חוק הסחר הימי העותומני

חוק הסחר הימי העותומני (מיום 6 לחודש רביע אוול 1280 (1863), תוקן בשנת 1287 (1870) ו-1292 (1875)) פרק א' 9-1. (בוטלו לפי סעיף 118 לחוק הספנות (כלי שיט), תש"ך-1960. פרק ב' : תפיסתן ומכירתן של אניות 10. כל אניה יכול שיוטל עליה עיקול ותימכר ביד בית משפט; זכות היתר של הנושים תוסדר לפי הוראות הנוהל הבאות. 11. אין להתחיל בהליכי עיקול אלא בתום 24 שעות אחרי מתן צו לתשלום הניתן לבקשת נושה מעקל. 12. במקרה של חוב ללא זכות יתר על אניה יימסר הצו באמצעות השלטון המקומי לבעלים עצמו או למקום מגוריו; הצו יכול שייוצא כנגד רב החובל של האניה אם החוב נמנה על החובות שאפשר שיהיו להם זכויות יתר על האניה בהתאם להוראות סעיף 5. 13. כעבור 24 שעות לאחר מתן הצו, אם הנושה לא קיבל המגיע לו, יתחיל השלטון, לפי בקשת הנושה, בהליכי עיקול האניה בדרך הבאה: פקיד בלווית שמש בית המשפט שמונה על ידו יעלו ביחד עם 2 עדים על האניה ויערוך את דו"ח העיקול; הפקיד יפרט בדו"ח מקצועו וכתובתו של הנושה עבורו הוא פועל, וכן את זכותו בשמה הוא פועל, את הסכום שהוא מבקש להיפרע, כתובת הנושה אצל אדם המתגורר במקום מושבו של בית המשפט המסחרי בפניו תיערך מכירת האניה ומקום עגינתה של האניה המעוקלת, שמות הבעלים של האניה ורב החובל, השם, הסוג וכוח הקיבול של האניה, רשימה ותיאור של הבוציות, הסירות הקלות, החיבל, המכשירים, כלי הנשק, התחמושת והצידה; כמו כן יעמיד הוא שומר. 14. אם בעל האניה המעוקלת מתגורר בעיר מושב בית המשפט המסחרי אשר בתחומו נערך העיקול או במרחק 6 שעות מעיר זו, ימסור לו המעקל תוך 3 ימים העתק של דו"ח העיקול ויודיע לו שעליו להופיע בתוך הזמן המקובל לפני בית המשפט כדי להיות נוכח במכירת הדברים המעוקלים; אם הבעלים מתגורר במקום מרוחק יותר, ההודעות וההזמנה יימסרו עבורו לרב החובל של האניה המעוקלת, או, בהיעדרו לאיש המייצג את הבעלים או את רב החובל ובמקרה זה יוארך מועד מתן ההודעות ביום אחד עבור כל יום - הליכה ממקום מושב בית המשפט למקום מגוריו, אם הוא מתגורר ביבשת האימפריה; אם הבעלים מתגורר מחוץ ליבשת האימפריה או בחו"ל, מועד ההזמנה יהיה זה הקבוע למקומות שונים בהתאם לסעיף 12 לחוק הפרוצדורה המסחרית, מלבד היוצא מן הכלל הנזכר בפיסקה הראשונה של סעיף 10 לאותו חוק. 15. המכירה המצווה בצו בית משפט מבצעים אותה בפני שופט שנתמנה באותו צו ובמכירה פומבית שקדמו לה הכרזות, פרסומים ומודעות בכתב כנאמר להלן. 16. אם נשוא העיקול הוא אניה אשר הקיבול שלה הינו מעל ל-10 טונות או 400 קילו, ייעשו 3 הכרזות ומתן מודעות של הדברים העומדים למכירה; ההכרזות והמודעות ייעשו זו לאחר זו כל שמונה ימים בסביבות הנמל, בבורסה ובככרות הציבוריות העיקריות של מקום עגינת האניה; ההודעה תפורסם בעתונים אם ישנם כאלה במקום מושב בית המשפט המסחרי בפניו מתנהל העיקול; אם אין עתונים כאמור, יפורסם הדבר באחד העתונים מאלה המופיעים בסביבה הקרובה ביותר. 17. תוך יומיים לאחר כל הכרזה ופרסום יש להדביק מודעות על התורן הגדול של האניה המועקלת, וכן על השער המרכזי של בית המשפט שבו מתקיימים הליכי העיקול, וכן בככר המרכזית וברציף הנמל שבו עוגנת האניה וכן בבורסת המסחר ובמקרה שאין כזו, בשער השלטון המקומי. 18. ההכרזות, הפרסומים והמודעות יציינו את שמו, מקצועו וכתובתו של התובע, עילת תביעתו, סכום התביעה, כתובתו במקום מושב בית המשפט ובמקום עגינת האניה; שמו וכתובתו של בעל האניה המעוקלת, שם האניה, ואם זו מחומשת, שם רב החובל, קיבול האניה, המקום שבו היא נחה או צפה; שמות השופט ושמש בית המשפט; הצעת מחיר הראשונה ולבסוף ימי קבלת קהל לקבלת הצעות. 19. אחרי ההכרזה הראשונה, יתקבלו הצעות ביום שנקבע במודעה; השופט הממונה על המכירה הפומבית ימשיך לקבל הצעות לאחר כל הכרזה משמונה ימים לשמונה ימים עד ליום שייקבע בצו מטעמו. 20. אחרי ההכרזה השלישית, זוכה המציע המחיר הגבוה ביותר, בשעת כיבוי הנרות שהודלקו בתחילת המכרז, בהתאם למנהג; למרות האמור בסעיף זה רשאי השופט הממונה, בתקוה לקבל מחיר יותר גבוה, להעניק דחייה אחת או שתיים בת שמונה ימים כל אחת אשר יפורסמו ויודבקו ברבים; ברם, אם הדחיה שהוענקה אינה מביאה הצעת מחיר גבוהה יותר תחולט האניה למציע המחיר הגבוה ביותר לפני הדחיה האמורה. 21. אם העיקול חל על סירות, בוציות וכלי שיט אחרים בעלי-קיבול של 10 טונות או 400 קילו או פחות מכן, אין צורך לשמור על ההליכים הרשמיים הנזכרים לעיל והמכרז ייערך בפומבי לאחר פרסום ברציף במשך 3 ימים רצופים, עם הדבקת מודעה על התורן או, אם אין כזה, במקום אחר של כלי השיט הנראה לעין וכן על דלת בית המשפט; בין יום פרסום הודעת העיקול לבין המכירה יהיה פרק של שמונה ימים, להוציא את יום פרסום ההודעה. 22. המכירה הפומבית של האניה מפסיקה את תפקידיו של רב החובל, מלבד שעליו לתבוע, אם יש מקום לכך, את בעל האניה וערביו וכל אלה שהתחייבו כלפיו. 23. תוך 24 שעות מהמכירה הפומבית, חייבים הזוכים במכירה הפומבית של אניות מכל כוח-קיבול שהוא, לשלם לשופט הממונה מטעם בית המשפט שליש אחד ממחיר המכירה הפומבית ולהמציא בעד שני השלישים הנותרים ערובה בת-פרעון ביד נתין עותומני אשר יהיה יחד עמו, זה עם זה יחדיו חייבים לשלם את שני השלישים האמורים בפרק זמן של 11 יום מיום המכירה הפומבית, פן ייאלצו לכך באכיפה גופנית; האניה תועבר לקונים רק לאחר ששלמו שליש אחד ממחיר המכירה הפומבית ולאחר המצאת הערובה, אך תמצית הפרטיכל של המכירה הפומבית לא תימסר להם אלא לאחר תשלום מלא של יתרת שני השלישים תוך פרק הזמן הקצוב; במקרה של אי-תשלום, בין של השליש הראשון ובין של שני השלישים הנותרים וכן במקרה של אי-המצאת ערובה כאמור למעלה, תועמד האניה שוב למכירה ותימכר 3 ימים לאחר פרסום חדש והדבקת מודעה חד-פעמית, למציע הגבוה ביותר מצד הקונים או הערבים, אשר יחוייבו גם הם באכיפה גופנית, בתשלום הגרעון, אם ישנו והנזקים, פיצויים וההוצאות, במקרה שהשליש ששולם אינו מכסה כל אלה; היתרה, אם ישנה, תוחזר למציע הגבוה ביותר. 24. דרישות נפרדות למכירת חלק מן האניה והחפצים המעוקלים ייעשו ויודיעו עליהן לרשם בית המשפט לפני המכירה הפומבית; אם מוגשות הבקשות הנפרדות לאחר קיום המכירה הפומבית יראו אותן, במלוא זכותן, כהתנגדויות למסירת הסכומים הנובעים מן המכירה. 25. המבקש או המתנגד יש להם 3 ימים להגיש את נימוקיהם והמשיב יש לו גם כן 3 ימים להגיש תשובתו; המשפט יובא לשמיעה בהזמנה רגילה. 26. במשך 3 ימים לאחר יום המכירה הפומבית יתקבלו התנגדויות למסירת כספי המחיר; לאחר חלוף זמן זה, הן לא יתקבלו זולת אם הן לעודף הסכומים המגיעים לנושים המעקלים. 27. הנושים המשיבים ימציאו לרשם בית המשפט המסחרי או אם אין כזה, לסמכות שציוותה על המכירה, את עילות זכויותיהם תוך 3 ימים הבאים לאחר ההזמנה שנשלחה להם על ידי הנושים התובעים או על ידי בעל האניה המעוקלת או על ידי נציגיו; לא עשו כן, תתבצע חלוקת כספי המחיר המתקבלים מן המכירה כפי שנקבע למעלה, מבלי שיובאו בחשבון. 28. מיון הנושים וחלוקת המזומנים בין הנושים בעלי זכות-יתר ייעשו בהתאם לסדר שנקבע בסעיף 5; בין יתר הנושים - יחסית לחובות המגיעים להם; מיון נושה כוחו יפה הן לקרן, הן ריבית ולהוצאות. 29. אין לעקל אניה העומדת להפליג זולת עבור חובות שנעשו לצורך המסע הנוכחי ואף במקרה זה, מתן ערובה מונע הטלת עיקול; רואים אניה כעומדת להפליג כאשר רב החובל מצויד בניירות עבור מסעו. פרק ג' 34-30. (בוטלו לפי סעיף 233(2) לחוק הספנות (ימאים), תשל"ג-1973). פרק ד' 64-35. (בוטלו לפי סעיף 233(2) לחוק הספנות (ימאים), תשל"ג-1973). פרק ה' 91-65. (בוטלו לפי סעיף 233(2) לחוק הספנות (ימאים), תשל"ג-1973). פרק ו' : שכירת-אניות והובלה בהן 92. כל חוזה לשכירת אניה יהיה בכתב; הוא יציין: שם, קיבול ולאומיות האניה, שם רב החובל; שם המשכיר והשוכר; מקום ופרק הזמן שהוסכם לטעינה ופריקה; דמי ההובלה; שכירת האניה הינה שלמה או חלקית; הפיצויים המוסכמים למקרה של איחור בטעינה או בפריקה. 