החלטה בבקשה לרישום סימן מסחר

החלטה זוהי בקשה לרישום סימן מסחר בסיווג 25 וסימן שירות, בסיווג 35 שניהם לגבי דברי הלבשה, הנעלה וכיסויי ראש. הסימן המבוקש הוא צמד המילים: , American Apparel (לא מעוצב). המבקשת, חברה אמריקאית אשר שמה אף הוא כצמד המילים המרכיבות את הסימן. בוחנת סימני המסחר סירבה לרשום את סימן המסחר בהיותו חסר אופי מבחין (סעיף 8(א) לפקודה) ובהיות המילים המרכיבות אותו נוגעות במישרין אל מהות או איכות הטובין שלסימונם הן נועדו (סעיף 11(10). לאחר התכתבויות שונות, שבהן הומצא גם חומר ראיות, עמדה לשכת סימני המסחר על סירובה לרשום את הסימנים, והמבקשת ביקשה שהתיק יועבר אל הרשם לשם מתן החלטה שיפוטית על סמך החומר המופיע בו. טענות המבקשת לכשרות הסימנים לרישום הן אלה: א. צירוף המילים שבסימן הוא ייחודי, ולמעשה לא נעשה בו שימוש בשפה האנגלית טרם עשתה זאת המבקשת. ב. הציבור הישראלי ברובו אינו דובר אנגלית כשפת אם, והמילה APPAREL אינה מוכרת לו, בהבדל ממילים אחרות אשר הוראתן ביגוד או לבוש. ג. המבקשת עושה שימוש בסימן שנים רבות בהיקפים גדולים, בארצות הברית ובמקומות אחרים, ומאז שנת 2006 גם בישראל והסימן רכש לו אופי מבחין, דהיינו משמעות שניה המקשרת אותו אל המבקשת כמקור הסחורה. במהלך הבחינה עתרה המבקשת אף לכך שהסימן יירשם כסימן זר, בהתאם להוראות סעיף 16 לפקודה, אולם לשכת סימני המסחר סירבה גם לבקשה זו, מאותם נימוקים בהם סורב הסימן לרישום לכתחילה. הראיות אותן הגישה המבקשת מכילות תצהיר מטעם דוב צ'רני, אזרח קנדי, שהוא השותף הבכיר במבקשת. וחוות דעת מומחה מטעם הגב' סטייסי קוחלני. בתצהירו מעיד מר צ'רני על כך שהמבקשת הוקמה בשנת 1998, ועושה שימוש בסימן מאז 1988 (כך במקור, ואף במכתב בא כוחה של המבקשת). אני מניח לצורך הדיון כי השימוש בסימן אכן החל כעשר שנים לפני הקמת המבקשת, על ידי חברה או עסק קשורים. מר צ'רני העיד לגבי היקפי המכירות של המבקשת בארה"ב ובעולם כולו, ואף צירף נתון כספי לגבי היקף המכירות בישראל בשנת 2006 (התצהיר נערך בספטמבר 2007). באשר לחוות הדעת, עניינה בסקר שנערך ולפיו נשאלו 495 נשים בגילאי 18 ומעלה, מה הן מבינות מהמילה האנגלית APPAREL. 91% מהנשאלות השיבו שפשר המילה לא ידוע להן, ורק 3% ידעו לקשר את המילה ללבוש או לבגדים. הנשאלות נבחרו מפיזור ארצי מייצג של האוכלוסייה בישובים היהודיים בישראל. באשר לעדותו של מר צ'רני, אין בה כדי להראות על כך שהסימן רכש בישראל אופי מבחין המזהה אותו עם המבקשת, ולצורך קביעה זו אני מוכן אף להניח שבשנתיים שחלפו אף הוכפלו ושולשו היקפי המכירות בישראל. לא מצאתי בו קמפיינים המביאים לידיעת הציבור את המותג ואת המבקשת, ולמעשה התמקד, על פי התצהיר ונספחיו, הפרסום בישראל במספר מודעות באנגלית שנאמר לגביהן שהן פורסמו במגזין בשם TimeOut Tel Aviv. באשר לסקר, לא ברורה לי לחלוטין הבחירה לערוך אותו דווקא בקרב נשים, הלא המבקשת מצהירה על עצמה שהיא מייצרת בגדים גם לגברים, אולם בכל מקרה, כפי שאעמוד על כך להלן, אין בו כדי להועיל למבקשת לעניין היותו של הסימן גנרי ומתאר, לכל היותר יש בה כדי לחזק