פסק דין השופטת ד' ברלינר: 1. בתאריך 2.7.97 הגישה חברה בשם E! Entertainment Television Inc , חברה המאוגדת בארה"ב, (להלן: המשיבה) בקשה לרישום סימן מסחרי שמספרו 113350 :E! ONLINE מעוצב (להלן: הסימן). לבקשה זו התנגדה חברה בשם Deutsche Telekom AG (להלן: המערערת). בתאריך 13.1.05 דחה סגן רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר, בתפקידו כפוסק קנין רוחני (להלן: הרשם) את התנגדותה של המערערת ואישר לרישום את הסימן, בתנאים מסוימים (להלן: ההחלטה). על ההחלטה - הערעור בפנינו. רקע - כרטיס הביקור של המשיבה והמערערת 2. המשיבה היא חברה העוסקת בתחום התקשורת, ומפעילה ערוץ טלויזיה בינלאומי המכונה ערוץ E!. הערוץ משדר חדשות ורכילות המתייחסת לידוענים בתחומי הבידור המוזיקה הקולנוע והטלויזיה האות E! המהווה את תחילת הסימן, היא האות הראשונה של המילה Entertainment- בידור שבכך מתמחה המשיבה. המשיבה היא גם הבעלים של סימנים רשומים זהים נוספים ובקשות לרישום במדינות רבות בעולם לרבות בגרמניה, מקום התאגדותה של המערערת. בארץ - המשיבה היא בעלים של סימן רשום שמספרו 90528 E! Entertainment מיום 27.12.03, המצוי בסוג 91, שירותים להכנת תוכניות טלויזיה. המשיבה גם מפעילה אתר אינטרנט העוסק באותו תחום. 3. המערערת, היא חברה מגרמניה העוסקת אף היא בתחום התקשורת. בהחלטה, הגדיר הרשם את המערערת כחברה מובילה בתחום הטלקומוניקציה, כאשר תחת כותרת זו נכללים מגוון של שירותים: שירותי טלפון, טלויזיה בכבלים, ואינטרנט. שירותי האינטרנט כוללים בין היתר עדכונים בנושאי חדשות פוליטיקה נסיעות ספורט ובידור. חלק מן השירותים ניתנים באמצעות אתר אינטרנט ששמו T-ONLINE. בבעלות המערערת ששה סימני מסחר רשומים T-ONLINE (להלן: סימן המערערת), בתחומי חשמל ותקשורת בסוגים שונים, המנויים בפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: הפקודה). את הסימנים - רשמה המערערת במדינות רבות בעולם. נימוקי ההתנגדות: 4. אליבא דהמערערת: (1) השירותים שלגביהם התבקש רישום הסימן, והשירותים שלגביהם רשום סימן המערערת, הינם מאותו הגדר. (2) הסימן דומה לסימן המערערת במראה ובצליל. (3) קיים דמיון מטעה בין הסימן לסימן המערערת, ולפיכך אין לרשום את הסימן. המערערת הפנתה לסעיף 8, וכן להוראות סעיפים 11(5) 11(6) 11(9) לפקודה, וטענתה היתה כי כל אחד מן הסעיפים הללו מונע את רישומו של הסימן. 5. עיקר ממצאיו של הרשם בהכשירו את רישום הסימן, קבע הרשם כדלקמן: א. בגדר מושכלות יסוד - נטל השכנוע הוא על המבקשת את הרישום להראות כי סימנה כשר לרישום, וכי לא קיימת סכנת הטעיה. על המתנגדת (המערערת) מוטל נטל ההוכחה, כי סימנה זכה למוניטין ובשל כך קיימת סכנת הטעיה. ב. לא עלה בידי המערערת להרים את הנטל. תצהירו של נציג המערערת אין די בו לצורך ההוכחה כי סימן המערערת זכה למוניטין בישראל לגבי מגוון השירותים והמוצרים המשווקים על ידה בכלל, ולגבי שירותים זהים או דומים לאלה אשר לגביהם נתבקש רישום הסימן, בפרט. (סעיף 13 להחלטה). ג. אתר האינטרנט של המערערת מתנהל בגרמנית, שפה שאינה נפוצה בישראל ודאי לא בקרב הגולשים הצעירים. גם משום כך נראה שסימן המערערת ושירותיה אינם מוכרים בישראל. ד. לעומת זאת חלק מן הציבור בארץ מכיר את הסימן בשל ערוץ הטלויזיה המוקרן בישראל ללקוחות הכבלים והטלויזיה בלווין, ובשל אתר האינטרנט שלה המתנהל באנגלית. הוכחו כניסות מרובות של