93. אם לא נקבע בין הצדדים משך זמן הטעינה והפריקה של האניה הרי אלה ייקבעו בהתאם לנוהג המקום אם קיים כזה ואם אין כזה הרי הוא 15 ימי עבודה רצופים לאחר שרב החובל הודיע שהוא מוכן לטעון ולפרוק. 94. אם יש לטעון או לפרוק חלק מן המטען במקום אחד וחלק אחר במקום אחר, זמן הטעינה או הפריקה מותלה במשך מסע האניה ממקום אחד לשני ואין מביאים אותו בחשבון. 95. אם האניה מושכרת חודשית, בהעדר תנאי נוגד, מתחילה השכירות מיום הפלגת האניה. 96. אם קיים איסור מסחר עם ארץ היעד של האניה לפני הפלגת האניה לדרכה, מתבטלים החוזים ללא תשלום פיצויים מצד אחד למשנהו; המטעין ישא בהוצאות הטעינה והפריקה של סחורותיו. 97. במקרה של כוח עליון זמני המונע לפי שעה את הפלגת האניה, החוזים ממשיכים להתקיים ואין מקום לתביעות פיצויים בשל האיחור; כמו כן הם ממשיכים להתקיים ואין מקום להגדלת דמי השכירות אם אירע מקרה של כוח עליון בעת המסע. 98. המטעין רשאי בעת עצירת האניה לפרוק את סחורותיו על חשבונו בתנאי שהוא יטעין אותן שוב או ישפה את רב החובל. 99. במקרה של הסגר בנמל הייעד, חייב רב החובל, בהעדר הוראות נוגדות, להמשיך לנמל קרוב שיותר לו להתקרב אליו ולהמתין שם להוראות המטעין או מקבל המטען, לאחר שהודיעם על מצבו. 100. האניה, החיבל ומכשירי האניה, דמי השכירות והסחורות הטעונות אחראיות, לפי הענין, לביצוע ההסכם. פרק ז' : שטרי מטען 101. שטר המטען יכול שייעשה לאדם פלוני או לפקודתו או למוכ"ז וצריך לבטא את המהות והכמות, וכן הסוגים או האיכויות של החפצים העומדים להובלה; הוא יציין, בנוסף לכך, השם והשם הפרטי של המטעין; השם והכתובת של מקבל המטען; השם והכתובת של רב החובל; השם, הקיבול והלאומיות של האניה; מקום ההפלגה והיעד; הוא ינקוב את דמי השכירות; הוא יציין בשולים הסימנים והמספרים של החפצים שיש להוביל. 102. כל שטר מטען ייעשה ב-4 עותקים לפחות - 1 עבור המטעין; 1 עבור מקבל המטען; 1 עבור רב החובל; 1 עבור הבעל או בונה האניה; המטעין ורב החובל יחתמו על ארבעת העותקים תוך 24 שעות לאחר ההטענה; המטעין חייב להמציא לרב החובל, תוך פרק זמן זה, קבלות על הסחורות שהוטענו. 103. שטר המטען שנערך בצורה שנקבעה למעלה מחייב את כל הצדדים המעונינים במטען וביניהם ולבין המבטחים, מלבד האחרונים שעליהם מוטל להוכיח היפוך דברים. 104. במקרה שקיימים מספר שטרי מטען שונים עבור מטען אחד, רואים את זה הנמצא בידי רב החובל כתקף אם הוא מולא ביד המטעין או ביד סוכנו; שטר המטען המוצג על ידי המטעין או מקבל המטען יבוא אחריו, אם הוא מולא ביד רב החובל. 105. כל סוכן או מקבל מטען המקבל הסחורות הנזכרות בשטרי מטען או בחוזי השכירות חייב לתת קבלה עבורן לרב החובל שהוא מצדו ידרוש אותה, שאם לא יעשו כן, יהיו צפויים לתשלום כל הפיצויים לרבות אלה הנובעים מאיחור; כמו כן חייב רב החובל לדרוש קבלה עבור הסחורות שהוא מסר למקבל ואם לא עשה כן חייב הוא להצטייד בתעודה של המכס המאשרת פריקת הסחורות, בהתאם לשטר המטען, שאם לא יעשה כן יהיה צפוי לתשלום פיצויים כלפי הבעלים או מקבלי המטען. פרק ח' : דמי שכירות אניה 106. דמי שכירות אניה נקבעים בהסכמת הצדדים; הם נקבעים בחוזה השכירות או בשטר המטען; הם ניתנים עבור מלוא האניה או חלקה בלבד, עבור מסע שלם או זמן מוגבל, לפי טונה, לפי קילו, לפי קוינטל, באופן כולל או לפי מטען מעורב, בציון קיבול האניה. 107. אם האניה נשכרת בשלמות והשוכר אינו נותן מלוא שכרו של רב החובל, אין רב החובל רשאי לקחת סחורות אחרות ללא הסכמת השוכר; השוכר זוכה בשכר הסחורות המשלימות את מטען האניה שהוא שכר בשלמות. 108. אם השוכר לא הטעין דבר בפרק הזמן הקבוע בחוזה השכירות או בחוק, הברירה בידי המשכיר לתבוע את הפיצוי הקבוע בחוזה השכירות עבור האיחור ובהעדר תנאי בענין זה בחוזה יוכל הוא לתבוע פיצוי שייקבע בידי מומחים לדבר או לבטל את חוזה ההובלה ולתבוע מאת השוכר מחצית דמי השכירות ויתר הזכויות שהוסכם עליהן; במקרה זה שהשוכר לא הטעין דבר בפרק הזמן האמור, הברירה בידו, לפני תחילת ימי המתנה נוספים,2 לבטל את החוזה ולשלם למשכיר או לרב החובל מחצית דמי השכירות והזכויות האחרות שהוסכם עליהם בחוזה השכירות. 109. אם השוכר הטעין בפרק הזמן הקבוע רק חלק מן הסחורות כמוסכם בחוזה השכירות, יש לו למשכיר ברירה או לרכוש פיצויים כאמור בפסקה הראשונה של הסעיף הקודם או לבצע את המסע עם החלק של הסחורות המוטענות כבר; במקרה האחרון ישולם למשכיר שכר משלם. 110. אם השוכר מטעין סחורות ביתר על המוסכם, הוא ישלם דמי השכירות היתרים על המחיר שנקבע בחוזה-השכירות. 111. המשכיר או רב החובל שהצהירו שהאניה בת-נשיאה של מטען גדול מזה הקיים למעשה יהיו אחראים להפחתה יחסית של מחיר המטען ולתשלום פיצויים כלפי השוכר; אולם אם ההצהרה סוטה מן כוח הנשיאה האמיתי של האניה עד 3% או אם היא מתאימה לתעודת הקיבול, לא יובא ההפרש בחשבון. 112. אם הושכרה אניה על בסיס מטען מעורב והמשכיר או רב החובל קבעו הארכת זמן שבה תוטען האניה, תפליג האניה כעבור ההארכה האמורה עם הרוח הנוחה הראשונה אלא אם הוסכם על דחיה נוספת עם המטעינים. 113. אם הושכרה אניה על בסיס מטען מעורב ולא נקבע פרק להטענה, יכול כל אחד מן המטעינים למשוך את סחורותיו בהחזרת שטרי המטען החתומים ביד רב החובל ובמתן ערובה עבור שטרי המטען שנשלחו כבר ובתשלום, חוץ לדמי הטעינה ופריקה וכן הוצאות הטעינה החוזרת של סחורות אחרות שיש צורך להזיזן, מחצית דמי השכירות המוסכמים; ברם, אם האניה טעונה כבר שלושה רבעים ממטענה, חייב רב החובל, לפי דרישת רוב המטעינים, להפליג עם הרוח הנוחה הראשונה 8 ימים לאחר התביעה מבלי שיוכל מטעין למשוך את סחורותיו. 114. אם סחורות הוטענו על אניה ללא ידיעת המשכיר או רב החובל יכול הוא, אם האניה נמצאת עדיין במקום הטעינה ולאחר מתן הודעה כדין למטעינים לקחתם בחזרה, להורידם ליבשה במקום האמור או לקחת את דמי השכירות הגבוהים ביותר המשתלמים באותו מקום עבור סחורות ממהות דומה; אולם אם נוכח לדעת דבר קיום הסחורות האמורות רק לאחר הפלגת האניה, אינו רשאי לפורקם אלא במקום היעד ושמורה לו הזכות לקבל שכר הובלה לפי המחיר האמור למעלה. 115. מטעין המושך את סחורותיו במשך המסע חייב לשלם שכר הובלה משלם וכל ההוצאות בשל הזזת הסחורות שאירעו עקב הפריקה; אם הסחורות נמשכו בגין מעשיו או מחדליו של רב החובל, לא זו בלבד שלא תהיה לו זכות כלשהי לדמי הובלה אלא הוא אחראי לכל ההוצאות וכן לתשלום פיצויי נזיקין אם היו כאלה בגין סיכול חוזה-השכירות. 116. אם האניה מעוכבת בעת ההפלגה, במשך המסע או במקום היעד של הפריקה, בגין מעשה או רשלנות של השוכר או של אחד המטעינים, חייבים השוכר או המטעין כלפי המשכיר, רב-החובל או המטעינים האחרים לשלם הוצאות ופיצויי נזקים הנובעים מן האיחור; אם נשכרה האניה למסע הלוך וחזור והאניה חוזרת ללא מטען או עם מטען לא מושלם, יקבל רב החובל שכרו מושלם וכן ריווחי האיחור, אם היה איחור. 117. המשכיר או רב החובל חייבים גם הם כלפי השוכר בתשלום פיצויים אם בשל רשלנותם עוכבה האניה או התאחרה בזמן ההפלגה, במשך המסע או במקום יעד הפריקה; הפיצויים הנזכרים בסעיף זה ובסעיף הקודם יוסדרו בידי מומחים לדבר. 118. אם רב החובל נאלץ לעשות שיפוצים באניה במשך המסע, חייבים השוכר או המטעין לחכות עד שהאניה תשופץ או לפרוק את סחורותיהם בשלמם שכר מושלם וכן את ההיזקים הכללים, אם ישנם; אם האניה נשכרה חודשית, אין לשלם שכר הובלה כל משך זמן התיקונים; כמו כן אין העלאת שכר אם האניה נשכרה עבור המסע כולו; אם האניה אינה ניתנת לתיקון, חייב רב החובל לשכור אחרת או אחרות על חשבונו וזאת מבלי שיוכל לדרוש הוספה לשכר ההובלה, כדי להוביל את הסחורות ליעדם; אם רב החובל לא הצליח לשכור אניה אחרת או אחרות אין לשלם שכר הובלה אלא יחסית למסע שכבר בוצע3, במקרה האחרון, תיעשה העברת הסחורות בידי כל אחד מן המטעינים ורב החובל חייב להודיעם את המצב בו הוא נתון וינקטו במשך זמן זה בכל האמצעים הנחוצים לשמירת המטען; הכל, באין תנאי נוגד בין הצדדים. 