את דעתי בכך שהסימן לא רכש אופי מבחין בישראל, שהלא גם אם אקבל את הטענה לפיה ציבור הנשאלות משקף את הציבור הרלבנטי אליו אני צריך להתייחס בהחלטתי, וציבור זה אינו יודע את משמעות המילה APPAREL באנגלית, הרי שאילו הכירו את הסימן ככזה המסמן את המבקשת, היו יודעות לענות בתשובתן כי הסימן קשור לביגוד או הלבשה, או יותר מכך לומר כי המילה קשורה למבקשת, ציבור הנשאלות ככל שהוא מייצג לא ידע לקשר את המילה למבקשת או לתחום עיסוקה. לאור דברים אלה אני קובע כי הסימן לא רכש בישראל אופי מבחין, ודאי שלא כזה שיאפשר לו להירשם. אעיר רק בעניין זה, כי אני מטיל בספק רב את עובדת יכולתו של סימן כאמור לרכוש אופי מבחין בהיותו סימן גנרי המתאר את הטובין של המבקשת. מכאן אפנה לעסוק בשאלת משמעותו של הסימן בעיני הציבור הישראלי, והאם ניתן לקבל את הטענה לפיה היותו מתאר בשפה האנגלית ולא בזו העברית מאפשר לרשום אותו. אכן פעמים רבות בבואנו לבחון את מידת התיאוריות של סימן, נזקקים אנו לשאלת הצרכן הרלבנטי ואופן תפיסתו את הסימן. כתב לעניין זה המלומד א.ח. זליגסון, דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם הוצאת גינוסר תשל"ג- ע"מ 40-41: "נשאלת השאלה: מיהו הקהל המשמש אמת מידה לקביעת תכונת הסימן כמתאר או כרומז? הקהל הקובע הוא זה שמקבל את הסחורה אחרון, דהיינו הצרכן, ולא קהל הסוכנים או הסיטונאים, המקבלים את סחורה מהיצרן. כך סבור גם Busse בעמוד 108 לגבי החוק הגרמני. מיהו הצרכן? הדבר תלוי ביעוד הסחורה. ישנן סחורות המופצות רק בקהל של יצרנים או במוסדות מחקר. אפשר להניח שקהל זה משכיל יותר ואינו זקוק לפעולה שכלית מיוחדת על מנת לגלות את הקשר בין הסימן לבין תאור הסחורה. מאידך, תכשירי רוקחות מיועדים לקהל הרחב ולא לרוקחים או לרופאים, אף על פי האחרונים נותנים אותם לחולים. מסיבה זו הדרישות לגבי סימן רומז בשטח זה, אינן גבוהות.בדרך כלל אין חשיבות מיוחדת לעובדה, שסימן מסיים דומה או זהה לכינוי הנמצא במילון או באנציקלופדיה. בפסק הדין של מועצת המלך בעניין Cordova V.Vick, 68 RPC 103 התעוררה השאלה אם בג'מייקה המלה "Vaporub" לגבי משחה המשמשת אמצעי נגד ראומטיזם והמתאדה בשעה שמורחים אותה על גוף האדם, מהווה סימן מתאר. נוכח כי במיליון או בספר על תכשירי רוקחות (pharmacopeia) ניתן למצוא לא רק את המילים Vapour ו-rub, אלא אף את הצרוף של שתיהן. למרות זאת נפסק, כי בקהילייה של ג'מייקה אין מכירים את משמעות המלים ובעיקר לא את צירופן- לכן הותר בה רישום הסימן. עם זאת יש לציין, כי אותו סימן לא ניתן לרישום באנגליה מחמת היותו סימן מתאר בעיני הקהל האנגלי. מסקנות דומות הסיק בית המשפט העליון בפסק הדין The Coca Cola Company נגד "ויטה פלוטקין" ובניו בבג"ץ 197/51, פסקים על' ט"ז 21, ביחס למילה "קולה" הידועה במילונים ככינוי של אגוז מסוים. ברם, משמעותה אינה ידועה לקהל הרחב של הצרכנים בישראל. מטעם זה קיבל בית המשפט העליון בזמן המנדט את הסימן "Lumin" לגבי שיניים תותבות. ראה: בג"ץ 69/38 "ויטה צאן פבריק" נגד רשם סימני המסחר, אל"ר 1939, ע. 126. המילה "Lumin" בשפה הלטינית אינה כה