גולשים מישראל אליו. ה. אכן, "הטובין" אשר לגביהם התבקש רישום הסימן הם מאותו הגדר טובין אשר אליו משתייכים חלק מן הטובין אשר לגביהם נרשמו סימני המערערת. ו. אולם, אין בין הסימנים דמיון שיש בו כדי להטעות. הדמיון נבחן על-פי הרושם הכללי שנוצר במוחו של הצרכן בעל הזיכרון הבלתי מושלם, הצרכן הנ"ל - לא יראה דמיון בין הסימנים. ז. את הדגש שם הרשם על המילה ONLINE שהיא חלק מהסימן, כמו גם מסימן המערערת. מדובר במילה בעלת "אופי מתאר מובהק"; (שם גנרי). שעל כן, חשיבותה לענין השוואת סימני המסחר היא פחותה, הטרמינולגיה המקובלת בתחום סימני המסחר מבחינה בין סימנים בין היתר, על-פי חוזקם או חולשם. סימן הוא חלש כאשר הוא עושה שימוש במילה מתארת, נפוצה ומקובלת לענין שירותים דומים, או זהים. סימן חלש יזכה להגנה מצומצמת בהיקפה. הרציו העומד בבסיס הלכה זו ברור ומתבקש. בשל השימוש הנפוץ במילה המתארת, ישים הצרכן לב לאות או הסימן הנלוה אליה שהרי הוא ער לכך - שבפני עצמה המילה אינה חושפת את זהות נותן השירות. לענייננו - סימן המערערת הוא חלש בשל השימוש הרב שנעשה בשוק האינטרנט במילה ONLINE. ההגנה המצומצמת אינה כוללת על כן את מניעת רישומו של הסימן. ח. בין לפי מבחן זה, ובין על-פי כלל המבחנים המנויים בפקודה ובפסיקה - לא קיים (אליבא דהרשם) דמיון מטעה שעל כן, כאמור, ההתנגדות נדחתה. 6. הכרעה דעתי היא כי מסקנתו של הרשם היא המסקנה היחידה שניתן להגיע אליה בנסיבות העניין, ולשיטתי לא היה מקום מלכתחילה להגיש את ההתנגדות. הן מזוית הראיה של המשיבה שהוכיחה כי האות "E" היא משמעותית (אין מדובר בסימן שרירותי אלא באות הראשונה של המילה Entertainment), כאשר הערוץ שמפעילה המשיבה מוכר וידוע, הן מזוית הראיה של המערערת, שלא הוכיחה כי הטובין (כמונח הכולל גם שירותים) שהיא מספקת מוכרים בארץ באופן שיכולה להיוצר הטעיה, ובמיוחד בשל אופיו של הסימן - קרי היותו מורכב משם גנרי המוכר לכל מי שגלש אי פעם באינטרנט שאליו מתוספת אות מאותיות ה- A,B,C שבפני עצמה ודאי לא יכולה להוות סימן מסחרי בר הגנה, וצרופה לא יכול לשנות את התמונה - לא ניתן לקבל את התנגדותה של המערערת לרישום הסימן. 7. יכולתי לפטור עצמי באמירה, כי כל נימוקי הרשם מקובלים עלי, ואני מאמצת אותם על קירבם וכרעיהם. לא זו בלבד שהנימוקים מקובלים עלי, אלא שאין צורך בכולם. כמעט לאחר כל אחד מהם ניתן לומר "דיינו", ולדחות את הערעור מבלי להתייחס לשאר הנימוקים. עדיין, כדי לסבר את האוזן ואת העין (תרתי משמע) אתייחס להלן בקצרה לסוגיות המרכזיות, במידה ובהיקף הנחוצים להכרעה. 8. אלה הסעיפים הרלוונטיים אליהם הפנתה המערערת בהודעת ההתנגדות לעניין מניעת רישום הסימן. א. סעיף 8(א) לפקודה שמתווה את המסגרת, או שמא נכון יותר לומר את עקרונות היסוד, כדלקמן: אין סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים (להלן: בעל אופי מבחין). ב. סעיף 11(5): סעיף 11 כולו מונה את הסימנים שאינם כשרים לרישום. סעיף 11(5) אומר: סימן הפוגע או עלול לפגוע בתקנת הציבור או במוסר. ג. סעיף 11(6) סימן שיש בו כדי להטעות את הציבור, סימן המכיל ציון מקור כוזב לסימן המעודד התחרות בלתי הוגנת במסחר. ד. סעיף 11(9) סימן הזהה עם סימן שהוא שייך לבעל אתר וכבר הוא רשום בפנקס לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, והוא הדין כסימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות. למען הנוחות - תבחנה קודם החלופות הספציפיות מתוך סעיף 11 אליהן הפנתה המערערת כמפורט לעיל, ורק לאחר מכן וכסיכום סעיף המסגרת דהיינו - סעיף 8. 