119. רב החובל מפסיד את שכר ההובלה והוא אחראי לתשלום פיצויים כלפי השוכר אם זה מוכיח שבעת הפלגת האניה היא היתה בלתי כשירה להפליג; הראייה בענין זה תהיה קבילה למרות ואף אם היא עומדת בניגוד לתעודות בקורת בעת הפלגה. 120. יש לשלם שכר הובלה עבור סחורות שרב החובל נאלץ למכור אותן כדי לספק מזון ולעשיית תיקונים וצרכים דחופים אחרים לאניה ועליו לחשב את ערכם לפי המחיר שיתקבל עבור יתרת הסחורות או עבור סחורה מאיכות דומה במקום הפריקה, אם האניה מגיעה לנמל בשלום; במקרה של אובדן האניה, חייב רב החובל בתשלום הסחורות לפי מה שמכר אותן בניכוי שכר הובלה יחסי להתקדמות המסע; מלבד בשני המקרים האלה, שמורה זכותם של בעלי האניה לפי סעיף קטן 2 בסעיף 30; אם כתוצאה של מימוש זכות זו יווצר נזק לאלה אשר למענם נמכרו הסחורות או הושמו במשכון, יתחלק הנזק יחסית לערכן של סחורות אלה ושל כל אלה שהגיעו ליעדן או שניצלו מן הטביעה אחרי המאורעות בים שהצריכו את המכירה או המישכון. 121. אם אירע איסור סחר עם הארץ אליה עושה האניה את דרכה והיא נאלצת לשוב עם מטענה, לא מגיע לרב החובל אלא שכר הובלה של הלוך בלבד ולא חזור, אף אם האניה נשכרה למסע הלוך-וחזור. 122. אם האניה מעוכבת באופן זמני בלבד במשך מסעה בפקודת מעצמה, אין לשלם שכר הובלה כלשהו לכל משך עיכובה, אם האניה נשכרה חודשית; כמו כן אין העלאה בשכר ההובלה אם האניה נשכרה עבור מסע; רואים את הוצאות הכלכלה ושכרם של הצוות, במשך זמן עיכוב האניה, כהיזק ((avaries; המטעין רשאי, במשך תקופת העיכוב, לפרוק את סחורותיו על חשבונו, ובתנאי שיטעינם שוב על חשבונו או שישפה את המשכיר או את רב החובל. 123. רב החובל נוטל שכר הובלת הסחורות שנזרקו לים למען בטחון הכלל, כמתחייב מהשתתפות כללית. 124. אין לשלם שכר הובלה עבור סחורות שנאבדו בהיטרפות או עלייה על שרטון, או נשדדו בידי שודדים או נלקחו שלל בידי אויב; רב החובל יחזיר שכר הובלה ששולם לו מראש, בהעדר הסכמה נוגדת. 125. אם האניה והסחורות ניפדו או אם הסחורות נצלו מן ההיטרפות בעזרת רב החובל יקבל הלה שכרו מושלם עד מקום הלכידה או ההיטרפות, אם אין באפשרותו להובילן למקום יעדן; הוא מקבל שכר מושלם בהשתתפו בפדיון אם הוא מוביל את הסחורות ליעדו; אם רב החובל לא השתתף במעשה ההצלה, אין לשלם לו שכר כלשהו עבור הסחורות שניצלו בים או על החוף ונמסרו לאחר מכן לצדדים המעונינים. 126. במחיר הפדיון משתתפים הסחורות, האניה ושכר ההובלה בעוד שכר המלחים אינו משתתף; ההשתתפות האמורה נעשית לפי המחיר השוטף של הסחורות במקום פריקתן, אחרי ניכוי ההוצאות ועל מחצית ערך האניה באותו מקום ומחצית שכר ההובלה. 127. אם מקבל-המטען מסרב לקבל את הסחורות, יכול רב החובל, לאחר שימציא לו דרישה רישמית לקבלן, לגרום למכירת הסחורות בצו של בית המשפט המסחרי בשלמות או חלק מהן כדי תשלום שכר ההובלה, נזקים והוצאות ולמתן צו לשמירת היתרה, אם ישנה; במקרה שהסכום אינו מספיק, שמורה בידו תרופתו כנגד המטעין. 128. רב החובל אינו רשאי לעכב את הסחורות באניתו בגין אי-פרעון שכר-ההובלה, היזקים כלליים והוצאות שנגרמו לו; הוא רשאי לדרוש החזקתן ביד צד שלישי עד פרעון המגיע לו, ואם הן צפויות לכלייה הוא יכול אף לדרוש את מכירתן, אלא אם כן מקבל-המטען ממציא ערובה לתשלום; אם קיים היזק כללי ואין אפשרות לשפותו מיד רשאי הוא לדרוש הפקדה שיפוטית של סכום כסף אשר השופט יקבע או מתן ערובה בת-פרעון. 129. רב החובל מועדף על פני כל הנושים לתשלום שכר-ההובלה, ההיזקים וההוצאות על סחורות מטענו במשך שבועיים לאחר מסירתם ואם לא עברו לידי צד שלישי, זולת מקרה החזקה הנזכר בסעיף הקודם. 130. במקרה של פשיטת רגל של המטעינים או התובעים לפני תום השבועיים שומר רב-החובל את זכות-היתר על הסחורות האמורות כנגד כל נושי פושטי-הרגל לתשלום שכר-ההובלה, ההיזקים וההוצאות המגיעים לו. 131. במקרה ששכר-ההובלה מוסכם לפי מספר, מידה או משקל זכאי רב-החובל לתבוע שהסחורות ייספרו, יימדדו או יישקלו בזמן הפריקה ואף, אם הוא נמנע מלדרוש זאת, זכאי מקבל-המטען לעמוד על הזהות, המספר, המידה או המשקל אף בעדותם בשבועה של אלה שהועסקו לביצוע הפריקה. 132. אם קיימת השערה שהסחורות ניזוקו, נתקלקלו, נגנבו או פחתו רשאים רב החובל ומקבל-המטען או כל צד מעונין לדרוש שהסחורות יבוקרו וייבדקו מטעם בית המשפט ושהנזקים יוערכו בעודם על גבי האניה לפני הפריקה; אם הנזק או הפחת אינם ניכרים לעין יכולה הבקורת מטעם בית המשפט להיעשות אף לאחר שהסחורות עברו לידי מקבלי-המטען ובלבד שזו תיעשה תוך ארבעים ושמונה שעות אחרי הפריקה ושזהות הסחורות תאומת בהתאם להוראות הסעיף הקודם או באורח חוקי אחר; למקבלי המטען שמורה הזכות שהסחורות יבוקרו וייבדקו מטעם בית המשפט תוך ארבעים ושמונה שעות לאחר מסירתן אף אם פטרו את שטר-המטען או נתנו קבלה נפרדת ובלבד שהפטור או הקבלה מציינים שקיימת השערה שהסחורות ניזוקו, נתקלקלו, נגנבו או פחתו. 133. כאשר המשכיר ורב-החובל ביצעו לשביעות רצון המוטל עליהם בחוזה השכירות, לא יוכלו השוכר או המטעין לדרוש הפחתה של שכר-ההובלה המוסכם. 134. המטעין אינו רשאי לזנוח את הסחורות תמורת שכר-ההובלה שמחירן פחת או שירדו בערכן מחמת מום עצמי או באורח מקרי; אך אם חביות המכילות יין, שמן, דבש או נוזלים אחרים נזלו במידה כזאת שהן התרוקנו לגמרי או כמעט לגמרי, יכול שהחביות האמורות יוזנחו תמורת שכר-ההובלה. פרק ט' : נוסעים 135. אם האניה אינה מיועדת, דוגמת אנית-דואר או אנית נוסעים, להסעת נוסעים, אין לדרוש מרב-החובל שיסיע נוסעים שאין להם ענין כלשהו במטען. 136. נוסע שנתקבל צריך לציית לכל הוראות רב החובל הנוגעות לסדר הטוב באניה. 137. מחיר הנסיעה ייקבע בחוזה (או בכרטיס נסיעה שיכול שיהיה למוכ"ז או בשם הנוסע); אם הנסיעה בוצעה ללא הסכם בכתב על המחיר אפשר יהיה לקובעו בהיקש שייעשה, בהעדר הסכמה בין הצדדים, בידי בית המשפט לאחר קבלת חוות-דעת של מומחים לדבר. 138. אם בחוזה או בכרטיס הנסיעה נקוב שם הנוסע אין הלה יכול לוותר על זכותו לטובת אחר ללא הסכמת רב החובל. 139. אם לפני או אחרי תחילת המסע אין הנוסע עולה, או אם לאחר שירד מן האניה אינו חוזר אליה בזמן הקבוע להפלגתה, רשאי רב-החובל להפליג ואין הוא חייב לחכות לו והנוסע יחוייב לשלם דמי נסיעה מלאים. 140. אם לפני תחילת המסע מצהיר הנוסע שברצונו לבטל את חוזה הנסיעה או אם לא הצהיר הצהרה כזאת מוכח שהוא עוכב מלעלות לאניה בשל מותו או מחמת מחלה או מחמת תאונה אחרת הנוגעת לגופו הוא יחוייב לשלם רק מחצית דמי הנסיעה; אם אין הנוסע מוסר הצהרה כזאת או אם אחת התאונות המצויינות למעלה נארעת רק לאחר תחילת המסע יצטרך הנוסע לשלם מחיר נסיעה מלא. 141. חוזה הנסיעה מתבטל כולו אם האניה אבדה מחמת סיכוני ים. 142. הנוסע רשאי לבטל את החוזה אם, בפרוץ מלחמה, אניה העומדת בפני סיכון של שביה, אינה נחשבת יותר כחפשית או אם מסע נפסק או מותלה, בין לפני תחילת מסע בין לאחר תחילתו, בגין כוח עליון או סיבה אתרת בלתי תלויה ברב החובל או בחברה אשר הוא בא במקומה; המשכיר או רב חובל או החברה אשר הוא בא במקומה רשאים גם כן לבטל את החוזה אם במקרה מן המקרים הנקובים למעלה הם מפסיקים את המסע או אם האניה שהיא מיועדת בעיקר להובלת סחורות נאלצת לזנוח את המסע מפני, שבלי שיהיו אשמים בכך, אין הסחורות יכולות להיות מובלות. 143. במקרים המנויים בשני הסעיפים הקודמים, אם החוזה בוטל, לא יהיה חייב צד כלשהו בפיצויים כלפי הצד השני; ברם, אם הביטול אירע לאחר תחילת המסע יחוייב הנוסע לשלם מחיר המעבר יחסית למרחק הנעבר והוא ייחשב וייקבע באופן הקבוע בהערה לסעיף 188. 