החלטה 1. בפני "בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמך ספציפי", אשר הוגשה על-ידי F. Hoffmann La Roche Ltd וכן על-ידי רוש פרמצבטיקה (ישראל) בע"מ (להלן - "המבקשות" או "הנתבעות") כנגד התובע (להלן: "המשיב" או "התובע"). העובדות הצריכות לענין 2. המשיב עתר לבית המשפט בתביעה לתשלום פיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בגין שימוש בתרופה ראוקטן ובגין התווית הטיפול בתרופה זו, כפי שניתנה לו על-ידי הרופא. לטענתו, נגרמו לו נזקים נפשיים וממוניים בגין השימוש בתרופה זו. 3. בתמיכה לתביעה הגיש התובע את חוות-דעתה של המומחית בתחום נוירופסיכולוגיה ופסיכודיאגנוסטיקה - ד"ר אורלי קמפף-שרף אשר הגיעה למסקנה, כי התובע סובל מהפרעה נפשית אפקטיבית - Major Depression, וכי "הדכאון הוא תוצאה מהטיפול בראוקוטן, בהסתברות גבוהה ביותר ...". ד"ר קמפף ציינה בחוות-דעתה, כי חומר העזר שעמד לרשותה הוא "סיכום מבחנים ושיחות יעוץ שנערכו בפיל"ת, שיחה טלפונית עם הפסיכולוגית גב' חנה סתיו ממכון פיל"ת", אולם היא לא צרפה את החומר האמור לחוות-דעתה. 4. המבקשות פנו מספר פעמים למשיב בבקשה לקבל לקבל את החומר הרלבנטי מפיל"ת לידיהן, אולם חומר זה לא נמסר להן, ומשכך, הוגשה הבקשה - היא הבקשה אשר בפני. 5. זה המקום לציין, כי בעוד שברישא לבקשה עותרות המבקשות למתן צו לגילוי כל החומר שעמד לרשותה של ד"ר קמפף עובר לכתיבת חוות-דעתה, הרי שבסיפא לבקשה עותרות המבקשות למחיקת אותם חלקים מחוות-דעתה של ד"ר קמפף, המבוססים על המסמכים של מכון פיל"ת. 6. המשיב השיב לבקשה בתצהיר והבהיר, כי בשנת 1999 ערך במכון פיל"ת מבחני-התאמה לעבודה, וקיבל "סיכום של פסיכולוגית ששוחחה עימי, עם המלצות ואשר העתקו נמצא". המשיב הצהיר, כי "פרט לסיכום לא נמסרו לי כל מסמכים נוספים, וזאת למרות שביקשתי זאת כמה פעמים". עוד הצהיר המשיב, כי "לדברי ד"ר אורלי קמפף, היא פנתה בזמנו ישירות למכון פיל"ת וקיבלה מידע בשיחה טלפונית". המשיב הצהיר, כי אין ולא היו בידיו מעולם מסמכים, למעט מסמך הסיכום, וכן הצהיר, כי אין לו התנגדות למתן צו אשר יחייב את מכון פיל"ת למסור את המסמכים האמורים, למרות שלדבריו, נאמר לו במכון פיל"ת, כי "כפי הנראה לא נותרו מסמכים". עוד טוען המשיב, כי יש למחוק את הבקשה, באשר היא רצופה עובדות "שאינן מדוייקות", אשר נטענו והוגשו ללא תצהיר. 7. בתשובה הבהירו המבקשות, כי פנו למשיב בכתב שש פעמים, אולם המסמכים המבוקשים לא הועברו לידיהן. הן הבהירו, כי פנו גם לפיל"ת, אולם כל בקשותיהן העלו חרס בידיהן. באשר לתצהיר - המבקשות טוענות, כי לא היה צורך בצירוף תצהיר לבקשה, באשר היא מבוססת על מסמכים שצורפו לה. דיון 8. תקנה 134א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת: "חוות-דעת של מומחה מטעם בעל-דין או בית המשפט, תוגש בצירוף רשימת האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות-דעתו; אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת". ויובהר, מומחה על-פי הגדרתו בתקנה 125 לתקנות כולל גם מומחה רפואי. אין חולק כי במקרה אשר בפני, מסכים גם המשיב כי לא ניתן לאתר את מסמכי מכון פיל"ת, משכך, אין אפשרות מעשית לצרפן לחוות הדעת בהתאם לתקנות. ד"ר אורלי קמפף נמנעה מהגשת תצהיר, על-פיו הסתמכה לכאורה בחוות-דעתה אך ורק על שיחה טלפונית עם פסיכולוגית ממכון פיל"ת, כנטען בתצהיר המשיב, ואילו המשיב, אשר מצא לנכון לכלול הצהרה זו בתצהיר, אינו מוסמך להצהיר הצהרות בשמה של