9. הגורם המשותף לכל החלופות הנ"ל הוא פוטנציאל ההטעיה המצוי בסימן אותו מבקשים לרשום. ההטעיה הנטענת במקרה הנוכחי מקורה בדמיון בין E! ONLINE ל- T-ONLINE, ושמא יסבור, מי מן הצרכנים כי שרות מסוים שניתן לו בפועל, על ידי T-ONLINE ניתן לו על-ידי E! ONLINE. כדי לענות על השאלה האם אומנם חשש מסוג זה הוא ריאלי בחן הרשם קודם את מידת ההכרות של השוק הישראלי את הסימן T-ONLINE. 10. הדרך שהלך בה הרשם - יש בה הגיון, והיא מהווה נקודת פתיחה ראויה. אין לך פוטנציאל הטעיה, אם המוטעה אינו מכיר כלל את המוצר או השירות האלטרנטיבי שעלול להטעותו. כפי שצוין לעיל (ראה סעיף 5ב' ג') מסקנתו העובדתית של הרשם היתה כי "לא הובאה כל ראיה ממנה ניתן היה ללמוד לגבי היכרות כלשהי של הציבור בישראל עם שירותיה ומוצריה של המתנגדת בישראל". ככלל - ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בממצאי עובדה. במקרה הנוכחי אין אפילו צורך להתלות בעקרון בסיסי זה - משום שבפועל אין בפי המערערת כל טעון של ממש באשר לקביעה העובדתית הנ"ל. על דרך תשובה הפנתה המערערת למוניטין שרכשה ברחבי העולם ולשימוש שנעשה בסימן המערערת במדיה האלקטרונית בעולם כולו (ראה סעיף 23 להודעת הערעור). קביעה כי למערערת מוניטין בעולם - אינה זהה לקביעה כי הגולש או הצרכן הישראלי מכיר אותה ומשתמש בשירותיה. אין כל תשובה בטיעוני המערערת למגבלת השפה עליה הצביע הרשם (השפה הגרמנית שאינה שגורה על הגולש או הצרכן הישראלי הממוצע ודאי לא הגולש הצעיר). לא נמסרו נתונים על מספר הגולשים הישראליים שגלש לאתר המופעל על-ידי המערערת, או נתונים אחרים שיכולים לחוות מדד "לפופולאריות" של המערערת בישראל נתונים בנושא זה נמסרו דווקא על-ידי המשיבה שהוכיחו כי הקהל הישראלי מכיר אותה והיא זוכה לכניסות רבות לאתריה. כאמור בהעדר הכרות - אין פוטנציאל הטעיה - והרי לך ה"דיינו" הראשון. 11. מבין החלופות של סעיף 11 שאליהן הפנתה המערערת, החשובה ביותר היא חלופה 11(9) קרי הדמיון בין E! ONLINE ל- T-ONLINE. החלופות הנוספות - 11(5) 11(6) הן למעשה פונקציה או שמא נכון יותר לומר וריאציות על אותו נושא. הכל מתחיל ונגמר בדמיון. 12. האם אכן קיים דמיון מטעה? המבחנים לבחינת סוגיה זו שוכללו זה מכבר בפסיקה הן בארץ והן בעולם. הרשם בהחלטתו מנה אותם אחד לאחד תוך שהוא מפנה לפסיקה הרלוונטית (ראה פסקה 19 להחלטה). אין חולק כי המבחנים שמנה הרשם: מראה, צליל, טובין, חוג לקוחות, צינורות שווק, שאר נסיבות ועל כולם שכל ישר, הם אכן המבחנים הרלוונטיים. נראה לי כי לא יכולה להיות מחלוקת גם על קביעתו של הרשם כי כאשר מדובר בשירותי אינטרנט בעיקר, יש עדיפות למבחן המראה, על מבחן הצליל שהרי הקשר בין הצרכן לספק השירות, הוא בעיקרו ויזואלי. אין דמיון מיוחד בין !E ל-T. ומכל מקום אות, בפני עצמה - אינה נושא להגנה (ר' ספרו של א.