144. אם האניה טעונה תיקונים בעת המסע, חייב הנוסע לשלם מחיר מלא של הנסיעה אפילו לא ירצה לחכות עד לתום התיקונים, אך אם ממתין הוא לסוף התיקונים חייב המשכיר לדאוג לו לאיכסון חינם עד חידוש המסע ולמלא את כל ההתחייבויות שיש לו כלפיו בהתאם לחוזה או כרטיס המעבר בנוגע למזון; ואמנם אם המשכיר מציע להעביר את הנוסע לנמל היעד באניה אחרת מאיכות שווה ומבלי לפגוע ביתר הזכויות המוסכמות של הנוסע והנוסע מסרב לקבל הצעה זו, שוב לא תהיה בידו הזכות לתבוע איכסון ומזון עד חידוש המסע. 145. כאשר אין הסכם בנוגע למזון הנוסע, חייב הוא לדאוג לעצמו; ברם, אם יש לו מחסור במזון מחמת תאונה בלתי נחזית מראש או מחמת הארכת משך הנסיעה חייב רב החובל לספק לו את הנדרש במחיר סביר וכמו כן חייב הנוסע שיש לו עודף מזון, לספק ממנו לאניה בהתאם לאמור בסעיף 64. 146. באין תנאי נוגד אין הנוסע חייב לשלם מאומה עבור הולכת מטען לצורך מסע אשר הוא רשאי להביא אתו לאניה על פי חוזה המעבר. 147. הנוסע נחשב כמטעין לגבי חפצים שיש לו על האניה; על כן, נוסע שמסר את חפציו לשמירת רב החובל ואשר רב החובל חייב לתת לו לגביהם קבלה נהנה הוא לגביהם מאותן הזכויות וחלות עליו לגביהם אותן חובות כדוגמת השוכרים; אך אם הוא לא מסר אותם לרב החובל או למישהו שהוטל עליו לקבלם עבורו והוא שמר אותם תחת שמירתו האישית, אין הוא זכאי במקרה זה לשום פיצוי מצדו של רב החובל עבור אובדן או נזק שהגיעו לחפצים האמורים אלא אם כן אירעו האובדן או הנזק ממעשה או מחדל מצד רב החובל או הצוות. 148. במקרה של מות אחד הנוסעים בעת המסע, חייב רב החובל לנקוט באמצעים הנחוצים, בהתאם לנסיבות, לשמירת חפצי הנפטר הנמצאים על האניה ומסירתם ליורשים. 149. לרב החובל יש זכות עכבון על חפצים שהועלו לאניה על ידי נוסע עבור תשלום המגיע בשביל מחיר המעבר והמזון אלא שזכות זו קיימת כל עוד החפצים האמורים תפוסים או מונחים. 150. רב החובל אינו חייב ואף אינו רשאי להיכנס או לעצור בעת מסע על פי בקשת נוסע בודד או לטובת נוסע בודד; ואולם, כאשר קיים נוסע שחלה במחלה מידבקת חייבים להורידו, אפילו נגד רצונו, ליבשה הראשונה המיושבת שאליה יוכל רב החובל להתקרב. פרק י' : חוזי מישכון אניה 151. חוזה מישכון אניה הינו זה שעל ידו מלווים על האניה או המטען או על שניהם כאחד בתנאי שהסכום יאבד למלווה אם החפצים האמורים הממושכנים לחוב אובדים במקרה אסון של ים ושהוא יוחזר עם רווח ימי, כלומר עם רבית מוסכמת לפי שער אפילו גבוה מזה הקבוע בחוק, אם הם מגיעים בשלום ממסעם הימי. 152. חוזה מישכון הספינה נערך בשטר מאושר או בחתימה פרטית והוא יציין: (1) קרן ההלוואה והסכום המוסכם כרווח ימי; (2) החפצים שכנגדם נעשית ההלוואה; (3) שם האניה ושמותיהם ושמותיהם הפרטיים של הבעל ושל רב החובל ושל המלוה והלוה; (4) אם ההלואה נעשית עבור מסע או עבור זמן מסויים - לאיזה מסע ולאיזה זמן; (5) מועד הפרעון; (6) לבסוף, תאריך ומקום ההלואה. 153. החוזה המאושר ייערך אם זה בטורקיה, בפני בית המשפט המסחרי או המזכירות המסחרית, ובהעדרם, בפני המועצה המקומית של המקום ובארצות זרות, בפני הקונסול העותומני, ובהעדרו, בפני שלטון מוסמך של המקום בהתאם לנוהלים המקובלים. 154. אם החוזה נערך בחתימה פרטית, המלווה על מישכון אניה חייב לדאוג שהוא יקבל תוקף רשמי ולרשמו תוך עשרה ימים מתאריך עריכתו בפני אחד השלטונות הנזכרים בסעיף הקודם, בהתאם למקומות ולנסיבות. 155. אם לא מולאו ההוראות של שני הסעיפים הקודמים, החוזה מאבד את אופיו של מילווה במישכון אניה והופך להלוואה סתם ובמקרה זה מאבד המלווה את זכותו על החפצים הממושכנים והלווה חייב אישית לפרוע את הקרן והרבית החוקית. 156. שטר מילוה במישכון אניה יכול שייערך לפקודה ובמקרה זה הוא מסוחרר על ידי הסבה באופן דומה לשטר חליפין; במקרה של הסבה, המוסב בא במקומו של המסב הן לרווח והן להפסד ומבלי שהמסב יהיה חייב לערובה אחרת מאשר זו של פרעון הקרן שניתן במילווה ולא לרווח ימי; זולת אם הותנה במפורש ההיפך. 157. מילוות במישכון אניה יכול שימשכנו: גוף האניה והשדרית, החיבל והמכשירים, החימוש ומצרכי המזון, המטען; כל החפצים האלה במשותף או חלק מוגדר של כל אחד מהם. 158. כל מילווה במישכון אניה שנעשה על סכום העולה על ערך החפצים הממושכנים, יכול שיוכרז כבטל על פי בקשת המלוה והקרן תוחזר ברבית חוקית, אם הוכח שהיתה תרמית מצד הלווה. 159. אם לא היתה תרמית, החוזה תקף עד לגבול ערך החפצים הממושכנים, על פי הערכה שתיעשה או שיוסכם עליה; העודף של סכום ההלואה ייפרע בתוספת רבית חוקית. 160. כל מילווה על שכר ההובלה שעתיד להתקבל מן האניה ועל רווח מיוחל על הסחורות אסור; המלוה, במקרה זה, אינו זכאי אלא לפרעון הקרן ללא שום רבית. 161. אסורה, כמו כן ותחת אותו עונש, כל הלואה במישכון אניה הנעשית למלחים או ליורדי-ים, על שכרם או מסעם. 162. האניה, החיבל והמכשירים, החימוש ומצרכי המזון, אפילו שכר ההובלה שנפרע נגועים על ידי זכות-היתר באשר לקרן ורבית של כסף שניתן בהלואה במישכון אניה על האניה; המטען, כמו כן, נגוע באשר לקרן ורבית של כסף שהולווה במישכן אניה על המטען; אם המילווה נעשה על חפץ מסויים של האניה או המטען, זכות היתר אינה חלה על החפץ אלא על החלק היחסי של המכסה הממושכנת להלואה. 163. מילווה במישכון אניה שנעשה על ידי רב החובל במקום מגורי בעלי האניה או של מיופי-כוחם ללא רשותם המאושרת או השתתפותם בשטר המלוה וכן חוזה שנעשה מחוץ למקום מגוריהם ללא קיום הנהלים המפורטים בסעיף 49, נותנים עילת תביעה וזכות-יתר רק על חלקו של רב החובל באניה ושכר ההובלה. 164. חלקי הבעלים אשר, במקרה שחל עליו סעיף 48, לא סיפקו תוך 24 שעות משעה שנשלחה להם דרישה, את החלקים המגיעים מהם כדי להביא את האניה במצב שתהא כשירה להפלגה, יהיו ממושכנים לסכומים שהולוו לשם שיפוץ האניה וסיפוק מצרכי מזון אפילו במקומות מגוריהם. 165. המילוות שנעשו עבור המסע האחרון של האניה, פורעונם קודם לאלה שנעשו עבור מסע קודם לו אפילו הוצהר שהם ממשיכים להתקיים אם כחובות נמשכים ואם כחובות מחודשים; מילוות שנעשו תוך כדי מסע פרעונם קודם לאלה שנעשו לפני הפלגת האניה ואם נעשו מספר מילוות תוך כדי מסע אחד פרעון המילווה האחרון יקדם תמיד לזה שקדם לו; המילוות שנעשו במסע אחד, בנמל תחנת ביניים שנכפתה באותו מסע יבואו כאחד. 166. המלוה במישכון אניה על הסחורות הטעונות על אניה שצויינה בחוזה בשם אינו מפסיד עקב אבדן הסחורות אפילו בסיכונים ימיים אם הוטענו על גבי אניה אחרת, זולת אם הוכח באופן חוקי שהטענה זו נעשתה מכוח עליון. 167. סכום ההלוואה אינו ניתן לתביעת פרעון אם החפצים עליהם נעשה מילווה במישכון אניה אבדו כולם או נלקחו והוכרזו כביזה והאובדן או הביזה נארעו במקרה או בכוח עליון במשך הזמן ובמקום שעל סיכוניהם נעשה המילווה; אם חלק של החפצים הממושכנים ניצל, ממשיך המלווה לשמור זכויותיו לגבי החפצים שניצלו. 168. המגרעות, הפיחותים וההפסדים הנארעים מפאת מום עצמי של החפצים וכן הנזקים הנגרמים בשל מעשיו של הלווה או באשמת רב החובל או הצוות לא ייזקפו לחובתו של המלווה. 169. במקרה של היטרפות האניה, פרעון המילווה במישכון אניה מצטמצם לערך החפצים הניצלים וממושכנים בחוזה, לאחר ניכוי הוצאות שהוצאו בהצלתם. 170. אם לא נקבעה תקופת הסיכונים הימיים בחוזה הלואה במישכון אניה הרי נמשכת לגבי האניה, החיבל, המכשירים, החימוש ומצרכי המזון החל מן הרגע שהאניה הפליגה עד לרגע שהאניה עוגנת או נקשרת בנמל או במקום יעדה; בנוגע לסחורות היא נמשכת החל מן הרגע שאלה נטענו על גבי האניה או על גבי המפרשיות המיועדות להובלתן אליה או מיום עריכת החוזה, אם המילווה על הסחורות הטעונות נעשה בזמן המסע, עד לרגע פריקתן ארצה או שיש לפרוק אותן ארצה במקום יעדן. 171. אם לא בוצע המסע אשר למענו נעשה המילווה במישכון אניה, זכאי המלווה לגבות בזכות-יתר הקרן והרבית החוקית ללא פרמיה; אך אם מירוץ הסיכון כבר החל על חשבונו בהתאם לאמור בסעיף הקודם, יהיה זכאי גם לפרמיה. 