורלה. לפיכך, ובהעדר החלטה רצונית ומודעת של המערערת, אין בהחלטה שקיבלו הוריה להשתקע מחוץ לישראל כדי לפגוע בזכויותיה. 3. משכך הוא, לא תעמוד למערערת לרועץ אזרחותה הישראלית מכוח לידה, ובכל הנוגע לגמלת נכות יהא דינה כדינו של "עולה לפי חוק השבות" שהיה "לאזרח ישראלי מכוח שבות" כאמור ברישא לסעיף 2(א) לחוק האזרחות תשי"ב-1952. בהתאם, ונוכח תכליתו של סעיף 197(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, דין הערעור להתקבל, באופן שתוכר זכאותה של המערערת לגמלת נכות לפי הפרק בדבר ביטוח נכות בחוק הביטוח הלאומי. נציג ציבור מר דב פרנקל אני מצטרף לפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין. נציג ציבור מר צבי גינזברג 1. פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (בל 092530/99; השופטת אפרת לקסר ונציג הציבור מר גלטר) מנתח אל נכון את סעיף 196(א) וסעיף 197(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ח-1995. בהיות סעיף 197(א) חריג לכלל שנקבע בסעיף 196(א), צודק בית הדין האזורי בנתנו (ס' 6 לפסה"ד) פרשנות דווקנית ומצמצמת לסעיף זה. לא בכדי הגדיר המחוקק בסעיף 197(א) "עולה" כ"תושב ישראל שבידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות". 2. למערערת הוקנתה אזרחות ישראלית מכוח לידה, ואין היא בגדר "עולה" מכוח חוק השבות. 3. אני מסתייג מן הפרשנות המרחיבה לסעיף 197(א) של סגנית הנשיא; הדרישה לתעודת עולה אינה "דרישה פורמלית", כלשון פסק דינה, אלא תנאי הכרחי לזכאות המערערת לקצבת נכות כללית, שלא התקיים. 4. אף הערת בית הדין האזורי, "כי חריג לכלל כאמור יש לפרש בצמצום ובדיוק... כדי לחסוך בכספי הציבור" צריכה להישמע, וביתר תוקף נוכח הקיצוצים בקצבאות המשיב בשנים האחרונות. 5. על כן אני סבור, כי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי בת"א - יפו להתאשר מטעמיו, ודין הערעור להידחות. 6. אין צו להוצאות. סוף דבר - הוחלט כאמור בפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין. נכותמסמכיםמשרד הפניםקצבת נכותנכות כלליתתעודת עולהעולים חדשים