ח. זליגסון, דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם, (הוצאת שוקן - 1972) "שעל אות או על מספר אותיות אין איש יכול לבקש זכות ייחודית"). המשיבה צרפה לסיכומיה בין היתר תדפיס ממאגר רשם סימני המסחר באינטרנט של סימן רשום אחר שמספר 142.634 BONLINE (מעוצב). גם סימן זה מורכב מאות מאותיות - ה- A,B,C בצרוף המילה ONLINE. על פני הדברים הדמיון החזותי בין סימן זה לסימן המערערת רב יותר, ועדיין מדובר בסימן רשום. 13. לכך מסכימה גם המערערת אלא שלטענתה אין להשוות את האותE האות T לחוד, כי אם את הסימן כולו דהיינו האות E ביחד עם סימן הקריאה (!E) (כשמדובר במשיבה) והמילה ONLINE, והאות T ביחד עם המקף (-T) והמילה ONLINE כשמדובר במערערת. המערערת מפנה בעניין זה לדבריו של הרשם עצמו אשר פסק כי יש לבחון את הסימן כמכלול. 14. גם בעניין זה אין למעשה מחלוקת. הסימן אכן צריך להיבחן כמכלול. כך למשל נקבע ברע"א 5454/02 טעם טבע 1988 טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה, פד"י נ"ז(2) עמ' 438: (להלן: פרשת טעם טבע): "קביעת קיומו או העדרו של דמיון תעשה תוך השואת שני הסימנים בשלמותם אף כאשר כוללים הסימנים רכיב משותף שהינו תיאורי במהותו .... אין מדובר בהשואה מדוקדת של כל הברה בנפרד .... תחת זאת יש ליתן משקל לרושם הראשוני שנוצר בעת השואת הסימנים תוך מתן דגש לכך שזיכרונו של הצרכן הממוצע אינו מושלם" (עמ' 452). ובהמשך: "כפי שצוין לעיל את ההשואה במסגרת בחינת הדמיון המטעה יש לבצע דרך כלל בין הסימנים בשלמותם" (עמ' 454, וראה גם האסמכתאות המופיעות שם). 15. לפיכך את הסימן יש לבחון בשלמותו קרי: E! ONLINE. תוך יציאה מנקודת מוצא זו - מה משמעותה של העובדה שהמילה ONLINE מהוה חלק מן הסימן? המילה ONLINE היא "בעלת אופי מתאר מובהק", כהגדרתו של הרשם, ובהגדרה אחרת שם גנרי המוכר בתחום האינטרנט שהמערערת אינה יכולה לזכות בשימוש יחודי לגביו. המשיבה בתשובתה הגדירה את המילה ONLINE כרכיב "שקוף" לצורך בחינת הסימן והשוואתו לסימן המערערת, והגדרה זו מקובלת עלי. כיון שהמילה ONLINE שקופה, היא אינה יכולה בפני עצמה להקים כל חשש להטעיה. תשומת הלב של הצרכן תתמקד מטבע הדברים ביתר חלקי הסימן - לענייננו האות המקדימה, ובאלה בפני עצמן אין דמיון מטעה שפי שצוין לעיל, שלא לדבר על כך שלאות E! יש משמעות, היא מוכרת ומזוהה עם המשיבה אף זאת כפי שנאמר לעיל. כדי להבהיר ולהסיר כל ספק - אין מדובר "בפירוק לגורמים" של הסימן לצורך ההשוואה (האות לחוד והמילה ONLINE לחוד), אלא בקביעה שבשל "שקיפותה" של המילה ONLINE - הצרכן הממוצע בעל הזיכרון הבלתי מושלם, יתמקד דוקא בחלק "הנראה לעין" קרי - החלק המובחן ולא בחלק השקוף, וממילא לא יוטעה. בפרשת טעם טבע שהוזכרה לעיל מפנה כב' השופט א' גרוניס לפסיקה האנגלית בנושא זה אשר: "הכירה לא אחת בכך שכאשר כוללים הסימנים מושא ההשוואה רכיב משותף שהינו מקובל בענף Common on the trade, נוטים הצרכנים ליתן את הדעת דווקא על החלקים האחרים של הסימנים ולהבחין ביניהם באמצעות חלקים אלו..." (שם, עמ' 456). גם אלמלא נאמרו הדברים - מבחן "השכל הישר" המקובל בתחום זה היה מצביע על ההיגיון שבהם, וממילא על נכונותם. 16. ועוד באותו הקשר, ובבחינת למעלה מן הנדרש באשר לכל סימני המסחר T-ONLINE שנרשמו על-ידי המערערת בסוגים שונים, ניתנה הודעת הסתלקות בהתייחס למילה - ,ONLINEשמשמעה כי המערערת אינה טוענת לזכות שימוש יחודית במילה זו. הודעת הסתלקות או ויתור ניתנת מכוח סעיף 21(א) לפקודה האומר: "היה סימן מסחר מכיל דבר המקובל באותו מסחר או דבר שאינו בעל אופי מבחין מבחינה אחרת, וראו הרשם או בית המשפט העליון שאין בעל הסימן זכאי לשימוש ייחודי בדבר האמור או במקצתו, רשאים הם, בבואם להחליט אם יירשם הסימן או אם יישאר רשום בפנקס, לדרוש לשם כך שבעל הסימן