172. הלווה במישכון אניה על סחורות אינו משוחרר עקב אבדן האניה או המטען אם אינו מוכיח שהיו לחשבונו, חפצים עד לגבול סכום המילווה. 173. המלווים בשעבוד אניה משתתפים לשחרור הלווים וההיזקים הרגילים על אף כל תנאי נוגד; הם משתתפים גם בהיזקים מיוחדים, אם אין תנאי נגד; ההשתתפות האמורה חלה על קרן ההלואה ועל הפרמיה המוסכמת. 174. אם יש חוזה הלואה במישכון אניה וכן ביטוח על אותה אניה או על אותו מטען, הרי כלל החפצים הניצלים מן ההיטרפות מחולק בין המלווה במישכון אניה עבור הקרן בלבד והמבטח, עבור הסכומים המבוטחים, יחסית לאינטרסים של כל אחד מהם, מבלי לפגוע בזכויות היתר שנקבעו בסעיף 5. פרק י"א : ביטוחים א. צורתו ונושאו של חוזה-הביטוח 175. הביטוח הימי הינו חוזה שעל פיו ערב המבטח כלפי המבוטח, כנגד פרמיה מוסכמת, לתשלום המלא עד לסכום קבוע, של ההפסדים והנזקים שהוא עלול לסבול מחמת סיכונים ימיים על חפצים החשופים לסיכוני השיט. 176. החוזה או פוליסת הביטוח נעשים בחוזה מאושר או בחתימה פרטית; הם נערכים ללא מקומות חלקים ומציינים: (1) השנה, החודש, היום והשעה שהם נחתמים; (2) שם ומען של המבטח, בציון העובדה אם הוא הבעל או סוכן; (3) מהות וערכם או הערכתם של הסחורות או החפצים המבוטחים וכן סכום הביטוח; (4) הסיכונים החלים על המבטח; (5) המועדים של תחילת הסיכונים החלים על המבטח וסיומם; (6) הפרמיה או מחיר הביטוח; (7) שם רב החובל וכן שם האניה ותיאורה; (8) שם המקום בו הסחורות הוטענו או שיש להטעינן; (9) הנמל ממנו האניה הפליגה או צריכה להפליג; (10) הנמלים או מקומות עגינה בהם האניה צריכה לטעון או לפרוק וכן אלה שבהם היא צריכה להיכנס; (11) העברת הצדדים לבוררות במקרה של חילוקי דעות, אם הוסכם על כך; (12) באופן כללי, כל התנאים האחרים שהצדדים הסכימו להם. 177. בפוליסה אחת יכול להיות כלולים בה מספר ביטוחים, אם באשר לסחורות ואם באשר לתעריפי הפרמיות ואם באשר למבטחים שונים. 178. נשוא הביטוח יכול להיות: (1) גוף ושדרית האניה, ריקה או טעונה, מחומשת או בלתי מחומשת, לבד או מלווה; (2) החיבל והמכשירים; (3) החימוש; (4) מצרכי המזון; (5) הסכומים שהולוו על האניה; (6) סחורות המטען; (7) כל הדברים האחרים או בעלי ערך הניתנים להערכה כספית הכפופים לסיכוניים. 179. הביטוח יכול שייעשה על החפצים האמורים כולם או על חלק מהם, ביחד או לחוד; הוא יכול להיעשות בזמן שלום או בזמן מלחמה, לפני או במשך מסע האניה, הוא יכול להיעשות בשביל הלוך וחזור או רק אחד מהם, עבור כל המסע או עבור זמן מוגבל; עבור כל המסעות וההובלות בים, בנהרות ותעלות מים בנות-שיט ובאופן כללי, עבור כל סיכוני הים והמים. 180. במקרה של תרמית בהערכת החפצים המבוטחים ובמקרה של זיוף וסילוף, זכאי המבטח להביא לאימות והערכה של החפצים, מבלי לפגוע בכל הליכים אחרים, הן אזרחיים והן פליליים. 181. אם המבוטח אינו יודע על איזו אניה טעונות סחורותיו שהוא מצפה להן מחוץ-לארץ, הוא יהיה פטור לציין את שם רב-החובל והאניה, ובלבד שאי-הידיעה של המבוטח בנקודה זו תוצהר בפוליסה וכן תאריך וחתימת מכתב-ההודעה או הפקודה האחרונים שקיבל; במקרה זה, הביטוח לא יוכל להיעשות אלא לתקופה מוגדרת. 182. אם המבוטח אינו יודע את מהותן ושוויין של הסחורות שנשלחו לו או נמסרו לו לשמירה, יכול הוא לבטחן ללא ציון נוסף מאשר תחת הכינוי הכללי "סחורות"; אך הפוליסה צריכה לציין למי המשלוח נועד או שיש למוסרו, אם אין תנאי נוגד בפוליסת הביטוח; ביטוח זה לא יכלול זהב, ומטבעות כסף, מטילים מחומרים אלה, יהלומים, פנינים, תכשיטים ותחמושת לחימה. 183. כל חפץ שמחירו נקוב בחוזה במטבע זר יוערך במחיר שהכסף הנקוב שווה במטבע טורקי בהתאם לשער החליפין של זמן ומקום חתימת הפוליסה. 184. אם ערך הסחורות לא נקבע בחוזה הביטוח, אפשר לקובעו על ידי החשבונות או הספרים; בהעדרם, תיעשה ההערכה על פי המחיר השוטף, לזמן ולמקום של ההטענה, כולל כל המסים וההוצאות שהוצאו עד להגעתם לחוף. 185. אם הביטוח נעשה על חזרה מארץ שבה המסחר הינו רק סחר-סחורות והערכת הסחורות לא נעשתה בפוליסה, זו תיקבע על בסיס ערך הסחורות שניתנו בחליפין, בצירוף הוצאות ההובלה. 186. אם חוזה הביטוח אינו מסדיר זמן הסיכונים, הסיכונים מתחילים ומסתיימים בזמן המוסדר בסעיף 170 עבור חוזי מילווה במישכון האניה. 187. המבוטח אינו יכול, פן יבוטל החוזה, לבטח פעם שניה עבור אותה תקופה ואותם הסיכונים, החפצים שערכם המלא כבר בוטח; אך המבטח יכול בכל עת לבטח מחדש באמצעות אחרים החפצים שהוא ביטח; המבוטח יכול לבטח מחיר הביטוח; פרמית הביטוח מחדש יכול שתהא נמוכה או גבוהה מזו של הביטוח. 188. הפרמיה המוסכמת בזמן שלום אינה ניתנת להעלאה אם פורצת מלחמה, וכן להיפך, הפרמיה אינה ניתנת להפחתת אם נעשה שלום, זולת בהסכמה נוגדת של הצדדים; אם ההעלאה או ההפחתה של הפרמיה המוסכמת לא נקבעה בחוזה הביטוח, היא תוסדר על ידי בתי המשפט המסחריים או על ידי בוררים, בהתחשב בסיכונים, בנסיבות, ובהתניות של פוליסת הביטוח. 189. במקרה של אובדן הסחורות שבוטחו והטענו על ידי רב החובל לחשבונו או לחשבון האניה שהוא מפקד, עליו להוכיח למבטח את קניית הסחורות ולהמציא לגביהן שטר מטען החתום על ידי שנים מבכירי הצוות. 190. כל איש צוות וכל נוסע שמביאים מחו"ל סחורות מבוטחים בטורקיה, חייבים להשאיר לגביהן שטר מטען במקומות שבהם מתבצעת ההטענה, בידי קונסול עותומני ובהעדרו, בידי נתין עותומני, סוחר נכבד או איש השירות המשפטי של המקום. 191. אם המבטח פושט רגל לפני תום הסיכונים, יכול המבוטח לדרוש ערובה לביצוע ההתחייבויות של המבטח או ביטול החוזה; למבטח יש אותה זכות אם הדבר קרה למבוטח, אם הפרמיה טרם נפרעה. 192. חוזה הביטוח בטל אם נשואו: שכר ההובלה של הסחורות הנמצאות על גבי האניה; הרווח המיוחל של הסחורות; שכר אנשי הים; סכומי המילוות במישכון אניה; הרווחים הימיים של סכומי המילוות במישכון אניה. 193. המבטח רשאי לבטל חוזה-ביטוח בשל התחמקות, הצהרה כוזבת כלשהי, מצד המבוטח, כל שוני בין חוזה-הביטוח לבין שטר המטען המפחית את אומדן הסיכון או המשנה את הנושא והוא בעל אופי המונע את תחולת החוזה או שהוא עשוי לשנות את תנאיו, אילו עמד המבטח על המצב העובדתי האמיתי; הביטוח בטל אפילו במקרה שההתחמקות, ההצהרה הכוזבת או השוני לא השפיעו על הנזק או אובדן החפץ המבוטח. ב. חובות המבטח והמבוטח 194. אם המסע בוטל אפילו כתוצאה ממעשה של המבוטח לפני שהחלו הסיכונים של המבטח בהתאם לאמור בסעיף 170, הביטוח מבוטל והפרמיה, אם שולמה כבר, מוחזרת על ידי המבטח, חוץ מפיצוי שהוא זכאי לו של חצי אחוז על הסכום המבוטח או מחצית הפרמיה אם אין היא מגיעה כולה לאחוז אחד. 195. סיכוני המבטחים הם כל אובדנים ונזקים הנארעים לחפצים המבוטחים על ידי סערה, הישרפות האניה, עליה על שרטון, התנגשות מקרית, שינוי כפוי של כיוון, של מסע או של אניה, על ידי הטלה לים, אש, לקיחה, ביזה, עצירה בפקודת מעצמה, הכרזת מלחמה, מעשי תגמול ובאופן כללי על ידי כל סיכוני הים האחרים, זולת אלה שיש לגביהם הסכמה נוגדת. 196. כל שינוי מרצון של דרך, מסע או אניה וכל אובדנים ונזקים הנובעים ממעשהו של המבוטח אינם נזקפים לחובת המבוטח, ואף הפרמיה מגיעה לו אם החל מרוץ הסיכונים. 197. המגרעות, ההפחתות והאובדנים הנובעים ממום עצמי של החפץ והנזקים הנגרמים ממעשה ואשמת הבעלים, השוכרים או המטעינים אינם נזקפים לחובת המבטחים. 198. המבטח אינו אחראי למריבות ומעילה באימון ומעשי רשלנות של רב החובל והצוות, אם אין תנאי נוגד; אם החפץ המבוטח הינו האניה ורב-החובל הינו בעליה בשלמותה או בחלקה, התנאי הנוגד האמור יהיה בטל עד לגבול חלקו באניה. 