ידועה אצלנו והקשר בין הסימן למילה האנגלית הידועה "luminous" אינו כה ברור, לפחות לכאורה. רישום סימן כזה, לא היה מונע יצרנים אחרים של שיניים תותבות מלהשתמש במילים המקובלות כדי לציין את סגולות השקיפות של מוצריהם." ודוק, במה דברים אמורים, כאשר נשאלת השאלה האם המילה האמורה על הוראתה היא מרמזת או מתארת, דהיינו, סוג של סימן מתאר המצוי על סרגל התיאוריות, במקום שלא ברור כל צרכו, האם מרוחק הוא מספיק מן התיאור הגנרי, עד שיחשב מרמז, או שמא קרוב הוא ועל כן ייחשב עדיין כמתאר. לכך נזקקים אנו לשאלת הציבור הרלבנטי. אולם זו לא השאלה שבפנינו. גם המבקשת מודה כי המילה היא תיאורית באופן המציב אותה על הקצה הגנרי של סולם התיאוריות. כך למשל מילון אוקספורד, אנגלי עברי, בהוצאת עם עובד מגדיר APPAREL כ- 'לבוש'. תוצאות דומות ניתן למצוא גם במילונים אחרים, כפי שנעשה ומצוי בתיק הבחינה. ואכן עיון בספרו הנ"ל של זליגסון ילמדנו כי קיימים סוגים שונים של סימנים אשר יכולים להיחשב כמתארים. ביניהם: מילות שבח (עמ' 38), סימן המתאר את סגולות הסחורה (עמ' 39), וסימנים הכוללים שמו של חומר ממנו מיוצרת הסחורה (עמ' 36). בין אלה מצוי הסימן המרמז, אשר לגביו ניתן לשאול מיהו הצרכן הרלבנטי, ומה היקף ידיעותיו בשפה אשר הסימן משתייך אליה. המילה לבוש אמריקאי, בבואה לסמן ביגוד המיוצר על ידי מבקשת אמריקאית הוא תיאור גנרי בעיני כל ציבור שהוא. אין בה שאלה לעניין מרמז, אין בה מילת שבח, והיא אינה מתייחסת לתכונה או לחומר המרכיבים את המוצר, היא שימוש בשמו של המוצר, או בלשון זליגסון במילה 'המתארת את טבע הטובין', דהיינו APPAREL, לבוש או ביגוד, לציון מוצרי ביגוד או לבוש. לעניין זה נאמר מפורשות על ידי זליגסון בספרו הנ"ל (עמ' 35): "מכל סוגי הסימנים הפסולים, תופשים הסימנים המתארים מקום נכבד ביותר בפרקטיקה של לשכת סימני המסחר, בדרך כלל סימנים אלה גם מחוסרי אופי מבחין. מה פירוש סימן המתאר את טבע הטובין? בראש ובראשונה הכוונה היא לכינוי הסחורה או לשמה ולדוגמא: חמאה, שמן, גרב. השם המקובל של הטובין חייב להישאר חופשי לשימוש הציבור. הלכה זו חלה לא רק לגבי השם בעברית, אלא אף לגבי שם הסחורה בכל שפה אחרת, המובנת לפחות לחלק ניכר של האוכלוסייה. לפיכך אין רושמים סימנים כגון BERAD או OIL. במשפט Electrix Ltd. Appl. (1958) RPC 176, [אושר על ידי בית הלורדים (1959) RPC 283], פסק בית המשפט כי המלה 'Electrix', כסימן למכשירים חשמליים, לעולם לא תוכל להירשם בתור שכזאת, אפילו אם השימוש בה נעשה בהיקף רחב ביותר, משום שסימן כזה אינו מסוגל להיות מבחין ותמיד יישאר סימן מתאר. ההלכה האנגלית אינה מבחינה בין שפות ידועות ולא ידועות, באנגליה סרבו לרשום את הסימן 'BOKOL' אשר פירושה בשפה הנורבגית - בירה או שיכר... בארץ נחשבה המילה האיטלקית 'GRISSINI' כמלה מתארת." אין אני נזקק לשאלה מה יהא דינו של סימן גנרי כאמור אשר מקורו בשפה שאינה מוכרת כלל לתושבי ישראל, משום שעניין לנו במילה בשפה האנגלית. השפה האנגלית מצויה בידיעת רבים מתושבי ישראל, וסימנים ומושגים ממנה משמשים דרך שיגרה בחיי המסחר בישראל, לאור