יוותר על הזכות לשימוש ייחודי באותו דבר או יוותר ויתור אחר הנחוץ לדעתם לשם קביעת זכויותיו לפי הרישום". באשר לחלק מן הסימנים הרשומים ניתנה הודעת הסתלקות גם באשר לאות T. ההסתלקות, מהוה הכרה בכך שהמילה ONLINE היא אכן שקופה בהיותה שם גנרי, ומשכך יש להסתלקות משמעות גם לענין בחינת הסימן. ואף זאת מתוך פרשת טעם טבע (אליה הפנו שני הצדדים בהקשרים שונים): ".... קיומה של הודעת ויתור אינו מוביל להתעלמות מוחלטת מן החלק שלגביו ניתנה ההודעה בעת השוואת סימני המסחר, עם זאת אף אין להתעלם כליל מעובדת קיומה של הודעת ויתור בעת ההכרעה בסוגית קיומו של דמיון מטעה על מנת להימנע ממתן זכות שימוש יחודי דה פקטו ברכיב אשר לגביו קיימת הודעת ויתור" (עמ' 459). לענייננו: קביעה כי קיים דמיון מטעה בין הסימן לסימן המערערת, יקנה "דה פקטו" למערערת את השימוש היחודי במילה ,ONLINEשעליה ויתרה, ולתוצאה כזו אין מקום. 17. דברים דומים נאמרו בע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי יהודי משפחה (1997) בע"מ עיתון משפחה ואח' נגד אס בי סי פרסום, פד"י נ"ה(3) 933, שם הקדיש כב' השופט מ' חשין (כתוארו אז) פרק ל"סוגי שמות", ולקלסיפיקציה שלהם. הדברים נאמרו אומנם בהקשר של יצירת העוולה של גניבת עין, אולם הרעיון הוא אותו רעיון. אחת הקבוצות בתוך אותה קלסיפיקציה היא שמות גנריים שלגביהם נאמר: "...אין אדם זכאי להשתלט על שם גנרי שכן זכותם של כל העוסקים במקצוע לתאר מוצריהם בשמם הגנרי. עורך-דין לא יוכל להשתלט על 'עריכת דין' ומוכר מנועים לא יקנה מונופולין ב'מנועי דיזל'". 18. קביעתו של הרשם כי סימן המערערת הוא סימן חלש שזכאי על כן להגנה מצומצמת שאינה כוללת את מניעתו של רישום הסימן, היא למעשה וריאציה נוספת על אותו נושא. החולשה נובעת כפי שהוסבר לעיל מהשימוש באותה מילה שקופה ONLINE, וחזרנו לנקודת המוצא באשר למשמעותה של עובדה זו. המערערת טוענת בהקשר זה כי קביעתו של הרשם מוטעית משום שסימנה של המערערת רשום באותיות דפוס. "רישום סימן באותיות דפוס מקנה לבעלת הסימן הרשום מונופולין רחב על כל עיצוב אפשרי של המילה או של מילה הדומה לה עד כדי הטעיה. כך סימן המערערת הרשום באותיות דפוס זכאי להגנה רחבה". (סעיף 28 לסיכום טענות המערערת עמ' 5). אין ממש בטענה. הכיתוב באותיות דפוס אינו יכול לשנות את אופיה של המילה ONLINE כמפורט לעיל ולא את המשמעות שיש לכך. המערערת הפנתה לספרו של J. Thomas McCarthy, "McCarthy on Trademarks and Unfair Competition" (הוצאת West Group, כרך 2 עמ' 118-119), שם נאמר בין היתר: "By registration of a word in typed block letter format, registrant is free to change the type style or display at any time and remain within the protection of the registration because the registration covers the word per-se, not any particular form or type style presentation of the word." אכן כך, צורת ההדפסה יוצרת הגנה לכל סוגי "ההצגה" של המילה שמדובר בה. אלא שהסוגיה שבפנינו - עניינה אינו בצורת ההצגה כי אם באופיו של הסימן קרי היותו מורכב משם גנרי +אות. 19. ושמא לא די בכל האמור לעיל, מסתבר כי סוגית הדמיון המטעה בין הסימן, לסימן המערערת, נבחנה על-ידי הרשם באנגליה באותו הקשר ממש, קרי בקשתה של המשיבה לרשום את הסימן והתנגדותה של המערערת. בדחותו את ההתנגדות (לאחר שסקר ראיות וטענות דומות לאלה שהועלו בפנינו) קבע