בדיקת זיאופטיקס - ניתוח לייזר להסרת משקפיים

פסק דין 1. התובעת ביקשה לעבור אצל הנתבעת ניתוח לייזר להסרת משקפיים. כפי שעולה מהראיות, ישנן שתי אפשרויות לניתוח, האחת, רגילה, אשר עלותה 8,100 ₪ והשניה יקרה יותר, אשר עלותה 10,500 ₪. האפשרות היקרה יותר של הניתוח כרוכה בביצוע בדיקה נוספת, ששמה זיאופטיקס. לסוג הניתוח עשויות להיות השלכות על פרוצדורות עתידיות, כמו ניתוח מתקן, במקרה שהניתוח לא הצליח. 2. אין מחלוקת כי התובעת ביקשה לעבור את הניתוח היקר יותר. אין גם מחלוקת שהיא שילמה עבור הניתוח היקר. עוד אין מחלוקת כי התובעת לא ביצעה את בדיקת הזיאופטיקס וכי אי ביצוע הבדיקה הוביל לכך שהניתוח שבוצע היה הניתוח הרגיל. 3. מעדותו של המנתח, ד"ר שטרסמן עולה כי לניתוח קדמה פגישת הכנה, עם כל המנותחים הפוטנציאלים, אשר בה הם קיבלו הסבר אודות הניתוח וסוגים שונים של ניתוחים ולאחר מכן נערכת שיחה אישית עם כל מטופל, כולל עם התובעת, אשר בה חזר המנתח על הנאמר בפגישה הקבוצתית. לטענת הנתבעת, אם ביקשה התובעת לעבור את הניתוח היקר יותר, היה עליה לדאוג לעבור את בדיקת הזיאופטיקס. ד"ר שטרסמן העיד: "יש יום שבו הם באים לבדיקת התאמה, שהמטרה שלי זה לנפות את האנשים הלא מתאימים, זה יום של סידרת בדיקות, צילומים ובדיקות וכו', כל אדם מגיע אלי עם כל תוצאות הבדיקות של הרופא, אני בודק אחר כך את התוצאות, ואני עורך שיחה של שעה וחצי עם הקבוצה שנשארה באותו יום, מסביר מהם סוגי הניתוחים, מהם הסיכונים לניתוח, כולל הבדיקה ששמה זיאופטיקס, שהיא בדיקה נוספת שעורכת בסביבות ארבעים דקות, שעה, שעושים את הבדיקה יום אחר, שמטרתה היא בדיקה ברמה אחרת. הבדיקה בודקת הפרעות בראיה בסדר גודל גבוה יותר. וכך לא כל האנשים חייבים בה כי היא עולה יותר, אלא בעיקר אנשים שיש להם שילוב של קרניות דקות, של מספרים גבוהים וכו', סוף השיחה הזאת שבערך שעה שעה וחצי אני יושב עם האנשים בצורה פרטנית אחד אחד, ואם צריך לעשות את הבדיקה הזאת יש אנשים שאני אומר להם לא לעשות את הבדיקה ויש אנשים שאני אומר להם שבלי הבדיקה אני לא עושה את הניתוח" (עמוד 1 לפרוטוקול). ד"ר שטרסמן העיד כי התובעת לא הייתה חייבת לעשות את הבדיקה הנוספת. לפי עדותו: "בטופס סיכום כתוב פלוס מינוס הבדיקה הזאת, ז.א. שהיא לא חייבת לעשות אותה" (עמוד 1 לפרוטוקול). 4. התובעת הכחישה כי נאמר לה שעליה לעבור בדיקה נוספת (סעיף 1 לכתב התשובה מיום 3.5.07). לפי עדותה, רק שבוע לאחר הניתוח, כאשר ביקשה לברר איזה ניתוח עברה, נודע לה על הבדיקה הנוספת והתברר לה כי עברה את הניתוח הפשוט יותר (עמוד 3 לפרוטוקול). אמה של התובעת העידה: "התובעת חזרה מהבדיקה ואמרה שהרופא אמר שלה כן מומלץ לעשות את הבדיקה. אמרתי לה, נטלי, בזה לא חוסכים, אם הרופא אמר, זה לא סתם. ובאמת היא החליטה שהיא עושה, וקבעו לה את התור, באותו יום של הניתוח, היא שילמה, ואז הכניסו אותה." (עמוד 2 לפרוטוקול). ד"ר שטרסמן העיד אף הוא כי הוא המליץ לתובעת לעבור את הבדיקה, אך הדגיש כי הדבר לא היה הכרחי (עמוד 3 לפרוטוקול). 