199. המבטח אינו אחראי לשכר-ניווט, גרירה וניווט-נהר וכן לכל סוג של מס המוטל על האניה והסחורות, זולת מקרה של כוח עליון. 200. יש לציין בפוליסה הסחורות העלולות מטבען להתקלקל קלקול מיוחד או להיות מופחתים כגון דגנים או מלחים או סחורות העלולות לנזול, שאם לא ייעשה כן, המבטחים לא יהיו אחראים לנזקים או לאובדנים שעלולים להגיע לסחורות אלה, זולת במקרה שהמבוטח לא ידע מהותו של המטען בזמן חתימת הפוליסה. 201. אם נשוא הביטוח הוא סחורות עבור הלוך וחזור ואם האניה, לאחר שהגיעה לתחנתה הראשונה, אינה לוקחת מטען לחזור או אם המטען בחזרה אינו שלם, המבטח מקבל רק שני שלישים יחסיים של הפרמיה המוסכמת, אם אין תנאי נוגד. 202. חוזה-ביטוח או ביטוח-מחדש שהוסכם עליו והוא עולה על ערך החפצים שהוטענו הינו בטל לגבי המבוטח בלבד, אם הוכח כנגדו שהיתה תרמית או הונאה מצדו. 203. אם לא היתה תרמית או הונאה בביטוח מצדו של המבוטח, החוזה תקף עד לגבול ערכם של החפצים הטעונים על פי הערכה הנעשית על ידי מומחים לדבר או מוסכמת בין הצדדים; במקרה של אובדנים, המבטחים חייבים להשתתף כל אחד יחסית לחלקו בסכומים המבוטחים על ידם; הם לא יקבלו פרמיה עבור הסכום העולה על הערך האמור אלא רק הפיצוי הקבוע בסעיף 194. 204. אם קיימים חוזי ביטוח אחדים שנעשו ללא תרמית על אותו מטען והחוזה הראשון מבטח הערך המלא של החפצים הטעונים, הוא לבדו יהיה קיים; המבטחים שחתמו על החוזים הבאים משוחררים והם יקבלו פיצוי בהתאם לאמור בסעיף 194; אם החוזה הראשון אינו מבטח את כל ערך החפצים הטעונים; המבטחים שחתמו את החוזים הבאים אחראים עבור העודף בהתאם לסדר חתימתם של החוזים. 205. אם יש חפצים טעונים כדי סך כל הסכומים המבוטחים וחלק אחד בלבד של חפצים אלה אבד, האובדן יפוצה על ידי כל המבטחים יחסית לאינטרסים שלהם. 206. אם הביטוח מתחלק עבור סחורות העומדות להיטען על גבי אניות שונות מסויימות והחוזה מציין את הסכומים המבוטחים עבור כל אחת מהן ואם המטען מועלה בשלמותו על גבי אניה אחת בלבד או על מספר קטן מזה המופיע בחוזה, המבטח אחראי רק עבור הסכום שביטח על האניה או על האניות שהסחורות הועלו עליהן, למרות אובדן כל האניות המסויימות והוא יקבל למרות זאת עבור הסכומים המבוטחים שבוטלו את הפיצוי הקבוע בסעיף 194. 207. אם רב החובל חפשי להיכנס במספר נמלים כדי למלא או להחליף את מטענו, המבטח אינו אחראי לסיכוני החפצים המבוטחים אלא כשהם על גבי האניה או על גבי המפרשיות המעבירות אותם אל האניה או הפורקות אותן ממנה, זולת אם קיים תנאי נוגד. 208. אם הביטוח נעשה לזמן מוגבל, משוחרר המבטח בחלוף אותו זמן והמבוטח רשאי לבטח כנגד הסיכונים החדשים. 209. המבטח משוחרר מן הסיכונים והוא זכאי לפרמיה אם המבוטח שולח את האניה למקום מרוחק מזה שצויין בחוזה, אף אם זה באותה דרך; הביטוח נשאר בתקפו המלא אם המסע מקוצר. 210. כל ביטוח שנעשה אחרי האובדן או הגעת החפצים המבוטחים הינו בטל אם הוכח שהמבוטח ידע על האובדן או אם ידע המבטח על הגעת החפצים המבוטחים או אם קיימת השערה שלפני חתימת החוזה, יכלו לדעת עובדות אלה. 211. ההשערה קיימת, אם בהתחשב במרחק המקומות ובדרכי הקשר, נקבע שממקום ההגעה או אבדן האניה או ממקום שאליו הגיעה הידיעה הראשונה, יכולה היתה ידיעה זו להיות מובאת למקום שחוזה הביטוח נעשה בו, לפני חתימת החוזה. 212. אם בכל זאת נעשה הביטוח על סמך בשורה טובה או רעה, ההשערה הנזכרת בסעיפים הקודמים אינה קבילה; החוזה אינו מתבטל אלא על סמך הוכחה שהמבוטח ידע על האובדן או שהמבטח ידע דבר הגעת האניה, לפני חתימת החוזה. 213. במקרה של הוכחה כנגד המבוטח, ישלם זה פרמיה כפולה למבטח; במקרה של הוכחה כנגד המבטח, ישלם זה למבוטח סכום כפול של הפרמיה המוסכמת; זה מביניהם אשר כנגדו קיימת הוכחה צפוי לעונש. ג. נטישת חפצים מבוטחים 214. נטישת חפצים מבוטחים מותרת במקרים הבאים: היטרפות האניה; עליה על שרטון עם שבירה; מצב של אי-כשירות לשיט מחמת סיכון-ים; לקיחה בידי אוייב או שודדי-ים, או של מעצר על ידי מעצמה זרה; מעצר על ידי הממשלה העותומנית לאחר תחילת המסע; אבדן או קלקול של החפצים המבוטחים אם האבדן או הקלקול עולה לפחות לכדי שלשה רבעים של סכומם המבוטח; אף על פי כן, הנטישה לעולם לא תותר, בין לגבי האניה ובין לגבי הסחורות, לפני תחילת הסיכונים בהתאם לאמור בסעיף 170. 215. כל הנזקים האחרים נחשבים להיזקים והם מוסדרים בין המבטחים למבוטחים לפי האינטרסים שלהם. 216. הנטישה של החפצים המבוטחים אינה יכולה להיות חלקית או מותנית; היא אינה חלה אלא על החפצים ועל כמות החפצים שהם נשוא הביטוח והסיכון. 217. הודעה על הנטישה צריכה להינתן למבטחים בפרק של ששה חודשים, שנה או שנתיים בהתאם למקומות הנקובים מטה, כלומר: בפרק של ששה חודשים החל מיום קבלת בשורת אירוע האובדן בנמלים או בחופים של אירופה או באלה של אסיה ואפריקה, בים השחור או בים התיכון או, במקרה של לקיחה, קבלת הבשורה על דבר הובלת האניה באחד מהנמלים או המקומות המצויים בחופים שנזכרו למעלה; בפרק זמן של שנה אחת, אחרי קבלת בשורת האובדן שאירע או של לקיחת האניה והובלתה לאיים האזוריים, לאיים הקנריים, מדרה ואיים וחופים אחרים השוכנים במערב אפריקה או במזרח אמריקה; תוך פרק של שנתיים אחרי קבלת הבשורה על האובדן או של הלקיחה וההובלה אל כל חלקי העולם האחרים וכעבור פרקים אלה, לא יורשו המבוטחים לעשות נטישה. 218. במקרה שהנטישה מותרת ובמקרה של כל יתר התאונות שהן בסיכוני המבטחים, חייב המבוטח להודיע למבטח כל ידיעה שקיבל; ההודעה חייבת להימסר תוך שלשה ימים מקבלת הידיעה. 219. בנוסף לזה רשאי המבוטח לעשות נטישה אל המבטח ולדרוש תשלום הפיצויים המוסכמים מבלי שיהא חייב להוכיח את אובדן האניה או את מטענה אם, מיום הפלגת האניה או מיום שבו נתקבלו ממנה הידיעות האחרונות, חלפו הפרקים הבאים, מבלי שנתקבלה ידיעה כלשהי: ששה חודשים עבור מסעות רגילים המבוצעים מטורקיה אל הנמלים או חופים של אירופה או אל אלה של אסיה ואפריקה וכן בכיוון ההפוך בים השחור או בים התיכון; פרק של שנה אחת עבור המסעות הארוכים המבוצעים מטורקיה אל האיים האזוריים, האיים הקנריים, מדרה ואיים וחופים אחרים של אפריקה המערבית ואמריקה המזרחית וכן בכוון ההפוך; פרק של שמונה עשר חודש עבור המסעות גם הם ארוכים המבוצעים מטורקיה אל האזורים הרחוקים האחרים של העולם וכן בכיוון ההפוך, במקרה של מסע בין נמלים המצויים שניהם מחוץ לאימפריה, יוסדר הפרק לפי המרחק של הנמלים שיתקרב ביותר להוראות שנקבעו למעלה; בכל המקרים האלה כדי שהמבוטח יוכל לפעול בנטישה, מספיק שיצהיר בשבועה שלא קיבל כל ידיעה ישירה או עקיפה על אודות האניה המבוטחת או אודות זו שעליה מוטענות הסחורות המבוטחות, זולת אם קיימת הוכחה הפוכה; אך כעבור הפרקים הנזכרים למעלה, יהיו בידי המבוטח כדי לתבוע את המבטח רק הפרקים הקבועים בסעיף 217. 220. במקרה של ביטוח לתקופה מוגבלת, כעבור הפרקים הקבועים בסעיף הקודם עבור המסעות הרגילים ועבור אלה הארוכים, רואים את אובדן האניה כאילו אירע בתקופת הביטוח; ברם, אם מוכח במשך הזמן שהאובדן אירע מחוץ לזמן הביטוח, פג תוקפה של הנטישה והפיצוי ששולם יוחזר בתוספת רבית חוקית. 221. רואים כמסעות ארוכים אלה המבוצעים לאמריקה הצפונית והדרומית או אל האיים והארצות מסביב להן ולכל החופים, האיים וארצות המצויים באפריקה, אסיה, אירופה והאוקינוס מעבר למיצר גיברלטר. 222. המבוטח רשאי, על ידי מתן ההודעה הנזכרת בסעיף 218, לעשות נטישה עם משלוח דרישה למבטח לשלם את הסכום המבוטח תוך הפרק הקבוע בחוזה או לשמור את זכותו לעשות נטישה בפרקים הקבועים בחוק. 223. חייב המבוטח, כאשר הוא עושה נטישה, להצהיר על כל הביטוחים שעשה או נעשו עבורו, אפילו אלה שציווה לעשות והכסף שהוא לווה במישכון אניה, הן על האניה והן על הסחורות; אם לא יעשה כן, פרק התשלום שמירוצו צריך להתחיל מיום הנטישה יותלה עד ליום שיתן הודעה על ההצהרה האמורה, מבלי שכתוצאה מכך יארך הפרק הקבוע כדי להגיש תביעה בענין נטישה. 