הרשם: "41. Adopting the "global" approach advocated and weighing all of the similarities, e.g., in the goods/services and market against the differences in the respective marks, I find that on the balance of probability that use of the marks applied for in a trade in respect of the goods/services for which the applicants seek registration would not cause the public to wrongly believe that the goods/services are those of the opponents or come from some economically linked undertaking. Consequently there is no likelihood of confusion and the opposition under Section 5(2)(b) fails accordingly. 42. My decision in respect of the ground under Section 5(2)(b) effectively decides the matter and I do not therefore need to go on to consider the remaining grounds. However, had I been required to do so I do not see that the opponents would have fared any better. In my determination of the Section 5(2)(b) ground I found the respective marks to be different, and the opponents to have failed to establish that at the relevant date they had a reputation, and I believe it follows, a goodwill in their mark. Given this I do not see how could I have found the opponents to have made out their case in respect of the remaining grounds, for each requires a finding in respect of these two elements in the opponents' favour." (נספח 14, כרך אסמכתאות לסיכומים מטעם המשיבה, עמ' 11). והרי לך סיכום ממצה של הסוגיה. המערערת טענה בהקשר זה כי ההחלטה הנ"ל נתונה עדיין לערעור. יתכן שכך - אלא שההפניה הנוכחית לדברי הרשם באנגליה, לא נעשתה מכוח עקרון "התקדים המחייב", אלא על דרך הסכמה ואימוץ של תוכן הדברים לגופם. 20. מסתבר כי לא רק באנגליה התקיים דיון בסוגיה זו, אלא גם באוסטרליה, ושם לטענת המשיבה הודתה המערערת כי השימוש בסימן, אינו גורם לבלבול או הטעיה. לכך השיבה המערערת, כי המדובר היה "בעניין מנהלי פרוצדורלי גרידא במסגרת בקשה לאורכה תוך ניהול משא ומתן לסיום ההליך ולא ניתן לראות בהצהרה זו כעניין מהותי המשליך על ההליך שבפנינו". סעיף 1 לסיכומי טענות התשובה). האמור לעיל באשר להחלטת הרשם באנגליה נכון, בשינויים המתחייבים, גם להיבט האוסטרלי. אני מוכנה לצאת מנקודת הנחה כי הדברים שנאמרו על-ידי המערערת בהליך המקביל באוסטרליה אינם יוצרים השתק או מניעות כלשהי. אולם בתמונה הכוללת, במבט על, יש משמעות לכך שהתנהלותה והשקפתה של המערערת בנושא זה לא היתה עקבית, ולפחות לצורך מסוים, הכירה בחוסר הממשות שבהתנגדותה. 21. סוף דבר: אציע לחבריי לדחות את הערעור. המשיבה ביקשה בסיכומיה לתקן את תעודת רישום סימן שירות מס' 113.350 - E! ONLINE, באופן שתימחק ההסתלקות מהאות E, לטענתה לשכת סימני המסחר ויתרה על דרישה להסתלק מהאות E; לאחר שהמשיבה הוכיחה כי קיים רישום מקביל בארה"ב. נראה לי כי לכך אין מקום. דיון בערעור, שלא הוגש על-ידי המשיבה אינו פותח את הדלת בפני המשיבה לתיקון טעות בהחלטת הרשם, וזאת מבלי לפסוק בשאלת נכונותה של הטענה. אם תישמע דעתי, ומשנדחה הערעור תשלם המערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ. ש ו פ ט ת השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברלינר. סימן מסחרי