ד"ר קמפף, ולכן ההצהרה הכלולה בסעיף 6 לתצהירו הינה בבחינת עדות שמיעה והינה חסרת כל ערך ראייתי. נשאלת השאלה, מה באמת עמד בפני ד"ר קמפף עובר לכתיבת חוות הדעת. ויובהר - אם עמדו בפניה "סיכום מבחנים ושיחות ייעוץ שנערכו בפיל"ת", כדבריה בחוות הדעת, הרי שהיה עליה לצרפם לחוות הדעת. ואם לא עמדו בפניה מסמכים אלו, יהיה בכך כדי להשפיע על ערכה הראייתי של חוות-דעתה, ודומני כי טוב תעשה ד"ר אורלי קמפף אם תבהיר נקודה זו. באשר לשיחה הטלפונית שנערכה, כביכול, עם הפסיכולוגית גב' חנה סתיו ממכון פיל"ת, גם כאן מרובה הנסתר על הנגלה, שכן העובדה שגב' סתיו זכרה לכאורה את פרטי המשיב כ- 3 שנים לאחר שביצע מבחנים במכון פיל"ת,וניהלה את השיחה הטלפונית מזכרונה ובלא שהיו בפניה מסמכים, מעוררת תמיהה מסויימת, בלשון המעטה. זאת ועוד, העובדה שגב' סתיו מצאה לכאורה לנכון למסור מידע מסוג זה בטלפון לד"ר קמפף, גם היא מעוררת תהיות, ודומני כי לא אטעה אם אקבע כי ההסתמכות על חומרים ממכון פיל"ת, ועל שיחה טלפונית עלומה עם פסיכולוגית ממכון פיל"ת, הינה בעייתית משהו. 9. אומר כבר עתה, כי אין טעם ליתן את הצו המבוקש, שכן המשיב הצהיר כי אין ולא היה בידו חומר כלשהו ממכון פיל"ת, למעט הסיכום אשר הומצא למבקשים, ועל-כן, מבחינה זו דינה של הבקשה להידחות. 10. באשר לבקשה למחוק מחוות הדעת את החלקים המבוססים על אינפורמציה בכתב או בעל-פה ממכון פיל"ת - גם בקשה זו דינה להידחות. יש לזכור, כי גירסתה של ד"ר אורלי קמפף טרם נשמעה, וכבר מסיבה זו אין מקום למחוק חלקים מחוות-דעתה בשלב מקדמי זה. יתירה מכך, חוות-דעתו של מומחה הינה ראייה אחת מני כל הראיות המובאות בפני בית המשפט. בית המשפט קובע, בסופו של יום, אם יש לאמץ את האמור בחוות הדעת אם לאו, וכפועל יוצא הוא קובע את המשקל הראייתי שיש ליתן לחוות הדעת, ויפים לכך דברי בית המשפט בע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ ואח', פ"ד מז(5) 170, בהבהירו: "כמו כל חוות-דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, כך גם חוות-דעתו של מומחה רפואי: היא איננה אלא ראייה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה, אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו". (וכן ראה: ע"א 311/66 נחמיאס נ' לקט קואופרטיב לאיסוף נייר ופסולת, פ"ד כ(4) 48, 50; ע"א 128/79, 124 מדינת ישראל נ' קמינר, פ"ד לד(1) 621, 622 - 617; ע"א 675/77 אלטשולר נ' נציב המים, פ"ד לד(1) 731, 737; ע"א 409/84 מדינת ישראל נ' שגב, פ"ד מ(3) 706, 711 - 710). 11. מהאמור עולה, כי בשלב מקדמי זה אין כל מקום למחוק חלקים מחוות הדעת. 12. באשר לטענה כי יש למחוק את הבקשה, משום שלא צורף לה תצהיר - מדובר בטענה אשר מוטב היה לו לא היתה נטענת. אכן, בהתאם לתקנה 241 לתקנות יש לצרף לכל בקשה תצהיר לצורך אימות העובדות הכלולות בה. אמנם צודק המשיב בטענה, כי הבקשה כוללת עובדות ולכן היה מקום לצרף לה תצהיר, אלא מאי? העובדות עליהן מדובר הן הפניות הרבות אל המשיב, פניות אשר העלו חרס בידי המבקשות, והמבקשות צרפו לבקשתן את עותקי המכתבים שנשלחו למשיב בענין זה. ודוק: המשיב אינו טוען כי האמור בבקשה אינו אמת, והוא מנסה להיבנות מעמידה על קוצן של התקנות, עמידה שאיננה במקום במקרה זה, ואינה יאה. 13. סוף דבר, הבקשה נדחית בשל האמור בתצהיר המשיב. בנסיבות הענין, אינני עושה צו להוצאות. נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשירשלנות רפואית (רופאים)תביעות רשלנות רפואית