224. במקרה של מתן הצהרת תרמית, המבוטח משולל תוצאות הביטוח; הוא חייב לשלם הסכומים שלווה למרות אובדן או לקיחת האניה. 225. במקרה של היטרפות האניה או עלייתה על שרטון עם שבירה, חייב המבוטח, מבלי לפגוע בצורך לעשות נטישה בזמן ובמקום הקבועים, לעמול למציאת החפצים הטרופים; על פי דברתו בשבועה, מוחזרות לו הוצאות החיפוש עד לגבול ערך החפצים שנמצאו. 226. אם תקופת התשלום אינה קבועה בחוזה, חייב המבטח לשלם את סך הביטוח וההוצאות שלושה חודשים לאחר קבלת הודעת הנטישה; לאחר פרק זה, הוא מתחייב ברבית חוקית; החפצים הנטושים מצורפים לתשלום. 227. יש להודיע למבטח על שטרי המטען והאובדן העומדים לראייה לפני שאפשר יהיה לתובעו עבור תשלום הסכומים המבוטחים. 228. המבטח רשאי להיות נוכח כשמוכיחים עובדות בניגוד לאלה הרשומות בתעודות; נוכחות בהוכחה אינה מתלה חיובי המבטח לשלם תשלומי ביניים של הסכום המבוטח, בחיוב המבוטח להמציא ערובה; ההתחייבות לערובה פגה כעבור ארבע שנים, אם לא היתה תביעה. 229. נטישה שהודעה ונתקבלה או שנדונה כתקיפה, החפצים המבוטחים שייכים למבטח החל מתקופת הנטישה; המבטח אינו רשאי, בטענה של חזרת האניה או של הסחורות לאחר הנטישה, לפטור את עצמו מלשלם את הסכום המבוטח. 230. שכר ההובלה של הסחורות שניצלו, אף אם שולם מראש, מהווה חלק מנטישה של האניה ושייך גם הוא למבטח, מבלי לפגוע בזכויות המלווים במישכון אניה, וכן של המלחים עבור שכרם והוצאות בזמן המסע. 231. במקרה של לקיחה או מעצר מצד מעצמה, חייב המבוטח להודיע על כך למבטח תוך שלושה ימים מקבלת הידיעה; נטישת החפצים שנעצרו לא תוכל להיעשות אלא כעבור פרק של ששה חודשים ממתן ההודעה, אם המעצר נעשה בימים של אירופה, בים התיכון או בים הבלטי; רק לאחר פרק של שנה אחת, אם הלקיחה או המעצר אירעו בארץ רחוקה יותר; פרקים אלה, מירוצם אינו מתחיל אלא מיום מתן ההודעה אודות הלקיחה או המעצר; במקרה שהסחורות שנעצרו בני-קלקול, הפרקים הנזכרים למעלה מצומצמים לחודש אחד וחצי במקרה הראשון ולשלושה חודשים במקרה השני. 232. במשך הפרקים הנקובים בסעיף הקודם, חייבים המבוטחים לעשות כל מאמץ התלוי בהם במטרה להשגת הסרת-יד מן החפצים שעוכבו; המבטחים רשאים מצדם, אם בתיאום עם המבוטחים אם בנפרד, לנקוט בכל צעד להשגת אותה מטרה. 233. נטישה בשל אי-כשירות לשיט לא תוכל להיעשות אם האניה, לאחר שנפגעה או עלתה על שרטון, אפשר להרימה, לתקנה ולהביאה למצב המאפשר את המשכת דרכה ליעדה וזאת אם הוצאות התיקון אינם עולים על שלשה רבעים מן הערך שבו היא בוטחה; במקרה של תיקונים, שמורה למבוטח תרופתו כנגד המבטחים עבור ההוצאות והנזקים שנגרמו על ידי העליה על שרטון. 234. אם האניה הוכרזה על ידי מומחים לדבר כבלתי כשירה לשיט, המבוטח על המטען חייב לתת הודעה בפרק של שלושה ימים מקבלת הידיעה. 235. במקרה זה, חייב רב החובל לעשות כל המאמצים להשיג אניה אחרת כדי להוביל את הסחורות ליעדם. 236. במקרה המצויין בסעיף הקודם, נושא המבטח גם בסיכונים עבור הסחורות המוטענות על אניה אחרת, עד להגעתן ולפריקתן. 237. באותו מקרה, אחראי המבטח, בין היתר, להיזקים, הוצאות הפריקה, איחסון, טעינה מחדש, שכר הובלה עודף וכל שאר ההוצאות שהוצאו בהצלתן של הסחורות, עד לגבול הסכום המבוטח. 238. אם בפרקים הקבועים בסעיף 231, לא הצליח רב-החובל להשיג אניה אחרת כדי להטעין עליה מחדש את הסחורות ולהובילן ליעדן, רשאי המבוטח לעשות נטישה בזמנים הקבועים בסעיף 217, החל מיום שהפרק להטענת הסחורות מחדש פג. 239. במקרה של לקיחה, והמבוטח לא יכול היה לתת הודעה למבטח, מותר לו לפדות החפצים מבלי לחכות להוראתו; המבוטח חייב לתת הודעה למבטח על תנאי הפשרה שעשה, מיד לאחר שיהיה באפשרותו לעשות זאת. 240. במקרה זה, הברירה בידי המבטח לקבל על עצמו את תנאי הפשרה או לוותר עליה; עליו להודיע את בחירתו למבוטח תוך עשרים וארבע שעות הבאות לאחר מתן ההודעה אודות הפשרה; אם הוא מצהיר שהוא לוקח לזכותו את הפשרה, חייב הוא להשתתף, ללא דיחוי, בתשלום הפדיון לפי תנאי הפשרה ובחלק יחסי הנוגע לחפצים שבוטחו על ידו והוא ממשיך להיות אחראי לסיכוני הדרך, בהתאם לחוזה הביטוח; אם הוא מצהיר שהוא מוותר על רווחי הפשרה, חייב הוא בתשלום הסכום המבוטח, מבלי שתהיה לו זכות תביעה לחפצים הפדויים; אם אין המבטח מודיע את בחירתו תוך הפרק האמור, רואים אותו כמי שוויתר על ריווחי הפשרה. פרק י"ב : היזקים ((AVARIES א. הגדרה, מיון ושיפוי היזקים 241. היזקים ((avaries הינם כל הנזקים שנגרמו לאניה ולסחורות וכל הוצאה בלתי-רגילה שהוצאה עבור האניה והסחורות, ביחד או לחוד, במשך הזמן שהסיכונים מתחילים ומסתיימים בהתאם לאמור בסעיף 170. 242. ישנם שני סוגי היזקים: היזקים גדולים או רגילים והיזקים פשוטים או מיוחדים. 243. בהעדר הסכמה מיוחדת בין הצדדים, שיפוי ההיזקים נקבע בהתאם להוראות דלהלן. 244. היזקים רגילים, נושאים בהם הסחורות, אף אלה שהוטלו הימה ומחצית האניה ושכר ההובלה, יחסית לערכם הכספי של כל אחד מהם; ההיזקים המיוחדים, נושאים בהם ומשלמים אותם בעל החפץ שסבל את הנזק או שגרם להוצאה הכספית. 245. היזקים רגילים הינם: (1) הדברים הניתנים בפשרה ועבור פדיון האניה והסחורות; (2) החפצים הנזרקים הימה למען הצלת הכלל או לתועלת האניה והסחורות במשותף; (3) הכבלים, התרנים, המפרשים ומכשירים אחרים שנחתכו או נשברו לאותה מטרה; (4) העוגנים, החבלים, הסחורות וחפצים אחרים שנזנחו מחמת אותה סיבה; (5) הנזקים שנגרמו על ידי הטלה הימה לסחורות שנשארו על האניה; (6) הנזקים שנעשו במכוון לאניה כדי להקל על הטלה, הקלה או הצלת הסחורות או להקלת זרימת המים החוצה וכן הנזקים שנגרמו למטען בהזדמנות זו; (7) הטיפולים הרפואיים, החבישות, מזון ומתן פיצוי לאנשים שנמצאו על האניה ונפצעו או נחבלו בעת שהגנו על האניה; (8) הפיצוי או הכופר עבור אלה שנשלחים ליבשה או לים בשירות האניה והמטען והם נלקחים בשבי או בעבדות; (9) שכרם ומזונם של אנשי הצוות במשך העיכוב כאשר האניה נעצרת לאחר תחילת המסע בפקודת מעצמה זרה או בגלל פרוץ מלחמה, כל עוד שהאניה והמטען אינם משוחררים מחיוביהם ההדדיים ואם לא קיימת שום חובת תשלום שכר הובלה אם האניה מושכרת חודשית; (10) מסי הניווט והוצאות אחרות החלות בכניסה וביציאה של נמל עגינה כפויה, שנעשתה, אם כדי לתקן נזקים שנגרמו מרצון למען טובת הכלל ואם כדי להימלט מסכנה מידית הנובעת מסערה או מרדיפת אויב וכן הוצאות הפריקה כדי להקל על האניה והכניסה לנמל, מקום מקלט או נהר במקרה דומה; (11) הוצאות עליה על הקרקע, איחסון וטעינה מחדש של הסחורות, שהוצרכו בשל תיקון נזק שנגרם מרצון למען טובת הכלל; (12) ההוצאות שהוצאו בדרישה להשבת האניה והסחורות כאשר הם נעצרו או הובלו והם נדרשים על ידי רב-החובל בעת ובעונה אחת; (13) ההוצאות שהוצאו כדי להחזיר לכשירות-שיט אניה שעלתה על שרטון במטרה להימנע מאובדן גמור או לקיחה וכן הנזקים שהגיעו לאניה והמטען ביחד או לחוד באותו מקרה; (14) ובאופן כללי, הנזקים הנגרמים מרצון במקרה של סכנה ושנסבלו כתוצאה מידית של אותה סכנה וכמו כן ההוצאות שהוצאו בנסיבות דומות לאחר שיקולים מונעים לטובת הכלל ולתועלת האניה והמטען כל עוד נמשכו הסיכונים. 