זאת, הרי משעוסקים אנו בסימן המתאר את טבע הטובין עצמו, שוב אין הרשם יכול להיזקק לשאלה עד כמה מילה מסוימת מוכרת או אינה מוכרת לציבור והיא פסולה לרישום. משכך אפנה לדון בטענתה האחרונה של המבקשת לפיה עניין לנו בצירוף ייחודי, צירוף שלא הוכר קודם לכן בשפה האנגלית. משמעותה של טענה זו, כי עצם הייחודיות של הצירוף מתגברת על התיאוריות שבו, משום שאנשים אינם רגילים לצירוף זה, והצירוף שנשמע להם מיוחד ושונה יוצר את האופי המבחין הנדרש לרישום סימן. נכתב לעניין זה ב- KERLY'S / LAW OF TRADE MARKS AND TRADE NAMES- מהדורה 14, עמ' 166: "…Second, "distinguish" can be used in the sense of "different". This meaning often creeps into cases involving the shapes of goods or their packaging , where the applicant frequently argues to this effect: "my mark has (the minimum degree of) distinctive character because it can clearly be distinguished from others in the market". This type of argument is utterly bogus. It amounts to nothing more than saying that "my mark is different". Deployment of this type of argument is a clear sign that the mark does not have distinctive character. Third, "distinguish" or "distinctive" is used in the sense of "standing out", likely to attract the attention of the consumer. This is a slight variation on "different", in that the mark is now adjudged to be sufficiently different such that it attracts the attention of the consumer. However, there are many things which will attract the attention of the consumer (bright or garish colours, snazzy graphics, bold claims) which have nothing to do with distinctive character. The usefulness of this concept depends entirely on whether the consumer's attention is attracted in the right 'trade-origin message' manner." דברים אלה יפים גם לענייננו, עצם השימוש בצירוף לשוני שהוא מיוחד ולא שגרתי, באופן העשוי למשוך את לב הציבור, אינו מהווה אינדיקציה לכך שהסימן אינו גנרי, ומשכך חסר אופי מבחין אינהרנטי. בשולי דברים אלה אוסיף אך כי בניגוד לבחינת תיאוריות גנרית של מילה, כפי שעמדנו עליה לעיל, הרי שבשאלת היותה מרמזת יש משמעות לידיעת השפה על ידי הציבור (ממש כפי שהבאנו מדברי המלומד זליגסון לעיל) ובעניין זה, נפסק לא אחת שמשחקי מילים המושתתים על טעויות לא יחשבו כמעניקים משמעות שניה, שעה שתושבי ישראל אינם בקיאים בשפה ברמה גבוהה. איני מתעמק בעניין זה, כי אין לנו עניין כאן בטעות מכוונת או בעיוות לשוני יצירתי, אלא בצירוף שנטען לגביו כי אינו תדיר בשימוש. סוף דבר הוא, כי איני מוצא את סימן המבקשת בעל אופי מבחין, לא נרכש, ודאי שלא אינהרנטי, ומשכך אין הוא כשיר לרישום. אומר אף זאת, כי מיקומו על סרגל התיאוריות הוא כה קיצוני, עד כי קשה להאמין שיש בידו את האפשרות לרכוש אופי מבחין שיועיל לרישומו. מכל מקום לא הוכח בפני אופי מבחין שאף מתקרב לכך. סוף דבר אני דוחה את הבקשה. סימן מסחרי