5. החובה לוודא כי מטופל אשר בחר בניתוח המורכב יותר יהיה מודע לצורך לעבור את בדיקת הזיאופטיקס, ואף יעבור אותה לפני ביצוע הניתוח, מוטלת על הנתבעת ולא על המטופל. התובעת העידה כי שבוע שלם התקשרו אליה מהמרפאה כדי לדעת מה החליטה בעניין הניתוח ובסופו של דבר היא אמרה להם שהיא מעוניינת לעבור את הניתוח המורכב יותר (עמוד 2 לפרוטוקול). בשיחה זו, בה הודיעה התובעת לנציגי הנתבעת כי ברצונה לעבור את הניתוח היקר יותר, היה על הפקידות לוודא כי התובעת ערה לכך שעל מנת לעבור את הניתוח בו היא בחרה עליה לקבוע תור ולעבור את בדיקת הזיאופטיקס. כאשר הגיעה התובעת למרפאה כדי לעבור את הניתוח, היא שילמה עבור הניתוח היקר, וגם בשלב זה היה על הפקידות לברר האם היא עברה את בדיקת הזיאופטיקס לפני שהפנו אותה לניתוח עצמו, דבר אשר אין מחלוקת כי לא נעשה. מאחר וללא בדיקת הזיאופטיקס לא ניתן לערוך את הניתוח המורכב יותר, התרשלו הפקידות כאשר הפנו את התובעת לד"ר שטרסמן ביום בו היא הגיעה למרפאה וביקשה לעבור את הניתוח המורכב. נציג הנתבעת טען בדיון כי הפקידה אשר קיבלה את התשלום מהתובעת חשבה, כנראה, שהתובעת כבר ביצעה את הבדיקה. טענה זו איננה נתמכת בראיות, שכן הפקידה לא העידה, ומכל מקום אין בה כדי לפטור את הנתבעת מחבותה, שכן לא היה כל בסיס לסברה זו של הפקידה, סברה אשר הובילה בסופו של דבר לטעות אשר אירעה בסוג הניתוח שנעשה לתובעת. 6. ד"ר שטרסמן העיד כי כאשר הוא ראה שאין בתיקה של התובעת את נתוני בדיקת הזיאופטיקס הוא הבין שהתובעת בחרה לעבור את הניתוח הפשוט יותר, וניתוח זה הוא ביצע. מעדותו של ד"ר שטרסמן עולה כי בתיק הרפואי שעומד בפניו לא מצוין סוג הניתוח בו בחר המטופל ולא מצוין הסכום ששילם המטופל (עמוד 1 לפרוטוקול). לטעמי, גם המנתח לא נהג בסבירות, כאשר הניח שהתובעת ביקשה לעבור את הניתוח הרגיל, רק על סמך העובדה שלא עמדו בפניו תוצאות בדיקת הזיאופטיקס, מבלי שוידא עניין זה עם התובעת. 7. במחדלים אשר פורטו לעיל, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובעת. לאור מחדלי הנתבעת עברה התובעת ניתוח אחר מזה שביקשה. 8. בכך שביצעה ניתוח שונה מזה שעליו הוסכם הנתבעת אף הפרה את ההסכם בינה ובין התובעת. 9. אין מחלוקת כי הניתוח הצליח מבחינה רפואית. 10. הנזק שנגרם לתובעת הוא הפגיעה באוטונומיה. 11. כפי שנפסק, לכל אדם זכות יסודית לאוטונומיה (ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, תק-על 99(3) 574 (1999)). זכות זו הוגדרה כזכותו של כל פרט להחליט על מעשיו ומאווייו בהתאם לבחירותיו, ולפעול בהתאם לבחירות אלה (פרשת עלי דעקה הנ"ל). במחדליה של הנתבעת, כפי שפורטו לעיל ובהפרת החוזה על ידה, פגעה הנתבעת באוטונומיה של התובעת ובזכותה לעבור את הניתוח שהיא בחרה. 12. בגין הפגיעה באוטונומיה, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 17,800 ₪. 13. בנוסף לפיצוי שנפסק תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. 14. את הסכומים שנפסקו על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום. עינייםניתוחאופטיקהרשלנות רפואית (עיניים)תביעות רשלנות רפואיתמשקפיים