246. היזקים מיוחדים הינם: (1) הנזקים שהגיעו לסחורות ולאניה מחמת מום עצמי, סערה, לקיחה, היטרפות או עליה מקרית על שרטון; (2) ההוצאות שהוצאו כדי להצילן; (3) אובדן או נזק של כבלים, עוגנים, מפרשים, תרנים, חבלים, סירות, שנגרמו על ידי סערה או תאונה ימית אחרת; (4) ההוצאות הנובעות מחמת עגינה כלשהי שנגרמו, אם לצורך סיפוק מצרכי מזון ואם עקב דליפה או כל נזק מקרי שיש לתקן; (5) מזונם ושכרם של המלחים בעת העיכוב, כאשר האניה עצורה תוך המסע בפקודת מעצמה זרה, אם האניה מושכרת למסע; (6) מזונם ושכרם של המלחים במשך התיקונים של נזק כלשהו ובמשך הסגר, בין שהאניה מושכרת למסע או חודשי חודשית; (7) ובאופן כללי, כל הנזקים, האובדנים וההוצאות שנעשו ונסבלו עבור האניה בלבד או עבור הסחורות בלבד, החל מטעינתם והפלגתם עד לשובם ופריקתם. 247. הנזקים שהגיעו לסחורות מחמת משגה של רב החובל בסגירה נאותה של הכנה, בקשירת האניה, בסיפוק מנופים ראויים ואלה שאירעו מחמת תאונות שנבעו מרשלנות רב החובל או הצוות, גם הם היזקים מיוחדים שנושא בהם בעל הסחורה אלא שיש לו תרופה לגביהם כנגד רב החובל, האניה ושכר ההובלה. 248. שכר כניסה לנהר, גרירה, נווטות כדי להיכנס למקלט ימי או נהר או כדי לצאת מהם; דמי החופשות, ביקורים, קשרים, מעמס, מגדלור, עגינה ומסי שיט אחרים אינם נחשבים להיזקים, אלא הם נחשבים להוצאות רגילות החלות על האניה. 249. במקרה של התנגשות אניות, אם האירוע הינו מקרי לחלוטין, הנזק נישא בלי זכות חזרה, על ידי האניה שסבלה אותו; אם ההתנגשות אירעה באשמת רב-חובל אחד מרבי החובלים, ישולם הנזק על ידי מי שגרם אותו; אם ההתנגשות נקרתה באשמת שני רבי-החובלים או אם קיים ספק לסיבות האירוע, יתוקן הנזק בהוצאות משותפות של האניות שעשו אותו וסבלו אותו יחסית לערכן הכספי של כל אחת מהן; בשני המקרים האחרונים, הערכת הנזק נעשית בידי מומחים לדבר. 250. דרישת פיצוי להיזק אינה קבילה על ידי המבטחים אם ההיזק הרגיל אינו עולה על אחוז אחד למאה של הערך המצטבר של האניה והסחורות ואם ההיזק המיוחד אינו עולה גם כן על אחוז אחד למאה של הדבר הנזוק. 251. סעיף הפטור מהיזק פוטר את המבטחים מכל היזקים, הן הרגילים והן המיוחדים, חוץ ממקרים המאפשרים נטישה ובמקרים אלה, יש למבוטחים ברירה בין נטישה לבין הפעלת תביעת היזק. ב. הטלה הימה והשתתפות בהיזק גדול או רגיל 252. אם מחמת סערה או רדיפה מצד אויב, סובר רב-החובל שעליו להטיל הימה חלק מן המטען, לחתוך את התרנים או הכבלים, לזנוח את העוגנים, לעלות על שרטון או לנקוט בכל צעד יוצא מן הכלל אחר למען טובת הכלל, עליו להתייעץ עם המעונינים במטען, אם יש כאלה על האניה, ועם ראשי הצוות; במקרה של חילוקי דעות, דעתו ודעת ראשי הצוות מכריעים. 253. במקרה של הטלה לים, חייב רב החובל להטיל לפי סולם עדיפות, במידה שזה אפשרי, הדברים הנחוצים פחות, השוקלים ביותר והנמוכים במחיר ולאחר מכן את הסחורות מהסיפון הראשון לפי בחירתו, לאחר שהתייעץ עם ראשי הצוות. 254. רב החובל חייב להעלות על הכתב, בהקדם האפשרי, את ההתייעצות שנעשתה בנושא זה; הדו"ח הכתוב לצורך זה יכיל: (1) הסיבות שקבעו את ההטלה; (2) נקיבת החפצים שניזוקו; (3) חתימותיהם של אלה שהתייעצו בהם או סיבות סירובם לחתום; ההתייעצות נרשמת ביומן האניה. 255. בנמל הראשון שבו תעגון האניה, חייב רב-החובל, תוך עשרים וארבע שעות מהגעתו, להצהיר בשבועה אמיתת העובדות המפורטות בהתייעצות שנרשמה ביומן האמור בפני הסמכות הנקובה בסעיף הבא. 256. רשימת האובדנים והנזקים תיערך במקום פריקת האניה למיטב יכולתו של רב החובל ועל ידי מומחים; המומחים מתמנים על ידי בית המשפט או על ידי המזכירות המסחרית ובהעדרם, על ידי המועצה המקומית, אם זה בנמל עותומני; הם מתמנים על ידי הקונסול העותומני ובהעדרו, על ידי איש-השירות המשפטי של המקום, אם הפריקה נעשית בנמל זר; המומחים חייבים בשבועה לפני שיתחילו לפעול. 257. החפצים והסחורות הנזוקים או המוטלים הימה מוערכים לפי שווים במקום פריקתם; מהותן וטיב הסחורות המוטלות הימה מאומתים על ידי הצגת שטרי מטען, חשבונות או הוכחות אחרות בכתב. 258. המומחים שנתמנו, על פי הסעיף הקודם לשם הערכה, עורכים גם חלוקת האובדנים והנזקים; החלוקה לצורך תשלום האובדנים והנזקים נעשית על החפצים שהוטלו לים, שזונחו וניצלו ועל מחצית האניה ושכר ההובלה, יחסית לערכם במקום הפריקה. 259. החלוקה הופכת לבת-ביצוע כאשר מאשר אותה בית המשפט המסחרי ובהעדרו, המועצה המקומית, אם זה בנמל עותומני; בנמלים זרים, הופכת החלוקה בת-ביצוע על ידי הקונסול העותומני או, בהעדרו, על ידי בית המשפט המוסמך של המקום. 260. אם המהות או הטיב של הסחורות הוסוו בשטר המטען ונמצא שהן בעלות ערך גבוה יותר, הן משתתפות לפי ערכן, אם הן ניצלות; הן נפרעות לפי הטיב המצויין בשטר המטען, אם הן אובדות; אם הסחורות המוצהרות הינן מטיב ירוד לזה שצויין בשטר המטען, הן משתתפות לפי הטיב המצויין בשטר המטען, אם הן ניצלות; הן נפרעות לפי ערכן האמיתי, אם הן מוטלות הימה או נזוקות. 261. תחמושת הלחימה המיועדת להגנת האניה ומצרכי המחיה המיועדים למזון הצוות, חפצי אנשי הצוות ובגדי הנוסעים אינם משתתפים בהטלה לים, ערכם של אלה שיוטלו לים ישולם על ידי השתתפות כל יתר החפצים. 262. החפצים שלגביהם אין שטר מטען או הצהרת רב החובל או שאינם מופיעים ברשימת המטען, לא ייפרעו אם יוטלו הימה אך הם משתתפים בהיזק, אם יינצלו. 263. החפצים הנטענים על ספון האניה משתתפים אם הם ניצלים; אם הם הוטלו הימה או ניזקו בהטלה, הבעל, מלבד מן המקרה של שיט ליד החופין, אינו זכאי להגיש בקשה בהשתתפות אך הוא יכול להפעיל את זכותו כנגד רב-החובל בהתאם להוראת סעיף 44. 264. אין מקום להשתתפות מסיבת נזק שאירע לאניה במקרה של הטלה לים אלא אך ורק במקרה שהנזק נעשה כדי להקל את ההטלה. 265. אם למרות הטלת הסחורות לא ניצלה האניה, אין מקום לשום השתתפות; הסחורות או חפצים אחרים שיינצלו, אינם חייבים בשום תשלום או השתתפות בהיזק הסחורות שהוטלו או שנזוקו. 266. אם האניה ניצלה בגין הטלת הסחורות לים ובכל זאת אבדה בהמשך דרכה, החפצים שניצלו משתתפים לבדם בהטלה לים לפי ערכם במצב שהם נמצאים, לאחר ניכוי הוצאות ההצלה. 267. אם האניה והסחורות ניצלו על ידי מכשירים שנחתכו או נזקים אחרים שנעשו לאניה והסחורות התקלקלו או נבזזו לאחר מכן, לא יוכל רב החובל לדרוש מן הבעלים, המטעינים או מקבלי המטען של סחורות אלה להשתתף בהיזק זה. 268. אם הסחורות אבדו בשל מעשה או מחדל של הבעל או של מקבל המטען, הן ייחשבו כאילו לא אבדו והן ישתתפו, על כן, בהיזק רגיל. 269. החפצים המוטלים לים אינם משתתפים בשום מקרה בתשלום הנזקים שהגיעו מאז ההטלה לים לסחורות שניצלו; הסחורות אינן משתתפות בתשלום האניה שאבדה או שהגיעה למצב של אי-כשירות לשיט. 270. אם בעטיה של התייעצות שנעשתה על ידי האנשים המצויינים בסעיפים 252 ו-253, נפתחה האניה כדי להוציא ממנה הסחורות, אלה משתתפות בחלוקת הנזק שנגרם לאניה. 271. במקרה של אובדן הסחורות שהושמו בסירות כדי להקל על האניה בעת שנכנסת לנמל או לנהר, החלוקה נעשית על האניה ומטענה בשלמות; אם האניה אובדת ביחד עם יתר מטענה, אין נעשית שום חלוקה על הסחורות שהושמו בדוברות, אפילו הגיעו בשלום. 272. בכל המקרים הנזכרים לעיל, רב-החובל והצוות הינם בעלי זכות-יתר על הסחורות או מחירם עד כדי גובה ההשתתפות; הם רשאים, על כן, לשם הבטחת ההשתתפות, שהם זכאים לדרוש הן באופן אישי, הן בתור באי-כוח של נושים אחרים, לעכב במקרה של סרוב לשלם ואפילו לגרום למכור, באמצעות סמכות שיפוטית, סחורות עד כדי גבול חלקם בהשתתפות. 273. אם מאז החלוקה, השיגו הבעלים בחזרה את חפציהם שהוטלו הימה, חייבים הם למסור לרב-החובל ולמעונינים, מה שהם קיבלו בהשתתפות, לאחר ניכוי הנזקים שנגרמו על ידי ההטלה לים והוצאות השגת החפצים בחזרה; במקרה זה יחולק הסכום המוחזר בין האניה והמעונינים במטען באותו יחס שבו השתתפו אלה לנזק שנגרם על ידי ההטלה הימה. פרק י"ג : התישנות 274. רב החובל אינו יכול לעולם לרכוש בעלות על האניה על ידי התישנות. 275. תביעה על סמך נטישה מתיישנת בפרקים הנזכרים בסעיף 214. 282-276. (בוטלו לפי סעיף 26(2) לחוק ההתישנות, תשי"ח-1958). חוקמשפט ימי - דיני ימאותחוקים עותמאנים